תמלולי פודקאסטים · חב"ד Englishחב"דפדיה

חינוך הילדים בזווית חסידית · פרק 4 · 2023-07-20 · 21:17

הרב פרץ חן | אבא, אמא, זה מה שאני צריך מכם בחופש!

תיאור הפרק

החופש התחיל ואנחנו הולכים לבלות שעות יחד עם הילדים. איך נהפוך את התקופה הזו למועילה. בשיעור נלמד ונעמיק על אותם המילים שחשוב שהילדים ישמעו מאיתנו שהם אלו שיקדמו אותם בע"ה למקומות טובים ולעתיד טוב ומזהיר בע"ה. צפו, הפנימו ותהנו

תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.

00:00 החופש כבר התחיל. ישנם כאלה שאצלם החופש עוד מעט יתחיל ואנחנו הולכים לבלות שעות רבות עם הילדים בבית. התקופה הזו יכולה להיות מאוד חווייתית, מאוד מיוחדת, תקופה שתמלא אותנו בעזרת השם לקראת השנה הבאה. אבל ישנם כמה נקודות שצריך לשים לב אליהם בשביל שמהתקופה הזו יצא בעזרת השם רק טוב. בשבוע שעבר בקבוצת הוואטסאפ של השיעור נשלח שאלון Google Docs, ותודה רבה לעשרות העונים, ואחד מהדברים שהרבה רשמו שם שמעניין אותם שנדבר על התקופה הזו של החופש. אז בשיעור היום נדבר על אותן מילים שהילדים שלנו צריכים לשמוע, במיוחד בתקופה הזו, לשמוע מאיתנו, ועל אותן מילים שהם פחות צריכים לשמוע. נראה גם שהקדוש ברוך הוא כבר בתחילת התורה לימד אותנו מה המילים שאותם צריכים להשמיע במיוחד-- בכלל, וכנראה במיוחד לילדים שלנו. נקבל היום גם טיפ מיוחד לשולחן השבת, ונראה גם שכל מה שנדבר היום זה בעצם מה שיקרה בעזרת השם בתהליך של הגאולה. אז בשבוע שעבר ראיתי סרטון. אני בטוח שחלקכם ראיתם. מי שלא ראה ישמע על זה עכשיו. על אותו כתב של חדשות ערוץ ארבע עשרה שסיקר את ההפגנה שהייתה ברחוב קפלן בתל אביב, והוא עומד שמה עם המיקרופון, משדר, המצלמה מולו וקבוצה של אנשים שמתקרבים עומדים סביבו וצועקים לו לתוך האוזן עם מגפון לתוך האוזן ויורדים עליו. ואתה כזה ואתה כזה ומנמיכים אותו. ואחד עומד בינו לבין המצלמה, ואז שומעים שהוא משדר אבל לא רואים את הפנים שלו כי איזה אדם מסתיר בינו לבין המצלמה, ומישהו מניף שם דגל ועם הבד של הדגל מכסה את העדשה של המצלמה, ורואים על הפנים של אותו כתב כמה קשה לו, באיזו מצוקה הוא נמצא. בהמשך גם הגיע לשם איזשהו... היו

02:09 כמה אנשים שראו את זה בשידור חי ובאו פשוט לתת לו עידוד. אחד אפילו הביא לו בקבוק של מים קרים, אבל רואים על הפנים כמה זה קשה לו. תארו לכם שאדם אחרי כזו חוויה צריך, צריך עזרה. זה יכול להכניס אותו לחרדות, להכניס אותו לכל מיני מצבים נפשיים לא פשוטים, לא נעימים, לא רגילים ולא שגרתיים. אבל אני בטוח שתוך כדי שזה קרה, ובטח גם אחר כך, הוא קיבל מעשרות ומאות הודעות תמיכה. כל הכבוד לך. כל הכבוד לך שהמשכת עם מה שאתה, וכל הודעות תמיכה כאלה ואחרות. ובטח כשהוא הגיע בחזרה לאולפנים טפחו לו כולם על השכם ועשו אותו גיבור היום, והוא קיבל מנה גדושה של פיצוי על כל מה שהוא עבר וחווה באותו זמן, תוך כדי שהוא שידר את אותה הכתבה. אבל תארו לכם בבית שלנו, הילדים שלנו, שאנחנו פתאום מתחילים להעיר להם ולא להפסיק עם הערות. כמה אפשר להגיד לך? כמה אפשר לומר לך? מה, אתם לא מבינים עברית? מה, נמאס כבר מההתנהגות הזו? אי אפשר. אי אפשר עם זה כבר. הלוואי שכבר יתחילו הלימודים. יאללה כבר, תלכו לבית הספר, וכל מיני מילים כאלה קשות ומילים כאלה מנמיכות. והילדים שומעים את זה. עוד מילה כזו ועוד הנמכה כזו ועוד הערה ועוד גערה. אבל שם, בשונה מהכתב, אין מישהו שיבוא אחר כך ויפצה אותם ויחבק אותם מיד וייתן להם מנה כזו גדושה כמו שבטח קיבל הכתב בשביל לפצות על מה שהם עברו. תארו לכם מה זה עושה להם בפנים, כמה זה חודר לתוכם פנימה. אנחנו יודעים ש-- במוח שלנו יש את החלק המודע של המוח ויש את החלק התת-מודע של המוח. מה שנמצא בתת-מודע

04:12 זה הדברים שהם נצרבים עמוק בתוך האישיות שלנו. ומה נכנס לתת-מודע? אז בדרך כלל רק דברים מיוחדים, איזה אירוע מרגש מאוד, אה, אירוע מזעזע מאוד, אירוע שהוא קצת קיצוני, הוא נכנס לתת-מודע. למשל, דוגמה: ילד חווה תקיפה של כלב, כשהוא קטן כלב קפץ עליו והוא נבהל מאוד מאוד. זה נכנס לו לתת-מודע, ואז כשהוא גדל, כל פעם שהוא רואה כלב, מאיזשהו מקום במוח, מתת-מודע, החוויה ההיא, האירוע, ההרגשה שהוא הרגיז-- שהוא הרגיש אז כילד, חוזרת חזרה לחלק המודע, והוא נכנס לאותו ח-- לאותה חרדה שהוא היה כילד, ולכן הוא בחרדה ולא מבינים מה יש, סך הכל כלב, אתה, אתה לא כזה קטן, אבל זה דבר שנצרב בתת-מודע. אפשר לטפל בזה. צריך לעבוד קשה בשביל זה, אבל זה דבר שנמצא בתוך התת-מודע, והדברים שנמצאים בתת-מודע הם ממש בעומק עומק האישיות שלנו. כמו שאמרנו קודם, בשביל שדבר ייכנס לתת-מודע צריך שיהיה אירוע קיצוני. אבל זה הכל בגילאים גדולים מבוגרים יותר. ילדים עד בערך גיל שתים עשרה, המעבר מהחלק המודע לתת-מודע הוא מהיר אצלם, הוא ממש במהירות. זאת אומרת, כל מילה שנאמר להם יתכן מאוד שהיא תיכנס מהר מאוד לתת-מודע, ואנחנו לא יודעים אף פעם מה המילה שנאמר להם והיא תיכנס במהירות לתת-מודע. מספיק שנאמר להם מילים כמו "מה יצא ממך, מה יצא ממך", ואצלם נכנס במוח שבאמת כבר "מה יצא ממני, אני לא שווה, אני לא שווה שום דבר", וזה יכול ללוות אותם שנים רבות עד כדי שיצטרכו אולי אפילו איזה טיפול רגשי כזה או אחר בשביל לעזור להם לצאת מהדבר הזה. אבל בואו נעצור רגע ובואו לא ניבהל מדי. אז

06:10 כל אחד עכשיו, כל אחת אולי ששומעת אומרת וואי וואי, כמה דיברתי לילדים כאלה מילים ואנחנו מה אי אפשר להעיר להם? צריכים הרי להעיר לילדים. הם עושים טעויות וצריכים לכוון. זה התפקיד. אנחנו ההורים שלהם נכון. אז דבר ראשון צריך לדעת שפעם שמעתי מאיזה איש חינוך שהוא אמר שהקדוש ברוך הוא יצר מנגנון כזה, שההורים יכולים לעשות אלף טעויות ואם כוזב הילדים בעזרת השם יהיו נורמליים. זאת אומרת מה שעשינו וגם מה שעוד נעשה ונטעה אולי בעתיד אנחנו לא מלאכים, אנחנו רק בני אדם. אבל המטרה של הדברים של השיעור עכשיו שנכניס למודעות אצלנו, שאנחנו צריכים אבל להשתדל לדבר כמה שיותר במילים חיוביות, כמה שיותר במילים בונות, כי עכשיו כשנמצאים בחופש כל כך הרבה שעות עם הילדים וזה גם יכול ליצור הרבה הרבה חיכוכים. צריכים פשוט לחפש מילים טובות, לראות את הדברים הקטנים שהם עשו ולהעצים אותם. אתה מדהים, את מדהימה. אנחנו פשוט כל כך נהנים מהעזרה שלך לארגן את ארוחת הבוקר ותודה ששמת לב שהאח הקטן בכה והיה צריך קצת שיטפלו בו. אנחנו ממש מעריכים ומודים לך. מודים לך על זה מאוד מאוד. המילים האלה ולחפש את המילים האלה. זה יבנה אותם, זה יקדם אותם, זה יכניס לתת מודע שלהם, ל-לפנימיות של הילדים הרבה הרבה טוב. רצון גם להרבה הרבה טוב. הרי תסתכלו על הפנים שלהם. אנחנו מעירים לילד איך הוא נראה. פתאום הפנים כבויות, העיניים כאלה כבויות, וכשמבי-- ומבינים להם מחמאה איך פתאום ה-ה-המבט זורח וזה מה שאנחנו רואים. מה קורה בפנים אנחנו לא רואים, אבל ודאי שהפנים משקפות את הפנימיות, מה זה עושה להם ומה זה עושה להם. ולכן תפקידנו לחפש מילים טובות. למילים יש כזה, כזה

08:01 משקל, כזו משמעות. מסופר שהרי בחב"ד עושים תהלוכות ל"ג בעומר כל שנה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי תהלוכות ילדים במרכזי ערים במרכזי השכונות, וגם אצל הרבי היו תהלוכות ל"ג בעומר. מסופר ששנה אחת ה-- הרב שהיה ממארגני, מהמנחה של התהלוכה שקראו לו הרב אכט, הרגיש שכל ההתארגנות לתהלוכה היא ממש על הפנים. הדברים לא הולכים, לא, לא מתנהלים כמו שהוא רוצה, כמו שהוא חשב. הוא הגיע לתהלוכה עם כזו הרגשה לא טובה וגם כבר כשהתחילה התהלוכה מלווה אותו הרגשה של אכזבה, של כישלון, שהסיפור פשוט לא הולך. והוא מאוד דאג כי עוד מעט הרבי בעצמו יוצא לדבר, לנאום לפני הילדים והרבי יראה את הכישלון הזה לפי הבנתו. ואז הרבי הגיע והרבי התחיל לדבר לילדים, והרבי אה הסתכל על המייצגים שהילדים הכינו לכבוד התהלוכה, והרבי עודד והרבי פשוט רומם את כל התהלוכה. הסתיימה התהלוכה והרב אכט מודה למארגנים, מודה לסדרנים, מודה לכל מי שלקח חלק. ואז הוא אומר לרבי, "רבי, תודה רבה שגררת אותי למעלה מהמצב שבו הייתי." אומר לו הרבי, "אני לא גררתי אותך, אני רוממתי אותך." מה הכוונה? מה צריך לגרור? לגרור צריך אוטו תקוע. הוא הרגיש שהוא תקוע וצריכים לגרור אותו מאיזה מצב תקוע למעלה. אומר לו הרבי, "אתה לא היית תקוע באף מקום. אל תחשוב על עצמך שהיית תקוע. לא צריכים לגרור אותך, רק היה, רק היה צריך קצת לרומם אותך." הרבי לא רצה שהוא יחוש וירגיש בעצמו הרגשה, הייתי תקוע, I was stuck, הייתי תקוע באיזה מצב. לא, הרבי רצה שהוא ירגיש עם עצמו טוב, כי כשאדם מרגיש עם עצמו טוב, הוא מרגיש טוב עם האישיות שלו, הרבה יותר קל לו, הרבה יותר קל לו להתקדם

10:01 ולעשות דברים. בהבדל של מילה אחת, גררתי אותך או רוממתי אותך, זה משנה את הדימוי של האדם כלפי עצמו. כמה משמעות יש למילים שאנחנו אומרים. ראיתי אה איזשהו מחקר שעשה איזשהו חוקר יפני שבו לקחו מים ודיברו עליו, איזה בקבוק מים שדיברו עליו מילים קשות, אנחנו שונאים אותך, לא אוהבים אותך, אתה מגעיל. מילים קשות. נתנו לאיזה אדם לשתות את המים האלה ואחרי כמה זמן, איזה רבע שעה, עשו לו בדיקת דם. בדיקת הדם, לקחו דגימת דם ועשו בדיקה עם מיקרוסקופ וראו על ה-- על המחשב רואים את הכ-- את הכדוריות דם האדומות של אותו אדם ורואים שהמבנה שלהם הוא כל כך לא טוב שצפויות לבוא אליו חס ושלום מחלות כמו מחלת לב ומחלת ריאות. אחרי כמה זמן נתנו לו-- לקחו בקבוק נוסף שדיברו אליו מילים טובות, אנחנו אוהבים אותך, אתה מקובל עלינו. תודה רבה. סליחה, נשמה טובה, מילים יפות. נתנו לאותו אדם לשתות, זה היה באותו יום, ואחרי כמה זמן עשו לו בדיקת דם נוספת ופתאום רואים שהמבנה של הכו-- של הכדוריות דם האדומות כל כך טוב ששום מחלה לא יכולה להיכנס שם. למה? כי דיברו טוב. ואז החוקר היפני הזה אומר שנחשוב על זה שרוב הגוף שלנו הוא מלא במים, בנוזלים. אז כמה משמעות וכמה המילים שאנחנו אומרים משליכים על הבן אדם, משליכים על השומע, משליכים על הילדים שלנו. אמר הבעל שם טוב הקדוש שכש-כש-כשעושים מעשה טוב לשני זה ודאי עושה לשני טוב, אבל כשמדברים טוב לשני זה משפיע על השני הרבה יותר חזק. יש כוח עוצמתי לדיבור. הדיבור הטוב שלנו, יש לו כוח לבנות. לכן בתקופה הזו של החופש נרבה, נרבה, נרבה כמה שיותר בדיבורים טובים, כי

12:02 זו תקופה שגוררת תככים, גוררת אי הבנה, גוררת תסכולים. אז נשתדל, אנחנו ודאי נהיה הערות כי אין ברירה, אבל אנחנו נשתדל כמה שיותר להשקיע במילים טובות. אגב, זה ממש מתחבר. עכשיו נכנסים לתקופת תשעת הימים, תקופה קצת קשה, תקופה שיש בה הרבה דיני אבלות, לא אוכלים בשר ולא שותים יין ועוד ועוד ועוד. ובתקופה הזו מעניין שהרבי מליובאוויטש אמר להרבות כמה שיותר בדברים שמחים שמותרים לפי ההלכה, לעשות סיומי מסכת שזה מותר לפי ההלכה, לעשות אה אה ללמוד הלכות בית הבחירה, הלכות של בית המקדש. זה משמח, זה מביא תקווה לגאולה שמותר על פי ההלכה כמה שיותר להכניס שמחה מותרת בתקופה הזו של בין המצרים. בשבתות הרבי אמר להיות בשמחה הכי גדולה יותר משבתות כל השנה, כי גם כשיש מצב שצריכים על פי ההלכה להיות באיזושהי אבלות, אבל צריכים לדאוג להכניס כמה שיותר חיוב ושמחה. וזה מה שצריך לעשות בבית. הקדוש ברוך הוא כבר בתחילת התורה מראה לנו את זה. פרשת נוח כשמדובר על בעלי החיים שמגיעים לתיבה ומהחיות הטהורות הגיעו שבעה שבעה ומהטמאות הגיעו שניים שניים זכר ונקבה. אומר כשהתורה מדברת על על הבהמות הטמאות, במקום להגיד שהגיעה שהבהמה הטמאה הגיעה כך וכך לתיבה, התורה אומרת הבהמה אשר איננה טהורה. במקום להגיד הבהמה הטמאה אומרת התורה הבהמה אשר איננה טהורה. עכשיו נו, אז מה? לא, זה לא נו, אז מה. בתורה כל אות מדויקת, כל אות מחושבת. תחשבו על זה שפרשת בראשית, פרשה אחת בתורה מדברת על תקופה של אלף חמש מאות שנה וקרו באלף חמש מאות שנה מלא אירועים, אבל התורה בחרה בצורה מדויקת איזה אירוע להכניס ואיזה אירוע לא להכניס, כי בתורה כל עוד כל מילה מדויקת.

13:59 ופה בשביל להימנע מהמילים הבהמה הטמאה, התורה מוסיפה עוד שמונה אותיות הבהמה אשר איננה טהורה. אם נעשה חישוב הטמאה ואשר איננה טהורה. יש פה תוספת של שמונה אותיות, והתורה מוסיפה את האותיות האלה בשביל לחנך אותנו כבר בהתחלה של התורה. לדבר חיוב, לא להגיד טמא, להגיד איננו טהור. בבית כך צריך להתנהג. אצל הרבי מליובאוויטש ראינו את זה בצורה ממש חזקה מאוד. הרבה אנשים כשרוצים להגיד שהתאריך הסיום להגיש מסמכים אז אומרים הדדליין. הרבי לא השתמש במילה דדליין אלא תאריך הסיום. למה? כי דדליין זה את המילה דד. הרבי לא מעולם לא אמר את המילה מוות, אלא היפך החיים. הרבי לא אמר רע, הרבי אמר היפך הטוב. הרבי לא אמר בית חולים. הוא ביקש לומר במקום בית חולים לומר בית רפואה, כי כשאומרים בית חולים מרגיש הבן אדם שנמצא שם שהוא זה חולה מסכן. כשאומרים בית רפואה, אה בית שבו מתרפאים. לשינוי של של המילה יש משמעות גדולה אצל הבן אדם. יש באמת היום רואים שמלא מלא מלא בתי בתי רפואה שינו את השם מבתי חולים לבתי רפואה. אני גר כאן באשקלון, וכאן אצלנו כשבאתי לגור כאן אז היה לנו פה את בית החולים ברזילי והיום זה נקרא המרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי. המרכז הרפואי לא בית חולים. זה הבדל של מילה שמשנה את כל המשמעות. אנחנו צריכים לדאוג לומר בבית את המילים, את המילים היפות האלה. למילים יש כל כך, כל כך הרבה השפעה. מסופר על הרבי שפעם בסעודת פסח ליל הסדר הגישו מרק, ויש מאכל אשכנזי מאוד ידוע שנקרא קניידלך. קניידלך לוקחים קמח מצה ומים מערבבים ועוד כמה דברים ויוצרים מזה קציצות ממש טעימות למרק. זה אחד מהמאכלים

15:57 של פסח, אבל החסידים לא אוכלים את זה בפסח כי אצל החסידים אסור לאכול מצה שרויה. מצה שמעורבת עם מים אסור. ככה זה התחיל מתקופת המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש, וחסידים מאוד מאוד נזהרים מזה. אז פעם בסעודת פסח אצל הרבי מליובאוויטש מישהו אמר שאת המרק הזה בישלו עם קניידלך. אחד מהאורחים אמר כך בצחוק והרבי לא אכל מהמרק הזה. כולם אכלו, הרבי לא אכל. למה הרבי לא אכל? הרי מאתיים אחוז שלא בישלו שם קניידלך כי לא אוכלים את זה אצל החסידים, ואצל הרבי וודאי שנזהרו מאוד מאוד לעשות את הסעודה לפי כל הכללים וכל ההידורים, כי עצם זה שיהודי אמר מילים כאלה יצר מציאות. מילים יוצרות מציאות. אנחנו צריכים לדאוג לומר את המילים הנכונות. נכון, שוב פעם נצטרך להעיר הערות בבית, אבל נדגיש את החיוב על הפסוק בתהילים סור מרע ועשה טוב, שהפשט הוא דבר ראשון צריכים להתרחק מהרע ואז לעשות טוב. הסביר הבעל שם טוב הקדוש סור מרע, תפסיק להתעסק על הרע, לדבר רע, תתמקד ב"ועשה טוב". להתמקד כמה שיותר בדיבור טוב בעשייה חיובית. אני רוצה להביא לכם טיפ מדהים, קטן ומדהים שלא דורש הרבה מאמץ לשולחן השבת. זה טיפ שפעם שמעתי מ-מ אחד ההורים שבאו אליי לאסיפת הורים, ואמר לי אותו הורה שבשולחן שבת כל שבת הוא מוזג לעצמו כוס יין, כוס מיץ ענבים לגביע. עובר ילד ילד ואומר יוסי לחיים! אני ואמא ממש גאים בך. השבוע שמענו מהמורה שלך מהגננת שלך שמענו כמה היית מצטיין, כמה עזרת לאסוף משחקים, כמה עזרת עם החברים, כמה ויתרת לחברים. אנחנו ממש גאים בך. תודה רבה לקדוש ברוך הוא שקיבלנו כזה ילד כמוך. לחיים. ואז עוברים

17:52 לבת הבאה. שרה אנחנו רוצים להגיד גם לך לחיים. השבוע ראינו שבבית רצית משהו וגם אחותך רצתה ואת ממש ויתרת לה ואנחנו פשוט גאים בך שכך עשית. תודה להשם שאת הבת שלנו. לחיים. תראו פתאום איך העיניים שלהם נוצצות, העיניים שלהם בורקות. הם כל השבוע יחכו לסעודת שבת. לא לדגים, למילים האלה. זה טיפ קטן. אני באופן אישי משתדל לעשות את זה. לא, זה לא קורה כל שבת. מודה על האמת, אבל זה כן קורה הרבה וזה מדהים. ותראו איך הילדים כשמחמיאים לאחד מהם כבר השאר כבר מחכים כבר שיבואו אליהם. זה בונה אותם, זה נכנס לתת-תת-מודע שלהם, זה ממלא אותם לעתיד. כמה כוח יש למילים. פעם מסופר שהרבי מליובאוויטש היה צריך לעבור בחג לעבור ברחוב, והרבי רואה שמשני צידי הרחוב עומדות שני, שני ילדות. אז על פי ההלכה יש כזה עניין שלא עוברים שגבר לא עובר בין שני נשים, שני ילדות, והרבי מקפיד על זה. אז הרבי רוצה לעבור. אז הרבי יכול לומר לאחת מהן, לסמל לה ילדה, זוז הצידה והיא הייתה זזה. במקום זה מה עשה הרבי? הרבי שחינך אותנו למילים טובות, ל-להרגיש את השני. הרבי קורא לאחת מהן ואומר לה ביידיש גוט יום טוב, חג שמח. ואומר לה הרבי לכי תאמרי לחברה שלך גוט יום טוב משמי. אז אותה אחת חייכה מאוד שהרבי ככה אומר לה חג שמח! והיא רצה בשמחה לומר לחברה שלה הרבי מוסר גם לך חג שמח! ואז הרבי עבר. הרבי השיג את אותה תוצאה בדיוק, אבל עם מילים אחרות. במקום שהיא תרגיש עם עצמה בגלל שלא נעימה שהרבי היה צריך להעיר לה אז היא הרגישה הכי שמחה ובטוח זה עשה לה את

19:44 היום וגם להורים שלה כשהם שמעו על זה כשהרבי דיבר איתה יפה מלא גוט יום טוב. לכי תאמרי גם לחברה שלך. אם כן, למדנו בשיעור היום עד כמה התקופה הזו אנחנו נבלה שעות עם הילדים בבית. צריכים לדאוג לומר מילים טובות, להתאמץ בשביל זה, לחפש את המילים האלה. ראינו גם כמה זה משפיע על המוח שלהם בצורה מאוד חזקה ולכן זה כל כך משמעותי. ראינו שמילה אחת, הבדל של מילה אחת, כמו אצל ה'ווארט', משנה משמעות שלמה. ראינו שהקדוש ברוך הוא בתחילת התורה לימד אותנו לומר מילים חיוביות, לא לומר טמאה, לומר הבהמה אשר איננה טהורה. קיבלנו היום גם טיפ מדהים לשולחן השבת והאמת שזה מה שיקרה בתהליך הגאולה. על הגאולה כתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. היום יש בעולם הרבה טומאה, הרבה שלילה, הרבה מילים לא טובות. כשתבוא הגאולה, מה שיקרה בעזרת השם שלאט לאט השלילה, המילים הלא טובות, הלא טוב יעברו מהארץ, ילכו הצידה, ייעלמו, תהיה טהרה, יהיה רק טוב בעולם. גם אנחנו היום כהכנה לתקופה הזו צריכים להשתדל לדבר רק דברים טובים וטהורים. שיהיה הרבה הרבה הצלחה. שיהיה חופשה נעימה לכולם. שנזכה בעזרת השם לביאת משיח בקרוב ממש ושתהיה לנו הרבה הרבה נחת ושמחה עם הילדים שלנו. תודה רבה. בשורות טובות כל טוב.