הרב פרץ חן | - חרבות ברזל - כך נמנע מילדינו חרדות ברזל!

00:00 שלום לכם. וואו, אילו ימים עוברים עלינו. מלחמת חרבות ברזל, המלחמה בעיצומה והלוואי שבעזרת השם אותם אויבים, אותם אנשים ארורים שכל כך צערו יהודים ומצערים יהודים שבעזרת השם יימחה במהרה שמם מעל פני האדמה, שיותר לא נדע לא מהם ולא מהמעשים שלהם ולא מהזכר שלהם בעזרת השם. אבל המחויבות שלנו כהורים בעת הזו היא כשמלחמת חרבות ברזל כן, אבל חרדות ברזל לא. שאצל הילדים שלנו לא ייכנסו חרדות באופן חזק, באופן של ברזל חס ושלום לתוך החיים שלהם. אז מה אנחנו יכולים לעשות ונדרשים לעשות בשביל לצמצם מהילדים שלנו כמה שיותר חרדה בימים כאלה שמולידים באופן טבעי בגלל מה שקורה כל כך כל כך הרבה חרדות? אז בוא נתאר רגע איך הדברים נראים כרגע. אז בעצם אצל הרבה הרבה משפחות, אצל הרבה אנשים עכשיו מבלים חלק מהיום מול המסך, ויושבים מול המסך ושומעים את כל הפרשנים, את כל הניתוחים, את כל האסטרטגיות והולך להיות ככה ותחזיות וזה יקרה וזה יקרה. פתאום תוך כדי יצא לי, הייתי בתחנת כיבוי אש באשקלון, יושבים כל החבר'ה מול המסך ופתאום קופץ למטה כזה בצבע אדום חזק. מטוסים עוינים מטוסים עוינים חדרו ליישוב זה וזה, וכל אחד שיושב מול המסך נכנס מיד למעלה חרדה ולדאגה. ווואי איזה לחץ מטוסים עוינים ומי יודע, זה הגיע עוד מעט גם אליי. ואו שבבית הרדיו דולק כל הזמן וכל שנייה מצפצפת אזעקה במקום אחר. זה אזעקת אמת. כנסו למקום מוגן ולמרות שאני גר במקום, אני לצורך העניין גר באשקלון והאזעקה עכשיו היא בבאר שבע, בתל אביב, בכל מקום שלא יהיה, אבל אני שומע את כל האזעקות. אבל בואו נזכור שגם הילד שלי איתי בבית. אז או ש... או שהוא רואה

02:10 במסך או שהוא שומע ברדיו את כל ההתרעות האלה ואת כל הצפצופים האלה. מה זה גורם לו? הרי תכלס בינינו, מה זה נוגע לי כרגע לדעת שעכשיו יש אזעקה בעיר אחרת שאני לא גר בה. מה, אולי אם המטרה היא לקרוא פרק תהילים לזכות תושבי אותה עיר אז בסדר. אבל מה זה תורם באמת? הרי אם תהיה אזעקה בעיר שבה אני גר אני אשמע את האזעקה גם בלי ההתראה הזו של הרדיו אני אשמע את האזעקה כי שומעים את האזעקות. מה זה נוגע לי? אבל מה זה מכניס לילד שלי כל הזמן? עוד אזעקה ועוד אזעקה וזה מתקרב אליי וסוגר אליי, סוגר עליי. וכשהוא שומע שיש מטוסים עוינים לצורך העניין, כן, שלאחרונה זה מדי פעם קופץ הידיעות האלה. אז אני מבין את זה כאולי איזה רחפן קטן שעוד שנייה יורידו אותו, אולי טעות, אבל אני לא יודע איך זה עובר אצלו בראש. יכול להיות שאצלו בראש הוא רואה מטוסים עוינים. הוא קרא פעם איזשהו ספר, ספר ילדים על מטוסים שהפגיזו באיזה מקום והוא בראש שלו זה מטו-מטוסים עוינים. זה הקישורים שהוא עושה. זה המטוס ההוא שעכשיו מי יודע יבוא ומה יעשה וזה יכול להכניס אותו ללחץ מאוד גדול. הרי בשפה המקצועית את אותם עוגנים שיש לנו, ההורים המבוגרים, אין לילד. מה פירוש את אותם העוגנים? מה הכוונה? למשל, נביא דוגמה שתמחיש. אדם הולך, אדם מפוטר מהעבודה, מגיע הביתה, אומר לבן שלו, "אתה יודע, איזה... אמרו לי היום שאני מפוטר מהעבודה." ככה אומר אותו אדם לבן שלו. עכשיו אבא אומר את זה סתם בשביל להעביר מידע, והאבא אולי גם לחוץ כי הוא יודע בסדר, פיטרו אותו, אז ימצא עבודה לא חסר

03:58 עבודה בתחום שבו הוא הוא הוא יודע לעשות. אבל בראש של הבן רגע, רגע, אז פיטרו את אבא מהעבודה. אז זה אומר שאין עבודה. זה אומר שאין כסף. זה אומר שבעוד כמה ימים גם לא יהיה לחם והמקרר יהיה ריק ולא יהיה לנו מה לאכול ונסתובב רעבים כל היום וזה יכול להכניס אותו ללחץ ולחרדה. האבא אמר את זה סתם, זה רק מידע ממה שהיום. האבא גם לא דואג כי אולי זה אבא שכבר מנוסה בדברים כאלה. אבא שלו לא נבהל מכאלה דברים כי הוא יודע למצוא עבודה מהר מהר מאוד אחר כך. אבל את אותם עוגנים שיש לאבא אין אצל הבן. הבן לא מבין את זה בצורה הזו. הוא יכול להיכנס מזה ללחץ ולחרדה מאוד מאוד גדולה ו-ו-וזה וזה ידאיג אותו. פתאום נראה שהוא פחות אוכל. פתאום נראה שהוא פחות מרוכז, הוא פחות מתפקד. למה? כי הוא נכנס איזה סוג של חרדה, כי מי יודע מה יקרה עכשיו? וזה בדיוק מה שקורה עכשיו, שהידיעות מציפות מכל כיוון ואנשים שיושבים כל היום על המסך או מקשיבים לרדיו כל הזמן. זה מציף אותם במידע. עוד מידע ועוד מידע ונכנסים ללחץ וחרדה שבאמת הרבה מעבר למה שבאמת למציאות האמיתית זה הרבה מעבר למציאות האמיתית. אז אנחנו עוד פעם כמבוגרים יכולים להכיל את זה. בסדר, הפרשן ההוא אמר אז הוא אמר יש עוד פרשנים. אז מי אמר שזה מה שהוא אמר זו האמת. אבל הילדים לא יודעים לעשות את ה, את ה, את המחשבות, את החשבונות האלה. להם אין את אותם עוגנים שיש לנו ולכן אנחנו נדרש מאיתנו לדאוג שאצלם יהיו כמה שפחות חרדות ברזל, חרדות, דהיינו כמו ברזל שהוא קשיח, חרדות שייכנסו ויישארו

05:49 אצלם חלילה גם לאורך זמן אחר כך. אז מה אנחנו עושים בשביל זה? אז דבר ראשון, כמו שכמו שהתחלתי עכשיו עם כל המידע שנחשפים אליו, אז כמו שכולם עכשיו אומרים בלי סוף, אין טעם לחשוף לכל המידע הזה. זה באמת לא תורם לאף אחד. זה מפרנס מאוד מאוד את כלי התקשורת כמובן, וזה מאוד מאוד גם מסקרן כמובן. אבל כשהילדים נחשפים לזה זה גם יכול לפגוע בהם. אז בבית, במקום להדליק ברדיו את ה, את הערוץ שמשדר כל הזמן את האזעקות בכל כל רחבי הארץ, ואם אני גר בדרום ויש עכשיו אזעקה בקריית שמונה, אז מה זה בכלל עניין שלי כרגע? עוד הפעם, אם זה בשביל לקרוא פרק תהילים מצוין, אבל בדרך כלל לא בדיוק זה המטרה, אז עדיף לשמוע דברים אחרים שבבית יושמע משהו אחר. תושמע מוזיקה, דברים מרגיעים, שמחים כמה שיותר שלווה. עוד פעם אם תהיה אזעקה נשמע אותה כמה שיותר, כמה שפחות לחסוך אותם, לחשוף אותם לכל הדברים האלה. אבל אני רוצה לשיר היום להביא איזשהו כלי מסוים, שהכלי הזה יכול מאוד מאוד לעזור בכלל בחרדות, ובמיוחד עכשיו בתקופה הזו. לכלי לשיטה הזו, שיטה שמאוד מאוד יפה שקוראים לה שיטת המעשה. אנחנו יודעים שבאופן כללי בעולם שלנו המעשה הוא העיקר. אתה המעשה הוא העיקר. אנשים מדברים דיבורים אני אעשה, אני הלכתי, אני זה. תכלס עשית לא עשית. זה מה שמעניין. המעשה הוא העיקר. אתה עושה או לא עושה, ואדם שעסוק בעשייה הוא אדם בריא, הוא אדם שהרבה יותר מוגן מכל מיני בלבולים סביבתיים. יש לזה גם מקור בהלכה שכאשר אדם עסוק בעשייה, בעשייה טובה, בעשייה חיובית הוא מוגן מפגעי הסביבה. כתוב בהלכה בקשר בהלכות מליחה. הרי כאשר

07:45 מכינים עוף לאכילה, עוף למאכל רוצים להכשיר עוף, שוחטים עוף ורוצים להכשיר אותו לאכילה. צריכים לעשות לו תהליך של מליחה. במליחה מפזרים הרבה הרבה מלח על העוף, על הבשר והמלח עושה שבעצם ה שהבשר או העוף יוציא החוצה, יפרישו החוצה, יפלטו החוצה את הדם שבתוכם שהרי אסור. הרי אסור לאכול דם. אבל נשאלת השאלה אולי באותה מידה שהמלח יגרום להם לשלוט את הדם, הוא גם יכול לגרום אולי לדם לחזור חזרה, להיכנס ולצאת. מי אמר שהוא רק מוציא את הדם? מי אמר שהפעולה היא חד-סטרית? אולי דו-סטרית? אז אומרת ההלכה אגב טריד לאפלוטי, לא בלע. שמכיוון שהוא עסוק בלפלוט הוא מוטרד וטרוד בלפלוט, הוא לא יכול לבלוע עכשיו כאשר הוא עסוק בלתת החוצה ולהוציא החוצה, אז הוא לא בולע את זה פנימה. על המילים האלה של ההלכה יש עליהם הרבה הרבה מסר לחיים. לפעמים אדם חי בסביבה שהיא לא הסביבה אולי הכי מתאימה לו מבחינה ערכית, מבחינה רוחנית דתית. אז איך הוא יכול להישמר מהסביבה הזו? מי אמר שהסביבה לא תשפיע עליו? לא תוריד אותו למטה? אז אגב טריד לאפלוטי כאשר אדם עסוק בלפלוט, בלתת, בלהשפיע, אז הוא לא בולע מהסביבה. זה הסוד של אותם הרבה שלוחי חב"ד שנמצאים בהרבה מקומות שהם לא הסביבה הטבעית שלהם לכאורה בארץ מחוץ לארץ. אז מי אמר שהוא ישפיע על הסביבה ולא שהסביבה תשפיע עליו? כי כשהוא עסוק ב-בלתת החוצה אז הוא לא בולע פנימה. כאשר עסוקים במעשה בעשייה חיובית, אז פחות, פחות בולעים. אז שיטת המעשה היא שיטה כזו בעצם שמחולקת לארבעה שלבים. כל אחד מה-מה-מהאותיות במילה מעשה מ, ע, ש, ש וא' הם בעצם מ-מראים על פעולה

09:48 אחרת שעוזרת במקרה של חרדה. אז בוא שנייה נבוא, בוא נעבור לרגע על אותם ארבעה דברים, אבל נתמקד באחד מרכזי שלדעתי הוא מאוד, מאוד חשוב ליישום ויש לו הרבה, הרבה כוח עכשיו, דווקא עכשיו, לתת כוח לילדים ובכלל. הדבר הראשון במילה מעשה האות מ, הפירוש שלה הוא מחויבות. זאת אומרת בתקופה הזו אחד מהדברים שיכולים מאוד מאוד להכניס לחרדה זו תחושה של בדידות, בדידות. כי יש עכשיו לחץ ויש התקף התקפות של טילים ודברים יכולים לקרות. ואיך אני הקטן הלבד, אני הילד הקטן יכול לעמוד מול אותם אתגרים, מול אותם איומים גדולים? איך אני יכול לעבוד? אני לפעמים אפשר להרגיש אותו, ילד יכול להרגיש בודד במערכה וזה יכול מאוד, מאוד להלחיץ ולהחליש את הביטחון העצמי. אז האות מ מחויבות זה בא ואומר מחויבות וקשר. אתה לא לבד. אנחנו המשפחה, אנחנו מחויבים אליך. אנחנו קשורים, אנחנו. אתה לא לבד בכל הסיפור הזה. אתה לא מתמודד עם זה לבד. אתה אתה איתנו כאן ביחד. נהיה איתך. לא משנה מה יקרה ואיך יקרה, אנחנו איתך כל הזמן. אתה לרגע לא תהיה לבד. זה כבר מביא לו עוצמה של כוח, עוצמה של ביטחון, של שלווה שבעזרת השם יהיה בסדר. האות ע של המילה מעשה. המשמעות של ע, ה-ה-הפירוש של ע זה עידוד לפעולה בשביל לגרום לילד לכל אדם ובפרט לילד, לא להיכנס לתוך אותם חרדות ומחשבות מלחיצות. פשוט לגרום לו להתעסק עם פעולות, לעשות פעולות, לעשות מעשים. פגשתי אה אמ רופא, רופא יהודי שהגיע מבוסטון במיוחד עכשיו למלחמה לעזור כאן בארץ. אמ אדם רציני, יש לו מרפאה, עזב את הכל ובא לכאן להתגייס למערכה. והוא אומר לי, אמרתי לו מה? באת כל הכבוד. הוא

11:58 אומר לי, הוא אומר לי מה זאת אומרת? יכולתי לשבת ב-ב אצלי שם בבוסטון רגוע ולהסתכל ולהתעדכן באחרון מה שקורה. הרגשתי שאני חייב לפעול, לעשות מעשים, לעשות פעולות וזה עצמו אומר מוריד לי את הלחץ ממה שקורה. אם אני אשב שם אני אהיה בחרדה גדולה. מה קורה? מה קורה בארץ? זה הארץ שלי. יש לי גם משפחה פה בארץ וזה הארץ חשובה לו. זה העם שלו. הוא אומר במקום לשבת שם סביב חרדות, החלטתי להגיע לפה ולעשות מעשה ואז הוא אומר אני עכשיו פה, אין לי בכלל זמן לחשוב על מה שקורה כאן, אבל אני פשוט עסוק בעשייה ורואים את זה. רואים את זה שכמה שיותר עסוקים בעשייה, בעת-- בעשייה חיובית בעת הזו יש פחות זמן למחשבות, לדמיונות, לפנטזיות. יקרה כך, יהיה כך, מי יודע מה כך. פשוט לקום ולעשות מעשים. זה ממש מרפא את הנפש בעת הזו. זה לא מביא לכל הדברים הלא נכונים להיכנס אצלנו למחשבה ולדמיון ולהציף אותנו ולגרום לנו גם ל להיות-- להתנהג בצורה של, של אנשים חרדתיים עם סוג של חוסר מעש ושיתוק ולחץ. פשוט לקום ולעשות מעשים. כל מי שעכשיו עסוק בעשייה אז הוא הרבה יותר נותן בריאות, נותן בריאות לנפש שלו. ולכן בהקשר של הבית, הילדים הרי לא ייסעו עכשיו ל-- לחלק לחיילים, אה, אה, אה, ממתקים או דברים כאלה, זה לא מציאותי. אז מה עושים איתם בבית? אז בבית אפשר לעשות איתם מעשים כאלה שיגרמו להם לעשות דברים. למשל דוגמה, אם אנחנו, אם מישהו גר באזור, אזור שהוא קצת-- אזור שיש בו טילים ואזור שלא הולכים לבתי ספר וכל זה למרות שרוב האזורים כנראה כאלה ואנשים נמצאים בבתים, לא כך יוצאים. אז

13:48 מגיע יום שישי ויום שישי אנחנו בבית עכשיו אופים לחמניות קטנות למשל ומחלקים את זה לכל הבניין עם, עם נרות שבת בצד ואיזה ברכה ואולי איזה עוד משהו. והילדים מארגנים את זה. הם עוזרים בזה, הם מארגנים, הם יארזו, הם יחלקו, הם ירשמו פתקים. אז זה, זה, זה יתן להם כוח עוצמתי. אנחנו עכשיו פועלים, עושים למען, מחזקים אחרים, דואגים לאחרים. העשייה הזו יש לה כוח עוצמתי למנוע את כל המחשבות הלא טובות, כל הבלבולים. הפוך. הוא מרגיש שהוא נותן והוא מחזק ו"אידעי דתרית לנפלאת" [?]. הוא לא בלע, הוא לא הווזה לתוכו את כל הלחצים והבלבולים של הזמן. אז אנחנו עכשיו נאמר לילד שלנו, "עכשיו שולחים לחיילים ערכות ותרשמו להם פתקים". בינינו, אפילו אם לא נשלח את זה לחיילים, אבל עצם זה שהם ישבו ורשמו ועשו את זה, אנחנו מספרים להם כמה זה יחזק את החיילים וכמה יתן להם עידוד וגם אחרי זה נראה להם איזושהי הודעה מחייל ששלח כמה תודה רבה. המילים שלכם עזרו לי, הביאו לי כוחות. בזכותכם אני אעשה, אה, אה, אה, אצליח במלחמה למען עם ישראל. זאת פעולה שאפשר לעשות היא לא מסובכת. או לאסוף אותם בבית. בואו נקרא תהילים ותסבירו להם כמה ערך זה ייתן בזכות התהילים שלנו. אז תהיה, תהיה ניצחון לעם ישראל. החיילים יצליחו במשימות שלהם. ולחשוב על כל מיני סוגים של פעולות כאלה, של איד-- של, של פעולות כאלה שהם תורמים, הם נותנים, הם עושים. זה יתן להם הרבה הרבה כוח. זה פחות זמן בראש לחשוב על, על, על מה יקרה ואיך יקרה ולחצים למיניהם וחרדות למיניהם. פשוט עין מהמילה מעשה זה עידוד לפעולה. לעודד אותם לפעולה. זה בדיוק כמו שחייל שנמצא

15:40 עכשיו באמצע משימה, כן, הוא חייל קרבי עכשיו ויש לו עכשיו משימה מאוד, מאוד, מאוד, מאוד משמעותית ומסוכנת. אם הוא עכשיו יתחיל לחשוב תוך כדי על החרדות ומה ומה יכול לקרות, אז זה לא ילך. אבל מכיוון שהוא עכשיו עסוק בעשייה, יש לו מטרה, יש לו משימה, הוא בכלל לא חושב על זה. אין לו זמן לחשוב על זה, כי הוא עכשיו ממוקד מטרה. יש לו משימה. הוא צריך לתפוס את המחבל ההוא, לחסל את האדם הזה, לקבוע-- לכבוש את ה, את ה, את העמדה ההיא. אין לו בכלל זמן להתחיל לחשוב על חר-- הוא עכשיו כמו מכונה עסוק בעשייה. וכך גם כאשר אנחנו נעודד את הילדים לעשייה, נעודד לפעולה, אז זה יעזור להם להיות עסוקים בעשייה חיובית ופחות שטויות שייכנסו לראש. הדבר ה-ה-הבא ב-ב-בשיטה של מעשה, אמרנו ש-מ' זה מחויבות וקשר, אנחנו איתך. ע' זה עידוד לפעולה. האות ש', כן, מעשה האות שין. שין זה שאלות. אם אנחנו מרגישים שילד שלנו קצת בלחץ, הוא נכנס לחרדה ורוצים להרגיע אותו, כן, עכשיו הייתה איזושהי אזעקה והילד עכשיו כולו ב... אז לתת לו שאלות שמעוררות, מעוררות קצת מחשבה. איפה היית בדיוק מתי שהייתה, שהייתה אזעקה? באיזה מקום היית ולאיפה הלכת? ומה-- כל מיני שאלות כאלה שהוא צריך קצת לחשוב וזה קצת י-יחזיר אותו לקרקע, כן? יוריד לו את ה-- יחזיר אותו ל-- אלינו בחזרה. והאות א' של-של המילה מעשה זו-- זה הבניית האירוע. זאת אומרת, הרבה פעמים אחד מהלחצים זה שעכשיו נהיה סלט בראש ולא ברור מה היה ומי היה וכבר לא מבינים בכלל ממה הייתה חרדה. תספר מה-- ל-- שאנחנו נספר לו מה היה. היה-היה היינו, היינו מקודם בחדר ההוא

17:29 והייתה אזעקה והיה קצת פיצוץ ו-וזה קצת הלחיץ אותנו. לסדר לו את זה בצורה נורמלית, אבל הכל בסדר ואנחנו ביחד. זה-זה מוריד את החרדה כאשר יודעים בדיוק מה סדר הדברים, מה קרה אחרי מה וכמובן לנרמל את זה כמה ש-- כמה ש-- כמה שאפשר, כמה שיותר. אז זו השיטה שנקראת שיטת מעשה שהיא עוזרת, אה, ו-- כש-כשקרה איזה אירוע שיכול לעורר חרדה. אבל מבחינתי הדבר המשמעותי, המשמעותי זו-זו האות ע'. האות ע', עידוד לפעולה. פשוט לעודד לפעולות. ואם כן, המשימה שלנו עכשיו בתקופה הזו בשביל לגרום ש-שאצל הילדים שלנו לא תהיה חלילה, לא תהיה חלילה, אמ, חרדות ברזל, לגרום להם לעשות פעולות, כמה שיותר פעולות. פעולות באופן כללי זה לא רק זה, זה גם פעולות של הבית. אלא להמשיך את הפעולות השגרתיות של הבית של שעת קימה, שעת שינה, מי שאחראית לשטוף כלים, לשטוף כלים, מי שאחראי לסדר יסדר. הפעולה הזו הרגילה היא מאוד, מאוד חשובה, היא עושה יציבות. אבל כ-- אבל-אבל ביחד עם זה ובנוסף על זה פעולות מיוחדות לתקופה הזו, פעולות שבהם הילדים ירגישו שהם אלה שתורמים, שעוזרים, שעם ישראל יצליח בזכות המעשים שלהם. זה מאוד, מאוד יעזור. א', זה יעזור כי באמת זה עוזר, כי כל פעולה חיובית עוזרת, אבל גם זה ייתן להם בנפש הרגשה שאנחנו עוזרים, מועילים, נותנים ואז ממילא זה לא ייתן מקום לדברים ה-המלחיצים, לאותן חרדות שאנחנו לא רוצים שיקרו, שייכנסו עכשיו. יהי רצון דבר ראשון ש-- לא יפ-- לא ייפגע אף יהודי, לא תפ-- לא תיפגע אף יהודייה, שכולנו נהיה ש-- בריאים ונהיה שלמים, שאותם אויבים ארורים שפשוט כבר ייעלמו מכאן, שילכו, ילכו מכאן, לא יהיו פה, לא רוצים שבע זכר מהם

19:23 יישאר כאן. והשנה שבעזרת השם עם ישראל יראה הצלחה גדולה ויראה ניצחון גדול ושהשם ירחם עלינו וישלח לנו את המשיח. כי בעצם זו הנחמה שאנחנו מוכנים ורוצים לקבל אחרי מה שקרה. רוצים לקבל פה את משיח צדקנו ויהי רצון שנזכה לגאולה במהרה ובקרוב, בחסד וברחמים בעזרת השם. ואז ניסע כולנו לירושלים עיר הקודש, לבית המקדש השלישי ו-- שנזכה לזה בקרוב ממש. שיהיה בשורות טובות ונחת ובריאות מהילדים. בשורות טובות.