הילד שלכם הפך למתבגר? הגיע הזמן "לעדכן גרסה" בחינוך | הרב מאיר דוד #007

00:00 דובר 1 גיל ההתבגרות. שתי מילים שאומרות המון לכולנו, אם כהורים לנער מתבגר או כבחור מתבגר בעצמו. לפרק הנוכחי ישבתי לשיחה עם הרב מאיר דוד, יועץ חינוכי במכון החסידי טכנולוגי. יצא פרק מלא תובנות. ממליץ בחום לכולם. אני מאיר ווישנפסקי ואתם מקשיבים לעל החינוך החב"די. הרב מאיר דוד, ברוכים הבאים.

00:20 דובר 2 ברוכים הנמצאים. כיף להיות פה. תודה על ההזמנה ועל האירוח.

00:25 דובר 1 אני, אני-

00:26 דובר 2 יישר כוח

00:26 דובר 1 לא תכננתי ל, אה, להגיד את זה, אבל דבר ראשון נהיית חלק, אה, מאוד מרכזי בכל מה שקורה לתוכנית הזאת להתקדם ולערוץ הזה, יישר כוח לך. ממש, ממש, אה, מעריכים ותודה על השותפות.

00:39 דובר 2 אחריך אני.

00:41 דובר 1 טוב, אז ב-בוא ניגע קצת בנקודה. אמ, נגיד אותה על השולחן, גיל ההתבגרות. אמ, הורים צעירים, הורים יותר מבוגרים, בחורים בעצמם, כולנו נפגשים עם זה, אמ, ונכתב, נכתב על זה המון וכל כך הרבה דברים, אה, נאמרו. בוא ננסה היום קצת לגעת ב-- לעשות בזה סדר. המקום של ההורים, גם לדבר קצת בסוף בסוף לבחורים בעצמם, לבחור בעצמו על התקופה, על הגיל. בוא נתחיל.

01:08 דובר 2 מעולה. אני רוצה אולי רגע לפני שאנחנו מתחילים, לפני שאנחנו צוללים לתוך, אה, גיל ההתבגרות, אמ, להגיד משהו מחוויה אישית שלי. אה, אני עוסק ב-ב-ב-בכל התחום הזה של נוער, אמ, כבר המון, המון שנים. עשרים שנה כמעט, אמ, עם נוער מתבגר ב-- מההתבגרות הצעירה ועד ההתבגרות הגבוהה יותר, ואני יכול להגיד שכל הזמן אני לומד דברים חדשים. כל הזמן לומדים דברים חדשים, ו... אה, אני אומר, אגיד עכשיו משפט אולי, אולי, אה, אמ, אם מישהו לא יהיה לו זמן לשמוע את כל הפודקאסט, לפחות שיזכור את זה. אה, כהורים למתבגרים אנחנו חייבים כל הזמן להתעדכן בנושא הזה של גיל ההתבגרות, כי התחלת עם זה שגיל ההתבגרות הוא משהו מאוד מדובר, מאוד ידוע, וכל הזמן אני מתפלא כמה אנחנו לא מספיק יודעים אותו ולא מספיק מכירים אותו ולא מספיק יודעים לתרגם את מה שבתיאוריה לבפועל למעשה לסיטואציות מסוימות שפתאום קורות עכשיו, כאן ועכשיו. פום, נתקלת עם איזו סיטואציה, הבן שלך מתקשר אליך מהישיבה, אומר לך, "תשמע אבא, אני רוצה לחזור הביתה" ואני רוצה עכשיו למכור איזה סיפור לרב בישיבה. דבר שקורה, אנחנו פוגשים את זה כל הזמן בישיבות, אני שומע את זה מהורים. קורה. אתה לא יודע מה לעשות. אתה פתאום, רגע, אבל אתה מכיר, אתה יודע מה זה גיל ההתבגרות. למדת על גיל ההתבגרות, שמעת על גיל ההתבגרות, קראת על גיל ההתבגרות. אז איך, איך, איך אני לא יודע בסוף מה לעשות עם זה? כי נראה לי שזה משהו שאם לא עוסקים בו, לא מתעסקים בו מספיק ולא, אמ, קוראים עליו, מדברים עליו, מתוודעים אליו, זה בסוף ב-ברגע ה-האמת זה נעלם ומתפוגג, וחוץ ממשהו תאורטי שאני יודע על גיל ההתבגרות

03:00 דובר 2 לא נשאר שום דבר. ולכן אני שמח שאתה מביא אותי פה ואנחנו מ-מדברים על זה. אה, ו-וכמובן שאני לא היחיד שיש לי מה לומר בזה. יש עוד הרבה אנשים שבאמת יש להם מה לומר, אבל אני רוצה קודם כל להגיד תקשיבו למה שאומרים, תיקחו את מה שאומרים, אמ, בואו ניישם את זה, בואו נהפוך את זה למשהו באמת יומיומי מ-ממשי, כי זה דבר שאנחנו כהורים אמורים ללוות אותו. וטוב, בוא אנחנו, אני-

03:29 דובר 1 בוא נתחיל.

03:29 דובר 2 אנחנו כבר נכנסים לתוך ה, לתוך העניין עצמו.

03:33 דובר 1 כן, אז מה זה? מה זה גיל? מתי זה? בוא ננסה קצת ל-

03:36 דובר 2 אוקיי.

03:37 דובר 1 קצת לזה...

03:38 דובר 2 אז, אה, בוא, בוא נתחיל, בוא נתחיל, אה, יותר מה, מהגישה היהודית החסידית, אוקיי? אני אקרא לזה ככה, אמ, כי היא, היא גם תיתן לנו תובנות בהמשך מבחינה, אה, פסיכולוגית, אני לא יודע איך, איך תקרא לזה, זה, זה ייתן לנו, אה, הבנה עמוקה יותר אני חושב ל-לנו, בטח לציבור חב"די, ציבור שומר תורה ומצוות שהחיים שלו מושתתים על אמונה ועל חסידות. אז אני אומר בגיל שתיים עשרה, בגיל שלוש עשרה, אוקיי, כל ילדה, כל ילד הופך להיות בר מצווה, בת מצווה. מה זה בר מצווה? בת מצווה? זה אומר שהילד הזה כבר מתחיל איזושהי דרך משלו. יש את הסיפור הידוע על אותו אחד שהגיע לרבי, הילד בר מצווה שהגיע לרבי והרבי אמר לו עכשיו אתה הופך להיות שחקן. עכשיו זה המשחק שלך ואולי הצמד מילים הללו, המשחק שלך, זה הכותרת של גיל ההתבגרות, כי זה מתחיל להיות המשחק שלו. עד עכשיו זה היה משחק שלנו, של ההורים, החובה עלינו, החינוך עלינו, ה-העבודה עלינו ופה מתחילה העבודה שלו. וזה תקופה מאוד נפלאה. קודם כל בוא נרגיע את כל המאזינים. תקופה נפלאה, תקופה מדהימה. הרבי מתייחס לזה שגיל הנעורים מה שמיוחד בו זה העוצמות שלו, הכוח, ה-המרץ לפעול. אין את זה, את זה זה זה קיים, זה לא קיים אצל ילדים. זה קיים במובן של ילדים, מרץ להשתולל וכדומה, אה כמו שכולנו חווים כל אחד בביתו. אבל מרץ לפעול ולעשות ולהטיב ול-לעשות פעולות בעולם זה דבר שקיים בגיל הנעורים, בגיל ההתבגרות. וכשאנחנו נדע לנתב את זה נכון ולפעול עם זה כך הרבי מנחה במכתבים להורים, אז אנחנו גם נדע, אמ, אה, להפיק מזה הרבה הרבה תועלת, כי זה באמת תקופה מיוחדת

05:38 דובר 2 נפלאה בתוך החיים שלנו, שהיא אגב, אם נסתכל על ה-- על ההתפתחות בחיים של אדם, אז ההתפתחות הכי גדולה שאדם עושה בחייו זה בשנתיים הראשונות. השנתיים הראשונות של, של החיים. כל הורה רואה את זה ומכיר את זה. ההתפתחות הכי גדולה זה, אה, מילד שלא זז, חסר אונים לחלוטין פתאום הופך להיות לילד ש-ש-שמנהל את הבית כמעט. אה שם יש את ההתפתחות הכי גדולה וההתפתחות השנייה הגדולה ביותר ב-ב-בחיים זה בגיל ההתבגרות. שמה פתאום יש ז- אה, זינוק אדיר, וזה לא סתם, כי זה, זה כמעט כמו להיוולד מחדש. זה כמעט כמו להיוולד מחדש. ופתאום ה-הילד הזה נהיה מישהו. פתאום הוא נהיה בן אדם. פתאום הוא נהיה איזושהי מציאות. וזה גם באיזשהו מקום החלום של כולנו, כן? שהילד שלנו תהיה לו איזושהי מציאות, שהוא יהיה מישהו. אז הנה הוא נהיה. זה המקום שבו הוא נהיה. ו יש הרבה משמעות למה שנעשה שם.

06:42 דובר 7 חבר'ה, עוד פרק של על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים. אז דיברנו על הגיל קצת. כאילו, מתי זה קורה? בגיל שלוש עשרה, שתיים עשרה, זה הזמן?

07:06 דובר 2 אז שאלה מצוינת. באמת, אה, ביהדות אנחנו מוצאים שבגיל שתיים עשרה, שלוש עשרה ילד הוא הופך להיות בוגר ואחראי למעשיו, ואז אני יכול לקיים מצוות. אמ, "היית לאיש", כן? אם, אה, בן אדם בגיל שלוש עשרה, שמעון ולוי איש חרבו, אז זה אומר שהם-- אנחנו יודעים שהם היו בני שלוש עשרה, כן?

07:28 דובר 7 כן.

07:28 דובר 2 זה בגיל שלוש עשרה בן אדם הופך להיות איש. אמ, היום אנחנו יודעים ורואים כבר שהביטוי, בוא נקרא לזה ככה, לוח חיוב במצוות, כן? זה התורה הנצחית לא משתנית, אבל הביטוי של גיל ההתבגרות מתחיל כבר בגילאים הרבה יותר צעירים. אני הייתי ממליץ להורים בגיל תשע, עשר להתחיל לשים לב. יש ילדים שהתבגרו באמת, אמ, תראו אצלם את גיל ההתבגרות בתופעותיו השונות, אמ, אם זה התפרצויות, אם זה ויכוחים, אם זה עמידה על דעתו יותר, אם זה פתאום, אה, אה, רצון לעשות, אה-

08:09 דובר 7 למתוח את הגבול.

08:10 דובר 2 כן, למתוח את הגבולות ולערער על כל מיני מוסכמות. אז, אמ אה ברגע שאתם מ-מזהים כזאתי, כזה התנהגות, תדעו שהילד שלכם מתחיל להיות מתבגר. זה מאוד, מאוד סביר שזה יקרה גם בגיל תשע או עשר. זה לא מופרך בכלל. זה קורה. ילדים היום בגיל תשע עשר כבר אה אנחנו רו-רואים אצלם אה סימנים של גיל ההתבגרות, לפעמים אפילו התפתחות פיזית. לא רק התפתחות נפשית, אלא אפילו התפתחות פיזית. אה ובדרך כלל זה, זה הרבה פעמים יכול לבוא-- זה, זה לא יכול, זה בא ביחד.

08:47 דובר 7 בדרך כלל.

08:48 דובר 2 ההתפתחויות. ברגע שהילד מתחיל להתפתח פיזית, אז אם הוא בריא כן בנפשו כמובן, וההתפתחות היא התפתחות רגילה, אז גם הרבה פעמים יבוא עם התפתחות נפשית כלשהי. אם יהיה לזה השפעות והשלכות. אני לא אכנס עכשיו לכל הפירוט למה, אבל, אבל, אבל, אבל הדברים האלו בדרך כלל באים ביחד. וכשאתה רואה שהילד שלך בגיל תשע או עשר מתחיל להיראות כמו מתבגר או להישמע כמו מתבגר, זה גם יכול להיות אה ב-בטונים של הדיבור שלו וב-, וב-- פתאום הוא מתווכח איתך יותר. אז תדע שבסדר, הוא הגיע לגיל ההתבגרות.

09:29 דובר 7 זאת אומרת, דבר ראשון לשים לב בכלל. בגילאים האלה לשים כבר אנחנו כבר הורים צריכים לראות.

09:34 דובר 2 חד משמעי לשים לב כי, כי, כי זה קריטי. אני זה חשוב.

09:40 דובר 7 כן, זה השאלה אבל רציתי לשאול. שמתי לב, מה זה אומר? אני צריך-- אני ממשיך ת-- כאילו הכל רגיל, לא? מה-

09:46 דובר 2 אוקיי.

09:47 דובר 7 מה משתנה ת-בתפקיד שלנו? אחרי זה נדבר על הבחור.

09:51 דובר 2 אז אה טוב, גיל ההתבגרות יש אה יש המון תפקידים. אוקיי, אנחנו, אני אתייחס לתפקיד של ההורים. יכול להיות שבהמשך ניגע בעוד תפקידים שמשחקים פה. אבל באמת כהורה, כמו שציינת וכמו שאמרתי קודם, אה כהורה אני חייב לשים לב שהילד שלי עבר לגיל ההתבגרות כי ה-השפה שלי איתו וה-ה-החינוך, אוקיי? מה שהיה עד עכשיו הוא קצת משתנה. הוא קצת משתנה. מה הכוונה? יש איך שאנחנו, כל אחד אה בדרכו ועל בשרו לומד לחנך את הילדים שלו. אי אפשר לחנך ילד בן שבע כמו שמחנכים ילד בן תשע או עשר שמתבגר. עכשיו זה לא רק בגלל שהוא גדול בעוד שנתיים, זה בגלל שכל המערכת שלו מתחילה לעבוד בצ-- באופן אחר. כל המערכת שלו משתנה. אמ, לדוגמה ילד בן אה שבע שאמרת לו מילת ביקורת, היא תתקבל באופן אחר לגמרי ממה שאצל ילד-

11:01 דובר 7 מתבגר.

11:01 דובר 2 מתבגר. אוקיי, שיכול להיות שזה גם בגיל תשע. אמ, ילד ש-- אה מצד שני, ילד שאמרת לו ילד בן שבע שאמרת לו מחמאה זה מתקבל באופן אחר לגמרי ממה שיתקבל אצל ילד מתבגר. ולכן ה-ה-ה-התדרים שלך, המסרים שלך חייבים להיות מותאמים לגיל שלו, למקום שבו הוא נמצא. כי ברגע שאתה תדבר עם ילד מתבגר כמו ילד, אז התחושה שלו תהיה שאתה אמ, לא מכיר. אתה לא רואה אותו, אתה לא מכיר בו. אתה חי בעולם של אבא לילדים קטנים והוא כבר לא שם. אז אתם לא מדברים ביחד. אתם לא מדברים אחד עם השני. אתה מדבר, אתה אולי מרצה, אולי אתה נ-נואם נפלא, אבל, אבל אתה לא, לא בתדר שלו בכלל. לכן חייב להיות שם סוויץ' והסוויץ' הראשון ח-- אה אה שנראה לי שצריך לעבור, מעבר לזיהוי הזה ולדעת שזה גיל ההתבגרות ולהגיד לעצמי אוקיי, הילד שלי עכשיו בגיל ההתבגרות. הסוויץ', הסוויץ' הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה לבוא ו-ו-ואה מי שצריך לקרוא על זה או לשמוע על זה או ללמוד את זה, אבל, אבל לדעת שאני חייב לשנות פה איזשהו משהו בגישה הרגילה שלי. אהה, מה שאני אתן פה איזשהו בסיס. אבל אני אומר-

12:26 דובר 7 לא יודע אם נספיק הכל עכשיו להיום.

12:27 דובר 2 כן, אבל, אבל, אבל אני אומר עוד, עוד לפני הבסיס הזה ומה לעשות זה ההבנה העמוקה הזאתי שאני חייב לשנות. אני חייב לשנות. אני חייב לעשות סוויץ' כי אחרת אני לא גדל עם הילד. אני יכול להיות שאני אשאר הורה לילדים קטנים עם ילדים גדולים וזה בדרך כלל מתכון לפחות הצלחה. בוא נגיד ככה. אמ, אז מה? מה? מה באמת אפשר? אפשר לשנות? אמ.

12:56 דובר 7 מה זה להיות הורה לנער מתבגר?

12:59 דובר 2 מה זה להיות הורה למתבגר? קודם כל זה, זה חוויה. זה חוויה, אמ, שמגיעה אליך באמצע החיים, אחרי שאתה בטוח שאתה ההורה הכי טוב שיש ואתה כבר מכיר את כל השיטות ואתה יודע בדיוק איך להציב גבולות ואתה יודע מה, איך לשים את הילדים ואתה ואת אשתך מחמיאים לעצמכם איך כבר בשבע כל הילדים במיטות ופתאום הכל מתהפך. פתאום כל מה שידעת וכל מה שהכרת וכל מה ששששמעת ואפילו שמעת על גיל ההתבגרות, כמו שאמרתי קודם, ו-ו-ופתאום אתה נתקל מול, אמ, תגובות, מול, אה, שיח, מול, אה, רצונות, מול דברים אחרים שלא הכרת עד עכשיו. עכשיו אני חשוב לי לסייג את זה. אמ, לא כל הורה שיש לו ילדים מתבגרים בבית חווה את אותה חוויה.

13:58 דובר 7 אממ.

13:58 דובר 2 אוקיי, אה, לא יודע, אולי, אולי. אולי תרצה שנדבר על זה בהמשך, אבל, אבל זה סוגיה. כלומר, ל-- אה, בתוך המקום הזה של להבין שאני צריך לשנות את הפאזה עם הילד שלי, אני צריך גם להבין שבתוך הילדים עצמם אני אצטרך לעדכן את זה כל פעם. אוקיי, לא כל ילד הוא חווה את גיל ההתבגרות אותו דבר ולא עם כל ילד אתה כהורה תחווה את גיל ההתבגרות אותו דבר. אתה צריך לשים לב איך אתה, אמ, נותן מענה נכון לילד הזה בגיל ההתבגרות שלו. ו-

14:33 דובר 7 זה משהו, אני שואל. זה, אתה יודע, אתה, הורים, אף אחד לא מלמד אותנו את זה. כדי לנהוג באוטו בכביש, כדי לנהוג בכביש אתה צריך לעשות רישיון ואחרי כל כמה שנים אתה צריך לעשות, אה, אתה יודע, אם מישהו קיבל נקודות או משהו כזה, אתה צריך. הורות, כאילו אתה נופל על זה. זה נשמע משהו מאוד, אה-

14:58 דובר 2 נכון. נכון ולכן אני הקדמתי ואמרתי ש-ש-שתראה, אמ, אנחנו מדברים פה על גיל ההתבגרות. יש אני מאמין עוד איזה לא יודע, עשרים פודקאסטים שמדברים על גיל ההתבגרות. כמה מאיתנו כהורים מאזינים לדברים האלו? וכמה מאיתנו כהורים באמת מנסים ליישם את מה שנאמר שמה?

15:22 דובר 7 כן.

15:22 דובר 2 עכשיו, אמ, אה, בדרך כלל אנחנו פחות נמצא את עצמנו נזקקים לזה, אלא אם כן אנחנו נתקל באיזשהו קושי שמאוד יטריד אותנו ואז נגיע אולי להתייעץ ויכול להיות שנגיע קצת מאוחר גם כן. גם זה אפשרי. אני בא ואומר אם אתם הורים שעדיין אין לכם ילדים מתבגרים ויהיה לכם ילדים מתבגרים, אמ, או שעכשיו אתם מזהים שכבר ילדים מתחילים להתבגר, תאגרו חומר, תאגרו חומר, תתייעצו עם אנשים, תדברו עם, עם הורים שכבר חוו מ-- זה, זה, זה לדעתי הכי, הכי טוב. לדבר פשוט עם הורים שיש להם ילדים מתבגרים. תשמעו מהם. פתאום תגלו שהרבה דברים שאתם חווים בעצמכם כבר אנשים על בשרם ועל נפשם ועל גופם. הם, הם חוו את הקשיים האלו ויש להם, יש להם דרך ויש להם איזשהו כיוון. אבל עש-עשו לנו להיות שאננים. עשו לנו להיות שאננים, כי-כי גיל ההתבגרות, גיל הנעורים הוא לא דבר מובן מאליו, אוקיי? הוא לא משהו שהוא זורמים לתוכו, הוא משהו שצריך לעבור אותו. אבל, ואני חוזר ומדגיש, יהיו אנשים, יהיו אנשים שישמעו את הפודקאסט הזה ויגידו מה הוא רוצה, מה הבעיה? אני יש לי ארבעה, חמישה, שישה, שבעה בני בנים מתבגרים, בנות, הכל טוב, הכל יפה, בסדר, יש קצת פה, קצת שם. נכון, יש כזה. אז תגיד תודה. אבל, אבל אני, אני בא ואומר אה, אה, גם, גם ילדים כאלו יש מה לדבר על גיל ההתבגרות שלהם. ולא, אני לא, עוד מעט אולי ניכנס. אמ, אבל גם, אמ, אבל בטח ובטח להורים שיתקלו בקשיים ויצטרכו לדעת איך להתמודד איתם, אז ההבנה הזאתי היא בסיס מאוד מאוד חשוב להתמודדות עם גיל ההתבגרות.

17:20 דובר 8 אוקיי, אז אני מנסה טיפה לרדת על הרצף. דיברנו על הגיל, יכול להתחיל מוקדם. דבר ראשון לשים לב, זה דבר ראשון.

17:26 דובר 2 כן.

17:27 דובר 8 וזה דורש מאיתנו שינוי.

17:28 דובר 2 נכון.

17:29 דובר 8 ושינוי כזה שיכול להיות כואב כי אנחנו יכולים ל, אנחנו בטופ של המקום של ה אני הורה טוב, אני יודע מה אני עושה, הכל, הבית, הכל מתנהל. אני מחנך. אבל אז פתאום יש שינוי ואנחנו צריכים לעשות את השינוי. מה השינוי שאנחנו צריכים לעשות? ולפני כן סייגנו, אמרנו תלוי איזה ילד יש לך, וגם בין הילדים עצמם אתה צריך, אה, לעדכן את זה, לעדכן, לעדכן את התוכנה מדי פעם. אבל, אה, השאלה שלי זה מה, אוקיי, מה השינוי שאני צריך לעשות? מ-עם מה אפשר להתחיל אפילו?

17:58 דובר 2 כן, כן.

17:58 דובר 8 הילד מתבגר, יש תגובות, אני שם לב.

18:01 דובר 2 אז, אז אנחנו, אז ככה. אז אני אתן כמה דברים שהם בטח לא הכל, אבל הם כן דברים שהם גם, גם אוניברסליים, גם הם יותר מתאימים לכל, כמעט לכל סוגי הילדים המתבגרים. אה, דבר ראשון אנחנו עוברים למ-למצב של שיח. כלומר, אם בילד, אה, צעיר, ילד קטן, ילד שהוא לא מתבגר, אז ה-השיח שלנו יותר בגבולות, בהוראות, בדרישות. אצל מתבגר השיח הזה הרבה פעמים פחות עובד. הוא פחות עובד מכיוון שמסיבה מאוד פשוטה כי הוא מתבגר. מה זאת אומרת? מה זה מתבגר? מתבגר, ה-התפקיד של גיל ההתבגרות, ה-משימה של ילד מתבגר זה מי אני, מה הזהות שלי, מה המיוחדות שלי, במה אני נפרד מההורים שלי, במה אני שונה מאחרים, במה אני מיוחד?

18:56 דובר 8 מתחיל איזה מסע כזה.

18:57 דובר 2 נכון. עכשיו, ברגע שאני אומר לו או מישהו אומר לו מה לעשות, זה קצת ערעור על האני שלו. אז אנחנו מכירים, חסידות, ביטול וכולי, וזה נכון, ובאמת עובדים על זה. אבל כשאנחנו מדברים על יחסי הורים מתבגרים, שמה זה הרבה יותר קשה והרבה יותר עדין. זה הרבה יותר קשה והרבה יותר עדין, כי זה אולי נקודה, אני לא כל כך רוצה לדבר עליה, אבל אולי כן אני קצת ארחיב עליה. כשבא משפיע בישיבה ומתוועד עם הבחורים והוא אומר, והוא דורש מהם ביטול, אמ, יש שם דרישה אמיתית, חסידית נכונה. אין שם אמוציות, אין שם אמוציות רגשיות, אין שמה, אמ, העלבות. אף משפיע לא נעלב עם איזה בחור אחר כך לא בביטול, אוקיי? או עם בחור אחר כך הוא הציע לעשות משהו ביחד והבחור הזה לא עושה. אין שם את זה. כשאנחנו מדברים על התא המשפחתי הקרוב, על הורים וילדים, רמת האמוציות היא משוגעת. היא ממש, היא לא נורמלית והיא, והיא חדה מאוד. היא ישר הולכת למקום של הילד הזה הולך, לא יודע מה, לעשות מה שבא לו. הוא לא עוזר בבית, הוא לא-- הכל עולה ב-ברמות הרבה הרבה יותר גבוהות וזה מחריב את כל ה, את כל המלל שנאמר. בוא נגיד ככה. אמרת, ישבת עם הבן שלך, אמרת לו תשמע, חסידות חב"ד דורשת פנימיות. צריך לבוא, לקום בבוקר, ללמוד חסידות, הכל טוב ויפה. הוא לא עשה את זה. ואתה, אה, מטבע הדברים הגבת באופן אמוציונלי. אתה, אתה, אתה ה-ה-הרגשות שלך והחששות שלך והפחדים שלך והתקוות שלך והאכזבות שלך, הכל מתנקז לאותו רגע הזה שהוא לא קם בבוקר והכל נופל עליו ו-ו-ו- והתגובה היא בהתאם. והקימה הזאת לתפילה לא הופכת, לא

20:59 דובר 2 נשארת כמשהו, אה, ענייני. כן, התגובה בהתאם, בדיוק. כי זה לא נשאר משהו ענייני. זה נשאר כאיזה שואה, כאיזה חורבן, כ-כ-משהו שהוא, שהוא ש-שרק תעזוב אותי. ולכן. אה. ולכן, אה, איך הגענו לכל זה? לכל ה-- ולכן כהורים, אמ, חשוב לדעת שכשאנחנו מגיעים, אמ, לשיח עם המתבגרים שלנו זה צריך להיות שיח קודם כל. כלומר, זה באופן של שיחה ו, אמ, משוחרר מהמקומות האלו, אמ, שמשפיעים ושל, אה, רמים ושל, אה, מחנכים ל-להשתחרר משמה. כי, כי כהורה זה לא התפקיד שלך בשלב הזה. זה אולי, זה אולי, אה, יהיו הורים שייכ-- יזדעזעו לשמוע את זה, אבל כן, כהורים בגיל ההתבגרות ואתה רואה את זה גם כן, שאה, מכתבים של הרבי שהרבי כותב ל-ל-להורים שהילד שלהם, אה, לא יודע אם הם רוצים, הוא לא לומד, הוא לא זה. שימצאו אנשים אחרים שישפיעו עליו. זה לא סתם. כי כהורה בגיל ההתבגרות, מכיוון שהוא צריך למצוא את הנפרדות שלו, הוא צריך, הוא לא מחפש להיות אתה. עכשיו הוא לא ל-- הוא לא מחפש לא להיות אתה, כי הוא באמת לא רוצה להיות אתה. הוא באמת בעיקר מחפש את עצמו, בעיקר מחפש איך אני הופך להיות אני. יכול להיות שהוא יהיה בדיוק כמוך בסוף. יכול להיות שהוא יהיה בדיוק כמוך ויכול להיות שאתה היית בדיוק כמוהו גם כן, אבל הוא לא עושה את זה עכשיו, אה, אה, אבל הוא לא, הוא לא מוכן, הוא לא, הוא לא, הוא לא, הוא לא מהר יישר קו עם מה שאתה רוצה, אלא הוא יחפש את זה בעצמו. כן. אז ואנחנו כהורים שמה צריכים להיות במקום, מקום קצת אחר. אנחנו- אבא שלי אומר את זה, נקודה ממש אומר,

22:57 דובר 2 תמיד היה אומר לי ש מגיל שלוש עשרה התפקיד שלו זה להיות, אה, סיילסמן, להיות, אה, איש מכירות של היהדות. אתה, אתה צריך לשחרר את המקום שאתה אומר לו. מדהים, מדהים. אתה. אמירה מדהימה. איש מכירות, אני קניתי. זה ממש ככה. ממש ככה. כי, כי אתה היהדות שלו וזה, וזה עוד נקודה שהורים חייבים לזכור. הילדים שלנו מתבגרים בבית. זה נכון שהם מקבלים יידישקייט בישיבות, משפיעים. אני לא מ-- אני, אני חושב שהישיבות עושות עבודה נפלאה ואני רו-- אני רוצה כן לגעת בעוד נקודה שמה, כי אני חושב שבאמת ישיבות, מי אני שאציין ישיבות כן, אבל אני חושב שבאמת מהחוויה שלי כמישהו, ישיבות יודעות לעשות את העבודה בצורה נפלאה באופן כללי. אמ, ו-ו-ואני חושב שדווקא הם, וזה מה שגם אמרתי קודם, הם יכולים לעשות את העבודה הזאתי. אנחנו כהורים, אנחנו משווקים, אני מקבל את זה לגמרי. אנשי מכירות של היהדות לילדים שלנו. אם אנחנו נדע להיות שמה בצורה נכונה, אז הילדים שלנו יאהבו יידישקייט, אז הילדים שלנו יאהבו חסידישקייט, אז הילדים שלנו יתחברו. אז זה יכול להיות שאחד מהם זה מהר מהר יתחבר לו ויידבק אליו, ויכול להיות אחד שייקח לו קצת יותר זמן, אבל, אבל זה יחבר אותם. אנחנו, אנחנו, אה, אה, אמ, אני מאוד אוהב את הדוגמה ש-שאתה יושב, אתה עכשיו מזמין אליך, מגיע אליך אורח, אורח לבית, כן? אנחנו פה בצפת, מגיע אליך מישהו מהאסנט, יהודי-

24:30 דובר 9 כן, אסנט, מי שלא מכיר זה... תן כמה מילים על אסנט.

24:34 דובר 2 אה, אסנט זה בעצם מרכז, אה, יהודי רוחני פה של, אה, של, שנמצא בצפת והוא מארח קבוצות.

24:44 דובר 9 בשבתות הקבוצות הולכות לכל בבתי אנ"ש שם.

24:47 דובר 2 כן, הם הולכים, אה, מתחלקים בבתי אנ"ש. זה מדהים. אה, זה חוויה מאוד מעניינת, אה, לארח את ה, את האנשים האלו. אה, כבר הרבה זמן האמת שלא יצא לי אבל, אה, אבל בפעמים שכן אז זה חוויה מדהימה. ומגיע לך איזהשהו יהודי, ונניח שאותו יהודי הוא לא, אה, הוא לא עכשיו שומר תורה ומצוות, הוא לא, אמ, ימני, אוקיי? הוא לא מאמין, הוא לא-- והוא יושב איתך ומדבר איתך ואתם תדברו על משהו ויכול להיות שגם לא תסכימו. לא תסכימו, אבל השיח שלכם יישאר במקום מאוד, אה, מכבד, במקום מאוד, אה, מכיל, מקום מאוד, אה, מתחשב. למה? אבל הרי הוא אומר לך דברים ש-- עכשיו, אני, אני כבר, כבר מרגיש את האנשים שמקשיבים לנו זזים ב, באי נוחות פה, כי רגע, לאן הוא לוקח אותנו? מה הבן שלי הוא, אה, בחורצ'יק, לא דתי, שמאלני, לא יודע מה הוא, לא.

25:50 דובר 9 אורח.

25:50 דובר 2 חב"דניק. הוא נולד פה, הוא למד, הוא גדל. נכון. נכון, אבל עכשיו, בנקודה הזאתי, פה, עכשיו, איפה שהוא נמצא בשאלות שלו בגיל ההתבגרות, בסיבובים שלו, בשביל שאתה תשאיר אותו שמה, בשביל שאתה תעזור, ה-החלק שלך לעזור לו להישאר בתוך ה, כן, בחינוך ו-ולישאר בתוך, אה, עניינים חסידיים בתוך יהדות, היא, אמ, להסתכל עליו לרגע כאילו הוא מקורב שלך ואתה צריך לקרב אותו ליהדות. אתה צריך ל-להאיר לו פנים, אתה צריך לתמוך בו, אתה צריך להאמין בו, אתה צריך, אה, לסמוך עליו. אלה הדברים.

26:29 דובר 9 אתה חושב שזה ברמה ש-- הבאת את הדוגמה של האורח. האורח יבוא, יגיד משהו שאני לא מסכים איתו, אבל בגלל שהוא אורח התגובה תהיה בהתאם. אני אבוא, אגיד לו, "אני מבין מה אתה אומר, אני לא חשבתי". אתה חושב שזה הרמה שצריך להיות בשיח שלנו עם המתבגרים?

26:44 דובר 2 אה, כן, חד משמעי. חד משמעי. אנחנו צריכים, אמ, לתת מקום לדעות שלהם. עכשיו, יש לתת מקום לדעות ויש לאפשר כל דבר. אנחנו חסידים, יש לנו את הדרך שלנו, את התורה, אה, ואת המצוות, את הדרך שהרבי נותן לנו וכולי, וזה מה שאנחנו, אה, נותנים לילדים שלנו. וכשילד בא אליך ופתאום הוא גורס משהו אחר לגמרי, אז צריך ב-בנועם, בעדינות, לדבר איתו, לשוחח איתו, לשמוע. תבוא, תגיד לו לא, יכול להיות, עכשיו אני לא אומר ש-שאי אפשר להגיד לא לילדים, כן? זה הקושי בלדבר על גיל ההתבגרות בסופו של דבר, וגם אני חושב שהקושי בפועל ליישם את ה, את הרעיונות שמובי-- שמובאים, שזה מאוד, מאוד עדין. אוקיי?

27:36 דובר 9 כן.

27:37 דובר 2 ב-ברור ש, אה, ברור לי לפחות שאפשר לומר ל-לבן שלי לא, גם כשהוא בגיל ההתבגרות, אוקיי? הילד שלי עכשיו רוצה את ה-- אה, לקחת את הרכב ואני לא מרשה לו לקחת, אני אגיד לו לא. יכול להיות שהוא יתעצבן, יכול להיות שהוא יתמקח, יכול להיות שהוא יתווכח. אני לא מפחד מזה, לא חושש מזה, כי בכלל ויכוחים עם מתבגרים וכולי זה לא, זה לא, זה, זה, זה מבגר אותם. הם לומדים להתמודד, הם לומדים, אה, זה, זה גורם ל-להם, נותן להם תחושה של אני בוגר, יש לי דעה משלי. הוא לא נתן לי את הרכב, אני כן רוצה את הרכב. אוקיי, אני אתן איזושהי דוגמה כזאת חיצונית, אבל ברגע שזה מגיע לתורה ומצוות, ברגע שזה מגיע לתורה ומצוות וזה הבדל גדול. חשוב להבין את זה. הבדל גדול בין ויכוחים בין ההורים לילדים על לסדר את הבית או לא לסדר את הבית לבין ויכוח של הורה עם ילד האם לקום לתפילה או לא לקום לתפילה. זה הבדל גדול. למה זה הבדל גדול? כי כשאני מדבר איתך על לסדר את הבית או לא לסדר את הבית זה אתה מולי. אני אמרתי לסדר, אתה לא סידרת אה ואתה מרגיש עם זה גדול. אוקיי, בזה פחות או יותר זה נגמר.

28:56 דובר 10 כן.

28:56 דובר 2 כשאני מדבר על לקום לתפילה או לא לקום תפילה וזה נכנס למקום של ויכוח, למקום של מריבה, למקום של אה אמוציות, למקום של כעס. שמה אני בעצם מכניס לתוך הוויכוח שלי ושלך את הקדוש ברוך הוא. אני בעיניך אתה הבן שלי לצורך העניין, אני בעיניך מייצג של הקדוש ברוך הוא. אני לא מתווכח איתך את הוויכוח שלי ושלך.

29:19 דובר 10 אבא ובן.

29:20 דובר 2 אני כאילו מביא לך את הקדוש ברוך הוא פה. עכשיו אתה מתווכח עם הקדוש ברוך הוא בכלל, אתה לא מתווכח איתי. אז אני מתווכח עם הקדוש ברוך הוא. אז איך אני ארגיש גדול? ואני לא אעשה מה שהקדוש ברוך הוא אומר. ולכן זה משהו הרבה, הרבה יותר עדין וצריך לשים לב. וכמו שאמרתי גם קודם תלוי איזה ילד. יש ילדים שאצלם כל הנושא של אמונה, של תורה ומצוות, של קבלת עול הוא הרבה יותר טבעי.

29:47 דובר 10 כן, שמעתי ממך פעם את המושג נפש בוחרת ונפש נבחרת. אתה רוצה ש.

29:52 דובר 2 אתה מרים לי להנחתה.

29:54 דובר 10 כן.

29:55 דובר 2 אה כן.

29:55 דובר 10 מה זה קצת אה.

29:56 דובר 2 אז זה זה.

29:57 דובר 10 נפש בוחרת, נפש בוחרת. זה מדבר על המתבגרים בעצמם. יש שני סוגים שאתה מזכיר.

30:02 דובר 2 על המתבגרים אני, אני, אני אסביר. בעצם המושג הזה נולד אצלי אמ אחרי מאות בחורים שראיתי במשך העבודה החינוכית שיצא לי לעשות. אמ ובאמת ניסיתי למצוא איזשהו אה הגדרה, איזושהי הגדרה אה שמסבירה לי אוקיי, שוב זה מסביר לי אמ איך אני יכול לדעת לאן הילד הזה יצעד. אוקיי, כשהילד הזה עכשיו יתבגר פחות או יותר איזה אתגרים יעמדו מולו. ואז הגעתי להגדרה הזאתי התאורטית הזאתי של נפש בוחרת נפש נבחרת, שהרעיון שלה הוא בעצם יש ילדים שהם נפש נבחרת. יש ילדים כאלו שהם הרבה יותר זורמים עם מה שאנחנו ההורים מנחילים להם בבית. אוקיי, אמ כל הילדים עד גיל ההתבגרות בדרך כלל יזרמו, בגיל ההתבגרות יתחילו להיות הבדלים יותר, אבל גם בלפני גיל ההתבגרות אתה יכול לראות על ילדים מסוימים שהם יותר זורמים עם הקו של הבית, יותר זורמים עם הבקשות של ההורים, יותר זורמים עם העזרה בבית. אמ יותר זורמים. יש לך תחושת זרימה יותר בהתנהלות איתם, וזה ילדים שאני קורא להם נפש נבחרת, כי זה ילדים שהם בסוף גם כשהם יגיעו לגיל ההתבגרות בדרך כלל אה הם יצלחו אותו יותר בקלות במובן מסוים. לא אומר שלא יהיה להם גיל ההתבגרות בכלל. כן, כל אחד יש לו באיזשהו מקום, באיזשהו אופן. גם ילדים חסידיים מתוקים טובים חווים את גיל ההתבגרות וגם שם לנו יש תפקיד כהורים, אבל אני קצת סוטה למשהו אחר. זה נפש נבחרת ו-ונפש בוחרת זה ילד כזה שהוא חייב לבחור בעצמו. עכשיו גם ילד שהוא נפש נבחרת. מה שאמרנו קודם גם הוא בוחר בסוף בעצמו, אבל הוא יעשה. הוא יגיע לבחירה בוא נגיד שאתה רוצה כהורה, הוא יגיע לזה יותר מהר. הוא יבחר בעצמו ובסוף

32:20 דובר 2 הוא בעצמו יתחבר והוא ירצה והוא והוא יהיה קשור לרבי וכל העניינים מעצמו. אבל זה יקרה יותר מהר. נפש בוחרת זה מישהו שצריך ללבן ולבדוק ולשאול ולברר ולאו דווקא שאלות באמונה. אני לא מדבר דווקא על שאלות באמונה. זה יכול להיות יותר. זה יכול להיות להתבטא בביצוע של דברים. זה יכול להיות בלמידה, זה יכול להיות בכל מיני דברים, אבל הוא צריך לבחור. הוא צריך להרגיש שהוא זה שבחר. וההגדרה הזאתי לי באופן אישי הסבירה הרבה הרבה דברים. כלומר היא נתנה לי כאילו ראיתי כל מיני תופעות כאלו ואחרות. ואתה אומר לעצמך רגע, הילד הזה הוא נפש בוחרת. אוקיי, אז זה מה שהוא צריך. הוא צריך שאני אאפשר לו לבחור. ולאפשר לילד לבחור זה המתנה הכי הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו. אוקיי, לשב-- שאתה בחרת בזה. אתה בחרת בזה. עכשיו, בחירה לא חייבת לבוא על חלל ריק. אני יכול גם ללבקש ממישהו שידבר איתו עם איזה משפיען. אני יכול לעשות לו איזה מבצע. אני יכול לעשות כל מיני דברים מסביב כדי שהוא יבחר בזה, שבסוף הוא יבחר בזה. אבל כמו שאמרת קודם, אנחנו אנשי מכירות פה ואיש מכירות טוב. הוא צריך לדאוג שהלקוח שלו בסוף יבחר בזה, ואם הוא מתחיל לצעוק על הלקוח שלו, הוא הפסיד את הלקוח שלו. ואם הוא נותן לו סטירה בכלל, הוא הפסיד אותו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר אותם הורים. אני לא אומר שזה מה שנכון בגיל הילדות, אבל בוא נגיד שבגיל הילדות הנזק של זה הוא מזערי. ברגע שזה כמובן לא איזו שיטת חינוך כן של. אבל אם נניח הורה בטעות ברגע של עצבים נתן איזה סטירה לילד שלו בן חמש,

34:10 דובר 2 אז ההשפעה של זה תהיה מינורית וכמעט אה אה בלתי. אין לי מילה לזה. כן, היא לא. היא לא תורגש, היא לא תורגש. הילד ימשיך הלאה.

34:26 דובר 11 החיים גם ממשיכים.

34:27 דובר 2 הכל טוב ויפה. זה לא איזה צלקת שאצלו. ילד מתבגר שנתת לו סטירה, זה זה משהו שילווה אותו המון המון זמן. המון המון זמן. ואני לא יודע, ואני בספק אם הוא ישכח את זה בכלל. כאילו זה זה. זה כבר גיל שפעם אמר לי איזה הורה שיש גיל שאתה כבר לא לא נותן סטירה לילד כי אתה מפחד ממנו. כן, אנחנו לא איזה, אולי בשביל להעמיד את הבדיחות, אבל. אבל בעצם בגיל כזה, בזכות בזכות מה אתה צועק עליי? אתה צועק עליי. אז למה אנחנו צועקים? אנחנו צועקים כי כואב לנו. כי כי אנחנו. אבל מה שאנחנו צריכים לדעת, נניח והורה כעס והוא צעק על המתבגר שלו, הוא צריך לדעת לסמן לעצמו את זה, צריך לתקן ולא לחשוב לעצמו "עשיתי, חינכתי אותו". לא חינכת אותו, אין לך. אתה כבר לא מחנך אותו. אתה כבר לא מחנך אותו בגיל ההתבגרות.

35:28 דובר 11 התפקיד הוא אחר. התפקיד שלך הוא אחר.

35:30 דובר 2 בגיל ההתבגרות אתה לא מחנך אותו, אתה מקרב אותו.

35:35 דובר 11 בוא אז אוקיי, נאמר פה המון.

35:37 דובר 2 כן.

35:38 דובר 11 אז דיברנו על על הגיל. אני קצת אנסה. אני מקווה שאם פספסתי משהו שם תדייק. דיברנו על הגיל, דיברנו על התפקיד שזה מערער אותנו כהורים הרבה פעמים. מה התפקיד שלנו כהורים? התפקיד שלנו כהורים הוא לשנות פאזה, לשנות את הדיסקט. אנחנו מאנשים ש-שמציבים את הגבול כל הזמן והכל. אז אנחנו תופסים מקום שונה.

36:04 דובר 2 כן.

36:05 דובר 11 אני אנסה. אני אשמח שקצת ננסה. ושם הרחבנו קצת. שיש נפש בוחרת, נפש נבחרת. יש. אני כן רוצה שננסה טיפה להוריד את זה, אה, ל-לדוגמאות לדברים הכי פשוטים ש-ש-שכן, שמכאן זה באמת אנשים יוכלו-- נוכל לקחת את זה הלאה.

36:23 דובר 2 אוקיי.

36:23 דובר 11 איזה דברים?

36:25 דובר 2 אוקיי, אז, אה, בוא נתחיל עם, אה, אה, אני אתחיל דווקא עם, עם ילדים שהם, שהם חווים את גיל ההתבגרות והם, אה, והם, אה, יש להם איזשהם תקלים עם ההורים. לא לדבר עכשיו על דברים, אה, דרסטיים, אה, מטורפים, כל מיני דברים זעזועים גדולים. אוקיי? וב-באמת ב-יותר, אה, ח-- בוא נגיד ילדים מתבגרים בנחת. אז מה, מה כן ב-ב-ב-בתכלס לנו כהורים כדאי לעשות? אז נניח ואתה, אה, ביקשת מהילד שלך, הילד שלך, אמרת לו לסדר את החדר, והוא בגלל שהוא בתחילת גיל ההתבגרות, זה מאוד אופייני, הוא מתחיל לצעוק: "מה פתאום? למה שאני אסדר? מה קרה? אח-- אני תמיד מסדר. אף אחד אחר לא מסדר. אה, תמיד, אה, רוצים ממני. אני באמצע משחק, אני..." כל מיני, אה, אה, אה, צורות כאלו של תגובות. אמ, מה אתה עושה? עכשיו אם זה ילד, אה, ילד צעיר לפני גיל ההתבגרות, אתה בדרך כלל אומר לו "תשמע, אני עוד חמש דקות אני מגיע לפה. אני רוצה לראות את החדר מסודר." ובדרך כלל, בדרך-- שוב, כמובן, אה, תלוי איך הצבת גבולות וזה, אבל, אבל ככה מ-מציבים גבול לילד.

37:45 דובר 11 לא ניכנס עכשיו ל-ל-

37:46 דובר 2 כן, וזה אמור לעבוד. מה קורה עם מתבגר? מתבגר אתה תצטרך, אמ, למצוא, אה, מסילות ללבו. מסילות ללבו זה לא אומר אני עכשיו מתחנן אליך. זה לא אומר, אמ, אמ, אני מבטיח לך הבטחות מפה עד אוסטרליה. לא, לא, לא. אבל זה אומר רגע לעצור ולחשוב. אני ביקשתי בקשה ממישהו. עכשיו באתי, אה, למכולת, ביקשתי מהמוכר תוריד לי, אה, אולי מכולת זה לא כל כך דוגמה, אבל באתי ל-לבית של חבר, ביקשתי ממנו, אה, אם תוכל, אה, אמ, להראות לי איזה, איזה חפץ יקר שיש לך, איזשהו, אה, אני יודע, אה, אלבום של בולים שיש לך, סתם דוגמה. ואני קולט שהחבר שלי הוא באיזשהו סערה. הוא לא, לא איתי עכשיו, הוא עצבני, הוא משהו מלחיץ אותו. משהו הוא לא, הוא לא עכשיו פנוי ל-ל-באמת לבוא ולהראות לי את האלבום של הבולים הזה. הוא לא עכשיו פנוי באמת, אה, להיות איתי, ואני מנסה לחשוב אוקיי, מה, מה אני עושה בשלב הזה? ו-ו-והחשיבה הזאתי, כמובן שאצל הורים וילדים זה, זה, זה לא חבר וזה לא אלבום בולים. אני ביקשתי ממנו לסדר את החדר. זו הבקשה הכי לגיטימית וכולי וכולי. כמה שהבקשה שלך היא לגיטימית שתבקש ממנו ל-לסדר את החדר, זה מבחינה טבעית מאוד, מאוד לגיטימי שהוא יסרב לסדר את החדר. ולא בגלל שהוא, אה, חוצפן, לא בגלל שהוא לא יודע מה זה כיבוד הורים, לא בגלל שהוא לא אין לו שום ערכים. לא, לא, לא, לא, זה לא קשור בכלל. זה חלק מההתפתחות הטבעית שלו. מה אני יכול לעשות כהורה? פה, אמ, הרבה פעמים מה שעובד זה הדיבור ההחלטי, אבל הגו-- ששומר על גובה העיניים. אני לא בא ואומר לו "חמש דקות

39:47 דובר 2 אתה מסדר וזהו." זה לא עובד ככה. אתה בעצם אתה, אה, אה, אומר לעצמך רגע, אני מדבר פה עם ילד בוגר. תחשוב שעכשיו הילד הזה בן עשרים. הוא לא בגיל ההתבגרות, הוא בן עשרים והוא לא במצב רוח עכשיו לסדר. תבוא אליו רגע, תניח לו יד על הכתף, תגיד לו, "בוא, בוא, בוא גבר, בוא תעזור לי. אנחנו צריכים פה עזרה." עכשיו לנו כהורים לפעמים זה נשמע "וואו, בוא'נה, אני מה, מה אני עושה? בוא'נה ילד כולה בן עשר, בן אחת עשרה." כן, אנחנו מדברים על גיל ההתבגרות, התחלת גיל ההתבגרות. נכון, אבל זה מה שהוא צריך. זה מה שהוא צריך. ברגע שהוא ירגיש שאתה מתייחס אליו כבוגר ולא כילד, הוא יעשה הכל בשבילך, כי זה מה שהוא רוצה, זה מה שהוא צריך. זה, זה כמו חמצן בשבילו.

40:39 דובר 12 אם אני מבין ההבדל, אם אני מבין נכון, ההבדל הוא אם אני רואה אותו או לא רואה אותו. זאת אומרת, אם אני בא אליו וזה מובן מאליו שהוא צריך לסדר את החדר, אז לא ראיתי אותו. ראיתי מה אני צריך שיקרה כאבא, והוא תפקידו לעשות את זה כי הוא הבן שלי. ואם אני מדבר עליו, אם אנחנו מדברים על נער מתבגר, זה ל-- יש פה בן אדם. איך הוא מרגיש? מה הוא חושב? מי זה? בצורה של אורח הבאנו, דברים כאלה, בצורה שמכבדת. זה, זה-

41:06 דובר 2 נכון, נכון. עכשיו יש פעמים, יש פעמים שזה לא יעבוד.

41:09 דובר 12 כן.

41:10 דובר 2 יש פעמים כמו שכולם, אה, מי שהרבה עם לא מתבגרים משער, ומי שיש לו, יודע. לא תמיד זה עובד.

41:16 דובר 12 כן.

41:17 דובר 2 ואז אתה נכנס לאיזשהו מקום שאתה בעצם רוצה, אמ, להעביר לבן שלך, אמ, משהו, משהו חינוכי, משהו שאתה חושב שהוא לחיים שלו או משהו שאתה חושב שהוא יקדם אותו, משהו שבאמת אכפת לך ממנו. בסוף אתה האבא שלו ואמא שלו. ו-ו-ואם אתה באמת רוצה לעשות פעולת עומק, נקרא לזה, זה לא רק לרתום אותו עכשיו לפעולה ספציפית ששש, ש-ש-שיעשה משהו, שיסדר משהו, אלא אתה רוצה, אה, לדבר איתו בכלל על משהו קצת יותר, אה, עמוק. אני יודע? אם אתה, אם אתה אה אה נניח שאתה מזהה ש-שהוא מתנהג באיזשהו דפוס התנהגות מסוים ש-שבסוף, אה, יהרוס לו בעצמו. נניח, לא יודע מה, הוא קם מאוחר כל פעם, מתחיל את היום בשתיים, ואתה אומר, אה, "בוא, בוא נדבר על זה רגע. בוא, בוא, בוא, בוא נבין מה, מה הוא מפסיד מזה ומה הוא מרוויח מזה" וכולי.

42:21 דובר 12 אני חושב שזה לכשעצמו זה חידוש. לדבר על זה עם הבחור.

42:25 דובר 2 כן, כן.

42:26 דובר 12 כהורה.

42:27 דובר 2 כן. אז, אז, אז, אמ, אז פה בשיחה הזאתי, אם אתה רוצה באמת משהו, אם אתה רואה שאתה צריך לעשות משהו, פעולה יותר עמוקה, אתה, אתה רוצה לרתום אותו לעשייה, זה לא הולך. למרות שאתה מגיע בצורה מאוד מכבדת, ב-בצורה מאוד אה אנושית, בוגרת, גובה העיניים, זה לא הולך. משהו שם תקוע. אז פה אתה צריך לסקור כמה דברים. דבר ראשון, אל תתעקש עכשיו הרגע לקיים את השיחה הזאתי. אתה חייב למצוא זמן טוב לעשות את זה. זמן טוב זה אומר זמן שבו אתה והוא לא מתווכחים על שום דבר. זה אומר שזה יכול להיות גם כן, לפעמים תבחר לעשות את זה עם כוס קפה בבית, לפעמים עם כוס קפה במסעדה. תמצא את ההזדמנות שאתם יושבים הכי ברגוע והכי בטוב, ואז אתה אומר, "תשמע, האמת היא הייתי רוצה לדבר איתך על משהו." ולפתוח את זה-

43:20 דובר 12 אם האירוע קורה, דבר ראשון זה לא, לא להגיב מיד על הדבר.

43:24 דובר 2 אמ, יש בגיל ההתבגרות, אם אתה לא יודע מה להגיב, עדיף שתשתוק. אני אומר את זה קצת בוטה, אבל זה כל כך נכון. אה, ו-ו-ורואים את זה כל כך הרבה פעמים. כי תגובה, אה, כי שתיקה יכולה להתפרש באלף צורות, ולכן אתה אחרי זה יכול לבוא ו-ו-ולתקן אותה, אוקיי? תמיד תהיה לך הזדמנות לתקן את השתיקה. שתקת. מה היה? מה קרה? מה הוא עשה? אז הוא לא קם. אז הוא לא סידר את החדר. אז הוא לא-- אני, אני אקצין את זה, הוא לא הלך לתפילה. שתקת כי לא ידעת מה להגיב. הלכת, ביררת קצת. אחרי זה פגשת אותו באיזושהי הזדמנות ובצורה טובה ודיברתם על זה. זה מעלה את הסיכויים שהקו, החינוך שלך, הדרך שלך תעבור אליו במאות אחוזים מאשר אם נגשת בו בתגובה לא נכונה. וזה גיל רגיש. כן, זה גיל רגיש. אי אפשר, אי אפשר להתכחש לזה. אי אפשר. כמו שאמרתי קודם, אי אפשר לעשות העתק הדבק מהילדות לגיל הנעורים. זה גיל מאוד רגיש ואנחנו שמה יש לנו כהורים, אה, צום-- עמדה מאוד, מאוד, מאוד, אה, רגישה וחשובה בגלל כל הקשר שלנו עם הילד, שזה קשר שהוא מצד אחד הוא החיים של הילד, אוקיי? עם ילד שיש לו אבא ואמא ואוהבים זה, זה, זה, זה מתנה וזה, זה חיים שלמים. זה, זה נותן לו המון ומצד שני בגלל זה יש לזה כל כך הרבה, אה, אה, התערבות רגשית בתוך ה, בתוך העבודה מול הילד, ולכן שמה אנחנו צריכים להיות מאוד, מאוד זהירים כילד-- כ-כ-כהורים. אני, אני כן רוצה רגע, אמ, להתייחס ל-לישיבות. אמרתי קודם, הזכרתי את זה קודם כי אני, אני חושב שזה שהרבה הורים, אמ, לא מספיק

45:30 דובר 2 עושים, עושים שימוש בכלי הזה. אני, אני מסתכל על זה ככלי. ישיבה זה כלי. למה ישיבה זה כלי? ישיבה זה כלי קודם כל כי, אה, יסלחו לי השומעים שאני אדבר עכשיו על הישיבה קצת בצורה, אה, כאילו אני לוקח את זה לאזור, אה, ההיבט על גיל ההתבגרות. כן? כמובן, ישיבה זה קודש קודשים, תלמידי חכמים. עם זה, אה, אה, אין חולק על זה ו-ו-ואין, אין צורך, אין צורך לומר את זה. זה, זה ברור לכולנו. וילד שהולך להיות תלמיד חכם זה, זה, זה חסיד. אבל אני אומר מעבר לזה. אני עכשיו מדבר על, על הורים ש-ש-שרוצים באמת לפעול באטומים[?] שלהם שיהפוך להיות תמים, אוקיי? או רוצים לפעול בו שי-שי-שי-שיזיז את עצמו. לא משנה, כל אחד ב-ברמה איפה שהוא נמצא. ישיבה זה כלי. מה הכוונה ישיבה זה כלי? ישיבה יש לה יכולת מה שאין לנו כהורים. והיכולת שלה היא להביא את התורה ומצוות, כמו שאמרתי קודם, בלי כל ההתרגשות והפחד והאימה ומי שמסביב, כי הרבה הורים מגיבים מתוך פחד. אתה רואה את הילד שלך לא מתפלל או, או, אה, לא יודע מה, מברך בלי כובע וחליפה או, אה, אני מנסה לחשוב כל מיני דוגמאות. לא הולך למקווה. ואתה מתחיל לחשוב, הנה המתקלקל הבא של השכונה. ו-ו-וזה, וזה לא שם בכלל. בדרך כלל בתחילת הדרך זה לא שם. צריך להבין את זה. לא שם. אם אתה תעשה כמה פעולות נכונות, יכול מאוד להיות שאתה תצליח, אה, לשנות את זה. יכול להיות שלא. שוב, אין, אה, אין מאה אחוז, אבל, אבל, אבל לפחות תעשה את מה שנכון, מה שנכון לך כהורה לעשות. וזה, וזה בטח לא לצעוק עליו ולא להיכנס איתו ראש בראש.

47:28 דובר 2 זה לעבוד נכון. עכשיו אחד המקומות ש-ש-שת-- שהם כלי עבורנו כהורים לעבוד עם הילדים זה הישיבות ובטח ישיבות קטנות. ישיבה גדולה זה כבר עוד שלב ש-שילד מגיע אליו. ישיבה קטנה שבה הילד מעצב ומעצבים אותו. והתחלתי להגיד קודם, ישיבות קטנות, הן יכולות לבוא ולדרוש מתלמיד ביטול. הן יכולות לבוא ולדרוש מתלמיד סדרים, הן יכולות לבוא ולבדוק שמקווה ולעשות לו מסדר והכול מגיע באופן הרבה יותר נוח למתבגר לקבל את זה. עכשיו, אנחנו רואים תלמידים שלא מקבלים את הסדר של הישיבה ולא נכון. ו-ו-ולכן אני אומר שנזכור שאנחנו כהורים, אה, הישיבה היא כלי עבורנו, כי בישיבה יש עוד כמה מרכיבים מעבר למסגרת הכללית. המסגרת הכללית היא חשובה והיא טובה, כי, כי, כי בסוף תלמיד נמצא ב-ד' אמות של, של תומכי תמימים והוא מקבל מהקירות ומהאווירה ומהסדרים ומכל הערום מסביב, וגם יש לנו אפשרות, יש לנו אנשים בתוך הישיבות, יש לנו משפיעים, יש לנו ר"מים, יש לנו מדריכים, יש לנו כל מיני אנשי צוות שראוי וכדאי שכל הורה שהילד שלו בישיבה יצור איתם קשר, ינסה דרכם, שהם יפעלו, אמ, ייתן להם לתת את המעטפת הכללית והוא מדי פעם ידאג, אה, לפנק את הילד שלו, לא יודע מה, בביקור או באיזשהו, אה-

49:07 דובר 13 שלא יהיה שגר ושכח. כאילו אני שולח את הילד-

49:09 דובר 2 כן, כן, ישיבה-

49:10 דובר 13 תחזור אליי.

49:10 דובר 2 ישיבה זה משהו שאנחנו כהורים צריכים להשקיע מצד ההורים שלנו. עכשיו, א-אני רוצה לתת דוגמה, אוקיי? אה, דוגמה, אה, הזכרתי אותה גם קודם. אה, הור-- ילד עכשיו הוא רוצה, אה, לחזור הביתה. הוא רוצה לחזור הביתה והוא, אמ, בעצם מספר לך שהוא הולך לספר לרב איזשהו סיפור. מה אתה עושה כהורה?

49:37 דובר 13 כן.

49:39 דובר 2 אמ.

49:40 דובר 13 כדי לקבל אישור לצאת הביתה.

49:41 דובר 2 כן. עכשיו, אמ, אם אתה נכנס ללחץ ואתה, אה, בוא נו, מה, איך אתה, איך, איך, איך, איך יצאת לי שקרן כזה, כן? איך, איך פתאום נהיית כזה, כזה תחמן ומה, מה קורה לך תגיד לי? השתגעת לגמרי? רוב הסיכויים שהילד שלך יגיד לך אוקיי, אמ, הבנתי. יכול להיות שהוא, אה, לא יעשה את זה באותו רגע, אבל, אה, לא בהכרח שאתה לימדת אותו משהו. לעומת זאת, אם אתה תדבר איתו, תגיד לו תשמע, אני מאוד שמח שאתה בא הביתה. בשבילי זה מאוד שמח, אבל אני חושב שלא צריך, אה, לבוא ולשקר בשביל זה. אפשר לבוא פשוט ולהגיד להנהלה. ההנהלה מכירה אותך, יודעת מי אתה. הם-- תדבר איתם והם יגידו לך אם כן או לא. עכשיו, פה אנחנו צריכים להיות, אמ, כאלו שסומכים על ההנהלה, כי הרבה פעמים, אה, מגיע מצב שאתה לא, לא לגמרי סומך עליהם ואז אתה, אה, מתחיל להתערב במה הם יעשו. אני חושב שזה שגיאה. זה שגיאה, כי יש את החוויה שלך, איך שאתה חווה את הילד שלך ויש איך שה, איך שהישיבה חווה אותו וזה טוב שזה שתי יחידות נפרדות, שתי יחידות נפרדות, שזה איך שאתה כהורה ואיך שהם כצוות בישיבה. ואם הישיבה, הוא בא על המשגיח והוא מבקש ללכת הביתה כי הוא רוצה להתאוורר קצת, המשגיח אומר לו בסדר, תקבל את זה. תקבל את זה. סמוך על המשגיח הזה. המשגיח מכיר את הילד שלך. הוא יודע, נכון, אתה כהורה זה נראה לך אוי ואבוי, מה הוא בא לעשות בבית ומה זה? תירגע, זה לא תפקידך. יש לו הנהלה. הוא יבוא אליך לשבת, הוא יבוא אליך לסוף שבוע, הוא יבוא אליך ליום, יומיים, הוא אחרי זה

51:29 דובר 2 יחזור חזרה. יש לו את הישיבה שלו שמחנכת אותו. אתה לא צריך להתערב שם.

51:34 דובר 13 עכשיו זה קצת, זה קצת שני דברים שונים, כי הראית מקודם, נשת-- הישיבה זה כלי. הישיבה, להיות בקשר עם הצוות, לדבר איתם. מצד שני אתה מביא מקום שאתה אומר תן להם-

51:45 דובר 2 זה, זה, זה לדעתי עוד שימוש בכלי. זה עוד שימוש בכלי. למה זה עוד שימוש בכלי? כי כשאתה יודע טוב את המקום שלך ואת המקום של הישיבה, אז אתה, ה-ה-ה-התגוב-- יותר קל לך. בוא נגיד עכשיו הילד שלי היה, אה, אני יודע שלא טוב לו לחזור הביתה, סתם לדוגמה, ואני יודע שאין לי מהצד השני אף אחד שייתן לי קונטרה. כלומר, כשאני, אני כהורה אומר לו אל תחזור הביתה, זה הדבר הכי גרוע שיש לדעתי. לדעתי להגיד לילד אל תחזור הביתה, אה, ילד רוצה לחזור הביתה, אתה אומר לו אל תחזור הביתה. אתה יכול להגיד לו, "תשמע, אני חושב כמה--" אתה יכול לעשות לו, ת-להגיד לו, "תשמע, הגעת לשבוע, בוא תחזיק עוד." אפשר לעשות, אפשר ל-להגיד את זה, אבל בסוף, בסוף, בסוף, אם ילד רוצה לחזור הביתה, אני כהורה תמיד מקבל אותו. רק מה? יחד עם זה אני יודע שמצד שני יש מסגרת. מסגרת של אנשים שיודעים מה שהם עושים, יודעים, אה, לחנך, יודעים לקרוא את נפש הבחור ויודעים גם לשים לו את הגבול. וכשהם שמים לו את הגבול והם ס-- דורשים ממנו להישאר למרות זאת, זה הרבה יותר טוב גם עבורו וגם עבורי, כי מצד אחד הוא שמע שהוא מקובל בבית, מצד שני הוא שמע שהוא כן, הוא צריך להישאר. עכשיו אתה לא הופך להיות איזשהו, אה, אה, אה, אנטי ישיבה, אוקיי? אתה לא מתחיל עכשיו, מה פתאום, תשחררו אותו הביתה או מה פתאום אל תשחררו אותו הביתה. לא, זה לא תפקידך. אתה לא צריך להחליט מתי הוא ישתחרר מהישיבה, מתי לא. יש משגיח, יש ר"מים, יש משפיעים, יש צוות, יש מי שמחליט את זה והם צריכים להחליט ב-ב-בהבנתם

53:19 דובר 2 הם. אנחנו חייבים, ולכן אמרתי שזה כלי. למה אני אומר שזה כלי? כי חלק מהדברים שלה, ש-שאני יכול להניח לילד שלי בגיל ההתבגרות זה ישיבה. זה מתנה שאנחנו יכולים לתת לילד שלנו בגיל ההתבגרות, כי כל מיני דברים שאנחנו כהורים פחות יכולים לפעול אותם, הישיבה פועלת אותם. עכשיו יש ילדים שזה באמת, אה, אה, אה, הם בעצמם מבינים את גודל המתנה שהם מקבלים ו-ואין להם שום שאלה והם יכולים וירצו וי-וי-וימשיכו ו-ו-ו- ולא ירצו לבוא הביתה, כן? שזה שמה צריך ל-- אה, פעולה אחרת. אבל, אבל יש ילדים שהם, שהם, שהם יצטרכו. אם צ-- כשילד בא ואומר שהוא רוצה לבוא הביתה, זאת אומרת שיש לו כאילו משהו שהוא מרגיש שהוא עדיין לא מספיק קיבל בית, אוקיי? ולא אנחנו, תפקידנו לעצור אותו משם. אנחנו צריכים לדעת להגיד לו שזה תמיד אפשרי, ואנחנו סומכים לגמרי על ההנהלה של הישיבה שהיא תדע מתי לאפשר, מתי לא לאפשר, והנהלות יודעות לעשות את זה, ולכן הקדמתי שזה, ש-ש-שבאמת, הם באמת טובים.

54:27 דובר 14 אז, אז דיברנו בגיל ההתבגרות. אנחנו צריכים-- קצת הלכנו למערכת יחסים של הישיבה ושל ההורים. אני רוצה שנחזור לגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות שדיברנו על הורים צריכים לעשות סוויץ'. אנחנו נהיים אנשי מכירות. אה, כמובן יש מקום להגיד לא וזה תמיד יהיה משתנה מי הבחור, הנפש בוחרת, נפש נבחרת. אמ, איזה עוד דברים אנחנו יכולים, אה, אתה יכול, שיהיה לנו להורים ברמה, בהתנהגות שלנו, בתגובה, בשינוי הזה שצריך לעשות מול גיל ההתבגרות?

54:59 דובר 2 אוקיי. אמ, אז אני לא זוכר אם אמרתי את זה, אם דיברתי על כבוד.

55:04 דובר 14 דיברנו על האורח קצת, כן.

55:05 דובר 2 כן. על, על זה כל הנושא של כבוד. כלומר, אני תמיד צריך לזכור ילד בגיל ההתבגרות, אחד הדברים שהכי מדליקים אותו זה שלא מכבדים אותו, כי הוא נמצא אומנם בתפר בין ילדות ל-להתבגרות מלאה. הוא עדיין לא בוגר, אבל הוא לא, הוא לא ילד, וכשהוא מרגיש שמסתכלים עליו כילד, הוא, הוא נגמר מזה.

55:31 דובר 14 כן.

55:32 דובר 2 זה-- ולכן הנושא הזה של כבוד, הכוונה כבוד במובן של אני מחשיב אותך כבוגר. אוקיי? זה כבוד. אפשר לתת, ל-להחזיק בראש את התמונה הזאתי של, אה, של, אה, של המקורב, ואפשר גם כן, ואולי זה עוד נקודה, להסתכל על הפוטנציאל שלו. אוקיי? הילד הזה, איפה אני רואה אותו עוד כמה שנים? ו-ואני רוצה להוריד, להגיד להורים מודאגים, אמ, במשך השנים, מה שאני ראיתי זה שמה שקורה עם ת-- ילד בגיל ההתבגרות, הוא מספר מעט מאוד על מה שיקרה איתו בעתיד. מעט מאוד, מעט מאוד. זה נכון, זה נכון שזה לפעמים נראה שומו שמיים מה יהיה, אבל זה מספר מעט מאוד, כי יש את השלב שבו הילד, אה, בעצמו לרוב, אוקיי? לרוב עושה את הסוויץ', מבין שהוא עשה שטות פה, שטות שם, מתיישר עם הקו ולפעמים אפילו הרבה יותר מאחרים. אוקיי? אני ראיתי כמה, כמה וכמה מקרים שבאים ילדים שעשו את השטויות הכי גדולות, בסוף הם נהיו הבחורים או האברכים החסידים הכי גדולים.

56:51 דובר 3 שולחים שלוחים, שלוחים.

56:52 דובר 2 שלוחים והכל. כלומר, וכשאני כהורה יודע לזהות את הפוטנציאל הזה ולראות אותו ולדמיין אותו ולגשת ולדבר עם הילד שלי משם, לא על זה, לא על הפוטנציאל שלו. זה, זה עוד נקודה. אל תשת-- אסור לנו להשתמש בפוטנציאל ככלי ניגוח ואנחנו עושים את זה לצערנו הרבה כהורים. אה, מה אתה? אם, אם היית מתאמץ קצת, אתה יודע מה אתה יכול, אתה יודע מה אתה מסוגל, אתה יודע מה אתה, אתה, אתה, אתה. אנחנו לא עוזרים לו. אנחנו לא מקדמים אותו.

57:24 דובר 3 צריך לאחוז את זה ולדבר עם הבחור.

57:26 דובר 2 לאחוז את זה ולהסתכל עליו משם. אמ, אמ, נראה לי ש-ש-שאנחנו לא צריכים לחפש יותר מדי דוגמה לזה. כש-כשמסתכלים על, על, על, על, על הרבי מלך המשיח ורואים, אה, איך שהוא, אה, אה, פונה לאנשים ומבקש מהם לעשות דברים, אתה רואה שהרבי לא מסתכל על איפה שהבן אדם עכשיו אוחז, איפה שהוא נמצא עכשיו, כי לא יודע, הגיע אליו איזה מישהו שהוא בכלל, אה, לא, לא חסיד חב"ד ובקושי שומר תורה ומצוות משהו והרבי אומר לו שידאג לאיזשהו עניין יהודי שם בעיר שלו. כי הרי הרבי מסת-- הרבי מלמד אותנו להסתכל על הבן אדם ב-בכוחות שלו, מאיפה שהוא יכול, איפה שהוא מסוגל, מה שהוא יכול לעשות. ושם אנחנו צריכים להסתכל על הילדים שלנו. מה אתה מסוגל? ו-ואני לא בא לנגח אותך בזה, אלא אני בא, אה, לעזור לך להתקדם לשמה ב-ב-ב-- על ידי זה שאני מכבד אותך, שאני מדבר איתך, שאני מאמין בך, שאני סומך עליך, שאני לומד איתך אפילו. אתם יודעים כמה פעמים אנחנו נמצאים בבית עם הילדים ולא מקדישים שעה לשבת עם הילד שלי ללמוד איתו? עכשיו ללמוד עם ילד זה לא ללמוד, זה לא הלימוד, זה לא ההספק, זה לא ה... זה ה, זה ה, זה ה-הרגע הזה ה, ה, ה-

58:49 דובר 3 קשר

58:49 דובר 2 של האבא, של הקשר של אבא ובן שיושבים ביחד שהוא סביב עניין רוחני. אבל זו לא הנקודה פה בכלל. זו לא הנקודה עכשיו כמה דפים אני מספיק עם הילד שלי. יש ילד שאוהב ללמוד וזה ותספיק איתו הרבה וזה ההנאה שלו. ויש ילד אחר שזה לא, זה רק איזה עצם זה שאתם יושבים ואנחנו לא תמיד עושים את זה.

59:10 דובר 3 כן.

59:10 דובר 2 עכשיו אצל מתבגרים זה משהו גם כן שלא הדגשתי, שהצורך שלהם בנו כהורים וזה האבסורד הגדול. כמה שמתבגרים יראו לנו שהם לא צריכים אותנו ההורים ויש לזה סיבה.

59:23 דובר 3 כי הם רוצים לבנות את הזהות שלהם. נכון.

59:25 דובר 2 הם בונים את הזהות שלהם, הם רוצים יותר, אה, מאוד חשוב להם החברים שלהם. אה, הם מחפשים מאוד את הקשר עם החברים אז הם, אה, הולכים יותר ל-לאזורים האלו. אמ, אבל, אה, מתבגרים הם ה, הם-- זה הגיל ב-בחיים שחוץ מהתינוקים, כן, שהם ממש זקוקים להורים, כי הוא לא יכול, אם, אם, אם האמא לא תאכיל אותו אז הוא לא יאכל. הוא, הוא חסר אונים. יש להם נזקקות אדירה לנו כהורים. הנזקקות היא לא באה במובן של, אה, תעשו לי, תעזרו לי, כי הם כאילו מסתדרים לבד, אלא במובן של, אה, ה-הנוכחות שלנו של הורים בחיים שלהם. והנוכחות שלנו כהורים בחיים שלהם היא מגיעה על ידי זה שאנחנו משוחחים איתם. על ידי זה שאנחנו אומרים להם את דעתנו על כל מיני דברים. על ידי זה שאנחנו לפעמים גם מתווכחים איתם, והם יגידו והם יגידו נגדנו והם לא ישמעו והם, אה, והם יסכים-- ויראה לנו שהם לא יסכימו. בסוף אתה אבא ואת אמא. אין משהו יותר חשוב בחיים של המתבגר מאשר אתם בעצמכם ומה שאתם אומרים ומה שאתם חושבים ומה שאתם מאמינים בו. זה הכי חשוב בחיים שלהם. עכשיו, עכשיו-

1:00:51 דובר 4 זה יכול להיראות אחרת קצת.

1:00:52 דובר 2 זה, זה יכול להיראות אחרת כאשר, אה, כאשר זה, זה, זה מגיע ממקום של, אה, של, אה, כעס, ממקום של, אה-

1:01:03 דובר 4 אכזבה.

1:01:04 דובר 2 של ביקורת, מקום של, אה, בכלל ביקורת. אה, אמרתי את זה קצת מקודם. בואו נזכור, מתבגרים לא יכולים כמעט לקבל ביקורת. הם לא יכולים לקבל ביקורת, לא בגלל שהם, אה, רעים ולא בגלל שהם, אה, אה, חצופים ולא בגלל שהם, אה, פורקי עול. הם לא יכולים לקבל ביקורת, זה משהו שבכלל קשור להתפתחות הפיזיולוגית, ה-- קוגניטיבית, של המוח, אה, כל מיני תהליכים. ביקורת לא עובדת שם. אתה רוצה, אה, להגיד למתבגר משהו? תבוא ותיתן לו מחמאה. מחמאה למתבגר עובדת הרבה יותר מאשר ביקורת, הרבה יותר. אז אם, שוב, אם אנחנו רוצים להצליח עם המתבגרים שלנו, אם אנחנו רוצים, אה, להשפיע עליהם, אם אנחנו רוצים לקדם אותם, אם אנחנו רוצים לכוון אותם, אם אנחנו רוצים לתמוך בהם, אז אנחנו צריכים לחפש את השיטות שעוזרות אצל מתבגרים. ומה שעוזר אצל מתבגרים בנושא הזה, לדוגמה, זה לא ביקורת אלא מחמאות. תעשה יותר מחמאות מאשר ביקורת. אה, מה שעוזר אצל מתבגר זה לא הוראות אלא שיחות. אז תן שיחות. ואם אנחנו לא עושים את המעבר הזה, אז אנחנו נמצא את עצמנו בחלק מהדברים חוזרים אחורה. אני רוצה כן להתייחס, אה, תגיד לי אם אני חורג מה-

1:02:27 דובר 4 לא, בסדר גמור.

1:02:28 דובר 2 מהכללים, אבל אני כן רוצה להתייחס רגע לגבי, אה, בחורים מתבגרים טובים, חסידיים, שאין איתם שום בעיות.

1:02:38 דובר 4 כלומר מישהו שההורה לא תמיד חווה איתו המון אתגרים או-

1:02:41 דובר 2 כן, כן. חלקים טובים. אז אני רוצה להגיד ל-להורים שלנו ששומעים אותנו, אמ, לדעתי מכיוון שכל ילד חווה גיל ההתבגרות, כל ילד חווה את גיל ההתבגרות, וכל ילד, הנוכחות של ההורים שלו בגיל ההתבגרות היא משמעותית מאוד. אז לא צריך להיות, אה, חפש בכוח, אה, איפה גיל ההתבגרות של הילד שלי. אני לא צריך לחפש. אם הילד שלי זורם, הכל טוב, ברוך השם, תודה להשם, אה, רק להודות. אבל זה לא פותר אותי מפעם בשבוע לפחות לשבת איתו לשיחה של אבא ובן. זה לא פותר אותי מ-אמ,

1:03:27 דובר 4 איך נראית שיחה כזאת?

1:03:29 דובר 2 של אבא ובן?

1:03:30 דובר 4 כן. לא, לא עכשיו להיכנס לזה. תן איזה שתיים שלוש מילים כי זה-

1:03:34 דובר 2 אוקיי, שיחה-

1:03:35 דובר 4 אולי אנחנו בחוויה של זה מאוד קל, סתם, אנחנו הורים. מה זה שיחת טלפון בישיבה ביום חמישי?

1:03:41 דובר 2 אז תראו, אה, אה, מתבגרים בכלל הם, אה, פחות, אה, שתפנים, כן, הם פחות, אה, יושבים עכשיו איתך יותר מדי וזה. אמ, צריך למצוא. צריך למצוא על מה, על מה אני יכול לשבת לדבר עם הבן שלי.

1:03:54 דובר 4 זה אפילו, לא, מה זה, אפילו שיחת טלפון פעם בשבוע. מה שלומך? איך הולך? איך המצב?

1:03:59 דובר 2 אמ, לא, אני, אני מדבר מעבר לזה. מה שלומך? מה הולך? זה בטח, זה לשמור על קשר. אה, זה תמיד, זה, זה חשוב וזה ראוי. וכשהילד בישיבה ומחוץ לבית צריך להרים אליו טלפון, שיראה שהתקשרת, שיענה לך, שידברו קצת כמה מילים, אה, איך עבר היום בישיבה. כמו שאנחנו מכירים מתבגרים, בעיקר אצל-- אם אנחנו מדברים על בחורים, כן? אז הם פחות, אה, ישתפו אותך. אבל, אבל הוא שמע אותך, אתה שמעת אותו. זה בטח. אבל אני מדבר מעבר לזה. אני מדבר על מקום כזה שבו עכשיו אנחנו בין הזמנים ו, אמ, בחורים נמצאים הרבה זמן בבית. אמ, אני מדבר שוב על בחורים ש-שהולכים לישיבות בין הזמנים, אוקיי? בחורים שיושבים ולומדים ואנחנו אומרים הכל טוב, באמת הכל טוב, הכל בסדר. אבל אני חושב שאם אנחנו כהורים נהיה נוכחים שמה קצת יותר, נמצא את הזמן לדבר איתם שיחה, שיחה של אבא ובן, של מה נשמע, מה קורה, מה אתה לומד, איזה סוגיה, משהו, אבל רק שלי ושלך. אנחנו ניתן להם ונשפר להם את גיל ההתבגרות שלהם ו-ו-ונשפר את היכולות שלהם ואת ה, את התפקוד שלהם בפי כמה וכמה מונים. כלומר, גם בחורים טובים שאתה אומר הם עושים הכל, הם עושים הכל. אז מה אני צריך להיות שמה? כן, אתה צריך להיות שמה, כי אם אתה תהיה שם זה יהיה הרבה יותר טוב.

1:05:24 דובר 5 ואיך בשיח?

1:05:25 דובר 2 כן, בשיח, בשיח. אתה לא צריך יותר מדי. לא, אה, שוב, בוא נזכור. נער מתבגר צריך את המקום שלו. הוא לא צריך אותך כל הזמן בתוך, אה, החיים שלו. אבל גם הבחורים האלו, הטובים והחסידיים, צריך לשבת איתם, לדבר איתם. ואני אגיד עוד משהו, שלצערנו פגשנו במשך השנים גם בחורים כאלו שהם היו על פניו נראים חסידיים וטובים, אבל-

1:05:53 דובר 5 בפנים מתחולל משהו.

1:05:54 דובר 2 בפנים מתחולל משהו, ויכול להיות שעם שיחה, יכול להיות שעם, אה, שימת לב, יכול להיות שעם איזשהו, אה, הבנה שאני חייב לשים לב לבן המתבגר שלי לא משנה מה יהיה, אז יכול להיות שזה היה עוזר. שוב, אני לא אומר אין, אין מאה אחוז ואין, אה, ואין-

1:06:11 דובר 5 זה חינוך.

1:06:12 דובר 2 אין שיטה, כן? אבל, אבל שמה, אם אנחנו מדברים על תפקיד ההורה בגיל ההתבגרות, זה להיות נוכח, לכבד את המתבגר, לשוחח איתו, אמ, להגיב לו מתי שאני יודע מה להגיב ולא להגיב מתי שאני לא יודע מה להגיב. ואולי אני אוסיף עוד משהו, כ-- אמרתי את זה גם קודם, שבכל הנושא של, של קיום תורה ומצוות, אה, לדעת ששם הרגישות היא גדולה יותר, כי, כי, כי אתה הופך להיות מייצג של, שזה...

1:06:46 דובר 5 אז מה היית אומר להורים שכבר הם בפנים? ה-הרכבת נסעה, הם, ההורים הם שם. מה אני יכול לקחת מחר, היום בערב? משהו קטן ש-שיעזור לי טיפה יותר. כאילו, דיברנו על המון, אבל מה אפשר מחר, מחר כבר לקחת שהוא קצת, קצת יעזור לי לראות את המתבגר שלי קצת יותר.

1:07:10 דובר 2 אוקיי. אמ, אז תנסו לחשוב. תנסו לחשוב על איזה רגע בשבוע. בואו נתחיל עם שבוע. אולי אפשר אפילו כל יום, אבל בואו נתחיל עם פעם בשבוע. איזושהי מחווה קטנה שהיא תגיד למתבגר שלכם אני רואה שאתה בוגר. המחווה הזאת יכולה להיות פתק, יכולה להיות, אה, ממתק, יכולה להיות כוס קפה, יכולה להיות, אה, לימוד משותף, יכולה להיות, אה-

1:07:46 דובר 5 אתה אומר לא המילה עצמה, אלא-

1:07:48 דובר 2 כן, משהו.

1:07:49 דובר 5 מסר יעבור שם.

1:07:50 דובר 2 איזשהו מסר. אמ, נניח אתה, אתה, אתה, אתה אומר רגע, יש לי מתבגר פה בבית. איפה ה-הממשק שבו אני אומר לו תשמע, אני רואה בך משהו, אתה גדול יותר. אז יש ילד אחד-

1:08:03 דובר 5 שזה זכות גדולה ואחריות

1:08:04 דובר 2 שאם נניח פעם בשבוע תגיד לו בוא, בוא נשב, נלמד ביחד משהו, זה ייתן לו את ההרגשה הזאתי. עכשיו אני, אני אומר את זה ככה כי, כי באמת כל הורה מכיר הכי טוב את הילד שלו ויודע מה הכי טוב ואין פה משהו שהוא שווה לכולם. יש ילד אחר שאם אתה תגיד לו, אמ, אמ, אני צריך את העזרה שלך בעניין הזה כי עליך אני סומך, עשית לו את זה. יש ילד אחר שאם תיתן לו איזה פינוק מיוחד רק לו, עשית לו את זה. יש כל מיני דברים שאנחנו יכולים כהורים למצוא שבהם אנחנו יכולים לסמן לו אני רואה אותך, אני רואה שאתה בוגר, אני רואה שאתה גדול, אתה כבר לא ילד קטן ואני לא אומר לו את זה. אני פשוט עושה את זה. אני פשוט, אני יכול להתייעץ איתו. אוקיי? אתה בא לילד, אתה מתייעץ איתו על משהו שהוא, אה, בבית או משהו שהוא שאתה חושב עליו או שאתה משתף אותו במשהו. זה נותן לו תחושה, תחושה טובה, תחושה של בן אדם בוגר. תחשבו כל אחד יחשוב על עצמו, אה, מה, אם, אם אתה, אם מישהו בא להתייעץ איתך על משהו, זה זה נותן לך תחושה שאתה, שאתה יודע, שאתה, שאתה נחשב, שאתה שווה. זה, זה מה שהם צריכים. ואם אנחנו נצליח לקחת בעצמנו ולחשוב על הדבר הזה ולמצוא איזשהו משהו קטן שאנחנו מראים לו, אני רואה שאתה מתבגר, כבר עשינו צעד. חוץ מזה שיש פה את כל מה שדיברנו, ש-ש-להבין את זה בכלל ול-ולשמוע ויש המון כמו שפתחנו את הפודקאסט, יש המון חומר בנושא ולא להשאיר אותו באופן כזה של אני יודע, כי בסוף כשנפגשים עם המציאות

1:09:41 דובר 2 לא תמיד יודעים מה לעשות. ואם אתם, אם אתם תלמדו ות-ת-תבדקו אז כנראה שתדעו. אני לא אומר את זה כאילו אני יודע הכל. לא, אלא אני גם כן כל הזמן משתדל ללמוד את הדברים. אם לומדים ובודקים אז, אז, אז יודעים להגיב, ואם אתם לא יודעים להגיב, אם אנחנו לא יודעים להגיב אז עדיף שלא נגיב, שנחכה קצת, לא יקרה שום דבר ונתייעץ ונבדוק ונשאל, נגיב נכון כי זה קריטי. זה, זה הגיל שבו אנחנו, כמו שאמרת קודם, אנחנו משווקים את ה, את היהדות פה.

1:10:19 דובר 6 עכשיו ולנערים. זאת אומרת בחור צעיר, לא יודע אם יחזיק את כל הזמן הזה איתנו, אבל בסוף בחור צעיר. מה, איזה מסר היית אומר לו? תמך בו לאחרונה?

1:10:31 דובר 2 אה, וואו.

1:10:32 דובר 6 ככה בשיא, בשיא.

1:10:34 דובר 2 כן, כן, כן.

1:10:34 דובר 6 בשיא התקופה.

1:10:36 דובר 2 אה, בחור צעיר. אז, אמ, אני אגיד לך היום הבחורים הם יודעים המון. הם יודעים המון. ואם אני פונה לבחורים צעירים עכשיו, אני הייתי אומר להם אתם יודעים מה זה גיל ההתבגרות ואתם יודעים איך אתם מרגישים ואתם יודעים כמה אתם, אה, אוהבים את עצמכם וכמה אתם לא אוהבים את עצמכם בכל מיני מצבים. ותנסו ל-ל-ל-- לעמוד מול עצמכם ולהגיד לעצמכם את זה אני לא אוהב. אני לא מצליח עדיין לעבוד על זה. אני לא מצליח עדיין להתגבר על זה. אני לא יודע. אבא שלי אומר לי משהו, זה מדליק אותי. זהו, נגמר. אני לא אוהב את זה ואני לא אומר לך את זה עכשיו, כן, כשאנחנו מדברים כי ש-ש-שכאילו זה איזשהו תסריט מדומיין. לא, זה ככה. בחוויה של נער מתבגר, הוא יודע טוב מאוד הרבה דברים שהוא לא, הוא לא, הוא לא משלים איתם. הוא לא מוכן שזה, שזה הוא. אוקיי? הוא לא, אה, הוא לא אוהב את המריבות עם ההורים שלו. לצורך העניין. הוא לא, הוא לא.

1:12:00 דובר 6 או את המקום שלו בכל מיני דברים.

1:12:02 דובר 2 כן. אז איפה שאתם מרגישים שאתם אומרים לעצמכם שזה, אה, לא מושלם, שיש לי עוד עבודה שמה, רק תציינו לעצמכם את זה ויום יבוא וזה, זה יעבור, זה יחלוף. הגיל יחלוף. רק שבסופו תבואו, תבואו ו-ו-ו-ו-ותדעו להגיד, "את זה אני לוקח מגיל ההתבגרות ואת זה אני משאיר שמה, שיישאר שם ב-בגיל ההתבגרות."

1:12:28 דובר 6 זאת אומרת הרבה חוויות שאני כמתגב-מתבגר יכול, אה, להרגיש. א-א-

1:12:35 דובר 2 כן.

1:12:35 דובר 6 עובר, זה עובר. זה לא, אתה לא קולט-

1:12:37 דובר 2 זה עובר, אבל ו-ו-ויהיה ויהיה ויהיה דברים טובים שאתם תיקחו מהגיל הזה. אמ, לא, זה לא גיל שהוא רק, רק כמו שהתחלתי, זה גיל נפלא, זה גיל של המון מרץ, הרבה דברים טובים ויהיה דברים שאתם תשאירו שמה וחלק מהדברים עוד ילוו אתכם, אה, חלק מהדברים הלא מושלמים גם כן, ו-ו-ועם הזמן אתם תסדרו אותם. זה, זה תקופה אצל חלק מהבחורים היא סוערת מאוד, אצל חלק היא נוחה יותר. עוברים אותה.

1:13:07 דובר 6 כן.

1:13:07 דובר 2 עוברים אותה ובעזרת השם אני מקווה שששנצליח לקחת באמת את הכוחות האלו שנותנים לנו, לנו כהורים וכמחנכים, אה, שנפגשים עם ה, עם הנוער הזה ועם ה, עם הגיל הזה ולדעת לתת את המענה הנכון בזמן הנכון, כי זה, זה, זה ה...

1:13:32 דובר 6 טיפ ממך ככה בעבודת השם או בחינוך, משהו שאתה יכול לשתף אותנו.

1:13:39 דובר 2 תראו, מה שאני יכול לשתף זה אחד זה מושג שלמדתי במוסדות חינוך לנער. המושג הזה נקרא בעודו קר. אה, אולי נזכיר שזה דוקטור מייקל בנד [?] לימד אותנו עודו קר. בעודו קר כוונה בדרך כלל עדיף, אה, לטפל בדברים לא ברגע החם של ה, של העסק, אלא אם כן מדובר ממש בסכנת נפשות או בהגנה על מישהו. אבל אם אתה יכול, אמ, לחכות, ובדרך כלל רוב הדברים החינוכיים אפשר לחכות קצת. אפשר לגשת אחר כך לילד, אחר כך לתלמיד, לדבר איתו, לשוחח איתו, אה, לפעול איתו. אז, אה, זה עדיף.

1:14:33 דובר 6 ההפך מבעודו חם. אז בעודו קר.

1:14:35 דובר 2 בעודו קר. זה אחד. דבר שני, דבר שני שאני חושב שזה מומלץ לכל הורה, אל תפסיקו ללמוד את ההורות. אנחנו, אמ, יש המון, זה נכון שיש המון מידע והמון, אה, והמון, אה, אמירות, אבל, אבל ולא תמיד הכל מיושם ולא תמיד הכל אפשר ליישם ולא תמיד הכל קל ליישם. אבל מדי פעם מתוך כל הדברים אתה יכול לקחת לעצמך משהו אחד ולנסות אותו ולבצע אותו. אה, אתה יכול, אה, אה, לשמור את זה לעצמך, לאיזושהי שיחה או לאיזושהי הזדמנות עם הילדים שלך. כל הזמן אנחנו כאנשים שניצבים ואמורים לחנך את ילדינו ואמורים לחנך את תלמידינו, אנחנו חייבים כל היום, כל הזמן להתחנך וללמוד כל הזמן כדי שבאמת, אה, אמ, נעשה את המיטב כמה שאנחנו מסוגלים, כמה שאנחנו יכולים. והרבה תפילות, הרבה תפילות.

1:15:48 דובר 6 הסייעתא דשמיא.

1:15:49 דובר 2 כן, זה, זה מכל מה שדיברנו פה זה אולי אחוז אחד מכל החינוך, אה, התפילות והסייעתא דשמיא זה, זה בעיקר מה שאנחנו צריכים.

1:16:00 דובר 6 טוב, הרב מאיר דוד, יישר כוח גדול. תודה רבה.

1:16:04 דובר 2 בשמחה. תודה לך. כמו שהתחלתי, היה תענוג להיות פה ו-

1:16:10 דובר 6 מחכים לנו עוד הרבה בעזרת השם.

1:16:11 דובר 2 בעזרת השם.

1:16:12 דובר 6 יישר כוח.