הרב פרץ חן | כך נגדל ילדים עם רגישות לכאב של השני

00:00 שלום לכם. אז אנחנו מגיעים הביתה בסוף יום עבודה, יום לימודים, יום סידורים, והדברים לא הלכו כמו שרצינו. לא כמו שתכננו, לא כמו שדמיינו, וההרגשה היא לא טובה. הדבר שאנחנו מאוד מאוד רוצים באותם רגעים לקבל מהבית, מבן הזוג, מבת הזוג, מהמשפחה, שירגישו שקשה לנו, שיחושו את הכאב שלנו. זה נקרא במילה אחת אמפתיה. אמפתיה זה להרגיש ולחוש את הקושי, את הכאב של השני. אמפתיה זה לא אומר תמיד להצדיק את השני. זו סימפתיה. סימפתיה זה אומר שאני מצדיק את השני. כן, אתה בסדר. כן, כן, אתה מאה אחוז. זו סימפתיה. אמפתיה — אני לא מצדיק, אבל אני מרגיש שקשה לו ואני חש את הכאב שלו. אני, אני איתו ביחד בכאב. כמה חשוב זה כשהבן שלנו, הילד, מגיע הביתה בסוף יום לימודים ודברים לא הלכו לו. החברים עשו לו צרות, עם איזה מורה היה לו תקל, והוא מגיע עם הרגשה רעה, הרגשה לא טובה. אז לפני שחוקרים מה היה ואיך היה, להרגיש — שירגיש שאנחנו איתו. אנחנו רואים שקשה לך. אנחנו רואים שעבר עליך יום לא טוב. בוא תשתה כוס מים, בוא תשב תנוח. בוא ת-- אנחנו איתך. אנחנו רוצים לעזור לך. מה, מה אתה צריך? ההזדהות הזו היא שווה המון. היא נותנת המון המון המון כוח לצד השני, לצד שקשה לו, לאותו אחד שצריך את אותו גילוי אמפתיה ברגעים אלה, אה, אה, כלפיו. בשיעור היום נדבר בעזרת השם על איך להצליח להעביר לילדים שלנו, לחנך אותם להיות אמפתיים כלפי הסביבה. זה יעזור להם בכישורים החברתיים שלהם. זה יעזור להם גם בזוגיות שלהם בעזרת השם. במקום העבודה זה יעזור להם בעזרת השם בכל מהלך החיים. האמת שאמפתיה זה משהו שכבר מגיל קטן

02:05 נמצא אצלנו. אפילו ילדים קטנים מאוד אפשר לראות אצלם אמפתיה. אתמול בהשגחה פרטית אספתי את הילדים שלי מה, מהגנים, את הילד, את התינוק הקטן בן שנתיים מהמעון, וראיתי משהו מדהים. בהשגחה פרטית, ככה בדיוק הייתי, חשבתי על הנושא הזה ואמרתי: וואו, אני רואה את זה מול העיניים. אני רואה את התינוק שלי בן שנתיים. הוא נכנס לאוטו ויש לו שמיכה שהוא מאוד מאוד אוהב. היא תמיד צמודה אליו. ואספתי גם את, את, אה, את אחותו בת שלוש, שנה מעליו, וגם לה יש שמיכה שהיא אוהבת. והשמיכה הייתה ככה מונחת באוטו. היא נכנסה לאוטו בלי השמיכה. היא בכתה ומשהו לא מוצא חן בעיניה. היא רצתה משהו. אני פתאום מסתכל ואני נדהם לראות איך שהתינוק בן שנתיים מבין, מבין בעצמו. הוא לוקח את השמיכה של אחותו ומגיש לה את השמיכה, והיא חיבקה את השמיכה והוא המשיך הלאה. זאת אומרת, הוא הבין בחושים שלו שהיא לא שמחה, לא טוב לה. צריך דרך לתת לה, להרגיע לה את ה-- להרגיע לה את הכאב, לעזור לה במצב שבו היא נמצאת. אז הוא לקח את השמיכה שלה והוא מבין שזה מה שמרגיע. אז הוא נתן את השמיכה. זה מה שקיים בנו מקטנות. אבל צריכים לדאוג שזה יישמר אצלנו ולפתח את זה. לפתח את זה כי בחיים זה כל כך חשוב, על להרגיש את השני, לחוש את השני. ראיתי מקרה לפני תקופה ארוכה: אישה שניגשה לאיזשהו רב ושטחה בפניה, בפניו את טענותיה ואמרה לו, ו-ו-ודיברה ודיברה, והרב לא הסכים עם הרבה דברים שהיא אמרה. אני פניתי אשם את המקרה, כי אני גם לא הסכמתי עם הרבה דברים שהיא אמרה כצופה מהצד, אבל היא התלוננה ובכתה במר

04:00 ליבה, ואותו רב, אותו רב כאילו לא היה לו סבלנות לשמוע אותה כל כך. אז הוא אמר לה: בעזרת השם יהיה טוב, יהיה בסדר בעזרת השם. הוא לא ידע לדבר. אז מישהו מהצד שהיה שמה אומר לאותו, לאותו רב: "הרב, הרב, תן לה לסיים, לפחות תקשיב לה". הציק לאותו אדם: למה אותו רב לא מגלה כלפיה אמפתיה? אתה לא חייב להסכים איתה. אל תסכים איתה. אולי היא לא צודקת, אולי היא מגזימה. מאוד מאוד יכול להיות, אבל תגלה הזדהות כלפי מה שהיא אומרת. זה אישה מסכנה, אישה קשת יום. אני קצת מכיר את אותה אישה. קשה לה. היא רוצה לשפוך קצת את הלב שלה, לומר דברים שמעיקים לה. תשמע אותה. זהו, זה נקראת אמפתיה. אני לא חייב להסכים איתה. זה לא סימפתיה, אבל אמפתיה זה אומר: תקשיב לשני, תן לו הרגשה שהוא לא לבד בכאב שלו. כמה זה חשוב, כמה זה מוכרח בחיים. ראינו אצל הרבה גדולי ישראל שכשהיהודים באים, באים אליהם ל-- ל-- להתייעץ, לקבל עצה על קושי, על משבר, על בעיות, אז הם לא מיד שולפים תשובה ממגירת התשובות. לא. היה אצל גדולי ישראל שהיו עוצרים, עוצמים את העיניים, חושבים, מנסים להזדהות עם השני, מסתכלים על השני בעיניים אוהבות, רחמניות, אבהיות. אני איתך בכאב שלך. כמה אנשים שהיו אצל הרבי מליובאוויטש ביחידות וסיפרו שאחד מהדברים שהכי הכי עזרו להם זה המבט האוהב. זה המבט המלטף. זה ההרגשה שהרבי הביא להם: אני איתכם, אני מרגיש אתכם, אני איתכם בקושי, כי אתם לא לבד. זה משהו שלנו. נתגבר עליו ביחד בעזרת השם. כמה הדבר הזה הוא חשוב והוא הכרחי מאין כמוהו ביחס כלפי הילדים שלנו. הילד בוכה,

05:57 אפשר להתעלם. הוא בוכה, בוכה. אפשר להתעלם. אבל מה? מה הוא ילמד מזה? שמה? שמתעלמים מקושי? אז אפשר-- צריך לגשת אליו ולהגיד לו: קשה לך. מה קרה? כמה מילים. לגלות כלפיו אמפתיה. זאת אומרת, יש פתרונות. לפעמים הוא רוצה דברים שלא מגיע, שלא מגיע לו, וזה גם לא לעניין. אבל עצם ההזדהות הזו, גילוי האמפתיה הזה, הוא עוצמתי, יש לו כוח, הוא קובע ברכה לעצמו. בהשגחה פרטית, כמובן נדבר על איך להעביר את זה לילדים, אבל רגע לפני זה, בהשגחה פרטית, פרשת השבוע, פרשת ויגש, מדברת על מפגש מרגש בין האחים יוסף ובנימין אחרי שנים שלא נפגשו, והתורה מספרת איך בפגישה ביניהם הם נופלים האחד על צווארי השני, מתחבקים ובוכים. כן, בוכים במפגש הזה. כן. מסבירים חז"ל, מסביר רש"י, על מה הם בכו? על מה היה הבכי? אז מסביר לנו רש"י, מביא שיוסף בכה כי הוא ראה ברוח קודשו שבחלקו של בנימין יהיו שני בתי המקדש, הראשון והשני, והם יחרבו. אז הוא בכה על כל זה שהמקדש, המקדשות שבחלקו של אחיו בעתיד יחרבו. זה היה הבכי של יוסף. אבל בנימין, למה הוא בכה? כי הוא ראה שבחלקו של אחיו יוסף יהיה את המשכן. המשכן שלו בחלקו של יוסף, בנחלת-- נחלתו של יוסף, והוא בכה על זה שהמשכן הזה עתיד להיחרב. נשאלת מיד השאלה: רגע, רגע, מה הולך פה? כל אחד בוכה על הצרות של השני. תבכה על הצרות שלך. הרי בנימין אמור לבכות על מה? על זה ששני בתי המקדש שבחלקו יחרבו בעתיד. ויוסף שיבכה על משכן שלו שעתיד להיחרב. למה כל אחד בוכה על הצרות של השני? אז יש הסבר נפלא מהרבי, שהרבי אומר: על הצרות שלך אל תבכה,

08:03 תעשה. יש לך קושי? תפשיל שרוולים, תתחיל לעבוד. אל תיפול מהקושי. אל תוותר. צא לעבודה קדימה. יש לך בעיות, קשיים, אתגרים. צא והילחם בהם. צא ותתגבר עליהם. אבל פה מדובר על קושי של השני, על בעיה של השני. כלפי בעיה של השני אני מגלה אמפתיה. אני בוכה, אני מוריד דמעות, אני איתו, כואב לי בשבילך, קשה לי הקושי שיש לך. זהו גילוי אמפתיה. אני מגלה הזדהות עם הבעיה והקושי של השני. אז איך נוכל באמת להכניס אמפתיה לבית שלנו? שהילדים שלנו, גם הם יהיו ילדים, בני אדם אמפתיים כלפי הזולת, כלפי הסביבה. אז דבר ראשון, כמו שהזכרתי קודם, כשאנחנו רואים קושי אצל הילד לא להתעלם. הוא בא הביתה מצוברח, הוא, הוא, הוא משהו, הוא בוכה. לגשת אליו ול-- "מה קורה? למה אתה בוכה? מה קרה היום? מה קשה לך? אני רואה שקשה. אני רואה שקשה לך. אתה רוצה כוס מים? אם תרצה נדבר על זה. אם אתה רוצה לפתוח את זה." מילים כאלה ואחרות, מה שיצא לנו, אבל שהם ירגישו: אנחנו רואים אתכם. אנחנו לא מתעלמים מהכאב. זה יחנך אותם שכשלמישהו אחר יש כאב, צריכים לראות כאב של השני ולא להתעלם מזה. לא, לא, לא, לא אכפת לי מה, כן אכפת לי מה קורה בסביבה, מה קורה אצל השני. זה באמת, זה אכפת לי ואני רוצה לעזור בזה. ככה הם לאט לאט ילמדו לפתח ראייה סביבתית, אמפתיה לסביבה. לפעמים אפילו נאמר שאצל הילד או הילדה הכל תקין, אבל אצל מישהו אחר, עם הילדים בבית הם מספרים על ילד מהכיתה, על חברה מהכיתה שמשהו, יש לה איזושהי בעיה. אז זו הזדמנות טובה לפתח שיחה על זה. מה קרה לה, מה הקושי

10:03 שלה, איך היא מצליחה לעבור את הקושי הזה, מה היא מרגישה, אילו תחושות הקושי הזה מעלה בה. תדבר על הכאב של השני. זה מפתח את החושים האלה לראות את השני, לראות כאב, לחוש כאב, לחוש מישהו אחר. בכלל, באופן כללי ישנם ערכים, ערכים שהם ערכים בבית, ערכים שהם מעודדים אמפתיה. אם אנחנו בבית נדבר על זה שצריכים לכבד את השני ולכבד את הזולת ולא לזלזל בזולת, וגם אם מישהו לא מוצא חן בעינינו, אנחנו מנסים כמה שיותר לדבר בצורה מכובדת ולא, ולא, ולא נגד. וכמובן נדבר נגד אלימות וכל, כל הדברים האלה שהם, שהם, שהם פגיעה בכבוד השני. נדבר תמיד בערך השני, בערך הזולת. בכמה חשוב לראות שאני מדבר על, על הערכים האלה בבית של כבוד הזולת. זה גם מפתח אצל הילדים אמפתיה. כי כבוד, מה זה כבוד הזולת? זה לראות את הסביבה. יש אותי ויש זולת. זולת זו הסביבה. אם אני בבית מדבר על לראות זולת, לא מזלזלים בשני, לא מרביצים לשני, אז מפתחים רגשות כלפי הזולת, כלפי הסביבה. ככה לאט לאט מפתחים את האמפתיה אצל הילדים שלנו בבית. והדבר הנוסף, אולי החשוב מכולם, שיעזור לפתח אצלם אמפתיה, שהם יראו אותנו מתנהגים באמפתיה, אותנו מתנהגים גם כלפי בן או בת הזוג שלנו. אם אני רואה שאשתי עייפה, עבר עליה יום ואין לה עכשיו כוח, אני אגיד לה, לאשתי, בקול שישמעו הילדים: "לכי, אני רואה, אני רואה שאת, לכי תנוחי, לכי תצא-- אני, אני אשטוף כלים, אני אקלח את הילדה, אני אעשה את המשימה. לכי תנוחי." הם יראו, הם ילמדו, הם ילמדו מאיתנו באופן הכי חזק מה זה לגלות רגישות כלפי הזולת. הם יראו אותנו בשיחות עם אנשים אחרים, בסיטואציות, בסופר,

12:14 הם יראו שאנחנו מפתחים רגישות. זה יעשה את זה. אני אשתף בסיפור קטן. בשיעור הקודם, מי ש... מי שהקשיב או הקשיבה, ברוך השם הרבה אנשים הקשיבו לשיעור הקודם מהתגובות שקיבלתי, דיברנו על טוב לב, על לפתח את הטוב לב, את הנתינה, את הנתינה מעבר. ואחת הדוגמאות שהבאתי בשיעור בשבוע שעבר הייתה: אם עומדים בתור, מישהו ממהר, אז לוותר. כשאנחנו יכולים לוותר, טוב לב, משהו מעבר כלפי השני. ובדיוק בהשגחה פרטית למחרת הייתי, הלכתי לדואר, ובסניף דואר שהלכתי אליו היה שמה תור והרבה אנשים, ואנשים כבר עצבניים וכעוסים, וממש משהו לא רגיל. ומגיע התור שלי, וזה, ואישה אומרת לי, אומרת לי: אני צריכה רק משהו קטן וממהרת, ואפשר? לא, לא, לא מיהרתי יותר מדי. אמרתי לה: אוקיי, בסדר, אוקיי. יושב שם אדם מהצד, אדם מבוגר, מסתכל ואומר לי, הוא אומר לי: כל הכבוד. אז אמרתי לו, כאילו אמרתי לו: כן, זה המבחן. זה, זה רגע המבחן בחיים. אז הוא אומר לי: כל, כל החיים זה מבחן. לא, לא, לא, לא רק רגעים מסוימים. אבל, אבל אמרתי לעצמי: בהשגחה פרטית דיברנו על זה בשיעור, והנה השם מזמן לפתחי בדיוק את המקרה. בוא נראה אותך מתמודד עם, עם מה שאתה דיברת אתמול. אבל כן, אותו אדם מהצד ראה סיטואציה והוא מיד הגיב. אם היה לי הילד שלי... הייתי בלי הילדים באותו מקרה, אבל אם הילדים שלי היו לידי באותו מקרה והיו רואים את זה, זה היה בהחלט מפתח אצלם רגש של אמפתיה, סביבת ראייה, לראות מישהו אחר, צורך, בקשה של, של זולת, של מישהו אחר. וכשהם יראו אותנו מתנהגים באמפתיה, בלהתייחס לקושי, לצורך להזדהות עם הכאב של הילדים

14:19 האחרים בבית, בינינו בני הזוג וכלפי אנשים בכלל שאנחנו פוגשים בסביבה ביום יום, זה יפתח. אותה דוגמה חיה, אותה דוגמה אישית, תפתח אצלם את האמפתיה ברמה הגבוהה ביותר. אם כן, נסכם מה שדיברנו עליו היום בשיעור הקצר אבל החשוב הזה: זה על הערך הגדול של לראות את השני. אמפתיה. כמה זה חשוב ביחסים בין בני אדם, בין בני זוג, בין, בין הורים לילדים, בין אנשים בעבודה. ואת הערך הזה צריכים להכניס לתוך הבית שלנו. וכשאנחנו בבית נראה דוגמה של זה, כשבבית אנחנו, אנחנו נדבר על, על, על כבוד הזולת, על ערך הזולת. כשאנחנו בבית שלנו נתייחס לקשיים שלהם, שהם יראו שאנחנו באמת מיישמים את זה מולם, ואנחנו גם נדבר איתם על, כשישמעו קושי מסוים של מישהו אחר, לדבר על זה ולהבין מה עובר עליו, מה הוא חווה. ככה לאט לאט נפתח אצלם את הרגש החשוב הזה, וזה יעזור להם בעזרת השם בכל החיים, והחיים ככה גם ייראו ויהיו בעזרת השם הרבה הרבה יותר נעימים וטובים. אני אשמח מאוד שאם יש לכם משהו לומר, להוסיף, לשדרג קצת, לתבל על מה שנאמר כאן, תרשמו בתגובות למטה. תשתפו אותנו מחוכמת החיים שלכם, מראיית העולם שלכם, מהתובנות שאתם רואים סביב זה. אם אתם חושבים שהסרטון נתן לכם ערך, שתפו אחרים. שתף חבר. שתפי חברה. תנו גם להם לשמוע את הנקודה הזו שהיא כל כך פשוטה אולי, אבל היא כל כך, היא כל כך חשובה. ויהי רצון שבעזרת השם נזכה לימים טובים, ימים שקטים, ימים של הצלחה וניצחון לעם ישראל, שכל חיילי צה"ל, כל כוחות הביטחון יהיו בריאים ויהיו שלמים, החטופים, ונזכה בעזרת השם לביאת משיח ולתחיית המתים בקרוב ממש ממש ממש, נזכה לגאולה שלמה

16:25 ועד אז שיהיה לנו אך ורק נחת מהילדים שלנו. תודה רבה. בשורות טובות, הרבה, הרבה הצלחה בעזרת השם. תודה.