להשאיר את האגו מחוץ לכיתה: חינוך בדור של גאולה | הרב אורי מרטון #011

00:00 דובר 1 בימים אלה ממש אלפי תלמידים ותלמידות בכל הארץ מתחילים את שנת הלימודים החדשה. כדי לדבר על הקשר בין המחנך בכיתה לתלמידים, ישבתי לשיחה מרתקת עם המלמד הרב אורי מרטון. פרק מלא תובנות ובעיקר משנה גישה. אני מאיר ווישנפסקי ואתם מקשיבים לעל החינוך החב"די. הרב אורי מרטון. ברוכים הבאים.

00:21 דובר 2 ברוכים הנמצאים. לאיזה מצלמה צריך להסתכל? אה, הנה היא.

00:25 דובר 1 לפה, לפה. זאת.

00:27 דובר 2 חיים לחיים.

00:28 דובר 1 חיים לחיים. יישר כוח. יישר כוח שהגעת. אמ, אני רוצה לשאול, להתחיל בשאלה. נפתח בשאלה. ה-הדור משתנה. הכל שנה האתגרים שצפים אל מול ה-המחנכים, המלמדים והתלמידים עצמם בסוף, אה, זה משתנה. רציתי לשאול אם ה-ה-המיקום והיחס בין מחנך מלמד לבין תלמיד בכיתה זה משהו שמשתנה, השתנה בדורות האחרונים, ואם כן, איך הוא השתנה? לאיפה זה הולך ברמה הפרקטית? אני חושב שעם דגש מיוחד על הדור שלנו, שאנחנו, אמ, דור, אה, דור של גאולה. הרבי מדבר על זה הרבה בשיחות ואנחנו מתחילים כבר את התקופה, נכנסים ל-ל-לתוכה. אז אם גם הנושא הזה של גאולה קשור ל-לשינויים האלה שקורים בתוך ה-- בתוך הכיתה, במסגרת הכיתתית הזאת. אבל לפני שנתחיל אני ארצה קצת לשמוע עליך. זאת אומרת, איך הגעת, איפה אתה היום נמצא בחינוך וכל שנות החינוך שלך איפה, איפה הם התחילו, דרך איפה הם עברו ומשם, אה, נדבר על הנושא. אז תן לנו קצת-

01:34 דובר 2 אז אתה שואל איפה התחנכתי?

01:37 דובר 1 בסוף אנחנו מתחנכים שם במקומות האלה.

01:41 דובר 2 טוב, אז בוא נתחיל מאחרי קבוצה. הגעתי לצפת-

01:44 דובר 1 איזה קבוצה אתה?

01:46 דובר 2 קבוצה מ"ג.

01:46 דובר 1 מ"ג.

01:47 דובר 2 קבוצה מפורסמת, הידועה שמתאספים כל שנה, שבת עם הרב זלמן. טוב. אמ, באלול תשמ"ד אני חושב שזה היה. אני משך-- כן, שמעתי, אמ, ידידי הרב אהרון שיפמן, הוא גייס אותי. הוא סיפר לי, פעם נפגשנו אוטו[?] והוא סיפר לי שמחפשים מלמד בצפת. טוב, היות ובבית חייתי חינוך, אבא שלי היה מחנך, אז נסעתי לצפת והתחלתי תוך, תוך כדי עבודה התחלתי גם ללמוד, אה, את הנושא הזה, ללמוד את לימודי החינוך, לימודי תעודה. אה, ביום הראשון שנכנסתי לכיתה.

02:36 דובר 1 כשאתה ממש אחרי קבוצה, כן?

02:39 דובר 2 לא, זה קצת, כן, אלול תשמ"ד. אני נכנסתי לכיתה, בכיתה ישבו אצלי אריות. היום כל אחד מהם הוא רשקה בהג[?], וישנסקי, קפלן ואלפרין וכולי. אז תוך שעה ילד אחד ברח מהחלון ואת אמא שלו, ואחרי שעתיים עוד ילד, אה, רץ למנהל להגיד ש-- בקיצור, אני כנראה כיסחתי שם. ובאותו יום אחרי הצהריים או בערב הרב יוסף יצחק לב קפקר[?] קרא לי אליו הביתה, הכין לי כוס קפה, עוגה טובה וישבנו והתוועדנו עד הבוקר, עד שחרית, ולא שמתי לב שהזמן עובר וממנו למדתי את היסוד הראשון. הוא הניח את אבן הפינה. הוא עשה ממני בן אדם אחר. ביום השני כבר לא הייתי מה שהייתי ביום הראשון. הוא כבר הוא שינה אותי אינסייד אאוט, מה שנקרא, והעבודה איתו, עבודה לידו, הרב לב שיהיה בריא, שיחיה, שיחיה נצח. האיש היקר הזה השקיע בי את כל לא מיטב, לא מרב, את כל הכוחות שלו, והוא הדריך אותי למשך השנים. ממנו, הוא היה דבר ראשון. הוא היה המקור הראשון שלי למה שנקרא חינוך.

04:03 דובר 1 הוא בעצם היה מ-מלמד או מחנך ב-

04:06 דובר 2 הוא היה מנהל, הוא היה מנהל, מנהל של החדר. כשאני הגעתי הוא כבר היה מנהל, והמפתח לכל ההצלחה שלו בי הייתה הכלה. הוא, הוא הצליח להכיל את כל השטויות שלי, את כל הבלאגנים שלי וגם כשהוא לא, כשהוא כבר, זה כבר היה אובר יותר מדי, הוא לא דיבר על כך במפורש. ראיתי את זה עליו. ידעתי עכשיו אני גורם לו צער, לא נחת. זה היה, זה מדהים. מדהים איך שאיש אחד במקום אחד בתפקיד אחד. אתה יודע, יש לנו כל כך הרבה. למדתי ממנו את העניין הזה. במשך החיים הציעו לי כל מיני תפקידים. פיקוח, ניהול. כמה משרד החינוך דיבר על בוא תהיה מפקח זה מפקח פה מפקח זה מ-- שהקימו את ה, אה, חרדי.

04:58 דובר 1 את המחוז החרדי.

04:59 דובר 2 המחוז החרדי. החבר הטוב שלי בניהו תבילה[?] הלך, אה, להיות מפקח שם, מפקח מרכזי ורצו שאני אצטרף. ואני המוטו שלי הוא תמיד שרמטכ"לים וקצינים ו-ו-ו-אלופים יש לנו מלא. יש לנו המון. מה שחסר לנו היום זה חיילים טובים בכיתה. אתה עכשיו פה מורה של עשרים, שלושים תלמידים בשבילם אתה המציל המושיע. אתה יכול לשבת או לכס-- זה העניין. יש לנו כל כך הרבה דיאזוגר[?], כל כך הרבה יועצים, כל כך הרבה. אני אומר מרוב יועצים לא רואים את הנער. אתה מבין? זה, זה פשוט לא ייאמן. ואת זה למדתי ממנו. הוא התמקד ב-ב-ב-במקום הצר הזה של הכיתה. בוא תעשה את המיטב, מה שאתה יכול לעשות. זה לא ייאמן כי סופר כמה קיבלתי ממנו. אחר כך הלכתי ללמוד ביוזמתו, בעידודו. למדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד בגלל שהוא רצה לפתוח כיתה של חינוך מיוחד. אז הייתי שם בתש"ס. מי, אני מדבר איתך על מתש"מ, מאלול תשס"ד עד תשס"ב, ס"ב וג' הייתי בכיתה של חינוך מיוחד, כיתה מקדמת. הוא נתן לי את כל הכלים, הביא לי מדריכים, שלח אותי ללמוד. למדתי תואר ראשון במכללת אורנים עוד הרבה לפני שהיה מסלולים לחרדים, אה.

06:28 דובר 1 כן, היום זה נפוץ.

06:29 דובר 2 כן, היום זה כבר אחרת לגמרי. הלימוד מותאם. אגב, אני הלכתי לשאול ולהתעניין ופעם, אני אגיד לך, חברים פעם, חב-- המורים, חברים בחדר מורים קנו לי מתנה ליום הולדת. אני יליד י"ט כסלו, אז הם קנו לי מתנה. מה ק-- הם, הם לקחו דף שכתבתי ושלחו לגרפיקאית, לגרפולוגית מומחית בשם חווה רוטשילד. אולי שמעת עליה, היא הגורו של... והיא כתבה עליי שלושה דפים. אחד הדברים שהיא כותבת זה-

07:01 דובר 1 מתנה מקורית, אני זה...

07:02 דובר 2 מתנה מאוד, ממש מרגשת. אה, היא כותבת שאתה צריך ללכת ללמוד ולהתמקצע בלימודי החינוך ואתה צריך ללמוד לא במסגרות של חרדים. אתה צריך ללמוד את כל הג'יפה, כי זה, זה מה שאתה. אתה צריך, כי כנראה זיהתה שזה המקום שלי. אתה צריך ללמוד את כל הדברים הכי מוחרים ולהוציא, כי אתה יש לך את הכוח להפוך את זה לטוב, להבין מה קורה לתלמיד, מה קורה. אתה מבין מה שקורה היום שחרדים לומדים סטרילי, באים לכיתה והם נפגשים עם מקרים שונים לגמרי וזה לא בדיוק תואם את מה שהם למדו.

07:41 דובר 1 אמ, יש פער בלימודים האלה.

07:43 דובר 2 אז אני לא אומר זה טוב. ללמד את המלמדים שלהם לא צריכים להתעסק בכל, אבל אני למדתי את כל העניין מלמטה עד למעלה, כולל פגיעות והפרעות ו-ו-וזה עזר לי. זה עזר לי להכיר את התלמידים. אחר כך, אחרי עשרים שנה בחב"ד, אה, פרשתי. זה גם סיפור בשביל עצמו למה, היה ועדת דוברת[?]. היה, הייתה הזדמנות, יצאתי לפנסיה בגיל ארבעים.

08:11 דובר 1 מוקדם מאוד.

08:12 דובר 2 כי כבר עשרים שנה אני מלמד ואני וזה מהגיל ארבעים זה היה אז הקו שהם, הם עודדו לפרוש. הלכתי ללמד בברסלב, חדר ברסלב פה מגן אבות. הרב קניג עליו השלום.

08:29 דובר 1 שהוא רב של קהילה פה בצפת של ברסלב.

08:32 דובר 2 היה רב הקהילה, הרב אלו-- אה, בלעזות מות[?], עכשיו אחיו בפרועים[?]. הו, אדם יקר מפז. איזה אדם, אנשים מיוחדים, לא, מלאכים. אני אומר לך זה פשוט לא ייאמן. אז ש-שניהם דיברו איתי והם אמרו לי, "אנחנו צריכים אותך אצלנו, אתה מספיק ק-קרוב כדי שאנשים יתנו בך אמון, אבל אתה גם מספיק רחוק כדי שהם יוכלו לפתוח דברים בלי פחד. לך תמשיך את הלימודים שלך". שלחו אותי ללמוד תואר שני. תואר שני בנוער בסיכון, מה שנקרא עובד נוער, אחרי התואר הראשון לחינוך מיוחד. גם את זה סיימתי בהצלחה רבה. אה, אחר כך, אחרי חמש שנים פה הלכתי לעבוד במסגרת של ש"ס בטבריה. אה, בש"ס תמיד אמרו לי, "אין דבר כזה שאין דבר כזה, מה שאנחנו רוצים זה מה שיהיה" והם הצליחו להחזיר אותי בדלת אחורית. אמרה לי המנהלת כוח אדם, "אתה, אדון מרטון, תדע לך שאתה האדם היחיד בארץ מקום המדינה ועד סוף העולם, שמקבל בראשון לחודש תלוש, אה, פנסיה, גמלאות ממשרד החינוך ותלוש העסקה משכורת ממשרד החינוך". לא היו דברים כאלה כי ש"ס כופפו אותם. טוב, אה-

09:55 דובר 1 אז בטבריה אתה-

09:56 דובר 2 בטבריה גם כן עסקתי בחינוך. הקמנו שם כיתות של חינוך מיוחד, גם הייתי בכיתות רגילות. אה, באותו זמן, גם קודם לכן וגם אחרי וגם אותו זמן, גם, אה, הדרכתי מורים ב-- התחלתי הדרכת הורים במסגרת של אחיה בצפון[?] בכמה סניפים, וגם הרב קלפולס[?], איש יקר שגייס אותי לבית הספר למורים של חינוך עצמאי. דיברתי על חינוך מיוחד ועל כלים אופרטיביים בכיתה.

10:30 דובר 1 אז היום אתה בעיקר מתעסק בדברים האלה, ב-ל-להדריך ולהרצות, אה, צוותים חינוכיים?

10:36 דובר 2 אתה שואל מה אני עושה היום? אתה פשוט רוצה לקצר. אין לך את הזמן. בסדר, אני רק אספר במילה או שתיים. היום אני כבר לא עושה כלום.

10:46 דובר 1 למה אתה פה?

10:47 דובר 2 זהו. לימדתי גם ב-- אחר כך גייסו אותי למכללת שאנן, שם לימדתי שפה וחשיבה, התפתחות בגיל, בגיל בית הספר ה-היסודי, עד מה שנקרא התיכון. טוב, קיצר.

11:01 דובר 1 אהמ.

11:01 דובר 2 אה, גם פה מהמכללה בצפת, אה, דימ-- הייתי בסוגיות של לשון ו-והבעה וכולי. הייתי באוקראינה בשליחות משרד החינוך, מה שנקרא במסגרת חפציבה אצל הרב סטמבלר היקר. אה, הייתי שם באיזשהו תפקיד ב-ביסחנה[?] ב-ב-בקולג' במכללה של המורות. אמ, הלכתי אחר כך, אה, התחלתי תואר שלישי ב-באוניברסיטת חיפה. אה, השלמתי, שיפצתי את התזה מהתואר השני, הייתי אצל פרופסור שגיאנר[?], רחל שגיאנר[?], אינטרקציה-- אינטליגנציית עתיד זה נקרא, וזה, זה היה נושא מאוד שדיבר לליבי ועסקתי בו ועברתי יותר משנה, שנה וחצי, אבל אז הבנתי שזה לא מוביל אותי באמת לשום מקום.

12:04 דובר 1 אהמ.

12:05 דובר 2 מקסימום על המצבה יהיה כתוב, "פה נטמן הדוקטור, דוקטור". ויתרתי על זה כי-

12:12 דובר 1 תוך כדי כתיבה כבר של המאמר.

12:13 דובר 2 תוך כדי התקדמות הבנתי שזה לא, לא, זה לא באמת. זה לא-- תואר ראשון ושני אתה לומד, תואר שלישי אתה כבר כאילו מתחיל לחקור. זה פסאודו, זה כאילו, זה פסאדה. אני חוקר עניין וזה ותוצאות שטויות אבל אם זה פשוט ראיתי לאן זה מוביל. זה מוביל לכך שאתה דוקטור, אתה מומחה לנושא, אתה חוקר, זה לא, זה שטויות נו בקיצור. וחיה חבל לי על הזמן כי הזמן זה גזל לי זמן שיכולתי להשקיע במקומות הנכונים. אז הודעתי שאני פורש וזה היה יום קשה לישראל[?] כי יום שהם השתבחו הלכות[?]. היא אחר כך התקשרה ועוד פעם ועוד פעם ולמה? וזה מאוד חשוב לה, וזה מישהו שמייצג את הצד החרדי. אה בסדר. אה אחר כך הצטרפתי לצוות של גן המלך, מי שמכיר, שזה אה בגלל מה שמה שמשך אותי זה העניין של ההכלה. אינקלוז'ן, אם אתה מכיר את האינקלוז'ן במשרד החינוך, בית ספר מכיל. פה כבר התעוררו משרד החינוך. מה עושה אצלכם הפנסיונר הזה? אז היה צריך איזושהי, איזשהו חוזה העסקה מיוחד לפנסיונרים, לחתיארים[?] כמוני. אה זהו, הייתי שם כמה שנים. עכשיו אני פרילנסר, מה שנקרא. זהו. ברוך השם אני יושב בבית לא עושה כלום. אני, אה אתה יודע שאחד שכבר לא מתפקד אז הוא נותן עצות. ככה זה, ככה זה הולך בדרך כלל. אני קצת כותב. גיליתי את הכתיבה האומנותית שלי. אתה יודע את הכתיבת, לנצל את זה לעניינים של סתם. התחלתי, הלכתי ללמוד את הנושא הזה לעומק, גם טכנית וגם הלכתית. אני כותב תפילין, מזוזות.

14:06 דובר 1 אתה כותב תפילין, וואו.

14:07 דובר 2 כן, להנאתי.

14:10 דובר 1 יפה.

14:10 דובר 2 זהו, עד כאן.

14:11 דובר 1 אז עכשיו, עכשיו נתחיל עם השאלה.

14:12 דובר 2 אה רגע, אני זה כאילו כששואלים אדם מי אתה, אז הוא מיד מתחיל להציג את הפן המקצועי שלו. ומה עם הצד המשפחתי? מי אני באמת? אני אבא, אני בעל לאישה נהדרת, אני אבא לשמונה ילדים וחתנים וכלות. אני סבא לשלושים נכדים בלי עין הרע, כן ירבו.

14:32 דובר 1 אמן. זה באמת הדברים שמעצבים אותנו.

14:36 דובר 2 כן, כן.

14:37 דובר 1 הדברים האלה.

14:38 דובר 2 הנה עכשיו בין הזמן עם הבית מלא ברוך השם. אז אני נהנה משעה של חסד פה אצלך.

14:43 דובר 1 של הפסקה.

14:44 דובר 2 כן, זה לא בדיוק. אני נהנה שם יותר אבל טוב.

14:47 דובר 1 תודה. אז עכשיו ניגש לשאלה, לנושא.

14:53 דובר 2 אתה שואל בעצם איך אנחנו מיישמים את העניין הזה בתוך הכיתה, את העניין של חינוך. רגע, מה זה בשבילי לשתות? אתה-

15:03 דובר 1 בוודאי, מה זה לא פה-

15:04 דובר 2 חשבתי שזה רק לתפ-- רגע, בשביל להגיד ברכה אני צריך את הכובע. הורידו לי את הכובע בגלל המצלמה. עכשיו אני צריך כובע בשביל ל-- טוב, אני אברך עם השרוול כי מין הכי חסידים. לחיים, לחיים.

15:16 דובר 1 לחיים ולברכה.

15:17 דובר 2 כשאין משקה אז אומרים לחיים על-- אבל בואנה זה מפחיד אותי הדבר הזה. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.

15:29 דובר 1 אמן.

15:33 דובר 2 לחיים, לחיים!

15:36 דובר 1 לא, זה בסדר, זה בסדר.

15:37 דובר 2 בסדר, אוקיי. ובכן, אה באחד התפקידים שלי אני מדריך מורים במסגרות שונות ותמיד שואלים את אותה שאלה, "איך הגענו למצב הזה? תראה את הילדים של היום." ורק כדי, ככה כדי לסתום להם את הפה, אני רק אומר זה לא, ה, ה, ה, השאלה שלך לא מנוסחת נכון. זה לא הילדים של היום שונים, אלא המורים של הילדים של היום לעומת המורים שהיו לנו. איך אתה יכול להשוות? אז מה לך לבוא בטענות? אבל גם זה לא מדויק, בגלל שהמלמדים היום הם ברמה הרבה יותר גבוהה מבחינת לא מב-- לא, לא עדיפים על המלמדים של פעם, אלא הם עושים עבודה אחרת גבוהה יותר. וכאן אני אסביר. אתה תשאל כשבא לך טוב.

16:44 דובר 5 תכף אני

16:44 דובר 2 כי אני יכול לדבר. אתה יודע עד שנפשי יצאה בדיבור. אה, אם אנחנו מדברים על-על בוא-בוא-בוא נסקור את השינויים, נראה מה קרה לחינוך, מה קרה בכלל ב-ב-בכיתה בעולם החינוך. אמ, אם בעבר ואתה יודע מה, אולי לא נתחיל דווקא מהחינוך. נתחיל מהחיים עצמם, החיים היהודיים בשטעטל. אם אתה, אה, מסתכל על מוישל'ה בעיירה שקם בבוקר, לוקח את הטלית ותפילין, הולך לבית הכנסת ללמוד להתפלל, ללמוד, אחר כך הולך לפתוח את החנות שלו. בעצם החיים שלו הם כתובים על ספר. ספר דברי הימים שלו. הוא לא, הוא לא משנה, הוא לא יכול לשנות גם. אם יהודי רחמנא ליצלן חס וחלילה יחליט שלא מתחשק לו יותר ל-לבוא לבית הכנסת להתפלל או אפילו יותר רחוק מזה, הוא החליט שהוא לא, לא מפסיק חס וחלילה להניח תפילין או, או לשמור שבת בחנות. אין, לא היו דברים כאלה. הייתה מסגרת. יש מסגרת, יש קהילה, יש רבנים, יש מועצת צדק והיו עושים לו את הבלאגן כמו כפי שמגיע לו. זה לא, לא, לא היה שייך, לא הייתה חריגה וזה חילחל מלמעלה עד למטה. כל א-- כל אדם ידע את התפקיד שלו, ידע את מקומו. ילד בחיידר ידע שהוא בבוקר בא לכיתה, הוא בא אל המלמד וכך וכך הוא צריך לעשות כך וכך נדרש ממנו. הוא לא יכול לחרוג מהכללים. זהו, זה היה הולך יהי לך של החיים. עם הזמן התפתחו בעניין הזה חריגות וחריגות. ועד אם נסתכל על המצב היום, כן, היום, אה

18:54 דובר 5 שיצאנו מהשטעטל.

18:55 דובר 2 יצאנו מהשטעטל אנחנו היום, אני לא יודע. יצאנו-- השטעטל יצא מ-מ-מן היהודים, אפשר להגיד. יכול להיות תמונת ציור של יהודי שלא, לא, לא מניח תפילין ל-ל-לדאבוננו כן, לצערנו לא, או לעת עתה לא שומר את כל המצוות. מישהו פעם אמר לי אני יהודי שמח, שמח זה שומר מצוות חלקי. ככה הוא קרא לזה. אתה יכול לפגוש יהודי-- אז יהודי של פעם היה חייב להשתתף בחיים של הקהילה. יהודי של היום הולך ברחוב ובא אליו חבדניק ואומר לו עם חיוך גדול, "יהודי יקר, אולי אתה רוצה להניח תפילין? אולי מתחשק לך לקיים מצווה?" ואז הוא נעצר וחושב ושוקל. אני כן רוצה. אני לא רוצה. מתחשק לי. לא מתחשק לי. אתה מעורר אצלו את הנקודה הפנימית ביותר שבה הוא בוחר בטוב. הוא בוחר מיוזמתו בחירה בעצם. ו-ו-והדבר הזה משפיע על כל החיים שלנו. אנחנו היום, אה, חיים חיים אחרים מכל בחינה בעניין הזה של ה-ה-הבחירה החופשית. שאדם יכול יותר לבחור. המשטר הוא יותר-- הוא אחר לגמרי מאשר המשטר שהיה אז.

20:24 דובר 5 לידישקייט, פעם היה לנו מ-מצד הקהילה, השטעטל, היה לנו הרבה יותר, אה, חוסר-- לא היה ברירה, לא היה הרבה יותר מדי בחירה וברירה. אתה חי בשטעטל, נגזר עליך מנחה.

20:35 דובר 2 כן, הבחירה לא הייתה גדולה, אפשר לומר.

20:37 דובר 5 והיום?

20:39 דובר 2 היום זה שונה, היום לגמרי שונה. היום-

20:41 דובר 5 גם ילדים אתה רואה את זה?

20:42 דובר 2 א-א-אז זהו, אני תכף אגיע לילדים. אני קודם כל רוצה לבטא את העניין הזה.

20:46 דובר 5 בכלל.

20:47 דובר 2 שככל שאנחנו מתקרבים יותר לגאולה, ככה אדם, האישיות, האישיות של האדם נעשית יותר עצמית. עצמאות מלשון עצם. בגלל ש-- ה-ה-המאור עומד להתגלות. אנחנו עומדים לפני גילוי של המאור והמאור זה עצם ומסביב ל-לעצם יש חושך, כידוע. יוצר-- בורא חושך, כן. אז מבחינה אחת זה נראה לנו כאילו חושך, אבל מבחינה עמוקה יותר יש כאן גילוי של עצם. שיהודי באופן עצמי בוחר לעשות טוב, לעשות עניין של מצווה ושל נחת לקדוש ברוך הוא. אפשר להגיד ככה, אני אגיד לך, שכאשר היהודי הזה הולך ברחוב ומישהו פונה אליו ואומר לו, "בוא תניח תפילין", הקדוש ברוך הוא נכנס למתח, כביכול. אני אומר את זה במירכאות. הוא נכנס למתח הזה. הוא יניח, הוא לא יניח. מה הוא יחליט? התענוג העליון שיש בדבר הזה, כך נראה לי, אני הס[?] דעתי, הוא הרבה יותר גבוה מ-מ-מהעניין של מצוות ענושים מלמודו. א-אנחנו הרי עומדים לפני, אה, תקופה-- לפני גאולה כזאת ש-שנקראת דיו כתובה על נייר חדש. אז כדי שזה לא יהיה נייר מחוק, זה יהיה נייר חדש, צריך-- המחיקה צריכה להיות ממש עמוקה מאוד עד שהנייר יהיה ממש ברמה של נייר חדש.

22:24 דובר 5 ברגע שיהודי בוחר ב-ב-בסיטואציה הזאת לבחור להניח תפילין, זה...

22:31 דובר 2 זה שיא הנחת. זה הציפור המדברת. אני לא-- המלך יכול להכריח את כל העבדים והשרים וכל האנשים שעומדים מסביב בארמון ובחצר, את הציפור הוא לא יכול להכריח לשיר. הוא לא יכול להכריח אותה. הוא לא יכול לאיים עליה, הוא לא-- פה הוא צריך לשכנע, לפתות, לתת לה ממתק כדי שהציפור תתחיל לדבר, תתחיל לשיר, תתחיל להגיד, "אדוני המלך, איזה גדול אתה." הנחת מהדבר הזה, מהנקודה הזאת, היא לא-- היא פשוט בל תתואר. אני חייב להגיד פה משהו בסוגריים. אני שם את עצמי במקום. אני לא-- דברים שאני אומר, נכון, ראיתי בשיחות, ראיתי במכתבים, באיגרות קודש, אבל אני לאאא מצטט. אני לא מביא סימוכין כי אני לא שם. אני לא-- הרי באמר ואני למדתי מהשהרב כותב. זה כל אחד מהמאזינים והצופים יוכל לעשות את עבודת בית ב-בסוף העניין ולחפש ולמצוא, ואני בטוח שיש כבר כמה וכמה מכם שכבר אומרים, "מה זה בשיחה הזאת ובעניין ההוא?" נכון. אה, אז מצד אחד אני לא ממציא, ומצד שני אני, אה, לא מטיל אחריות על אף אחד בהגיגים שלי. זה דבר שהוא נראה לי, אני אסדה איתי ואני אשמח לשמוע דעות אחרות ואם מישהו רוצה לחלוק וכולי. זה לא-- אין פה עניין כזה. עכשיו בוא ניכנס רגע לכיתה.

23:57 דובר 5 לחינוך.

23:58 דובר 2 כן. אז הילד הגלותי הוא התפאורה של המלמד. המלמד עומד על הבמה. התפקיד של המלמד הוא לחנך. לחנך את הילד. הילד צריך להגיד חנוך לנער על פי דרכו. ככה קראו את זה פעם, על פי דרכו. מה שהוא צריך הוא יקבל. והילד למד. הילד למד שהוא צריך לעשות כך וכך ואם לא אז אוי ואבוי לו וזהו. המלמד היה במרכז, הרב היה במרכז. זה למשל השיחה הידועה של שופטים. כן, שופטייך ויועצייך. היום בתקופה של הגאולה, כן של התנוצצות הגאולה היא בוקה קשחה או ירך. ה התלמיד כבר לא, לא מתפעל. זה כבר לא משכנע אותו. המלמד ירד מעל הבמה. הוא צריך לדעת. המלמד צריך לדעת שהתפקיד המקום שלו הוא כבר לא על הבמה במרכז הכיתה. להיפך, התלמיד הוא זה שהוא פה הנושא העיקרי ואני המלמד נמצא פה כדי להנחות אותו, להראות לו את הטוב. כמו שכתוב כמו שקראנו בשבוע שעבר בשבת האחרונה, "ראה אנכי נתן לפניכם היום אני נותן לך". או כמו שכתוב "ובחרת בחיים", "החיים והמוות נתתי לפניך", וזה לא, ובחרת בחיים. אתה תבחר. אתה התלמיד בסופו של דבר אתה תבחר. מה אני יכול לעשות? אני יכול להראות לך את הטוב, לגלות לך את העניין. אולי בהמשך נדבר איך עושים את זה.

25:47 דובר 6 כן.

25:48 דובר 2 אבל קודם כל שנבין את התפקיד שלנו, שהמלמד ידע מה התפקיד שלו. אז אם המלמד פעם היה נכנס עם כל האגו שלו, מתיישב, מתחיל את הגמרא, אומר את הגמרא שניים אחד תעלה וזה וזה כזה זה יש איזה סימן. התלמיד היה צריך לרוץ אחרי המלמד ולהבין ולנסות להבין. ואם לא הבין אז הכיתה הבינה. בסדר, הוא איכשהו אלף נכנסים, אחד יוצא, נכנסים לתלמוד. היום הדבר הכי חשוב לדעתי שמלמד צריך לדעת זה לקחת את כל התיק הזה על הגב שנקרא אגו, לשים אותו רגע לפני שהוא נכנס לכיתה, לשים אותו ליד הדלת. לשכוח ממנו. הדבר הזה אל תדאג, הוא יחכה לך, הוא לא יברח, שום גמדים לא יבואו וייקחו את זה. אתה תמצא את האגו שלך. כשאתה נכנס לכיתה אתה נכנס מכוונן לתלמיד. אתה הכיוון אתה, אני לא אוהב שתלמיד בראיונות אני שומע איך שאדם משליך אומר אתה, אתה, אתה אומר אתה בוא, בוא נדבר על אני. אני נכנס לכיתה. אה אני, אתה יודע, כשאדם נכנס לקבוצה חדשה, לכיתה ל לנגיד תלמיד חדש, מה הדבר הראשון שעובר לו בראש אתה יודע? מה הוא עושה דבר ראשון כשהוא מסתכל, מה הוא אומר לעצמו?

27:21 דובר 6 איפה הוא יכול לשים את עצמו, לא?

27:23 דובר 2 הוא בודק, הוא אומר לעצמו מי פה יותר חזק ממני ב X, מי יותר חלש ממני ב Y? מי יותר חכם? מי יותר אה אה אה מבין? מי יותר שמח? מי יותר? הוא ממקם את עצמו. נדמה לי שהוא הבחור הזה הוא מעליי בעניין הזה, אבל זה ודאי מתחתיי. הוא ממקם את עצמו בהיררכיה של הקבוצה. ככה אומרים. זה בדרך כלל מה שקורה כשאדם נכנס. כשהמלמד נכנס אז הנקודה היא לא אני, אלא הוא הוא מנסה להכיר את הקבוצה. בוא נראה מי חזק במה. מי ה המלמד צריך להבין שהתלמידים הם לא כאן צמחו, כאן נמצאו, כאן היו. נכון, אתה לא עכשיו הולך להציע לו שידוך. אתה לא הולך להעסיק אותו בעבודה שאתה צריך לדעת את כל הרקע שלו, אבל כדי שיהיה לך שיעור וכדי שתוכל לאחד קבוצה כאן, אתה צריך גם לדעת מה כל אחד מחברי הקבוצה מביא איתו. זה הפירוש הכלה, אגב. הכלה זה מלשון הישכעללוס[?], אבל גם מלשון הכל, מלשון כלי, מלשון... זאת אומרת, אני, אני עכשיו לוקח את התלמיד הזה ומתבונן בו. אני צופה ואני מתבונן ואני רוצה לראות מה הילד הזה או הבחור הזה, מה הוא מביא לקבוצה, מה הוא תורם לקבוצה. ללמוד לתפוס אותו מהמקום הזה שלו, מהמקום שבו הוא טוב, משם אני אט-- ארומם אותו, משם אני אמשוך אותו, משם אני אשפיע עליו. אני אנסה להביא אותו אל הטוב ואל האור מהמקום שבו הוא, מה הוא מביא לקבוצה.

29:13 דובר 7 תלמיד הוא במרכז והמחנך הוא-

29:15 דובר 2 אני נזהר מלהגיד מרכז בגלל ש, בגלל שברגע שתלמיד נמצא במרכז, אז אתה-- קודם כל המורים מתנגדים למשפט הזה. מה התלמיד הוא במרכז? היה לי תלמיד, מלמד שאמר, "אני אף פעם לא קיבלתי כבוד. כשאני הייתי ילד אמרו לי צריך לכבד את המורים. היום אומרים לכבד את התלמידים. אני אף פעם לא קיבלתי כבוד." אני לא אומר מרכז. אני חושב שאין מרכז. המרכז, נגיד אם אני שואל, אני תמיד כשאני נכנס לקבוצה של מלמדים אני אומר, "מה אתם מלמדים?" "אנחנו מלמדים..." אחד אומר, "אני מלמד גמרא, אני ב-בישיבה." "אני מלמד זה, אני מלמד אלף בית." לא, אני לא שאלתי את זה. שאלתי, "מה אתם מלמדים?" "אה, אתה מתכוון להגיד אנחנו מלמדים ילדים?" "כן, אנחנו מלמדים תלמידים. צריך לראות את התלמיד. אני יודע, אתה תגיד, התלמיד במרכז." לא. מה אתם מלמדים? לא מלמדים תלמידים, לא מלמדים חומש. אתם מלמדים איך ללמוד את החוויה של הלמידה. התלמיד לא יזכור מה אמרת. הוא גם לא יזכור איך אמרת. התלמיד יזכור איך גרמת לו להרגיש עם הלימוד. זאת הנקודה. עכשיו כל, כל תלמיד מקבל את ה, את הרגש הזה ב-בצורה אחרת, ולכן השיעור שלך צריך להיות, אה, מובנה מכמה סגנונות או לדעת פעם כך ופעם כך. אתה צריך שיהיה לך ארסנל מלא, תיק מלא עם כלי עבודה כדי שתוכל לתפוס את כולם. אבל לפני הכול אתה צריך להתבונן בתלמיד, בכל תלמיד ולהגיד מה המרכז שבו. לא התלמיד במרכז, אלא המרכז של התלמיד. מה נקודת החוזק שלו? מה הנקודה שבה הוא טוב? מה ה-- איך הוא מבטא את האישיות שלו? אם אתה מצליח להגיע לשם ולנגוע בנקודה הזאת ולדבר איתו בשפה שלו במקום שבו הוא

31:25 דובר 2 נמצא, אז כבר הדרך, הדרך שלך כבר סלולה. נניח ש... עכשיו, לפני, לפני שאני נכנס לדוגמאות, זה העניין של גאולה. העניין של גאולה זה שאדם מבטא, נותן ביטוי לעצמו, לעצמיות שלו, לעצם שבו, ל-ל-ל-לדבר שבו הוא מרגיש בו בבית, נוח. זה דירה בתחתונים. דירה בתחתונים פירושו ש-ש-שאני יכול לבוא אליך הביתה, לדירה שלך ולהסתובב עם נעלי בית ולהרגיש טוב. התלמיד בא לכיתה והתחושה שלו היא לא של בית. הוא, הוא במתח.

32:16 דובר 7 צריך לעשות לימודים. צריך לעשות זה.

32:18 דובר 2 כן, יש מתח. עכשיו המתח הוא לא רע. יש עניין של להחזיק קצת מתח לימודי, כן, קצת מבחנים, קצת זה, אבל לכל לראש שהתלמיד יבוא ויגיד, "אה, זה הבית שלי, זה הבית השני שלי לפחות." אולי אחרי סבתא זה הבית השלישי, בסדר, אבל שירגיש שאתה שם בשבילו ונותן לו את האפשרות לחוות את הלמידה בצורה טובה. עכשיו.

32:47 דובר 7 בעצם כמו שאמרנו, אני מקביל את זה בחזרה. אמרנו עם היהודי שהיהודי של פעם זה יהודי שחי בשטייטל ושאין לו הרבה יותר מדי אופציות או בחירה, הוא חי את החיים שלו, והיהודי הגאולתי או שלנו של היום זה יהודי שבוחר בזה, כלומר שיש את הבחירה ובכיתה זה התלמיד של פ-- זה התלמיד, התלמיד הגלותי זה שהמחנך הוא מרכז הכיתה. הוא מגיע, פותח את הגמרא, מתחילים ללמוד וההפך הוא.

33:14 דובר 2 אז זהו התלמיד של, התלמיד הגלותי הוא תלמיד שאנסו אותו להיכנס, לשבת ולהכריחו אותו והוא מרגיש את העול. התלמיד הגאולתי בא כי טוב לו, כי טעמו וראו כי טוב הווי. הוא טועם. המלמד מטעים אותו בצורה נכונה ולפי המינון שלו. זה כמו שאני מכין ארוחה למישהו, אני צריך לדעת מה הוא אוהב לאכול, מה בריא לו, מה לא טוב לו. אני מכין מראש. אני זוכר שבשבתות שבאים מהסנט[?], כן, אורחים. אז יש כאלה לפעמים צמחוניים. אנחנו מבקשים לדעת מראש כל השולחן שבת הוא לפי האורחים. אז, אז, אז אשתי תמיד אומרת שהצ'ולנט, אומרים שהצ'ולנט הוא לפי האורחים. אז זה בדיוק מתקיים אצלנו. אם האורחים צמחוניים אז הצ'ולנט צמחוני. אז הצ'ולנט באמת לפי האורחים, אבל התלמיד מרגיש שמתכוונים אליו, שמתכבדנים אליו, שרוצים בטובתו. הוא לומד והוא חווה את העניין. אנחנו אולי אם יהיה זמן אני יכול להרחיב בזה יותר איך עושים את הדברים האלה. אבל קודם כל שנבין את העיקרון. עכשיו ילד יש לו אישיות, יש לו say, יש לו אמירה בכיתה, הוא מביא איתו משהו, את המשהו הזה אסור לנו לחנוק. אני בתור מלמד אסור לי להגיד לו עכשיו שים את זה בצד, עכשיו לומדים, עכשיו זה זה. להפך, בוא נשתמש בחוזקות שלו כדי להביא אותו, למשוך אותו ללמידה. אז נכון, זה נקודות, נקודה קשה, כי בסופו של דבר יש לי כיתה הטרוגנית קבוצתית שאני צריך להעביר לה עכשיו שיעור פרונטלי. נכון. אז אולי יש כיתות כאלה שצריך פחות, פחות פרונטלי, יותר קבוצתי. אלה כבר פרטים. אבל קודם כל שנבין, שנדע להעריך. המלמד צריך לדעת להעריך את מה שהילד מביא איתו, כי זה דבר שהוא לא יסולא בפז. ברגע שתדע

35:17 דובר 2 למשוך אותו ולנצל את זה לטובת הקבוצה. במה אתה טוב? בוא תיתן לכולם. בוא נחלק את הכיתה לקבוצה. אתה יודע להסביר היטב, אתה תהיה הנואם ה, ה, הראש ישיבה, לא יודע מה. אתה, אתה כותב, תסכם. אתה מצייר.

35:34 דובר 7 את האחריות.

35:35 דובר 2 תצייר משהו שקשור ללמידה. אתה עושה כן סיקור, הצגות. אתה יודע כמה פעמים גיליתי תלמידים עם כישרונות כשקצת שיניתי משהו? עשיתי הצגה על, על, אני זוכר שנה אחת כזאת, זה היה לפני עשרים ואחת שנה. החלטנו להציג את ה, את הגמרא שלמדנו. קטע עם, עם לא משנה, קטע שאפשר להציג אותו בשופי. ופתאום הילד הכי אחרון בכיתה מבחינת למידה, שאחרון שהייתי מצפה ממנו, התגלה ככישרון מדהים והתברר שהוא מבין את הגמרא טוב מאוד.

36:19 דובר 7 אה, הוא הציג ב...

36:20 דובר 2 הצורה שבה הוא התבטא זו הייתה ההצגה ו-ומאותו יום אני אותו בחנתי ככה. המבחן שלו היה תמיד כזה. הוא צריך להראות ל-- עכשיו מה זה נותן לקבוצה? מה זה נותן לכיתה? את-- זה, זה לא יסוד הבעיה. זה שאתה לוקח ילד או שניים שהם טובים במשהו והם נותנים את מה שיש להם. עכשיו, אם הם נותנים את מה שיש להם, הם משקיעים, אז הם גם לוקחים. כשאדם משקיע במשהו, זה הפשט של רוצה ורצון בקו שלו, כי הוא משקיע בקו הזה.

36:54 דובר 7 אז זה נהיה שלו.

36:55 דובר 2 אז זה נהיה שלו. ואז מה? ואז הוא, הוא שואף לקבל גם את כל התשעה קבין, כל עשרה קבין.

37:03 דובר 7 אהמ.

37:04 דובר 2 וגם הקדוש ברוך הוא רוצה בקו שלי. זה, זה העניין של גאולה. הוא רוצה בקו שלי. ומלכותו ברצון קיבלו עליהם. שאתה תבחר בי, תבחר בי. והקדוש ברוך הוא, אה, שם פרסומות ושלטים ו-ו-ושלטי דרכים: תבחר בי, תבחר בי, ואנחנו רק צריכים לפקוח את העיניים ולראות את הפרסומות, את השלטים האלה. הוא כל הזמן מדבר אלינו והמלמד צריך highlight. צריך ל-להדגיש ומרקר את הדברים האלה לפני התלמידים. ובוחר אותו בחיים.

37:38 דובר 7 אהמ.

37:40 דובר 2 א-א-אחד הדברים ש-- אחד הדברים שבהם התלמידים שלנו היום שונים והמלמדים, יש מלמדים, אני חייב להגיד, אני פוגש הרבה מהם, אולי אפילו הרוב, שהם יודעים היטב איך להתייחס לזה בצורה נכונה.

37:56 דובר 7 למה?

37:58 דובר 2 אבל יש מלמדים שלא יודעים. אני אומר, אני אומר.

38:02 דובר 7 מה?

38:02 דובר 2 העניין הזה שהתלמיד, שפעם התלמיד הסטנדרטי היה שקט, לא דיבר, לא שמעת אותו.

38:10 דובר 7 לא היה מצטיין.

38:11 דובר 2 כן. והיום הוא פתאום מדבר. הוא יכול להגיד לך לא רוצה. מה, חצוף כזה. עכשיו, החבר אומר שבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא זה לא איזשהו עניין שלילי. חוצפה יסגי. זאת אומרת, ירדו נשמות כאלה חצופות כי, כי, כי צריך להביא את המשיח. צריך להביא את המשיח, צריך להביא גאולה.

38:35 דובר 7 כן, איך נביא אותו אם, אה...

38:37 דובר 2 איך, איך, איך נביא אותו אם יסמנים? אני, הייתה לי פעם כיתה של, אה, זה היה לפני שלושים שנה, כיתה של שלושים ושבעה תלמידים.

38:48 דובר 7 זה הרבה יחסית.

38:49 דובר 2 כן, כן, אני זוכר את המספר כי תמיד, אה, הייתי כותב למנהל דוח, אז הייתי כותב לו, אה, דוח על ל"ז. הייתי משתמש בביטוי ל"ז, תלמידים. אה, בעצם התכוונתי למנות, ככה.

39:04 דובר 7 כן, כן.

39:04 דובר 2 השם ישמור. בכל אופן, אבל מה? מה? הם שלושים ושבעה תלמידים, אבל הם היו כולם יסמנים[?], כולם עציצים. אני נכנס לכיתה, כולם עומדים. תשבו, יושבים. תפתחו את הגמרא, פותחים. אף אחד לא מדבר, אף אחד לא-- כמה אתה יכול? אני אחרי, עברתי שבועיים קשים, אחרי זה באתי למנהל ואמרתי, "אני לא מסוגל. אני צריך מישהו שיתריץ, אני צריך שלוקיש." וזה כן, כולם ככה. נינה לו-- נינה לי בריא של. זה לא, זה-- הנשמות של היום שצריכות להביא משיח הן נשמות שבאות ממקור הרבה יותר גבוה. ו-וזה כמו-- טוב, לא ניכנס בעניין החסידות, אבל בכל אופן, זה, אלה הנשמות של היום. היה, מישהו אמר לי פעם, איזה יהודי חשוב אמר לי, סיפר, הוא, הוא סיפר, אני שמעתי, שהיה יהודי, תלמיד חכם עצום, ירא שמיים, למדן גדול ו-ו-ועוסק בתורה ותפילה וכולי, אבל לא הייתה לו אישיות. הוא היה מחוק. אף פעם לא שמעו אותו, אף פעם לא ראו אותו מדבר וזה. ככה הוא חי את השמונים שנה שלו. הגיע למיתה, הגיע ל- עולם העליון. לעולם העליון, ו-- עמדו בדין שלו והמלאך הדובר אומר, "תראה, ברור שמגיע לך גן עדן. אתה כל החיים שלך עסקת בטוב, אבל אנחנו לא יכולים להכניס לגן עדן מישהו שאין לו אישיות. זה לא דבר כזה. בגן עדן כל אחד תורם משהו, נותן משהו, מדבר וזה. זה גן עדן. זה עניין גאולתי. פה אתה מה? אז לכן אנחנו גוזרים עליך שתחזור בגלגול ואתה בגלגול הבא אתה לא צריך ללמוד, אתה לא צריך להתפלל, אתה לא צריך לכבד אף אחד. אתה רק תהיה, תעבוד על הביטחון העצמי שלך. אתה תהיה אחד כזה שכל הזמן מביע דעתו" ואומר, אומר אותו

41:06 דובר 2 אותו אדם שסיפר את זה, הוא היה מגיד שיעור, הוא אומר, "אותו הבחור נמצא אצלי בשיעור. הוא יושב אצלי בשיעור." או מלמד שיגיד, "זה הילד שיושב אצלי בכיתה". בסדר, אז זה בוויכוח, אבל, אבל אנחנו צריכים להתנהל, לדעת להתנהל עם החבר'ה האלה ולדעת שאלה החיילים של המשיח. עכשיו- ודווקא הם יגיעו. כן. דווקא הדור הזה. אנחנו, אנחנו צריכים להיות חדורים בזה, חדורים בידיעה הזאת שאנחנו מגדלים את ה, את ה, את ה, את הילדים של אל תיגעו במשיחי. אלו תינוקות של בית רבן. זה מדובר הדור שלנו, אלה החבר'ה של המשיח. ואם, אם מלמד נכנס לכיתה והוא נטול אגו, אני אגיד לך, מלמד סטנדרטי, אה, של פעם, בסדר? בוא נגיד של פעם, נכנס לכיתה אז הוא חס-- אם הוא חסר ביטחון, נניח שמלמד חסר ביטחון. כל הלילה הוא ישב, הכין שיעורים וזה. קיצור, הוא בא בבוקר, מה המחשבה הראשונה לפני שהוא מתחיל שיעור? מה המחשבה הראשונה שעוברת לו בראש? הילדים האלה בטח הם כבר תכננו איך להפריע לי, איך, איך לשגע אותי. אני צריך להראות להם שאני בעל הבית פה. לא יהיה קום ולא יהיה. ואז הוא מתחיל את השיעור ושני חבר'ה מאחורה מתלחשים. אה, הנה, הנה השניים שהורסים לי את השיעור. לשתוק! המנהל. ישלח אותו למנהל ולא... הוא כבר הפסיד. הוא הפסיד שתי נשמות. הילדים, הכיתה ראתה אותו כועס. מה התכל'ס? מה? לאן זה מוביל? עכשיו אין בכלל. הם, מה היה בו? הם חזרו מהפסקה, הם שיחקו בחוץ, לא יודע, שיחקו תופסת. יש מה שנקרא זמן הסתגלות. הם ישבו ודיברו ביניהם. "אתה יודע ינקי הוא לא בסדר בגלל שבמחבואים הוא התחבא למקום שאנחנו סיכמנו שלא מתחבאים. אז אתה יודע, הפסקה

43:10 דובר 2 באה, נגיד לו". הם בזמן הסתגלות, הם מדברים בכלל בעניין שלהם. הם לא סופרים אותך. אתה לא, אתה לא הנושא. עכשיו אם היית בא בלי אגו, היית בא נטול אגו, היית צופה, היית צופה טהור. יש באקדמיה, זה נקרא צופה טהור. היית עכשיו מתבונן מה קרה כאן. שאתה נטרלי מהר הם, הם עדיין באיזשהו עניין אחר. אני רוצה להתחיל שיעור. אתה יודע מה? אולי, אולי תן להם עוד רגע. אולי תתעניין מה קורה. יש, יש בזה כל כך הרבה. אני יכול להאריך בזה המון. לא יודע כמה זמן יש לנו, תגיד. אני איתך. כן? כן, יש לנו. אתה איתי זה ברור. השאלה עד מתי, עד מוסיי[?]. טוב, תשמע, אני רוצה לספר לך. אני אביא לך פה עכשיו סיפור. אני מקווה אבל שזה לא יגרע מהזמן של, כן, החבר'ה יגידו, "אבל לא נתת לנו כלים בסוף". אבל סיפור קטן אני אנסה לקצר. היה לי תלמיד שנה אחת, תלמיד שהיה בסדר, הוא היה נחמד, הוא היה אוהב ללמוד והכול. היום הוא כבר אבא לילדים, אבל פעם בכמה זמן הוא היה מתפרץ. הוא היה מתחיל להשתולל ולהכות חברים, ובכיתה הוא היה סוער. היה מן גל כזה ואני הייתי צריך, חשבתי שאני מתערב, אני עושה, אני מרגיע אותו ובום! ואחר כך עד שלאט לאט נרגע. זה כמו פעמון, כמו הדיאגרמה של הפעמון. עליות וירידות. ויום אחד זה היה עוד כשלמדתי לתואר שני במכללת אורנים. אז המרצה אמר לי, הבאתי את הדבר, כל אחד הביא איזשהו אירוע, את זה הבאתי, שמתי על השולחן. המרצה אמר לי, "תראה, תנסה לא להיות מעורב, תנסה להיות צופה, תנסה לתפוס את הטריגר. מה גורם לילד הזה לצאת מהכלים? תנסה.

45:09 דובר 2 כל פעם שקורה הפיצוץ תלך צעד אחורה, תעשה ביופסיה, מה שנקרא. תנתח מה, מה היה, מה קרה? האם מישהו אמר משהו? האם אתה אמרת?" התחלתי לעקוב אחרי העניין הזה. פעם ראשונה עוד לא ממש הבנתי, לא ראיתי, והפעם השנייה אני חושב כבר התחלתי לנחש, להריח. אחרי עוד פעם ועוד פעם עלתה בי ההשערה שהנושא, כשהוא עולה בכיתה הנושא אבא, הוא מתפוצץ כי ככה ראיתי.

45:43 דובר 8 שמת לב לאט לאט שזה ה-

45:45 דובר 2 שמת לב שאתה יודע, אחרי כמה, אחרי פעם, יש משחק כזה של מילה שאתה בוחר, אני שואל אותך שאלות, אתה צריך להכניס את המילה בתוך משפט. אחרי כמה משפטים אני קולט איזו מילה בחרת כי אתה מכניס את זה בכל מקום. אז ככה אחרי פעם, פעמיים, שלוש באתי עם זה לשמה לכיתה והמרצה אמר לי, "עכשיו כדי לאשש את ההשערה שלך אתה צריך לנסות ליזום את העניין. תבוא לכיתה, תדבר על אבא ותראה אם זה באמת.אם זו הפצצה, אם זה הטריגר." טוב, באתי מאוחרת לכיתה וזה אכזרי, אבל אתה יודע, זה בדרך לרפואה מה שנקרא. אמרתי, "ילדים, היום אנחנו קצת נסטה מהתוכנית. אנחנו לא נלמד את ההלכות שאנחנו לומדים כרגיל. היום נלמד הלכות כיבוד אב ואם. אדם צריך לכבד את אביו וכולי וכולי."

46:40 דובר 8 אתה מסתכל עליו.

46:42 דובר 2 לא, לא, לא הסתכלתי במיוחד, אבל הפיצוץ לא איחר לבוא. עכשיו ילד סטנדרטי, אבא ואמא אני מכיר אותם, הכל בסדר. כאילו מה, מה? לא ידעתי מה לעשות. אחרי עוד פעם התקשרתי לאמא ואמרתי לה, "אני רוצה לדבר על הנושא הזה. אנחנו צריכים לציין." יזמתי שיחה ואמרתי שנראה לי שיש פה איזושהי בעיה עמוקה עם הנושא אבא. ודיברתי מאוד בעדינות וברמזים, ולא לקח הרבה זמן עד שהיא פרצה בבכי והיא סיפרה לי שהאבא הזה שנמצא איתנו היום הוא לא אבא של הילד, הוא אבא חורג. האבא האמיתי עזב את הבית לפני כך וכך זמן, לפני שנה וחצי, ולא יודע, והוא החליט שהוא לא מעוניין בקשר עם הילד והילד מאוד מתגעגע לאבא שלו.

47:43 דובר 8 בעצם האבא מבחירה ניתק את הקשר עם הילד וזה הטריגר שלו.

47:46 דובר 2 ועכשיו הילד מאוד מאוד מתגעגע לאבא שלו ורוצה וחותר לקשר והאבא, אבא לא מעוניין. כן, כואב. יום אחד ביקשתי ממישהו מערי המקום שייכנס לכיתה. לקחתי את הילד הזה, עשינו טיול פה בהרים, הלכנו לאזור של אבא שאול. אתה מכיר איפה קבר אבא שאול? אבא שאול ואשתו. אגב, זה מקום מדהים. אני לא מכיר, אולי יש, אבל אני לא מכיר עוד תנא או אמורא שקבור עם אשתו. אבא שאול ואשתו.

48:22 דובר 8 איפה זה נמצא?

48:23 דובר 2 זה נמצא באזור של באבירי[?], אבל בכיוון ההפוך של-- כי אנשים בטח יודעים. אתה יכול אחר כך לצפות במפה. זה מקום פסטורלי מדהים ואני, הקטן, טוען שיש במקום הזה סגולה לשלום בית, בגלל שאבא שאול ואשתו.

48:47 דובר 8 אתה אומר לנו תנא שקבור-

48:49 דובר 2 ואני אומר מניסיון, אם יש לנו לפעמים חילוקי דעות, אשתי ואני, אנחנו עולים לקבר שם ויושבים שם והכל מסתדר בסוף. אז הסתובבתי שם איתו ולאט לאט, לאט לאט, בעדינות, זה לקח ארבע שעות.

49:05 דובר 8 וואו.

49:05 דובר 2 פתחתי את הנושא ו-ו-ו-ובכינו שנינו. זה היה מאוד מרגש. זה היה משהו מאוד עמוק, עמוק, עמוק, עמוק. ואז חשבנו יחד מה אפשר בכל זאת לעשות. אבא לא רוצה לשמור איתי על קשר, מה אני כן יכול לעשות? ואמרתי לו בסוף אמרתי בוא ניכנס לאבא שאול. אבא, אבא שאול, ונגיד פרק תהילים, נגיד קצת כמה פרקי תהילים. ישבנו שם בשברון לב, אמרנו פרקי תהילים ו... הלוואי שההפי אנד היה שהאבא החזיר, חזר. אז זה לא קרה, אבל לפחות הילד איכשהו, איכשהו התגבר ולמד להכיל את ה-- הוא קיבל איזשהו כלי, אתה מבין? ומאותו יום הוא כל כך השתנה, ועד היום כשאני פוגש אותו, הולך עם הילדים ברחוב, הוא כל כך-- הוא איש שמח, לבבי.

50:05 דובר 8 וואו, איזה סיפור.

50:06 דובר 2 אתה מבין? עכשיו כל זה בא מ-מ-מהיכולת שאותו מרצה ניסה לתת לי את הכלי הזה. הוא הצליח לתת לי את הכלי של אל תהיה מעורב, לא, אל תכניס את האגו שלך. הפוך, להפך. קח צעד אחורה ותהיה צופה. תהיה עיתונאי, תהיה סקרן. מה קורה פה? למה? הוא עכשיו קם וזורק כיסא ומשתולל. ומה התגובה הטבעית של המלמד? "שב! מה זה?" לא, שב רגע. תקח רגע צעד אחורה ותגיד מה קורה כאן? מה? מה? מה יש פה? וכשאתה מצליח להגיע למשהו, אתה נכנס לעומק, למקום עמוק אצלו בנשמה, בלב, ואז אתה יוצר אצלו את הצורך. בוא, בוא ננסה, בוא.

50:59 דובר 8 אני מנסה לשאול. זה משהו ש-- מחנך בשלושים תלמידים. הוא יצטרך ליצור את אותו חיבור עם כל השלושים תלמידים כדי ל...?

51:09 דובר 2 אממ

51:09 דובר 8 כמובן שהסיפור שאתה הבאת זה מקרה מאוד-

51:11 דובר 2 תראה, אני פעם, אני פגשתי לאחרונה את הרב שי ובר[?]. הרב שי ובר[?] הידוע, הוא היה המלמד שלי בכיתה ח'.

51:21 דובר 8 יש לו בעצם את כל הגמרא.

51:23 דובר 2 כן, כן, כן. המכון הזה, כן. הוא יהודי. הוא, אה, בקיצור, היה לנו מלמד שלא אהבנו אותו והצלחנו להעיף אותו עם כל מיני שיטות שלנו ואני לא, לא, לא, לא מתפאר בחלקי בעניין. בכל אופן, הביאו אותו, את שי ובר[?] מהכולל, בכיתה ח' ללמד אותנו. והיה כל כך-

51:48 דובר 8 איפה זה? איזה-

51:49 דובר 2 בחדר חב"ד בירושלים.

51:50 דובר 8 תרס"ז[?]?

51:51 דובר 2 תרס"ז[?]. והוא כל כך, הוא כאילו הוא התאמן עלינו, אנחנו היינו השפנים שלו. ו-ו-והיו כבר כאלה אמרו, "אה, מה, הביאו לנו מלמד חדש, נעייף אותו גם כן כמו שעייפנו את ההוא." אבל תכלס, למעשה, הוא היה כל כך טוב, הוא כל כך היה לבבי. הוא הגיע לכל אחד מאיתנו בצורה כל כך אישית, שאנחנו חלמנו שאולי נזכה ללמוד אצלו עוד שנה אחת. לא רצינו ללכת לשום מקום אחר. עכשיו הוא, פגשתי אותו לפני, אה, אה, האחיין שלי, אה, הבן של איציק אח שלי עליו השלום, הוא חתן של אצל הבן שלו, אצל מוישה. אז פגשתי אותו שם בוורט והוא מיד אמר לי אורי מרטון, נכון? עכשיו אני כבר לא נראה ילד בן שתיים עשרה. וטוב, אי אפשר. נפגשנו פה ושם בהדרכות של גמרא, אבל זה לא היה אישי. אז אמרתי לו איך? איך הרב זוכר אותי? אז הוא אמר לי אני מכל שנה, כל שנה אני זוכר את הטוב ביותר ואת השווינדלר ביותר, את השפיציק, את הזה שעשה לי הכי הרבה צרות. עכשיו אתה תחליט מה אתה, אתה זה או אתה זה. אז אני אומר ככה, בקצוות יש לנו תמיד את הילדים שאנחנו לא שוכחים אותם.

53:16 דובר 9 שדרישו מאיתנו הרבה תשומת לב.

53:18 דובר 2 אי אפשר להתעלם מהם. יש לנו בצד אחד את החזקים, יש מצד אחד את אלה שפחות. וכל אלה שבאמצע, כל המנעד שבאמצע, לפעמים אנחנו, אה, שוכחים לתת להם את התשומת הלב שלהם וזו טעות. טעות קשה מאוד. ואני לא אומר שמלמד צריך בכל שיעור להתחיל לשים לב לכל תלמיד, אבל צריך שיהיה לו, תהיה לו איזושהי טבלה והוא יוכל לסמן וי התייחסתי לפלוני, דיברתי עם אלמוני, הייתה לנו שיחה משותפת, הייתה לנו הליכה משותפת. מה עשיתי איתו? מה עשיתי בשבילו? שיהיה לו, שיהיה מסודר, שלא, שלא יהיה אחד שישכח, שישכח מאחורה, שיישאר מאחורה. וזה, זה מאוד חשוב. לדעתי זה מאוד חשוב.

54:08 דובר 9 וזה הדרך לייצר את מה שדיברת בהתחלה, את ה-- שהוא מרגיש שזה בית, שהילד מרגיש שהכיתה זה ה...

54:14 דובר 2 זה עוד לא, זה, זה הכלי הראשוני.

54:18 דובר 9 קשר, קשר אישי אחר כך.

54:19 דובר 2 הקשר הראשוני. עכשיו, אחרי שאני יודע עם מי יש לי עסק, אני צריך לדעת איך לדבר איתו, איך לפנות אליו. ולא צריך לפחד מזה שהקבוצה, מישהו אחר יבוא ויגיד למה איתו אתה ככה? לא צריך לפחד מזה. ילדים מבינים שיש ילדים עם חריגות. כל אחד יש לו את החריגות שלו ואת החריגות שלו וכולי. אבל מה שכן, צריך להכיר את הנפש של הילד ולדעת איך לתקשר איתו. עכשיו זה, זה נושא מאוד רחב. הנושא של התקשרות. אז קודם כל דבר ראשון נגיד ככה.

55:02 דובר 9 התקשרות.

55:03 דובר 2 התקשרות של תלמיד לרב. סגנון, בוא נגיד ככה סגנון התקשרות של התלמיד, של אדם בחיים שלו. איך אדם מתקשר מה שנקרא אטאצ'מנט. אתה הרי דובר אנגלית. ה-אטאצ'מנט שלו זה כל כך, הנושא הזה כל כך נחקר. מלא מחקרים בעניין הזה. המון המון. סגנון בטוח, סגנון לא בטוח, סגנון נמנע, סגנון, אה, אה, יוזם. אבל לפני הכל, למה זה חשוב? למה חשוב שתהיה התקשרות פה? אז כמו שאמרתי פעם המלמד היה נכנס, אומר אתה מתחיל את השיעור, אומר את הגמרא, לא מעניין אותו. כן הבנת, לא הבנת, מי שמפריע יצא החוצה, מי שתתחצף ילך למנהל, אה, כן? ולא, לא הייתה שום התקשרות. אז פעם זה לא היה כל כך מזיק. היום זה נוגע לנפש. נתחיל מזה שתלמיד, בוא נגיד ככה אנחנו רוצים, בוא נתפוס כדוגמה את התפילה, למרות שזה לא הנושא שלנו, אבל כדוגמה שממנה אני ארצה לצאת לכל העולם איך יהיה לי. אנחנו רוצים לחנך ילד להתפלל, אבל, אבל הילד לא מבין את העניין הזה. אתה יודע שבהלכות של ימים נוראים כתוב לשון לקחת שליח ציבור. מה התנאים של שליח ציבור? שיהיה זכאי מגדול ושיהיה-- כולל עינויים זה התנאי האחרון.

56:42 דובר 10 חשבתי שזה לא תנאי.

56:43 דובר 2 לא, זה התנאי האחרון. יש תנאי אחרון שכל עינויים ואגב לא כתוב. כל בוקע רקיעים, כל נעים, נעים שלא מבריח אנשים מבית הכנסת.

56:54 דובר 10 זה חשוב.

56:55 דובר 2 זה מאוד חשוב. אה

56:59 דובר 10 זאת אומרת התנאים של ביום נוראים?

57:02 דובר 2 התנאים של יום נוראים, אחד התנאים זה שיהיה ביתו ריקן, הוא מטופל בילדים וביתו ריקן כדי שיהיה לו צורך להתפלל, שירגיש שיהיה ה

57:14 דובר 10 מה זה אומר ביתו ריקן? שחסר לו בפרנסה?

57:16 דובר 2 כן, ביתו ריקן, ביתו ריקן ומטופל בילדים כדי שיתפלל. זה הלשון בהלכה כדי שיתפלל מקירות ליבו. זאת אומרת שההלכה הזאת אומרת לנו שאדם מתפלל עם כל הכוונה כשהוא צריך, כשהוא זקוק. והעניין של תפילה במקור שלו מדאורייתא זה בעניין הזה שאדם צריך אז הוא מתפלל.

57:44 דובר 10 נכון.

57:45 דובר 2 ככה זה היה. אבל ילד יש לו הכל. אני הולך, אני בא לתפילה ואני מתחיל לחשוב מה אני צריך ואיזה רשימה. וואו וואו וואו וואו. אחר כך לימדו אותי שזה מחשב הזורס צריך לכוון דברים אחרים, להתבונן בדברים אחרים לא בחשבון הבנק שלי, אבל

58:02 דובר 10 ותמיד יתחיל אבל משם.

58:03 דובר 2 כן, אבל צריך שיהיה איזשהו צורך שמי שיעורר אותי. התלמיד יש לו הכל, נותנים לו הכל. מה, מה חסר לו? הוא חי כמו בני ישראל במדבר, יורד לו מן משמיים, הכל הבגדים צומחים איתו.

58:17 דובר 10 מכובסים, הכל.

58:19 דובר 2 כן, הוא בא בבוקר, הכל מכובס. בוא נגיד מה הוא צריך בחיים שלו. אז כדי לגרום לילד להתפלל אתה צריך ליצור אצלו צורך. איזה צורך אפשר ליצור אצל ילד? אני לא מדבר, לא מתכוון להכביל לו את האוכל או את הבגדים וחס וחלילה, אלא הצורך של ילד הוא לרצות אותך, שהוא ירצה שאתה תהיה מרוצה ממנו.

58:48 דובר 10 אני זה המלמד?

58:49 דובר 2 כן, אני. בוא נדבר עכשיו על הורים. גם המלמד אותו דבר גם המלמד. הרי כל העניין של כבד את אביך ואת אימך וכתוב בספרים זה בגלל שילד עד גיל מסוים הוא לא קולט עניין אבסטרקטי, עניין הוא צריך לראות, הוא צריך למשש. כשילד נולד, כשתינוק נולד הוא ממשש כל דבר. בהתחלה הוא גם אפילו טועם כי השפתיים מאוד רגישות לחום, לקור, למרקם. אחר כך מספיק, אחר כך מספיק לו למשש והוא מבין מה יהיה, מה תהיה התחושה בשפתיים. עם הזמן לאט לאט הוא כבר לא צריך לנגוע, אבל הוא צריך לראות, צריך לשמוע. הילד לא מבין כשאתה מסביר לו הקדוש ברוך הוא, הוא לא. לכן לא מתחילים ללמוד גמרא עד גיל מסוים בגלל שהילד לא מבין סברות. כן, סברות תיאוריות, סברות אבסטרקטיות. הוא צריך משהו מאוד מוחשי. וגם כשמתחילים ללמוד גמרא מתחילים מסוגיות שהן מאוד מוחשיות, שקרובות לעולם שלו, של מציאות ואבידות וכולי.

59:52 דובר 10 כן.

59:53 דובר 2 וסימנים. אז מה, מה הקדוש ברוך? מה עשה הקדוש ברוך הוא כדי לתת לילד את העניין הזה של סמכות, של היררכיה, של יש מישהו מעליי שאני צריך לשמוע וכן

1:00:11 דובר 10 לבקש ממנו להתפלל.

1:00:12 דובר 2 אז הוא נתן לו זוג הורים, נתן לו הורים והוא אמר לו כבד את אביך ואת אימך. וזה חנוך לנער על פי דרכו. אתה, כשהוא מפנים את העניין של כבד את אביך ואת אימך. אבא ואמא הם בשבילו אלוקים במירכאות ב-ב-בילדות

1:00:30 דובר 10 בשנים הראשונות

1:00:31 דובר 2 ואחר כך אם כשהוא גדל, אז אם-אם הוא-הוא לומד להשליך את זה כלפי הקדוש ברוך הוא. ובמאמר מוסגר, אם כבר, אם יש אולי הורים שצופים, אז אולי כדאי לומר שיש הורים מאוד סמכותניים והם דורשים מהילד משמעת עקבית ואוי ואבוי אם הוא לא שומע בקולם. הילד הזה גדל, אז הקדוש ברוך הוא כזה, הקדוש ברוך הוא

1:00:59 דובר 10 ככה מצטייר אצלו

1:01:00 דובר 2 ככה מצטייר אצלו. הקדוש ברוך הוא מחפש אותי כל הזמן, מסתובב עם ה... הנה הוא דיבר בקדיש, אתה מבין? ויש לו פסוק "אל נקמות ה'." יש הורים ותרנים, תותר לו. הילד חמוד, ילד מתוק, הוא לא מבין כלום. כשהוא יגדל הוא יהיה בן עשרים ושתיים. לדבר איתו על שחיטה, אתה מבין? הוא גדל הקדוש ברוך הוא ותרן, רחום וחנון. לא נורא, הוא אוהב אותי, הוא אוהב כל יהודי. אני יכול לעשות מה שבא לי. בסוף הוא יזרוח לאפר [?], מי שיכעיס אותו, הוא יודע איך להסביר לעצמו את העניין. מה המקום הנכון של הורה וגם מלמד להיות סמכותי אבל אסרטיבי. זאת אומרת אני מקווה ומייחל ומשתוקק שתשמע בקולי, ואם אתה לא שומע בקולי זה מצער אותנו, אנחנו ההורים, זה מצער אותנו מאוד. אנחנו כל כך שמחים כשאתה עושה טוב. אנחנו כל כך שמחים לראות אותך עושה מצווה, מקיים משהו שביקשנו ממך. אבל אנחנו, אנחנו לא שוטרים, אנחנו לא עומדים, אנחנו לא עומדים עם הקאנטשיק, כן. אנחנו, הכלי הכי חזק זה השמחה והאושר והנחת להראות, להקרין החוצה את הנחת ואז הוא רוצה לרצות אותך. הוא רוצה שאתה תהנה ממנו ושיהיה לך נחת ממנו. ואז כשהוא גדל אז זאת השאיפה שלו מהקדוש ברוך הוא, רוצה לעשות נחת רוח

1:02:35 דובר 10 לקדוש ברוך הוא

1:02:36 דובר 2 זה כל העניין. ואז אם, אם הילד הגיע הוא לא בא להתפלל, לא בא לו, הוא לא מגיע לתפילה. פעם אחת הוא איכשהו הגיע והוא יכול לשמוע פעם שיחה, נגיד מהחדר שלו, שיחה במטבח מכוונת, כאילו השיחות הלא ישירות הם הכי פועלות. שאבא אומר לאמא וואי אני היום בקריאת שמע חשבתי על מוישל'ה ואמרתי וואו כל כך חבל שהוא לא איתי. אני כל כך הייתי שמח אם הוא היה יושב איתי והיה ואז פעם אחת שהוא נכנס אפילו חמש דקות, אתה אחר כך עושה מזה צימעס. לא מיד, יומיים אחרי זה אתה בא עם איזשהו סוכריה, אתה אומר לו זוכר בשבת? ביום שלישי תבוא. בשבת עשית לי נחת, באת לקריאת שמע, זוכר שקראת קריאת שמע? הנה אני רוצה שיהיה לך נחת כמו שלי היה נחת. קח משהו מתוק. המלמד החכם יוצר אצל התלמיד, הוא מתקשר אליו ויוצר אצל התלמיד את הרצון לרצות אותו. איך? למה שתלמיד ירצה לרצות את המלמד? כי המלמד משמעותי בעיניו. המלמד הוא דמות משמעותית ואני בתור תלמיד יש לי חשק ל-ל-לרצות לגרום נחת למישהו שהוא משמעותי בעיניי.

1:03:57 דובר 10 משמעותי זה השלב של הקשר בהתחלה.

1:03:59 דובר 2 עכשיו איך, איך, איך גורמים לכך שאני אהיה משמעותי בעיני התלמיד? אם הוא יהיה משמעותי בעיניי, זהו. קמה עם הפנים לפנים. עכשיו מתעלמס. לא אני עושה כאילו כדי ש-- אלא באמת להתבונן בתלמיד, לחפש את התוכן שבו, ל-לגרום לכך שהתלמיד הזה יהיה בלב שלי, יהיה משמעותי בעיניי, להאיר לו פנים.

1:04:29 דובר 10 זה מה שאמרנו בהתחלה.

1:04:30 דובר 2 לדבר איתו בשפה שלו. לחפש. אני אספר לך עוד משהו. מותר לי? יש זמן לסיפורים.

1:04:35 דובר 10 כן, סיפור ואז נתקדם.

1:04:37 דובר 2 היה ב-ב-אחד התפקידים שלי באחד הכובעים אני מדריך נוער. היום אני כבר לא עוסק בזה כל כך, אבל פעם הייתי עובד עם נוער בסיכוי מה שנקרא. אהמ, והיה נער אחד ש-- במסגרת קידום ל-למידה הוא לא, הוא לא, הוא היה כבוי. לקח לי זמן ככה ללמוד אותו, להכיר אותו וראיתי שהוא לא, הוא לא חי בקיצור.

1:05:10 דובר 10 רגע, בהדרכת נוער אתה פוגש אותם יום יום, היית פוגש את הנער?

1:05:13 דובר 2 חלק הייתי פוגש יום יום בקידום נוער, בקידום, קידום למידה. היה, היה פה יהודי מאוד יקר, הוא כבר איננו, עליו השלום, חיים קדוש, ובניו, וילה [?] וליאור שבבו [?]. הייתה, היה פה מסגרת גם, גם הייתי עובד בטבריה עם, עם נערים, גם במסגרת מסודרת וגם מחוץ למסגרת הייתי פוגש אותם גם על הברזלים, מה שנקרא, אה.

1:05:38 דובר 10 אז אתה פוגש את אותו נער, רואה שהוא לא-

1:05:40 דובר 2 פגשתי אותו, ראיתי שהוא לא, לא בעניין בקיצור. דיברנו. יום אחד ישבנו לדבר ואני ככה לאט לאט מנסה מפה ושם להגיע אליו ומה שמתברר זה שהנושא שמעניין אותו זה כדורגל. הוא חי בכדורגל ואז היה איזשהו טורניר ו-ומתחרים וליגה ובית א' בית ב' וכולי. עכשיו הוא מספר לי את זה כזה, אגב אורחה, כי הוא הבין שזה לא מעניין ובאמת לא מעניין אותי. ה-הקשר היחיד שלי לכדור זה הצורה. אני תמיד אומר שבכיתה ב' הייתי טוב בכדורגל בתור כדור. כשחקו להביא כדור אז משתמשים .

1:06:30 דובר 10 אז אין לך קשר. זאת אומרת, זה לא משהו שאתה-

1:06:32 דובר 2 לא משהו ש-- ודאי שלא הכדורגל במשמעות של ה-- תמיד זה לא, לא ספורטיבי, זה צפייה ויה-- באותו לילה התיישבתי על החומר, חיפשתי, נברתי, למדתי שמות של קבוצות, למדתי שמות של שחקנים, שחקני מפתח, מה עכשיו, איפה נמצאים עכשיו טורנירים ותחרויות ומה עומד להיות וכולי. פשוט ישבתי ומילאתי את, מילאתי כרסי בשטויות האלה. את חטאיי אני מזכיר. ברוך השם שלא נשאר מזה כלום. למחרת כשנפגשנו זה זרקתי לו, שבוע הבא זה השחקן ההוא יעשה קאר [?], מקווים שיהיה, צריך לצבור שלוש נקודות, זה זה. הוא פתח זוג עיניים. וואו. נדלק. כי הוא בא מבית, אה, חרדי ששם אף אחד לא, זה לא מעניין את אף אחד. אף אחד בסביבה שלו, לא המורים ולא כלום. ופתאום בא מישהו. עכשיו הוא היה מספיק נבון כדי לדעת שזה לא באמת שאני בעניין. אני מורה, אתמול ראה שלא, אלא שאני, אה, ישבתי ועשיתי משהו בשבילו. להיכנס לעולם שלו, לנגוע בו. הוא כל כך התרגש מזה. אחר כך כשהייתה למידה הוא כל כך התאמץ והשתדל להיות איתי, כביכול להשיב לי, להחזיר לי. זאת אומרת, הוא הבין שאני עושה משהו כי הוא משמעותי בעיניי. עשיתי צעד רחוק מאוד, כי, כי אני רוצה לבטא את המשמעות שלו. אז אני נהייתי משמעותי בעיניו, זה היה, היה לו צורך לרצות אותי, וזה היה-- הייתה אינטראקציה נפלאה והוא התרומם משם. משם הוא עלה ואנחנו התקדמנו ולאט לאט הוא התחיל-- הוא קיבל התעניינות בתחומים שהוא צריך להתעניין בהם, שאני רציתי שהוא יתעניין בהם, אבל זה מבחירה, אתה מבין? אולי עוד סיפור קצר, יש זמן?

1:08:39 דובר 11 בוודאי.

1:08:40 דובר 2 פנתה אליי פעם אמא ממרכז הארץ. אני שמעתי שאתה אייזס גבר[?]. אז יש לה בן שהוא מנותק וזה, ולא מצליח, והוא בכיתה ח' והוא לא מצליח בלימודים. והיא אומרת לי תוך כדי שיחה, היא מתארת ילד מאוד מסכן שהוא מנותק מהכל. לא בבית הוא לא מתפקד, בכיתה הוא לא מתפקד, ותוך כדי ניסיתי לשאול אותה "אולי יש משהו שמעניין אותו בכל זאת?" "לא." אה, הוא, הוא, כדי להוסיף חטא על פשע, כאילו המצב כל כך גרוע שלפעמים הוא יוצא להתבודד והוא יושב שמה בטבע על איזה סלע, והוא מסתכל על הציפורים. אה, ציפורים, זה מה שמעניין אותו. הוא יודע להגיד לך כל ציפור מה היא ומה מקור המחיה שלה ומקור האזור החיו-- החיים שלה. בקיצור, אמרתי לה, "אמא יקרה, עכשיו את הולכת ללמוד צפרות. את הולכת עכשיו להקדיש את הימים הבאים להתעמק בעניין הזה, ללמוד על ציפור." "מה אתה מדבר? אני, הוא-- אני יושבת מתאבלת על מה שהוא עושה שמה על הסלע וזה, אני עוד צריכה גם כן להכניס את השטויות לראש." אמרתי לה, "תראי, השיחה שלנו יכולה להסתיים פה. אם את רוצה לשמוע בקולי תנסי את זה. תנסי, תראי, אולי זה יעבוד. תלמדי, תיכנסי לעולם של הציפורים ותתחילי לגלות יחד איתו את העניין הזה. תבקשי ממנו פעם לבוא לשבת איתו שם על הסלע. תתחילי לדבר איתו על הציפורים. תזרמו, תזרימו מידע, תזרימו משהו ביניכם. תתחילי מפה." התקשרה אליי אחרי חודש וחצי. היא אומרת לי, היא בכתה. היא אומרת לי, "אתה הצלת לי את הילד. הוא פשוט פורח." אתה מבין את העניין? שאנחנו, אנחנו צריכים, אתה יודע, אומרים חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. בעברית,

1:10:34 דובר 2 בכללי הדקדוק יש מילות קישור, יש סוג מסוים של סיבה ותוצאה. אתה אומר "לכן", אתה אומר "בגלל ש--" בגלל ש, זאת אומרת אני מתאר משהו ואני אומר שיש לו סיבה קודמת, בגלל שכך. או לכן, לכן זו תוצאה. אני עושה כך, לכן קורה כך. מה, מה היחס פה במשפט? חנוך לנער על פי דרכו ולכן גם כי יזקין לא יסור ממנה? או שאולי אפשר לפרש חנוך לנער על פי דרכו בגלל, מפני שגם כי יזקין לא יסור ממנה. תלך איתו, תזרום איתו בגלל שזה מה שיהיה. אתה לא תשנה אותו, לא תשנה את המהות שלו, את האישיות שלו, גם כי יזקין לא יסור ממנה ולכן חנוך לנער על פי דרכו, תרד אליו, לדרך שלו-

1:11:24 דובר 11 זה אומר שב--את אומר בכיתה, כדי שמחנך יוכל לפעול, מלמד, ר"מ, צריך בשלושים תלמידים לגעת בנקודה הזאת של ה...

1:11:33 דובר 2 אולי זה המקום לומר גם מילה על זה. כמובן שיש כללים. זה לא שאני עכשיו שחררתי את כל הרסן ואני מותק ואתה זה ואני יודע מה, אתה יכול, אתה לא יכול, אני אדבר איתך על ציפורים ועל כדורגל. יש כללים בכיתה ויש כללים בחינוך, גם לא בכיתה, גם באינטראקציה הבינאישית. ישנם סייגים וישנם גבולות, וידוע שהגבולות הם כדי שהתלמיד יוכל להרגיש חופשי בתוך הגבולות, כמו גדר בקומה רביעית, כן? שיש גדר אז הוא יותר מרשה לעצמו. הגדר צריכה להיות אלסטית במובן מסוים. אם אני אמרתי שבתשע הולכים לישון, תסגור את הספר. אבל יש לי עוד עמוד אחד לגמור את הפרק. תהיה אלסטי. אוקיי, שלוש דקות, חמש דקות. אל תהיה קשיח. בסדר, אבל גבולות צריך ואסרטיביות צריך. צריך שהילד יהיה לו ברור מה אתה דורש ממנו, מה אתה רוצה ממנו. אתה צריך לדבר ברור. הוא לא צריך לנחש, הילד לא... אתה מבין, אנחנו כל הזמן מצפים שהילדים יתנהגו כמו שצריך, ואם הוא לא מתנהג כמו שצריך אז אני גוער בו. אולי להפך. אולי אתה תתחיל, אתה ת-תשבור את המעגל, את הגלגל. תשבור אתה את המעגל הזה.

1:12:46 דובר 12 אחהם.

1:12:48 דובר 2 תתחיל אתה ל-ל-להנחיל, להסביר, אבל תזכור שבסופו של דבר זה יהיה מותאם. גם כיתה יש לה אופי והמלמד צריך להיות מותאם לכיתה. אם הכיתה היא יותר תוססת, היא יותר סוערת, המלמד צריך לדעת להכיל את זה. אגב, אם אני, הזכרתי במילה הכלה. הכלה זה מלשון כלי.

1:13:11 דובר 12 דיברנו על זה בשיחה.

1:13:12 דובר 2 אבל זה מלשון התקהלות. עכשיו אני רוצה להגיד לך, האור מתאים את עצמו לכלי על ידי זה, ככה בחסידות לומדים, שעל ידי זה הכלי מתרומם. אם אני מתאים את, אם-- אחרת אם האור לא מותאם לכלי אז זה שבירת הכלים.

1:13:25 דובר 12 הוא שובר.

1:13:26 דובר 2 עכשיו, כשהכלי מלא וגדוש עד למעלה, כל טלטול שופך החוצה. הכלי צריך להיות ריק כדי שיוכל לקבל. אם אתה רוצה להיות כלי להכיל את הילד, אתה צריך להוציא את עצמך מהמשוואה. לא מה הילד עושה לי, הוא מפריע לי, הוא מעצבן אותי, הוא מקשיב לי, לא הוא, אלא מה הילד, מה הוא? תשאל אותו מה הוא. הנה אני בהשגחה פרטית הקשבתי לפודקאסט שעשית עם הרב חיטריק והוא דיבר על העניין הזה של אני לדודי ודודי לי זה בחירה.

1:13:55 דובר 12 נכון.

1:13:56 דובר 2 מצפים שתבחר. מספיק, כמה אנחנו יכולים להגיד לך מה לעשות. עכשיו אתה צריך לבחור. אבל שים לב המשפט הזה. אני לדודי כי, כנראה כי, דודי לי.

1:14:08 דובר 12 אחהם.

1:14:08 דובר 2 או אני לדודי שרו צורסת ואני ממשיך לשרוד. או להיפך, דודי לי ואני לא. אבל מי זה אני במשפט הזה? מי מדבר? אני לדודי ודודי לי, דודי לי ואני לו. מי מדבר? התלמיד מדבר. לא הקדוש ברוך הוא אומר אתם, אלא היהודי אומר אני, אני לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא אליי. שומעים את הקול של התלמיד, קולו נשמע. לא, המלמד לא המלמד במרכז, לא קולו של המלמד. קולו של התלמיד דווקא. זה-זה-זה העניין. אה.

1:14:44 דובר 12 אני רוצה לשאול שאלה.

1:14:45 דובר 2 כן.

1:14:46 דובר 12 אנחנו ממש בימים שבכל הארץ תלמידים מתחילים, אה, מתחילים מחדש תלמודי תורה, חדרים וגם ישיבות. הרבה תמימים מתחילים ישיבות, שיעור א', שיעור ב', שיעור ג'. אמ, איזה דברים היית ככה לסיום אומר ל-ל-לצוות, להורים ב-בזמן הזה של התחלה, כשאתה מדבר על שהפוקוס עובר מקום מהמלמד מגיע, פותח את הגמרא. אז להתחלה של ה-- להתחלה של השנה, מה הם דברים שהיית אומר להם? אתה.

1:15:17 דובר 2 הייתי אומר ככה, אה, אני פחות טוב בזה. אתה צריך לפנות לראש ישיבה, למגיד שיעורים, זה, אבל-אבל אם אתה כבר שואל אותי ואני פה צריך לדבר, אני לא יכול להגיד איך ווייס נישט, אני לא יודע, כן? אז אני אגיד ככה. הדבר שהייתי אומר להם זה תהיו מעניינים, תהיו מרתקים, תהיו משמעותיים. אתה פותח את הגמרא ומתחיל ללמד והתלמיד מזהה שאתה יושב פה בעל כורחך, אתה חי בעל כורחך, אתה מת. אה, תהיה אטרקטיבי, תהיה, תחפש את הדרך שהשיעור יהיה מרתק. אני יכול לתת דוגמאות לזה אם יש לנו זמן, אני לא יודע. אה, דווקא בזה הייתי זמן מסוים מד"פ, כן, מדריך פדגוגי. נכנסתי לשיעורים וצפיתי בהם וראיתי מלמדים שהם מעניינים, לומדים יבשים, יבשותיים. אם אתה הלימוד אצלך הוא באופן של חידה. זאת אומרת מה שנקרא שיטת הגילוי העצמי. אתה נותן לילד נתונים, אתה שואל אותו ש-- מה קורה פה? שהוא יקלוט שיש פה סתירה, שהוא יחפש תשובה לשאלה שהוא יחיה את הגמרא ואז זה הופך להיות קו שלו. אתה יכול להשתמש הרבה בהומור. ההומור הוא כלי חזק מאוד. אני בדרך כלל עם חוצפנים הייתי משתמש בזה הרבה.

1:16:51 דובר 3 למה?

1:16:51 דובר 2 כי הוא מתחצף, אומר לא רוצה לשמוע לך, לא רוצה מי אתה בכלל וזה. אבל אתה יודע, אז הסטנדרט הוא תשלח אותו למנהל, תפתח תיק, יש לו עכשיו תיק בנל"א[?] ב--

1:17:03 דובר 3 לשרוד שם.

1:17:04 דובר 2 הזמנו את ההורים שלו זה, זה פשוט זה מעייף גם אותי, אין לי כוח לזה. ולפעמים אתה יודע, מילה אחת של הומור במקום. מי אתה בכלל? אני? אני יפו שלולית. אתה לא יודע מה, משהו כאילו בוא אנחנו זה לא אתה מולי ולא אני מולך. אנחנו לא נלחמים. זה אתה ואני כנגד השעון, כנגד המערכת. נצל את הזמן. אנחנו נתונים לאותו צד של העגלה. אין, אין עימותים, אל תיכנס מתוך-- אל-- תתמנע מעימותים.

1:17:34 דובר 3 אהמ.

1:17:34 דובר 2 שים את האגו שלך בחוץ, מחוץ לכיתה לפני המזוזה. תן נשיקה למזוזה ותגיד תבקש מהקדוש ברוך הוא, תבקש מהרבי שיעזור לך, יתן לך את העצה הנכונה. תיכנס, תהיה אטרקטיבי, תהיה מעניין, תתעניין בהם. אל תילחם בהפרעות, תזרום איתם, ת-ת-ת-ת-תנטרל אותם בחוכמה. בקיצור, תהיה חכם.

1:18:03 דובר 3 כן.

1:18:03 דובר 2 שהתלמיד יבין שאתה פה לא בגלל האגו שלך ולא בגלל שאותו צריך למסור שיעור פה עכשיו אני אהיה במרכז, אלא יש פה את ה-- יש פה חומר שצריך ללמוד. יש פה, יש המון כלים מעשיים לזה. איך עושים את זה ומה, אבל, אבל זה, זה הטון, זה הטון. תראה,

1:18:21 דובר 3 אהמ.

1:18:21 דובר 2 ברגע שהתלמיד משמעותי, הוא מבין שהוא משמעותי, הוא מבין שיש משמעות למה שעושים כאן. הוא באופן, באופן אוטומטי הוא נרתם יותר ונוצר קשר טוב ביניכם. והקשר הזה גורם לכך שהתלמיד אה ירצה להתקשר, ירצה ל-- השתדלות פה היא, היא, היא שם המשחק. אתם אומרים ארבע-- עד ארבעים שנים, ארבעים שנה קאי אדעתא דרביה.

1:18:50 דובר 3 אדעתא דרביה.

1:18:50 דובר 2 לוקח ארבעים שנה עד שאדם קאי, עד שהוא קם, עד שהוא עומד על רגליו, הוא, הוא בזכות עצמו. למה? אדעתא דרביה? כי הרב שלו השקיע בו דעת. דעת זה התקשרות. הדעת הוא מלשון השתדלות. ארבעים שנה הרבי השקיע בנו ואחר כך הוא אומר לנו עכשיו תסתדרו, בואו נראה אתכם, תביאו אתם משיח. ככה זה, זה הנקודה של הדור שלנו. אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים לבחור. הבחירה שלנו היא קריטית. המעשים שלנו, כל מעשה קטן שלנו הוא קריטי. כשתלמיד קולט את העניין הזה זה לוקח זמן עד שמנחילים את זה, כי בכל אופן יש תפקיד לרב. הרב כמו ארבעים שנים במדבר. כן, ארבעים שנה עקוד בדור. אז פה לא ארבעים שנה, אלא צריך אנחנו כבר אחרי ארבעים שנה אנחנו כבר צריכים להיות בפנים. התלמידים כבר מוכנים לזה. אז המלמד צריך להיות זה שמציג בפניו את העניין. "הרי אנוכי נותן לפניכם היום" הוא בחר אותם בחיים, אבל אתה צריך לבחור.

1:19:51 דובר 3 מדהים.

1:19:52 דובר 2 בסדר.

1:19:52 דובר 3 לסיום אנחנו שואלים פה את האורחים על טיפ וטיפ או עצה בעבודת השם או בחינוך. אז נראה לי בחינוך היה הרבה לאורך כל הפרק. אז אולי משהו בעבודת השם שעובד לך, שאתה לוקח איתך ויכול לשתף אותנו ככה לסיום.

1:20:11 דובר 2 אני אספר לך. היה ערב חינוך פעם בכפר חב"ד אצל נחם[?]. דיברתי ודיברתי ודיברתי, ואחרי-- לאורך שעה וחצי, המנחה אומר, "עכשיו אנחנו נעשה שאלות ותשובות". הוא פונה אליי, שאלות ותשובות עם הקהל. אמרתי בסדר. לקחתי את המיקרופון, ירדתי מהבמה ופניתי לאנשים. אמרתי לו, "אתה". "מה אני? מה צריך לעשות אם תלמיד עושה כ...." הוא מסתכל עליי המנחה ואומר, "אה, אתה לא הבנת, לא. הם שואלים, אתה עונה". אמרתי לו, "אה, אתה רוצה שאני אענה על שאלות? אז אני אגיד לך את האמת. אם זה הנוהל פה וזה המנהג, אז אני אנסה לענות. אבל האמת היא שלי יש יותר שאלות מאשר כל הקהל הזה פה ביחד. לא, לא לכל שאלה יש לי תשובה". אני בעד כל דבר שעובד. מנסים. עובד, יופי. לא עובד, אל ת-- אל תמשיך לנסות את זה. אם-- תלמד דרך הרגליים, תנסה פה, תהיה כל הזמן סקרן, אל תיתקע בעניין אחד. אותו דבר בעבודת השם. יש אדם שאצלו יותר עניין, האירי יותר חזק, ההווי יותר חזק. אני, אה, כבר-- אנחנו כבר ארבע שנים, עוד בז' אלול יהיה ארבע שנים שאנחנו לומדים כל בוקר שיעור בצוותא. ואחרי תפילה בשש בבוקר. ואני יכול להגיד שלימוד חסידות באופן משמעותי בהפנמה מאוד משפיע על כל היום. זה א' ב'. ולחיות, לחיות אלוקות, לחיות עם הקדוש ברוך הוא. ואגב, גם אם מדברים על תלמידים גם ללמד אותם. אתה יודע, אני פעם שאלתי את מלמד, לא, לא חב"ד, חב"ד זה לא היה קורה. שאלתי מלמד פעם במסגרת אחרת, "מתי בפעם האחרונה דיברת עם הילדים על הקדוש ברוך הוא? אתה מלמד גמרא, אתה מלמד הלכה, אתה מלמד משנה. מתי הם שמעו הקדוש ברוך הוא? הקדוש

1:22:27 דובר 2 ברוך הוא אוהב אותך, הקדוש ברוך הוא מצפה ממך, הקדוש ברוך הוא כבוד לקדוש". זה, זה לא. והנה ה' נצב עליו. דיברנו על זה, נכון? שמה זה נצב עליו? שה' נצב עליו

1:22:45 דובר 4 נשמע משהו מאוד, אה

1:22:45 דובר 2 זה נשמע משהו מאוד, כן, מאוד, אה, כמו עין רואה ואוזן שומעת. ושמעתי את הביאור החסידי. אני לא זוכר מאיזה משפיע. הוי' ניצב עליו עומד עליך כמו אדם שעומד על סולם רעוע, על שולחן. הוא שם כיסא על השולחן ועומד ואומר לך, "תחזיק את הכיסא, תחזיק את הסולם שאני לא אפול". אם אתה מחזיק את זה קרוב בשביל לא ייפול כל סדר שטר שלוש[?]. אתה עכשיו זה בידיים שלך. כשאדם חי את זה, בשבילי נברא העולם. הוא חי את העניין הזה. הקדוש ברוך הוא איתי כל רגע, כל זמן. אני פועל דמה[?] למעלה ממך. אני פועל, אני עושה עניינים. הרבי, אה, הרבי, אני חושב שהצמח צדק אמר פעם למישהו להברך ש-שיתאונן על זה שהוא, אה, לא הרבי, לא זוכר מי זה היה, אחד רבי, ש-שהוא חוטא, נופל בחטא. אז הרבי אמר לו שיצייר צורת, צורת, שיצייר פני רבו, הצמח צדק. אז הוא חיפש איזה צדיק שהוא מכיר ואחר כך הוא אמר לרבי, "זה לא עובד". והרבי אמר לו, "פטח, ממיינדעם רבן"[?]. מתכוונים לרב. שאתה מנחיל לילדים את העניין הזה. קודם כל שהרבי יהיה משמעותי בעיניהם ושיפנימו את הדבר הזה, וזה סגולה לעבודת השם. זה פשוט עובד. אני עומד בפני ניסיון ואני מצייר את הרבי עומד לידי, עומד איתי. הוא בוחן כליות ולב. כל העניין של אלוקות שניצבת, ניצבת עליי זה, זה חודר, זה משפיע. אה, אני לא יודע אם זה עצה לרבים, אני לא, לא-

1:24:27 דובר 4 זה עובד לך.

1:24:28 דובר 2 כן, לי זה עובד. יש כאלה שבוודאי ילעגו לי שלא צריכים להגיע לזה בכלל, אין להם שום ניסיון. הם עושים הכול ברוח של ייחודים[?], הכול זורם על רכב[?].

1:24:38 דובר 4 לא פרשתי.

1:24:39 דובר 2 אבל כן, אמר נוקו[?].

1:24:41 דובר 4 טוב, הרב אורי מרטון תודה רבה על הזמן. יישר כוח.

1:24:45 דובר 2 תודה לך על ההזדמנות להתארח פה ואני מברך אותך שתצליח.

1:24:50 דובר 4 אמן.

1:24:50 דובר 2 ובעזרת השם תביא משיח בקרוב ממש.

1:24:54 דובר 4 אמן.

1:24:54 דובר 2 חיים לחיים.

1:24:55 דובר 4 חיים, יישר כוח.