פרק 3 – שלום שיעור א'! - הרב נחמיה סגל

00:01 דובר 1 שומעים?

00:01 דובר 2 כן.

00:02 דובר 1 לחיים, לחיים, שיהיה בהצלחה, רב. איפה? לחיים, באמת.

00:04 דובר 2 פה, בוא.

00:05 דובר 1 לחיים.

00:05 דובר 2 יש ממש קצת, אבל.

00:06 דובר 1 לחיים, לחיים.

00:07 דובר 2 משהו זה ממש-

00:07 דובר 1 מה, מה אתה מחזיק את המרובה?

00:09 דובר 2 היה צריך, היה צריך הרבה.

00:10 דובר 1 אני קצת

00:23 דובר 2 שלום, ברוכים הבאים לפודקאסט חצי שעה. אה, האמת היא אני מאוד שמח עם האורח שנמצא איתנו כאן עכשיו, הרב נחמיה סגל. הרב סגל, נשמח שתציגו את עצמכם.

00:34 דובר 1 אוקיי, אני, אה, בתפקיד משפיע לשיעור גימל בישיבה קטנה, תומכי תמימים אור יהודה. אה, יחד עם זה אני גם כן, אה, מוסר שיעור בגמרא לשיעור א' כל יום בישיבה, ו-- אני גם מצליח להיות מחנך בכיתה ח' ב-- בתלמוד תורה באלעד.

01:00 דובר 2 וואו. אז קודם כל, אם אנחנו באים לדבר עכשיו על המעבר מתלמוד תורה לישיבה, אה, אני לא מכיר דמות יותר מתאימה לכך מאשר, מאשר אתם. אז אני שמח מאוד. אני שמח מאוד על ההזדמנות הזאת. בוא נכנסים גם על השולחן. אנחנו עמיתים לעבודה, עובדים ביחד בישיבה וזו זכות גדולה עבורי. אני נוכח לראות את ה, את המעשים שבכל יום, מה שנקרא, לא רק את התיאוריות, את הדיבורים, אלא גם בשטח. גם זכיתי להיות בכיתה באלעד, בכיתה ח'. אז, אמ, האמת היא קודם כל מה, מה, מה קורה במעבר שיש של תלמיד ילד, כן, שהיה בתלמוד תורה, כשהוא עובר והופך להיות נער בישיבה? יש המון השלכות, אני בטוח, אבל מה הם הדברים העיקריים שקורים בתהליך הזה? מה הדברים שאנחנו צריכים לשים לב אליהם כמורים, אמ, ולהתכונן כראוי, לעשות את העבודה כמו שצריך?

01:57 דובר 1 אני חושב שצריכים-- שאפשר להצביע על שני דברים שהם העיקריים ביותר. אפשר לדבר על המון, המון, אבל הם שני הדברים העיקריים ביותר. אה, תלמיד בתלמוד תורה, גם בכיתה ח', השיעור אצלו, הזמן שהוא נמצא ב-ב-בכיתה מורכב או ממה שנקרא מע"מ, מורה עומד מדבר, שהמורה מדבר והוא מקשיב, או שיש לו איזשהו דף עבודה שהוא צריך למלאות. בדרך כלל זה ברוב הזמן ככה העסק עובד. יש את המורה שמדבר ויש את הדף עבודה, וזה בעצם, אה, מכיל איזה משהו על הנער שהוא כל הזמן ידאגו לו לתעסוקה ויבדקו שהוא באמת הוא, הוא עסוק. ברגע שהמורה מדבר אז הוא רוצה שכולם יקשיבו, הוא לא יכול להפריע, וברגע שהמורה כבר לא מדבר אז יש דף עבודה, אז אתה צריך לעשות, למלאות, לא יוצאים להפסקה עד שגומרים את הדף עבודה. וכך הוא בעצם נע משיעור לשיעור ומיום ליום, שכל הזמן דואגים שיהיה לו מה לעשות. ו-ו-ובמוחש, מה שנקרא, שיהיה לו מה לעשות, זאת אומרת שהוא יוכיח את זה שבאמת הוא עושה משהו. ובאיזשהו מקום כשהוא מגיע לישיבה פתאום זה מתנפץ. יש שיעור, כנס לזאל, חזור עכשיו. מה חזור? איפה? דף? אין, אין שום דף. קח, תחזור על השיעור. הוא חוזר על השיעור, אפשר לשאול גם תלמידים ש-ש-שנמצאים בשיעור ואחרי זה הולכים לחזור, הוא חוזר על השיעור די מהר בהתחלה. תוך רבע שעה הוא מבחינתו גמר את החומר. זהו. אתה צריך לשבת בזאל עכשיו, יש פה משגיח, אתה לא יכול לצאת. הוא יושב מול הגמרא. הוא לא יודע בדיוק מה הוא אמור לעשות.

03:32 דובר 2 כן.

03:33 דובר 1 זאת אומרת, יש איזשהו, זה אחד ההבדלים התהומיים בין, אה, חיידר לישיבה, שזה בעצם גם קשור לבגרות שכעת נדרשת ממנו, שמה זאת אומרת? אתה כבר, אה, ישיבה בוחר. אתה יושב בזאל מול הגמרא עם הספר שאתה כל כך מכיר ועשו בו קדימה. תלמד עוד, תחזור, תפתח אולי ספר אחר. אה, משהו שכבר, אה, מגיע ממך, מצידך. לא מישהו יגיד לך מה לעשות. זה אחד ההבדלים הכי מהותיים שיש. אני לא מדבר איתך על כשיש מבחן כללי ויש חזור כל היום, שזה כבר בהמשך, אבל דבר ראשון, ביום הראשון בישיבה נגמר השיעור נגלה, הוא נכנס לחזורת, תוך רבע שעה, עשרים דקות הוא מוצא את עצמו בסיטואציה שהוא לא מצא את עצמו אף פעם בכיתה ח'. זה דבר ראשון.

04:25 דובר 2 אין, אין חזורת בכלל בכיתה ח'?

04:26 דובר 1 יש חזורת בכיתה ח', אני עושה, אבל בדרך כלל זה חזורת קצרות או ממש לפני מבחן, ובחזורת אצלי אני לא אתן להם דקה לדבר.

04:37 דובר 2 ממ-מ.

04:37 דובר 1 שום דבר. זה, זה לדעתי גם זה לא גיל עדיין שאפשר להתחיל. יש חזורת ארבעים דקות, חצי שעה ואני עומד. אה-- אני בונה את החברותות והם כעת רק לומדים. עוד מעט תהיה הפסקה, הם יצאו לשחק כדורגל. כעת הם רק לומדים. והדבר הזה זה ההבדל הראשון. ההבדל השני שאני רוצה להציג, שהוא, הוא הרבה יותר מוכר, הרבה יותר, אה, איך אומרים, כולם מדברים עליו, זה הנושא הזה של הפנימייה. הפנימייה יש בה הרבה, הרבה היבטים. אני מדבר בהיבט אחד ויחיד. אתה פה וזהו. נגמר השיעור, יש לך הפסקה, אתה הולך לחדר. בחדר אתה פוגש את החברים, החברים שאיתם אתה לומד. זה לא הב-- זה אין לך ב-- זה אין אבא ואין אמא ואין אחיות ואין פריג'ידר ואין, אה, מחשב. זהו, אתה פשוט פה כל הזמן. והדבר הזה ש-- איך אומרים, זה תהליך של ה, של הנחיתה הזאת של הילד, הוא פתאום תופס, אני רק פה. זה אני, אני ישן פה, אני אוכל פה, אני גם לומד פה, אבל אני כל כולי בתוך הישיבה. זה כמובן שזה העניין של ישיבה, אפילו אם זה לא היה תומכי תמימים, בטח אם זה תומכי תמימים, שהעניין הוא בעצם לנתק גם ה, גם, אה, ברוחניות, לנתק מהעניינים גשמיים ומה, מהרגילויות הילדותיות שהיו בבית. אבל זה שתי הדברים, אני חושב שזה שתי הדברים שזה ההבדלים התהומיים ומהן תולדות ותולדת תולדות. אבל הכל מתחיל משתי הדברים האלה.

06:11 דובר 2 דווקא הפנימייה מעניין אותי ש-- זאת אומרת, הפנימייה זה משהו שאין לו את ה, אין כל כך פתרון בשום מקום. זאת אומרת, זה הזמן. תבוא לישיבה, תיכנס ל-- אין הרבה הכנה שמורה יכול לעשות בכיתה ח' לנקודה שנקראת פנימייה, נכון? כי זה מאוד, זה דבר מאוד מציאותי. זאת אומרת, מה, מה עכשיו נעשה? נעשה תרגיל של שבוע בכיתה ח' שתלמידים לא נמצאים בבית, נמצאים בתלמוד תורה עם מזרונים?

06:33 דובר 1 זהו, אז אני-

06:34 דובר 2 מתארגנים שמה.

06:35 דובר 1 אז כמובן, איך אומרים, אז כמובן שבאמת להתחיל לעשות מזרונים וזה, זה, זה רק יזכיר להם מה שליילה, זה לא, לא קשור ב-ב-בשום אופן לישיבה. זה מזכיר לי את אותם תלמידים שמגיעים לשבת ישיבה ובתור שמגיעים לשבת קאמפ, ומה נעשה בלילה?

06:49 דובר 2 מה התוכנית?

06:50 דובר 1 ובכלל עכשיו זה, זה קאמפ כל השנה, בכלל, אה. אבל כן יש. יש משהו ש, אה, עשיתי אותו בעצם מהשנה הראשונה. תפסתי שלכאורה זה העניין. אה, גומרים את הלימודים אצלנו בשלוש וחצי. מאמין שיש מקומות בארבע וחצי, חמש, זה ה, זה סוף הלימודים. יש אולי שניים או שלושה חדרים בארץ שמנסים עד שבע, שזה מיוחד מאוד, אבל ברוב המקומות, אה, עד חמש גג נגמרים הלימודים. ילד מגיע הביתה בחמש, שש, זה הזמן שלו. אה, אני, אה, דיברתי עם הבח-- עם התלמידים על הנושא הזה של אחרי צהריים, ולבנות גם כן את ה, את החזרות למבחנים באופן כזה שהם יצטרכו ללמוד גם כן ב-ב-בבית. זאת אומרת, כמו להכריח אותם ללמוד אחרי צהריים, וזה מהסיבה הזאת. שילד מגיע אחרי צהריים, נמצא בבית והוא הולך מיוזמתו, לוקח חברותא, נכנס לבית כנסת ומתחיל ללמוד, אין עליו שום רב, אין אף אחד מעליו והוא פשוט יושב ולומד את החומר או לא משנה מה, זה ברגע אחד מכניס אותו ב-ב-באפס קוצי[?] או בשמש, משהו מכניס אותו לישיבה. ככה נראית ישיבה. נכנסים לזאל, לוקחים את הספר ומתחילים ללמוד. ככה זה נראה. אף אחד לא אמר לך, אין דף אין שום דבר, פשוט יושבים ולומדים. אין, אין הפסקה, אין עכשיו הפסקה, נכנסים, עכשיו לא הפסקה. נמצאים בזאל. והדבר הזה בהתחלה הוא קשור באמת למבחנים. אני עושה את זה עם חזרות מבחנים, אבל מאוד מהר אני לא משייך את זה למבחנים ומעודד את זה או על ידי פרסים או על ידי שאני מספר להם ששמעתי שאומרים שרואים אותם. ויש דרכים מאוד מאוד קלות לעודד שפשוט פעמיים, שלוש פעמים בשבוע, לא תמיד זה כל יום, אבל פעמיים, שלוש פעמים בשבוע

08:52 דובר 1 תלמיד ימצא את עצמו אחרי הזמן של הלימודים וגם בלי קשר למבחן פשוט יושב ולומד.

08:59 דובר 3 אבל זה מתחבר לעניין הלימודי באמת יותר לא? פחות לפנימייה כשינה, כדינמיקה חברתית שמשתנה מדינמיקה של בית וכמו שאמרת פריג'ידר.

09:08 דובר 1 כן.

09:08 דובר 3 לעניין, אה--

09:10 דובר 1 נכון, זה יותר ל-- זה פשוט ה-ה-

09:12 דובר 3 אבל תוספת זמן

09:13 דובר 1 זמן הפנוי.

09:13 דובר 3 בדיוק, הזמן הפנוי, הנה זה.

09:15 דובר 1 הזמן הפנוי. הרי הפנימייה, שוב אמרתי, יש כמה היבטים בפנימייה. ההיבט הראשון בפנימייה זה שאני, אני פה גם בזמן הפנוי שלי, גם לפני שאני הולך לישון אני פה. כשילד יוצא מהבית, אני הייתי כבר בתלמוד תורה היום, אני כבר למדתי, אני כבר עשיתי, אני כבר, אני כבר, אני כבר, ופתאום אני יוצא מהזמן הפנוי שלי והולך ללמוד, ככה נראית ישיבה. ילד יושב בהפסקות, בישיבה, רואים את זה בהפסקות, סדר ליקוטי שיחות, ילדים יושבים ולומדים, לא מחייבים אותם. זה הרעיון של ישיבה. אז במשהו מסוים אפשר להתחיל את זה בכיתה ח' על ידי הלימודים אחרי צוהריים.

09:51 דובר 3 האמת, אני עד למחזה הזה ב-ב-באיפה שאני גר, בכפר חב"ד, אז באמת בייס מנחם תמיד הולכים בשעות האלה של בין מנחה מעריב ורואים שמה בחורים מהבתי ספר השונים ותלמודי תורה השונים בכפר חב"ד יושבים ולומדים. זה כ-כ-כנראה שה-ה-הבשורה הזאת הגיעה גם לכאן.

10:08 דובר 1 כן, כן, כן, זה זה זה קיים בכל מקום. אבל צריך, צריך ל-- איך אומרים, יש ש-ש-שהדבר הזה קיים

10:14 דובר 3 ויש לדגש עליו.

10:15 דובר 1 ויש לדעת שזה הדרך ל-ל-לכך שהנחיתה תהיה ב-ב-בעצם כמו שצריך, שהילד כבר יכיר ישיבה מהחיים לפני הישיבה.

10:26 דובר 3 ובחזרה לנקודה הראשונה, כיום אני מתעסק עם בחורים בגיל הזה של שיעור א', כאילו שמגיעים לישיבה, ובאמת רואים את ה-- דיברתם על הלימוד ש-ש-שבישיבות פתאום זה החזרות, יש את החזרות על החומר הנלמד, שזה נהיה שונה מאוד ממה שקורה בתלמודי תורה. מה אפשר לעשות כמורה, כמחנך בכיתה ח' על מנת שתלמיד, כן, ילד שהופך לנער שמגיע לישיבה, יהיה לו עד כמה שיותר, אה, קל, זורם להשתלב במערך החדש של ישיבה. אני שם כרגע את הדגש בעיקר על הנושא הזה, הלימודי.

11:03 דובר 1 אוקיי, אז כאן כמובן אני לא חושב, אה, לא צריך ל-ל-להעמיט בדפי עבודה כשנמצאים ב-ב-בכיתה ח'. זה הזמן, ילד צריך לקבל שאלות, הוא צריך להכיר אחרי שיעור איך הוא מפרק את החומר, מה שנקרא באופן אחר, איך הוא מעלה אותו על הכתב, איך הוא, איך הוא עונה על שאלות שהוא לא חשב עליהן. כל מיני דרכים איך להפעיל את המוח בכל מיני צורות, וברור שלא צריכים לגעת בזה. אבל יש דגש מאוד חזק שצריך להיות בכיתה ח' ואני משתדל להקפיד עליו. ילד מגיע, תלמיד מגיע לכיתה, הוא חייב לעבור במשך היום יום של לימוד. בכיתה ח', מי שמכיר, יש הרבה רעיונות של המנהל או של, אה, רכזים אחרים בתלמוד תורה, שהילדים בכיתה ח' יכולים לסדר את שיעור פורים ולארגן דברים לחנוכה וגם לארגן את הכיתות ולארגן פה ולשמור על כיתות אחרות כאשר, אה, יש מורים שלא נמצאים, ויש כל מיני, תשמע, זה חבר'ה, חבר'ה בני שלוש עשרה, ארבע עשרה מאוד בוגרים ואפשר להתעסק איתם בהרבה דברים, אפשר לתת להם גם כל מיני טיולים, כל מיני אש לילה וכל מיני אה, הברקות ו, ולהכיר להם עוד ספרים ועוד רעיונות, והכל כשר ויושר, הכל בסדר גמור. אבל דבר אחד צריך להיות ברור. ילד בכיתה ח', שמגיע לכיתה והוא לא למד היום, הוא לא היה צריך להפעיל את המוח וללמוד, הכוונה ללמוד הספק, שיהיה הספק לימודי רציני יום יום. לא משנה איזה יום, אה, לא משנה אם ימי דפאגרי[?], אה, מתכוננים עכשיו, הכל בסדר, אפשר להתכונן ואי אפשר לו-לוותר על החתיכת גמרא יומית. באיזשהו מקום אני אומר, אה, אני מלמד, אה, לצורך העניין מעשר וחצי עד אחת גמרא. כל התוודעות שצריכה להיות, יום

12:59 דובר 1 הולדת או רעיון או ימי דפאג[?], הכל אחרי אחת. לא נוגעים ב-בחלק הזה של היום, החלק ה, מה שנקרא החלק הבשרי של היום, לא נוגעים בו. זה האוכל שלו, הוא חייב לאכול את זה. אתה רוצה אחרי זה להביא לו דברים אחרים? גזונטערהייט. אבל החלק הזה צריך להיות של גמרא. הוא ירגיש שכל יום הוא למד כמה שורות, הוא למד איזה טעם היום, הוא למד משהו. וכמובן אם הוא לא הגיע יום אחד לתלמוד תורה הוא, הוא, הוא פספס. הוא פספס חומר, שזה דבר שהוא חייב להיות. תבין, תלמידים טובים, מצוינים, שמגיעים לתלמוד תורה או לא מגיעים יום אחד ורואים שלא התקדמו, או היו יום אחד ולא התקדמו כלום, או לא למדו, או למדו איזה משהו שהוא, הוא כמעט עשה אותו לבד. למדו איזה משנה, משנה פשוטה, וזה כל מה שלמדו היום. אנחנו בלי כוונה מחנכים אותו ל, ל, לזלזול בנושא של הלימוד, שכאילו לא בדיוק חייב ללמוד. יושבים פה ולפעמים גם לא לומדים, וזה לא נכון. הוא צריך לדעת שהגענו לפה לעבוד, הגענו לפה לעבו-- כמובן הכל ברוח טובה, הכל כמו שצריך, אבל חייב שיהיה פה עבודה. חייב שיהיה פה היגיע. הבחור חייב להרגיש, מה שנקרא היום, סיפוק מזה שהיה פה איזשהו אתגר מוחי, איזה, והוא צלח אותו. יש איזה, יש איזה רש"י מעניין, יש איזה מהלך מעניין, יש איזשהו, ואם הגמרא יותר קלה אז אולי אפילו מפורשים לפעמים. הכל בשביל ל-להגיע למצב הזה שלא יהיה יום לא מעניין מבחינה לימודית בתלמוד תורה.

14:35 דובר 4 זאת אומרת המקום הזה של לגרוס את החומר, של להעביר כמות, כי דיברת על מק-- דיברת על המקום הכמותי. המקום ה-- לא, חלק מזה היה על המקום ה, שכל יום י-תלמיד מרגיש.

14:45 דובר 1 כן, שלמדו, שהספיקו.

14:47 דובר 4 שהספיקו.

14:47 דובר 1 נכון, ברור.

14:48 דובר 4 זה נוגע למקום של החיבור לגמרא, שזה אחרי זה בישיבה בא לידי ביטוי במקום הזה שילד, שתלמיד, שטומי[?] מצליח ליהנות מה, מהלימוד ולהתחבר אליו גם ברמה של הישיבה, שזה כבר יותר זמן, לימוד יותר עצמאי.

15:05 דובר 1 יש פה משהו שכשאר בכיתה ח' הוא, הוא, איך הייתי אומר? הוא מבין שגמרא זה לא עסק ל, זה לא, זה לא משנה וזה לא איזה הלכות והליכות. גמרא זה משהו שהוא, ש, שצריך להבין אותו, שצריך להבין מה הולך פה. זה מכין אותו בתת מודע או אפילו בעל מודע לכך ש, ש, שאם אומרים לו הישיבה זה גמרא והרבה יותר, הוא מגיע, איך אומרים? מיט דער האנט אין די פיס, הוא מוכן ל, לאירוע הזה, הוא יודע על מה מדובר. וזה לא הגענו לפה, לומדים פה משהו, לא. בדגש על גמרא ובדגש על, על הספק, אה, חזק בתלמוד תורה שיגרום לו בעצם להבין שזה רציני. זה משהו שהוא, הוא דורש ממנו.

15:51 דובר 4 וכנראה שיש חוסר בעניין הזה. אני לא בטוח שכולם, כולם עושים את ה, מורים, כן, בכל מקום, בכל אתר ואתר עושים את העבודה מלאכה נאמנה, אבל ממקום שעכשיו אני נמצא ב-במשבצת שרואה את התלמידים שמגיעים לישיבה בשיעור א', באמת, זה אחד הקשיים הגדולים. פתאום הריבוי של כמות לימוד וה, והעצמאות הזאת שהם צריכים לגלות. אז, אה, באמת, אמ, הדברים האלה הם כל כך חשובים, הם, הם מסוללים להם את הדרך שיהיה יותר, אה, קל לכניסה. עכשיו באופן כללי בישיבות יש גם עוד היבטים. למשל, אה, עולם הניגונים של ישיבות והחסידישקייט של ישיבה והז'רגון, אה, של הישיבת-- השפה הישיבתית. אז, אה, ב-בנקודה הזאת, מה מחנך בכיתה ח' יכול, אה, לתרום?

16:39 דובר 5 יש משהו שלפעמים בשיעור א', אתה הרי נמצא בשיעור א', אתה יכול לפעמים לראות שיש באמת תלמידים מכיתה ח' שהגיעו והם, הם לא בדיוק השתתפו בהתוועדות עד עכשיו. לא השתתפו בהתוועדות. מה זאת אומרת? אמ, לא מזמן פגשנו, הרי מגיעים כיתות ח' מגיעים מכל הארץ לשבתות ישיבה, ואתה רואה אותם יושבים בשבת אחרי צוהריים, יש התוועדות, יושבים מתוועדים, הם יושבים שמה, הם אוכלים משהו. אני לצורך העניין יכול לדבר, באמצע יקומו, ילכו החוצה. באמצע פארברענגען עכשיו. ואז מישהו אמר לי, "מה זאת אומרת באמצע פארברענגען?" הם נמצאים בפארברענגען כל שבת בבית כנסת שלהם. יושבים עם אבא, אוכלים קצת, יש איזה ניגון, מישהו מדבר, מישהו צועק, הם הולכים, הולכים באמצע או הולכים בסוף או... מה זה התוועדות? זה איזשהו משהו, אוכלים משהו ומי זוג טמפס[?], אומרים איזשהו משהו.

17:31 דובר 4 הרינג וקרקר.

17:32 דובר 5 המושג של התוועדות, יושבים ומנגנים ו-וברצינות ו-ו-לפעמים לתוך הלילה. אז, אה, אין לתוך הלילה כל כך בכיתה ח'. אפשר לעשות בבתים, אני לפעמים עושה בבתים, אבל אני מדבר בתוך הכיתה. יש משהו שאפשר, אה, ליצור רצינות מסוימת. כמובן, שוב, ברוח טובה בזמן ההתוועדות, שהיא תגרום לתלמידים להתחיל להבין איך נראית התוועדות. זמן הניגונים צריך להיות רציני מאוד. זאת אומרת, כולם מנגנים. כולם מנגנים, זאת אומרת שבזמן הניגונים לא מדברים. התוועדויות יכולות להיות קצרות, של חצי שעה, של ארבעים דקות, זה לא בעיה. בזמן הניגון לא מדברים. בזמן שהרב מדבר אפשר לאכול. ו-- לעמוד על זה, זה דבר אחד. דבר שני, ההתוועדויות אז מתחילים להביא ביסלי ובמבה. עכשיו החבר'ה מגיעים עם ביסלי ובמבה וצ'יפס ו-ו-ו-- הם לא מבינים מה ההתוועדות פה. אז נכון שזה נחמד, אבל לדעתי בצורה עדינה, מס-- בצורה-- בעדינות אפשר קצת ל-ל-להפסיק עם זה ולהתחיל יותר לעבור באמת לקרקרים וחומוס ודברים כאלה שהם יותר סוג של אוכל ולא סוג של ממתקים, וזה גם מרצין קצת את ההתוועדות. שוב, התוועדויות לא ארוכות. לתת דגש על הניגונים. אצלי גם לומדים ניגון פעם בשבוע, אפילו קצת, אה, ניגון ביידיש לפעמים, להכניס קצת את היידיש. שלא יהיה מצב שתלמיד מגיע לישיבה ופתאום, אה, אוי, מן-- יש סדר ניגונים בישיבה, יושבים ומנגנים וזהו, רק מנגנים. איך הוא יבוא מכיתה ח' שהוא לא ישב לרגע לניגון רציני, פתאום לסדר ניגונים, יושבים ארבעים דקות ורק מנגנים. הוא לא, הוא לא, הוא לא יודע מה עושים ב-בקטע הזה. ברגע שיש התוועדות והיא רצינית, זה, זה מכין אותם באופן מאוד מאוד מיוחד לישיבה. זה אחד הדברים שאני עושה.

19:39 דובר 4 ומה, יש גם, מחנך בכיתה ח' בסופו של דבר הוא לא ממציא את התלמיד. תלמיד עבר, אה, אה, סיסטם של, איך אומר, מה, כיתות שלמות, אה, כיתה ו', כיתה ה', כיתה ד' וכן הלאה. אה, איזה, איזה דברים באופן, ככלל תלמוד תורה יכול לעשות, אה, האמת היא נראה לי גם ה-הנקודה הזאת שהעלית עם ניגונים זה רלוונטי לא רק כיתה ח'. זאת אומרת, זה יכול להתחיל מכיתות יותר, אה, נמוכות, אבל באופן כללי, מה הדברים שתלמוד תורה ככלל יכול לעשות כהכנה של התלמידים שלו לקראת הישיבה? כי באמת המעבר הוא מעבר, אה, קיצוני. זה מעבר, אה, ש-- מאוד שונה. אולי האלמנטים הישיבתיים יכולים להתחיל גם מלפני זה. הייתם שמחים שתלמיד מכיתה ו'-ז' יבוא עם איזושהי הנחה מסוימת ש-- או שבכיתה, בכיתה ח' מתחילים את ההכנה לישיבה. לפני זה?

20:28 דובר 5 אה, קודם כל כמובן מבחינת ה, מבחינת הגמרא, אה, אין פה ספק בכלל שצריך להיות, אה, סולם מדורג ש... בבתי ספר שאני מכיר כבר מכיתה ד' שמתחילים, אז כל כיתה לאיך מקדמים אותו בגמרא באופן מסוים על מנת שכשהוא יגיע לכיתה ח' הוא כבר צבר את ה, את הארמית ואת מהלכי הגמרא וכולי וכולי, באופן כזה שבכיתה ח' בעצם, אה, אה, מתקדמים עם כל מה שנבנה פה, זה ברור. אה, בנוגע להתוועדויות ודברים כאלה, אני חושב ש-- כמובן יש התוועדויות ויש ניגונים גם בכיתות ד' ובכיתה א' אפילו, אבל זה כמובן באופן אחר. התוועדות בכיתה ד' או ה' או ו', אפילו ז' הייתי אומר, זה סוג של כאילו שמה מכניסים את זה שהתוועדות זה, זה, זה יהיה כיף. שמה צריך להכניס את הקטע הזה כמו שיש מושג כזה שילדים קטנים, יש מעדנים בבית בשבת, להכניס ש-שבת זה דבר כיף על ידי המעדנים. אז יכול להיות שזה עדיין השלב שמתחילים להגיד שבכיתה ז' או בכיתה ו' יתחילו להביא חומוס וקרקרים להתוועדות, לא נראה לי. עדיין אפשר להישאר שמה עם הממתקים וזה טוב, ששמה יתרגלו שהתוועדות זה דבר כיפי, זה דבר נחמד, זה, זה, אה, נותנים ל, נותנים לילד מ-מעבר למשהו רגיל, זה יום מיוחד, זה, זה כיף בשבילו. אבל, אה, בכיתה ח' באיזשהו מקום, אז אפשר להתחיל משהו שאי אפשר להתחיל אותו לפני כן. אז להתחיל לעשות התוועדויות רציניות בכיתה ז' זה יהיה קצת, אה, אה, פיטום אווזים. זה יהיה כאילו, זה, זה לא בזמן, כאילו, זה, זה לדעתי לא יהיה נכון. ילד בכיתה ו' יתחיל להגיד רמב"ם, זה נחמד, אבל, אה, לאו דווקא להכיל את זה באופן כזה.

22:17 דובר 4 זכור לי ב-- כשהייתי בחור בישיבה, ישיבה קטנה, אחד מה-- הגעתי לשנה א' אחרי תלמוד תורה, אחד מהדברים הבולטים, אחד מהשינויים הבולטים היה ה, כל מה שקשור לכללי התנהגות ומשמעת. זאת אומרת, בתלמוד תורה, אם התנהגתי, אם ההתנהגות שלי לא הייתה כראוי בכיתה, אז היה כל מיני, אה, גם העונשים, היו עונשים מסוימים, אה, והיה את ה"לשלוח למנהל", בסדר, זה אולי גם כן יש, כן יש בישיבות נראה לי לשלוח למנהל במקרים מסוימים, אבל כל המנגנון, כל הדרך ש-- כל היחס שהיה לכללי התנהגות ומשמעת היה באופן מסוים. עכשיו הגענו, הגעתי לישיבה, זכור לי הרגע הזה שפתאום אתה מבין שכל ה-- קצת כל אחד לעצמו באיזשהו מקום בכל מה שקשור למשמעת. זאת אומרת, אין, יש, יש שמה, אין את הנקודה הזאת של, אה, אוקיי, התנהגת לא יפה, בוא תמלא לי דף עבודה. אם מדברים על איזה דף עבודה, אתה נשאר אחרי הזמן. מה זה אחרי הזמן? אני חי פה. כאילו, היה, הנקודה הזו כבר לא קיימת וגם זה, אולי גם לגריעותא ולמעליותא, אבל מהצד השני גם, גם הרבה בעיות אתה פותר לבד. זאת אומרת, אתה די, כל המקום החברתי כבר פחות מתערבים לך מה קורה שם. משפיעים, מנסים לעזור ומייעצים והכול, אבל אתה די, אה, לעצמך. זאת אומרת, יש פה שתי נקודות, גם כללי התנהגות וגם העובדה שאדם לעצמו זה העצמאות, אה, גוברת. גם הנקודה הזאת יש, אה-

23:39 דובר 5 אכן, יש, יש משהו, אני אפילו אגיד לך יותר מזה, יש ילדים שמגיעים מהתלמוד תורה, הם, הדרך שלהם הייתה לקבל קצת תשומת לב זה על ידי זה שהם עושים איזושהי הפרעה מסוימת ואז הם מקבלים איזשהו עונש ואז הם, ואז ק-קשה להם או רע להם ואז מוותרים להם או לא מוותרים להם וחוזר חלילה. הם ככה הם התנהלו במשך הזמן שזה עוד דרך, אולי לא הדרך היחידה, עוד דרך שלהם לקבל תשומת לב על ידי הפרעות או על ידי אי עמידה בכללים, ואז לראות איך המערכת מגיבה ולעמוד מול המערכת. זה נתן להם איזשהו, שהם שווים משהו, שהם נחשבים, שהם מעסיקים מישהו. וכמובן שבשיבה אין לזה מקום. בישיבה, אה, אמרתי פעם למישהו, "בישיבה עד שאתה לא תעשה משהו דרמטי, אולי אפילו לא ישימו לב ולא יזהירו אותך לפני כן מהדבר הדרמטי", ואז יכול להיות שילד, אה, חשב שמותר שבועיים, שלוש, פתאום תפסו אותו, אבל תפסו אותו כבר על משהו שהוא באמת באמת לא מתאים ואז כבר זרקו אותו. בישיבה יש הרבה פעמים או לזרוק מהישיבה עונשים כאלה מאוד דרמטיים או קנס מאוד גדול. יש ישיבות של קנסות מאוד מאוד גדולים שילד עשה משהו. רגע, למה אתה לא עושה משהו מידתי לפי זה? אם הוא עשה ככה, אז תיקח ממנו שתי שקל, פה תיקח לו שבע שקל. אין זמן להתעסק עם זה בישיבה. הגיעו פה ללמוד. זה המצב היום. ככה זה בישיבות. אני לא יודע אם איזושהי ישיבה תחליט שעכשיו מתחילים לעשות מדד של עונשים וכולי. לא נראה שזה כל כך מעניין.

25:10 דובר 6 זו שאלה לעצמה.

25:11 דובר 5 בכיתה-

25:12 דובר 6 זה קורא ברכה לעצמו. האם זה נכון או לא? לא יודע.

25:14 דובר 5 אני חושב שזה כן נכון, כי, כי אין מה לעשות, כשבן אדם יותר ויותר מתבגר מערכת העונשים יורדת, זה, זה מה שעובד. זאת אומרת, יש פחות עונשים על, על, על דברים קטנים. אתה צריך כבר להבין לבד מה בדיוק רוצים ממך או מה בדיוק הולך פה ואל תעשה שטויות, באופן כללי.

25:33 דובר 6 להרבה מאיתנו יש זיכרון על עונש לא מידתי מאיזה משגיח, אה, קצר רוח בישיבה.

25:37 דובר 5 נכון, נכון.

25:38 דובר 6 וזה נושא קצת כואב אפילו באיזשהו מקום, לחלק, לחלקנו.

25:41 דובר 5 נכון, ולכן אני חושב שיש איזושהי דרך בכיתה ח', אה, להתחיל עם, עם איזשהו מנגנון מסוים שיגרום לתלמיד להבין שאנחנו הולכים לעבור מהשלב הזה של להעתיק את פרק א' בפרקי אבות ולהישאר בהפסקה וכל הדברים האלה, קצת להשיל ממנו את ה, את ה, את העניינים האלה, וזה, אמ, על ידי זה שפשוט, אה, פחות נותנים לזה תשומת לב. אני חושב שבכיתה ח' כשאתה מוסר שיעור אתה פחות צריך להתייחס להפרעות בכיתה. גם אם יש הפרעות בכיתה, גם אם יש הפרעות ויש ויהיה הפרעות, כן? לא כולם צדיקים תמימים. פחות להניח על זה את ה, את ה, את התשומת לב. התלמידים ממך יותר צריכים לראות, לשמוע ולהרגיש, "אל תפריע לי עכשיו, אני באמצע התוספות" או "אני לא, לא, לא פנוי עכשיו להפרעות או לטפל בהפרעות כי אני באמצע התוספות". יכול להיות אפילו שאחרי זה אני אטפל בהפרעה או שאני אטפל במישהו ש, שנו, שמציק למישהו, אבל הוא ידע שזה יהיה עוד מעט, כי אנחנו באמצע, באמצע העניין ואי אפשר לעצור באמצע העניין. זה לא, זה לא דווקא בגמרא. זה יכול להיות גם בלקוטי שיחות אם לומדים או ב, או בחסידות אם לומדים או ב, בהלכה. הדבר הזה שהלימוד יכול לעניין אותי ככה, שפשוט אין פה מקום להפריע, אי אפשר להפריע. יש כאלה שיגידו לך שזה כבר אפשר כבר בכיתה ה', בכיתה ד', בכיתה-- יכול להיות. בכיתה ח' מוכרח לעשות את זה. אני בתור המורה חייב להכין את החומר באופן כזה שאני הולך לתת אותו עם כל הכוח באופן כזה שההפרעות פחות יתפסו אצלי מקום.

27:35 דובר 6 חי אותו. אתה חי את החומר.

27:36 דובר 5 מישהו הגיע מאוחר, פשוט שב במקום אחרי זה, לרשום בצד, אחרי זה לטפל. להשתדל שבמשך השיעור ובמשך היום העניין של ההפרעות או העניין של ההתנהגות או העניין של כללי הכיתה וכל הדברים האלה הם תופסים פחות מקום. הילדים שמגיעים מכיתה ח' מחפשים איפה הקישוטים של הכיתה. הם לא מבינים שזה, אין קישוטים לכיתה ומי התורן ואיפה היומן ואיפה ה-- ופתאום רואים שפה פשוט פותחים את הגמרא, מתחילים ללמוד פה. זה הכול.

28:08 דובר 6 וואו. ניתן לומר שהנקודה הזאת שאתה מעלים כאן עכשיו, שזה משהו שרלוונטי באמת בכלל למשמעת, המקום הזה של המחנך אה בעצמו שהוא אה אה מידת המלכות שמתגלית אצלו וש-שדרך זה הוא יוצר את המשמעת בכיתה, זה משהו כללי קצת, לא?

28:26 דובר 5 אה--

28:27 דובר 6 לא, בכיתה ח' זה הכי חשוב, כי זה שונה מענישה קלאסית. זאת אומרת, ענישה קלאסית היא לתת דף עבודה, היא להישאר אחרי הזמן, לא יודע, כל מיני.

28:34 דובר 5 אני, אני, אני יכול להגיד בזה משהו. ילד קטן, הרי אנחנו יודעים מתניא, מה זה, מה ההבדל בין ילד קטן בפשטות. ילד קטן אצלו המידות הם יותר חזקים. אז כשאתה מגיע למישהו שהמידות אצלו יותר חזקים ואתה, ואתה אומר רגע, יכול להיות שהוא לא בנוי לרגע הזה, חייב לטפל בזה עכשיו. יכול להיות בשבילו זה כל העולם שלו, כי הוא באמת ילד קטן. ילד בגיל שלוש עשרה, ארבע עשרה, כבר מצופה ממנו שגם אם קרה איזשהו משהו, אפשר להמתין עם זה, ואם יש פה משהו של להבין או משהו של, של, של חוכמה, אפילו לא, לא רק תורה, אלא משהו שהוא קשור לשכל, הוא יכול בהחלט להיות יותר דומיננטי ויותר חזק מאשר, מאשר עניין ריגשי או מאשר עניין חברתי. זאת אומרת, יש לי עניין גם לחנך לזה, כי אתה כבר בגיל כזה שאתה יכול להכיל את זה. המושג של מוחא שליט על הלב, מושג נורא נורא כללי, הוא מתחיל מהדברים האלה. הפרעות ואיחורים וזה, זה דברים שהם טכניים יותר, הם חשובים ברמה אחת יותר נמוכה ואנחנו נטפל בזה, אבל זה סובל דחוי. לעומת זאת, ל-להשקיע את כל הראש ואת כל הכוח עכשיו בתוך הגמרא, זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות. ולכן יש מקום לומר שבכיתות יותר קטנות לעשות את זה זה קצת, זה קצת אה יכול-- יבואו אלו שיגידו שזה לא מ-, זה לא נכון. צריך לעצור את השיעור. מישהו פעם אמר לי, "צריך לעצור את השיעור ועכשיו לדבר רבע שעה על אבשס רואל[?]". בכיתה ח' אולי הייתי עושה את זה בהתוועדות הקרובה או הייתי מוצא את הזמן. אני לא אעצור עכשיו את התוספות, אני לא אעצור את הגמרא, לא

30:19 דובר 5 בגלל שזה לא חשוב, אלא כי הילד צריך לדעת שהגמרא יכולה לסחוף אותו ולהשכיח ממנו דברים אחרים. הוא חייב, הוא חייב לדעת את זה. הוא חייב גם לראות את זה. אם הוא יראה את זה על המחנך והוא יראה את זה על שאר הכיתה, הוא יוכל להיסחף לעניין הזה.

30:37 דובר 6 חלק אה, עכשיו אני חושב על המעבר הזה מתלמוד תורה לישיבה, חלק משמעותי מהמעבר זה גם ההורים.

30:44 דובר 5 זה באמת מעניין. הנה, שוב, אני הרי גם בכיתה ח' וגם בשיעור א' ובשיעור ג', אז כיתה ח', אתה בקשר עם הורים. אני היה לי זמן שהייתי אומר, מה אני צריך אסיפת הורים? הילדים שהם בסדר, הם בסדר. בסדר, אז יש את העניין הזה שאבא מגיע לאסיפת הורים להראות לילד שחשוב לו. זה נכון, אבל, אבל מה יש לך להגיד לו באסיפת הורים? הכל בסדר. והילדים שהם לא בסדר, אני בקשר עם ההורים באותו יום. הילד יקבל ארבעים במבחן, אני אחכה לאסיפת הורים? אני באותו יום מדבר עם האבא ונראה מה עושים במבחן הבא. אז בעצם אני, וילד שקצת מפריע, אז עוד פעם אתה בקשר עם האבא כל הזמן. ואז מגיע הישיבה, ובישיבה פתאום ההורים הלכו לישון. עכשיו, זה לא שבבית ספר אתה פוגש את ההורים, אני גם לא פוגש את ההורים, אבל יש את דרך ההודעות או טלפונים, ופתאום בישיבה אני שלחתי את הבן שלי לישיבה, שמה בתומכי תמימים ושמה ב, ב, איך אומרים? שמה אצל הרבי והכל יהיה בסדר. וזה, זה כמובן אה נכון ולא נכון, כי יש באמת תלמידים כאלה שהם באמת שוקעים בעולמה של תורה והכל אצלם בסדר וכולי וכולי, אבל יש את התלמידים האלה שעדיין צריכים את ה, את ה, את היחס ואת הקשר. ה-האני צריך לדעת. פתאום אני שומע אחרי כמה חודשים, יצאנו מבית הספר, אני לא מתחיל את כיתה ח' לפני שאני מקבל אה מידע על כל, על כל תלמיד, מה המצב שלו, מה המצב שלו בבית, מה הקשיים, מה. ב-בישיבה פתאום אחרי חצי שנה שראיתי שלילד יש איזושהי בעיה ואני הרמתי טלפון לאבא ואז הוא אומר כן, יש לו איזושהי בעיה עם

32:22 דובר 5 אה- אה. אמרתי, "אבל אתה לא אומר לי שיש לו בעיה? אני, אני המחנך שלו. אם הייתי יודע את זה היינו, היינו מרוויחים עוד שלוש חודשים, ארבע חודשים של לימוד היינו מרוויחים בגלל זה." אמר, "כן, אתה צריך להתקשר." הוא אמר לי, אמרתי פעם, כן, אפשר להגיד, שמעתי פעם ממי, אולי מה, מהאנשים בישיבות, אולי מההכי ותיקים בארץ, הרב יוסל בוטמן מ-מלוד, המשגיח הראשי של יהוד, המשפיע של שיעור ג' שמה, שהוא אמר שההורים שמתקשרים הם מרוויחים. ההורים האלה שמתקשרים ושואלים הם מרוויחים, כי בסוף, בסוף, יש פה עוד עניין, שהמורה יש לו את כל הכיתה ו-ואת, איך אומרים, כיתה הטרוגנית והוא צריך להתמודד ולמסור את השיעור וכולי וכולי. בסוף, כשהמורה מקבל איזשהו טלפון, הר"מ, המשפיע מקבל טלפון מהורה והוא והורה רוצה רק לדעת מה קורה, זה מיד מאיר אצל ה, אצל מגיד שיעור, אצל המשפיע. רגע, אני אולי אשים לב אליו. אה, לתת איזה כמה מחמאות ל-ל-למשפיע או למגיד שיעור ואז להגיד לו, "תשמע, זה משהו היה קשה לו פה, היה קשה לו פה." וממילא זה יתחיל לגרום ל-למשפיע או למגיד שיעור, אה, לעשות, וההורים פשוט, אה, צריכים לעשות את זה. יש דרך. טוב, וזה באמת תפקיד המחנך, לא? באיזשהו מקום. לא, לא תפקיד המחנך, אני אומר, יש כאן מקום למחנך לבוא להורים ולעודד את התופעה הזאת. כן. אה, צריכים, אה, אני אגיד לך, אני לא יכול כל כך לדבר על עצמי, כי אני בגלל כיתה ח' אז בדרך ממילא, כאילו, אני מ-ממשיך את כיתה ח' בשורה, אני כל פעם שואל, צריך לעשות את זה, לא צריך לעשות את זה, כל ההורים, צריך לעשות את זה, בישיבה גדולה

34:05 דובר 5 צריך לעשות את זה. בישיבה גדולה יש הורים שולחים את התלמידים, פתאום מגלים שזה חודש, חודשיים הילד לא למד מילה. והיום בישיבה גדולה כבר מתחילים לשלוח גם את התעודות. זה לא היה פעם, כי התחילו להבין שצריכים מעקב. זה לא, זה לא חלילה שאנחנו, הם, הם, הם, אה, תופסים אותו יותר מדי חזק. פשוט מעקב. מעקב, עקביות בזה שהילד לומד והילד בעניינים ולא כואב לו משהו ולא קשה לו משהו והוא לא עובר איזשהו תסכול ודברים יכולים להיפתר כל כך בקלות. פתאום מתברר שלילד יש לו איזה בעיה עם איזה אוכל מסוים, בשנייה אחת אפשר לסדר לו אם היו, אם אומרים את זה בזמן והילד יוצא מהמצוקה. יש לילד איזה מצוקה בפנימייה, הוא אומר אותה, מעבירים אותו חדר. כשאבא מ-מדבר את זה, כשאבא מסביר, האבא פתוח עם הילד ואז האבא מרים טלפון ל-- ומדברים, ברור שיפעלו בזה. כל הבעיה שאין את זה, ולכן, אה, לדעתי גם, אה, איך אומרים, זה צריך להגיע מצד המשפיע או המגיד שיעור, פשוט לעודד. היה לי פעם אחת ש-ש-שהתקשר אליי ודיבר איתי ואמרתי לו, אחי, והוא אומר, "השם יעזור שבאמת יצליח עם ה..." ואמרתי לו, "תדע לך, אם, אם ההורים היו כמוך, ההורים בחב"ד היו כמוך, שפשוט מתקשרים ומדברים, אנחנו היינו פותרים אחוזים גדולים, גדולים מהבעיות של הנשירה שקיימים היום, שנותנים בעצם ל-ל-לעניין ל-ל-להחלש, להרקיב, לנבול ואז אומרים, 'אויש, איפה היינו?' תלך מההתחלה. הקשר הוא אחד הדברים החשובים ביותר ו- זה חוץ מהפרק- אני רוצה לומר לך שאני היום עם שיעור ג' אפילו, אני בקשר עם חלק מההורים וזה אווירה נפלאה, פשוט. ההורים רוצים לדעת מה קורה עם הילד וזה לא נראה, זה לא כזה

35:53 דובר 5 פשוט כמו שאתה חושב ו-ו-והילד מספר משהו אחד להורים שלו ומשהו אחר קורה, וברגע שיש איזשהו סנכרון בין ה, בין האבא ל-למשפיע או לר"מ, פשוט, אה, מוליכים את הילד חזרה לאן שצריך. זה כמובן חוץ מהפרק תהילים והתפילות על ה, על הילד. כן, ברור, ברור. צריך, אה, צריך לעשות את זה- בלי תפילות, בלי, בלי, בלי תפילות שום דבר לא ילך. את זה גם עם תהילים, גם עם תהילים לעניין הזה. אה, הרב סגל, היה לנו לעונג, היה-- הוחכמנו וודאי שהדברים יהיו לתועלת גם למורים וגם בכיתות ח' ובכלל וגם להורים. תודה רבה לכם. תודה רבה לכם. שיהיה בהצלחה רבה.