קונפליקט הכסף: למה הצלחה כלכלית לא סותרת עבודת השם? | יוסף יצחק חבבו #012

00:00 דובר 1 כסף. מילה אחת שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו כאן בעולם הזה החומרי. בדיוק על זה ובגלל זה הבאתי לכאן לאולפן את יוסף יצחק חבבו, איש הפיננסים החב"די, לדבר קצת על החיכוך הזה, המורכבות הזאת שקיימת לפעמים. הייתה לנו שיחה מרתקת. כשמדברים על חינוך הרבה פעמים נדבר על החינוך שלנו מול התלמיד, מול הבן, אבל בהרבה זה חינוך עצמי. זה איך אני מתייחס לדבר הזה. במילה זה משפיע ויוצא ממני החוצה. בקיצור, שווה לכם להאזין. אני מאיר ווישנפסקי ואתם מקשיבים לעל החינוך החב"די. יוסף יצחק חבבו, איש הפיננסים החב"די, ברוכים הבאים.

00:37 דובר 2 ברוכים הנמצאים. ישינו[?].

00:39 דובר 1 כן, לגמרי. אנחנו כבר מדברים על זה תקופה וממש ממש דבר ראשון תודה רבה שהגעת.

00:44 דובר 2 אנחנו מקליטים את זה באמצע הבין הזמנים.

00:46 דובר 1 כן, אז הסתדר בדיוק וממש ממש מעריך על הזמן. אה חשוב לי להתחיל שאנחנו לא הולכים לדבר פה על איפה להשקיע, כמה להשקיע, מתי להשקיע, זה פחות הנושא. אה דווקא לדבר על המפגש הזה, המפגש החינוכי, החסידי, היהודי שלנו בחיים כאנשים, כהורים שמביאים פרנסה לבית, כ-כאנשים בעולם שמתעסקים עם החומר. המפגש הזה בין הכסף ל-ל-לחומריות לבין המקום הזה שאני יהודי, שאני חסיד, שאני רוצה לחנך את הילדים שלי, זה מפגש שהרבה לא-- שהרבה יש שם, יכול להיות שם הרבה בלבול ודברים. אני רוצה שדווקא את הנושא הזה נפתח.

01:26 דובר 2 כן.

01:27 דובר 1 אז אני חושב שנתחיל קצת. תספר איך הגעת ל-לתחום לעניין של פיננסים.

01:32 דובר 2 כן. אה אני לפני שלוש עשרה שנים בטבת תשע"ג התחלתי אה להתעסק בנושא הזה של אה-- התחלתי מייעוץ משכנתאות בהתחלה ובעזרת השם זה התרחב יותר לייעוץ פיננסי, אה כלכלי וכל מיני דברים שקשורים לאחוזים. כל הנושאים שאנשים לא אוהבים, כן, אחוזים ואנשים זה עושה להם כאב ראש. אמ איך הגעתי לזה? זה מעניין. אה אז ככה, לפני ארבעים ושלוש שנים ההורים שלי היו זוג צעיר, גרו בבאר שבע, עשו שם שליחות והם קנו דירה להשקעה. הדירה עלתה שש אלפים דולר והם לקחו משכנתא של חמשת אלפים דולר. אה בפועל הם לא גרו באותה דירה, הם אה גרו בדירה אחרת ואת הדירה הזאתי הם השכירו לסטודנטים. וה-- אם מעניין ככה להשוות לסכומים של היום, השכר דירה היה סביב המאה דולר לחודש. המשכנתא הייתה כמדומני מאה ועשר דולר אה לחודש. בזמנו, כידוע לכם, עד אלפיים ושמונה כל הנדל"ן בישראל והסטם, מזוזות, הרבה הרבה דברים גם בהשכרה גם בקנייה היו לפי דולר. ובאלפיים ושמונה היה שינוי מאוד גדול בשער הדולר והשקל, אז אנשים עברו לשקלים גם בישראל, אה כולם עברו לשקלים. אז אחרי כמעט עשר שנים, תש"ן, הם גרו בקריית מלאכי, אה הם גרו בפנימייה של מוטל קוזלינר[?]. אני נולדתי שם. זה היה בניין פנימייה עם הרבה הרבה דירות וההורים שלי גרו בדירה אחת מתוכם. אמא שלי הייתה עם בית ואבא שלי היה מדריך. אה עברו בערך מאה חודשים מאז שהם לקחו את המשכנתא והם אה אומרים, "רגע, אם אנחנו משלמים כל חודש מאה דולר, מאה ועשר דולר, מאה חודשים זה אומר שהחזרנו כבר אחד עשרה אלף דולר. לקחנו חמשת אלפים דולר, אז שילמנו כבר פעמיים. איפה זה אוחז?" נסעו לבנק, פעם היה

03:12 דובר 2 צריך לנסוע לבנק, והם שואלים את הפקידה עד מתי קץ הפלאות, כן, כמו שדניאל שאל, הנביא. אז הפקידה אמרה, "נשאר לכם לשלם עוד..." בודקת, בודקת במחשב של פעם, "עוד תשע עשרה אלף דולר." "מה? לקחנו חמשת אלפים דולר. איך זה יכול להיות שנשאר לנו יותר?" מתברר שהמשכנתא הייתה צמודה למדד ובשנות השמונים היו מדדים מאוד מאוד גבוהים. אני גדלתי על הסיפור הזה אה ואמרתי אוקיי, יום אחד אני אבין את הסינית הזאתי שהבנקים מתנהלים איתה ואני-- אז ככה מדי פעם למדתי קצת. ייאמר לזכותו של הרב מנחם בלוי זכרונו לברכה, הוא נפטר לפני חודשיים. הוא היה מורה שלי לחשבון בתור ילד והוא כל הזמן דחף אותי כשהייתי בחור, ראה שאני מתעניין בקידוש החודש ובדברים כזה, הוא דחף אותי ל-ללמוד את זה ובתשע"ג התחלתי ממש לעסוק בזה לפני שלוש עשרה שנים. מאז זכיתי ל-

03:58 דובר 1 אחרי קבוצה, אחרי-

03:59 דובר 2 ממש אחרי קבוצה. אני חזרתי לארץ כמה שבועות אחרי חשוון. כולם חוזרים בחשוון. תשע"ג אני חזרתי באזור חנוכה. בדיוק היה סבב צבאי בדרום. מי שזוכר, נהרג אהרון ספרא, שכן בנחלה, שהוא היה קרוב משפחה שלנו, ואז ממש התחלתי בטבת, התחלתי להתעסק עם משכנתאות לפני שלוש עשרה וחצי שנים. ומאז זכיתי לעזור לקצת יותר מאלף משפחות בכל הנושא הכלכלי הזה של להיערך לקניית דירה, חיסכונות, השקעות. למדתי את זה עם השנים תואר בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה ומלא מלא תעודות וקורסים והשתלמויות שעשיתי לאורך השנים. עד היום אני לומד כל שנה. זה מהצד הידע הפיננסי. ואנחנו כ-כיהודים ומשתדלים להיות חסידים. אז לעשות את החיבור הזה, שהוא חיבור לא מובן מאליו בין הצד ה-הכל כך, אה, אה, מתמטי וחומרי, אה, לבין ההסתכלות האלוקית הנשמתית הרוחנית על הדברים. בדיוק היום בהשגחה פרטית. עכשיו זה בין הזמנים. אה, כמה דקות לפני התפילה ראיתי אני לא אצליח ללמוד חסידות לא כלום. פתחתי את החוברת דברי אלוקות הצבעוני. היה שם התוועדות של הרבי תשל"ה היום בהשגחה פרטית. ואז הרבי מדבר שם על חסיד, אה, חשוב בנימין קלצקר, שהוא היה מחסידי האדמו"ר הזקן, שהוא היה יהודי מאוד, מאוד, אה, חסיד גדול וגם סוחר גדול. הרבי אמר ברור שאת החשבון-- ומסופר שהיה לו מסחר עצים ובסוף ה-- הוא היה עושה את הסיכום.

05:24 דובר 3 כן, את הסיכום של כל החשבונות.

05:25 דובר 2 כמה יצא, כמה הוצאות, ספקים, עמלות, מס וזה. ואז למטה הוא היה כותב "מסקנה: השורה התחתונה", אצלנו היו קוראים לזה היום שורה תחתונה, "אין עוד מלבדו". והרבי אומר ב-בהתוועדות הרבי אומר ברור שאת החישוב עשה נכון, הרי אם לא זה לא חישוב. כן, צריך לחשב באמת ספקים והכל. אבל היה מונח אצלו העניין שבסוף הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. אה, טוב, מי אנחנו? כן, מי אנחנו בנימין קלצקר. אבל זה הדור, זה הדור השביעי, זה הדור של הגאולה, אז נלך עם מה שיש.

05:55 דובר 3 באמת רציתי לשאול. אני, אני דיברנו על זה קצת לפני שיהיה ב-- התייחסות של הרבי לנושא הזה של פרנסה, כלכלה יש המון. כן, בכל הש-- בכל השיחות, מכתבים של הרבי, הוראות לאנשים פרטיים. אתה, אתה יצא לך קצת בגלל ההתעסקות שלך עם הדבר הזה. יצא לך קצת, אה, אה, כאילו מה ההתייחסות ש-שאתה למדת או ראית מ-מהרבי לכל הדברים של פרנסה, שזה המון אמונה, ביטחון והדברים האלה.

06:19 דובר 2 כן, אני אענה על זה רגע לפני כן, חשוב לי משהו.

06:22 דובר 3 אהמ.

06:23 דובר 2 אה, הרבה פעמים קורה שאנחנו נתקלים באיזושהי הוראה מהרבי או מכתב או שיחה, ואנחנו מבינים אותה בצורה מסוימת. למה? בגלל שאנחנו נמצאים באיזשהו מוד, באיזשהו מצב חשיבתי מסוים ואנחנו מפרשים את זה בצורה מסוימת. לא משנה אם זה להקל או להחמיר. אה, עצה שלי, אה, להתייעץ עם משפיע, לשבת איתו ולהראות לו זה המכתב שקיבלתי. אני הבנתי מהמכתב שזה אומר שאני צריך לעזוב את העבודה וללכת לשליחות או אני הבנתי שצריך לעשות חומש, אני הבנתי ש-- וכולי, ולשמוע מה הוא, מה המשפיע אומר.

06:52 דובר 3 כן.

06:52 דובר 2 זה דבר אחד.

06:53 דובר 3 אדם קרוב אצל עצמו.

06:54 דובר 2 כן, אדם קרוב אצל עצמו זה לשני הצדדים.

06:55 דובר 3 כן.

06:56 דובר 2 עכשיו בדיוק אנחנו לומדים, אה, בפרק אחד ליום, אה, הלכות קידוש החודש, וכתוב שם שמלך וכהן גדול לא יכולים, אה, להיות בבית דין שמחליט על עיבור השנה. למה? מלך הוא שוכר, אה, צבא לשתיים עשרה חודש. אם התעברה שנה באמצע אז יש פה שיקול פה. הוא ירוויח עוד חודש. הוא שוכר אותם לשנה. אז אם זה היה שנה של שלוש עשרה חודש הוא הקץ, הוא הרוויח פה עוד חודש. ומה עם הכהן הגדול? הוא טובל ביום הכיפורים. תשרי זה התפר, זה אוקטובר, זה התפר בין הקיץ לחורף, והוא ירצה ש-

07:24 דובר 3 כמה שיותר בקיץ.

07:25 דובר 2 כמה שיותר אחורה, כן, לכיוון, אה, ספטמבר שיום כיפור יצא כי הוא טובל חמש פעמים. הרמב"ם כותב את זה. עכשיו רגע, ומה קורה אם הוא אומר בבית דין הוא מצדד בעד הצד השני לראותו? זה גם לא טוב, כי הוא בגלל שהוא קרוב אצל עצמו אז זה לכאן ולכאן. לפעמים הוא ירצה להתרחק מהחטא, להתרחק מהכישלון, אז למשוך מדי מדי לצד הלא נכון.

07:45 דובר 3 הצד הלא נכון. חזק.

07:46 דובר 2 אז לכן יש יתרון שמשפיע, אה, בר סמכא, רב בעיקר, אבל גם אם לא מגיעים לבר סמכא אז אפשר כן עם משפיע. איך הוא רואה את זה ואז זה עין שלישית, כי הוא בן אדם שהוא לא בתוך הסיטואציה וזה יתרון מאוד גדול. אה, אני גם באופן אישי הרבה מאוד פעמים, אה, התייעצתי עם המשפיע שלי כשראיתי שיחות מסוימות ש-- אה, הרגשתי שהן מייצרות אצלי איזשהו קונפליקט, איזשהו אי הבנה או מכתבים או הוראות מהרבי, בין אם זה ביחידות או הוראות כלליות, ואז רציתי לוודא שאני מבין את הדברים נכון. וכמה פעמים הופתעתי, הופתעתי. אולי בהמשך אני אגיד. עכשיו לשאלתך הישירות. אמ, אז ככה רואים באמת ששנות היו"דים והכ"פים, בעיקר שיחות של חודשי הקיץ, שבתות, שקראון הייטס הייתה מתרוקנת וכל היהודים היו נוסעים, למשל היו יוצאים, היו נוסעים אפסטייט לנופש, והנופש שם הוא ארוך מאוד. בארץ מקובל שישים יום, יולי אוגוסט. אה, בארצות הברית ובהרבה מדינות צפוניות זה יכול להיות מחודש יוני עד אלול. זה יכול להיות-

08:45 דובר 4 כמעט שלושה חודשים.

08:45 דובר 2 כן, זה יכול להיות מאה ימים, מאה ושלושים יום. מאוד, מאוד נדיב. אנחנו ככה-

08:49 דובר 4 כמה ימים הם לומדים שם? אני לא יודע.

08:51 דובר 2 אנחנו בארץ שישים יום, שמתוכם תוריד את שלושת השבועות של אה, שכמעט לא מטיילים משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב. אה, ויש חדרים שחוזרים כבר בא' אלול. אצלם זה מאוד, מאוד נדיב, ובאותן שנים בשיחות, בשנות היו"דים והכ"פים אפשר לראות את זה בתורת מנחם. בשיחות של הקיץ, של שבתות בעיקר, וכנראה זה שיחות אוף דה רקורד, שיחות לא מוקלטות, הרבה פעמים גם במיהו יהודי. הרבי עשה את המסרים הכי חזקים בשבתות דווקא. אה, והרבי מדבר-

09:21 דובר 4 בעצם כי בשיחות ביום חול השיחות מוקלטות והכל יש לזה תיעוד.

09:26 דובר 2 בדיוק.

09:26 דובר 4 הג'וסי, כל הדברים היותר עסיסיים נמצאים ב...

09:29 דובר 2 למרות שחלק מהשיחות האלה גם דלפו לליקוטי שיחות ואפשר לראות בליקוטי שיחות בכרכים הראשונים את השיחות המדוברות שהיה לי להגיד. והרבי מדבר מאוד, מאוד בגנות ה, הפאר וההדר הזה, ה, ה, החומריות הזאת, הראוותנות הזאת באל"ף ורעבתנות בעין גם, אה, סביב הנושא הזה של לקחת בית נופש ולהגיד לכולם יש לי בית נופש ויש לי סירה והרבי אומר והוא חסיד. מצד שני בקיץ הוא מתנהג ככה וככה. הרבי מאוד מדבר על הזה כמשהו שלילי.

09:58 דובר 4 אהמ.

10:00 דובר 2 והרבי גם מדבר הרבה, הרבה שיחות, לא רק בקיץ, על אותם גבירים בקראון הייטס שחושבים שהם גבירים שהולכים עם עניבה והולכים עם אה, והרבי אומר בשיחה מדברים על אלוקות והוא טרוד, אה-

10:11 דובר 4 עם הגרביים שלא תואמים.

10:12 דובר 2 האם העניבה תואמת לגרביים והרבי אומר ולא כרב זה זה כל אני חושב שזה פורים תשח"י תרצ"ח. ועוד מלא מלא. אני לא ספרתי אבל אני מניח שיש מאות אם לא יותר ציטוטים שנאמרו מהרבי בפומבי בגנות העשירים וה, והדברים האלה. ואילו כשאנחנו זזים בציר הזמן לכיוון שנות המ"מים, קודם כל אנחנו רואים שהרבי כבר לא מדבר בגנות הנופשים למיניהם. אה, מעטים מאוד אזכורים כאלה שתמצאו. אה, בשונה משנות היו"דים והכ"פים שבכל חודש הרבי אומר איזה חמש או עשר אזכורים. אמ, וזה השתנה. וגם הרבי התחיל לדבר במ"מים עוד הרבה לפני נ"א, נ"ב הרבי התחיל לדבר על גאולה, גאולה, גאולה, גאולה. אה, השיחה גם אחת השיחות של קבל עולם זה עוד לפני נ"א, נ"ב גם אני חושב, ואולי תשמ"ד. והרבי התחיל לדבר יותר על גאולה ויותר קירובים לגבירים ויחידויות לגבירים ו-

11:10 דובר 4 שפחות היה בשנים הראשונות.

11:12 דובר 2 השיח השתנה. באמצע המ"מים התחילו להיות חלוקות דולרים לטנקיסטים ואחר כך בתשמ"ח שהרבנית נפטרה התחילו חלוקות דולרים בבית בשבעה ואחר כך זה עבר לחלוקות דולרים מסודרות כל יום ראשון. ונ"א, נ"ב אין מה לדבר. כל השיחות הרבי מדבר על שפע ושפע ומתקרבים לימות המשיח. ו, אה, יש את השיחות שכל יהודי הוא גביר ויהודי, ופרשת תרומה שהרבי אומר נראה לי להיות י"ג, ואומר שכל יהודי צריך להשתדל לעשות מה שביכולתו להיות עשיר בגשמיות ועשיר ברוחניות. אז רגע, אז-

11:45 דובר 4 קונפליקט, כן.

11:46 דובר 2 איך זה מסתדר? אז שאלתי את המשפיע, והתפיסה שלי הייתה שהשיחות האחרונות באות ומבטלות את השיחות הראשונות כי השתנה הדור וכולי. זו תפיסה מאוד רווחת, דרך אגב, והמשפיע שלי ביטל את ה, את הגישה הזאת ואמר לי לא. הוא אומר כל מה שהרבי אומר זה בהמשך למה שהרבי הריי"צ אומר זה בהמשך למה שהרבי הרש"ב אומר, והוא אומר וגם מה שהרבי גופא אומר בשנות הנו"ן זה בהמשך למה שביודים[?]. זאת אומרת זה בנוסף. כן צריך להיות לנו בראש ההבנה הזאתי שלא להיות בתוך החומריות עד הסוף, לא להיות עד לכאן, כמו ששלום חיים קסלמן אמר, שיש כאלה שעמד לפה והם מתלוננים למה זה לא מכסה להם גם את האף.

12:26 דובר 4 החומריות.

12:27 דובר 2 כן.

12:30 דובר 4 אתה אומר מצד אחד-

12:31 דובר 2 אז זה בנוסף. אז צריך להיות הידיעה מצד אחד זה הקצה. זה כמו שפרק א' בתניא מתחיל. מצד אחד, אם בן אדם י-י-יחשוב שהוא רשע יירא לבוא לידי עבירה, אבל אם הוא חשוב שהוא צדיק הוא יתגאה על עצמו יותר מידי.

12:42 דובר 4 בטח.

12:42 דובר 2 זה כל הזמן שני הצדדים. זה שאלה של חיים. זה לא שאלה שעונים עליה ככה, זה כל הזמן עבודה, זה כל הזמן התבוננות. זה סימן לב. זה ללמוד חסידות. אנחנו לומדים חסידות ואנחנו נמצאים בעולם. העולם זה מלשון להעלים בסתר. העולם מעלים. עכשיו כשאנחנו אומרים העולם זה לא רק האנשים בעולם, הם העולם השקר. לא. זה גם השקר שלנו. ושקר לא רק שאנחנו מתכוונים לרמות מישהו או לשקר על מישהו. זה גם אם אני למדתי והתבוננתי, אה תכף אנחנו ניתן דוגמה בהקשר של ביטחון בה'. למדתי והבנתי שהקדוש ברוך הוא, הוא מנהיג את כל העולם. הוא נמצא בכל פרט, בכל פרט בבריאה והכל בהשגחה פרטית והכל מדויק והכל מכוון. אני יוצא לאוטו, פקח שם לי חמש מאות שקל על האוטו, זה צובט על הלב. אוקיי, זה טבעי לחלוטין, כן? אבל מה אני עושה לכך אחרי שזה ביאס אותי? האם אני חוזר לנקודה היהודית החסידית והטבע של העולם והטבע של השוטף שהוא שוטף אותנו, שהוא לוקח אותנו הלאה.

13:39 דובר 4 מים רבים לא.

13:41 דובר 2 כן, זה המים רבים. אז העולם הוא מעלים. העולם זה גם אנחנו. זה-- ולכן כל הזמן צריך לחזור לנקודה הזאתי של ללמוד חסידות, הנקודה הזאת של התבוננות פנימית, הנקודה הזאת של חשבון נפש במובן הכי מדויק ונכון ש-- איפה אני נמצא, סביב מה אני נמצא, מה היעדים שאני רוצה להשיג? האם אני מספיק מחובר לערכים שלי?

14:00 דובר 4 זה מעניין כי אתה אומר שהכסף והחומר הוא פה, אנחנו-- הוא חלק מהחיים שלנו, כן? ששת ימים תעבוד, אתה צריך לעבוד, זה חלק מהחיים. אי אפשר להתעלם, לשים את העין ולהגיד אין. מצד שני כן יש מקום שאני אומר יש פה עולם, אבל אסור להתבלבל ממנו, אסור להיות מובל ממנו.

14:17 דובר 2 כן. וזה תמיד יהיה שניהם ביחד. זאת אומרת זה אף פעם לא יהיה טוטאלי.

14:23 דובר 4 מה הכוונה?

14:23 דובר 2 זה תמיד יהיה, אה קודם כל אנחנו לא צדיקים ולא רשע ורע לו, כן? אנחנו תמיד על הציר הזה של בדיוק על הציר. אין, אין, אין, אין משהו מוחלט. זה אור החיים. זה עבודת השם שאנחנו רואים את העולם מתבלבלים ממנו, מקבלים את הדוח, מסתכלים על החמש מאות שקל, כואב לנו הלב ואז חוזרים ל-ל-לנקודה של האמונה.

14:42 דובר 4 כל פעם חוזרים בחזרה לשם.

14:44 דובר 2 חוזרים, וזה נמצא כל הזמן סביב הציר הזה. זה כל הזמן נמצא. זה לא-- שלא תהיה לנו ציפייה לא ריאלית שיום אחד זה לא ידבר אלינו, בסדר? אם אנחנו נהיה צדיקים וכמו שכתוב בתניא, אולי יזכה ש-- אבל אנחנו יודעים הלוואי בינוני. היום אנחנו יודעים שגם רשע וטוב לו זה גם דרגה.

15:00 דובר 4 כן.

15:00 דובר 2 זה יהודי שמתחרט. אמ הרבי אומר שכל אחד יכול להיות צדיק, אז בואו נפרגן לעצמנו יותר, אבל זה תמיד יהיה על הציר ותמיד יהיו שני ה-- שני הקטבים האלה הם תמיד יהיו. העולם לוקח אותנו להרגלים של העולם. עובד ושב לוקח אותנו, הבלבולים החיצוני לוקח אותנו לחיצוני ואנחנו בעזרת חסידות, בעזרת התוועדות, בעזרת התבוננות, בעזרת תפילה חוזרים לנקודה הפנימית, ל-ל-לציר שסביבו מסתובב השעון.

15:29 דובר 4 וכשמדברים על חינוך, אז אני, אני יכול להגיד על עצמי שכשהתחתנתי אז פתאום הבנתי באיזה, איזה הבדלים יש בחינוך ה-- או בהסתכלות של ההורים שלי וההורים של אשתי, השווער ושוויגער, על, על כסף. כי כשאתה מתחתן אתה צריך כאברך צעיר, צריך להתחיל לפרנס, להתחיל לדאוג לכסף וזה דבר טוב וחיובי, אמ, ביחד עם כל החיים וכולי. אז, אז פתאום אני רואה בבית שאני גדלתי היה-- התנהגנו בצורה מסוימת ואשתי מגיעה מבית שזה עולם אחר. אז כשאני בא לחנך את הילדים שלי, מה שם נכון? איך אני, איך אני מתייחס לכסף? זה משהו שנכון לדבר עליו? אם אני מדבר עליו, אולי הילדים יהיו יותר מדי עסוקים בחומר או יראו שאני עסוק בחומר. מה קורה שם כשזה אני מנסה להעביר את זה לילדים? כי הדבר הזה הוא פה, הוא נמצא, כן, אמרנו, הכסף הוא, הוא פה, הוא חלק מהחיים, אנחנו צריכים לעבוד איתו. איך לדעתך בחינוך נכון-- מהם גבולות הגזרה או איך נכון לדבר על הדברים האלה, הפיננסים?

16:29 דובר 2 כן.

16:30 דובר 4 ותכף, אגב, האם בכלל נכון?

16:32 דובר 2 כן.

16:33 דובר 4 גם שאלה.

16:33 דובר 2 כן. אמ, בכללי כל דבר הוא יכול להיות טוב אם עושים אותו נכון, אם עושים אותו בצורה הנכונה ובמזיגה הנכונה. לפעמים גם לא לדבר זה יכול להיות טוב, לפעמים לדבר זה יכול להיות טוב, תלוי במזיגה. אה, אני-- בקשר לנושא הקודם ובקשר לנושא החדש שעכשיו פתחת, כשאני הייתי חתן הגעתי ל-770 כמו כל החתנים. זה היה בדיוק חודש החגים, ופגשתי את הרב בלומינג[?], משגיח בישיבה של קבוצה. הוא פוגש אותי, "אה, אתה חתן, יפה." ואז הוא מספר לי שהיה חתן אחד שהיה בשבועות של ההתארגנות לחתונה. הרבי שואל אותו, "איך ההכנות?" אז הוא אמר לרבי, "ריהוט בחרנו, דירה בחרנו, שמלה עוד לא." אז הרבי, הרבי נזף בו והרבי אמר לו, "לא, אני מדבר על אגרת התשובה. אני מדבר על הכנות רוחניות, מאמר לחתונה אולי." ועברה תקופה והיה חתן אחר שהגיע לרבי וכנראה, אני אומר, כנראה הוא שמע מהסיפור עם הקודם. אז הרבי שאל אותו, "איך ההכנות?" אז הוא אמר לרבי, "סיימתי אגרת התשובה." אז הרבי אמר לו, "לא, אני מדבר על לבחור חולצה, שטיח, אה, ריהוט." זה חוזר לנקודה קודמת שזה כל הזמן צריך להיות משני הצירים. אז מה הרבי רוצה? רגע, לא הבנתי, שהוא-- אני לא הבנתי את השאלה. לא להיות מדי רק בזה ולא להיות מדי רק בזה. זה השילוב, זה החיבור. עכשיו, אם אנחנו מדברים על ילדים זה עוד יותר קריטי, כי כל התפיסה שלנו היום כבוגרים היא, היא מגיעה מהסת-- מצורת ההסתכלות של ההורים שלנו. זאת אומרת, לא רק איך ההורים התנהגו בבית, אלא גם איך ההורים ראו את העולם. איך אבא שלי ראה כסף, איך הוא הסתכל על כסף, איך הוא הסתכל על עבודה, איך

18:10 דובר 2 הוא הסתכל על הדברים האלה ואיך אמא שלי הסתכלה. אבות זה מאוד משפיע על הבנים, אימהות מאוד משפיע על הבנות, על צורת ההסתכלות על העולם, על הדרך שבה הם רואים את העולם, וזה מאוד, מאוד משפיע עליי. ולכן אנחנו כהורים, אנחנו כזוגות שמגדלים ילדים, יש לנו, אה, ערך ואחריות מאוד גדולה איך אנחנו נתווך להם את זה נכון. איזה מסרים הם יקלטו מאיתנו על כסף, שהמסרים יהיו נכונים ויהיו בריאים. אה, וכאן אני רוצה להגיד משהו, כי אתה שאלת קודם האם בכלל נכון לדבר על זה או לא. אז הטענה שלי היא שכולנו מדברים עם ילדים על כסף. אלא מה, מה זאת אומרת מדברים עם-- הרבה אימהות, פעם הרציתי ברחובות לפני שנה בערך והיה שם נשים בקהל, היה מחיצה, וכמה אימהות אמרו לי, "אנחנו לא רוצות להכניס לילד את המסרים האלה, זה-- לא רוצות להלחיץ אותו, לבלבל אותו, ל-ל-להפחיד אותו."

19:02 דובר 4 לתת לילד לגדול בלי הפחדים האלה.

19:04 דובר 2 עצם האמירה הזאתי זה גם אמירה קצת בעייתית, כי הן חושבות שזה אמור להפחיד. זה, זה קצת מראה על התפיסה שלהם. תכף נדבר על זה, אבל-- ואז אמרתי להם, "רגע, הילד, כמה פעמים הילד שמע מכם בחודש 'אין לי, אני לא רוטשילד, אני לא יכולה, אין לי, נגמר לנו, הבנק מתקשר, אני לא יכולה, אי אפשר, קטנה, אי אפשר, אי אפשר.'" יכול להיות שבסוף הן קונות לו את האי אפשר הזה בסופר או בקורקינט או לא יודע מה.

19:28 דובר 4 חנות משחקים, כן.

19:29 דובר 2 כן. הן בסוף יקנו את זה, אבל כמה פעמים הוא שמע "אין לי, אין לי"? אז הוא שמע אותן מדברות על כסף, הוא שמע מסרים על כסף. אז אם כבר מעבירים מסרים על כסף-

19:37 דובר 4 וזה קורה אם אנחנו רוצים או לא.

19:39 דובר 2 בדיוק. אז בוא, אז בוא נעשים במודע גם מסרים חיוביים על כסף. זה יכול להיות מסרים חסידיים, מסרים שקשורים לחסד, לצדקה, מסרים שקשורים לשיקול דעת, לדחיית סיפוקים, להתקפיה[?], לאיזון הנכון בין אהבת ישראל לבין לדאוג, לבין לחסוך קודם.

19:56 דובר 4 איך נראים הדברים האלה מההיכרות שלך, לראשון בחינוך האישי, אני מאמין, בבית וגם עם אנשים שאתה מדבר איתם ומתייעצים.

20:05 דובר 2 אז כשמתייעצים איתי על ה-- איך זה ההתנהלות עם הילדים על כסף, זה מגיע מהרבה, הרבה זוויות. לפעמים הורים-- לפני כמה שבועות פנה אליי חבר שהבת שלו אה תכף עושה בת מצווה, בת מצווש. אז היא רוצה גם אירוע, רוצה גם טיסה לרבי וטיסה לרבי עם החברה הטובה עם הבסטי. הוא אומר מה זה דבר חדש? מאיפה זה בא? טה טה טה טה טה טה טה טה. הוא אמר עליי את זה גם ואחרי כמה שבועות הוא ואשתו ישבו וכרטסו ועשו לה ולחברה הכל. אז אמרתי רגע, רגע, שנייה. יש פה את השאלה על ההוצאה הכספית, אה שזו שאלה שיכולה להישאל בפני עצמה. איך נערכים מבחינה תקציבית? אבל יש פה גם, הילדה שמעה כל כך הרבה לא, שמעה אין לנו, אין לנו, אין לנו ובסוף עשיתם את זה, אז היא קיבלה את זה באילוץ. היא סחטה את ההורים בשביל לקבל את זה. היא שמעה הרבה לא, היא שמעה הרבה אין לי. אז אני אומר אולי, אולי קצת נשנה כיוון. בוא נהיה הורים קצת יותר ריאליים. לדוגמה אם עכשיו יום חמישי אשתי שולחת אותי לעשות השלמות בסופר אושר עד, כן, רמי לוי, אה לעשות השלמות לפני שבת או קניות ואני מגיע עם שניים שלושה קטנים. בוא נהיה רגע ריאליים. אני אחרי יום עבודה שבע בערב, שמונה בערב והילדים גם ב-ב-בשלב שבו הם מתחילים כבר לתזז את ההורים. שנייה לפני שאני נכנס, אולי רגע שאני באוטו שהמזגן עדיין דולק ועוד לא נכנסתי למרוץ הזה של הסופר והעגלה והילדים מתחילים למשוך כל אחד לצד שלו את הקניות, מה שהם רוצים. שנייה לחשוב. בוא נהיה ריאליים. ערב אני לא בשיא שלי, אז אולי במקום

21:37 דובר 2 להתחיל עם לא, לא, לא לילדים בוא נתחיל עם כן, אבל כן שאני כאבא יוזם וזה מעביר הרבה מאוד מסרים. איזה כן? לדוגמה, עוד לפני שהילדים פונים אליי אני אומר תקשיבו ילדים, אבא אוהב אתכם, אבא ואמא אוהבים אתכם. החלטנו לתת לכל ילד עכשיו עשרים וחמש שקל תקציב לקנות מה שהוא אוהב, מה שהוא רוצה לכבוד שבת קודש. קודם כל יש פה כן. דבר נוסף הילד קיבל הבעת אהבה מההורים כי תמיד ילדים רוצים תשומת לב מההורים, אבל הוא קיבל את זה בלי שהוא דרש וסחט ב-בצורה המניפולטיבית בקניון ובסופר כמו שילדים יודעים לעשות את זה טוב מאוד. שוכבים על הרצפה עם כל הדרמות. כולנו ראינו דברים כאלה. אמ עכשיו איזה עוד מסרים טובים יש פה? לכבוד שבת קודש קונים משהו. עוד מסר, הילד, לא מדדנו את זה בחפצים, תמדוד. מדדנו את זה בסכום. הילד בסוף הוא יעמוד מול שוקולד שעולה שתיים עשרה שקל, יעמוד מול צ'יפס שעולה אמ עשרים שקל. הוא יצטרך לבחור בין זה לזה. הוא יצטרך לעשות דחיית סיפוקים. יכול להיות שבשלב כזה או אחר הוא יבקש הלוואה מהאח שלו ויגיד לו תקשיב, בוא נקנה פשוט, אולי בוא נקנה בשותפות את הצ'יפס. הוא מתחיל לחשוב חשבונאות במובן הפשוט של התנהלות, של אחריות. הוא יצטרך לוותר על משהו. ולמי מאיתנו לא קרה שהיינו צריכים לוותר בחיים? אני אגיד לכם סוד גם עשירים צריכים לוותר על דברים. כל עשיר לפי דרגתו וגם מולטי מיליארדר הוא בסוף צריך לוותר על דברים, לא יודע אם משיקולי תקציב כמו משיקולי זמן. כן, יש לו עכשיו אירוע לחבר מאוד טוב שמחתן בת ויש לו באותו ערב הנפקה בנאסד"ק. לצורך הדוגמה הוא יצטרך לבחור

23:10 דובר 2 זה או זה וכולנו מלא מלא פעם בחיים. אז הילד מגיל קטן-

23:14 דובר 4 בוחר אם אני אגיד לו אתה מקבל שוקולד, אז הוא לא עושה את החישובים האלה, הוא פשוט מקבל את השוקולד.

23:19 דובר 2 כן.

23:19 דובר 4 הבנתי.

23:20 דובר 2 כן, כן. או להגיד לילד תבחר משהו והילד בחר בובה במאה תשעים ותשע שקל. אתה לא יכול לאפשר את זה לעצמך.

23:27 דובר 4 ואז אתה נכנס למקום של-

23:29 דובר 2 אין לי ואין לי.

23:30 דובר 4 אבל אני אגיד לך מה, לשתף, ישר שאתה אומר את זה לי קופץ בפנים המקום של כאילו זה, זה אני רוצה שהילד שלי יהיה מונח באופן בלי חשיבה בכלל, אה אה באינסטינקט ממש קופץ לי ה-ההמחשבה הזאת של לא, אני רוצה שהילד שלי יהיה מונח בדברים. אה אתה יודע, זה נשמע לי קצת אה קצת לחשוב קצת חומרי מידי, הבנת מה?

23:54 דובר 2 כן, אני מבין.

23:56 דובר 4 זה אינטואיציה כזאת שעולה מייד.

23:57 דובר 2 אני מבין. עכשיו יש הבדל בין ללכת וללמד ילד לימודי ליבה ולימודי חול בשביל שיהיה לו דוקטורט באיזשהו מקום, אה כמו לדוגמה אה ללכת ולעשות שרירים בשביל לבנות שרירים ולבין האורח חיים הבסדר. לדוגמה ללמד ילד שלא חוצים כביש עם עיניים סגורות או שלא נוגעים בשקע חשמלי במוצרי חשמל עם ידיים רטובות או כשאנחנו יחפים, או איך להתנהל עם זרים. זה חלק מההכנה שהורים חייבים לעשות לילדים שלהם בלי קשר לאם אני רוצה שהילד שלי, אה, אה, אה, אה, ילמד חוכמות חיצוניות כאלה ואחרות או שיהיה טוב במתמטיקה או לא, כי זה, זה לא למקום שיהיה איש פיננסים ויתחיל להיות זה. זה, זה, כי מה של האחריות הזאת בכסף היא אחריות ודחיית סיפוקים שמתבטאת בהרבה מאוד תחומים. כסף הוא רק מראה והשתקפות של האחריות שיש לילד והדחיית סיפוקים והיכולת שלו להיות עם תושייה ולהיות עם יוזמה והדברים האלה. אז זה רק אחד מהדוגמאות. עם הכסף הזה, דרך אגב, אפשר להקציב לו לפני תחילת שנה לדוגמה, כן, רק אני נותן רעיון, לשאול את הילד שאלה. להגיד לו, "תקשיב, חשבנו להקצות לכל ילד מבני המשפחה, ילד וילדה, מאה שקלים למטרות של חסד." אני רק זורק לכם ככה רעיון, לכם כהורים צעירים. תחשוב איזה מעשה חסד אתה יכול לעשות בכיתה שלך עם מאה שקל. אולי גמ"ח יתומים, אולי-- אתם יכולים לספר לו על ילד אחר, מה ילד אחר עשה, כן? אתם לא, אה, שהוא יחשוב על רעיונות ותיתנו לו שיביא רעיונות דפוקים, תיתנו לו שיביא רעיונות לא פרקטיים, תיתנו לו. תנו לו להתמודד עם הדבר הזה שקוראים לו מציאות והדבר הזה שקוראים לו מגבלת תקציב. כי מי מאיתנו לא מתמודד עם מגבלת תקציב

25:33 דובר 2 כזו או אחרת? הוא יבחר, הוא יצטרך לעשות יוזמה, הוא יצטרך ללכת לחנות, הוא יצטרך בחנות לוותר אולי במקום לקחת ארבע אריזות של עפרונות הוא ייקח שתי אריזות של עפרונות ומספריים וזה וזה, וגם נשמע מה השיקולים שלו. מה היו השיקולים שלך לקחת, כי מספריים זה נשאר. עפרון לא נגמר. תוך חודש, חודשיים עפרון בגמ"ח הוא נגמר. דוגמה. אבל לתת לילד לעשות טעויות, לתת לו גם לאבד כסף. אם נותנים לילד בסופר זה יכול להיות כסף פיזי. פשוט לתת לו סכום ואפשר לעמוד על המשמר, "הנה, אתה רואה? קנית. ל-ל-למה? סתם פתחת. הנה, הערתי שלא תאכל." זה גם מעביר הרבה מסר של לא, לא, לא, לא. אבל מה עם לתת לילד להתעמת עם המציאות? הנה, הוא ראה במו עיניו שהמסטיק, הארטיק התמס והזה הלך, ולפעם הבאה הבחירה שלו תהיה יותר טובה ויותר טובה. לתת לו לבד. הרי זה לא דברים מכריעי גורל. זה לא ילד שעכשיו מקבל מטוס. זה עשרים שקלים. עשרים שקלים כל הורה יכול לספוג, אה, אובדן שלהם, כן? ו-

26:27 דובר 5 בשביל ילד זה הרבה.

26:29 דובר 2 כן, בשביל ילד זה הרבה. וכן, שיתמודד עם כישלון ואנחנו כהורים לא נוסיף לו עוד. הוא גם ככה מתבאס מהכישלון הזה. אה, הוא, הוא ראה, הוא זכר טוב מאוד שכשהוא הגיע הביתה אז בשבת אחים שלו שבחרו חטיפים נשאר להם ארבע והוא בחר גלידה אחת בעשרים וחמישה שקל ולא נשאר לו בסוף כלום. הוא יגיע לתובנה הזאת one day, בסדר? לא להתערב. ל-להגדיר שהתחום הזה הוא בחופשיות שלהם. אני מכיר גם את הגישה הליברלית שאומרת תן לילד והכול, הכול, הכול בלי. אז הדברים כן צריכים להיות תחומים במסגרת זמן ובמסגרת תקציב מסוימת, כי, כי אנחנו מתנהלים בעולם עם מגבלות, ואם ילד, אה, אה, לא מוכוון מטרה ולא מוכן תקציב מסוים, אז זה יכול להגיע למלא מלא כיוונים. אנחנו כן כהורים רוצים לכוון את הילד לכיוון מסוים ולדוגמה בהקשר הזה של גמ"ח לילדי הכיתה, אנחנו אומרנו לו פעילות של חסד מאה שקלים לשנת הלימודים הבאה. אנחנו מיקדנו את זה, אבל משמה סע.

27:21 דובר 5 לתת לו.

27:22 דובר 2 כן. סע והילד הזה ילמד המון המון דברים, והנה פה הוא קיבל את הכסף בהקשר של חסד.

27:28 דובר 5 אמרת משהו מאוד יפה. אמרת שכסף זה, זה רק מראה לכל המידות והכל הבוצק, איך שאנחנו מתנהגים. איזה עוד דברים אתה רואה ש-שה-שהכסף הוא, הוא מגלה את ה, את ההתנהגות שלנו, שאנחנו צריכים יותר לעבוד עליה? ובהקשר של חינוך, כלומר לעבוד על זה עם הילדים.

27:47 דובר 2 שמעתי השבוע, אה, פתגם בשם לוי רסקין.

27:53 דובר 5 מה לוי עושה? הוא מוכר לי השם הזה, מה הוא עושה?

27:55 דובר 2 הוא יועץ, אה, מנטור, אה, עסקי, מנטור, אה, הוא מאמן אנשים בעצם להגיע לשיא שלהם לקראת עבודה חדשה או עסק וכולי. זה לא בדיוק יועץ פיננסי, הוא לא, הוא לא במספרים, הוא יותר ב-במנטלי. אז הוא אמר משפט, הוא אמר, "כולנו חושבים שאדם שאין לו כסף אז הוא עני." הוא אומר, "אבל המציאות היא שאדם עני אין לו כסף." עכשיו מה, זה נשמע משחק מילים, וזה בדיוק מה ששאלת. אדם שהוא עני בתובנה שלו, בתודעה שלו, הוא עני, הוא אין, הוא חוסר. אין, אין, אין, אין, אז ממילא גם לא יהיה לו כסף. ממילא הבריאות שלו תהיה רדודה. עבודת השם שלו גם, זה ההפתעה, עבודת השם שלו תהיה רדודה. שלום בית לא יהיה מושקע, ה-הנקיות, הילדים, הסדר בבית, אה, הלימוד תורה והדברים יכולים להיות מאוד מאוד בחוסר ואדם שהוא ב-בכפתור בתודעה הוא עובד על זה. זה לעבוד. יש אנשים ש-- חשוב להגיד, יש אנשים שנולדו עם זה, נולדו להיות ווינרים גנטית. יש היום גנים של אנשים שהם נולדו עם הורמונים מסוימים, טיפה יותר טסטוסטרון, טיפה פחות הורמונים אחרים, וזה תכונות שהן, אה--

28:58 דובר 6 חלקם מולדות.

29:00 דובר 2 כן, כן, וחלקם פשוט גדלו והנסיבות חיים והסיטואציה והילדות שה-- המלמד שהיה לו בגיל שלוש, כאילו זה סיבב אותו. ו-והצירוף הזה גם של הילדות, הבית שבו הוא גדל, הגנטיקה שלו והדברים. כן, ההשקעה הפרטית הזאתי הובילו אותו להיות מוסלל מראש למסלול של ווינרים. האנשים האלה, הם לא צריכים שיטות, הם לא צריכים ספר, הם לא צריכים פודקאסט. זה מאוד טבעי להם. יש להם חוש מאוד מאוד חזק ואינטואיטיבי איך להצליח במקום התור.

29:26 דובר 6 פגשת כאלה?

29:27 דובר 2 אני אגיד לכם סוד, רוב העשירים הם כאלה. למעט אחדים. לדוגמה אילון מאסק, אין לו את זה.

29:32 דובר 6 כן.

29:33 דובר 2 אילון מאסק הזיל את זה בעשר אצבעות שלו. יש לו סיפור חיים מזעזע. ילד כאפות של התיכון. סיפור עם ההורים. תרגמו חלק מהספרים שלו לעברית. אמ, יש ארבעה ספרים שלו כמדומני בעברית עליו, וה-הילדות הכי לא אופיינית למצליחנים. בדרך כלל זה אנשים כריזמטיים מאוד. תסתכלו על דונלד טראמפ מול אילון מאסק. כן, דונלד טראמפ שופע ביטחון עצמי. אילון מאסק בן אדם מאוד מאוד חסר ביטחון באופי שלו, מאוד רגיש, סופר רגיש.

30:00 דובר 6 יצא לך לפגוש אנשים שהם, זאת אומרת שהכסף לא פגע ב-במקום שלהם ביידישקייט?

30:08 דובר 2 כן, כן.

30:10 דובר 6 או שהרבה כאלה.

30:11 דובר 2 כן, אבל זה עבודה. זה עבודה. אני רק רגע אסגור את הנושא הקודם, אז אמרתי שאנשים שהם נולדו חזקים הם לא צריכים הדרכה, הם מאוד מאוד על זה. ואילו אנשים שהם לא נולדו, שזה רוב האוכלוסייה, לא נולדו ווינרים, הם נולדו בינוניים מינוס, בינוניים פלוס. האנשים האלה כן צריכים כלים איך לרכוש ולצבור הרגלי הצלחה, הרגלי הצלחה כאלה ואחרים שמתבטאים גם בזוגיות, גם בבריאות, גם בכסף, גם נפשית, מנטלית וגם בעבודת השם. איך לעשות את זה נכון? יש משפט שאומר נפש בריאה בגוף בריא, שבעצם אומר שאם בן אדם רוצה שהנפש-- המקור של הפתגם הזה מדבר על הנשמה. אה, כדי שהנפש תהיה בריאה, הגוף צריך להיות בריא. בן אדם צריך לישון מספיק, לאכול כדי שהתפילה שלו, הלימוד, הנשמה שלו יהיו טובים. ואני אומר נשמה בריאה ונפש בריאה. אם אנחנו רוצים שהנשמה, העבודת השם שלנו תהיה בריאה, אנחנו צריכים שהנפש של הילדים שלנו תהיה גם כן בריאה. תהיה עם האיזון הנכון, עם המזיגה הנכונה. קודם דיברנו לפני הפודקאסט על מה זה מזג, כן, מדברים יין מזוג או יש לו מזג טוב. מזג זה בדיוק המזיגה, זה המינון. כמו בפנטה אנחנו שמים כמות מסוימת של תרכיז, כמות של מים. נשים מדי הרבה מים, זה יידלל. נשים מדי הרבה תרכיז, זה יהיה מדי מתוק. אז אותו דבר עם הנפש של הילדים. אם אנחנו נבנה אותם עם כלים נכונים, אני תכף אתן כמה כמה נקודות, אה, ואנחנו נעניק את זה לילדים שלנו בילדות שלהם, אז גם הנשמה שלהם תהיה בריאה. ואפשר לראות יהודים שהם בעבודת השם הם עשר מעשר, אבל כשהנפש שלהם לא מספיק בריאה אז זה לא תמיד מתיישב נכון. החיבור הזה לא

31:54 דובר 2 קורה טוב וכדי שהחיבור הזה יצליח צריך גם תפילות וגם צריך את ההשתדלות שלנו כהורים לתת להם את החוויית ילדות הבריאה ביותר והמיטיבה ביותר עד כמה שאפשר. ושוב נהיה מציאותיים, החיים טובים איתנו והכל, אבל כשאיפה כאידיאל לתת להם גם נפש בריאה וממילא הנשמה תהיה בריאה. החיבור הזה עם עבודת השם, החיבור הזה עם הגשמי, עם הכסף יהיה בריא ונכון. וכאן אני חוזר לשאלתך אם פגשתי יהודים שעשו את זה אז הוא מופיע ביומיום. אני חושב שיש את העובדי ה' בעלי עסק שזה יהודים שהם.

32:28 דובר 6 יש עובד ה' ובעל עסק.

32:29 דובר 2 חושבים, הם חווים את הקדוש ברוך הוא בלימוד תורה. מחכים לקדוש ברוך הוא בתפילה. ויש את בעלי העסקים שאצלם אחת התכונות שאפשר לראות הרבה זה הקטע של חסד. יש חסד בגופו, יש חסד בממונו. כל מי שהיה בקראון הייטס יכול לתת עשרות דוגמאות של אנשים. זה חסד בביתו, חסד ברכבו, חסד בזמנו וגם בארץ. אני מטבע הדבר עובד יותר עם אוכלוסייה אמידה יותר, אז אני רואה תופעות של חסד בהיקפים גדולים, לא רק בנומינלית, זאת אומרת בכמות הכסף שהם נותנים, אלא גם אני מסתכל אם בן אדם נותן שלושים או ארבעים אחוז מההון שלו לצדקה. זה נראה לי המון. כן, כן. היה גם איזשהו סיפור שבמשרד שלנו היה שליח ששלח הקלטה לשותף שלי בוואטסאפ ובדיוק היה אצלנו במשרד מישהו שבא לקנות דירה בנתניה, יהודי מאוד אמיד, והוא שמע את ההקלטה. אמר רגע, מה זה? הוא שמע שמישהו רוצה לשפץ מקווה נשים אצלו במושב. השליח הזה בהקלטה שלח לשותף שלי והוא שמע את ההקלטה. אז הוא אמר רגע, מה? מקווה מצווה. אני רוצה להיות שם. אני רוצה. מה צריך? לא פנינו אליו, לא דיברנו איתו. וכמובן גם השגחה פרטית מופלאה. מהסיפור הזה היה שם אחר כך גם סיפור עם דולר של הרבי. לא, לא במסגרת הזאתי, אבל וזה בן אדם שהיה לו מונח מאוד בראש. והנה זה, זה בדיוק הנושא שאדם עשיר יש לו כסף. אדם עני לא יהיה לו כסף בתודעה שלו. קיבלתי. אפשר לתת, אפשר לתת. ושוב אני חוזר על זה יש אנשים שנולדו עם זה ומאוד מאוד קל להם בחיבור הזה. מאוד מאוד קל להם הרגלי ההצלחה האלו והחשיבה החיובית. ורוב האוכלוסייה לא נולדנו כאלו, אבל אנחנו צריכים כן

34:09 דובר 2 כל הזמן להחזיר את עצמנו, להזיז את עצמנו בצורה ידנית לחיובי כל הזמן החיובי ולעבוד על ההרגלים האלה וכולי ואולי נגיע לחלק מזה. הציפיות שלנו מעצמנו צריכות להיות כן. אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו מצד אחד, אבל ציפיות צריכות להיות ריאליות ולהבין שיש אנשים שזה בא להם טבעי ובלי מאמץ. בגיל שלושים הם יעשו את המיליון הראשון והשני אצלנו. המיליון זה רק כמו שאמרנו קודם, זה רק ביטוי להצלחה של בן אדם וההצלחה בחיבור שלו עם חלקו בעולם.

34:37 דובר 6 ואני חושב שאמרת שיש מולד ויש גם מה שאנחנו כהורים יכולים לתת לילדים.

34:43 דובר 2 כן.

34:43 דובר 6 מה זה הדברים האלה? איזה דברים אני יכול לעשות היום בבית? להטמיע שנותנים את האיך אמרת את הנפש בריאה כדי שהנשמה תהיה בפנים, תהיה בריאה, שעבודת השם של הילד שלי תהיה בהתאם לדבר הזה, כי הכסף הוא סך הכל הטריגר. הוא לא, הוא לא האירוע באמת.

34:59 דובר 2 נכון, נכון.

35:00 דובר 6 איזה דברים אז אתה.

35:01 דובר 2 הוא הסימפטום הייתי אומר אפילו.

35:03 דובר 6 כן.

35:05 דובר 2 הזכרנו קודם את המושג של לתת לילד כסף כסכום ואז ממילא יש לו אחריות כי הציפיות, הוא גם ראה שהוא מרגיש גם שההורים סומכים עליו כי האבא שם לו. אני יודע שהיום זה קצת מאתגר כי רוב ההורים הולכים היום עם פלאפון עם כרטיס אשראי לעשות את הקנייה. אז אם תוכלו לעשות מאמץ ולפרוט לפני כן עשרים, שישים, חמישים שקלים כמספר הילדים ולעשות את זה מהטוב. אם לא, גם כן אפשר להגיד שבקופה תגיע לסכום של עשרים ומשהו שקלים ועשרים זה רק דוגמה. אתם יכולים להחליט על סכום אחר לפי ראות עיניכם. המספר המומלץ לרוב הילדים פחות או יותר. אם זה ילד ממש קטן אז לא יודע, אולי חמישה שקלים ולשים את המכונה בקניון שמוציאה גולות.

35:46 דובר 6 מסובב.

35:47 דובר 2 בדיוק. זה מאוד לפי גיל והמעבר לכסף נתן לו את הכסף ועצם לו עיניים. יש יהודי שקוראים לו דוקטור מיכאל אבולעפיה[?]. הוא פסיכיאטר ילדים והוא מרצה הרבה. יש ביוטיוב אפשר לראות. הוא עובד אני חושב עם מכון מאיר והוא הוא פסיכיאטר ילדים. זה הבן אדם שסופר צריך להיות להגיד להורים להיות תהיו, תהיו, תהיו ערניים על הילדים שלכם והוא אמר משפט מאוד יפה. הוא אמר לפעמים הורים צריכים להיות עיוורים. לפעמים כן, הדגש על לפעמים, לפעמים צריך להיות עיוורים, לא רואים. לפעמים קורה שילד משקר, אבל אתה יודע שהוא משקר. אפשר עכשיו לפתוח מולו חזית אחד מול אחד, לעמת אותו, אה, מול העניין, אה, ואפשר להסתכל על זה כמידה חד פעמית, לזכור. אם עובר שבוע שבועיים וזה ממשיך אז ל-לתת לזה מענה. לא עובר, להעביר. הוא אומר לפעמים להיות עיוורים. אז אם כאן בהקשר הזה של הכסף נתתי לו סכום, נתתי לו עשרים שקלים להיות עיוור. מה קרה אחר כך? לא שמים לב ולא נפגעים כן, בסדר, זה לא בביתנו. אבל הוא קנה, הוא איבד, הוא נתן לחבר, הוא, זה נפל לו. אמרתי לך אבל תשמור. תן לו. ואז הוא הרגיש, ההורים סומכים עליי. אני לא אומר לתת לילד עכשיו רכב פורשה במיליון וחצי שקל, ילד בן שש, אבל עשרים שקלים-

36:59 דובר 7 זה תלוי במאוזן, צריך להיות מאוזן.

37:00 דובר 2 עשרים שקלים זה בסדר וכשהוא יגדל תנו לו גם, אה, אחריות יותר גדולה. דרך אגב, אני לפני עשר שנים עבדתי בבית ספר בתור סייע.

37:09 דובר 7 וואלה, אז אתה בעצם, אה, יצא לך לעבוד בחינוך.

37:12 דובר 2 כן, והמשכורת הייתה אלפיים מאתיים. כן, התחלתי ממש ממש מלמטה. אמ, ואני זוכר שהייתי סייע של ילד מסוים בגלל שהיה לו איזושהי מגבלה בריאותית, אה, אבל הייתי מסתכל סביבי בכיתיה, בכיתה והייתי רואה ילדים, הייתי ממש יושב בכיתה בשיעורים והייתי רואה מהצד של התלמידים את הכיתה והייתי רואה ילדים שמתקשים וכאלה. הייתי מדי פעם, אה, עוזר להם קצת פה ושם בהתנדבות, ב-בהפסקות או אחרי הפסקות, אמ, עוזר להם. חלק מהם כבר הגיעו לכיתות ז' וח' שזה עוד רגע בישיבה ו, וראיתי שהיה שם ילד שהוא היה גונב, הוא כל הזמן היה גונב. אה, לא ראיתי אותו גונב כסף, אבל היה גונב דברים אחרים מתיקים של ילדים. שמתי לב לזה כמה פעמים ואז, אה, יכול להיות שהוא ידע שאני יודע, אבל, אה, הוא בגלל שהוא גנב אז הוא בתפיסה שלו אני גנב, אי אפשר לסמוך עליי ואולי יותר מזה בעומק זה בגלל שלא סומכים עליו אז הוא נהיה גנב. אולי ב-בפרק אחר. אה, אז אני ראיתי את זה ואז באתי אליו לאחד, אחד מ-- ילד אחד ספציפי ואמרתי לו תקשיב, אני יכול לבקש ממך טובה? כן. יש לי פה מאה שקל, יש שם קיוסק, זה הבית ספר נמצא בנתניה וליד יש תחנת משטרה וכמה קיוסקים. אמרתי לו אם תוכל לצאת, ילדים בהפסקה יש להם איזה אישור לצאת לקנות מהקיוסקים ברד, קונים פלאפל, למה, מהדרי[?]. אה, תקנה לי טרופית, אני לא יודע, ברד, משהו כזה. תקנה לי ו-ותביא לי את העודף. הסתכל עליי, הסתכל על ה, על השטר שאני נותן לו. כאילו אתה רציני? כאילו אתה לא יודע מי אני? אתה לא יודע שאני-- הוא לא אמר את זה, אבל במבט שלו

38:48 דובר 2 הוא הסתכל עליי. הוא לא נגע בזה. אמרתי לו תיקח, הכל בסדר, קח. רץ. זה היה תחילת ההפסקה. אחרי ארבע חמש דקות הוא חוזר אליי. אני לא זוכר אם זה היה טרופית או ברד. זה לא העניין, אני באמת לא הייתי צריך את ה... הוא חוזר אליי עם הכסף, לא יודע, תשעים ושבע וחצי שקל מביא לי.

39:08 דובר 7 וואו.

39:10 דובר 2 ו-והוא וה-ה ואז נהיה חיבור, חיבור בינינו. הוא הרגיש שאני באמת נותן בו אמון ואני אמרתי לעצמי, אומר מה זה ההכנסות שלי מאוד קטנות. תכלס אני ואשתי ביחד הרווחנו פחות מחמשתאלפים שקל בחודש ומאה שקל בשבילי זה היה, לא יודע כמה זה באחוזים, אה, שני אחוז מהכסף, מהסכום החודשי, אבל עדיין אמרתי אני מוכן לאבד את המאה שקל הזה, אבל אולי הילד הזה מישהו אחד יאמין בו.

39:32 דובר 7 וואו, איזה סיפור.

39:34 דובר 2 אז הנה זה היה להאמין במישהו. פה זה אמון חיצוני ויש גם אמון של אני סומך עליך שלא תאבד או אני סומך עליך שגם תאבד זה שלך, תתמודד עם האובדן.

39:42 דובר 7 לפעמים אפשר להגיד את זה וזה לא רלוונטי. ודווקא כשאתה מביא לו את הכסף, שזה כסף, שזה חומר שזה העולם הזה, בוא קח, אני סומך עליך.

39:50 דובר 2 כן. זאת אומרת, זה גם לפעמים להגיד ולבטא את זה במילים, אבל אם זה רק במילים ולא במעשים, הילד רואה, אני סומך עליך, כן, והוא רואה עם העיניים. כן, עכשיו ופה הורים צריכים להיות כמו שאמרתי ריאליים וחכמים. אז לשים לב איפה זה לא המקום ולא הזמן. לדוגמה להגיד לילד בן שלוש אני סומך עליך להגיש את הצלחות מהמטבח לשולחן שבת כשיש ארבעה אורחים, אה, חדשים בשולחן והצלחות הן זכוכית, דקה וזה טחינה, אז יכול להיות שזה לא הזמן ולא המקום. צריך לתת לילד את האחריות ואת התחושה הזאת, איפה שאנחנו יודעים בתוך תוכנו שאנחנו מסוגלים להכיל ולסבול את הכישלון אם זה יקרה, אם הצלחת תתנפץ. ויש מצבים שאנחנו מסוגלים שצלחת תתנפץ, כי זה לא טחינה וזה לא שבת שמורכב עכשיו להביא סמרטוט ויש פה אורחים ומחכים לסלטים. אז אנחנו כהורים נבחר איפה ניתן. זה לא הילד יעשה הכל בא לו וסומכים עליו תמיד לא. אנחנו נבחר איפה תהיה הסיטואציה הזאת ולהכיר את עצמנו. אם אנחנו עייפים זה לא הזמן. אני אתן לכם דוגמה. רוב האנשים בשעות הערב הם נהיים עייפים. אני הפוך, אני עובד בלילות ואני מאוד עירני. בשתיים עשרה אחד בלילה זה שעות השיא שלי. אבל רוב האנשים שמגיעה השעה עשר אחד עשרה, בפרט בוא נניח מוצאי שבת קיץ. נסעו להורים עד ששבת יוצאת, שבת נגמרת. שמונה ומשהו רק הבדלה, ואז יושבים להגיד ויתן לך ואז נפרדים. באים נחבים, מעמיסים את הילדים, מעמיסים את הפק"ל ואז נסיעה. חוזרים לצפון, לדרום, איפה שגרים, נוסעים שעה, מגיעים הביתה אחד עשרה ארבעים והילד הקטן אני לבד, אני לבד רוצה לפתוח את הדלת. אחרי שעולים שלוש קומות או שתי קומות או במעלית,

41:22 דובר 2 לא משנה, עם המזוודות והדברים ועוד קטנים שנרדמו בנסיעה. אז, אז אם אנחנו ריאליים ואנחנו מכירים את עצמנו, להגיד מראש אתה תהיה אחראי מחר בבוקר לפתוח את הדלת לבד או מחר בצהריים, כי בבוקר זמן לחוץ. להכיר את עצמנו ולאפשר וכשאנחנו נותנים באמת לסמוך עליו וגם זה ייקח שלוש דקות. קחו בחשבון שאם ילד מנסה לבד זה יכול לקחת לו כמה דקות. אם אנחנו לא בנויים לזה כרגע נפשית או מבחינת זמן טכנית לא בנויים לזה, לא, לא לתת, לא לתת, לא, לא כל דבר לסמוך על הילד. להכיר את עצמנו, להכיר את הסיטואציה ואת הזמן ולחשוב ואם כן לתת בשמחה ולשחרר. אם לא לתת אז זה לא, פשוט להגיד לו לא. כיום אבא אבא באים ופורצים וילד צריך לשמוע לפעמים לא. זה לא, לא נתון למשא ומתן. לפעמים.

42:07 דובר 8 איש-- א-א-איפה ב-במפגש הזה של הכסף, דיברנו קצת, דיברנו על זה קודם, ממש על מידות וכשהכסף הוא הכלי לאירוע. איפה אתה, יצא לך לפגוש הרבה זוגות שמתחילים להתמודד עם לנהל פתאום בית ומשכורות, איך אמרת חמש אלף שקל בחודש וכולי וכולי. איך, איזה דברים אתה רואה ש-ש-שאנשים מגיעים אליהם מהבית עם, עם, עם, איך אמרנו הסתכלות של ההורים על כסף?

42:37 דובר 2 כן.

42:37 דובר 8 כאילו ש-שזה יכול לייצר מפגש שלילי לא טוב.

42:41 דובר 2 כן. אבל כשאנחנו מדברים בהקשר של חינוך, שאלתך, אז אפשר להסתכל על זה כזוגות ואפשר להסתכל על זה פשוט כילד וילדה. בסוף הוא ילד והיא הייתה ילדה שראו התנהגות מסוימת של הורים.

42:51 דובר 8 כן.

42:52 דובר 2 אני אתן לכם דוגמה ממש מהשבוע. ישבו אצלי זוג וזה קורה המון. אני ישבתי עם קצת יותר מאלף זוגות ועם חלקם ישבתי לאורך השנים שלוש פעמים וארבע. יש גם זוגות שלא ישבתי איתם, אבל דיברתי איתם טלפונית או פגשתי אותם ככה ודיברו איתי על כספים. תמיד אני במקווה בבית כנסת. זה נושא שאנשים ניגשים אליי ומדברים איתי, ואתה רואה את הבושה והחשש והמבוכה לספר לי שהם נמצאים במינוס. עכשיו תכף אני אגיד לך מה אני חושב על מינוס. אני כבר אגיד, מינוס זה לא באמת כזה גרוע כמו שהם אומרים. אני יודע שהריביות על המינוס הם שבע עשרה אחוז. זה לא העניין. אם המינוס גדל משנה לשנה צריך לתת לזה מענה, כן, אבל מינוס לכשעצמו זה לא בעיה, זה לא הפיל שבחדר כמו ש-- ולקח להם כמה דקות להגיד לי את זה ומאוד בחשש. והאישה אומרת לבעל, "אתה תגיד" והבעל אומר-- הם לא אמרו את זה, אבל כאילו הם הסתכלו אחד על השני. מי יגיד את הבשורה כאילו לספר שחס ושלום מישהו חולה בסרטן? וזה בדיוק זה, כי זה ילדים שרואים איך ההורים מדברים או לא מדברים על כסף, מדחיקים כסף. ופה אני רוצה להגיד יתרון שיש למגזר הדתי ואני חושב שחב"דניקים יש לנו עוד יתרון מסוים. חוץ מהעניין האידיאולוגי שכחב"דניקים החיבור הזה עם כסף וזהב ו-וא-ואנחנו רואים בזה אידיאל להשתמש בחומרי.

44:08 דובר 8 לרכוב על החומר.

44:09 דובר 2 כן, אלא גם בכלל אנשים במגזר הכללי החילוני, בפרט האשכנזי, ה-השמאלני האשכנזי, אה, יש אצלהם מאוד מאוד טאבו. לא מדברים על, על כסף ליד הילדים וכשמגיע זה ו-והכול אוגרים בדממה, כמו שלא מדברים על מצבים בריאותיים. זה מאוד מביך להורים לדבר עם הילדים על כסף.

44:31 דובר 8 עם הילדים.

44:32 דובר 2 והם לא מדברים. ואישה אחת שהיא לקוחה שלי כבר הרבה מאוד שנים, שתיים עשרה, אחת עשרה, שתיים עשרה שנים, היא קראה לי כשהילד שלה הגיע לגיל שמונה עשרה. עכשיו אמרתי לה: "את רוצה שאני אעשה איתו?" היא רוצה בעצם שיעשו איתו שיחה על כסף. אז, אה, ותוך כדי ה-ה-ההבנה, תוך כדי שדיברנו על לתאם ציפיות, הבנתי שהיא בעצם רוצה לעשות איתו את השיחה על כסף והיא רוצה שאני אהיה שם בצד, שאני אעמוד ואשמע ושהיא לא עושה טעויות. אז, אה, נראה לי עצם החשיבה הזאת זה גם סוג של טעות, כאילו חייב שזה יהיה מדויק. עכשיו מה, מה...? בוא-בוא נשבור פה איזה מיתוס מאוד גדול. אמ, הרבה אנשים חושבים שאם רק הייתי יודע עוד יותר על מינוסים והייתי יודע קצת יותר על אגרות חוב ועל מסחר במניות, הייתי יותר מצליח. זה ממש לא נכון. עשו מחקרים בהרבה מדינות בעולם וגם בישראל, שידע פיננסי, לימודים פיננסיים תרמו לאנשים ידע פיננסי, אבל הם עצמם לא שיפרו להם את ה, את המצב הכלכלי. אין זיקה, למרות שאינטואיטיבית זה נשמע מאוד מובן.

45:39 דובר 8 כן, אם אני יודע מער אני-

45:40 דובר 2 שאם בן אדם יבין מה זה מינוס, מה זה ריבית דריבית ומה זה אקספוננציאלי, עלייה של ריבית דריבית ומה זה, אה, אה, אה, אה, אה, נכסים-

45:47 דובר 8 כל מיני מונחים כאלה.

45:48 דובר 2 נכסים מול התחייבויות. אבא עשיר, אבא עני, הספר. אז הם בטוח ידעו להתנהל יותר טוב. אבל זה פה חוזר למה שאמרנו קודם, שזה בכלל מנטלי. אז ההורים צריכים להעניק לילדים שלהם כישורים מנטליים. אנחנו תכף ניתן עוד כמה דוגמאות. דיברנו קודם על אחריות. דיברנו על לסמוך על הילד וגם אם ההורים מדברים עם הילדים, אה, על כסף ומדברים על הפיל שבחדר ואיך מדברים ואם זה אישיו בנושא כזה ש-- יש הורים ש-- סבתות שמחביאות כסף וקוראות לילד לצד לחדר, לנכד, ונותנות לו ממש בשקט כמו סוחרי סמים, מביאות לו עשרים שקלים. איזה מסר זה מעביר לילד? זה מעביר לילד שכסף זה משהו לא מדברים. או נגיד קורה שלפעמים ילדים, ילדים לפעמים מרצים, רוצים להוציא את החבר, מביאים לו סוכריה מתנה. אנחנו כהורים שומעים, "נתתי היום לחבר שלי את שקית הממתקים", מתעצבנים. מה זה אומר?

46:39 דובר 8 ויתר לך, מה אתה נותן את זה?

46:40 דובר 2 "נתתי לחבר כסף", ההורים נדלקים. מה זה כספים? בבית ספר? כיתה א'? נקרא לוועד הורים, נדבר עם המנהל, טה, טה, טה, טה, טה, טה. או הילד שלי קיבל כסף, נדלקים. זה שהם נדלקים זה לפעמים מעביר ל-לילד את המסר הלא טוב. כאילו קרה פה איזה עסקת חשיש? קרה פה איזה משהו רע? ולפעמים דווקא, דווקא כשאנחנו מדברים על דברים ושוב, אם יש משהו לתקן, לדבר עליו, כן? לדבר. וכשאנחנו מדברים עליו לא מתוך איזה אישיו בנושא שצריך, אה, להכין ולהתרים ולהקדים. לבוא ולדבר על זה טבעי ולהסביר מה כן נכון ומה לא נכון.

47:14 דובר 8 ממ-המ.

47:15 דובר 2 והכי טוב שהורים-- הרבה פעמים קשה לילד ובכלל לנו, קשה לנו לקבל כשמישהו אומר לי בפנים, "אתה צריך לעשות ככה וככה", אבל לפעמים כש, אה, אני רואה מישהו שמספר לי שעם מישהו אחר זה הלך לו, זה הצליח לו וכולי. אז לדוגמה אני כהורה יכול לספר שהגעתי לסופר. בארוחת ערב הילדים יושבים, סיימו לאכול את הפסטה, את המיץ, את הזה. יש כמה דקות של רגיעה לפני שהולכים להשכבות, למקלחות. אז לספר לאמא, לאישה, לדוגמה, או לספר לילד הגדול ואז כולם שומעים. ילדים מאוד סקרנים, מאוד סקרנים, מאוד אוהבים לשמוע. לפעמים הם לא שומעים מה שאומרים להם, הם שומעים מה אומרים להורים.

47:53 דובר 8 מה אומרים לאחר, כן.

47:55 דובר 2 ולנצל את החוש, אה, סקרנות הזה ולספר. הגעתי לסופר ובתקציב שלי זה מאה שקל, כי כרגע זה מה שיש לי. זה מסר, מסר שילד צריך לשמוע. לא להגיד, "אין לנו כסף, נגמר לנו הכסף". זה, זה, זה להעביר את המסר בצורה הלא טובה. נגמר לנו הכסף. הילד מאוד נלחץ. לא מעט אנשים בוגרים סיפרו לי שהם זוכרים שלפני ארבעים שנה, שלושים שנה, הם שמעו משפט כזה ליד ההורים, שההורים אמרו לחשמלאי, "אין לנו כסף". הם התכוונו, "אין לנו מזומן. אני צריך ללכת לכספומט", אני לא יודע מה. הילד שמע, זה ילד נחרד, הלך למגירה, פתח והוציא את הארבע לירות שלו, את השמונה שקל שהוא חסך במשך שלוש שנים והביא להורים ואמר, "קחו, שתהיו לכם, שיהיה לכם כסף". דרך אגב, גם לי זה קרה פעם אחת בתור ילד.

48:34 דובר 9 שהבאת ל, כן.

48:35 דובר 2 כן, שמעתי את ההורים מדברים בסלון איזה משהו, אה, ו-- אבל אחר כך שמעתי את זה גם אנשים בני חמישים לששים, והם זוכרים את זה כמאורע מכונן, כאילו אם בן אדם של שישים חמש אומר לי את זה וזה קרה כשהוא היה בן שמונה ועבר מאז, אה, לפני מלחמת יום כיפור זה היה, כן?

48:48 דובר 9 אתה אומר כמה השפעה יש לשיחות, אה, ארוחת ערב האלה וכמה אנחנו יכולים שם ל-להכניס את ה-

48:54 דובר 2 הנה, אז זה דוגמה למסר אחד שעובר, עובר בין השורות בלי להגיד את זה, אומרים את זה. לדוגמה, הגעתי היום לסופר והגדרתי לעצמי תקציב. הילד שמע שצריך להגדיר תקציב. למה? כי יש לנו עוד מה לשלם כסף עבור המלמד או עבור החלקה, או עבור הקמפיין שעושים פה בקהילה לבנות ארון קודש חדש.

49:16 דובר 9 כן.

49:17 דובר 2 אוקיי, אז הגדרתי תקציב ואז באתי לסופר. באתי לקנות ובא לי לקנות את כל הסופר. מה הם מ-מרגישים? וואו, אנחנו בדיוק ככה.

49:27 דובר 9 אני גם .

49:28 דובר 2 אז הילד מבין שזה טבעי לחלוטין שבא לו הכל. זה טבעי מאוד. ואבא, ואבא מספר, "הייתה לי מלחמה. לקחת את הגלידה, לא לקחת את הגלידה. ואז אמרתי בוא נסתכל, בוא נקנה קודם כל את הדברים החשובים, ואז אם יהיה לי תקציב נקנה את הגלידה. קניתי, קניתי, קניתי. הגעתי לתשעים ושתיים שקל. הגלידה עולה עשרה שקלים. אז אמרתי אולי נוותר על לחם? ואז אמרתי לא. לחם חשוב, זה דבר מאוד חשוב בבית שיהיה. אולי נוותר על חלב? לא. אולי נוותר על חבילת מסטיקים? כן." עכשיו האבא משתף בדיאלוג שלו. וב-- תזכרו שילדים רואים את העולם בעיניים של אבא. אז, אז במקום שאבא אומר, "הייתי במצוקה ולא ידעתי מה לעשות ומה, נוותר על הלחם?" אפשר להעביר את המסר בצורה כזאת. או, "אני לא יכול להרשות לעצמי גלידה", או "אין לי כסף, יש לי רק מאה שקל". זה מאוד הישרדותי, זה מאוד כואב.

50:18 דובר 9 כן.

50:18 דובר 2 אפשר להעביר את זה בצורה-

50:19 דובר 9 והילד יכול לקחת את זה לחיים שלו ממש.

50:22 דובר 2 אז הנה, פה היה כאן תקציב. היה כאן התאפקות, דחיית סיפוקים במובן מסוים. היה כאן עיקר וטפל. רגע, מה העיקר? מה הכי חשוב? מה אמא שלחה אותי לפה לסופר להביא? אמא אמרה שדחוף שמנת להקצפה. נכון? אז מעדנים הם בעדיפות שנייה והגלידה שאני רוצה היא בעדיפות שלישית, שלא אצא מהסופר רק עם הגלידה שלי ועם המעדנים, אבל בלי-- אז זה אגב, הרבה פעמים אנשים שיש להם קשב וריכוז והיום להרבה מהדור שלנו אין יש קשב וריכוז, כי אנשים נחשפו מגיל מאוד קטן למסכים. מדעית, ילד שנחשף לפני גיל שלושים חודש, זה שנתיים וחצי, הוא יותר יפתח, אה, אה, לקויות קשב וריכוז ב-ברמה כזו או אחרת. אחד מה, מהטיפים שנותנים להם כדי לעזור להתנהל זה לפני שהם יוצאים מחדר, הרבה פעמים במקום נכנסים לחדר, מאבדים את עצמם, "רגע, למה נכנסתי?" ויוצאים בכלל עם ניקוי יבש.

51:06 דובר 9 כל כך.

51:07 דובר 2 כן. אז להגיד שנייה, "למה נכנסתי? למה נכנסתי?" כמו שאנחנו שואלים, "למה באתי לעולם? למה נכנסתי לבית הכנסת?" כדי להתפלל. אז אני שואל את עצמי, "רגע, אני יכול להגיע לבית הכנסת, לדבר עם ההוא, עם ההוא, עם ההוא, אבל לא התפללתי."

51:19 דובר 9 לא התפללת, כן.

51:20 דובר 2 כן. או אני יכול ללכת למקווה במטרה לטבול ולהטביל שני כלים והתפתיתי על טראמפ ועל חדשות ועל זה, ויצאתי בלי ה-- בלי לטבול, בלי להטביל כלים. אותו דבר במכולת. ואז אומרים, גם להבא. אז העברנו ערך של תקציב, אה, לסדר סדרי עדיפויות. ואז אבא אומר שנניח הגעתי לתשעים ושתיים שקל, אז אמרתי או שאני אוותר על המסטיקים. זה יכול להיות לסיפור הזה מלא סופים אתם תבחרו. אגב, זה לא חייב להיות סיפור אמיתי, כן, זה סיפור שאתם יכולים להמציא אותו, אה, דקה לפני. אה, ואז בחרתי בסוף, אה, הגלידה ראיתי שעולה שש עשרה שקל והיה לי תשעים ושתיים, שהיה לי שרק שמונה שקל. מבינים חשבון תוך כדי. ו-- אז אמרתי אוקיי, אז אני אוותר על אולי במקום גלידה, א-אולי נשמור את השמונה שקל להיום? היום לא, מחר כן. הופה, דחיית סיפוקים. זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה, במקום גלידה אני אקח לי ארטיק קרח. אפשרות שלישית, במקום-- אפשר לבחור לאיפה אתם לוקחים את זה, אבל כל אחת מהתכונות האלה, כל אחת מהבחירות האלה, היה פה בחירה, פה התלבטות, היה פה שיקול דעת ולפעמים גם דחיית סיפוקים. אז דיברנו לפני כן על אחריות לתת לילד כסף-

52:26 דובר 9 שזה מביא לו אחריות לסמוך עליו.

52:27 דובר 2 לסמוך על ילד וכמובן לעשות את זה במקומות שאנחנו באמת יכולים לאפשר את הכישלון וזה מוביל אותנו לכישלון. כמה כישלונות אנחנו חווים בחיים? כמה כאפות אנחנו מקבלים? כמה פעמים הכישלונות הם נבעו מאיתנו? אז, אה-

52:39 דובר 9 מה הכוונה נבעו מאיתנו?

52:40 דובר 2 הרבה פעמים זה, נכשלתי לא כי הבוס לא קיבל אותי לעבודה, אלא כי אני איחרתי. זה כואב לבן אדם להתמודד עם ה, עם ה, עם הכישלון שלו.

52:49 דובר 9 כן.

52:50 דובר 2 אז, אז איך הוא מתמודד, מסתכל על כישלון? איך אבא שלי הסתכל כשאני נכשלתי? כשנפלה לי הצלחת מהיד, כשאיבדתי את העשרים שקל, האם אמא בכלל לשיחת משמעת?

52:59 דובר 9 או גער או משהו כזה.

53:00 דובר 2 כן, והאם זה היה אישיו? כן, אותה אמא, דרך אגב, שעשתה את השיחה הזאתי שהזכרתי קודם, ה-שיחה עם ילד בן שמונה עשרה, משפחה חילונית, שמאלנית, אה, על כסף. השיחה הייתה כל כך קשה וכל כך מאיימת.

53:14 דובר 9 אה, ישבת שם בשיחה?

53:15 דובר 2 אני ישבתי ושמעתי את השיחה, שעתיים ומשהו.

53:17 דובר 9 וואו.

53:18 דובר 2 ובשביל זה היא שילמה לי, שאני אסע להוד השרון ואני אשב בסלון ואשמע, ואני אתקן אותה על האגרות חוב, כאילו אם היא אומרת משהו פיננסי לא נכון, ואני כזה אומר את צדקת, בוא, עשית הכול לפי ויקיפדיה, אבל, אבל הנשמה פה הייתה ואני אומר וואו, ילד יצא מזה כאילו וואו. ותדע לך שיש אנשים שנכנסים למינוסים, שלא תדע. אחת הקרובות משפחה שלנו נכנסה למינוס ואחר כך באו להם הבנק וייקחו להם את הבית, וזה, זה הכל היה מאוד, מאוד טראומתי ומאוד כאוב ו-ואני אומר וואו, וואו, וואו, זה השיחה שהילד לא היה צריך לשמוע, ממש, שהילד לא היה צריך לשמוע. היה עדיף שהיא לא הייתה עושה איתי שיחה כזאת. אמ, אז, אז אמרנו איך כן? אז לדוגמא, שיקול דעת, אחריות, דחיית סיפוקים, עיקר ותפל או מה המטרה, מה העיקר? למה באתי עכשיו לסופר? לא רק בתוך הרשימה עצמה, מה, מה, מה עיקר ביחס למה. דרך אגב, עוד דיברנו בחיבור של גשמי ורוחני. ילדים מאוד אוהבים את המשחקיות. לפני, אה, שנתיים שלוש נתתי לבת שלי, היא הייתה אז בגיל שש או שש או שבע. נתתי לה אלף שקלים של כספי מעשר. שמתי על השולחן כסף פיזי. כן, זה היה-

54:29 דובר 9 שטרות או-

54:30 דובר 2 כן, אני חושב, זה היה עשרים שטרות של חמישים.

54:32 דובר 9 ממ-מם.

54:33 דובר 2 פרטתי את זה לכמה שיותר קטנים ואז אמרתי לה, "תקשיבי, יש לי מלא מטרות טובות של צדקה וחסד שאני רוצה לעשות פה בנתניה." אני גר בנתניה. "ותעזרי לי להחליט. אני סומך על שיקול דעתך. אני אזרוק לך את הרעיונות שעלו לי, את תגידי לי מה, מי, מו." אז כתבתי לחלק סוכריות לילדים בבית כנסת, ואז כתבתי עזרה לכלה יתומה, ואז כתבתי, על דף וגזרתי את הדף, עשיתי, אה-

54:58 דובר 9 פתקים.

54:59 דובר 2 פתקים קטנים, קטנים, קטנים. אפילו השארתי את זה בווידאו וכתבתי אלעזר פרץ. אלעזר זה, אה, חסיד בנתניה שעושה הרבה פעילויות לילדים, ל"ג בעומר ו-ופורים וכל מיני דברים, והיא מכירה אותו טוב. בתור גדולה היא השתתפה בכנסים שלו, מאוד אוהבת אותו, מאוד אוהבת את מה שהוא עושה. והכנסת כלה ו-ו-וכתבתי גם, אה, סוכריות לילדים בבית כנסת. עכשיו, היא הסתכלה וכתבתי רשימה, אני לא זוכר חמישה, שישה דברים, ואז היא-- ואמרתי לה, "מה שאת תגידי נעשה." וואו, איזו אחריות. אלף שקל. וואו, זה, זה-- היא הייתה מאושרת. היא אחראית-

55:35 דובר 9 עכשיו זה לא שלוקחת את זה אפילו לה את מה.

55:37 דובר 2 כן, כן. ואז היא סידרה את זה לפי סדר עדיפויות, ואז היא אמרה, "טוב, הכי חשוב זה אלעזר פרץ, כי הוא עושה כנסים לילדים וילדים נהנים מזה. סוכריות לילדים בבית כנסת זה מאוד כיף וזה, אבל זה פחות חשוב." אז היא עשתה ככה, אלעזר פרץ, הכנסת כלה, כלה יתומה שמתחתנת וסוכריות לילדים ואחר כך, אה, עזרה לשלוחים, כל מיני דברים, אה, צ'רידי כאלה ואחרים ולחלק מהמטרות פשוט נסעתי-- אה, זה היה גם משפחה ענייה שהכרתי בהשגחה פרטית, ממש, אה, משפחה שגרה, הייתי פעם בחלוקת מזון, חילקתי, זה היה ערב פסח של הקורונה תש"פ של אלעזר פרץ. התנדבתי לחלק היה מאוד מגו-- היה אסור לצאת מהבית עם השיחות, היה בעיה.

56:23 דובר 9 היה הרבה ברדק.

56:24 דובר 2 אז עזרתי לו לחלק קרטונים והגעתי לאיזו כתובת. ראיתי מה זה עוני. אנחנו, אני והבת שלי משתדלים לבקר אותה כל פעם לפני החגים, לתת לה משהו. פעם לצבוע לה את הבית, פעם-- ממש עוני אמיתי. אני יכול להגיד שהעוני הכי אגדי. לא, לא ידעתי שיש עוני בישראל. ידעתי שיש הומלסים, אבל לא ידעתי שאנשים שגרים ב

56:42 דובר 9 גרים במצב כזה.

56:42 דובר 2 כן. אז, אז אחד מהפתקים היה לבקר אצל פלונית. זה השם של אותה אישה שגרה שם, אה, ואז אני שם את זה אחרי, אה, סוכריות לילדים בבית הכנסת. עכשיו היה לי הרבה מה להעיר אפרופו מה שדיברנו קודם, אחריות ולתת. אני סומך עליך ולשמוע את השיקול דעת שלו ולשאול אותו למה עשית את זה. לשמוע קצת, להיכנס, להתעניין בעולם של הילד ולשמוע זה גם העולם שלו. עכשיו אם אני ראיתי ליקוי חזק אני אדבר. א-אני לא יישר אותה עכשיו, פה ו-ברגע. אני אחר כך בשבת אני אספר לאשתי שפעם התלבטתי בין סוכריות לבין זה ובחרתי. אמרתי אוקיי, משפחה, לחם וחלה, חשמל בבית יותר חשוב מלתת להם, אמ, אז זו סדרה לפי סדרי עדיפויות ופשוט אני זוכר. נסענו לעזר פרץ פיזית לפגוש אותו. הוא התרגש, צילם, העלה סטטוס ונסענו לבית של האישה והבאנו לה את ה, אני חושב שהקציבה לה חמישים שקל, אה, הוספ-- אני הוספתי עוד קצת מצד כמובן בלי שהילדה תראה, אבל הרעיון היה, וסוכריות לילדים. היה שם איזה תקציב מכוון, לא יודע אולי מאתיים חמישים שקלים ו-

57:45 דובר 9 מספיק לשנה שלמה של, אה

57:47 דובר 2 לא, מאתיים שקל. אני לא זוכר, זה היה סכום באזור המאתיים, אה, והיא סדרה עדיפות, סדרי עדיפויות. אז איכ-- יש פה חיבור של כסף ש-- והיא אוטומטית מבינה בלי שיגידו שאם היה פה אלף חמש מאות על השולחן

57:58 דובר 9 כן.

57:59 דובר 2 אז היה כאן יותר כסף לצדקה. והיא גם שומעת את זה בבית. הילדים צריכים לשמוע את זה בבית. בעזרת השם, אמ, להגיד אם, אם יצא לכם לתרום, לפעמים נכנסים לקישור, שולחים בוואטסאפ שליח יוצא עכשיו לזה. אפשר להגיד את זה בבית בארוחת ערב. "יו חבר פנה אליי. התלבטתי כ-כמה לתת. מצד אחד אני רוצה את כל הכסף לממתקים בשבת, מצד שני זה שליחות, זה חשוב. התלבטתי מה לעשות". אפרופו נשמה בריאה בנפש בריאה.

58:24 דובר 9 כן.

58:25 דובר 2 "התלבטתי. מצד אחד חשוב לי למשפחה ומצד שני חשוב לי לעזור לשליחות. אז אמרתי אוקיי, אני נותן עכשיו מאה שמונים שקלים. בעזרת השם שנה הבאה כשהוא יגייס שוב פעם אני ארוויח יותר כסף. המעשרות שלי יהיו יותר גדולים ואני יכול לתת לו לא מאה שמונים. אני יכול לתת לו מאתיים שמונים, שלוש מאות שמונים" ו-ו-והופה חיבור של כסף, כסף וגם אופטימיות. יש פה נימה אופטימית להגיד בעזרת השם יהיה יותר. אם נזכרנו קודם את האבא שהולך עם מאה שקל לסופר ומספר לאשתו ש-- ליד הילדים שהיה לו מאה, הוא לא אומר, "מאה, נגמר לנו כסף, אני לא יכול", אף-- הוא אומר, "מחר בעזרת השם אני שוב הולך לעבוד ואני ארוויח עוד כסף ואז יהיה עוד כסף למשפחה". או גם, אה, יש לי אחריות מתוך הכסף להשאיר גם כסף עבור הילדים, עבור צדקות.

59:07 דובר 9 ואותו ילד שבסוף יקים את הבית שלו ובית חסידי על טהרת הקודש והוא י-יהיה לו את המפגש הזה שהוא מסיים את הקבוצה, מכי-- שידוכים, מתחתן. בום! עכשיו אני צריך להתמודד מול הדבר. זה ישפיע עליו ברמה שמה? כלומר הוא יסתכל על כסף.

59:27 דובר 2 כן.

59:27 דובר 9 מה יהיה התוצאה של זה?

59:28 דובר 2 כש-- לכולנו קורים כאפות. לאחד זה כאפה עם בעל דירה, אחד זה כאפה עם הבנק, לפעמים זה עם המעסיק, לפעמים זה עם השכנים. זה יכול להיות דברים על כ-- על כספים או על חניה או על ועד בית או על כל מיני דברים. כשיבוא הכאפה, מה יהיה הקול הפנימי שלו? מה יהיה האמירה שלו? מה יהיה ה-- האם יהיה לו את הרגע האופטימי הזה? את הרגע של לא נורא, נכשלתי, עשיתי טעות, בסדר, בוא נראה מה מחר. מחר נלך לעבוד, יהיה עוד כסף. כן? או יתקשרו אליי מהבנק, החזירו לי צ'ק. בלאגן, כאפה רצינית. נכון? כל יועץ כלכלי יגיד את זה, אבל יש פה גם את הצד השני. אוקיי, מה עושים רגע אחרי? האם אני נופל?

1:00:02 דובר 9 נכנס לדאון, ל

1:00:04 דובר 2 כן, בדיוק. ואם זה סוגר עליי ומאיים עליי. ודרך אגב, מי נוסע יותר טוב, נהג שמפחד מהכביש וניזהר מאוד, או נהג שהוא, אה, לא ניזהר מדי? יש את הנהגים המופקרים, כן?

1:00:16 דובר 9 אני זוכר ש-- אבל בקוצה[?]-

1:00:18 דובר 2 שנייה אחת, רגע. כשנהג נוסע בצורה בינונית, הנסיעה שלו יותר בטוחה מאדם שמאוד, מאוד נזהר ודרוך בלעשות טעות. אז שאלת מה ההשפעה של החינוך הזה על ילדים, הוא יודע שהטעות שלו מותר לו לטעות והוא בסדר והוא אהוב גם אם הוא טועה וגם אם צלחת טחינה נפלה וגם העשרים ושלוש שקל נאבדו. הוא קנה בזה חמצוצים וכשהוא הגיע הביתה הוא גילה שזה היה לא כשר ולא היה-- לא היה אפשר לאכול את זה. אז לא עשו מזה עניין. חיכו, נישקו אותו, אמרו לו לא נעים, מאכזב, גם לי זה קרה. לא נורא, שבת הבאה בעזרת השם. יש פה אופטימיות, יש פה אחריות, יש פה סומכים עלייך. יש פה תיקון, יש פה התמודדות. נרמול.

1:00:54 דובר 9 יצא לך פעם-

1:00:55 דובר 2 יצאת לקוצה[?]?

1:00:55 דובר 9 את הסיפור. כן, בקוצה[?] תמיד היו אומרים שיש את ה-- יש את איסטרן פארקווי ואז יש את הכבישים הצרים. איך קוראים לזה?

1:01:01 דובר 2 סנט ג'ון, לינקולן.

1:01:03 דובר 9 לא, אני מדבר על, על איסטרן פארקווי עצמה.

1:01:04 דובר 2 אה, הסרוויסים.

1:01:05 דובר 9 סרוויס. אז בסרוויס תמיד אמרו שאם אתה נוהג, אם אתה נוהג ואתה מסתכל כל הזמן לא לפגוע במראות, אז אתה כל הזמן נוסע בזיגזג. אם תסתכל רחוק אתה אומר שם זה המטרה ואתה-

1:01:17 דובר 2 כן.

1:01:18 דובר 9 נוהג קדימה, אז בצורה הרבה יותר פשוטה תגיע ככה ל-

1:01:22 דובר 2 וזה, אה, יש בזה שתי נקודות. קודם כל, זה, אה, בריא יותר, אה, לנהוג ככה, לנהוג יותר טוב, משמע גם לנהוג בכביש וגם לנהוג, להתנהג בחיים. כשבנאדם מגיע עם איזושהי, אה, תחושה של מוכנות, בשלות, להגיד אני יודע. ביטחון זה-- דיברנו על זה קודם לפני הפודקאסט. זה לא אני יודע הכל. אני יודע שמותר לי לטעות. אני אשתדל שהטעויות שלי לא יהיו נוראיות. אני אשתדל. ואני יודע גם שאם אני אטעה אני עדיין בסדר ואני אנסה לתקן את זה למחרת. זה יכול להיות בכספי, בזוגי, בבריאותי, ברוחני, בעבודת השם. מי מאיתנו לא נופל? ונקודה נוספת שקשורה לזה זה בעצם, אה, אה, אם אנחנו, אה, אה-- הזכרת קודם רכב לנהוג בסרוויסים באיסטרן פארקווי. הייתי רוצה לתת דימוי להתנהגות שלנו כזוג, כמשק בית, אפילו כאדם, כבודד, כבעל או כאישה לרכב. עכשיו מה זה הרכב? הרכב זה הידע שיש לי, הכלים שיש לי בחיים. זה יכול להיות הכסף, כרטיס אשראי, הידע שאני יודע ויש את הנהג. זאת אומרת, כל הידע שלי זה רק האוטו ויש את הנהג. הנהג זה הבחירה שלי, האחריות שלי, הביטחון שלי ל-לנהוג. הביטחון הזה שאני יודע שהקדוש ברוך הוא טוב והקדוש ברוך הוא איתי. ביטחון בהשם. הקדוש ברוך הוא אוהב אותי, אבא שלי אוהב אותי. זה יכול להיות אבא פיזי, זה יכול להיות כאילו אבא ביולוגי, זה יכול להיות אבא שבשמיים. אני אוהב את עצמי במידה בריאה ונכונה, ולכן אני יכול-- וזה בעצם הנהג. הוא הנהג. כי בוא ניקח רכב מאוד, מאוד טוב, רכב של שני מיליון שקל, אבל הנהג לא יודע לנהוג ולא אחראי ואין לו שיקול דעת ואין לו דחיית סיפוקים ועכשיו בא לו לדרוס שוטר ועכשיו

1:03:01 דובר 2 בא לו לעבור באדום ובכתום. ו-- אז הרכב היה מאוד, מאוד טוב, אבל הביאו אותו לביצועים גרועים כי הנהג לא טוב. עכשיו בוא ניקח נהג בסדר, סבבה, בינוני עם אחריות, עם שיקול דעת, דחיית סיפוקים. הוא מגיע, רואה רמזור אדום, הוא יעצור. הוא רואה מישהו מתקרב למעבר חציה עם אופניים, הוא יפעיל שיקול דעת וכולי וכולי. רואה את הנולד, מגיע לעבור נתיב, הוא רואה מאחורה משאית מתקרבת מהר, הוא-- ה, ה-- הוא-- אבל הרכב שלו פשוט רכב בעשרים אלף שקל, חמש אלף שקל, רכב יפני סובארו אימפרזה, כן? אה, הוא, הוא יהיה בביצועים יותר טובים. בסדר, אז הוא יסע על מאה שלושים כמה שהוא יסע על תשעים, אבל הוא עם פחות תאונות ועם פחות פגיעות וכולי. אותו דבר ניקח את זה רגע לחיים. אז יש בן אדם עם הרבה ידע פיננסי, המון המון ידע, המון הוא יודע מה מותר, מה אסור, יודע מה מותר, מה אסור, אבל הנהג, הנהג זה האישיות שלו, הקול הפנימי, הדיבור הפנימי שלו. האם הוא שונא את עצמו? האם הוא נותן לעצמו מחילה למחול לעצמו לפעמים על טעויות? האם הוא נותן לעצמו צ'אנס? האם הוא גם אופטימי לעצמו? האם הוא גם מעירים לעצמו? האם הוא מחמיא גם לעצמו? וכשאדם חי עם, עם השפע הפנימי הזה ועובד על זה, יש לו מקום בלב ובנשמה לזולת, שזה יכול להיות האישה, זה יכול להיות הילדים, זה יכול להיות החבר. אדם ש, אה, אוהב את עצמו במידה הנכונה, במידה הבריאה והנכונה, הוא, הוא, יהיה לו קל יותר לאהוב אחרים. אדם שהוא לא אהוב.

1:04:24 דובר 9 בעיני עצמו.

1:04:24 דובר 2 בעיני עצמו הוא לא, כן, הוא לא מרגיש אהוב ולא אוהב את עצמו ומתסבכים על זה, יהיה לו מאוד קשה לאהוב אחרים. יהיה לו קשה מאוד להכיל את הטעויות של אחרים. אז זה חלק, אה, אחד הנושא הכספי והנושא הזה של הצלחה וזוגיות ועבודת השם ואהבת לרעך כמוך וחינוך ילדים זה חד. איזה קול פנימי ההורים מעניקים לילדים? מי הנהג שיישב על ההגה? אני יכול לתת לו רכב יפה מאוד, אבל מי הנהג? מה הזהות שלו? עד כמה הוא אהוב? עד כמה הוא אחראי? עד כמה אנחנו מעצימים אותו?

1:04:57 דובר 9 אני חושב שהנהג החב"דניק, עכשיו זה תוך כדי. זה מאוד מעניין, כי אני יש לי במשפחה שלוחים משני הצדדים, אה, גיסים שהם בהצלחה בשליחות והם ממש חיים. אם דיברנו על פיננסים וניהול פיננסי לא נראה לי שיש-- איך אפשר לתאר איך הם חיים? כאילו אתה יודע, הם חיים במקום מרוחק, אין תקציב, כאילו מנסים לעשות תקציב. לא, אה, יש, היה בהודו ובאפריקה שניים ואחד בארץ.

1:05:23 דובר 2 וואו. מאתגר מאוד.

1:05:25 דובר 9 כן, ומקומות הזויים והם חיים פשוט. אני אומר אז אם גם אם אני הנהג חב"דניק, אני כל הזמן שומע סיפורים ואני מנהל את החיים שלי. בסוף אני שומע סיפורים של אנשים של, של אמונה מטורפת ב-ב-ברבי בקדוש ברוך הוא ועכשיו הוא עושה מקווה. מאיפה הבן אדם יש לו מיליון, אתה יודע, מיליון דולר עכשיו להתחיל אה-- מאיפה הוא מניע את זה? הוא לא, הוא לא עובד לפרנסתו, הוא אומר לא, זה יקרה, זה יצליח.

1:05:48 דובר 2 כן.

1:05:49 דובר 9 אז אנחנו חיים.

1:05:49 דובר 2 זה אופטימיות בשליחות.

1:05:50 דובר 9 המ?

1:05:50 דובר 2 זה אופטימיות בשליחות. התכונה הזו של אופטימיות.

1:05:53 דובר 9 כן.

1:05:53 דובר 2 אם משליח משים את-- יצא לך פעם להגיע לבית חב"ד והשליח הוא אדם עם פנים כאלה, לא מאיר פנים.

1:05:58 דובר 9 לא הייתי שם הרבה, אבל יצא.

1:05:59 דובר 2 הייתי במדינות מסוימות ובמקרים מאוד בודדים. כן, אני חייב לציין, רוב השלוחים הם מאירים פנים, אבל אתה קולט בן אדם מאוד שלילי, מאוד ביקורתי, מאוד נחס.

1:06:08 דובר 9 בית חב"ד נראה ככה.

1:06:09 דובר 2 בדרך כלל בית חב"ד נראה בהתאם. לפעמים יש הפתעות ובית חב"ד הוא ענק ואני כזה שואל את עצמי איך יכול להיות שבן אדם כל כך ממורמר הרים כזאת אימפריה? אז אני אומר לעצמי בטח יש לו, כמובן סייעתא דשמיא, אבל בטח יש לו תכונות מסוימות אחרות שהן מחפות ומקזזות על זה. יכול להיות שבן אדם מאוד מאוד לא חברותי, אבל הוא מאוד יסודי, הוא מאוד עקבי או מאוד עשיר כי יש לו איזה אחד ספונסר אחד ששם לו את כל הכסף גם יכול להיות. אמ.

1:06:35 דובר 9 אז אני אומר בהתמודדות הזה של כסף ואמונה וביטחון. הזכרת את זה בכסף. כי, כי, כי לפעמים אנחנו במצב שעובדים מאוד קשה ואתה יודע, בסוף זה הקדוש ברוך הוא עוזנו ומפרנס. אבל אתה יודע, מצב שהוא לא טוב כלכלית ומה שעוזר לפחות לי בדבר הזה זה לדעת שהמנגינה הזאת, ש-שאני רואה אנשים סביבי שחיים, חיים, חיים גאולה ממש בדבר הזה.

1:06:57 דובר 2 נותן השראה.

1:06:58 דובר 9 כן, אפשר. אז אני לא שליח, אבל אני, אני יכול להיות שם. כאילו לחזק את האמונה, את הביטחון. יצא לך לפגוש זוגות ממש ב-ב-בקרקעית, במקום מאוד נמוך כלכלית?

1:07:12 דובר 2 את השנים הראשונות של הייעוץ הפיננסי הייתי עושה לזוגות ממש במצב של הסדרי חוב ופשיטות רגל ועיקולים. זוגות ממש לא בעלי עסקים, ממש משפחות שהגיעו למצב שהבית עוקל, עוקל בעין, לא הוקל עליהם. כן, וזה דורש המון המון המון כוחות. גם כואב לשמוע משפחה שככה מתפרקת וזה, זה, זה ממש משבר על כל דבר ועניין. זה גם בזוגי וגם לילדים וגם ברוחני. בעולם פנימי זה מאוד מערער אותם, ומצד שני גם אם הזכרנו קודם שאם אין לו כסף, אז הרבה פעמים זה להוציא אותם מהתובנות האלה, מההרגלים הישנים, מהדפוסי חשיבה ישנים, שזה הרבה יותר קל להוציא בן אדם ממינוס לפלוס. זה בסך הכל עושים מעבר הון עצמי של שלושים אלף שקל והוא הופך להיות פלוס, אבל הוא לא ישמר את זה אם אין לו את התכונות המנטליות הנכונות. והזכרתי קודם שמינוס הוא לא העניין. כן, אז מינוס בעבודת השם הוא לא בעיה. חשוב להגיד את זה כי, כי זה הנושא. אני חושב שזו השאלה הכי נשאלת שאני נשאל ולפעמים גם מבושה לא שואלים את זה, אבל זה הפיל שבחדר. אז, אמ, אותם זוגות, אה, הם נמצאים במצב מאוד מאוד נמוך ובשביל להוציא אותם הם יצטרכו לרכוש ולסגל הרגלי הצלחה חדשים. אה, הזכרת את השלוחים והזכרת השראה. אני רוצה להעיר על זה שתי דברים. דבר אחד חשוב לנו. אה, כן, זה טוב שאנחנו שומעים סיפורים על אברהם אבינו ועל, אה, רבי שמעון בר יוחאי ועל האר"י ז"ל ועל בעל שם טוב. אמ, או בוא ניקח את הדור שלנו, אז יהיה הרב אורבשקין[?] מקראון הייטס. אבל בסוף, בסוף, בסוף שאני מגיע אליי הביתה אני אומר, "איפה הרב אורבשקין ואיפה אני? אז איפה

1:08:49 דובר 2 החסד שהוא עושה? איפה הקפיצה? איפה אני אתחיל?" אז צריך לזכור שאחד הפיוטים ב-- לא זוכר איפה בתפילה אומרים את זה, אולי בסליחות. דוד כהרכך אמת שמינו. או בימים הנוראים.

1:09:01 דובר 10 בימים נוראים, כן.

1:09:02 דובר 2 אז הרב עופר פעם התוועד, הרב עופר מאידובניק[?] אמר, "מה זה דוד כהרכך אמת שמינו? שכל אחד יחפש את הקדוש ברוך הוא שלו כהרכך." דוד, דוד זה הקדוש ברוך הוא, כן. כהרכך אמת שמינו. תסתכל כל אחד מה עובד השם שלך. אז אני אומר יכול להיות שבשביל הרב אורבשקין אם הוא פותח ארוחה למאה בחורים בארוחת צהריים זה אלע אין איינעם, זה, זה הקפה וחלב. זה-- אם הוא יעשה עוד יוזמה לבנות ופה וסוכה וזה אז בשבילו זה יהיה קצת יציאה מהגדרים. מה זה בשבילי? יכול להיות שבשבילי היציאה מהגדרים והגבלות שלי, אם אני רגיל כל יום לצאת בשש ועשרים מהעבודה ולהגיע הביתה בעשרה לשבע בערב, ופעם אחת אני רואה איזה טרמפיסט מבוגר עומד מאובק ושמש חזקה וחם לו ועם תיקים, ואני יודע שהאוטובוס מראשל"צ האלו עובר פעם בשעה וחצי ואני מסתכל רגע הביתה, מסתכל מה הזמן ואני רואה אם בבית באמת זה יהיה בתיקון ולא בתוהו, כן? כל ה, כל העניין שלנו, החיבור הזה, המזיגה הזאת, לעשות את הדברים בצורה מתוקנת של עולם התיקון ולא תוהו. ואני יודע שעוד ארבע דקות יעקפו במסלול, הם בסדר, הם נספגים בבית ויבואו בטוב ובברכה, ואני לוקח אותו. אז יצאתי מהגדר שלי. פה הייתי משה אורבשקין, פה הייתי, אה, אמ, אחד מהצדיקי ישראל שהיה עושה הכנסת אורחים או חסד בגופו ובנשמתו. זו נקודה אחת. אז כשאנחנו לוקחים סיפורים על שלוחים זה חשוב מאוד כהשראה, כמשהו מרומם. לפעמים זה מוציא אותנו קצת מהבוץ ומהתפיסה, אבל כשאנחנו ננקוט בצעדים של פעולה, אנחנו נצטרך לנקוט בצעדים שהם מאוד, מאוד מתאימים לי היום. מאוד, מאוד חשוב. אה, נקודה נוספת על שלוחים ואתה אמרת שלוחים לקטכילה רבי בירתו פרצת.

1:10:39 דובר 2 סיפור מאוד מעניין. אה, זה היה גם בג'ם ומי שסיפר אותו זה הרב גלינסטין[?] שהוא גר בנחלת הר חב"ד. בזמנו הוא היה שליח, הוא היה זוג צעיר, התחתנו נראה לי בתשל"ז ויצאו לשליחות בעיר אילת. אחרי המון שנים הוא עבר לגור בנחלת הר חב"ד ו, אה, הוא מספר בעצם שבראיון בג'ם בווידאו שהוא עשה שם פעילויות. הוא התחתן, זוג צעיר רק התחתן והוא בא לתשרי הראשון לרבי. נראה לי או תשרי לתשל"ז או לתשל"ח. נראה לי לתשל"ז כי לתשל"ח היה את ההתקף לב, אז קצת לא מסתדר עם היחידות שהיה, אה, בהמשך הסיפור. והוא בא וגם ההורים שלו, הוא בא, הוא עם אשתו הטריה וגם ההורים שלו, אבא ואימא שלו באו לרבי לתשרי ואז זה היה-

1:11:20 דובר 10 הוא עדיין לא היה שליח.

1:11:21 דובר 2 הוא היה שליח טרי, טרי וכמה חודשים. היה לו גם סיפור בתור חתן אצל הרבי שהוא שבר את הרגל והיה לו דלקת והרבי שלח אותו לדוקטור זליגסון ואמר לו לשתות מיץ תפוזים וזה עבר לו. אז כמה חודשים הוא מיד קפץ לשליחות. הוא יהודי מאוד מקושר לרבי והוא קפץ על זה בשתי ידיים להיות שליח באילת וכנראה גם שלח לרבי עדכונים פעם בשבוע ל-- לא כנראה, זה בטוח. אני יודע על סיפורים על פעילות. ואפרופו אופי של אנשים, אז בוא תשמע את ההמשך. הסתיים התשרי ואז הוא נכנס ליחידות עם אשתו ואז אבא שלו ואימא שלו נכנסו ליחידות. ואז הרבי, אני חושב שהם נכנסו ביחד ארבעתם ואז הרבי ביקש מהם לצאת מהזוג הצעיר ואז הרבי נשאר עם אבא ואימא שלו. הרבי פונה לאבא ואומר לו, "מה יש לישראל צבי? מה יש לו?" ישראל צבי זה הבן. "מה יש לו?" והרבי אומר: "למה הוא לא מרוצה ממה שהוא עושה? מהשליחות שלו." עכשיו, מה? הרבי יגיד-

1:12:23 דובר 10 לאבא.

1:12:24 דובר 2 הרבי יגיד לשליח למה אתה לא מרוצה? הרי הרבי כל הזמן אומר לשלוחים: "אל תהיו מרוצים." אם, אה, הרי הרבה שיחות הרבי תובע על אנשים. תתחיל הריבר ותמיד ואם אתה עשית מאתיים זה לא מספיק, תעשה ארבע מאות, אם עשית ארבע מאות, שמונה מאות. אל תהיה מרוצה אף פעם. והנה נמצא פה בן אדם שפועל בכל כוחותיו וכותב לרבי שהוא לא מרוצה. הרבי אומר שזה לא בסדר, שהוא לא מרוצה. הוא צריך להיות כן מרוצה. הרבי לא אמר את זה לו, הרבי אמר את זה לאבא שלו. ואז, עכשיו ישראל צבי לא-- האבא לא הבין על מה הרבי מדבר איתו, כאילו מה שנקרא במעבר חד, הרבי פתאום פונה אליו ומה שהסתכל עליו ואמר לו את המשפט הזה. למה הוא לא מרוצה ממה שהוא עושה? ואז הרבי אומר הוא לא, הוא צריך להבין שהוא לא יכול לפעול-- זה משפט מדהים. מדהים. הוא צריך להבין שהוא לא יכול לפעול בעיר אחת יותר ממה שבן אדם אחד יכול לפעול בעיר. עכשיו כשאנחנו נשמע את הרבי אומר כן, כל התפיסה שלנו שיהודי אחד יכול לשנות את כל המדינה. נכון. אז שוב זה ההשראה. זה בשיחה בשבת הרבי יגיד לך אידיאל-- השראה כזאתי תדע שאתה יכול להגיע מצד הנשמה לאינסוף, אבל בפרקטי, בפרטי, מה שנקרא ביחידות, בפתקים, הרבי מאוד קונקרטי. הרבי אמר למה הוא לא מרוצה? ואז הרבי אמר, הוסיף משפט שלישי. משפט הראשון הרבי אמר מה יש לו? למה הוא לא מרוצה? דבר שני הרבי אמר, אה, הוא צריך להבין שהוא לא יכול לפעול בעיר יותר ממה שאדם אחד יכול לפעול בעיר. זה הייתה עיר קשה, אילת, באותם שנים, בשנות השבעים. ואז המשפט השלישי

1:13:52 דובר 2 הרבי אומר לו, אומר לאבא: "הוא צריך ללמוד מהשלוחים האמריקאים" שהם לוקחים לעצמם יום חופש אחד בשבוע שבו הם לא עונים לטלפונים. הם יוצאים לדייט עם האישה. עכשיו לי ברור שאם שליח אמריקאי יבוא ויספר לרבי שאני, אני יום אחד אני לא עונה לטלפונים, כלה מגיעה לטבול, אני לא עונה. מישהו מגיע לי? לא. אני בדייט עם האישה, אוכל אייס קרים, אז הרבי ינזוף בו. בסדר, הרבי יגיד לו: "צא מהסרט. אתה צריך להיות כמו השלוחים בארץ ישראל שחדורים בעניין." אבל זה בדיוק העניין קודם, זה השתי הקיצות האלה. הצד אחד זה החומרי מאוד, הצד השני זה הנשמתי מאוד, ואנחנו צריכים לעשות את החיבור הזה בצורה מתוקנת כל הזמן.

1:14:32 דובר 10 ממש.

1:14:32 דובר 2 לא לברוח מדי לרוחני זה מאוד קל. בני אהרון עשו את זה. לא לברוח מדי לחומרי, להיות כל הזמן על, על הציר הזה של, על האמצע ולחבר ולחבר את הדברים.

1:14:43 דובר 10 איזון, כמו שאמרת בהתחלה.

1:14:43 דובר 2 בדיוק, איזון. ומי נותן לילד את הכוח כשהוא יגדל לדעת לבחור? זה ההורים. ואני רוצה לתת פה עוד דוגמה. יש הרבה דברים, תפיסות של הורים שהם אסור או מותר, אסור או מותר. אני אתן דוגמה לנושא שהוא קצת נפיץ בחב"ד, אבל אני בכלל לא רוצה להביא אותו מהזווית הפוליטית בכלל. אה, הנושא של הליכה לאוהל. אמ, טסתי לרבי לפני שנה עם אשתי והילדה. זה היה חנוכה, ואז לפני כן אני ואשתי דיברנו אוקיי, איך מספרים, מה מדברים וכולי. זו שאלה שכל הורה שואל את עצמו, לא משנה מאיזה צד הוא במפה ובצורה כזו או אחרת, איך אני מעביר, איזה ערכים אני מעביר וכולי. אז אני אמרתי אני מעדיף לעשות את זה בצורה שונה, וחשוב לסייג שיש דברים שבעצם הם, הם נקרא לזה גמל קיפות את מעות. דוגמה אני לא אגיד לילד מה מרגיש לך לראות טלוויזיה, אה, אה, נטפליקס או לראות את מלכים. כן, זה לא זו השאלה. אבל בתוך הקדושה יש ג' פרקים ביום, יש פרק אחד ליום. מה לומדים חסידות לפני התפילה? כמה לומדים? יש אחד שאוהב ללמוד בר מצות, אחד אוהב ללמוד תורה או אחד אוהב לשנן תהילים בעל פה ואחד בכלל לפני התפילה הוא טרוד בלתת מטבע ליהודי אחר. מה החיבור שלך? אה, איך, מה החיבור שלך האישי? איך אתה מתחבר לחסידות? איך אתה מתחבר לתפילה? יש דברים שהם מחוץ לתחום ויש דברים שהם בתוך התחום. ואם נהיה כנים, הנושא של אוהל סנסנטי, שניהם הם בצד, הם, הם בצד הקדושה, שניהם יש להם מקום בקדושה. ואמרתי אוקיי, בגלל שזה נושא שהוא פתוח אני רוצה לחבר את הנושא הזה של הטעם האישי, של הבחירה האישית, ואמרתי לה,

1:16:15 דובר 2 "תקשיבי."

1:16:16 דובר 10 לבת שלך.

1:16:17 דובר 2 כן, אמרתי לבת שלי, היא הייתה אז בת שמונה אולי וכן, גיל שמונה היא הייתה. ואז אמרתי לה, "תקשיבי ככה וככה." ואז היא אמרה לי, "אז מה צריך לעשות? לאן ללכת? ללכת לסינסינטי או ללכת לאוהל?" אז אמרתי לה, "מה מרגיש לך? אנחנו כמובן נהיה בסינסינטי, אבל גם לבקר באוהל או לא זה-- מה מרגיש לך? איפה את מרגישה יותר את הרבי?" אז, אז מה היא ישר שאלה אותי, "תגיד לי אתה מה אתה עושה?" אמרתי לה, "אני עושה מה שאני מרגיש לנכון. מה את מרגישה?" והחזרתי את השאלה אליה. ואז היא התבוננה, התבוננה, התבוננה ואז היא אמרה, "אני מרגישה את הרבי כשאני לומדת איתך שיחות."

1:16:51 דובר 10 ככה היא אמרה?

1:16:52 דובר 2 כן, "אני מרגישה את הרבי כשאני לומדת איתך שיחות." ואמרתי לה, "את לא צריכה להכריע זה, זה לא שאלה הרת גורל. הכל טוב." ועברנו. בסוף, אחד הימים היא אמרה שהיא רוצה לבקר באוהל ועשתה הכנה וכולי ונסעה לאוהל והייתה. אחר כך היא פגשה גם אצל הרב בן חיים מושקו [?] וכולי, אה, אבל זה רק דוגמה ליציאה קצת מהשאלות הקלאסיות של אסור ומותר לתת לילד. אפרופו הזכרנו נהג, שהילד יש לו את הטעם הזה וגם בעבודת השם. מי, מי מאיתנו לא מכיר שיש לנו הרבה פעמים התלבטויות? אז יש מה שמקובל ויש מה אני יודע שלי זה נכון. כן. לדוגמא עכשיו יכול להיות התוועדות סוחפת והכל, אבל אני יודע שאם אני אשאר עכשיו את עוד שעתיים האלה זה טוב ובואו למחר, זה טוב ובואו בבית והשינה שלי והתפילה שלי והכל ייפגע. ויש את הרגע של הבחירה של הילד, של הבן אדם שהוא בוחר.

1:17:38 דובר 10 של הנהג.

1:17:39 דובר 2 של הנהג בתוך הקדושה, בתוך הטוב, איך לנהוג, איך לפעול, איך להגיד, וזה השיקול דעת שזה המתנה שהורים יכולים לתת לילד הרבה פעמים להחזיר אליו את השאלה. כשילד לפעמים מתלבט אני לא יודע מה, לאיזה בר מצווה ללכת. אז ההורים נהנים לפסוק לילד ולעזור לו להחליט איזה ממתק לבחור בכמה כסף לבחור וכולי וכולי. להגיד לו, להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו, "אני סומך עליך, קח את העשר דקות האלה, תבחר מה שאתה רוצה." לפעמים הילד באמת במצוקה, אז זה לפי גיל ולפי רמה של הילד. יש ילד שהוא מאוד, מאוד נסער כי זה החלטה ענקית עליו, אז אפשר קצת פה ושם לעזור, אבל ל-ל-לאתגר את הילד ולהרחיב לו קצת יותר את הגבולות של מה הוא יודע לבחור. כמובן שהבחירות יהיו בטוב, ופה אני רוצה להזכיר נקודה של אנחנו מדברים בעולם שלנו הרבה על כמות ואיכות. יש לנו תמיד כמות ואיכות.

1:18:25 דובר 10 מה הכוונה כמות ומה ו...?

1:18:27 דובר 2 בכל דבר יש כמות זה כמה, איכות זה איך. לדוגמא כמה, אז יש פה נניח מאה גרם. של מה? זכוכית. זכוכית זה האיכות. עכשיו זה יכול להיות גם בעוד דברים. הזכוכית יכולה להיות איכותית, יכולה להיות לא איכותית. עכשיו יש הורים בתפיסה ליברלית שאומרים בוא ניתן לילד עצמאות מלאה, אתה יודע, והילד יעשה הכל לפי ראות עיניו והם לא מכוונים את הילד לאיזשהו כיוון מסוים. אה, ולדעתי פה זה לוקה בחסר, כי ילד כן צריך שההורים י-י-יכוונו לו דרך. בתוך הדרך, האם הוא ינהג באופניים או בקורקינט או יצעד את זה ברגל, יעשה את זה בריקוד או באו בדילוגים או זה.

1:19:01 דובר 10 זה הבחירה שלו.

1:19:01 דובר 2 זה הבחירה שלו, וזה בעצם כמות מול איכות. כי הורה יכול להגיד אני מסתכל רק על האיכות. העיקר שהילד יעבוד את הקדוש ברוך הוא. הוא לא צריך להתפלל בשביל לעבוד את השם, הוא לא צריך לשמוע שבת בשביל-- הוא לא צריך לאכול כשר. הוא תמיד בן של המלך.

1:19:14 דובר 10 כאילו יהודי בעצם הוא יותר.

1:19:16 דובר 2 בדיוק. אמ, ו-- או אני אבא טוב. נכון, אני לא מחבק את הילדים, אני לא ניגש אליהם, אני לא מדבר איתם, אני לא יוצר איתם קשר, אני לא מביא להם כסף, לא מספק את צורכי המשפחה, אבל אני אבא טוב. זה איכות. זו אמירה מאוד עצמותית. אבל רגע, האיכות בשביל שהיא תחול היא צריכה לחול על כמות מסוימת. כי אם, אם אנחנו יורדים מכמות, אני אתן דוגמא, נגיד ואני, יש פה סוחר בחצץ ויש פה סוחר בזהב. אה, סוחר חצץ מביא שבע קילו, שבע שקים של חצץ. חצץ זה זול מאוד. הוא הביא כמות איכות מאוד פחותה וסוחר בזהב אומר מה הוא הביא לך חצץ? אני אביא לך זהב. כמה זהב? אפס גרם, אבל זהב. זהב טהור. עשרים וארבע קראט. אפס איכות. לא, איכות מאה, אפס כמות. אז האיכות לא שווה כשאין פה כמות. מה זה כמות? כמות זה הכיוון שאנחנו נותנים לילד. אנחנו מכוונים אותו לרעיון של חסד. מכוונים אותו לרעיון של יוזמה. מכוונים אותו לרעיון של אחריות בתוך עבודת השם. זה כן צריך להיות, זה הכמות בעצם. האיכות זה הבחירה הזאת של הילד בתוך הקודש, בתוך הטוב, בתוך המסלול הטוב. לתת את הבחירה.

1:20:18 דובר 10 כמו שעשית עם המעשרות לדוגמא או לתת-

1:20:20 דובר 2 בדיוק כן, או לתת לפני תחילת שנה, להגיד רעיון או אתה תבחר אם אתה חוזר בשולחן שבת או סיפור עם תובנה או דבר תורה או שיחה או דף עבודה בבית ספר עם משימה וחידות. אתה תבחר, אתה תכין את זה הכי טוב. כשיגיע הזמן שלך אתה תהיה אחראי. אז ביטחון.

1:20:37 דובר 10 יש לי, יש לי כמה דברים ככה לסיום. דבר ראשון, איפה אתה בעבודה היומיומית שלך, שזה פיננסים בעיקר. איפה אתה רואה את השליחות? זאת אומרת, הרבה פעמים אנחנו כל אחד מי שנמצא בחינוך אז השליחות שלו זה בחינוך או בתי חב"ד שדיברנו. איפה השליחות שלך?

1:20:56 דובר 2 אני גם מחנך.

1:20:56 דובר 10 כן, עכשיו כל הפרק היה זה, אבל איפה אתה רואה את החינוך שלך? אולי באמת בהפצה של תוכן כזה, אבל איפה אתה בעיקרו את השליחות שלך?

1:21:04 דובר 2 לקח לי הרבה שנים לעשות עם עצמי את העבודה הזאת ואני, אני טוען-

1:21:06 דובר 10 איזה עבודה?

1:21:07 דובר 2 עבודה לברר מה בדיוק השליחות והייעוד שלי ב-ב-בצד הנשמתי הרוחני פה. כאילו בצד הפיננסי זה מקצועי לחלוטין, זה אחוזים וכולי. וכל השנים אני החזתי שהעבודה היא בעצם בזה שאני חוסך לאנשים הריביות, חוסך להם מס, חוסך להם, עוזר להם להתנהל, להרוויח יותר תשואה וכולי. וזה נכון, זה ישנו, זה הצד המקצועי ואין להפחית בערכו.

1:21:28 דובר 10 אהמ.

1:21:28 דובר 2 לדעתי בשנים האחרונות אני יותר ויותר מ-מ-מתחדד אצלי התובנה שזה יותר העידוד לתת לאנשים שנמצאים בין אם בתחתית, בין אם באמצע, באמצע הדרך מתמשפים וכולנו יודעים מה זה קשה לפעמים אה החיים והחום והפקקים והשמש והזוגיות מאתגרת והילדים מאתגרים ולפעמים הבריאות היא מאתגרת של אנשים שקשה להם אפילו רק לשמור על קו בריאות אה במשקל או בפרנסה וכאלה. אז אתה נותן לבן אדם, אני עובר בארבעים דקות, דקות הראשונות של הפגישה אני רק עובר איתם על הנתונים הכספיים.

1:21:58 דובר 10 מפגש פיננסי שאתה עושה.

1:22:00 דובר 2 כן. אז תמיד ארבעים דקות הראשונות זה, זה מיפוי. אני בעצם רוצה לאבחן מי נמצא מולי ולפי זה אני צריך לתת לו עצות. אני מסתכל על הכל, מסתכל, מסתכל, מסתכל, מסתכל ואני בוחר משהו אחד. לפעמים אני צריך מאוד להתאמץ בשביל למצוא את המשהו האחד הזה, משהו אחד שאני רואה שהם בחרו בו כן נכון. אפרופו בחירה, אפרופו הנהג[?], אני לא מסתכל על התוצאה. התוצאה היא מעניינת כי אנחנו נצטרך לתת לה מענה, אבל ב-ב-בפן האנושי אני מסתכל איפה היה להם בחירה. לפעמים אני רואה שהם עשו אה פעולות שגויות, שהתוצאה הייתה שגויה, אבל הכוונה שלהם הייתה מאוד, מאוד בוגרת, מאוד נכונה. היה להם פה רגע של בחירה. הם מצאו את עצמם רגע ואמרו לא, בוא נשים את זה בפק"מ בבנק. מבחינתם זה היה שיא ההבנה והבגרות והמשמעת העצמית שהם השיגו. אז במקום לבוא ולמחוק את המקום הזה ולזלזל, אני כמובן מה שצריך לתקן, נגיד להם לתקן ולשנות ואיך לעשות את זה נכון. אבל אני אקח את הנקודה הקטנה הזאת, האחת שמצאתי ואני אעצים אותם ואני אתן להם עידוד. ואני תמיד גיליתי שעידוד זה הרבה יותר מכל דבר, כי עידוד תמיד מותר לתת עידוד לבן אדם, לעודד בן אדם. בן אדם מתאמץ לעודד אותו, לתת לו איזו מילה טובה. האם להגיד לו, אה תמשיך לעשות ככה? תלוי מה המקום שלך. אם אני יועץ פיננסי אני אמור להגיד לו איך לפעול נכון, אבל לעודד אותו, להגיד לו כל הכבוד. וואו, היה פה רגע של בחירה או וואו, אתם מגדלים שבעה ילדים מאוד קשה. או ארבעה ילדים, ילדים עם נזקקות, ילדים בגנים, עצם זה שאתם לא בחובות או אתם בחובות אבל קניתם

1:23:19 דובר 2 בית או אתם לא בחובות ולא קניתם בית. אבל עצם זה שאתם שורדים וכל חודש הולכים לעבוד שניכם, אני תמיד אחפש את הנקודה הזאתי.

1:23:25 דובר 10 את נקודות האור האלה.

1:23:26 דובר 2 כן, ואני אעצים. אז אם מה השליחות שאני רואה כיום בדגש שוב חוץ מהפיננסי שהוא חשוב מאוד, זה העידוד לתת לאנשים רגע של תקווה, שהם גם ככה עם הילדים בחדר מאתגר ובקופת חולים מאתגר ובבנק מאתגר וכל מקום סוגר עליהם בכביש, סוגר עליהם ופתאום רגע אחד של שיקוף שאומרים להם תקשיבו, אתם עשיתם בסדר, אתם בסדר. גם זה שאתם במינוס זה בסדר. ברוך השם לא בחובות בחוץ בנקאי גם טוב יותר טוב מכלום. או זה שארזתם את כל החובות לחוב אחד. אני אלמד אתכם שיטה יותר טובה, אבל יפה מאוד הבחירה. יפה מאוד שעצרתם ו-ו-ו-והתלבטתם. לפעמים לעצור רגע זה גם אפרופו אחד הערכים שאנחנו נותנים לילדים זה לפעמים רגע לעצור ולחשוב. אני קורא לזה שיקול דעת. שנייה רגע לפני שאני עושה, שנייה לפני שאני זורק את האבן ל-- בוואדי, כן, שנייה לפני שאני שולח את המייל הזה, שנייה רגע, שיקול דעת. האם באמת זה יפעל נכון? זה יקרב את המטרות שלי. אהמ. אני רוצה ממש בנקודה, בנקודות להגיד כמה, כמה תובנות, ערכים שאנחנו יכולים לס-- להעניק, להעניק אותם לילדים שלנו במתנה. הזכרנו אחריות על כסף. אתה מסכם את הדברים שלי. כן, וגם כמה דברים שלא נאמרו. אהמ. דיברנו על אופטימיות. כסף, אופטימיות. אה, דיברנו על האיזון הזה. דיברנו גם שאנחנו כהורים משקפים להם לפעמים שאנחנו גם בהתלבטות, אנחנו גם ביצרים. דיברנו לפעמים על דחיית סיפוקים, שאני כהורה מספר להם שרציתי גלידה וכולי. דיברנו גם קצת על תושייה. כי למה תושייה? כי אם אני מגיע לסופר ויש לי מאה שקל, נגמר הכסף, נכבה העולם, down. לא. מחר אני עובד, בעזרת השם יהיה לי עוד כסף. דיברנו גם על חשיבה קדימה, כי

1:25:01 דובר 2 אני לא ארצה להוציא את כל המאה שקל כי מחר אני צריך לשלם שלושים שקלים, אז אני חושב קצת קדימה. ולילדים ב-ב-בטבעי שלהם זה לחשוב רק על הרגע. כן. כן. או היה לי-- בא לי מאוד מאוד לקנות סטייק, אבל ידעתי שאימא מכינה פסטה מוקרמת בבית ואני צריך לחכות שש שעות. כן. אמ, דמי כיס, צדקה, חיבור לחסד, אחריות לילדים, אבל אחריות לתת להם באמת ולתת איפה שאפשר לתת, בסדר? דיברנו על זה קודם. אהמ. יוזמה, אהבת השם. עכשיו שאני אומר אהבת השם זה לא רק לאהוב את הקדוש ברוך הוא. אהבת השם זה גם שם של מתאגרף, כן, יהודי. אהבת השם גורדון[?], צדיק. אה, זה גם להרגיש אהובים על ידי הקדוש ברוך הוא, שאנחנו לפעמים מרוב שאנחנו לומדים תורה ועושים מצוות וכולי, אנחנו שוכחים את הדבר הטבעי הזה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. הבעל שם טוב אמר ש-- ידעתם כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את כל יהודי? איך אני יכול לתת את זה לילד? לפעמים להדהד את המסר הזה. להגיד וואו, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותי שאני מתאמץ. נכשלתי, נכשלתי היום. באתי לבית כנסת, פטפטתי. אפשר לשקף את זה לפעמים. אתמול הייתי בבית כנסת, תכננתי להתפלל, תכננתי, הלכתי לבוא במיוחד, הכנתי-- הדפסתי לי מאמר ללמוד. באתי, אבל פטפטתי, הייתי בפלאפון חצי שעה ולא התפללתי כמו שרציתי ומאוד התאכזבתי. אבל בדרך חזור, אני אומר את זה לאשתי ליד הילדים. כן. בדרך חזור אמרתי לעצמי וואו, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, את זה שניסיתי. אותו דבר גם הילד. אנחנו גם צריכים לאהוב את הילד על זה שהוא ניסה, גם לא הצליח תמיד. אמ, ביטחון בקדוש ברוך הוא, לפעמים

1:26:27 דובר 2 לבטוח, לשחרר. וואי, זה בפרנסה זה הרבה קורה. גם בפרנסה, אבל לא רק. לפעמים גם בענייני עבודת השם. לפעמים רואים הורים, נגע בטעות הכפית החלבית וזה או מניין. יש את ההורים שמתחילה להיות השעה אחד וחמישה, מתחילים להיות לחוצים. מתי יהיה מנחה? עכשיו יש עוד שבע שעות לשקיעה. לחץ, לחץ סביב הדת. לפעמים גם קצת לבטוח בקדוש ברוך הוא, בחיבור שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. אני אשתדל, נשתדל בעזרת השם להתפלל בזמן. נשתדל שהתפילה תהיה טובה. הכל בסדר, נשתדל. והילד גם חווה את התורה והמצוות ב-ב-ברוגע. לעשות עם זה עבודה עצמית. אי אפשר לזייף בזה. לעשות עבודה עצמית. גם לא נגיע למאה, נגיע מאפס נגיע לשתיים, זה גם טוב, כי הילד יתחיל משתיים. עוד נקודה, איך ילד, אה, חווה כישלון? אז איך המבוגר חווה כישלון? אפרופו אהוב, אני אהוב, הקדוש ברוך הוא אוהב אותי, אני אוהב את זה, אני מסוגל לקבל את זה. עוד נקודה, לכל אחד מאיתנו, כמו שלירח יש את הצד המואר והצד הלא מואר, יש לנו את הפגמים, את השריטות שלנו, את התחומים שאנחנו מעגלים בהם פינות, מזייפים, עושים חצי עבודה, ויש את התחומים שאנחנו טובים בהם ובזה. מאירים יותר שם. מאירים, כן. קוראים לך מאיר, נכון? כן. מאיר. אמ, אז יותר קל לנו כל הזמן להיות סביב החיובי הזה. אבל לפעמים אנחנו גם צריכים לקבל, לקבל גם את התכונות הלא טובות שלנו, לקבל את זה. לקבל זה לא אומר שאני רוצה את זה, אבל אני חי עם זה בשלום, כמו שכולנו יודעים שיש לנו בחלל השמאלי את הנפש הבהמית ואנחנו חיים איתו סוג של בשלום. אז זה החלל השמאלי שבלב. יש לנו לפעמים אחד זה הדחיינות

1:27:56 דובר 2 שלו, אחד זה הסיגריות שלו, זה אחד זה הכעס וריבוי, זה אחד זה הפיתוי שלו למתוקים וכאלה, ולפעמים לקבל את זה. והמפתיע, הפרדוקס אומר שלמרבה ההפתעה, המציאות מראה שדווקא כשבן אדם מתחיל לקבל את זה, מתחיל לנהל דיאלוג עם הפגמים שלו ולהסתכל לזה בעיניים ולראות את זה, דווקא אז הוא מצליח יותר לעשות עם זה עבודה מאשר בן אדם שמתעלם ומדחיק. אני אתן דוגמה. נגיד ילד. כן, דוגמה רציתי לשמוע. כן, נגיד אני מגלה שהילד שלי גנב חמש שקל מהקופת צדקה. אז יש הרבה גישות. הזכרנו קודם את הליאת עיוורים [?] וכולם מכירים את הגישה של לצאת במאה קמ"ש ולהסביר לו את עוון כרת ועוון גזל וסליחה. למה אתה עושה את זה? למה אתה גונב? וכולי. זו השיטה הקלאסית הנפוצה. אה, אפשרות נוספת זה כעבור יומיים בסעודת שבת לספר לאמא או לאחד הילדים, כשאני הייתי ילד, תמיד, אה, אני מאוד רציתי שיהיה לי כסף משלי ולא הייתי קם בזמן כדי לקבל את דמי כיס מההורים או עושה את המבחנים כדי לקבל את המלגה מהבית ספר, לא יודע מה, ומידי פעם הייתי מתפתה ולוקח ככה מקופת צדקה. למה? כי היצר היה מאוד רוצה. מצד שני אני ידעתי שזה לא בסדר והוא אומר וואו, גם לאבא, אבל אבא מדבר עם זה. אבא מדבר עם זה, מדבר עם הרצון הזה, הוא מדובב את הרצון הזה. ואבא אומר, "וכשגדלתי הגעתי למסקנה שיותר טוב שאני ארוויח את הכסף הזה בעצמי וביושר והכסף הזה יהיה בו ברכה, והכסף שבקופת צדקה ילך לעניים." והוא שומע את זה בכלל כשאומרים את זה לאמא. ואז מה נוצר פה? מצב לא רק שמנע את הילד מגניבה, איך האבא דיבר על ה,

1:29:33 דובר 2 על ה, על הפגמים שלו, הפגמים שלו זה הגניבות שלו. זה הרבה יותר מללא לגנוב כסף מצדקה. אבא דיבר עם זה, אבא ניהל עם זה דיאלוג. הילד גם ינהל דיאלוג עם היצר. וואו, בא לי מאוד גלידה. בא לי עכשיו לקחת מהחנות, המוכר לא רואה. נגיד אם זה גניבה או עניין של להרביץ מכות. בא לי עכשיו לתת לו פיצוץ. כן. או לפעמים קורה שילד אומר אחרי בית הספר, אומר אני לא אוהב את ה-- בית ספר הזה צריך להישרף. צריך שיפול טיל על המנהל. מי מאיתנו לא שמע ילד אומר דבר כזה או ימח שמו של הילד הזה שהמחבלים יהרגו אותו, כן? ואנחנו כהורים חס ושלום אהבת ישראל טה טה טה טה טה איך מדברים? והיותר נכון זה להגיד זה קודם כל להבין שהוא, אה, אה, פגום הילד הזה. אז, אז להגיד, וואו, גם אני לפעמים מאוד מאוד כועס על הבוס שלי. אני גם יש פעמים שאני לא אגיד כן, אה, אני לא אהרוג את המנהל, כן? כן, זה, זה לא נגיד ליד הילד. כן, ואנחנו יכולים להגיד לא, גם להגיד אני, אני מאוד הייתי כועס עליו ומאוד רציתי ל-ל-, אמ, ל-ל-לתת לו מכות למנהל הזה. אבל הבנתי שאם אני ארים ידיים זה יעשה לא טוב וזה יהרוס את הקשרים ומחר אני אתחרט על זה ומחר אנחנו שוב פעם נהיה חברים ואלה מאוד מאוד לא נעים. אני מספר את זה תמיד בשלישי, הרבה הרבה יותר קל ובדגש על לא רק לעשות או לא לעשות, גם לדבר עם זה. אז, אז לראות את הצד, לראות את הצד הפגום של הירח, להסתכל עליו גם. אנחנו בקידוש לבנה מסתכלים על החלק הזוהר,

1:30:55 דובר 2 אז, אז בשאר השנה שזה, שאר החודש שזה לא הקידוש לבנה, אז להסתכל גם על החלק החשוך יותר גם אצלנו, ואז אם הילד ראה שאנחנו מסוגלים, אנחנו מספיק אמיצים להסתכל על הפגמים שלנו. זה יפה שכל המסר- הילד גם יוכל לקבל את זה. כל המסרים שאמרת זה לא מתחיל במה אני אומר לו. תמיד לקחת את זה למה אני משתף על עצמי או אומר לעצמי. בדיוק, אם אני לא עושה עם זה עבודה, אם אני לא עושה עבודה על ביטחון בהשם, אפילו קצת עבודה, אל תצפו מעצמכם להיות חזקיהו המלך שהלך לישון צהריים, הלך לישון כשהיה מלחמה. כן, אלא אני גם שמעתי שגם הרבי במלחמת המפרץ, מישהו בא לבשר לרבי שנפל טיל במרכז ויש אלפי הרוגים, ככה אמרו באחד הערוצי חדשות. ומישהו בא לבשר את זה לרבי, ואני חושב שהרב גרונר בא לומר לרבי משהו. הרבי אמר לו ביידיש אני יודע. סגר את הדלת ומי שהיה גר ממול סיפר שהרבי כיבה את האור והלך לישון. סיפור שהיה במלחמת המפרץ. שמעתי את זה מרשטיג[?] לפני כמה ימים בשבת. אפרופו ביטחון בהשם. אז אם אני לא עושה קצ-, אז זה דרגה של חזקיהו המלך, דרגה של הרבי. ובן נגיע לשם. אבל קצת ביטחון בהשם. בעזרת השם נגיע בזמן. בעזרת השם נמצא חניה. שאנחנו מחפשים חניה ואז זה מבאס לא למצוא, אבל אני מאמין שנמצא. מאמין שנמצא. נגיע בזמן. אני מאמין שבעשר החודש קצת היה לנו צפוף, היה לנו הרבה הוצאות. ברוך השם שיש לנו ילדים מתוקים כמוכם וילדים אהובים וברוך השם שאנחנו מוצאים כסף לדברים כל כך כיפיים כמו טיולים וקייטנות. ואיזה כיף זה לפעמים להגיד איזה כיף זה להוציא כסף. איזה--

1:32:20 דובר 2 מה-- בתים אחרים שומעים, "יו עוד מאה שקל ואחר כך עוד מאה שקל ואז קייטנה עוד מאתיים שקל." מה נעשה עם כל ה...? כן. אז, אז הוא שמע את זה מאוד, מאוד בחיובי. אז הוא שמע על כסף והרבה פעמים גם להגיד לילדים ברוך השם שיש לי עבודה. ברוך השם שלאמא יש עבודה והחודש הזה הוצאנו מעל שמונה או אלפיים שקל, לא משנה הסכום לצדקה. חילקנו לעניים, חילקנו לשלוחים. איזה כיף! בעזרת השם חודש הבא יהיה לנו יותר כסף. אנחנו נחלק לא שמונה, נחלק אלף מאתיים. נוכל. עוד נקודה, אה, אה, אמרת כמבוגר אז, ואני תמיד לקחתי את זה כילד, כי בסוף המבוגר הוא היה ילד. אז המבוגר הזה שהוא נתקל בכישלון, נתקל בסירוב בעבודה, נתקל במינוס, נתקל בבלטן מהבנק. האם יש בו את התקווה, את האופטימיות? מה הוא אומר לעצמו? האם הוא מלקה את עצמו מדי? כאילו אנחנו כהורים או כילד? כן, זה אנחנו וזה גם הילד. מול הילד. זה תמיד אותו ערוץ. כן. אז אם אני מלקה את עצמי מדי על כישלונות שעשיתי, על טעויות שעשיתי, מה אני אומר לעצמי? לא נורא, קטן עליך. ילד נפל ו-- אגב, אנחנו כהורים, הילד נופל, רצ-רצים לעזור לו. גם נופל פיזית וגם הוא נופל, מועד במשהו. הוא מש-- "אני בקייטנה, אני סובל פה. קחו אותי." איזו שיחה קשה להורים לשמוע כזו שיחה. הילד שלי נמצא עכשיו בקמפו או מחנה או קמפ כזה, לא משנה. הוא אומר בואו קחו אותי. אז בא לנו דבר ראשון להגיד לבוס ביי, לקחת את האוטו, לטוס בכביש מהיר ולאסוף אותו. אבל אם נחשוב קצת, נגיד לו, "וואו, אני מבין שאתה כרגע מתמודד עם משהו לא

1:33:48 דובר 2 נעים. זה לא נעים. אה, אני אחייג אליך עוד-- אני פה באמצע משהו, אני אחייג אליך עוד שלושים דקות ואני אדבר איתך." עכשיו, השלושים דקות האלה, קודם כל ההורה לא נטש אותו. ההורה אמר אני אחזור אליך עוד. מה קרה בשלושים דקות האלה? הוא בנה חוסן. הוא החזיק את עצמו שלושים דקות. לא נטשתי אותו ואמרתי לו תסתדר לבד, ביי וניתקתי. אמרתי לו אני זה ועוד שלושים דקות- אבא שלך חוזר אליך עוד שלושים דקות. עוד שלושים דקות נעשה הערכת מצב ומה שתהיה. ואז אחרי שלושים דקות הוא החזיק את עצמו. לרוב זה, לרוב זה גם אחרי זה... נכבה, כן, אבל אני אומר גם אם זה לא נכבה ואחר כך לבוא ולאסוף אותו, גם זה לבוא ולאסוף אותו, כי זה באמת בעיה גדולה. אבל הוא הרגיש שלא רצנו ישר והרמנו אותו. הסתכלנו עם העיניים, בעיניים אוהבות. להסתכל על ילד שוגה. לפעמים אני רואה ילד בא לכתוב איזה משהו וההורה עומד לידו, מתקן אותו, מתקן אותו. הילד מנסה להגיד דבר תורה, מתקנים אותו. הילד בא להחזיק את הכוס ולמזוג, עומדים-- אז שוב, לפעמים מוטב לא לתת לילד משהו. אם זה חשמל, אם זה רגיש, אם זו סיטואציה לא מתאימה, לא לתת. להסתכל עליו בעיניים אוהבות ובעיניים שסומכות עליו. ובינינו, בינינו, מה קרה עם ביצה נפלה? באמת, באמת אם לחשוב על ליב הילד, שוב, אם זה שבת קצת מורכב, אז גם אני חושב שבשבת לא אסור לגעת בביצים לא מבושלות, אבל נגיד, אה, סיטואציה יש אורחים וזה אז אוקיי, לא. אבל, אה, כשאפשר לתת להם את הסינר ולתת להם שיעשו בבצק וההוא ומה יקרה? זה עשר דקות עבודה אחר כך לנקות עם

1:35:10 דובר 2 הגדולים. לפעמים אפשר לתת להם בעצמם לנקות. וזה לחיים. או לתת להם לברור אורז. הם סומכים עליי. אה, אז דיברנו גם להכיל את הצד הפגום של ה, של הילד. למה? כי הילד, אל תדאגו אם יש לו בעיה של התארגנות או עצלנות או דחיינות, הוא כל החיים יקבל איזה תזכורות מהמציאות, מהבוס, מאשתו, באוטו, בפגישות. הוא יהיה אחר, הוא זה, הוא יקבל לזה מספיק תזכורות. אני לא צריך להזכיר לו את זה עוד פעם. ת-ת-תעצימו אותו, תאהבו, תקבלו את זה גם. טוב. ואפשר להגיד גם אני הרבה פעמים מגיע ואני דוחה דברים שבא לעשות. להגיד בבית מול הילד. להגיד בבית ומה אני עושה? אז אני מנסה לחשוב מה יעשה לי טוב. אני עושה לעצמי פרס. אני מבטיח לעצמי שכשאסיים לסדר את המיטה אני אוכל שתי קוביות שוקולד. אני מסתכל, מה גם לך מדבר קוביות שוקולד? כן. או אני אשים מוזיקה שאני אוהב. מוזיקה חסידית קצבית עושה לי טוב או אני אחר כך יהיה עשר דקות בפלאפון וכולי. רק, רק דוגמה. ואז בעצם היה פה הרבה, הרבה, הרבה גם לקבל את הצד השלילי, גם לעשות עם זה עבודה, גם לתקן. ותמיד כשאנחנו מקבלים את השלילי, מקבלים את הפגמים שלנו ומדברים איתם, יותר קל לנו לתקן אותם ויותר מגיעים לעבודה אמיתית ולעשות ולתקן. אמ. טוב, אז נראה לי שאנחנו תמיד מסיימים פה עם טיפ. אני חושב שכל הפרק היה מלא בטיפים ודברים שאתה עשית עם עצמך, אבל כן, אם תוכל לשתף אותנו במשהו שעובד לך בעבודת השם דווקא או בחינוך הילדים. משהו קצר שאפשר ככה לסיים את הפרק עם ה עם המטעמים האלה, עם הדבר הזה. כן. אני מניח שהרבה מאלה שישמעו

1:36:46 דובר 2 את הפרק הזה זה זוגות צעירים שמגדלים ילדים. אני רוצה להגיד אני מציע לכם קודם כל, זה עוד לפני הטיפ. אני מציע לכם לגדל היום ילדים. ילדים היום זה דור אחר. אנחנו גדלנו בדור מאוד הישרדותי והדור שלפני כן מאוד הישרדותי. היום זה ילדים שמגיע להם הרבה ודור של גאולה ושפע וכו' ויוקר המחיה ופקקים ודברים ואילוצים ואתגרים ורשתות חברתיות. אז קודם כל, עצם זה שאתם הורים ומגדלים ילדים והתפניתם לשמוע פודקאסט שייתן לכם קצת מעבר, קצת להתפתח, אתם אלופים וכל הכבוד לכם. זה זה עוד לפני שאני נותן טיפ ומקום הזה. הטיפ הוא הייתי מציע לכם לשקול כל אחד במידה שלו. אני כבר שש שנים הפלאפון לא נכנס אליי הביתה למעט שישי שבת. כאילו מחמישי הפלאפון או שהוא נשאר בעבודה או באוטו לא נכנס הביתה. וואלה, אתה מצליח אחרי שש שנים? שש שנים, אפילו קצת יותר. זה התחיל קצת לפני הקורונה, ואז בקורונה היה לי קשה עם זה ומעדות[?]. בוא נגיד אתה חוזר הביתה בארבע, שם את זה באוטו. לא, אני מגיע. אני. אני עובד בדרך כלל ערבים. אני עובד שעות הערב, מתחיל לעבוד בדרך כלל באחד בצהריים עד אחת עשרה שתיים עשרה בלילה. משאיר את זה במשרד, הולך הביתה עם האוטו בלי המשרד שלי. בבית זה מרחק קרוב. זה שלוש קילומטר. אלא אם כן זה יום שאני יודע שצריך להיות. יש איזה בלטה[?]. כמובן, הכל בתיאום ציפיות. יש לי ארבעה עובדים. העובדים יודעים באיזה שעות אני זמין. השותפים שלי גם יודעים. אשתי יודעת. זה לא כמו שאמרנו קודם תיקון ולא טורח. אנחנו עוד צריכים אז. אז זה הקצה. אני לא מתפשר. בלי פלאפון בכלל או טלפון כשר?

1:38:18 דובר 2 בלי פלאפון בכלל. ניסיתי. היה שנים שהיה לי פלאפון נוקיה בבית רק עם SMS, אבל אני רואה שהמספר הזה גלש. אני מקבל המון המון שיחות. אני ביום רגיל אני מגיע לפלאפון בדרך כלל בסביבות שתיים עשרה אחד בצהריים אני מגיע למשרד. אני לא. אני לא נוגע בפלאפון לפני שסיימתי את הסדר בוקר ותפילה והנחת. ושוב כל אחד והסדר יום שמתאפשר לו. חשוב לי מאוד שלא תיקחו ותגידו אוקיי, אני אהיה ככה מחר. לא תיקחו את זה למקום שלכם. אז אם הפלאפון נשאר במשרד זה מהר ממכם, אבל להישאר בתיבת דואר זה מציאותי. או יותר מזה, אפשר להתחיל עם עשר דקות הראשונות. הפלאפון נמצא בארון חשמל מחוץ לדלת. עשר דקות הראשונות שבאים הביתה מתענגים לראות את הילדים נמצאים עם הילדים, הקשקושים שלהם, השטויות והפסטה שהם שמו על הקירות. להיות בזה, להיות שם, להיות נוכח עשר דקות לא יקרה כלום. אלא אם כן אתם כוננים בארגון הצלה או בארגון ביטחון כיתות כוננות. חשוב להיות זמינים גם ביום כיפור. ללכת עם הפלאפון אליכם כל הזמן, אבל רובנו לא. אפשר את זה. וכשאני מגיע באחד בצהריים יש לי בדרך כלל ארבעים שיחות שלא ענו ביום רגיל בקיץ יותר, כי בקיץ זה יולי אוגוסט. עכשיו זה הכי הרבה שיחות. הפלאפון שלי כרגע שקט, תכף אני אסתכל כמה יש, אבל הטיפ שהייתי אומר קחו איזשהו פרק זמן הגיוני, תטעמו על זה, תטעמו עשר דקות, שמונה דקות. זה ישפיע לכם גם על האושר. בא אפשר להשפיע לכם גם על העושר, כי אתם תהיו מפוקסים יותר על המטרות שלכם. נפש בריאה. נפש בריאה. נשמה בריאה. כן. יהיה לכם יותר קצת נשימה, כי הפלאפון הוא מאוד מסיח דעתנו והחיים

1:39:41 דובר 2 עצמם כל הזמן בריחה מרגע של שקט, מרגע של בלגן, מרגע של כאב. אז אז שמונה דקות אפשר להתחיל. כל אחד יכול לקחת שמונה דקות ביום שהפלאפון לא לא לנגוע בפלאפון של הפלאפון. לא איתי בחדר זה יותר קל. דרך אגב, אני אומר לאנשים שאני מאוד חלש. אני שם את זה כתוצאה מזה שאני חלש. אני לא גיבור. אם הייתי גיבור הפלאפון היה לי פה ולא הייתי נוגע בו שמונה שעות ברצף. קשה אבל. כן, נכון. הרבה ארץ[?] פעם אמר למישהו שמעשן שישים את הסיגריות גבוה במקום גבוה, שיהיה לו קשה לטפס ולהגיע לשם, להרחיק את הפיתוי. ככה שמעתי בשם הרבה ארץ[?]. אז יכול להיות שדווקא שמונה הדקות האלה שאחר כך יתרחב לעשרים דקות ושלושים דקות אתם תתענגו יותר ממה שיש לכם, כי לפעמים עוד כסף זה לא יהיה במקום עוד חיוך של ילד, רגע של שטות של ילד. הילד התחיל לזחול, התחיל לעמוד, הילדה התחילה להגיד חוכמות. היא מראה לנו איזה ציור יפה היא עשתה בפסטה, היא ציירה את טראמפ או לא יודע מה, וזה הרגעים של האושר שיש לנו בחיים זה רגעים של ברכת השם. ברכת השם אנחנו לפעמים לא מצליחים לראות כי הרשתות החברתיות, כולם עכשיו בצימרים וכולם בשיט וכולם במלון היפה ובמסעדה יפה וב-- או בכלל הפלאפון לוקח אותנו לעולם חיצוני ובסוף החיים שלנו זה אני, עבודת השם שלי, הפרנסה שלי, הבריאות שלי, אשתי והילדים שלי. אז הרגעים המתוקים, השמונה דקות האלה, העשר דקות, החמש עשרה דקות. אנ-- אני כן אגיד לכם שההתחלה מאוד קשה. אני זוכר שהשנה, שנתיים ראשונות הייתי מאוד לחץ, הייתי חוזר לפלאפון. זה לא היה נשאר במסעדה, זה נשאר באוטו והייתי ממש

1:41:03 דובר 2 כל שעה מרגיש צורך לרדת לאוטו. ראית שזה, ראית שהזמן הוא מה שמצ-- מאפשר לך להגיע לכזה כמות. כן. אז אל תצפו מעצמכם שזה יהיה כל הוורדים ושושנים ורומנטיקה ככה בשמונה דקות האלה. אבל אפשר לעשות בשמונה דקות האלה זמן שיושבים על הרצפה, אה, בני המשפחה או בספה ומפטפטים, מסתכלים בעיניים אחד לשני וקשובים. כי אם אין, אם יש לך פלאפון לידך המחקרים מראים- כן, אתה לא מופוקס. עצם זה שהוא לידך והוא בהישג יד, אתה מדי פעם בודק אם הגיעה-- גם אם הוא על שקט, אם הגיעה הודעה חדשה, אם קרה משהו, אם זה. דרך אגב, הפלאפון שלי אחד עשרה שנים ברצף על שקט. אחד עשרה שנים ברצף על שקט, לא הודעות, לא שיחות, לא כלום. וואו. כן. אשתי יודעת שאם היא זה היא כותבת לי הודעה ואני אחת לכמה זמן כשאני בעבודה אז אני מסתכל בפלאפון לראות אם קרה משהו דחוף, אם היא חייגה אז זה דחוף. שאם אתה לא, אתה לא זמין. כן. לא, אני לא, בכלל אני לא, אני לא, לא מקבל שיחות. זאת אומרת אנשים מחייגים, מי שלא כתב עבודה אני לא חוזר אליו, אז זה נושא אחר. אם אתם תצליחו לקחת לעצמכם את השמונה דקות האלה, אני בכוונה אומר שמונה דקות כי כל אחד יכול לעשות את זה. גם למעט מי שהוא כונן בארגון חירום והצלה, זה משהו אחר, שזה סכנת חיים. אבל שמונה דקות, שניים עשרה דקות, חמש עשרה דקות ויותר מזה. אני מכיר מישהו שהוא כונן ב-- אני חושב במד"א והוא כל הזמן בשבתות הוא מוקפץ והכל, ואז הוא סידר תורנות שאחת לחודש יש שבת אחת שבה הוא לא מוקפץ. הוא יושב

1:42:16 דובר 2 עם המשפחה שלו והמכשיר קשר מחובר. לא יודע מה ה-- המכשיר הזה מחובר והוא אותה שבת, שבת מנוחה. שוב, זה יהודי שלפי ההלכה מותר לו והתורה מחייבת אותו כי זה המקצוע שלו והאומנות שלו לרפא אנשים ולהציל אנשים, והוא בחר שבת אחת בחודש שיהיה כונן אחר. כמובן בתזמון מראש, תיאום וכולי. אמ, אז אם הוא יכול, כולנו יכולים שמונה דקות, עשר, אחר כך להגיד את זה לעשרים דקות וזה דקות של אושר. דרך אגב, גם בלימוד תורה. אם מתאפשר לכם, אה, ללמוד תורה בחדר אחד ולשים את הפלאפון בחדר ליד בטעינה, ברכה. אה, לאכול אפשר אפילו במיני הפסקות, זה לא חייב להיות טוטאלי. כאילו נגיד עכשיו העשר דקות הראשונות של האוכל, הפלאפונים יהיו בחדר אחר ויהיו על שקט ויהיו בטעינה. דוגמה. ואז לאט לאט לאט להתאמן על זה. הדקות האלה שאנחנו בלי הפלאפון זה יעשה אותנו יותר מאושרים ויכול להיות גם יותר עשירים וליהנות מהחיים עצמם. החיים עצמם זה בסוף הילדים שלנו. זה בסוף הרגע הזה שנהניתי ממשהו בלימוד או נהניתי מאיזה קטע בתפילה, או הסתכלתי בדרך על איזה עץ יפה או איזה, אה- ציפור. ציפור. כן, כל אחד משהו. תחביב. טוב. הרבה הצלחה, הרבה