הנחת היסוד של המחנך החב"די, זיכרונות מ-770 | הרב מנחם דוברוסקין #002

00:00 דובר 1 מהי הנחת היסוד של המחנך החב"די? ואיך מצליחים לקום כל בוקר עם תחושת שליחות אמיתית בחינוך? לפרק הזה ישבתי לשיחה עם הרב מנחם דוברוסקין, משפיע בישיבה גדולה מגדל העמק, מרצה חסידי ומי שזכה להיות מהחוזרים אצל הרבי. בשיחה צללנו לעומק החינוך ושמענו ממנו זיכרונות מהימים ההם ב-770. אני מאיר ווישנפסקי ואתם מקשיבים לעל החינוך החב"די. הרב מנחם דוברוסקין ברוכים הבאים.

00:25 דובר 2 ברוכים הנמצאים שלום וברכה.

00:28 דובר 1 נראה שהיום בעולם החינוכי שלנו יש המון המון שיטות. פסיכולוגיה, כל מיני טכניקות שונות. אבל אם ננסה לקלף את הכל, אני רוצה שנבין מה, מה בעצם הנחת היסוד שצריכה להיות ל-לאנשי החינוך החב"ד. זאת אומרת לאנשים ש-- שאנשי החינוך שלנו. זאת אומרת, איזה דבר מייחד את אנשי החינוך החב"די? מה, מה הנחת היסוד הזו שצריכה להיות?

00:55 דובר 2 כולנו זוכרים את דברי הבעל שם טוב שכל יהודי, החביבות שלו אצל הקדוש ברוך הוא כמו תינוק, ילד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם. חביבות ואהבה שיש לקדוש ברוך הוא לכל יהודי אנחנו לא משערים ואי אפשר לשער. אותם אלו שזכו ללמד, לחנך וזוכרים את מה שלמדנו בתניא מה זה נשמה יהודית, מה זה ילד יהודי? מה המשמעות להיות בקשר ולעצב דמות של תלמיד שהולך ומתפתח בכיוון הנכון והחיובי, והוא מאמין בכל ליבו ונפשו שהשם נתן לו את היהלום הנפלא ביותר ויש לו את היכולת לעזור לו. יש דבר יותר גדול מזה? זאת אומרת, כמה שאנחנו יותר חדורים בעניין שכל יהודי הוא חלק אלוקא ממעל ממש, כמה שהילד יותר צעיר הוא יותר קרוב למהות שלו, יותר למקום הטהור והנקי והתמים, ובידיים שלנו נתנו את האפשרות לקחת את הנקודה היהודית, את היהלום, את השתיל הזה שהקדוש ברוך הוא אומר הוא חלק אלוקא ממעל ממש. והרי באים לעולם בתוך גוף, בתוך שכל, בתוך רגש. לעצב את הדברים באופן הראוי זו זכות נפלאה ביותר שאדם צריך לקום בבוקר עם חיוך. זכיתי להיות במלאכה בתפקיד החשוב ביותר. הקדוש ברוך הוא מבקש ממני תעזור לי שהילדים שלי, שהם חלק אלוק ממעל ממש, שהיהלום הזה יאיר ויהיה כמו שיהודי יכול להיות בעולם.

02:41 דובר 1 אבל אז אתה אומר צריך בכלל לכתחילה לחשוב עם עצמנו כאנשי חינוך מה הזכות שזכינו בזה שאנחנו לוקחים את אותה נשמה, את אותו יהלום ועובדים איתו. השאלה היא מה יכול לעזור לזה לתרגם, לתרגם את זה לשטח. זה אומר כי כשאנחנו בסיטואציה של עומס החיים של גם, גם כהורים, ההורים הם גם מחנכים. אנשי חינוך שיש כיתה שלמה או אם אתה בישיבה יש המון, אתה משפיע על כמות גדולה של תלמידים או ר"מ על כמות גדולה של תלמידים. איפה שם זה מגיע לידי ביטוי?

03:18 דובר 2 שאדם חי עם הנקודה הזאת הפנימית אצלו ביום יום. זאת אומרת הפרק מב בתניא והפרק ב' של התניא זה לא סיסמה לדרשה או להרצאה. אם הוא חי עם זה באמת ושהוא רואה יהודי, הוא רואה חלק אלוק ממעל ממש. הוא רואה ילד, הוא אומר זה ילד שהקדוש ברוך הוא הביא לעולם כדי לגלות אותו, לגלות את הקדוש ברוך הוא. אם בתודעה אדם חי עם זה, אז גם במקרים של לחץ שיש הרבה מקרים שתלמידים בכיתה בעיות, אבל תמיד אנחנו נשכיל להיות בבחינת מוח שליט על הלב ולומר רגע, זכיתי פה להתעסק עם ילד שהוא בן יחיד לקדוש ברוך הוא. חסידים אוהבים לדבר באופן יותר פרטני, רבי וחסיד. כולנו מכירים את הסיפור שהאדמו"ר הזקן קרא לחסיד ואמר לו בוא נתחלף. לך יש מצווה לפרנס את משפחתך. לי יש מצווה ללמד את הילדים.

04:15 דובר 2 בוא נחליף. והילד-- המורה, המלמד שאל את האדמו"ר הזקן איך ללמד וכולי, הדברים ידועים. אבל אם הרבי קורא לי ואומר לי יש לי בן יחיד ואני סומך עליך שאתה תהיה המלמד. והיה ואותו בן תלמיד פעם מתפרץ או פעם משתולל או פעם תפסתי אותו בדבר שהוא לא הכי הכי מתאים, בבירור שההסתכלות שלי תהיה שונה. כמו שאני בא לאסיפת הורים ואני מקבל דוח לא הכי חיובי על אחד מהילדים, שזה יכול להיות לפעמים, קרה פה משהו שם, מיד עולה בתוכי רגע, אבל הילד אני יודע כמה הוא מוצלח וכמה הוא נחמד וכמה הוא טוב. היה לו איזה נפילה, היה לו איזה מעידה. זאת אומרת, מה שאנחנו לומדים בתניא שהנקודה הפנימית היא הנקודה החזקה, כמו שעם עצמנו אנחנו יודעים לומר את זה על עצמנו. טעיתי, זו הייתה טעות. מעדתי. בעצם אני הרבה יותר טוב ממה שאני רק בפירוט. על אחת כמה וכמה שמדובר על ילדים ונוער שנמצאים גם בהתמודדויות ובאתגרים של החיים וילדים ונוער הם מעצבים את האישיות שלהם, וילד מטלות, מבחנים וכולי. והיום כמובן שזוכרים את זה וזה בתודעה האישית כל רגע ורגע וחיים עם זה כעובדה, יותר קל להתמודד גם ברגעים שהם דורשים מאיתנו להיות שחקנים ולהיות ככה, לשלוט במצב בצורה סמכותית, ולאידך, ש-- להרגיש את הנשמה של העניין. להיות סמכותי לעיתים זה טוב, אבל בין סמכות ואהבה זה הולך ביחד. סמכות שבלי אהבה או אהבה בלי סמכות. כשמחברים את שני הדברים ביחד אז יש פה חסד בעיקר וגבורה במידה ממוצעת, במידה, במינון שצריך רק בשביל לשמור על המסגרת הנכונה.

06:10 דובר 3 חבר'ה, עוד פרק של על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים. היום אנחנו בכן, תשפ"ו. הרבה מההוראות או מהדברים שקיבלנו ובכלל שהשתרשו בחינוך החב"די לאורך השנים, אני אומר מתומכי תמימים, הרבה לפני, מהחדרים ותומכי תמימים. אז עבר זמן מאז. כן, השנים עברו והחיים-- אנחנו חיים בעולם שהכול מתקדם מאוד, מאוד, מאוד מהר. הדברים ש-ש-שהסיפורים שאנחנו שומעים על הישיבות, אה, שם בתומכי תמימים בליובאוויטש בכל הסיפור זה משהו ש הוא, הוא רלוונטי לעכשיו, הדברים, ה-ה-הרעיון הזה של איך אמרת לתת לראות את היהלום רק, זה עובד היום, הדברים האלה?

07:04 דובר 2 הרעיון הוא נצחי והאמת היא נצחית. הלבושים לפעמים משתנים. זאת אומרת, כל מה שאנחנו למדנו, כל מה שאנחנו שומעים סיפורים, יש את נשמת הדבר, יש את הלבוש, איך הלבוש היום. לדוגמה, ניקח את הנקודה של, אה, מדברים על קבלת עול או על מושג יותר חסידי שנקרא בשיחות של הרבי, שהרבי דיבר מעניין לפני כחמישים שנה, באחרון של פסח, אז התחילה תקופה של מבצע חינוך. חמישים שנה למבצע חינוך בימים האלו ממש. אז הרבי הנחיל ולימד אותנו את שנים עשר הפסוקים. זה היה בימים הללו של תחילת חודש אייר. באחרון של פסח הרבי דיבר שיחה על המהות של תומכי תמימים. שיחה שכל תלמיד בתומכי תמימים כדאי שילמד אותה. היא מודפסת גם בליקוטי שיחות חלק י"א בהוספות. שיחה שהרבי אמר, דרך אגב, הרבי אמר לרש"ג, גיסו, על השיחה הזאתי עבדתי כל הלילה. שיחה מתחיל עם ניגלה וחסידות, שיחה מאוד יסודית. בנקודת הדברים, התלמיד בתומכי תמימים הוא צריך להיות בבחינת הנחת עצמו, הנחת עצמותו. זה מילים כאלו גבוהות הנוכחות. זאת אומרת אתה צריך להיות בטל. מה שמבקשים ממך אתה צריך לעשות. אין לך ציור. אחד יש לו ציור, הוא הוא אויב. אחד יש לו ציור, הוא מסכן. אחד יש ציור, הוא בעל מידות. היסוד והכל זה הנחת עצמותו. את זה הרבי אומר בתשל"ו, לא בתש[?] ולא בתש"פ, לתלמידים שהם היום איתנו, אנשים בני שבעים וכדומה. הרבי מעמיד את זה ביסודות, מסביר את העניין. הנקודה הזאת, שאדם זוכר שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, זה המהות שלו. זה הנחת יסוד שהיא אמת והיא נצחית, והיא עכשווית והיא אקטואלית והיא מאוד מודרנית, מאוד מאוד מודרנית להיום. הלבוש של הדברים, איך אני מציג את הדברים?

09:04 דובר 2 אז לכן מה נדרש ממך? האם נדרש ממך לכן כך וכך ללמוד את האופן ללמוד את האופן להתייחס? אז הדרישות לפי כל דור משתנות. כל דור יש את הדרישות. אינו דומה הדרישות שהיו אצל הרבי הרש"ב באותן שנים לדרישות של המסירות נפש שהיה בדור של הריי"צ, הדור שלנו. אבל הנקודה העצמית של הנחת עצמו, כלומר שאני בעצם נמצא בעולם בשביל מטרה עילאית. אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני ואני חומר פשוט. מה שנדרש זה מה שאני עושה. נדרש שאני אלמד, אני אלמד. נדרש יראת שמיים. מה השאלה? זה זה המהות שלי, יראת שמיים. זאת אומרת העולם הזה הרי משתלשל מעולם אלוקי. אנשים טועים חושבים שמה שקורה בחוץ סותר את מה שנמצא בפנים. מאיפה קורה הדברים בחוץ? אבל שלמדנו בתניא שכל הדברים שמתרחשים בחוץ הם תוצאה של מה שקורה בפנים. זאת אומרת, זה שהטכנולוגיה התפתחה והעולם התפתח והעולם נהיה יותר מודרני, זה בעקבות זה שבתורה, בתורה ובתורת החסידות נהיה גילויים יותר עמוקים, ובעקבות זה גם העולם מתפתח יותר. זאת אומרת, זה לא יכול להוות משהו שלילי או משהו שהוא סותר. צריך לדעת איך לכלכל את הדברים בצורה נכונה ואיך להתאים. אבל אדרבה, מהמקום הזה שרואים שהעולם מתקדם זה מראה שיש לנו יכולות רוחניות להתקדם. אם העולם הגשמי התקדם על אחת כמה וכמה שהעולם הרוחני יתקדם פי כמה וכמה. כי למדנו בתחילת התניא שנשתלשלנו מהם. העולם הגשמי הוא תוצאה של העולם הרוחני. ההתקדמות הגשמית היא כתוצאה ולכן הדרישות הם אותן דרישות. איך ומה להעמיד את הדברים? אז על זה יש את המדריכים, את המחנכים, את המשפיעים שמסבירים את העניין. לא דורשים היום מתלמיד שיתפלל חמש, שש שעות, אבל דורשים

10:54 דובר 2 מתלמיד את הרצינות בתפילה, את המתינות בתפילה, את הלפני התפילה לא לדבר דברים בטלים. את ה את ה לקחת את התפילה ברצינות, להשקיע בכוונה של המילים בחיות ובשמחה. אצל אחד זה לוקח שעה, זה לוקח אחד פחות, זה לוקח יותר. יום חול, שבת. אבל ההסתכלות על התפילה וכולי וכן על כל פרט ופרט. צריך להתאים את זה לפי הנפשות הפועלות בשטח. גם בליובאוויטש שמדברים היה שלוש מאות ארבע מאות תלמידים. אז גם הסיפורים המיוחדים שמספרים זה לא על כל ארבע מאות היו. כולם היו רציניים, אבל היו בחורים שהיו עוד יותר ופחות. כל אחד לפי הכישורים שלו. אז הנקודה הזאת שכל פעם מתרגלים לומר אנחנו לא שייכים למה שהיה פעם. אנחנו שייכים להכל ולהרבה יותר. הלבוש של העניין, צורת ביטוי, איך לבטא את זה. אבל הנקודה הפנימית והעצמית שאין לנו אלא הנקודה הפנימית לעשות את רצון השם ולמלאות את הכוונה העליונה. והסיסמה היחידה של חסיד זה אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. והשמחה שלו בזה שהוא עובד את השם והיכולת שלו להיות קשור עם ההוראות של הרבי, להשתדל להיות קשור עם זה כל יום וכל רגע. זו דרישה שמחה, דרישה שמלאה תענוג, דרישה מאוד משמחת. איך ומה תלמד? תקרא, תשאל את עשה לך רב ואת המשפיע.

12:16 דובר 4 באמת אם ניקח נושא כמו ביטול, דיברנו על הנחת עצמו, ניקח ביטול. אז ביטול זה ממה שאני זוכר ויודע זה בפשטות זה לבטל את עצמי. כן, אני צריך להיות מה שנקרא לבטל את המקום. איך, איך, אם אנחנו מכניסים לכזה דבר משתלב היום אני רואה את זה הרבה שהבחירה היא נותנת חיות. כאילו שתלמיד בוחר במיוחד בגיל הנערות, כשהוא בא ואומר אני בחרתי בזה כי הוא צריך להיות נפרד מההורים, והוא אומר אני בחרתי בזה, שם פתאום יש הרבה חיות, יש הרבה לא רק מצוות אנשים מלומדה. איך מושג כזה של, של ביטול לא כאילו הולך ביחד עם עוצמה, עם חיות, עם, עם כוונה, עם רצון. איך זה? איך הדברים מסתדרים ביחד?

13:03 דובר 2 השאלה שלך היא שלושת רבעי תשובה. הביטול ומה צריך לבטל? לבטל את כל הדברים השליליים. לא אומרים לאדם לבטל את המהות שלו. אין דבר כזה בחסידות. כשפותחים ספר מאמר בליקוטי תורה בתניא, על מה מדברים ביטול? שהאדם יבטל את אותם פנים, אותם פנים שהם פחות חיוביים אצלו, שיבטל אותם. יש לו איזה הרגל לא טוב, יש לו אגו, יש לו אנוכיות. אגו שלילי, לא אגו חיובי. אגו חיובי זה דבר הכי חיובי. אנחנו עכשיו נמצאים אחרי פסח. פסח אוכלים מצות. חסידות מוסבר שמצה עניינה ביטול. ושמגרשים את החמץ, מבערים את החמץ. לא להיות בגאווה, לא להיות באישות. בלשון של הרבי קלוצ'קאש[?], שמיד מתעוררת שאלה רגע, רגע, אם החמץ הוא כל כך בעייתי, אז למה תשעים אחוז מהשנה אוכלים אותו? שבוע בשנה אנחנו מדברים על ביטול, לא על בעל חמץ, בעל מצה. תמכור אותו לגוי, תבער אותו. אומרים יהי רצון כשם שביערתי את החמץ לבער את כל המעיקים לשכינה. רק עבר הפסח, באחרון של פסח כבר עושים שרויה ויום אחרי פסח כבר מותר לאכול דברים הפוכים ממצה, ובשבועות אפילו בבית המקדש מקריבים שתי הלחם. מה ביעור הדברים? כשמדברים לבער את החמץ מדברים לבער את האגו השלילי. יש לאדם אגו שלילי ואגו חיובי. אגו שלילי זה שאני רוצה לדרוך על השני, שאני רוצה שאני אבלוט והשני לא אבלוט, שאני רוצה שנקודות שהן אצלי פחות חיוביות יתפשטו ויבלטו. אבל אם אדם משתמש בכוחות שלו, בכוח הבחירה שלו, אני בחרתי עכשיו ללמוד תורה. אני בחרתי רגע לעזור ליהודי שני. אני בחרתי לעשות את זה. מדוע בחרתי? כי זה רצון השם. בחרתי כי אני מבין שזה השליחות שלי, כי אני יודע שזה השליחות שלי. אני

14:59 דובר 2 לא רוצה להיות מבוטל לדברים שהם לא השליחות שלי. אני מתוך בחירה פנימית עושה את זה. אז המודעות הזאת היא מודעות חיובית. בלשון החסידות תכלית הביטול זה תכלית המציאות. ביטול זה רק לדברים שליליים. ביטול זה תשאל כל אדם, אתה רוצה להתפטר מהגאווה שלך? הוא כן, אני רוצה להתבטל מזה. הלוואי שהייתי יכול לקחת לי את זה. הבעיה היא שאנחנו לפעמים רוצים להישאר קצת עם דברים פחות חיוביים. כל אחד ברגע של אמת, לא ברגע של איזו התוודות באמצע הלילה אומר אם הייתי יכול לקחת לי קצת את ההרגלים השליליים, בבקשה. הביטול שמדובר בחסידות מדברים תבטל. להעצים את מה שאני באמת. מה אתה באמת? בעל מידות טובות, אוהב את השם, אוהב יהודי שני, נעים, נחמד, זה אתה. אתה רוצה לעשות דברים טובים? למה הכוונה? אני רוצה לעשות דברים, להביא את הגאולה. תעצים, תעצים, תעצים את זה. כמה שיותר תעצים את זה. תבטל את הדברים שאתה מחפש דברים אחרים. זה הפוך, הולך מאוד טוב. זה מצוין. איפה שיש ביטול, רבי שמעון בר יוחאי הוא היה סמל הביטול. הוא אמר על עצמו אני סימן בעולם. החברים אמרו עליו אתה קדוש ואתה רואים אותך, רואים את הקדוש ברוך הוא. הוא היה בטל לקדוש ברוך הוא. ביטל את כל הדברים שזה לא מה שאנחנו באמת. אז נהיה פה מציאות אמיתית. נהיה פה המציאות האמיתית והנכונה. כשאתה מבטל את הדברים, אתה אומר לאדם לוותר על שהוא יאכל דברים לא בריאים, אבל תאכל דברים בריאים מאוד. תשתדל תכין את הסלט ואת אבות המזון. תאכל, תאכל. על מה אתה...? תבטל את אותם דברים שאתה גם לא רוצה אותם. אתה יודע שזה מפריע לך לבריאות גם. והפוך את

16:46 דובר 2 הדברים הטובים לא כתוב בשום מקום שאתה צריך לצום. הפוך, תאכל מה-- תאכל בזמן הנכון, במקום הנכון, באופן הנכון, אבל אין, אין בחסידות תבטל ולא תאכל. אל תאכל את הדברים שאתה יודע שמזיקים לגוף ולנשמה. את הדברים שצריך לאכול עזוב, תעזוב עמו, תעצים אותו, תאכל, תעשה מה שצריך. וככה בכל דבר. אומרים לאדם לא לטייל. תטייל בזמן הנכון, באופן הנכון, במקום הנכון. תזכור שגם בטיול מה' מצעדי גבר ואתה בשליחות גם בטיול ואתה הלכת קצת לנוח בשביל הנקודה הפנימית. אבל לא אומרים לאדם אל תטייל, אל תישן, אל תאכל. הביטול תבטל את הדברים שמפריעים לך לאכול כמו שצריך, ללמוד כמו שצריך להבדיל, להתפלל כמו שצריך, לעשות את השליחות שלך כמו שצריך.

17:34 דובר 5 אהמ.

17:36 דובר 2 זה מעשי, זה מעשי וזה אקטואלי וזה אפשרי. כל אדם מרגיש מתישהו הוא מבטל טיפה את הדברים השליליים. פתאום הוא יכול להיות במודעות פנימית הרבה יותר לעצמו והוא מצליח הרבה יותר לעשות. אדם כל הזמן צריך להבחין מאיפה אני מדבר. יש פתגם בהיום יום חלק ב'[?]. פתגם כזה יפה אולי מראה מקום לא זוכר. שאדם צריך לזכור האם הוא מדבר מנפש האלוקית? האם מהנפש השכלית? האם מהנפש הטבעית? האם מהנפש הבהמית? האם מהיצר הרע או מהיצר הטוב? זאת אומרת, תבטל את הדברים שמפריעים לך לדבר מהנפש האלוקית, מהיצר הטוב. אבל דברים שאתה מדבר מאותו מקום אתה מדבר בעוצמה. ויגבה ליבו בדרכי השם ואתהלך ברחבה. אנחנו אבל מאז חטא עץ הדעת הטוב והרע מעורבב. אז הרבה פעמים נדמה לנו שאנחנו מדברים בתוקף של הקדושה, אבל מתערב שמה קצת גם תוקף של האני, וזה עבודה לא פשוטה וצריך כל הזמן לשים לב שיהיה יותר התוקף דקדושה ופחות התוקף שלי. אנחנו לפעמים ככה שמים מדבקה, אבל אנחנו בתוך הלב יודעים שזה לא בדיוק התוקף של המקום. בשביל זה יש לנו עולם הזה לעבוד, לתקן, לעשות כל יום מחדש. עובדים, משתדלים בזה.

18:56 דובר 5 אני פגשתי פסח האחרון. אז פגשתי חברים, אנשים שלמדו איתי בישיבה והיום כולם נשואים, ברוך השם ילדים. ואחד מהאברכים שם. אחרי זה ישבנו, דיברנו קצת יותר, התעכבנו קצת יותר מאוחר ובסוף הגענו למה שדיברנו. הייתי רוצה לשמוע מה אתה חושב על זה, הוא אמר לי הרבי כן. המפעל ה-- הכותרת זה מפעל השלוחים עם כל החבר'ה שהולכים לשליחות יוצאים, פותחים בתי חב"ד בארץ בעולם לא משנה. והוא אמר אני לא מרגיש חלק מהאירוע עכשיו, כי אני לא, מה אני יש לי, יש לי כסף, אני שם לשליחות, אבל אני אישית לא מרגיש חלק מהדבר. זה קצת הזכיר לי את הרעיון של ביטול. אמרנו ביטול, זאת אומרת זה לא, זה לא אבסולוטי. זה לא תבטל את עצמך לגמרי. אבל מה היית אומר לאותם אברכים? אותם אותו אברך, אותו בחור, לא יודע מה יש בחוץ, אבל מה היית אומר לאותו אברך אה ש-ש- שכך הוא חי? גם נשוי, יש לו ילדים והוא אומר אני לא, לא, לא כנראה. אני לא מוצא אם אני לא עושה את השליחות הזאת ספציפית, מה שחונכנו, גדלנו או הערצנו, עדיין מעריצים. מה קורה כאילו?

20:09 דובר 2 אבל השליחות היא הרי בכל מקום שאתה נמצא. העולם לא נברא רק בשביל תלמידי חכמים או בשביל רבנים או בשביל אנשי חינוך. העולם נברא שיהיה בתוכו גם סנדלרים, גם הייטקיסטים, גם עורכי דינים. הכל צריך בעולם והכל זה שליחות אלוקית. השאלה היא מה אתה הולך לזה. אם אתה הולך ל-למשרד שלך בתל אביב ואתה אומר רגע, אני הולך כאן ובאמת אני מחפש, אני צריך לעשות את העבודה שלי בנאמנות, אבל אני באמת נמצא כאן בשליחות אלוקית, בהתנהגות שלי, ביכולת שלי מפעם לפעם להשחיל דבר תורה, להזכיר לבן אדם על דבר של מצווה. אתה נמצא באותו שליחות. השם זיכה אותך שהפרנסה שלך באמצעות כלי מסוים, אבל אתה קם בבוקר לשליחות. גם כשאתה הולך לעבודה זה השליחות לפרנס את משפחתך בכבוד וברחבה ולתת מעשר בשמחה או חומש בשמחה ובתוך המקום בעצמו אתה חי כל הזמן בשליחות. זה הכל תלוי בתודעה. יש ביום יום שהרבי הרש"ב אמר לחסיד רבי אליהו אבנר, שהיה לו אה קיוסק, דוכן בשוק באותן שנים. אמר לו הרבי הרש"ב אני מקנא בך שאתה נמצא בשוק ואתה מזכיר ליהודים לבוא לשיעור בעין יעקב ולבוא לבית כנסת למנחה מעריב. אתה מגלה את האלוקות בתוך השוק ואתה השליח של הכוונה העליונה בתוך השוק. מה פירוש אני מקנא בך? הרבי הרש"ב אומר אני נמצא בליובאוויטש והשם נתן לי את השליחות שלי, נשמה דאצילות וכולי וכולי. אני מקנא בך שהשליחות שלך במקום אחר. זה לא רק לעודד. יש פה גם עניין אמיתי. כל אחד קיבל את השליחות שלו. הנקודה היא מה אתה קם בבוקר. אם אני קם בבוקר לעשות לביתי אתה בבעיה. אם אני קם בבוקר בשביל שליחות עליונה והשליחות העליונה שלי זה להיות

21:59 דובר 2 במשרד ול-לעשות את התפקיד שלי, מה שהשם בירך אותי רופא, עורך דין, הייטקיסט. אבל בראש שלי אני אומר אני צריך לקדש שם שמיים. זה המטרה שלי. ואם מישהו בא לשאול אותי משהו באמצע עבודה בעניין רוחני אני מתפנה ואני יודע מפעם לפעם לגבש את החבר'ה, להגיד דבר תורה ועושה להם איזה שיעור או התוועדות ובכלל ההתנהגות שלי כיהודי חסיד ירא שמיים זה שליחות ואני מצליח. ונדמה לי שאנחנו מכירים מאות, מאות, מאות יהודים שראינו כמה הם הצליחו בשליחות שלהם באותו מקום. כל אחד יש מה שהשם נתן לו. יש מה שאנשים זכו להיות בשליחות כזאתי ויש מה שהקדוש ברוך הוא זימן לאנשים להיות בשליחות במקום שלהם, ב-ב-במקום שמתפרנסים וזו שליחות. כולנו בשליחות. יש כאלו שזכו בחסדי השם להיות בשליחות כל ימיהם ובאופן של בית חב"ד או ממלכת החינוך. בסדר, אבל השליחות היא של כל אחד ואחד. הלקום בבוקר אתה קם לשליחות. מי שלא קם עם שליחות צריך לחזור לתוים חתומים[?] לעבור קורס מזורז. מה הם החיים?

23:06 דובר 5 אז אני רוצה שנחזור לנושא הראשון. אם היית לוקח איזשהו משפט, איזושהי הנחת יסוד ב-ב-בשורה שורה שתיים שכל אברך שעושה את הצעדים הראשונים ב-בעולם של, של שליחות ב-בעולם החינוך. מה זה היה? איך המשפט הזה היה נראה?

23:23 דובר 2 מלאכתו מלאכת שמיים. כמו שהרבי היה כותב לכל איש חינוך שיתעסק עם ילדים או עם נוער, איש שזכה, רבי כתב לו בכתב יד או שהרבי היה כתוב בכותרת רב החסיד איש ירא אלוקים וכולי. מלאכתו מלאכת שמיים. מלאכתו מלאכת שמיים. יש מלאכה, יש אדם שנמצא בארץ ומלאכתו בארץ. בסדר, מתעסק עם עניינים של ארציים. יש כאלו שזכו מלאכתו מלאכת שמיים. מתעסק בדברים שמימיים. מה זה דברים שמימיים? לגלות את הנשמה של היהודי. להתעסק במלאכת החינוך ושיננתם לבניך. מי זה הילדים? זה בנים של השם. הוא אומר מלאכתו מלאכת שמיים. אתה קם בבוקר, יכולת עכשיו לעמוד בשוק, למכור אבטיחים. יכולת להיות באיזה משרד ולעבוד, לשמוע שני אנשים רבים כל היום על כסף ולהיות המפשר או העורך דין המגשר. יכלת להיות איש הייטקיסט מול-- שכל הדברים האלה הם דברים טובים מאוד, אבל עליהם לא אומרים מלאכתו מלאכת שמיים. המלאכה שלך, הפרנסה שלך, השם זיכה אותך שגם השליחות שלך בעולם הזה הגשמי שכולנו אנשים גשמיים, אתה צריך להתעסק עם עניינים נפשיים, רוחניים. אדם קם בבוקר, זכיתי להיות מלאכתו מלאכת שמיים. הרבי פעם אמר לשליח שיצא לשליחות גם בחינוך, רבי אמר לו "עד עכשיו אכלת לחם מן הארץ, מעכשיו אתה תתחיל לאכול לחם מן השמיים". גם הפרנסה שלך תהיה משהו באופן שמימי. כשנזכרים בזה וחושבים על זה ברצינות אז אדם צריך לרקוד, לשמוח ולהבין את גודל הזכות והאחריות. אני זוכר פעם בהתוועדות היה ט"ו אלול ו היה התוועדות, אבל הרבי ראה שלא התוועדו מספיק. הרבי דיבר קצת בכאב. למה לא עשו מיום התייסדות תומכי תמימים? בין הדברים שהרבי אמר, "ויש כאלו שאפילו הפרנסה הגשמית שלהם מתומכי תמימים", אז הם בוודאי היו צריכים להיות וגם

25:20 דובר 2 אותם לא, לא ראו אותם בהתוועדות. זאת אומרת, יש אנשים שהתחנכו בתומכי תמימים, שכל מי שמתעסק במלאכת הקודש וחינוך, אז הקדוש ברוך הוא מזמן בעדו מלמד תינוקות, מלמד, מלמד תינוקות. עליהם כתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים יהיו מלמד תינוקות, תינוקות של בית רבן. גם אם זה גיל יותר מאוחר בתור חתנים זה זכות נפלאה לקחת את זה ברצינות. אנחנו לא באים למפעל עם חס ושלום האדם מגיע ממקום של הסתכלות גשמית של פרנסה. אני בטוח שאין שום מלמד כזה ושום מחנך, אבל זה אם עובר כאלו מחשבות מה השני יכול להרוויח פי כמה שאתה פי כמה וכמה, אבל בשמחה גדולה אתה זוכה לקבל מן מן השמיים. מה שיש לך זה לחם מן השמיים. זכית לעבוד בזה, תגיד להשם תודה רבה. שמעתי פעם משפיע, הוא אמר שפעם מה היה האיחול של אדם לפני כמה דורות? ממה להתפרנס? האיחול היה שאני אזכה להיות שמש בבית כנסת. מה זה האיחול? אדם אומר אני עזבתי את הישיבה. מה זה שמש? יוצא מבית הכנסת מחמש לפנות בוקר, מסדר את הסידורים, מסדר את התה, את הקפה לאנשים. אחרי שכולם הולכים את התה, את הבית הכנסת, מגיע אחרי צהריים מתחיל לנקות. אז אנשים היה להם את האיחול שנזכה להיות שמשים. זה המלאכה הכי טובה. גם קצת כמה כסף מה שהיה מקבל. לוקח את זה בתור דוגמה שהאיחול כל אחד מה שהשם זיכה אותו אבל אם מדובר על אנשים שזכו להיות במלאכת החינוך, זכה זכות נפלאה ביותר לא לצאת מגני עדן כל כך. העולם הזה מספיק מאתגר ומעניין ומושך אותנו. אתה יכול להיות עוד יום, עוד יום להיות בישיבה או בתור חתנים או בתלמוד תורה, נוסד במוסדות של הרבי.

27:08 דובר 2 הרבי קורא לזה כרם שלי, הכרם שלי, כרם של רבותינו נשיאינו. יש לך את הזכות. אז אתה קם בבוקר כבר יש חיוך. אלו שהולכים למקומות אחרים קמים בבוקר וצריכים להתאמץ על חיוך. פה אתה אתה מחייך בקלות.

27:23 דובר 6 ואם מפספס את הדבר הזה אתה חושב שתהיה איזו השלכה? לא דווקא גלויה, אפילו סמויה. אם אני מגיע למה שנקרא להחתים כרטיס, מה, מה ההשלכות של כזה דבר?

27:35 דובר 2 אני בטוח שאין כזה מחנך, אבל אתה מדבר, אנחנו אומרים באופן תאורטי, לו יצויר שבחלום היה יכול להיות כזה מחנך. זה לא העיקר חסר מן הספר, הכל חסר מן הספר. כי אם אתה לא חי נשמתי בעניין בדבר שהוא נפשי, מישהו בא לנהל איתך שיחה נפשית ואתה פותח מחברת ומקריא לו משפטים, ראיתי שכתוב פה שבכזה מקרה צריך לעשות אחת, שתיים, שלוש. אולי באתי לדבר עם בן אדם שיחה נפשית? הוא מקריא לי אחת, שתיים, שלוש ואומר לי תעשה ככה. אני רציתי שישמע אותי, רציתי שידבר איתי מלב אל לב. פתאום הוא מקריא לי איזה הוראות מהספר. כל איש שמתעסק בדברים נפשיים, אז דבר ראשון הוא לא צריך לתת את הלב שלו. ואוקיי, לא צריך להגיד בפסיכולוג וכדומה אני לא יודע, אבל פסיכולוג ש-ש-שזה זה הולך לפי ה-ה-האפסים[?] שהוא מקבל לא יכול להצליח. אם הוא איש נפשי, איש לבבי, איש פנימי, הוא חי שמה, יש סיכוי שיצליח לעשות. זה החלק העיקרי חסר. יש פה עניין רוחני נפשי עיקרי שזה מלאכה נפשית, לכן לא כל אחד באמת הכי מתאים לזה. יש אנשים שיותר מתאימים לדברים טכניים, קשה להם וזה מצוין. כל אחד השם נתן לו את היכולות שלו. אבל פה, בנקודה הזאת שאדם מגיע הוא החסיר את נקודת העניין. שמעתי פעם איזה משפיע שאמר לרבי שהוא קשה לו לדבר עם תלמידים על תפילה ועל רצינות וכולי, אז הרבי אמר לו ביידיש בניגון כן, כל העניין חסר.

30:15 דובר 7 אתה בישיבה גדולה היום.

30:17 דובר 2 כן.

30:17 דובר 7 במגדל העמק ובגילאים האלה מה אתה חושב? איך אנחנו כאנשי צוות יכולים להיות אנשים שמזמינים את השיח הזה? הרי בסוף לא תולים שלט אני פה, אתה מוזמן. אז יש, יש תלמידים שיותר קל להם כי הם יותר קל להם לבוא ולהגיד אני רוצה לדבר על נושא מסוים. איך כאנשי צוות אני יכול להיות מישהו שמזמין את ה, את העיקר הזה?

30:43 דובר 2 בדרך כלל כשהאדם משתדל להיות בנעימות ולהיות רגיש לסביבה ורגיש לתלמידים, אז עוד ועוד תלמידים מתחברים. זה עניין לבבי, זה דבר שנבנה. זה לא קורה הרי ביום אחד. לאט לאט, עוד יום ועוד מתחברים. צריך להגיד הרבה מילים טובות לתלמידים, באמת להגיד. ויש המון מה להגיד. לא לפחד להחמיא ולפרגן לתלמיד בקול. לאט לאט בונים קשר. איך בונים קשר? איך שליח בונה קשר ברחוב עם בן אדם? מביא לו פעם איזה שי לחג, פעם קורא לו ככה, פעם מזמין אותו להתוועדות של יום הולדת שלו. הוא בונה את הקשר. פתאום נהיה קשר של חברות וידידות. בעולם השליחות אנחנו רואים ששלוחים תוך זמן מצליחים לבנות מאגר של יותר אוהדים ויותר חברים ועד ידידים שאיך אומרים מתמסרים. איך זה קורה? פשוט השלוחים משקיעים, חושבים בוא נעשה ערב כזה וערב כזה וערב כזה. גם מחנך וגם צריך לחשוב יצירתי. פעם לקרוא, פעם לומר משפט, פעם ללמוד איתו, פעם לספר לו, פעם להתלוות אליו לבית, פעם של-- למצוא זה עבודה. זה דורש מחשבה, אבל זה מצליח. מצליח מאה אחוז. אין מאה אחוז ויש שיעור של חמישים, שישים. אז יש אחד שמתחבר לרב הזה, אחד למשפיע הזה. אבל אם משקיעים בזה חשיבה, בונים קשר. כמו שאתה בונה קשר ידידותי, אתה בונה, אז לאט לאט אנשים נפתחים. קשר נפשי, אמון זה זמן. לוקח זמן לבנות אמון, אבל כשמשתדלים בזה ובעזרת השם גם מתפללים אז נבנה קשר של אמון. גם שליח בית חב"ד לא נהיה לו חברים תוך יום אחד. לאט לאט זה, זה נבנה.

32:24 דובר 7 בשנים האחרונות שזכינו לראות את הרבי, אתה שימשת כאחד מהחייזרים[?]. אז דבר ראשון אם תוכל קצת לספר על התקופה ו-ו-וגם על התפקיד עצמו, מה הוא היה בדיוק וכולי.

32:37 דובר 2 להיות אצל הרבי זה להיות בגן עדן העליון. להיות, לחוות, להיות אצל הרבי זה, זה אי אפשר להסביר מה, מה האווירה שנמצאים אצל הרבי זה בתור תלמידים, בחורים בכלל, זה אלוקות בפשיטות. זאת אומרת נמצאים בעולם אחר לגמרי.

32:51 דובר 7 איזה שנים אתה היית שם?

32:53 דובר 2 הייתי אצל הרבי מתשמ"ז עד תש"נ. הכל היה מסביב הרבי. שיחה, מאמר. כל שבוע היה יוצא ליקוט ויוצא התוועדות ולי-- יוצא מאמרים והרמה שהיה בדולרים זה החיים. אין משהו אחר, זה החיים ואין אבא מינה על משהו אחר. זה כל המציאות כולה וחיים באמת זה היה נקודה פנימית. בטח בשבת שהרבי היה מתוועד. היינו באים ל-770 בבוקר בשעה וחצי שמונה היה מתחיל הסדר. היו שבתות שבחורף שהיינו יוצאים במוצאי שבת בשש, שש וחצי. כל היום היו ב-770. לומדים חסידות, מתפללים, מכינים את הרש"י שהרבי ידבר בהתוועדות. הרבי היה מודיע איזה רש"י הוא מדבר, אז כולם לומדים את הרש"י. מעיינים מה הרבי דיבר שנה שעברה, מה יכול להיות השאלות, התשובות. הרבי היה מודיע ביום שישי או בשבת על איזה רש"י הוא ידבר. לומדים את הליקוט בליל שבת בזאל הקטן מארבע וחצי עד שמונה וחצי, ארבע שעות, כולם לומדים את הליקוט שיצא לאור. אני לא יכול לתאר את ה, את ה-- איך היה נראה אש של קדושה.

34:04 דובר 7 ליקוט זה בעצם השיחה של ה-

34:05 דובר 2 לא, הליקוט זה הליקוט בליקוטי שיחות שהיה יוצא על אותו שבת. היה יוצא התוועדות של שבת שעברה וליקוט שהיה יוצא מה שמודפס בליקוטי שיחות, זה הליקוטי שיחות שיוצאים. זה היה ליקוט חדש והיה מה הרבי הולך לדבר מחר בהתוועדות וההתוועדות שהרבי דיבר שבת שעברה. ההתוועדות של שבת שעברה היה יוצא ביום רביעי חמישי בוקר. היה מודפס כבר בעיתון, אז היה זמן ללמוד את זה כבר ביום חמישי או שישי. הרש"י שהרבי מודיע בהדלקת נרות בדרך כלל. והליקוט שהיה יוצא, היה יוצא ביום שישי אחר הצהריים. הרעש דקדושה והוויכוחים והחיות והדיונים והדיוקים באותן שלוש ארבע שעות בזאל הקטן לא ראיתי בשום מקום בעולם, זה כזה דבר. היה שמה אה לחוות את הקדושה באוויר, את הקדושה. יושבים שמונים, מאה בחורים מארבע וחצי, רבע לחמש עד שמונה, שמונה ורבע ככה וככה וככה וככה ודנים ופה וזה היה נו קמים בבוקר. אחר כך הרבי, מחכים שהרבי יצא מהחדר לאכול עם הרבנית, בספרייה. בחדר אוכל מדברים עוד פעם על הליקוט, על מה, איזה רש"י הרבי הולך לדבר, מה היה. זה היה החיים. בבוקר קמים אז לומדים חסידות. אחר כך תפילה. הרבי חוזר, מגיע מהספרייה לבית. הפסקה קצרה מאוד בין התפילה ל, לפארברענגען. התפילה מסתיימת בשתיים עשרה ורבע, שתיים עשרה ועשרים, התוועדות עוד שעה. הבחורים החסידים לעולם לא הלכו לחדר אוכל. טעמו ב-770, יעשו קידוש ואכלו איזה עוגיות. היה עוגיות אוויר כאלו שהיו. הרבי נכנס להתוועדות. נו להיות עם הרבי התוועדות של שבת זה... בכלל הרבי היה נראה בשבת אחרת בגשמיות, פשוט בגשמיות. הפנים ורודות, מאיר. הבאתי כמה פעמים יהודים לרבי בשבת. היה פעם אחת יהודי שהתווכח איתי שהיהודי שהוא היה בשעת הדולרים זה לא היהודי הזה.

36:05 דובר 2 הוא אומר, "או ששם היה תחליף." הוא אומר לי, "זה הרבי של שבת." של יום חול זה היה גם איזה צדיק, אבל זה לא היה אותו רבי. הוא יהודי מהרחוב. סטודנט שהבאנו אותו מ-- היינו בשליחות שנתיים. הרבי שלח אותנו, היינו בניו הייבן, אז היינו שמה שנתיים ועשינו פעילות בייל אוניברסיטי בכמה. אז היינו מביאים מדי פעם בשבתות סטודנטים לרבי. סטודנט נורמלי שהבאנו אותו לחלוקת דולרים ואחרי כמה חודשים הבאנו אותו לשבת קבוצה. ממש התווכח. הוא אמר זה לא בדיוק אותו אחד. ולקח זמן לשכנע אותו. זאת אומרת היה מתפללים הרבי התוועדות. מי שרוצה אומר הרבי לחיים בין השיחות. נו, ההתוועדות מסתיימת. רש"י, רמב"ם, זוהר, מה אומר התוועדות של שלוש ארבע שעות. מיד אחרי ההתוועדות הרבי מתפלל מנחה על ה, על ה ומיד אחר כך חזרה, הייתה חזרה באידיש, באנגלית. אני חזרתי בלשון קודש בעברית והרבה אנשים שלא.

36:57 דובר 8 איך הגעת לתפקיד?

36:59 דובר 2 סתם אנשים. חזרתי לחברים שלי קצת. אז לאט לאט אז נהיה עוד אחד ועוד אחד. אז נהיה פתאום זה התמסד שבאו מיד אחרי ההתוועדות חוזרים על ההתוועדות. הייתי יושב על הבימה של הרבי של ההתוועדות. שם היה אפשרי. יש שם וידאו בין שני עמודים. בתשרי הייתי יושב בזאל הקטן כי היה המון אנשים אז היו לא היה מקום שמה.

37:21 דובר 8 אנשים סביבך באים לשמוע את ה-

37:23 דובר 2 כן, אנשים שרצו לשמוע, אלה שלא הבינו יידיש, שגם לא היה קשה לשמוע. הרבי דיבר בשבת, אין רמקול, היה רעש עצום. היו צריכים יותר להקשיב וגם אנשים שהיו היה קשה לשמוע את הכל והיו מנסים לחזור על כל מה שזוכרים. היה שיחות ארוכות ושיחות קצרות וצריכים לזכור ומה שהשם זיכה אותי שיכולתי לזכור חזרתי. זה היה בשבת שהיינו מסיימים כבר זה היה מוצאי שבת. לפעמים היה התוועדויות בחורף שהסתיימו במוצאי שבת, שההתוועדות הייתה כל כך ארוכה שהייתה מסתיימת מוצאי שבת והיו החזרה. היו הולכים לחדר אוכל בשבע, שש וחצי שבע בחורף. אז היו הולכים אוכלים סעודה שנייה, סעודה שלישית ומלווה מלכה ביחד. הכל אוכלים ביחד, הכל, הכל היה סעודה. אז היו. וזה היה האווירה. כולם זה היה אווירה שבקיץ היה יותר קל כי בקיץ ההתוועדות הסתיימו בחמש, חמש וחצי. היה עוד זמן. היה עוד לפעמים זמן ללכת לאכול משהו. היה זה אז מי שרצה יכול היה לסיימת עם מה שהוא היה.

38:25 דובר 8 בזמן הזה אתה בחור, נכון? אתה לא.

38:27 דובר 2 כן, כן, כן.

38:27 דובר 8 ויש איזה אלמנט שיש הרבה.

38:30 דובר 2 כן.

38:30 דובר 8 אבל משהו אחד שאתה חוויה שחקוקה אצלך בפנים חזק התקופה הזאת זה הרבה שנים ותקופה מאוד מעניינת בשנים האלה ב-770. אין משהו.

38:44 דובר 2 יש כל כך הרבה, אבל קשה להגיד לך משהו. אני אומר לך להיות אצל הרבי, להיות ולחיות זה אלוקות בפשטות. אלוקות בפשטות, בפשטות, אלוקות בפשטות. לראות. תראה שהרבי היה מדבר, הוא דיבר עלינו, הוא דיבר, הוא דיבר, הקשיב. זה היה. היית יכול לעמוד ליד הרבי שלוש, ארבע, חמש מטר. בזאל הקטן שהיינו מתפללים הרי מנחה מעריב להתפלל מעריב מתוך הסידור של הרבי בכזו קרבה. לעמוד מול הרבי מאחוריו מרחק של של של רבי היה שם את היד על השולחן. היינו בצד השני. זה היה קטן, מקום מאוד קטן. זה היה לעמוד, לעמוד ליד קודש הקודשים בזה זה כל יום היה. טוב, זה היה. זה היה אלוקות. מה זה? זה על הרבי. ראו אלוקות כל הזמן ראו שזה ראו עניין. אצל הרבי אחד הדברים העקביות, העקביות, סידור כל הזמן מסתכל בתוך הסידור. בלי כל זה בחזאת השלישי[?] ברצינות כזאת מסתכל כי אתה רואה שאלוקות זה, זה אמת מוחלט וזה זה זה רואים בזה. אתה לא יכול להתבלבל. זה אתה רואה שכל העולם מגיע כל יום ראשון אלפי אנשים מגיעים מכל הגוונים לשמוע וורט מהרבי וכולם ככה וככה ואתה שומע דברים. אתה מבין שכאן בחדר הזה ישבנו בזאל הקטן והרבי בלילה בחדר אתה מרחק שלוש ארבע מטר. היה זמן שהיה אפשר לשמוע את השיעול של הרבי. מה זה? אתה לומד והרבי לידך פה ככה לילות שלמים.

40:18 דובר 8 דבר אירועים אתה במחשבה אתה על זה, זה מאוד קרוב.

40:21 דובר 2 אני קרוב והרבי במרחק שלוש ארבע מטר. אנחנו בזאל הקטן יושבים והרבי פה בחדר לילה שלם ובחורים יושבים בלילה, מדברים, לומדים, מדברים והרבי נמצא. הרבי היה בחדר, הבחורים היו נכנס כל הלילות.

40:33 דובר 8 ובאמת מהשנים ההם יש הרבה הקבלה לתקופה שאנחנו היום עוברים. כן, כל המלחמה עם איראן, עם כל ה

40:40 דובר 2 לא כל המלחמה, כל הנסים.

40:41 דובר 8 הנסים. נכון, כל הנסים שקורים באיראן וכל המדינות השכנות. מה היום אנחנו לא זוכים לשמוע. מה אתה חושב שהתפקיד שלנו עכשיו בתקופה הזאת?

40:55 דובר 2 אנחנו רואים את הנסים של הגאולה מול עינינו כמי צאתך מארץ מצרים עראי נפלאות. אנחנו רואים נסים שהם פי, פי עשרים, פי שלושים ממלחמת המפרץ. הרבי דיבר במלחמת המפרץ כאלו מילים במכתב הכללי ביחידות בחודש ניסן שהרבי אמר רק להתבונן, לראות את החסדים של השם. השלושים ותשע טילים שהיו. החודשיים האחרונים היו מאות טילים. נסעו מאות גיחות לאיראן, אלפיים חמש מאות קילומטר. טייס אחד לא נפגע, מטוס אחד לא נפגע. זה גילוי אלוקות שלא היה מעולם. לא נפקד ממנו איש. מאות גיחות נוסעים צד אחד אלפיים חמש מאות קילומטר. בחסדי השם אחד אחד. הייתי כמה פעמים במבצעים ברמת דוד בזמן האחרון. אנחנו גרים ליד זה. כל מי שקצת מבין אומר זה אי אפשר להסביר את זה. יש סטטיסטיקה, יש אחוז של, של תקלות, אחוז של זה זה נורמלי תמיד שזה תקלה. בתקיפה הראשונה ובתקיפה השנייה אפס תקלות, אפס תקלות. זה יכול להיות. הכל מתחיל בשבת זכור בתקופה של אדר וניסן מסתיים בשביעי של פסח. רואים אלוקות מול העיניים. אז מה הנפש הבהמית חייבת להתעורר? מה זה נכון גם בדור המדבר. אחר כך אמרו אולי נחזור בחזרה למצרים, אבל אנחנו כבר עברנו את כל זה. עכשיו מבינים שאנחנו באמצע גילוי אלוקות שבעזרת השם בקרוב זה מביא אותנו לגאולה. השם יעזור שזה יהיה היום, אבל אנחנו רואים את זה מול עינינו וצריך להחזיר לקדוש ברוך הוא חיבוק, לשמוח, להודות על הנסים ולהתנהג באופן ניסי. הדברים השם מראה שמישהו מחבק אותך. אתה צריך לחבק בחזרה. מישהו מאיר לך פנים, תאיר פנים בחזרה. במה זה מתבטא? מתפללים יותר טוב, לומדים יותר טוב, נותנים צדקה יותר, הולכים למבצעים, מדברים עם יהודים כי אתה מחזיר חיבוק.

42:41 דובר 2 שולחים לך מתנות. אתה לא יכול להישאר עם פנים חתומות ולא לתת ליצר הרע להגיד היה פעם כאלו דברים. לא היה. דבר ראשון לא היה. דבר שני מה אתה מתקרר? אתה רואה כאלו נסים גדולים. אתה רואה שכל העולם השתנה בתקופה האחרונה. כולם רואים גילוי אלוקות, דברים שרואים. תחשוב, תתבונן בזה, תסתכל. זה כל כך בגלוי. אז מה ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חסד עם משיח שלא אמר שירה? לשיר, להודות ושההודאה תהיה בפה וגם שיהיה לזה ביטוי בצד המעשי במעשה דיבור ומחשבה. זה מה שצריך לעשות. צריך לדבר על זה, לחשוב על זה, לא לתת להתקרר. נפש הבהמית אוכלת עוד משהו ואוכלים ומתקררים. בסדר, לזכור מה שהיה אז ראו נסים ואחר כך אמרו אולי נחזור לאכול תבתיחים במצרים. בסדר, כבר שמענו את ההרצאה הזאת, עכשיו רוצים להתקדם קדימה. יש נפש הבהמית, אבל לזכור, לראות מה שקורה, להסתכל היום, לפתוח את העיניים, להסתכל, להתבונן, לדבר על זה ולהביא אותם לידי מעשה שזה יביא אותנו לידי מעשה. עוד מעשה טוב, עוד מעשה טוב, עוד מעשה טוב, עוד מעשה אחד טוב ומשיח מגיע.

43:44 דובר 8 כן, מה שהרמב"ם כותב.

43:46 דובר 2 כן, הרבי חזר על הרמב"ם זה כל הזמן. עוד מעשה, עוד מעשה, עוד מעשה ועוד יהודי ועוד יהודי ועוד מעשה שאני אעשה. כל אחד מאיתנו לעשות את הדברים בשמחה, בחיות, בעזרת השם הקדוש ברוך הוא איתנו. הקדוש ברוך הוא הרבי מברך אותנו, הרבי איתנו, אנחנו הולכים יחד עם הרבי והקדוש ברוך הוא זה מציאות אחת. ישראל רעיא דקודשא בריך הוא. הרבי מעביר לנו מה שהרי הקדוש ברוך הוא רוצה. אנחנו הגוף של הרבי, גוף הבוס הראשי שאוזיל על הראש[?] נמצא הגוף הולך איתו ביחד. לעשות מה שצריך לעשות. בטוב, בחיוב, לא לחשוב על דברים אחרים, לא להתעסק בדרגים אחרים ואם נופלים מייד לקום מייד לקום למקום החדש. לא, לא לא לא להידבק מחיידקים. יש עוד כמה חיידקים בעולם, נשארו עוד כמה חיידקים. בסדר, יש חיידקים באיראן ויש גם חיידקים שמתגלגלים בראש לפעמים. לדעת שזה חיידק ומייד לזרוק אותו. לקום בחזרה. בסדר, נפש הבהמית עדיין נמצאת עוד קצת. קצת כל אחד לפי עניינו, אבל זה נמצא עדיין בסדר, אבל לדעת שהראש יהיה ברור.

44:47 דובר 9 לסיום, איזה אם תוכל לשתף לנו באיזה טיפ משהו או בעולם החינוך או בעבודת השם שהוא היה משמעותי והוא עובד לך ככה? שתף את כולנו.

44:57 דובר 2 אחד הדברים ששמתי לב במשך השנים של כל משפט שמחנך אומר ואומר את זה באמת, יש לזה משמעות. חז"ל מספרים על רבי עקיבא שהוא הוא בגיל ארבעים ראה איך שהמים שוחקים אבנים. טפטוף טיפה אחת לא בוקעת את הסלע, אבל עוד טיפה ועוד טיפה בוקעת את הסלע. אם אנחנו מדברים אמת, דברים היוצאים מן הלב, אתה אומר דברים בטבעיות. תאמר, תאמר, תאמר זה ייכנס ללב השמיים. תבדוק רק שאתה אומר את זה ממקום נקי ואמיתי. תחזור על דבר עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם. בסדר. דברים טובים, אמיתיים אפשר וצריך לומר אותם אלף פעם. אם אתה אומר דבר אתה אומר למישהו אני מחבב אותך. נמאס לי לשמוע את זה. לא. אם אתה אומר דבר אמיתי, הוא שומע את זה. אם אתה אומר איזה מסר אמיתי שאתה אומר, אומר אותו עוד פעם בכנות זה נשמע. משפטים של מורה, של מלמד, של מחנך שנאמרים באמת מחזיקים מעמד לעשרות שנים. היו תלמידים שהזכירו לי משפטים שאני לא זוכר שאמרתי לפני עשר, עשרים ושלושים שנה. הוא אמר לי המשפט הזה דווקא שאמרת אה, זה תפס אותי ואני הולך עם המשפט הזה. המשפט הזה זה שליח. אני מתקשר לאומר, הוא אמר לי זה משפט, אני לא זכרתי. הוא אומר לי עברנו באיזה מקום. אמרת אומר המשפט הזה זה משפט שאתה אמרת משהו נקי. אמרת נקי דבר וטפטפת אותו באמת. לא להתעייף, להיות בסבלנות ולא להתעייף. תעביר את המסר פעם אחר פעם עוד הפעם. אם אתה חי איתו, תעביר אותו עוד הפעם. אם אתה מלאכותי אל תגיד אפילו פעם אחת. אבל אם אתה אומר דבר נכון, תגיד משפט שאתה אומר להיזהר. ונקודה מאוד מאוד חשובה להגביה,

46:44 דובר 2 להגביה, להגביה, להגביה, להגביה, לרומם, להגביה. אפשר היום עם קו החסד והגבהה לפעול פי מיליון ממה שחשבו פעם שאפשר לפעול. אפשר לא למאט ולמזער ואולי לגמרי לא להשתמש בקו השני. אפשר עם קו הגבהה לעשות הכל. אפשר כמו שאתה אומר אם תגיד לי משהו, תגיד לי זה יפה, אתה תראה שאני אשמע. אם היית אומר לי זה עוד יותר יפה, הייתי עוד יותר יכול לקבל את זה. ככה אתה אומר למישהו שאמר לך משהו בבית הכנסת ולא למה אתם עוד לך עכשיו עשית לי הרבה יותר חשק לקיים את זה. אז כמו שעם עצמנו אנחנו יודעים שעוברים ככה בחינוך גם. ולא ללכת בדרך הקצרה והארוכה, אלא הארוכה והקצרה. קצרה וארוכה זה מיד. טק, טק, טק, טק. אנחנו לא בצבא. בצבא שצריך לזרוק פצצות, אז צריך לפעמים טק טק. יש הוראות ברורות. אנחנו עם נפשות, נפשות, נפשות. צריך ללכת בנעימות ובעדינות. צריך למתוח חוט. צריך יש סדר, יש משמעת, לא יכול להיות בלאגן מלה ומלכי [?] כמובן. אבל הקו הזה של של הנתינה וה לא, אני לא אומר ההכלה של ההגבהה ושל הרוממות ושל הזה זה מנצח. מה שלא הולך עם קצת אהבה הולך עם הרבה אהבה. זה לא כמו שאומר מה שלא הולך עם קצת כוח, עם הרבה כוח. זה כבר עבר, זה עבר, זה היה בגלות, בגלות זה היה ככה. היום מה שלא הולך עם קצת אהבה, הולך עם הרבה אהבה. מה שלא הולך עם קצת סבלנות, הולך עם הרבה סבלנות. בסוף זה יצליח. זה לא קל תמיד. פעם אתה עייף, פעם אתה לא אכלת, פעם כבר זה השלישי שכבר זורק לך משפט לא לעניין. אוקיי, אז על זה לומדים

48:21 דובר 2 בתניא. אם הוא יחש על ליבו, עוד פעם הוא יחש על ליבו ועוד פעם יחש על ליבו. נרגיל, צריך לאמן. למדנו אתמול בתניא אדם צריך לאמן את עצמו, לאמן את עצמו וירגיל עצמו. תתאמן. בסדר, אתה קורא, לפעמים מתבלבלים, חוזרים בחזרה. בעזרת השם אנחנו נצליח כולנו במלאכת החינוך ונוכל להגיד ראו גידולים שגידלנו ומחנך שקם בבוקר לקום עם חיוך על הפנים. מלאכת שמיים. מלאכתו מלאכת שמיים. יש מהרבי מאות מכתבים על המעלה של המחנכים. מחנך צריך להיות לו קביעות פעם ביום, פעם ביומיים, פעם בשבוע לקרוא מכתב או שניים מהרבי על חינוך. יש שליחות החינוכית. יש בחלק כ"ב בליקוטי שיחות מדור על חינוך. באגרות קודש כל כמה דפים יש על מחנכים. שיהיה לו קביעות שהוא פעם ביומיים שלושה קורא לעצמו איגרת של הרבי על חינוך, על המעלה, על הזכות, על האופן. כל הזמן להתמקצע במלאכת החינוך לפי הדרך הכי טובה. לפני שולחים לאנשי חינוך שכבודם במקומם מונח, להבדיל אלף אלף הבדלות, לקבל את ההדרכה ואת ההכוונה ואת ההגבהה ממה שכתוב בתורה, ממה שכתוב בחסידות, מה שכתוב בשיחות המנהלים של הרבי. יש לנו מאמן מצוין והוא מצליח בכל זמן לקבל את האימון הפנימי דרך המכתבים של הרבי ולקרוא עוד פעם. עוד פעם אתה קורא. מצאת מכתב יפה, תשמור לעצמך את זה. תעשה צילום, תחזור אותו עוד שבוע, עוד הפעם. תתאמן על זה. תראה מה שהרבי כתב על המחנך. איך הרבי מסתכל על זה. אם אתה-- הרבי אמר נסיים, הרבי סי-- אמר לרבי שלמה זרחי, הוא רצה לצאת מאוד לשליחות והרבי אמר לו שהוא צריך להישאר מחנך משפיע. הוא עוד פעם ביקש. אז באחת הפעמים הוא אמר לרבי, הרבי אמר לו,

50:09 דובר 2 "מה אתה חושב? זה לא נוגע לכוונה העליונה ל-י"א ניסן שנת התנש"א שיהיה משפיע בתור חסידים ויהיה כמו שצריך?" אז הוא שאל את הרבי, "זה כמו שנוסעים לאוסטרליה?" התוכן של הדברים. אז הרבי אמר לו, "אם עושים את זה במסירה ונתינה, זה כמו שנסעת לשליחות למקום הכי רחוק." אם אתה מתמסר לעניין ברצינות ואתה חי את זה, בעזרת השם נצליח ובקרוב ממש נוכל להראות לקדוש ברוך הוא בגאולה האמיתית והשלמה את צבאות השם חיל גדול מאוד שכולם עומדים שמחים. חיילי בית דוד, בנים אוהבים ואהובים לקדוש ברוך הוא בקרוב ממש.

50:48 דובר 10 הרב דוברוסקין תודה רבה.

50:50 דובר 2 בשמחה.