במרוץ החיים והסחות הדעת: איך מייצרים חיבור אמיתי בתפילה | הרב מענדי זילברשטרום #006

00:00 דובר 1 תגידו, כמה פעמים קרה לכם שעמדתם להתפלל בשבת בבוקר ופתאום כל דאגות החיים, הכל עולה בתפילה? שלום בית, פרנסה, חינוך הילדים. בדיוק על זה ישבתי לשיחה עם הרב מענדי זילברשטרום, משפיע בישיבת צעירי השלוחים בצפת. דיברנו איך הופכים תפילה ממטלה לעבודה של הלב ומה זה המושג התבוננות בתפילה, ובסוף סיפור מאוד מרגש ומיוחד מהמשפיע הרב ראובן דונין. אני מאיר ווישנפסקי ואתם מקשיבים לעל חינוך חב"די. הרב מענדי זילברשטרום, ברוכים הבאים.

00:30 דובר 2 שלום וברכה.

00:31 דובר 1 הרבה פעמים אנחנו מתחילים אה בבוקר, בשבת את התפילה, אז אנחנו רצים לנו המון המון דברים של דאגות פרנסה, חינוך, כל מיני, אתגרי החיים. אני רוצה לשאול אם תפילה זה משהו שהוא המקום שאני מבקש מהקדוש ברוך הוא את הצרכים שלי, או שתפילה זה בכלל סיפור אחר לגמרי?

00:59 דובר 2 ודאי שכן. זה הרי אה מצוות התפילה. מצוות התפילה במקורה, אה במהותה, בעניין שלה, זה בעצם זה בקשת צרכיו, בקשת הרחמים. אז דווקא אדם שצריך משהו עליו חב-- חלה המצווה להתפלל, וזו בדיוק ההזדמנות שלו. בעצם איך שכתוב, יש שאלה אמונית, אם אפשר להגיד, למה בכלל יהודי צריך להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא הרי יודע הכל. אז אם הוא יודע שאני צריך, אז שייתן לי, ואם הוא לא נותן לי, אולי אני לא צריך. אז מה בעצם המקום של התפילה? אחת התשובות שמבואר בזה, הרמב"ם מביא את התשובה הזו, שהקדוש ברוך הוא רוצה לראות שמכירים מה הכתובת, ולכן כאשר אתה צריך אז תפנה לכתובת, והכתובת זה הקדוש ברוך הוא. אז דווקא מי שיש לו דאגות, דווקא מי שיש לו טרדות, התפילה אצלו צריכה לתפוס הרבה יותר מקום בפן הכי בסיסי של תפילה, שתפילה זו ההזדמנות שלנו לבקש מאדון הכל, מזה שנותן הכל, בורא את הכל ונותן את הכל, זה בדיוק הזמן של התפילה. הבעיה היא אחרת, לפעמים שאנחנו פחות מרוכזים ברוב הטרדות האלה, אבל אם אנחנו מדברים על האם זה התפילה, זה התפילה. התפילה היא בעצם בקשת רחמים, שהלכן אגב, יש בזה גם להלכה, כי יש דין של כל מצוות, כל מצוות עשה שנשים, אה כל מצוות עשה שהזמן גורם, נשים פטורות. אז מה דין הנשים לגבי תפילה? אז יש איזו מחלוקת ראשונים בראשם הרמב"ם והרמב"ן, וגם לפי השיטה שהיא אומרת שזה מצוות עשה בגדרה, זה מצוות עשה שהזמן גורם באמת, אז גם נשים יהיו חייבות בזה. למה? כי זה אבל וזה בקשת הרחמים. זאת אומרת שיש-- בכל כלל יוצא מן הכלל. אז אם הכלל בדרך

03:00 דובר 2 כלל של מצוות עשה שהזמן גורם נשים פטורות, מצוות עשה-- התפילה למרות שזה מצוות עשה שהזמן גורם מדברי ספרים או, או מדברי תורה, אבל, אבל למרות שזה מצוות עשה שהזמן גורם, נשים גם כן חייבות אבל ובקשת רחמים. כנראה שהביאור בזה כיוון שבקשת רחמים כל אחד צריך, לא רק הגברים, גם הנשים. ומה שלנו חשוב בעיקר כי כך פוסק האדמו"ר הזקן, שגם נשים חייבות בתפילה מכיוון שזה בקשת רחמים.

03:28 דובר 1 ומישהו שהוא, אמרנו את זה קצת לפני, אבל אם יהיה בחור צעיר, נו יכול להיות שבתחושה שלו אולי אין לו איזו דאגה או שאנחנו מתחתנים ומקימים בית, אז יש את הדברים שבאים עם החיים. אבל בחור צעיר, א-א-איפה, איפה, איך, איך, אה איך הוא אמור לתפוס את התפילה?

03:46 דובר 2 לגיטימי ביותר. לגיטימי ביותר שככל שאדם פחות יש עליו מחויבויות, פחות עול, אז אה אז הוא פחות ירגיש צורך שהתפילה היא הכרחית עבורו. אבל כאן צריכים לזכור שקודם כל זה מצווה. אז מאותו סיבה שאנחנו מקיימים את כל שאר מצוות התורה, דאורייתא או דרבנן, אז התפילה זה אחד מהמצוות. אז למה אנחנו עושים את זה? עושים את זה קודם כל כי זה מצווה. עכשיו מה הכוונה שאני אכוון בשעת מעשה על האם הדגש שלי יהיה על רפאנו השם ונרפא לצורך הדוגמה, או לבורא חולינו או לתת רפואה שלמה לחולותינו. אז אני חושב שדווקא בחורים והיום, ובפרט אם אנחנו מדברים על חסידי חב"ד ודור השביעי, אז אין לי ספק ששהבקשה שהתפילות של משיח הם מרביות מאוד מאוד רלוונטיות, אז ודאי שהם ימצאו שם מאוד מאוד מאוד עניין. אבל אני כן אספר לך אה ס-- משהו שפגשתי פעם נער בן ארבע עשרה וחצי וראיתי, הייתי באיזו מסגרת לימודים וראיתי איך שהוא מאוד מאוד התפלל, מאוד מאוד יפה, בצורה יוצאת דופן, בצורה שהלוואי מבוגרים יותר יתפללו בצורה הזאת. אז קורה שלפעמים יש מישהו שיש לו התעוררות בתפילה. אבל קצת עקבתי אחרי הנער הזה וראיתי שכל תפילה, שעה אחרי שעה מנחה, מאירי במשך כמה ימים יש לו את אותו רצינות, את אותו הבנה עמוקה מה זה תפילה. יצא לי כעבור כמה ימים לדבר איתו, התפתח בין עם איזה שיח ואז דיברנו על איזה עניין מסוים ואז בסוף אני אשאל אותו אם זה בסדר לשאול אותו איזו שאלה אישית. אז הוא קצת הרגיש נבוך, לגיטימי ביותר, ואז שאלתי אותו, אמרתי לו אני רואה אותך כבר כמה ימים מתפלל כל כך יפה, כל כך מרשים,

05:24 דובר 2 כל כך מעורר. מי גילה לך את הסוד הזה? אז הוא קצת היה נבוך בהתחלה, אבל ככה אחר כך הוא סיפר לי. הוא סיפר לי דבר מאוד מאוד פשוט ואני חושב שכולנו יכולים להתחבר לעניין. הוא סיפר לי שהוא שיחק משחק כדור בגיל תשע וכתוצאה מתוך מרוצה או מתוך אה, הוא נפל והוא שבר, הוא שבר את ה, שבר את הרגל. היה לו גבס כמה חודשים. אומר זה היה תקופה נוראית. הוא בתיאור של הילד, לא יכולתי לרוץ, לא יכולתי לשחק, הייתי מוגבל במשחקים, כל הליכה הייתה קשה. זה היה תקופת קיץ גם אפילו לגרד באותו מקום שהגבס נמצא אז גם הוא לא יכל. הרגשתי את הקושי שבדבר וכאשר הורידו לי את הגבס כעבור כמה חודשים אז דווקא הרגיש אה סוג, סוג של מתי משורים [?]. אומר עבר, עברו שנתיים, שנתיים וחצי. אמא שלו הייתה מאושפזת בבית רפואה באיזה צורך רפואי מסוים, עברה ניתוח והוא הגיע לבקר אותה אחרי הניתוח, והאמא שכבה באותו זמן, באותו פרק זמן במיטה, בלי יכולת או בלי שהרופאים הסכימו לה לזוז. והיא הייתה כאילו ככה, ככה ההערכה הרפואית הייתה, והוא אמר לי כשהוא חזר הביתה ומ-- אז כשהוא ראה את האמא אז בעצם צף לו כל התחושות הנוראיות האלו של המוגבלות הזאת, שה, שהצורך הרפואי. הוא חזר הביתה, היה רק בגיל אחד עשרה וחצי שתיים עשרה, והוא ניגש להתפלל תפילת ערבית בבית ככה שעה מאוחרת והתפלל את התפילה רגיל, ופתאום כשהגיע רפאנו ה' ונרפא נפל לו ההכרה שרגע מציק לי שלאמא שלי אני יודע מה זה התחושה הזאת. זה בדיוק הזמן שאני צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא. אז הוא אומר לי, אז גם העיניים שלו,

07:01 דובר 2 סכר הדמעות נפתחו לו, כביכול, והייתה תפילה מאוד מאוד מעוררת, ואז בעצם נפל לו ההכרה ששמונה עשרה או התפילה בכלל, זה בדיוק שאני צריך משהו מהקדוש ברוך הוא. זה בדיוק הזמן שאני צריך. בעצם יש לנו כאילו מצוות שאנחנו צריכים לעשות, שהעניין שלהם זה קבלת עול, הביצוע, דיר בתחתיינים [?] כל הדברים הנפלאים שכתובים בזה. יש את המצווה של לימוד התורה, שזה קשור יותר לרגש, למקום השכלי, ההתאחדות עם הקדוש ברוך הוא והדברים הנפלאים שכותבים-- כתוב על זה. התפילה זה המקום של הלב, העבודה של בלב שאני יודע שיש לי כתובת. אני יודע אבא שדואג לי, אבא שאכפת לו ממני, אבא שהוא הקדוש ברוך הוא שבורא עולם והוא רק מחכה שאני אבקש ממנו, וכשאני אבקש ממנו אז בעזרת השם הוא ייתן מה שהכי נכון עבורי.

07:48 דובר 3 חבר'ה, עוד פרק של על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים.

08:06 דובר 2 ואיפה נכנס בזה? אז דיברנו הרבה על בקשת צרכים, על המקום שאני מוצא את הכתובת. איפה המקום שאני מוצא שאנחנו למדנו כל כך הרבה בישיבות ובהתב-- התבוננות בתפילה. ההתבוננות היא גם במקום הזה שאני מתבונן בצרכים שלי ואיך לבקש אותם או מה לבקש. איפה ההתבוננות בתפילה קורית? כי אני, אני מכיר התבוננות בתפילה שמדברת על, אה, על, על, על הקדוש ברוך הוא. כן. איפה שם זה תופס?

08:34 דובר 3 אז כאן, כאן זה בעצם שאתה שואל שאלה נכון, נכ-- נכונה מאוד, ואתה בעצם אומר מה שלמדנו בישיבות. אז אני מניח שמה שלמדנו בישיבות זה ישיבות, אה, חסידיות וישיבות חבדיות שבהן אנחנו לומדים חסידות. אז בהחלט. החסידות נותנת ומגלה היבט הרבה יותר עמוק לתפילה. אה, חסידות בעצם מדברת שהתפילה לא רק עניין הבקשה לבקש מהקדוש ברוך הוא, אלא להידבק בקדוש ברוך הוא. דבקות. אולי, אולי, אה, אם נגדיר את זה כך, בעצם בלי, בלי התפיסה של חסידות הבן אדם זה אדם גשמי, נפש וגוף, שהצרכים שלו הם גשמיים, וכידוע יש לו גם צרכים רוחניים. להבין את התורה כש אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא על השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך וכך הלאה. חסידות מגלה בעצם מחדשת לנו או מעוררת בנו את הנקודה הזאת שיהודי זה הרבה יותר מזה, יש לו גם נשמה אלוקית. אז מה הצרכים של הנשמה האלוקית? הצרכים של הנשמה האלוקית זה להידבק בקדוש ברוך הוא. אז בעצם אני חושב שהגדרה, המונח הזה של הגדרה בקש-- בקשת צרכיו, שזה המונח של התפילה היא, היא נכונה. היא מדויקת גם לפי החסידות. רק שזה לא בקשת צרכיו של הנפש הבהמית מה שנקרא, או של הבן אדם כיצור גשמי, אלא זה בעיקר בקשת צרכיו של הנפש האלוקית להידבק בקדוש ברוך הוא. וכאן אנחנו מגיעים לאיזה, לאיזה קושי מסוים, כי אנחנו אנשים גשמיים, מכיוון שאנחנו, אה, מטרידים אותנו, כמו שאמרת, הפרנסה, חברים בגיל צעיר יותר, אה, מעמד חברתי או כל דבר אחר, ואנחנו פתאום צריכים לדבר על הנשמה האלוקית שהיא רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא, שזה ככה משהו מאוד מאוד אמוני ומשהו מאוד רחוק. וכאן מגיעה חסידות ואומרת לנו שהתפילה

10:18 דובר 3 זה הזמן הזה שאני יכול להידבק למקור שלי. במילים אחרות, הנשמה-- הזמן של התפילה זה זמן שאני יכול לעורר את הנשמה האלוקית שלי, שבכלל תהיה מורגשת אצלי, ואחרי שהיא מורגשת אצלי אז אני יכול לעבור איתה תהליך כלשהו, כלשהי שבעצם יש-- נוצר קרבה בין היהודי בעצם שזה הנשמה האלוקית שלי, שזה אני, איך שהחסידות מסבירה, וככל שזה מתגלה לבן אדם, אדם יותר, אה, נפח, נהיה אצלו ברור יותר והמודעות הזאת וזה מונח שהמהות האמתי-- אמיתית שלו זה הנשמה אלוקית והעניינים האלוקות, והיא מתאחדת עם הקדוש ברוך הוא. הכוונה היא שאלוקות, אה, האלוקות, הקדוש ברוך הוא נהיה יותר מוחשי עד כמה שניתן להגיד בחיים, בחיים שלו. ההנחה, ההכרה, אה, ובזה כמובן יש הרבה, הרבה דרגות ורמות. אז אם אנחנו ש-- ובמקום הזה צריך התבוננות, כי ההתבוננות זה להיכנס לעומק. אנחנו כאנשים גשמיים אנחנו מאוד רואים תופסים מה שאנחנו רואים, אה, בחוץ. בשביל להיכנס לעומק, ודאי לעומק שהוא נעלה יותר, שזה העומק והפנימיות של העולם, שזה האלוקות. זה צריך התבוננות. כי אדם במה הוא, במה-- זה לא נראה דבר ראשון, כי זה העולם, עולם ההסתר, ודבר שני איך אני מתבונן? מה אני-- אני מסתכל על הקיר ומה אני אראה? אני יכול לחשוב עשרים פעמים לדקלם משהו ו-ו-ואיך זה מגיע לקדוש ברוך הוא. אז כאן צריך באמת את תורת החסידות, שתורת החסידות מסבירה לי איך שבכל דבר נמצא הקדוש ברוך הוא, ומסבירה לי את זה בצורה של שכל, לא רק אמונה. זה לא רק על ידי משפטים אלא על ידי הסברים, וכל דבר שיש בו שכל וכל דבר שהוא בא בהסברים, אז בהחלט יש מה להתבונן בו. וככל שהדבר הוא מופשט יותר,

11:54 דובר 3 אז צריך-- אנחנו נדרשים יותר להתבונן בזה, לעיין בזה. וככל שהדבר הוא-

11:58 דובר 2 מופשט הכוונה.

11:59 דובר 3 ככל שזה מופשט יותר וככל שזה עמוק יותר.

12:02 דובר 2 Mm.

12:02 דובר 3 וכאן באמת זה דורש, זה דורש הרבה משאבים, אה, גם, אה, נפשיים של הבן אדם, יכולת ריכוז, בעיקר שיהיה חומר במה להתבונן, שלכן צריך מאוד חשוב זה הקדמה של לימודי חסידות, וככל שלומדים יותר חסידות ולומדים את זה בצורה נכונה, אה בצורה מדויקת, אז בהחלט יש הרבה, הרבה, הרבה יותר במה להתבונן וזה גם נותן את אותותיו בתפילה. ובזה כמובן לא יהיה אחד דומה לשני. זה כל אחד לפי המקום שלו, הדרגה שלו, הגיל שלו הייתי אומר גם כן, כי בכל זאת מדובר על יכולת ההעמקה שהולכת ומתפתחת עם השנים, אה וכך הלאה.

12:37 דובר 4 אז בעצם התפילה זה נקודת החיבור.

12:42 דובר 3 כן.

12:43 דובר 4 זה המקום שאני בן אדם גשמי חומרי שרואה גשמיות חיה. איך, איך אמרנו חברים, דברים האלה. זה הנקודה שאני פוגש את הקדוש ברוך הוא ביום ב-

12:52 דובר 3 אני מתחבר בצורה הפנימית, כי כשאני מקיים מצוות אני גם מתחבר אל הקדוש ברוך הוא, אבל בצורה של ההתבטלות לקדוש ברוך הוא.

12:59 דובר 4 קבלת עול, עשיתי.

13:00 דובר 3 קבלת עול עשיתי ולא כן. כשאני לומד תורה אני גם פוגש את הקדוש ברוך הוא, אבל יותר את מה שנקרא חוכמתו, חוכמתו ורצונו. איפה אני פוגש את הקדוש ברוך הוא במקום שאו שהוא משפיע לי הכל ברמה הבסיסית, או במקום ה-ה-הגבוה יותר שבו הקדוש ברוך הוא חודר לתוכי, שזה שהוא, שהוא מאיר לי את הלב או שאני מרגיש חיבור אליו. חיבור רגשי כביכול, חיבור לאמת של האלוקות שלו ושלא איכשהו נמצא בכל ה, אה בכל דבר בעולם. איך שחסידות אומרת זה באמת התפילה. גם מהבחינה הזאת שזה עת רצון. כפי שכתוב בתניא, שזה זמן של תפילה, בפרט תפילת שחרית בבוקר זה עת רצון למטה ולמעלה, וגם מבחינת שפשוט זה התוכן של התפילה. על זה אנחנו מדברים בתפילה. מה כל ה, מי עודו? עוד לפני זה.

13:47 דובר 4 כן.

13:48 דובר 3 אנחנו כל הזמן מדברים על הקדוש ברוך הוא, על הקדוש ברוך הוא, על ההתבטלות אליו, על הניסים שהוא עושה, על הנהגה של העולם שהוא עושה, על האכפתיות, על ההשגחה פרטית, על האיננו יודעים לוודאי וכך הלאה והלאה. אז כשבן אדם שקוע מקשיב למילים האלו, יש לו מה לחשוב גם על הדברים האלו. אז, אז זה מאיר. מתחיל להאיר במוח וחודר ללב.

14:10 דובר 4 זה, אז בעצם יש שלבים בתפילה שזה המקום שאני מבקש את הצרכים. אני צריך, אמרנו, רפאנו, השמה עלינו, המקומות האלה. ויש מקומות בתפילה שזה, אלה מקומות יותר של השלב המקדים שזה ההתבוננות. מה בדיוק קורה שם? מה? אוקיי, אז אני מבין שהקדוש ברוך הוא גדול. אני משקיע-

14:31 דובר 3 לא הייתי, לא הייתי אומר שזה, שזה, שזה נחלק לחלקים, אלא זה תלוי בבן אדם. יש בן אדם כאשר הוא רואה את התפילה, אה כבסיס לבקש את הצרכים שלו מהקדוש ברוך הוא, אז זה בעיקר יהיה בהחלט שמונה עשרה. כי שמונה עשרה שם בעיקר אנחנו מבקשים. אם כשכבר אנחנו יכולים לראות לפני זה קצת גם כן באהבת עולם אהבתנו אבותינו, אנחנו גם שם מבקשים קצת. ורינו ברחמו נמראכם[?]. רחמנא ליבנה קטע מאוד מאוד, מאוד מיוחד ובפרט ובפרט למי שאכפת לו מטערי מצוות. שאני משער שכל מי שמתפלל אכפת לו. אז יש עוד, יש עוד מקומות שאנחנו בהחלט מבקשים, אה מבקשים מהקדוש ברוך הוא דברים. אבל בהחלט החלק המרכזי זה באמת יהיה שמונה עשרה. כל החלקים שאנחנו אומרים לפני זה מבוסס על מצוות ועל תקנות חז"ל ומנהגים שנהגו מבוסס על לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך, אה ואחר כך יבקש צרכיו. אז זה באמת מהווה כעין, כעין הקדמה. ואז חלק התפילה העיקרי זה באמת יהיה שמונה עשרה. חסידות מגלה את העומק הזה שבתפילה, שזה בעצם הדבקות בקדוש ברוך הוא, ההתבטלות לקדוש ברוך הוא, וזה כבר מתחיל מתחילת התפילה. האמת, איך שחסידות אומרת שבדערך איך שזה כבר ומשל זה חווה כנדאונן[?]. זה עוד לפני התפילה. איך כשנעמדים בכלל התפילה, שאנחנו יודעים שעכשיו אנחנו הולכים, עוזבים מקום אחד, הולכים למקום יותר גבוה. אז זה מתחיל מהטהרה של לפני התפילה. אחר כך ממשיכים לימוד, לימוד החסידות של לפני התפילה ואז נכנס לתוך התפילה וזה יופיע בכל קטע. ועד כמה אצל הבן אדם זה באמת תלוי עד כמה, עד כמה, באיזה שלב הוא בלימוד החסידות ובעיקר שוב פעם בלימוד החסידות, בהבנה ובהעמקה בצורה

16:08 דובר 3 נכונה.

16:10 דובר 4 יש, יש לזה דרך? כלומר מישהו שהוא מתחיל בלימוד החסידות או בחור צעיר. אמרנו זה מאוד משתנה בין גילאים, אבל באופן כללי יש איזושהי דרך שאמרת, מקווה[?], חסידות. יש דרך להתחיל להתבונן בדברים בתפילה? כי זה נשמע משהו מאוד א-ריאלי, מאוד מאוד א-ריאלי גדול כזה. התבוננות בתפילה אוקיי, איפה? איפה? אולי תיתן, תיתן דוגמה משהו קצת יותר לפשט את זה.

16:33 דובר 3 התבוננות בעיקר היא קודם התפילה. כשיש את ההתבוננות קודם התפילה על פי רוב היא תאיר תוך כדי התפילה וכמובן הכל תלוי בסייעתא דשמיא. ושוב פעם זה תלוי, זה תלוי בכל אדם. אמ, ולכן גם כן אני חושב שאם ניתן דוגמה, אפשר למסור שיעור חסידות בנושא מסוים, ואז הבן אדם, אה, כש-- ונניח נתמקד על פסוק מסוים בתפילה, ואז כשבן אדם מתפלל מתוך רצינות ומגיע הקטע הזה בתפילה, הפסוק ההוא אז, אז כנראה יעצר, הוא יחשוב, אה, קצת יתעורר בו אותם דברים שהוא יודע. כך ש, כך שאני חושב שהתפילה זה יותר ביטוי למה קורה לפני, עד כמה הדברים היו באמת. אם מבחינת ההדרכה אני חושב שבדרך כלל כמו כל בניין ראוי שהוא יעשה קודם כל מהיסודות. היסודות קודם כל חשוב שיהיה לנו את היסודות של פירוש המילים בתפילה, שאנחנו נבין למה אנחנו, מה אנחנו אומרים. בעברית, את המילים, את מה שנקרא חומש רש"י או את הרש"י, מצוות עשה, את הפרק תהילים, מצוות עשה, ואת הפירוש הבסיסי ביותר. הדבר השני אחר כך לתרגל עצמנו ליכולת ריכוז בלי הפרעות מחשבה, קשב וריכוז מה שנקרא.

17:45 דובר 4 אווו.

17:46 דובר 3 שזה כן, זה מאתגר. זה מאתגר מאוד וצריכים לאט לאט, לאט לאט כל אחד. יש, יש גילאים, גילאים צעירים זה יותר קשה. גילאים מבוגרים זה קצת יותר קל וגם מצד שני זה יכול להיות יותר קשה, כי אם יש לי משהו שאני חייב לעשות אחרי התפילה, מה שמטריד אותי אז בהחלט זה קשה. אני חושב שאולי זה גם אחת הסיבות שבשבת זה זמן שבדרך כלל מוקדש יותר גם לצ-- חסידים שלא יכולים במהלך השבוע להתפלל ככה מתוך מנוחת הנפש. שבת זה יום שתמיד חסידים יאריכו יותר בתפילה ולא רק חסידים. אני חושב לכל קהילות ישראל בשבת זה התפילות הם יותר נינוחות, כי זה זמן, זמן שבאמת אנשים יותר אין להם את הטרדות ואת המרוצה שאחרי יכולים יותר להתמקד. אז זה הדברים, זה הדברים הבסיסיים שלדעתי כדאי להתחיל.

18:29 דובר 4 פירוש המילים.

18:30 דובר 3 להבין מה אומרים פשוט ולהיות מרוכז. שאני אוכל לחשוב על הדברים האלו. עכשיו בשביל שאני אוכל להתרכז, אז כמובן שככל שאני פחות עסוק בדברים אחרים קודם התפילה, אז יהיה לי סיכויים יותר להצלחה. כי אם אני אעסוק בדברים אחרים ולא משנה מה הם יהיו, כנראה שאני ארער עליהם בשעת התפילה, כי היצר הרע מאוד אוהב להפריע בתפילה. הזהר מובא בחסידות בדברי הזהר ששעת סלותא זה שעת קרב. הזמן של התפילה זה הזמן של המלחמה ובאמת היא נלחמת. אז אנחנו יכולים, כל אחד יכול לחוש את זה בעצמו שפתאום בתפילה הוא נזכר בכל מיני דברים שהוא לא חשב עליהם לפני, וגם מיד אחרי התפילה הוא לא יחשוב עליהם. זאת אומרת שזה זמן שיצר הרע מחפש ככה. זה בעצם הוא נלחם על חייו באותו, אם אפשר להגיד באותו בזמן התפילה. כן, ולכן הוא מפריע. אז ככל שאנחנו פחות נ-

19:16 דובר 4 נלחם על חייו כי?

19:18 דובר 3 על חייו הכוונה על הכוח השליטה שלו, כי בעצם הוא לא רוצה שהנשמה האלוקית תקבל שליטה מסוימת אפילו לזמן מסוים ב-- וכאשר הנשמה האלוקית כן מצליחה להתעורר בתפילה, יש סיכוי מאוד טוב שלאט לאט עם הזמן היא גם יכולה לחרוג מזמני התפילה וגם להשפיע על צורת ארוחת בוקר ועל צורת הברכת המזון ואחר כך הזהירות מאלבנת פנים או השגת גבול או דברים של המשך היום. זה יכול גם אחר כך להשפיע בצורה מסוימת בלימוד התורה שאחר כך, כפי שבאמת כתוב ורואים את זה אצל עובדי השם שאיך שזה משפיע ומשנה את כל החיים שלהם. זה לא קורה ביום אחד, אבל זה דברים שמתרחשים. שינוי, שינוי פנימי או יותר נכון גילוי פנימי של הנשמה האלוקית. וככל שהנשמה האלוקית יותר מאירה אז הנפש הבהמית יותר נחלשת. אז באמת היא נלחמת על חייה. אז אחד הדברים שלה זה באמת להפריע, כפי שהדברים האלו כתובים בצורה מאוד ברורה בפרק כ"ח בתניא, שאדם שעוסק בתורה ובתפילה ופתאום נופלות לו מחשבות זרות, זה סימן שהוא כנראה לומד טוב וזה מרגיז מישהו. לכן הוא קם, קם להפריע.

20:24 דובר 4 מה זה אומר להתבונן? לקחתי, למדתי פרק תניא, למדתי נקודה. לחשוב על זה? למצוא קטע בתפילה, לחשוב על זה? אני רוצה ש-- גם לפעמים יש מושג, אה, דיברנו על זה קצת לפני שבן אדם יכול לאחוז בדמיונות, כן? שהוא חושב שהוא אוחז באיזו דרגה מסוימת והוא לא. אז מה זה אומר להתבונן?

20:42 דובר 3 אמממ.

20:43 דובר 4 אני יודע את פירוש המילות, אני יודע מה זה אומר, מתבונן בפירוש המילות. איפה נכנס?

20:48 דובר 3 אז לא, התבוננות אין בזה-- כיוון שזה עניין שכלי, אין בזה דמיונות. זה לא עניין רגשי שאז אני יכול להתבלבל עם זה, עם, עם הרגשות האלו, אם אמיתיות או לא. עניין, אתה מתבונן בתוך כל דבר שאתה מתבונן. ב-ב התבוננות זה לשון של בינה. בינה זה חוכמה. בינת דעת זה קשור לעולם החב"ד, לעולם השכל, כך שדמיונות אין בזה. אמ, לא אמור להיות. ואם גם בעולם שבו אני מחפש להבין משהו ואני חושב שאני מבין, אז יש לי בעיה בלימוד, לא בהתבוננות. אז זה לא בהתבוננות. לכן אני כן חושב שבשביל ההתבוננות, אמ, קודם כל אני, אני צריך שיהיה לי חומר במה להתבונן. אמ, בוא ניקח כל, כמו כל דבר גשמי. אם אני רוצה, אם אני רוצה להשקיע במניות, אז אם אני לא יודע בכלל מה זה מניות, אין לי במה להתבונן, באיזה, באיזה מניה להשקיע, באיזה דברים. אני צריך קודם כל להכיר את העולם הזה ולהבין, להכיר את העולם איך שזה עובד ואז בתוך המידע שיש לי לנסות להבין בצורה הכי נכונה שמה, הכי, הכי טוב לי. כמובן שיש את זה שהיועץ שהוא מבין הרבה יותר טוב ממני, אזזז הוא יגיד שההתבוננות שלי היא פשוטה מאוד ומאוד שטחית וזה בסדר אצלו. אבל בעולם שלי, ברמה שלי, זה נקרא התבוננות שלי.

22:03 דובר 4 אהמ.

22:03 דובר 3 עכשיו, כאחד, אם אני ארצה באמת להתקדם הלאה, אז אני אשתף אותו עם המחשבות שלי ועם המסקנות שלי והוא יאשר לי אם אני בכיוון הנכון או לא בכיוון הנכון. אולי טעיתי באיזה משהו מסוים, כמו שזה במניות, ככה זה בכל עסק. אני רוצה לקנות בית, ל-- אז אני מתבונן מה הצרכים. אז אם, אז, אז אני לפי הנתונים ש-- אני קודם כל חייב שיהיה לי נתונים. יהיה נכון שאני אדבר עם מישהו מבוגר יותר אם זה ההורים ואם זה בפרט מישהו, מישהו שאני סומך עליו והוא ייתן לי עוד חשי-- עוד כיווני חשיבה. רגע, תסתכל גם כן על שכנים, תסתכל גם כן על קירבה למוסדות, קירבה ל-לעבודה, על תחנות אוטובוס, על חניות, על, אה, מקום הפצה. כל אחד והדברים שלו, מה הוא מחפש באזור המגורים שלו יהיו. זאת אומרת, הוא מרחיב לי בעצם את ההבנה. אבל מה זה התבוננות עצמה? אני קודם כל חייב לאסוף שיהיה לי במה להתבונן. אני חייב לאסוף נתונים. כמו שבעולם הגשמי, כך גם כן בעולם הרוחני בכל תחום וכך גם כן בדבר הזה. בשביל להתבונן אני קודם כל צריך, אני צריך במה להתבונן. אז במה זה להתבונן? זה לא מ-- לדעתי זה לא מגיע ממאמר חסידות אחת. זה גם לא מגיע משתיים. זה גם לא מגיע משלוש. ככל שלומדים יותר חסידות אז לאט לאט מתחיל להצטבר סוגיות, ואז אנחנו יודעים שחז"ל אומרים שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. אז ככל שאתה לומד עוד סוגיה ועוד סוגיה ועוד סוגיה, מתחיל להצטבר לך איזה, איזה הבנה. כל אחד וכל מק-- כל מקום נותן את הפרט, אה, את הפרט שלו. בנוסף לכך, לא רק

23:32 דובר 3 למדת וגם כן הקשבת לצורך דוגמה, אם מדברים בבני ישיבות בטח או כאלו שיש להם הזדמנויות גם להקשיב שיעורים. השיעורים על פי רוב לא בישיבה קטנה, בישיבות קצת יותר גדולות זה לא מה כתוב אלא מה באמת כתוב. לשים לב לדיוקים, לשים לב להגדרות ואז פתאום הדברים מתחילים לשבת. כשהדברים מתחילים לשבת, כאן כבר אפשר להתחיל לדבר על שלב של, של התבוננות. בהתבוננות בשלב הראשון זה יהיה פשוט להתבונן, אה, לחשוב מה שכתוב ומה שהבנתי, להרהר בהם עוד פעם. יותר נכון זה לחשוב, אבל לחשוב את כל הפרטים. צריך לעבור שלב אחרי שלב, שלב אחרי שלב, ועד שאני מרגיש שהדברים יושבים אצלי טוב, מסודר. נוצר אצלנו איזה קופסה מסוימת, ככה המוח בעצם עושה, ושהרעיון יושב טוב, נתפס אצלנו במוח. אמ, זה, זה תחילה של התבוננות. אחר כך יש שלב הרבה יותר עמוק שבאמת ככל ש-- אה, אנחנו מתאמנים על הדבר הזה, או ככל שאנחנו, יש-- אנחנו רוכשים מיומנות בדבר הזה, אז כבר זה לא מה כתוב, אלא יש משהו שמעבר למילים. כי הרי בכל-- המילים זה הרי בסוף זה משהו שהוא מגביל. יש את מה שנקרא בשפה של חסידות, זה נקרא אור השכל. יש את עצם השכל ויש את אור השכל. אור השכל זה מה ש-- הרי התיבות מכילות איזה רעיון מסוים, וככל שיש הבנה יותר עמוקה אז, אז הדבר הזה יכול להתנוצץ ולהאיר ואז נהיה מה שנקרא תבנית דלבא, נהיה משהו שהוא ככה נחקק בנפש או העניין, העניין מתחיל להאיר וכשהעניין מתחיל להאיר זה הרבה פעמים גם כן אדם מוצא את המקומות שלו בתפילה גם כן, ויחד עם הפירוש המילים ה-ה-ה של התפילה אז, אז נעשה כאן כעין איזה

25:14 דובר 3 פעולה מסוימת שבשביל זה צריכים להתפלל. אז הייתי אומר ככה ל-ל-לא למהר להשקיע בהתבוננות.

25:22 דובר 5 כן.

25:22 דובר 3 כי אין במה להתבונן. מה שכן, אם אנחנו בשלב נכון, אמ, כדאי ש-- להתרגל, לתרגל את עצמנו שאחרי שלמדנו מאמר, אחרי שלמדנו ואנחנו יודעים אותו, לנסות לחשוב על זה. זה עוד לא התבוננות.

25:38 דובר 5 לפני התפילה בכלל.

25:40 דובר 3 לפני התפילה זה זמן מסוגל. זה פשוט לחשוב את ה, את המהלך של הדבר הזה. אני נזכר שבישיבה היה פעם חבר שלי ניגש ל-ל אחד המשפיעים בישיבה והוא ביקש ממנו הדרכה להתבוננות קודם התפילה. אז המשפיע ענה לו תשובה מאוד, אה, שזה לא התשובה, אבל כן, יש כאן מסר. שאל אותו: "איזה פרק תהילים אתה-- איזה חלק בתפילה אתה הכי מכיר הכי טוב?" אז התשובה בדרך כלל זה אשרי, אשרי יושבי ביתך.

26:07 דובר 5 כן.

26:07 דובר 3 אז הוא אומר לו מצוין. אני רוצה שתחשוב לפני התפילה על אשרי יושבי ביתך, את כל הקטע הזה ברצף בלי מחשבה זרה. מאשרי עד, עד הללויה, עד הסוף. אז הוא אמר לו, אז, אז הוא אמר לו: "וזה נקרא לחשוב חסידות לפני התפילה?" הוא אומר לו: "לא. אתה לא חושב כאן חסידות. אתה חושב כאן, אבל אתה מתרגל להחזיק ראש במשהו, משהו שהכי קל לך." זה שלב התחלתי, אבל הוא לא התחלתי להתבוננות. זה אפילו לא התחלתי לחשוב חסידות. זה התחלתי לחשוב. להיות מסוגל להיות מרוכז במשהו, שזה דברים שמקדימים, שמתרגלים, מגיעים לבן אדם. ועכשיו אני חושב שככל שאדם, אה, מגיע לאותו רגע שהוא מצליח פעם אחת ש-ש-שהוא קולט, זה מאיר אצלו, מכאן והלאה זה מתחיל לנסוע הלאה. ואני, אני פוגש אנשים שכבר בני, אה, שבע עשרה, שמונה עשרה שיכולים לספר לי שכבר כ-- אותה התנוצצות של פעם ופעם היה קרה להם ומכאן זה רק באמת להשקיע. זה להגיע-

27:10 דובר 5 להגיע לאותה.

27:10 דובר 3 להשקיע, ללכת לכיוון הזה. זה וזה נקרא, איך זה נקרא בחז"ל עבודה שבלב. זה עבודה, וכמו כל העבודה צריכים להחליט שהולכים על העבודה הזאת והיא דורשת אבל, אה, זה שווה.

27:22 דובר 5 אז את-- יש פה, דיברנו המון על חוויה שהיא שכלית, התבוננות. איך לאמן את זה? איפה המקום של הרגש בתפילה? איפה, אי-איך זה מגיע ביחד עם זה גם? זה אמור להיות איזה חבילה.

27:35 דובר 3 בהחלט. העבודה, התפילה נקראת עבודה שבלב. אנחנו יודעים את הפסוק, הדרך של חסידות חב"ד, של חסידות חב"ד זה "וידעת היום והשבות אל לבבך". לב בלי, בלי הקדמה של זה, זה בחסידות קוראים לזה דמיונות שווא. אז יש, יש, יש, אם אנחנו מכירים כל מיני תפילות, תפילות עממיות, התפילות בבית כנסת עם הרבה שירה, עם הרבה כיף. זה כיף שהוא מיוחד וכך צריך להיות. מקום של קדושה תמיד צריך להיות כיף, אבל אין לזה קשר לתפילה. זה אנשים שמחים שמתאימים מוזיקה למילים וזה נחמד מאוד וזה בסדר גמור וכך צריך להיות גם תפילה. אין עניין להתפלל גם תכסינך [?]. חסידות חב"ד דורשת פנימיות והפנימיות להגיע לבעצם להתעוררות הפנימית של הלב. זה בהקדמה של התבוננות במוח. וידעת היום והשבות אל לבבך. וזה עולם של רגש אחר לגמרי. זה רגש עמוק. זה לא רגש חיצוני.

28:29 דובר 5 יכול להיות שלא, לא חווים עם זה הרבה את הרגש הזה כמו שאתה מתאר.

28:32 דובר 3 השאלה היא למה האם משקיעים בלפני? כשמשקיעים את הלפני מגיע בסייעתא דשמיא, מה שנקרא אז זה מגיע. זה רגש עמוק מאוד. הוא לאו דווקא שהרגליים רוקדות באותו מקום באותו רגע, אבל שמחה פנימית ואמיתית. אני חושב שכשאדם מתבשר בבשורה משמחת אז יש שהוא שמח ומתחיל לרקוד. ויש לפעמים שזה לא רק. זה לא רק שמחה, זה עונג. שמה, שם זה לא הריקוד. יכול להיות שהוא לא יזוז מרוב שמחה, אבל הלב שלו מתרחב. שמחה, אהבה, אהבת השם או זה התרחבות הלב. התרחבות הלב באה לידי ביטוי בסוף גם בריקוד ברגליים, גם במחיאת כפיים ביד. אז יש שמחה שהיא חיצונית. לא שהיא שקרית. השמחה היא שטחית, נקרא לזה לא חיצונית אוקיי, שהיא יכול להגיע מתוך שיר מתוך קהילה שמה שהרבה פעמים קורה סתם באווירה, בקונצרטים, בהתוועדויות. בשלבים הראשונים של ההתוועדות כן. אחר כך יש עולם פנימי יותר שכשאדם פתאום מפנים איזה נקודה מסוימת שבדרך כלל ההפנמה זה מתרחשת בתוך המוח, או ששמעתי משהו או כי הבנתי משהו. יכול להיות גם כמה אפשרויות. אז. אז זה חודר. אז מאיר. מתעורר משהו, הרובד הפנימי יותר בלב. עכשיו גם בזה יש ריבוי דרגות, כי פנימיות הלב גם כן יש לזה ריבוי דרגות. כל אחד לפי המקום שהוא מחזיק ולפי סייעתא דשמיא. אבל החוויה הרגשית של תפילה היא הרבה יותר. היא לא. היא לא בהכרח בתנועות, אלא היא במקום פנימי מאוד, מאוד מאוד פנימי ומאוד מאיר, מאוד מחמם. איך אפשר להגיד? אתה יכול להסתכל בתמונות ש אפילו התמונות שמציירות של הרב של הצייר זלמן קליינמן, שרואים את הציור של חסידים בבית התפילה, או שאפשר גם לראות אנשים כשמסתובבים בבתי כנסת ורואים את האנשים שמשקיעים ככה

30:24 דובר 3 בסייעתם ובתפילה לא רואים. דווקא רואים יותר תנועה כאילו של כיווץ, אבל העיניים בוערות. זאת אומרת הגוף לא רוקד, אבל רואים שה מאיר אצלם משהו. זאת אומרת הלב, המוח מאיר והלב מאיר וזה רובד אחר שהאנשים סתם ככה אין להם את הדבר הזה. זאת אומרת בשטף החיים אנחנו לא פוגשים את המקום הזה, אבל ככל שאדם, ככל שאדם מבין יותר משמעות של הדברים ניקח אדם זכה בלוטו. אדם זכה בכסף אז סתם סתם אדם מתרגש ומתחיל לספר לחברים שלו. אבל אדם שמבין את הערך של הכסף ומה המשמעות עכשיו שהוא הרוויח כסף, מה הוא הולך לעשות עם זה והשקעות ודברים. הרגש הוא משהו אחר, כי יש כאן איזו הבנה שמקדימה לזה.

31:09 דובר 5 דיברת על שבת, ששבת זה זמן שבמרוץ החיים. מרוץ האינסופי הזה אנחנו כולם יכולים למצוא את הזמן להתבונן, ללמוד לפני מקווה, ללמוד לפני וכולי. אז אני מסתכל על אברך שאדם שעסוק בפרנסת הבית והוא מגיע לשבת משקיע את הזמן, אבל יום ראשון הוא חוזר לתפילה. מה שנקרא על הכביש המהיר. יכול להיות שם תחושה של לא יודע של שקר בנפש, או שלהגיד אני לא באמת. אתה מתאר משהו מאוד יסודי וארוך. אם זה קורה שבת לשבת, כאילו מה זה אמיתי הרגש הזה של השעה, תמיד.

31:52 דובר 3 זה אמיתי לגמרי.

31:55 דובר 5 קודם הרגש של התפילה הוא אמיתי.

31:57 דובר 3 שתי התחושות הן נכונות, וזה בעצם הייתי אומר שזה השפה של השפה של הנפש, של הנפש הבהמית שמדברים. הנפש האלוקית רוצה כל הזמן לדבוק בקדוש ברוך הוא. היא הייתה רוצה כל היום ללמוד בשבת, וכך בעזרת השם תכף יהיה והגאולה יום שכולו שבת. יהיה את הדבר הזה ולכן כל פעם שהנפש האלוקית טעמה טעם גן עדן, מה שנקרא בשבת, במידה ובאמת אדם הצליח לחוות את זה בשבת, אז הוא ירגיש סוג של החמצה ביום ראשון. האם שקר זה? וודאי שלא. זה הנפש האלוקית. וכאן הנפש הבהמית לוקחת תפקיד. הנפש הבהמית. זה לא עבירות, זה לא בהכרח עבירות, זה בכלל לא עבירות. הנפש הבהמית בטהרתה היא לא עבירות, היא גם היא פשוט מרוץ החיים כמו שאתה אומר. דברים שאדם צריך בשביל לחיות ואם וזה מרגיש החמצה. ודווקא אני חושב שתחושת ההחמצה הזאת היא מאוד טובה, כי כשאדם מרגיש שהוא מחמיץ משהו הוא יתחיל לחפש אותו ואז הוא ינסה אולי ביום ראשון גם לקום קצת יותר מוקדם, לאפשר שגם ביום ראשון הוא יארש לעצמו להתפלל וגם ביום שני וכך יום שלישי. עכשיו אנחנו יודעים שניקח את הרעיון של מצוות לימוד התורה. בעצם מצוות לימוד התורה היא ואגידה ביומם ולילה כל רגע ורגע. אבל מה יעשה אדם והוא צריך לפרנס את בני ביתו? אז עליו אומרים החז"ל שפרק לכל הפחות המצווה עליו זה פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית. אז על דרך זה גם כן יש את האנשים שיכולים בכל יום להשקיע בעבודת התפילה. הלב שלהם פנוי, הראש שלהם מאיר. הם מחזיקים בכזה מקום שלמרות בדרגה כזאת, שלמרות שיש להם שטף החיים באמצע השבוע, עדיין הם יכולים להתרכז בתפילה ולהגיע

33:26 דובר 3 לעבודה שבלב כמו שצריך. אז מה טוב. אדם שלא יכול, לא משנה כרגע מאיזו סיבה, אז הוא לפחות יבחר לו את יום השבת שזה יום השבת שהוא משקיע. ואדרבה עליו חובה בשבת הרבה יותר להשקיע, כי זה בעצם ההזדמנות שלו להתחבר לקדוש ברוך הוא. אם יש אנשים שיכולים לפרוס את זה לכל השבוע, הוא יש לו רק יום אחד. ואין ספק שכיוון שכך מלמעלה מכוונים אותו, ככה שטף החיים שלו. אז יש לו גם סייעתא דשמיא להשקיע בתפילה ובשבת והיא תצליח הרבה יותר. אבל זה כן שהוא צריך ללכת לישון בליל שבת עם החלטה שלמחרת בבוקר הוא קם והוא הולך להשקיע בזה. כי אנחנו יודעים בחסידות כתוב וערב ובוקר יהיו אחד. היום בבוקר מתחיל מהחלטה בערב. ככל שאנחנו נתעורר בבוקר ואז אנחנו נרגיש שאנחנו צריכים לשמור על הילדים ואנחנו צריכים להכין ככה ולתעסק בזה ולהגיע לבית כנסת ועד שנחפש את הספר ועד שנתרכז, פספסנו את היום הזה. כשיש החלטה בליל שבת שלמחרת בבוקר אנחנו קמים ואנחנו יוצאים לבית הכנסת ומשקיעים בלימוד חסידות, קובעים חברותא. וכשמתחיל התפילה עם המניין אנחנו מתחילים עם המניין ואנחנו ממשיכים ואנחנו נותנים לנפש ככה להשתפך. אז הדברים יעבדו בעזרת השם. הדברים יעבדו בצורה נכונה יותר ואני חושב שזה אחד הדברים הבסיסיים של חסיד. יסוד של חסיד.

34:46 דובר 6 תפילה

34:47 דובר 3 במיוחד.

34:50 דובר 6 ואמרת, הזכרת את זה לפני כן, שתפילה מצד אחד זה משהו מאוד אישי. אני יושב בבוננות, גם חוויה, חוויה מאוד אה שהיא שלי. היא לא קורית עם אנשים מסביב. מצד שני התפילה קורית בבית כנסת, קורית בבית כנסת, יש מניין, יש אמן יהא שמיה רבא, קדיש, כל הדברים האלה. איך? זה לא, זה לא קצת שני דברים, מדבר בשתי כאילו נוגד אחד את השני.

35:16 דובר 3 אמ, שאלה מצוינת. זה שאלה שבדרך כלל מגיעה ממי שמתפלל, כשהוא מרגיש שזה נוגד. אני חושב שהשאלה הזאת היא שאלה כללית שקיימת בעם ישראל בהרבה חוגים, ולאו דווקא כאילו חוגים של חסידים. כי אם התפילה זה התפילה שלי, אז אני עכשיו יש לי רשימה של דברים לחשוב אפילו בתפילת שמונה עשרה בקשת צרכיו, ובינתיים החזן כבר מתחיל חזרת הש"ץ. אז איך אני יכול להתאים את זה? בעצם תפילה זה דבר שקשור למניין, קשור לציבור, או שתפילה זה מקום של אישי? וגדולי ישראל מכל מיני חוגים, יש כל מיני דרכים איך להסביר את ה... איך את הדבר הזה. אמ, יש כאן מילות שפעם שמעתי שלפעמים אנשים משקיעים בתפילה בציבור. אנשים משקיעים בציבור אבל שוכחים את התפילה. אז חסידות בהחלט דורשת שיהיה תפילה, ומשתדלים שזה מאוד יהיה בציבור, כי בציבור יש עניין שגם התפילה מתקבלת יותר. יש גם יותר קדושה במקום שיש עשרה מישראל מתקבצים, אז יש יותר קדושה במקום. אז הדבקות בהשם היא יותר הרבה יותר משמעותית. יש בזה עניין של ברוב עם הדרת מלך, קידוש השם יותר גדול. יש עניין גדול שזה ייהפך להיות בציבור, אבל חסידות שמה דגש מאוד שיהיה דווקא תפילה. מה בקשר עם הציבור? אז יש בזה שני דברים, יש את הסיפור החסידי הזה שמובא, שהרבי גם כן מביא אותו בשם אחד מהבנים של הצמח צדק, אם אני לא טועה, שמיוחס אליו הוורט הזה שבהקשר מסוים עם חותנו, שחותנו שאל אותו אם הוא מתפלל מתי הוא יגיע אחרי התפילה. זה אומר שהוא מתפלל עם המניין. היה סיבה גם שהוא אמר את זה כך לחותנו, ובפועל הוא אריך בתפילה. אחד הבנים של הצמח צדק. אז אחר כך חותנו

36:55 דובר 3 שאל אותו, הרי אמרת שתתפלל במניין? אז הוא אומר כן, זה מאוד קשה לאסוף את כל מניין כוחות הנפש ושיתפללו ביחד. זה לוקח הרבה זמן. אז בשביל תפילה, אם התפילה היא נעשית באמת בתוך מאמץ, מתוך שעבוד על המוח והלב, מתוך מיצוי הנפש - ביטויים כאלו בתניא - אז אנחנו צריכים לצבור את כוחות הנפש, במובן הכי פשוט. הכוונה היא שהמחשבה שלנו תהיה מרוכזת בתפילה ומה שכתוב בה. הלב להתרגש או במה ש-- ו-ו-ואיך שזה חודר גם כן למעשה שמגיע בדרך כלל לביטוי וכהמשך לתפילה. יוצא שבעצם יש לנו מניין, מניין כוחות הנפש, אבל בכל זאת אין מקרא יוצא מידי פשוטו. כן? לכן, לכן אנחנו באמת מתפללים בבית כנסת. גם אדם שרוצה להשקיע בתפילה, שבדרך כלל צריך איזה מקום. אדם מחפש יותר את השקט ואת ההתבוננות. אנחנו כן הולכים לבית הכנסת, כי שם אנחנו מחויבים לענות את הדברים שיכולים להיאמר דווקא מתוך ציבור. אה, כל הקדיש והקדושה וקריאת התורה וכל שאר וכל שאר הדברים של בית כנסת. ההמלצה של הרבי בשביל שזה ייחשב גם כן הכי קרוב לפשט של המושג של תפילה בציבור, שעוידו[?], תתחילו יחד עם החזן ומכאן והלאה יצאת לדרך. תגיד את זה לפי הקצב של הנשמה שלך, עד כמה שאתה מצליח. היה ולא הצלחת, יש לך את הקצב של המניין. היה והצלחת, אל תעצור. תן לנשמה שלך ל-ל-להתגלות. עכשיו אתה, אתה מדגיש, שהדגשת כמה פעמים כאילו את החוויה שבתפילה. אנחנו צריכים לזכור שתפילה זה לא חוויה. תפילה זה עבודת השם. כשעבודת השם נעשית כמו שצריך, גילו לנו, גילו לנו, הרבי גילה לנו שכאן זה סוג של באר מים חיים, שמקום שהנשמה האלוקית יכולה להתגלות ולהתעורר, וכשהיא מתעוררת ומתגלה בהחלט יש בזה

38:44 דובר 3 חוויה. אבל אנחנו בתפילה חשוב מאוד שאנחנו לא מחפשים חוויות. אנחנו מחפשים להתבטל להקדוש ברוך הוא, לחפש את האמת שנמצאת בתוכנו, שזה הנשמה האלוקית ביד השם, בכל דבר, בכל מאורע שמתרחש בעולם, ובאלוקות שנמצאת לכל דבר ודבר כפי שחסידות מדברת ועוד הרבה יותר גבוה מזה. שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד. אין עוד מלבדו.

39:09 דובר 7 אנחנו, אני הרבה פה שואל אתכם על הנושאים של חינוך, עניינים של חינוך ו-- השאלה שאני רוצה לשאול עכשיו זה איך? איך אפשר להנחיל את זה? כלומר, אם זה מלמדים בכיתות או צל בתשובה[?], או אפילו בעיקר, בעיקר אני חושב אנחנו כהורים. איך היית? מה אתה חושב שנכון כדי להנחיל את זה? לא להנחיל את התפילה במקום הגבוה שלה, לא ברק הבקשת צרכים, צרכיו וכל הדברים האלה.

39:39 דובר 3 אני חושב שהדבר הכי מהותי ודווקא בקשר לתפילה להיות דוגמה חיה. זה יעשה את כל העבודה. אם הבן שלך יראה שאתה מתפלל ברמה שלך, אבל זה משהו רציני. יש מקום בבית הכנסת, מקום קבוע שמתחיל התפילה. מתפללים. אין דיבורים באמצע התפילה. יראת שמיים בסיסית, מה שנקרא. זה הדבר שעושה את הכל. מה גם אם תתפלל ככה מתוך התעוררות מסוימת וגם הוא יכול לשמוע לפעמים איך אתה מתפלל, זה הוא יחקה אותך. כי התפילה זה דבר טוב, נעים כשמאיבים את זה כשעושים הופכים את זה לדבר כזה. אם יש הורים שאומרים, התפילה נהפך ל-- מעירים לילדים שלהם כל הזמן, "נו, תתפלל, לא התפללת, כן התפללת", זה נהפך למטרד, אה, וזה מסניט[?] את התפילה על הילדים. הרבה מהם, אם מותר להגיד אלא זה צריך להגיד את זה בזהירות, כמו שההורה אומר את זה לילד, צריך מישהו שיגיד ל-- אולי הילד גם יכול להגיד את זה להורה. כן, כן, הכוונה שבדרך כלל הילדים הרבה פעמים זה, זה השתקפות של ההורים. אז ודאי שהדבר הכי עיקרי, הכי חשוב בכלל בעולם של חינוך זה דוגמה חיה ואני חושב שבדבר הזה במיוחד. ילד צריך לדעת, אה, קודם כל זה כן חשוב שהורה, אה, י-י-יוודא שיש לילדים שלו מקום לידו בבית הכנסת. זאת אומרת, אם זה מקום של רכישת מקום שיקנה מקום גם כן עבור הילדים. אמ, לא מכל גיל צריך להגיע לבית הכנסת. לא מכל גיל צריך שהם יגידו לפלוט את כל מילות התפילה. זה שכל אחד יתייעץ בדיוק עם רבותיו ועם המחנכים, אה, של איזה גיל, כי, כי אם אנחנו עושים דברים מוקדם מדי, זה, זה אנחנו עושים דברים לא, לא טובים, אבל כן מהגיל

41:27 דובר 3 שמתאים אנחנו נחבב עליהם את הבית הכנסת, נחבב עליהם את התפילה. אנחנו נ-נחבב עליהם שבית כנסת זה מקום של אהבה, אבל גם יראת השם זה בית השם. לא, לא משתוללים שם ולא רצים שם. זה מקום מסודר, זה מקום טוב. זה מקום של יראת שמיים. זה מקום שאפשר לראות מה זה יהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא, ואני חושב שזה הדבר הכי, הכי מנצח. ואת שאר הדברים העומקים שיש בתפילה, זה נשאיר למשפיעים בישיבות שיעשו את זה בהצלחה, בעזרת השם.

41:56 דובר 8 אם מישהו מתחיל מאפס, דיברנו פה על המון מושגים, בחסידות, בהכל, ב-- אם מישהו ממש מתחיל מ-מ-מנקודת התחלה, במה היית אומר להתחיל?

42:07 דובר 3 כפי שהזכרתי מקודם, אני, אני הייתי אומר, אה, תרגול.

42:10 דובר 8 תרגול.

42:11 דובר 3 תרגול של קודם כל, אה, עבודת הכנה. קודם כל ללמוד את פירוש המילים. לא צריך אפילו מאה אחוז של כל המילים, אבל לאט לאט אנחנו חושב שאנ-- שדוברי עברית קל להם יותר כי יש להם איזה שבעים אחוז של הבנה של התפילה, של רק מהעברית. תרגול שני זה יכולת ריכוז, אה, להגיד דברים שבשביל זה מאוד עוזר ל-להגיד את התפילה קצת יותר בקול. לא שמונה עשרה, אבל שאר התפילה להגיד בקול, קול מעורר הכוונה. אנחנו, זה יעזור לנו להקשיב למה שאנחנו אומרים. אה, התרגול של זה, אה, להגי-- ולשב-לשבת במקום אחד, לעמוד במקום אחד, לשבת במקום אחד, אה, לתרגל את זה זה-- למתחילים זה, זה מספיק קשה, מאתגר. לצד זה, אם יש לנו, אנחנו כמובן רוצים להתפלל תפילה בדרך החסידות, אז ככל שאנחנו לפני התפילה אנחנו נלמד חסידות ואנחנו נחשוב על הדברים שמתדוברים שם, אנחנו נראה איך שהדברים האלו גם כן מעירים. זה ל-- אני יכול להגיד לך מהמקום האישי שהרבה שנים לא הבנתי למה חסידות זה הכנה לתפילה. הרבה שנים למדתי חסידות ולפני התפילה ושלב כלשהו ברוך השם אני קולט למה זה חסידות זה הכנה לתפילה. זה לא הגיע בגיל צעיר, זה הגיע בגיל קצת יותר מבוגר, אבל כנראה הודות לאותם להרבה שנים שלמדתי חסידות לפני התפילה מה שנקרא בקבלת עול, כי ככה חסידים עושים. טובלים במקווה לפני ולומדים חסידות ואחר כך מתפללים. זה היה לפעמים נראה כאלו שלוש דברים שלא קשורים אחד לשני, אבל ככה דרכי החסידים. אז ככה עושים. איזה שלב שהקדוש ברוך הוא עוזר וכנראה דברים מתחילים לקבל משמעות שבאמת דבר אחד הוא הכנה לדבר השני.

43:40 דובר 8 אוו, זה נשמע משהו, עבודת חיים.

43:44 דובר 3 זה הכל בסייעתא דשמיא. אבל, אבל אני חושב שקביעות עושה את הדברים. הקביעות והקפדה וולדעת ש-שיש כאן משהו אמיתי שהרבי גילה לנו, וזה באמת, אה, שרינו אותו חלקנו[?].

43:58 דובר 8 ב, ב-- איך, איך, איך אפשר, בשנים האחרונות הרבה מאוד דיבר איתנו על הגאולה ואיך כל דבר עובר דרך השער הזה. איך התפילה קשורה לעולם הזה של הגאולה? אמ, בהתבוננות שלה, במחשבה?

44:13 דובר 3 בפרט הטכני, בפרט הבסיסי של התפילה, אני חושב שאם נסכם את השמונה עשרה, רוב השמונה עשרה עוסק בגאולה המשיח. רוב הברכות עוסקות בתחיית המתים, בקיבוץ גלויות, ב-בהשבת הסנהדרין, ב-בחזרת הנבואה, ב-בבניין ירושלים, בית המקדש, משיח, תחזן עינינו. רוב התפילה שיבנה בית-- רוב התפילה עוסקת, רוב הברכות עוסקים. אנחנו גם צריכים לזכור שהבעצם מתי התפילה תוקנה אחרי חורבן בית המקדש. אז התחילה. התבטלה עבודת הקורבנות, אז תפילה במקום קורבנות תיקום. לכן באמת הנושא של הגאולה ומשיח עם כל מרכיביו תופס מקום מאוד, מאוד מרכזי בתפילה. אז, אז קודם כל אנחנו מתפללים הרבה על משיח. אז אה, ודאי שהדבר הבסיסי צריך להיות שאנחנו נכוון יותר. לא רק נגיד את המילים האלו, אלא נבקש אותם. לא מזמן פגשתי מישהו ש-ש-יצא לנו קצת להיות בקשר על נושא של תפילה ודיברנו על הפסוק ולירושלים, על הברכה ולירושלים עירך ברחמים תשוב. יצא לו אחד מחוץ לארץ ויצא לו לקבוע תקופה בכותל המערבי. אחר כך הוא חזר והוא אמר לי שפתאום קלטתי שאני מתפלל כל כך הרבה שנים. מדובר על ה, על המקום הזה. הוא נכנס לכזה התעוררות בתפילה שממש רק מקשיב למה שהוא אומר ולקשר בין מה שכתוב לבין המציאות שהוא נמצא. אז איך זה קשור לגאולה משיח? זה, זה, זה אנחנו בדיוק מבקשים. דבר שני וגם בעיקר מצד העומק שבתפילה שדיברנו על מה שחסידות מדברת. הרי מה זה משיח? מה זה גאולה? שהאלף יאיר, שהגאולה, שהאלוקות תאיר בכל דבר. זה בדיוק מה שמתרחש. אפשר להגיד שבזמן תפילה אנחנו, אנחנו עושים את הגאולה הפרטית שלנו אה, כמה שניתן ב-ב-בגדרי הגלות. זאת אומרת ה-האלף שבנו זה הנשמה האלוקית שבנו. ככל שאנחנו מאפשרים יותר לנשמה האלוקית להתעורר

46:04 דובר 3 בתפילה והיא מתעוררת דרך שאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא ואנחנו לפי התוכן של הפסוקים שנאמר שם, אנחנו מתחילים יותר להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא ומתחיל יותר לחוש אלוקות. זה נשמע קצת דמיוני, אבל כמובן בג-- בהגדרים של גלות ו-ודברים תופסים, פותחים פתיחת העיניים. לצורך דוגמה, עכשיו אנחנו עוברים כל מיני מאורעות בארץ. אמ, הכל כתוב בתפילה. לצורך דוגמה, כל הסיפור של יציאת מצרים תחליף את המילים של מצרים ואיראן. הדברים חוזרים על כל הנסים והנפלאות ומה הצד השני תכנן ומה קורה היום. זה דברים שפתאום נהפך להיות כל כך רלוונטי. זה מתרגם לך שהקדוש ברוך הוא מנהיג בעל הבית לדירה, לדירה זו. זה מראה לך את הלב, מראה לך את השמחה, מראה את הציפייה לשלמות של הדברים שיהיה ותכף ומיד והיה השם למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. בעצם זה הכל גאולה. רק אנחנו מד-- מבקשים את הגאולה האמיתית והשלימה במוחש. לכן באמת מה שנקרא שהחסידות זה טעימה מתורתו של משיח. אז לימוד החסידות זה חלק טעימה מתורתו של משיח. התפילה כשהיא נעשית בדרך החסידות, כנראה שיש בזה גם משהו שקשור לתחושה שיחושו בימים, בימים ההם שעל זה כתוב שנתעוררו חכמים.

47:22 דובר 8 זה קצת, אז תפילה זה קצת כמו את המשיח.

47:24 דובר 3 מי שמצליח להתפלל במובן של חסידות, יש בזה רובד הרבה יותר עמוק מתפילה. אם ג-- אם בוא נגיד ככה, אם גאולה זה גילוי אלוקות. בתפילה מתרחש כזה דבר. אני אולי אה, היה חסיד, חסיד שהיום הוא מזקני החסידים, מזקני השלוחים, שהיה חיוב ככה תקופה, תקופה היה חיוב על אשתו אחר כך על בת, והוא היה מתפלל ככה במתינות גם כשליח ציבור. אז ניגש אליו בחור שהתפלל במניין שלו. הבחור הזה שיתף אותי אחר כך, והוא אמר לו, שאל אותו, אמר לו תודה. קודם כל תודה רבה על כזו תפילה מעוררת עם כזו מתינות. זה גם אני התעוררתי באותו יום. זה גם היה יום י"ח, זה היה יום י"ז. אז אבל איך אתה מצליח לעשות את זה כל יום? כך הוא שאל אותו. אז הוא, הוא ענה לו בפשטות כזה אם לא בתפילה, אז מתי ניתן לנפש האלוקית שלנו להתעורר, להתבטאות? זאת אומרת, החסיד הזה הרגיש שכשהוא מגיע תפילה הנפש, הנשמה האלוקית, משהו בפנים שלא ביומיום, במרוצת החיים לא, היא לא פעילה בדרך כלל. והנה מגיעה תפילה ומשהו. וזה בדיוק הנשמה האלוקית. על זה אנחנו מדברים בחסידות, על זה אנחנו לומדים בחסידות, וזה בעצם החלק האלוקא שנמצא בתוכנו. וזה לא רק משהו אמוני כזה, זה משהו שפתאום נהפך להיות מוחשי. ואם הצלחנו לקחת משהו אמוני למשהו מוחשי זה זה הרי גאולה, לא?

48:49 דובר 9 כן.

48:50 דובר 3 במובן מסוים.

48:52 דובר 9 משהו אישי ממך. טיפ בעבודת השם או בחינוך ככה שאתה יכול לשתף אותנו.

48:59 דובר 3 אמ, תרשה לי לסיים בסיפור.

49:03 דובר 9 הכי טוב.

49:04 דובר 3 לא כל כך אישי, על דווקא על חסיד אחר, אבל אני חושב שזה זה עצמו טיפ. כשהייתי בישיבה, אמ, ביקשנו, הזמנו את החסיד הרב ראובן דונין עליו השלום, שהגיע להיות איתנו בישיבה שבת שלמה. הוא היה במצב שמצב משפחתי שהוא יכול היה לעשות את זה. הוא התאלמן. אז הוא היה בעצם. אז הוא הגיע לישיבה. באותו זמן היה דו שיח בין שני בחורים בישיבה, שבחור אחד יותר השקיע בתפילה וטען שזה באמת עבודת התפילה וכולי וכולי, עם כל הדברים הנפלאים שיש בזה. ותלמיד אחר, בחור אחר טען שהוא לא מבין על מה מדברים בכלל. תפילה צריכה להתחיל עם המניין, לגמור עם המניין וזה סתם דמיונות וסתם הוא לא רואה. הוא חושב שזה סתם דורות קודמים. אולי זה כן היה שייך, אבל עכשיו. וזה היה כזה ויכוח, דיון, לא ויכוח, דיון, דיון שהיו דנים זה מדי פעם, כי בישיבה אפשר לראות את אותם אלו שמעריכים את התפילה ומשקיעים ומשתדלים. אנחנו רוצים כולנו להתעלות למטרה מסוימת. אלו שומעים עזוב, סתם משחקים. שמעתי שאחד מהם זה דווקא שדגל בתפילה, שהוא לא מבין בכלל מה רוצים בתפילה. תפילה זה להגיע לבית הכנסת, להתפלל, תתחיל תגמור ו... אז הוא ניגש ביום ראשון אחרי אותה שבת לבחור השני ואומר, "אתה יודע מה? משהו, משהו השתנה אצלי השבת". מה קרה אז? אומר בסיום התפילה, כשסיום התפילה בישיבה נגמרה תפילת מוסף ותהילים כל התפילה נגמרה. אז הוא אומר אז כדרכי הלכתי לשים את הכובע וחליפה, את המגבעת והחליפה, לשים את זה במקום ולהמשיך ללכת לאיזה ללמוד משהו לפני סעודת שבת. באותו מקום סמוך למקום שהיה מקום להניח את המגבעת ואת החליפה. אז עמד ראובן, הרב ראובן דונין, החסיד

51:02 דובר 3 ראובן דונין והתפלל. והוא התפלל. הוא החזיק אז בקטע של אהבת עולם אהבתנו והוא התפלל ככה לעצמו להתחלה והוא התפלל ככה וכנראה שזה שלידו היה יכול לשמוע אותו והבחור שמע איך שאותו חסיד ראובן דונין איך שהוא התפלל וזה עשה לו משהו בלב. איך הוא התפלל אותו חסיד? שמעתי את הזה אז וזה מאוד השפיע עליי. אז גם כן נחרט בי הצורה. אז מי שהכיר את הסגנון של הרב ראובן דונין זה היה לו. הוא היה קודם כל היה מתפלל בעברית, בהברה לא האשכנזית, אלא הספרדית, והיה אדם מאוד מאוד לבבי עם רגש מאוד מאוד עמוק. אבל אז, באותו זמן שהבחור עבר לידו, הוא אמר כך בקטע של אהבת העולם לפני שמונה עשרה הוא התפלל בכזו צורה, "אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד ולקיים את כל דברי תורתך באהבה. והאר עינינו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך, ויחד לבבנו לאהבה ולאירא את שמך. ולא נבוש, לא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד. אחרי שהוא שמע פתאום פירוש המילה חדש שזה לא חדש, זה בעצם מה כתוב בתפילה, הוא אומר זה שינה אותי. כשאנחנו נתרגל עצמנו להתפלל כל אחד בסגנון, בסגנון הזה זה יאיר אצלנו, זה ישפיע על הילדים שלנו. אין ספק, זה ישפיע על הסובבים שלנו. אנחנו נתחיל לטעום טעם תפילה שהרבי גילה לנו שזה מיוחד ביותר.

52:50 דובר 10 הרב מענדי זילברשטרום תודה רבה. יישר כוח גדול.

52:53 דובר 3 תודה רבה.