הרב פרץ חן | - חרבות ברזל - אי אפשר לשקר לילדים!

00:00 שלום לכם. אז יום לפני שכמעט חזרנו לשגרה, התהפכה עלינו השגרה. אנחנו מוצאים את עצמנו נמצאים בבית שעות עם הילדים, ולא סתם נמצאים בבית עם הילדים, אלא במצב של מלחמה, באווירה של לחץ, במצב של חוסר ודאות. אז בשיעור היום נדבר בעזרת השם על אותם דברים שהילדים לומדים מאיתנו גם בלי שנשים לב. אבל בתקופה הזו צריך לשים לב לזה בצורה מיוחדת, על הרבה דברים הילדים לומדים לא ממה שאנחנו אומרים, אלא מהצורה שבה אנחנו מגיבים למצבים. מאיך שאנחנו מתנהגים בכל מיני מצבים, כאשר הם יגיעו לאותם מצבים, פתאום יקפוץ להם מה שהם ראו אצלנו, ולכן זה מאוד מאוד משמעותי איך אנחנו מתנהגים כמובן בפני הילדים שלנו. זה מה שנקרא אסוציאציה. כאשר במצב מסוים הייתה תגובה מסוימת, אז כאשר יגיע מ-- אותו מצב, ייתכן מאוד שאותה תגובה תצא פעם נוספת, אותו רגש יתעורר פעם נוספת. בשביל להמחיש את זה אני רוצה לשתף בשני חוויות מהתקופה האחרונה. ביום שישי האחרון הגעתי לאשקלון, יום שישי האחרון זה היום שמשעת הצהריים התחילו ההפגזות חזקות של טילים על אשקלון, והייתי שמה באותן שעות בדיוק, הייתי בסיבוב של חלוקה לחלוקה של מצרכים לקהילה לקראת שבת. קפצתי שמה לתחנת מד"א, מכבי אש, משטרה, להניח איתם תפילין. גם בשכונה שלנו העמדנו דוכן של תפילין ואני עומד בדוכן התפילין ופתאום התחילה אזעקה. ומיד שהתחילה האזעקה כל ה-- כולם נכנסו ל-ל-לממ"ד בסופר הסמוך ואני גם נכנס שם לממ"ד שבסופר, ואני רואה סביבי הרבה יהודים וכל מיני סוגים של יהודים, אנשים יותר דתיים, פחות דתיים, אנשים כאלה, כאלה, כל מיני סוגים. והסיטואציה הזו של לעמוד בתוך ממ"ד כשבחוץ יש קולות של פיצוצים ועומדים יחד קבוצה גדולה של כל מיני סוגים

02:16 של יהודים, פתאום זה עורר בי בפלאשבק כזה איזשהו סיפור שקראתי כמה פעמים. מסופר, מספר הרבי הריי"צ, הרבי הקודם של חב"ד, שהוא היה בוורשה בזמן שהגרמנים הפגיזו את ורשה. הוא מספר שהוא נמצא בתוך מקלט עם קבוצה גדולה של יהודים, והוא מתאר שיש שמה כל מיני סוגים של יהודים, יהודים שומרי תורה ומצוות, יהודים שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, כל מיני סוגים של יהודים. והוא אומר, ופתאום נפל איזשהו פגז ממש קרוב למקלט שלהם ונשמע קול רעש אדיר של פיצוץ, אומר, וזה היה מדהים לראות והיה מרגש לראות איך בין רגע מהפיות של כולם יצאה הזעקה הנצחית של יהודי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". והרבי הריי"צ מתאר איך שברגעים כאלה פתאום הלב היהודי מתעורר. אז כשאני עומד במק-- בממ"ד ביום שישי האחרון עם כל הציבור הזה, פתאום כזה בפלאשבק נזכרתי באותו סיפור שמספר הרבי הקודם, שעומדים כ-כ-כקהל גדול, קבוצה גדולה מגוונת, מצב של לחץ. והדברים שהוא תיאר אז על הלב שנפתח עוררו בי לבוא ולומר להכריז בקול בממ"ד, "מי עדיין לא הניח תפילין?" אז זה גרם שהניחו שם תפילין בזכות זה. זה עורר שם באמת הלב נפתח באותם רגעים ויהודי רצה להניח תפילין באותם רגעים. זאת אומרת יש, יש כאלה שמי שלמשל חווה איזושהי חוויה טראומטית כששהה בממ"ד במקלט, אז ייתכן שהדבר שזה מעורר בו אותה סיטואציה, לחץ, חרדה, אצלי ברוך השם לא הייתה איזה חרדה משהות בכזה מקום. הדבר אבל ש-- הדבר היחיד שזה הזכיר לי, את אותו סיפור שקראתי כמה פעמים שמספר הרבי הקודם. זאת אומרת, אותו, אותו דבר שקרה פעם ב-ב-ב-ב-במצב מסוים, בסיטואציה מסוימת כשהגעתי לאותה סיטואציה זה עורר בי בדיוק את אותה הנקודה. זו הסיט--

04:26 הא-ה-האסוציאציה שזה עורר בי. או למשל אה-אה-אה עוד אה סיפור שימחיש. לפני כמה שבועות הייתי עם, עם שני הילדים שלי אצל הרבי. סיפרתי את זה בשיעורים האחרונים גם. ואנחנו טסים ב-ב-בטיסה ממינכן לניו יורק, טיסה של כמעט תשע שעות, והבן שלי בן עשר שלא כל כך עבר לו בטוב הטיסה, היה לו מידי ארוך, הוא קצת השתעמם, אז הוא אומר לי אבא כמה זמן נשאר? אז אני מסתכל על מסך שמראה את זמן-- הזמן שנותר לטיסה. אני אומר לו עוד שבע שעות מגיעים בעזרת השם. אז הוא אומר לי אה, זה כמו שמישהו יאכל אוכל בשרי ויעברו שש שעות והוא כבר יצליח-- הוא כבר יוכל להיות חלבי ואז הוא יאכל משהו חלבי ותעבור שעה והוא יוכל לאכול שוב פעם בשרי. כי לפי המנהג שלנו מחכים בין חלב לבשר שעה שלמה. אז השבע שעות, מה זה עורר אצלו? זה עורר אצלו מיד-- מה זה הזכיר לו? מה-מה-מה נפל לו הראש מיד? שש שעות של בין בשרי לחלבי ועוד שעה של בין חלבי לבין בשרי. אלה דברים שהוא חווה ביום יום, שהוא אוכל בשרי והוא ממתין לחלבי או ההפך. זאת אומרת, הוא שמע את המספר שבע, אז זה עורר בו שש ועוד אחד זה קשור לדבר הזה. יכול להיות שמישהו שאצלו הייתה פעם אה מישהו שחיכה לאיזושהי נסיעה מסוימת שבע שעות או נסיעה שארכה לו שבע שעות. אז מיד כשהוא ישמע את הספרה שבע אומר אה שבע כן, זה שבע שעות שלקח לי לנסוע מהעיר הזו לעיר הזו באירופה לצורך העניין. זאת אומרת, כל אחד, כל אחד כשהוא שומע איזה משהו מסוים, אז זה מזכיר לו מיד הקשרים כאלה ואחרים כפי מה

06:15 שהוא חווה בעבר. ולכן התפקיד שלנו כהורים, שהחיבורים והקשרים שייווצרו במוח של הילדים שלנו יהיו הקשרים טובים, הקשרים חיוביים. ואנחנו כהורים פוגשים את זה בהרבה הרבה צמתים. כמובן שהנושא של השיעור היום זה, זה משהו מיוחד שקורה דווקא, דווקא עכשיו. אבל בואו נביא כמה דוגמאות מהחיים כ-כ-בבית במשפחה. בוא נאמר שיש איזשהו ילד שההורים מחנכים אותו הרבה לשמור, לא לגנוב, לא לגנוב, גניבה זה דבר, דבר בזוי, דבר שפל. צריך לדעת לא, לא לגנוב, לא לשקר. ויום אחד הולכים המשפחה יחד לאיזשהו פארק מסוים, איזשהו אולי גן חיות, משהו, מקום מסוים ויש מחיר של מבוגר ומחיר של ילד. ונאמר לצורך העניין שהמחיר של ה-- של המבוגר הוא יותר זול מהמחיר של הילד, וילד זה מגיל שנתיים עד גיל שתיים עשרה. אוקיי, נגיד. אז עוד פעם מבוגר יותר זול מאשר ילד. ויש שם את אחד מהילדים שהוא בן אחד עשרה וחצי. הוא צריך לשלם מחיר גבוה כי פחות מגיל שתיים עשרה זה המחיר הגבוה. ועומדים בקופה והקופאית שואלת את האמא כמה מבוגרים, כמה ילדים. אומרת לעצמה האמא אם אני אומר שהוא בן שתיים עשרה, הוא כבר אחד עשרה וחצי. נגיד שהוא בן שתיים עשרה, נחסוך עליו עשרים שקל, משהו כזה לכניסה. אז האמא אומרת שהוא בן שתיים עשרה והוא שומע את זה, אומר רגע, אבל אני לא בן שתיים עשרה, אני בן אחד עשרה וחצי. והוא מבין, הוא קולט שאמא אמרה את זה כי היא רצתה להרוויח כמה שקלים במחיר. אז אמא לא אמרה לו שמותר לפעמים לגנוב, אבל הוא למד בצורה המוחשית ביותר, החזקה ביותר, שמותר לפעמים לגנוב. וכשהוא יגיע לסיטואציה דומה כזו או אחרת, שיש שם עניין שגם הוא

08:15 לגניבה, ייתכן מאוד שזה יזכיר לו מה שקרה וזה גם זה גם מה שהוא יעשה, כי זה מה שהוא ראה. הוא ראה שבמצבים מסוימים שאפשר לחסוך כמה שקלים אם אומרים משהו שהוא לא בדיוק אמיתי, אז אומרים לו את האמת. ככה אמא שלו עשתה. ייתכן מאוד שזה גם מה שהוא יעשה. או למשל הורים שמחנכים את הילדים מדבר שקר תרחק. כמה חשוב לומר אמת כמה למידת האמת יש ערך גדול. ויום אחד השכנה דופקת בדלת ואומרת אפשר את אמא. אז הילדה רצה לאמא, אמא אמא השכנה רוצה אותך ולאמא עכשיו אין כוח מסכנה היא עייפה, אז היא אומרת לבת שלה תגידי לשכנה שאמא לא בבית. אז הילדה רצה לומר לשכנה שאמא לא בבית. הכל בסדר אמא, את אמא כבר לא הטרידו באותו ערב, אבל הילדה קיבלה מסר וחינוך שמצבים מסוימים מותר לשקר וכשהיא תגיע לסיטואציה מסוימת של לחץ מסוים שאולי שווה שם לשקר, אז היא תיזכר שכשאמא לא היה לה כוח היא רצתה. אז אמא שיקרה אז גם אצלה עכשיו יפרוץ החוצה שזה מה שהיא ראתה אז. אז אולי מותר עכשיו לבוא ולשקר? או כמו מה שפעם סיפר לי גיסי שהוא היה. הוא סיפר שהוא רואה בבית הכנסת איך שאדם אחד כל התפילה מדבר עם חבר שלו, מדבר, מדבר עם החבר שלו ופתאום פתאום הוא מסתובב לבן שלו ואומר לבן שלו אתה מוכן להתחיל להסתכל בסידור? כמה אתה מדבר כל התפילה. אפילו הביאו לו איזה פתק קטן והמשיך לדבר עם החבר שלו. אפילו לא שם לב שמה שהוא מדבר לבן שלו זה בכלל לא מה שהוא עושה. איך הבן הזה יגדל? עם איזה? עם איזה מסר? עם איזה, עם איזה

10:00 הרגשה שמה? עם ידיעה שמה? שבתפילה מותר לדבר רק אפשר להעיר לכל העולם. אבל בתפילה בהחלט אפשר לדבר כי זה מה שאבא שלו עושה. אבא שלו מדבר בתפילה כל הזמן, אבל רק לו אבא שלו מעיר. זאת אומרת הצורת התנהגות שלנו, איך שאנחנו מגיבים במצבים מסוימים, בסיטואציות מסוימות, זה ממש באופן מאוד מאוד חזק עובר גם לילדים שלנו, והתגובה שלנו במצבים מסוימים ייתכן מאוד שכך גם הם יגיבו במצבים מסוימים. אני מכיר מישהו למשל שהוא פשוט לא עוזר בבית, הוא לא עוזר בבית וזה בית עם ילדים קטנים והוא לא עוזר והוא מצפה שיעשו לו הכל ויגישו לו ויעשו הכל למענו והוא כועס כשלא עושים לו את זה. אז פעם ככה דיברתי או דיברנו וככה סתם רציתי להבין כאילו מה. אז הוא מספר אותו אחד שככה הוא ראה בבית שלו. הוא ראה שאבא לא עושה כלום. אמא, אמא מכבסת, אמא מגהצת, אמא שוטפת כלים, אמא מכינה אוכל, אמא עושה ספונג'ה, אמא עושה ועושה ועושה ואבא יושב ומקבל את הארוחות שלו מקבל. ככה הוא ראה הבית של אבא שלו וזה מה שהוא מצפה שיקרה גם אצלו בבית. אבל מה לעשות שאולי אמא שלו התאים לה הסגנון, אבל לאשתו זה מאוד מאוד קשה לאשתו זה מאוד מאוד קשה. לא קל לה עם זה, אבל זה מה שהוא ראה אצלו בראש, אצלו בקשרים של המוח. כשאני מתחתן ואני בעל משפחה צריכים לשרת אותי. אבא שלו לא אמר לו בחיים צריכים לשרת אותך כשתתחתן. אבא שלו לא אמר לו את זה, אף אחד לא אמר לו את זה, אבל פשוט זה מה שהוא ראה. אז כשהוא הגיע לאותו מצב הוא התחתן. הוא מצפה שבדיוק

11:51 כך יקרה אצלו והוא לא מצליח גם להבין את צורה אחרת של התנהגות. אז זאת אומרת, מה שהילדים שלנו יראו בבית זה בדיוק מה ש, מה שיקרה אצלם. מה זה? מה כל זה אומר לנו היום? אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של לחץ, תקופה של מלחמה, ועל הילדים הרי אי אפשר לשקר. מה שאנחנו נאמר להם, איך שאנחנו נשדר להם זה מה שבדיוק יקרה אצלם. אז מה כל זה אומר לנו היום? מה שזה אומר לנו היום, היום מטבע הדברים יש הרבה יותר לחץ בבית, במיוחד מי שגר באזורים היותר מופגזים ודאי שהלחץ והמתח הם מלווים כל רגע בבית. אני כשביום שישי האחרון נסעתי אה אה באשקלון, פשוט זה זה דריכות כל שנייה, כל רגע בפרט שאני נמצאת מחוץ לבית הדריכות לא נגמרת כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן החיישנים לקלוט אזעקה, משהו שקורה כל הזמן. הדריכות היא פשוט לא רגילה. אז גם בבית יש לחץ וגם מי שלא גר באזורים הממש מופגזים. גם בכל האזורים בארץ יש לחץ מסוים, יש לחץ מסוים. טילים הגיעו למרחקים ויש גם כאלה משפחות שלא נמצאות בבית, שמתארחות מקומות מסוימים ולהתארח מחוץ לבית בפרט לתקופה ארוכה זה לא קל. יש בזה הרבה הרבה אתגרים, הרבה מצבי לחץ והילדים רואים וקולטים איך אנחנו מגיבים ומתנהגים במצב הזה וזה הלימוד הכי חזק והכי משמעותי ולכן אנחנו צריכים כהורים לתת את הדעת את הדעת בצורה עכשיו בצורה הרבה יותר חזקה עכשיו. איך אנחנו מתנהלים, איך אנחנו מתנהגים, איך אנחנו מגיבים למצבים. עכשיו התחדשה לה, התחדשו הלימודים דרך הזום וזה מאתגר כי בבית הרבה ילדים צריכים זום ואם ההורים מורים אז גם ההורים צריכים זום. פתאום מגיע איזה מורה

13:54 שם המורה עושה עכשיו זום ארוך, כאילו שחוץ ממנו אין פה אף אחד אחר. הוא לא מבין שיש פה עוד ילדים בבית שצריכים גם לעשות זום. או איזה מורה שעושה ככה זום קצר ומרגישים שאתה מחפף. אז יש ההורים יכולים להגיב. מה זה המורה הזה? מה הוא חושב לעצמו? מה זה הזום הארוך הזה? מה הוא? חוץ ממנו אין אף אחד פה. מה הוא חושב? מה נראה לו? מה הוא לא מבין עניין או מה זה המורה המזלזל הזה? מה זה הזום הקצר? מה הוא לא רציני? וככה ההורים מדברים ומגיבים והילד שומע את זה וקולט אם המורה עושה טעות אפשר לזלזל בו, אפשר לדבר אליו בצורה לא מתאימה. אי אפשר לשקר על ילדים. ילדים שומעים איך תכ איך אנחנו מגיבים בדיוק כך, כך הם יגיבו, הרבה, רוב הסיכויים שכך הם יגיבו. יש תמיד הגמרא אומרת שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל זה הכלל שהרבה פעמים רוב הפעמים צורת ההתנהגות שלנו ואז הם לומדים מזה שכאשר המורה עושה משהו שלא נכון, לא, לא, לא כמו שנראה לנו, אז אפשר לדבר אליו בצורה לא מכובדת, אפשר גם לזלזל בו. זה מה שהם לומדים. אם כן, אנחנו צריכים לשים לב הרבה יותר בתקופה הלחוצה הזה יותר, המאתגרת יותר. מה אנחנו מוציאים מהפה, איך אנחנו מדברים. אם תמיד זה משמעותי בתקופה הזו זה משמעותי הרבה יותר מתמיד. אם כן, אם נסכם את הדברים איך שאנחנו מתנהגים, איך שאנחנו מגיבים למצבים, הילדים לומדים מזה גם כשהם יגיעו למצבים דומים, אז ייתכן מאוד שהם יגיבו בצורה דומה. זה זה הקשר שיעלה להם, זה החיבור, זו הסי-- האסוציאציה שתקפוץ להם מיד. ולכן חשוב לנו

15:44 כהורים תמיד להתנהג במצבים בצורה נכונה על מנת שגם הם באותם מצבים יתנהגו בצורה נכונה. ובפרט עכשיו, אם הלחץ יש מאיתנו יכול לצאת הרבה יותר קושי, הרבה יותר לחץ, הרבה יותר תגובות לא תמיד מתאימות. אז זה הזמן לשים לב לשים לשים דגש על הדברים האלה. לדעת לשים לב איך אנחנו מגיבים, כי הילדים רואים הכל ואי אפשר בשום פנים ואופן לשקר על הילדים שלנו. יהי רצון שבעזרת השם נעבור את התקופה הזו בצורה טובה, בצורה נוחה כמה שאפשר, שלעם ישראל יהיה ניצחון גדול שבעזרת השם, בעזרת השם כל החולים יהיו בריאים. שלא ייפגע יותר אף יהודי, אף שערות, אף שערת ראשו של יהודי או של יהודייה לא ייפגעו יותר. שבעזרת השם כל החיילים יחזרו הביתה שלמים ובריאים בגופם ובנפשם, שכל החטופים יחזרו בריאים בגופם ובנפשם. והעיקר עיקר העיקרים, הדבר החשוב המרכזי ביותר שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו ושהקדוש ברוך הוא יביא לנו את גואל צדק. וכשמשיח יבוא אז לא רק שהחולים יבריאו, לא רק שהחיילים יהיו שלמים, לא רק שהחטופים והנעדרים יחזרו, אלא גם אותם יהודים קדושים. השם יקום דמם שנרצחו, גם אותם יהודים בעזרת השם יחזרו אלינו בתחיית המתים. יהי רצון שכל זה יהיה בקרוב ממש, ואני חושב שהמסר של השיעור הזה הוא מסר כל כך משמעותי, כל כך חשוב במיוחד בתקופה הזו. שתפו אותו הלאה. שתף עם חבר, שתפי עם חברה, תני להם גם לשים לב לנקודה הזו. אין פה חידוש אולי גדול, אבל פשוט יש פה נקודה שצריכים לשים לב אליה, לתת עליה את הדעת. אז שתפו את זה הלאה. תנו גם להם לשים לב לנקודה זו, כי היא כל כך משמעותית וקריטית. במיוחד במיוחד בתקופה

17:51 הזו. אז שוב פעם בשורות טובות גאולה שלמה בקרוב. אמן כן יהי רצון. תודה רבה.