הטעות שגורמת לנו להפסיק לסמוך על עצמנו כהורים | הרב לייבוש קפלן #001

00:00 דובר 1 הרב לייבוש קפלן ברוכים הבאים.

00:02 דובר 2 ברוכים הנמצאים.

00:03 דובר 1 כיף, כיף גדול ממש, אה, להתחיל ככה את הפרק. הייתי רוצה לשאול למה הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות שיש איזשהו אתגר עם הבחור או עם הילד. אנחנו כהורים נלך ל, לעזרה חיצונית לטיפול, מטפל, יועץ במקום לבוא ו להיות הורים. לדבר עם הבחור.

00:29 דובר 2 זאת שאלה מאוד טובה. אני חושב שאחד הדברים ה-- באמת מאתגרים בהורות זה ה-- זה ה-- להיות הורה. זה יכול לנבוע מהרבה מקומות. זה יכול לנבוע מאכפתיות, אכפתיות מאוד מאוד גבוהה. אני לא רוצה לטעות אין לי את, אין לי את הפריווילגיה לטעות. זה ילד שלי. זה, זה יכול גם כן לנבוע מתוך הרצון של לתת לילד באמת את הכי טוב. אה, גם בוא לא נשכח שכשאנחנו מגיעים להורות, בשונה מחינוך בכיתה, אה, אתה הרבה יותר מגיע לדבר. אתה-- זה, זה סוג של אדם קרוב אצל עצמו, ואנחנו כבר יודעים שחז"ל אומרים שאין, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אז אני חושב שלא, לא סתם באמת הורים, הורים מאוד מהר מול הילדים מרגישים חסרי אונים, מה שהם לא ירגישו כלפי הילד של השכן וכלפי ילד בכיתה. זאת אומרת, תחושת חסר אונים הרבה פעמים מגיע הרבה יותר מהר, מגיע הרבה יותר זריז. עכשיו גם בוא-- אם נוסיף על זה אנחנו בהחלט יודעים, אנחנו גם אומרים את זה בהרבה מכתבים של הרבי שיש מקומות שדווקא בגלל שאני הורה אני הכי פחות יכול להשפיע שמה. בטח אם אנחנו מדברים על גיל הנעורים. אז בגיל הנעורים יש משהו שהילד מקבל הרבה יותר מהסביבה מאשר מההורה, אז זה עוד יותר הופך את זה לרגשי שבוא רגע, אז מה? הוא גם פחות מקבל ממני. אז באמת אז איש מקצוע, אז מה אני אמור לעשות? אז לאן אני הולך? אז אני חושב שבאמת הרבה הורים מרגישים אחד או שניים או כמה מהדברים האלה שמנינו, וכתוצאה מזה באמת ברגע שיש בעיה אז בוא נלך לאיש מקצוע. בוא נלך למישהו חיצוני שיעזור. ואני לא חושב שהתופעה הזאת היא לא

02:34 דובר 2 תופעה טובה. זאת אומרת, היכול-- הרצון להיעזר והרצון לקבל את הכי טוב ולתת את הכי טוב זה מבורך. מה שאני כן שומע בשאלה שלך זה שלפעמים זה, זה הולך קצת רחוק מדי וכאילו כל ילד צריך טיפול. או כל בעיה היא מג'ורית. בעיה היא נהיית בעיה מאוד גדולה. ואתה-- ואם אני מבין את מה שעומד מאחורי השאלה אתה אומר רגע, אולי, אולי אנחנו מפספסים עוד משהו. אז אולי תרחיב על מה אתה חושב שאנחנו מפספסים.

03:18 דובר 1 בעצם היום יש לנו הרבה קורסים או, או יש לנו כל מיני דברים שמלמדים אותנו מאוד, מאוד מהר. זאת אומרת, מה אני רוצה ל-לנהוג על רכב? אני רוצה ללכת, אה, ל-לקבל רישיון לאקדח. אני צריך לעשות לימודים מסוימים. אני לומד. אני מקבל איזושהי אסמכה ממישהו שבוחן ואז אני רשאי ללכת לנהוג על רכב עם הרישיון או לא משנה כל דבר שאני רוצה לעשות. הורות, אנחנו גדלים לתוך הדבר הזה. זאת אומרת, ראיתי בבית משהו, ראיתי משפחה מסביבי, הלכתי קצת לחברים וזהו. ואני-- אנחנו מקימים בתים בישראל. זאת אומרת, אני הורה, אני אבא. ברוך השם ובמזל טוב, אתה נהיה אבא. ובהרבה מהרבה מהמקומות האלה אנחנו חווים איזשהו אתגר ואין לי, אין לי את התשובה. כלומר, אני לא יודע מה לעשות. הילד מתנהג בצורה מסוימת, אם זה דבר-

04:16 דובר 2 אתה רואה איש מקצוע.

04:17 דובר 1 כן. אז, אז אני אומר רגע, אולי, אולי באמת נכון ללכת פה לאיזה... אז יש דברים שלוקחים הדרכות. עכשיו ברור שבדברים האלה זה, יש פה איזשהו, צריך איזשהו איזון נכון. יש דברים שזה יותר מדי לפה, יותר מדי לפה. אני שואל איך אנחנו מסדרים את האיזון הזה. כאילו איך לפעמים כן נכון לקחת ייעוץ וצריך, ולפעמים אני חושב שדווקא בצד השני שהמקום שלנו כ-כ-כאני אבא של אותו ילד, י-יש לי משהו להוסיף. מה יש לי להוסיף אם אני לא יודע, אם לא למדתי? אף אחד לא הדריך אותי לדברים האלה, משהו כזה.

04:55 דובר 2 יפה, אז אם אני מבין אותך נכון, בעצם אתה אומר, אתה מנסה לשרטט איזשהם גבולות גזרה למה הם המקומות ששבהם כן כדאי ללכת ולקבל עזרה ו-וכדומה, בלי לזלזל בזה. לעומת המקומות שבהם אני כהורה יכול לבוא ולתת את ה, את מה שאני צריך לתת.

05:16 דובר 1 חבר'ה, עוד פרק של על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים.

05:34 דובר 2 אני חושב שזאת שאלה, שאלה מצוינת. אני חושב שגם ההסתכלות הזאת הסתכלות מאוד יפה ואני אחזור לדוגמה שהבאת, הבאת על המקום של, של אקדח או רכב. אנחנו הולכים, אנחנו הולכים ולומדים ומוציאים איזשהו סוג של תעודת הסמכה כדי להיות. מה שהורים לא תמיד. ואני חושב שזה אחד הדברים המדהימים שהקדוש ברוך הוא באמת יצר בעולם, שאולי לפעמים, שאולי לפעמים אנחנו לא שמים לב אליו. אה, שבאמת לא צריך רישיון להיות הורה. צריך ל-- צריך פשוט גיל מסוים ויכולות טבעיות מסוימות. ו-ו-ואני חושב שמאוד כדאי וחשוב שנאמץ את הדבר הזה לתוך ההורות שלנו. כי אם אני מסתכל היום אני חושב שלא קצת, עם ההורים שאני פוגש, שבגלל היתר מקצועיות וה, והחשיפה והפתיחה לעולם המקצועי שהוא כשלעצמו מאוד טוב, שהורים מסתובבים עם תחושה של אני לא מקצועי, אני לא יכול, אני לא מסוגל. ואני חושב שזה, שזה, זה משהו שהוא, הוא, אנחנו צריכים קצת לשרש אותו.

06:53 דובר 1 רגשות אשמה?

06:53 דובר 2 לעקור אותו. עוד לפני רגשות אשמה. אני מדבר על חוסר אמון ביכולת שלי להיות, להיות המחנך של הילד שלי. זאת אומרת, אני יכול להביא לו פרנסה, אני, אני יכול להביא לו אוכל, אני אוכל לדאוג לו ל-ל-ל-ל-ל-לפסיליטיז הגשמיים שלו. אבל כל החינוך לא, זה, זה, זה לא בעיניים שלי. אני לא מקצועי. ויש את זה אפילו מכתב של הרבי, מאוד מעניין. מכתב של מ"ב, אז הרבי כותב על היסוד של למה הוא ייסד את םיסבש[?]. אחד הדברים שהרבי מביא שם תוך כדי, לא זה העיקרון, לא זה עיקר המכתב, אבל זה מודגש שם מאוד, שהרבי אומר שהורים ויתרו על הסמכות שלהם, החינוך של הילדים. זאת אומרת, יש משהו ש-ש-שכתוצאה ממגוון דברים. אבל אם אנחנו מדברים על הפן של המקצועיות, אז לפעמים דווקא כשאתה יושב עם פסיכולוג, בטח אם הוא לא פסיכולוג מספיק טוב, הוא עלול להחליש אותך, כי הוא עלול להביא אותך למקום שבו זה לא לגמרי מדויק, ואם זה לא לגמרי מדויק אז אולי עדיף לא לומר. אז אני לא מספיק מקצועי לומר.

08:13 דובר 1 זה כל זה בראש של ההורה. כן.

08:15 דובר 2 עכשיו, אני לא רוצה שיצא תקלה על ידי שמישהו יתחיל לחשוב שאני מזלזל בעולם המקצועי. אני ממש לא מזלזל בו. אני כן חוזר למה שאמרת. בוא ננסה לשרטט קווים. איפה כל דבר ומה כל דבר אמור לתת. איש מקצוע אמור לתת מה שאיש מקצוע אמור לתת ואני כהורה אמור לתת את מה שהורה אמור לתת והוא לא אמור לקחת את המקום שלי ואני לא אמור לקחת את המקום שלו. עכשיו זה לא אומר אבל שכל ילד חייב איש מקצוע, כי הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם הוא שילד צריך שיהיה לו הורה. עד כדי כך שאם אני אלך לצערי למקומות הכואבים, אנחנו יודעים איך התורה מתייחסת ליתום בעצם היותו יתום. זאת אומרת הורה הוא משהו מאוד מהותי בחיים של הילד, גם בלי שהוא ייתן הרבה, כביכול. גם בלי שההורה ירגיש שהיו לו שיחות משמעות או איזושהי אמירה שנונה ומדויקת ועוד לפני הוא הורה. הוא אבא, היא אמא. ו-ו-ואני חושב שאנחנו צריכים לשים לב למה אנחנו כהורים בעיניים של הילדים. מי אני בשבילו? אני אבא שלו. עכשיו אצל ילדים קטנים הם קצת מראים לנו את זה. זה נהיה עוד יותר מבלבל בגיל הבגרות, שבגיל הבגרות הם אפילו מורדים בנו, אבל הם מורדים בנו דווקא בגלל מי שאנחנו. אבל בואו לא נשכח מי אנחנו. וגם אם אני מחליט מאיזושהי סיבה שבאמת על הנושא הזה אני לא אדבר עם הילד שלי, כי אני חושב שיותר נכון שאחיו הגדול, חבר, המשפיע בישיבה או אולי אפילו איש מקצוע ידבר איתו על הנושא. זה לא כי אני חלש. זה כי הילד צריך מישהו אחר שידבר איתו על זה. אבל כן חשוב שאני אזכור שכשהילד שומע

10:33 דובר 2 את זה ממנו, הצורה שהוא יקבל את זה הרבה תלויה על כמה אני נוכח בחיים שלו ואיך אני נוכח בחיים שלו. ולכן אם אני אנסה לשרטט את הקו הראשון, אני חושב שהורה הוא דבר ראשון הורה.

10:54 דובר 1 בעצם היותו.

10:55 דובר 2 לפני שהוא המטפל המחנך. דבר ראשון ההורה. הוא האבא, הוא האמא. עכשיו יש עוד חלק שלם שהוא החינוך שהוא הולך גם לעשות אותו. אבל דבר ראשון בוא נבין מי אני. אני הורה ולכן יש לי גם את הפריבילגיה שהורה יכול גם להיות פחות מדויק. אם ניקח, אם ניקח את זה בצורה, אם ניקח את זה למקום אחר כדוגמה. אני חושב שאנחנו מוצאים הרבה פעמים שבין אחים הרבה פעמים אחים יכולים לומר אחד לשני משפטים שהם לעולם לא היו חושבים לומר לחברים. ולפעמים אני לא בא לומר שזאת הסיבה היחידה. בוא לא נעשה פסיכולוגיה בגרוש, אבל יש משהו אצל חבר שאני יודע שאני צריך להיזהר, כי אם אני אומר משהו לא זה זה עלול לפגוע בחברות. אבל מה אני אעשה? אחי הולך להישאר אחי, אז אני יכול לומר מה שאני רוצה לומר. אז זה בצד השלילי ואני לא רוצה שזה מה שיהיה. אני לא מעוניין עכשיו שהורים יגידו מה בא להם ותרגיש בנוח להגיד זה לא. אבל בוא תבין מ, מזה שהטעות הזאת לא גומרת את כל המערכת היא כי אתה נותן עוד משהו מאוד מאוד עמוק. מטפל זה לא היה עובר על סדר היום. מטפל שהיה כועס על מטופל כמו שאבא יכול לכעוס על ילד זה לא היה עובר על סדר היום. למה אצל אבא וילד זה עובר? כי יש משהו עמוק יותר שאבא נותן. עכשיו זה לא אומר שבסדר לכעוס. זה לא אומר יאללה בוא נכעס, אבל זה כן אומר בוא נבין מה אני נותן. ואני חושב שאם כהורים אנחנו נתחבר למקום הזה ונפעל מתוכו, נכעס פחות כי נהיה יותר בטוחים, כי נהיה יותר יציבים, כי נהיה יותר

13:07 דובר 2 מחוברים למה אני נותן, למה התפקיד שלי. גם אם אני לא המחנך הכי גרוע בעולם. כי אני אבא. כי אני אמא. אז, אז לכן אני חושב שדבר ראשון אנחנו צריכים רגע להחזיר את הביטחון שלנו כהורים אלינו, ושנתחיל להחזיר למקום הזה של שאנו נתבונן בחסידות רגע מה זה אבא ואמא? זה שורש. מה זה שורש? אפילו עץ שיש לו מלא ענפים עם השורשים שלו, באה רוח ועקרתו על פניו. ולעומת זאת גם עם ענפיו מועטים, אבל יש לו שורש. אז כל הרוחות שבעולם לא יפילו אותו. זה, זה אבא ואמא. שורש. גזע. זה הדבר ש-ש-שהולך להיות שם כל הזמן. עכשיו בדרך יהיו מחנכים, יהיו חברים, יהיו מורים, יהיו מורות, יהיו מחנכים, יהיו מחנכות, יהיה הכל. אבל זה הכל הולך להתלבש על השורש והגזע הזה שההורים נתנו. ואם אני, אם אני רואה את עצמי רק כעוד אחד מאותם ענפים, עוד אחד מאותם עלים אז, אז אין שורש.

14:49 דובר 3 אממ אז מה זה אומר הלהיות נוכח הזה?

14:52 דובר 2 דבר ראשון להבין שאני תמיד נוכח. אין לו, אין, אין לא להיות נוכח. עכשיו אני יכול להיות נוכח עוד יותר. אני יכול להרחיב את היריעה, אני יכול להרחיב את נקודות ה, את נקודות ה... אני יכול להרחיב את השטחים, אני יכול להרחיב את התכנים, אני יכול להרחיב את ה, את ה, את הזמנים. אבל דבר ראשון אני נוכח. אני נוכח בחיי הילד שלי ואני אומר את זה כי אני, כי אני מרגיש מהשטח הרבה פעמים שכש, ש, שהורים לא תמיד בטוחים בזה. הם לא תמיד בטוחים בזה. עכשיו נכון, אני לא בא לומר עכשיו שאני לא רוצה שמישהו עכשיו יצא מתוך תחושה שמישהו שישמע אותנו יבוא ויגיד טוב, אז אני תמיד נוכח בחיים של הילד שלי, הכל טוב. לא חבל כי אתה מפספס משהו. כי כשאתה כאבא או כשאת כאמא לוקחת עוד שטח ופותחת אותו הוא מגיע עם כל העוצמה הזאת. מה שאני כן רוצה שיהיה ברור לך הוא שלא בזה תלוי אם את אמא או לא. ושלא תרגישי פחות ושלא תרגישי מוחלשת ושלא נרגיש מוחלשים ולא יכולים. כי יש כל מיני, כי יש לכולנו כל מיני יכולות. ויש כל מיני צורות, צורות תקשורת גם כן. והורה לא, לא כל ההורים הולכים להגיע עם היכולת לדבר על כל נושא בעולם. ושם נכנס העולם המקצועי. בוא נלך לקבל הדרכה, אבל אני לא הולך לקבל הדרכה כי הוא יודע איך לחנך את הילד שלי. אני הולך לקבל הדרכה כי הוא מכיר את הנושא. הוא מכיר את התחום. עכשיו הוא יעזור לי. איך לומר את זה לילד שלי.

17:13 דובר 4 בהקשר לנושא, אבל לא. בסוף אני ה-- אם אני ההורה אני ה...

17:19 דובר 2 נכון. עכשיו לכן יש עדיפות שהרבה תכנים יבואו ממני, אבל גם אם זה יבוא ממנו, אם אני אהיה מעורב בתהליך כמו שאני אביא אותו לאיש מקצוע, אני אחבר בינו-- ביניהם. הוא ידע שאני יודע על זה. וכל מיני רבדים. זה נותן לזה המון עוצמה. זה נותן לזה המון כוח.

17:50 דובר 4 אני רוצה שקצת, הנו-- המילה הזאת נוכח היא, היא-

17:55 דובר 2 גדולה מדי.

17:55 דובר 4 היא גדולה. אנחנו עובדים. אנחנו צריכים, כן, ההורה צריך לפרנס. איך אמרת? לדאוג לבית, לזון אותם. אישה, אם זה כמה ילדים. החיים עצמם יכולים מאוד, מאוד להביא הרבה, גם דברים אישיים שיש לנו. יש לו בית, דברים אישיים. בתוך כל זה להיות נוכח, זה יכול להיות... מה זה אומר? הוא אומר ש-- בוקר טוב, מחIN צהרי[?]-- כאילו, ננסה קצת להוריד את זה, לפשט את הרעיון הזה, נוכח.

18:26 דובר 2 אז בוא באמת, בוא באמת ננסה לפשט את זה קצת.

18:28 דובר 4 דיברנו לפני אבל על הנקודה עצם מה, איך, מה קורה אצלי בפנים לפני איך אני מוריד את זה.

18:33 דובר 2 נכון. ולכן אם באמת נחזור לזה, כי אני חושב שזאת נקודה חשובה, הוא המקום שאני, אני, אם אנחנו באים ומדברים על עולם אנשי המקצוע לעומת ההורים, אני חושב שדבר ראשון ההורה צריך לזכור מה הוא נותן. והוא נותן דבר ראשון את עצם היותו הורה, וזה משהו שהוא עצמי.

18:56 דובר 4 שורש, כמו שאמרת.

18:56 דובר 2 זה משהו שהוא שורש. בדיוק. הוא, הוא, הוא עמוק והוא קיים ואף אחד אחר לא יוכל לתת את זה. ולכן גם אם אני לא, גם אם אני לא האיש הכי מקצועי, גם אם אני יכול להיות שלא מרגיש שקיבלתי את ההכשרה איך לומר כל מיני-- ויש נושאים שהילד שלי מתעסק איתם, שאני, שאני לא ממש יודע מה לומר. אוקיי, יכול להיות שאני אלך לאיש מקצוע והוא יעזור לי למצוא מה לומר. יכול להיות שאני אחליט לדבר עם הרב שלו בישיבה שהרב שלו ידבר איתו על זה. יכול להיות שאני אשלח אותו למוסד שאני יודע שמדברים על הנושאים ואני יודע שהוא מקבל את מה שהוא מקבל. זה לא אומר שאני פחות אבא. אתה לא פחות אבא. למה? כי כשהילד שלך יושב עם הרב שלו בישיבה, המון מאיך הוא יקבל וממה הוא יקבל תלוי באיך אתה תהיה ב, בעמידה שלך מולו. עכשיו, כשאני אומר נוכח, אני חושב שבאמת נוכחות היא מילה מאוד, מאוד רחבה. אני חושב שאתה צודק. היא באמת רחבה, כי באמת נוכחות יכולה להיות משהו שבאמת משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן. יש נוכחות פיזית. יש לפעמים שמישהו פשוט צריך שאתה תהיה, שתהיה לידו. אוקיי? יש פעמים שמישהו פשוט צריך, צריך שתעמוד לידו פיזית. יש נוכחות שהיא נוכחות יותר רגשית. יש נוכחות שהיא גם כן סביב תוכן. אוקיי, שאני יכול רגע לשמוע את הילד שלי במקומות מסוימים, אני יכול לדבר איתו על נושאים מסוימים, נושאים יותר אינטימיים. אוקיי? אז אני חושב שבסוף כהורים אנחנו רוצים לתת כמה שיותר רבדים, רבדים של נוכחות. גם פיזית, גם רגשית, גם לימודית, גם חינוכית, גם ערכית. אנחנו רוצים להיות נוכחים בכמה שיותר שטחים של החיים

20:54 דובר 2 שלהם. עכשיו, בנוכחות הזאת יהיה הבדלים בינינו. אנחנו, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בכל מיני טבעים ובכל מיני צורות. אוקיי? ו-ו-ו-והדבר הראשון שחשוב שנזכור שזה לא אבא יותר טוב, אבא פחות טוב. זה לא אבא-- זה דבר ראשון אבא, ואנחנו נלמד לתת כל מיני סוגי נוכחות בצורות שונות. שם אנשי מקצוע יכולים לעזור לנו קצת ואני יכול לפעמים ללכת ולקבל עזרה. אני לא נגד לקבל עזרה, אבל אם העזרה באה מתוך חולשה טוטאלית של חוסר אמון ביכולת שלי, אז אנחנו, אנחנו מתבלבלים. עכשיו, אם אני מרגיש חוסר אמון ביכולת שלי, אז יכול להיות שעזרה יכולה לעזור לי לגלות מה היכולות שלי. אבל מכאן אני רוצה לומר שהרבה פעמים יש לנו הרבה יו-- הרבה מה לתת מעבר למטפלים. ואני חושב גם כן שכן, לפעמים יכול להיות שאנחנו קצת מגזימים עם כמות הטיפולים שילדים הולכים. שמעתי לא מזמן מישהו שאמר לי, "אני כל הילדים שלי עברו טיפול רגשי." והוא אמר את זה עם הרבה גאווה. לא היה לי עניין לפוצץ לו שום דבר, אז, אז לא אמרתי לו כלום. אבל אני לא רואה את זה בהכרח כמשהו מאוד מצליח. למה כל ילד צריך לעבור טיפול רגשי? טיפול רגשי הוא כשמו טיפול רגשי. יש ילד שצריך, יש ילד שלא צריך. לא כל ילד חייב טיפול רגשי. טיפול רגשי יש לו, יש לו מטרות, יש לו, יש לו ייעודים. לא כל ילד חייב להיות אצל נוירולוג.

22:53 דובר 5 על מה אני כאבא יכול לתת?

22:56 דובר 2 אני כאבא דבר ראשון יכול לתת את היותי אבא.

23:00 דובר 5 זהו.

23:00 דובר 2 ואני רוצה לומר יותר מזה. גם אם הילד שלי י-ילך לטיפול רגשי. הרבה מההצלחה של הטיפול הרגשי תלוי בי. דוגמה הכי קטנה, אם אני אהיה שלם עם זה שהוא הולך, הוא יהיה יותר שלם עם זה שהוא הולך. ואם אני אחשוש, הוא יחשוש. בלי שנדבר על זה.

23:28 דובר 5 אני, אני שואל. אמרת שבא אליך, פנה אליך חבר אמר, "כל הילדים שלי היו בטיפול." אתה לא רואה את זה בהכרח דווקא כמשהו שהוא-

23:36 דובר 2 עכשיו יכול להיות שבאמת הילדים שלו היו צריכים.

23:38 דובר 5 כן.

23:39 דובר 2 אני לא מזלזל. אוקיי? אני לא, לא נכנסתי ל-לנבכי הדבר. אני רק אומר אני לא רואה טיפול רגשי כמשהו שהוא, שהוא בהכרח צורך של כל אחד. טיפול רגשי הוא כשמו טיפול רגשי, ואם ילד צריך אותו אז בוא נלך. אבל אם הוא לא צריך אין סיבה לשים אותו שמה. ו-ואני חושב שיש המון דברים שאנחנו יכולים לפתור עם, עם יותר זמן הורות, עם יותר, עם יותר, עם יותר נוכחות שלנו. אם זה מעורבות בבית ספר, אם זה מעורבות עם הילד, אם זה-- אני חושב כהורים אנחנו הרבה פעמים שמים לב, כל כמה זמן עוד ילד צריך אותנו. אמהות יותר טובות בזה מאבות. אז בוא ניתן להם גם לומר לנו איזה ילד צריך ו-ו-ובוא ננסה לתת כמה שאנחנו יכולים. אבל לפעמים סיבוב פעם בשבוע שבועיים עם אמא שווה הרבה יותר מטיפול רגשי, כי הוא מה שצריך. וזה לא בהכרח שב-בסיבוב עם אמא היה בהכרח שיחת נפש עמוקה מאוד. יכול להיות שגם, אבל עצם זה שהם הלכו ודיברו והתעניינו בחיים אחד של השני ושיתפו ו-ו-ואת ה, את הקרבה הזאת, זה אמא שנותנת את הקרבה. זה בוסט, זה אטומי. זה כוח אחר.

25:16 דובר 6 לפעמים זה אפילו הרבה יותר מכל איזשהו טיפול מקצועי של בן אדם חיצוני. זה שאני

25:22 דובר 2 לרוב. עכשיו

25:26 דובר 6 ויש לזה מטרות לכזה מפגש או המטרה זה עצם, עצם הביחד?

25:30 דובר 2 דבר ראשון, לפעמים זה עצם הביחד. לפעמים גם יש מטרה מסוימת. לפעמים יש ילד שאנחנו יודעים שמתקשה עם משהו מסוים, אז אנחנו רוצים לדבר איתו עליו, רגע לפתח את זה, מצוין, אבל יש לפעמים שעצם הביחד. אז אם שאלת מה זה נוכחות, אז נוכחות יכולה להיות סיבוב יחד. נוכחות יכולה להיות שיחה על משהו. נוכחות יכולה להיות שתיקה ממשהו. ראיתי. הוא ראה שראיתי ושתקתי. זה גם נוכחות. ואני חושב שכולנו זוכרים רגעים כאלה, שידענו שההורים שלנו יודעים ורק היינו צריכים שהם ידעו. זה הכל. לא הייתי צריך לשמוע כלום. הם לא היו צריכים לומר לי כלום. ידעתי שהם יודעים.

26:27 דובר 6 ומה היית אומר על ההורים ש-- לא רק שהם במקום ש-- לאו דווקא רואים את עצמם כאלה שייתנו את החינוך או מתאימים להיות מספיק לילדים שלהם, אלא גם מסתובבים הרבה עם אשמה. אה זה שלב נראה לי קצת יותר, אפילו אה שפוגש.

26:50 דובר 2 אז דבר ראשון, דבר ראשון אני חושב שאשמה הוא חלק מבטח-- דבר ראשון הוא חלק מהסממנים של אמא יהודייה.

26:58 דובר 6 אשמה.

26:59 דובר 2 כן.

27:00 דובר 6 למה? תסביר.

27:02 דובר 2 לא יודע. ככה נוצר. זאת עובדה.

27:05 דובר 6 למה זה קורה?

27:06 דובר 2 קורה בפועל. אז אני חושב דבר ראשון אשמה הוא חלק ניכר מהחיים שלנו בהרבה מאוד תחומים, גם בעבודת השם שלנו. אנחנו הרבה פעמים מרגישים אשמים על זה שאני לא מספיק זה. אני חושב שאשמה הרבה פעמים מיתרגמת גם לרמת אחריות. אכפת לי, אני דואג ובמילא אני מתרגם את זה לאשמה. אני אשם. עכשיו נכון, כי אני אחראי, אז אם זה לא קרה אני אשם. אוקיי, אז אני חושב שדבר ראשון אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם, עם רגשות אשם ו-- אבל לא, לא לשם זה התכנסנו. אני כן רוצה לומר ש-ש-שלעיתים רגשות האשם מגיעות כי הציפייה שלנו מעצמנו היא לא מה שאנחנו אמורים לתת. ואני רוצה להדגיש את, את הבסיס שאותו אנחנו צריכים לתת, עליו אחר כך אתה יכול לבנות עוד מלא מגדלים, אבל אל תפספס את הבסיס.

28:06 דובר 6 שהוא להיות נוכח בחיים של הילדים.

28:07 דובר 2 כן, ואני מכיר ואנ-- ואני חושב שכולנו מכירים, לא כולנו. אני לא אוהב את המילה כולנו, אבל אנחנו רואים שגם יש, יש הרבה אנשים שהם מחנכים דגולים ועם הילדים שלהם יש קושי, יש קשיים. ואני חושב שיש אנשים שהם מטפלים ויכול להיות להם עדיין קשיים עם הילדים שלהם.

28:28 דובר 6 אתה מסביר את זה כי?

28:30 דובר 2 וחלק מההסבר לזה הוא כי הילד שלך לא צריך אותך כמטפל. הוא צריך אותך כאבא ולפעמים דווקא זה מבלבל. דווקא כי אני מחנך דגול, דווקא כי אני מטפל דגול, אז אני מגיע עם אותו כובע הביתה. לא. אתה לא המטפל של הילד שלך. אתה דבר ראשון אבא של הילד שלך. את דבר ראשון אמא של הילד שלך. את גם לא המורה שלו לאנגלית ולא המחנכת שלו בכיתה. אתה דבר ראשון אמא שלה, דבר ראשון אבא שלה. וזה, זה, זה, זה פוזיציה אחרת. ובוא רגע ניכנס לשם עכשיו. בטח כהורה שיש קושי מסוים ואז אני מגיע מול המחנך והמחנך מצליח, אז אני ארגיש חולשה. ואני רוצה להגיד שחלק מההצלחה של המחנך הוא בגלל שאתה שם. איך אתם שם? ראשון יש הרבה רבדים, יש ממש שיתופי פעולה ויש את עצם זה שהילד יודע, אבא סומך על הישיבה. ולא מתוך סומך, כאילו לא אכפת לי. אבא בקשר, אבא יודע, אבא אכפת לו וזה נותן כוח לילד להצליח בישיבה.

29:52 דובר 6 אהמ.

29:54 דובר 2 אז זה גם לדעתי יוריד את, את רמת רגשות האשם. ו-ואני אומר בוא, בוא רגע, בוא רגע ניחבר לשמה. יש, יש עוד המון רבדים, אבל אני דווקא הולך רגע לבסיס, כי אני חושב שהרבה פעמים הוא מפספס. שמעתי המון סדנאות על איך לדבר עם ילדים על זה ועל איך לדבר עם ילדים על זה ו-וזה מצוין. אני לא נגד כלום. אני בעד המון. אני בעד הכל וכמה שיותר לצורך העניין. אבל שזה לא יבוא על חשבון הבסיס של מה אני אמור לתת דבר ראשון. אני דבר ראשון אבא, את דבר ראשון אמא. ושיהיה כיף בבית ושהבית יהיה מקום שדבר ראשון נעים בו. ושיש לי בו מקום ושיש לי בו את הקבלה הכי בסיסית, הכי מינימלית. ושכל זה יהיה. ואחר כך אפשר לבנות עוד מלא, מלא, מלא רבדים.

30:56 דובר 6 בהתחלה אמרת ש-שזה מאוד משתנה, גם ה-הנוכחות משתנה, היא משתנית בין ה-- בגילאים. אה, באמת חשבתי על זה תוך כדי ש-כשאנחנו צעירים, כשהילד הוא תינוק אז הנוכחות היא מאוד מורגשת, גם פיזית וגם הילד הוא, הוא, הוא ממש צריך אותנו. אבל ככל שגודלים, במיוחד בגילאים, אה, גילאי ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, שש עשרה, שבע עשרה, שמונה עשרה, שם הנוכחות נראה לי תופ-- זה מתלבש בקצת בצורה אחרת.

31:26 דובר 2 נכון.

31:27 דובר 6 אפילו הזכרת לפני כן ש-ש-שיכול להיות שהוא יאתגר אותי וזה, אז אני אשמח שנפתח את זה קצת. בגילאים האלה, איפה שם הנוכחות יותר?

31:37 דובר 2 אז אולי, אולי אני אספר, אה, אפיזודה שאני זוכר מעצמי. לא שכולם צריכים להיות כמוני, אבל אני זוכר כשהגעתי לישיבה קטנה כבן בכור למשפחת בעל תשובה. הייתי הראשון שיצא מהבית לישיבה ואני זוכר שהמעבר לפנימייה היה לי לא קל. בלשון המעטה, היה לא קל. אני זוכר שאבא שלי הגיע לבקר אותי ואני זוכר, אני עד היום זוכר איפה עמדתי. זה היה בישיבה בלוד. עמדתי במדשאה מאחורי חדר האוכל, כי זה היה אזור שלא הגיעו אליו הרבה בחורים. ואני זוכר, אני ממש זוכר את התחושה הזאת של אבא לך, כי אני מתבייש בזה שאתה פה, כי זה אומר שאני חלש. ואבא אתה לא יכול ללכת. אבא, אתה חייב להישאר פה. הקריאה הזאת בתוכי בין המקום הזה של לך מפה, תישאר פה, לך, תישאר. אז זה, זה הרבה ממה שעובר נער. עכשיו מצד אחד ההורים מאוד מאוד מאוד נוכחים בחיים שלו ומאוד חשובים לו. מאוד חשוב לו הדעה של ההורים שלו, מאוד חשוב לו לרצות את ההורים שלו, מאוד חשוב לו שההורים שלו יסמכו בו, מאוד חשוב לו שההורים-- כי זה ההורים שלו. יחד עם זאת, הוא בונה את העצמאות שלו וכחלק מבניית העצמאות שלו, באמת ההורים דווקא בגלל שהקשר הוא כל כך עצמי, הם הכי מאיימים על האני שלו.

33:22 דובר 7 אה.

33:23 דובר 2 זאת אומרת, אם, אם אני חסידי כי המשפיע שלי חסידי זה בחירה שלי לקבל ממנו את זה. אבל אם אני חסידי כי אבא שלי חסידי זה בעצם לא בחירה שלי. אני המשך של אבא שלי.

33:37 דובר 7 כי זה שורש.

33:39 דובר 2 בדיוק. אז השורש הזה גם הרבה פעמים השורש העצמי הזה הרבה פעמים מייצר את הקונפליקטים. אבל בוא, בוא נבין שזה הבסיס. ואני חושב שאם נחזור לשאלה הראשונה שלך, אני חושב שאם נסתכל על זה משם, יכול להיות שגם אם נלך לאיש מקצוע נלך מפוזיציה אחרת, ואז אין לי, אין שום בעיה עם אנשי מקצוע. אני לא נגדם, אני דווקא מתפרנס מהם גם. אבל, אבל אני חושב ש-- אני חושב, אני חושב ש-ש-שזה שצריך להיזהר שזה לא יעבור על חשבון המקום הזה. שזה לא שהוא יכול ואני לא. אלא שגם אם הוא יצליח זה יהיה דרכי.

34:35 דובר 7 והורים שיש-- הורים ששומעים את זה עכשיו ויגידו הבן שלי כבר עבר את ה-- אני לא מספיק נוכח או חושבים שהם לא מספיק נוכחים. זה משהו שאפשר להתחיל אותו גם באמצע החיים, בגילאים האלה במיוחד? אני יכול פתאום בגיל שבע עשרה אה מעבר לרצון, איך אני יכול פתאום להתחיל להיות נוכח בחיים של הילד? נוכח אני תמיד בעצם, אבל איך אני יכול להוסיף שם את הדבר הזה אם זה משהו שלא נתתי לו מספיק את הדעת או שזה אבוד?

35:03 דובר 2 אז אני חושב שזה דבר מאוד מעניין שנראה, בטח בעולם הבחורים זה קיים עוד יותר. שיש איזושהי תופעה מאוד מעניינת כזאת שבחור לא היה בבית לא יודע כמה שנים. ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, נסע לקבוצה, נסע לשליחות, נסע לפה, נסע לשם. אמא שלו הייתה צריכה לריב איתו כשהגיע שבתות רוב שעה הביתה. פתאום הוא מתחתן. טק. מתחיל לחזור הביתה כל הזמן. מגיע שבת, מגיע עוד חג, מגיע עוד חג, מגיע עוד שבת. פתאום הוא נוכח. מ-מה קרה? הבית תמיד היה נוכח. בבית הוא תמיד שמה. ו-ולכן והיות שזה קשר עצמי, אז אתה תמיד יכול, אתה תמיד פשוט יכול להתחיל להנכיח את הקשר ש-ש-שקיים, אבל אתה מתחיל לגלות אותו בעוד רבדים.

35:54 דובר 7 ממ-המ.

35:55 דובר 2 ונכון, יכול להיות שאנחנו נרגיש פתאום, תקשיב, אני רו-- אני רוצה להיות יותר נוכח בחיים של הילד שלי ואני לא חושב שיש הורה שלא הרגיש את זה. כי גם אם אחרים מסתכלים ואומרים וואו, הוא סופר נוכח, וגם אם נגיד שהמדד נוכחות באמת אני ברף גבוה של נוכחות, כנראה שאני רוצה להיות יותר כי אכפת לי והוא חשוב לי. אז בואו לקחת זה עוד צעד.

36:24 דובר 7 אני חושב שמה שנוסף עכשיו זה זה לא רק שזה אכפת לי, אלא זה, זה משפיע בצורה שהיא לא אה.

36:32 דובר 2 נכון.

36:33 דובר 7 איפה אתה יכול לתת דוגמה? בסוף אתה מתעסק הרבה בחינוך עם נערים, עם אנשי צוות.

36:40 דובר 2 אני, אני, אני חושב שאנחנו כולנו מכירים את התופעה הזאת של שכפולים של דמויות הוריות, נכון? כשאנחנו מתחתנים הרבה פעמים אנחנו משכפלים את מה שראינו בבית. אז אפשר להסתכל על זה כמשהו טכני רק, שזה מה שאני מכיר, אז זה מה שראיתי. דבר ראשון, אתה יודע כמה אתה לא רצית את זה ויש הרבה דברים שממש התנגדת אליהם, ועם כל זה אתה רואה את עצמך עושה אותם. ואני חושב ש, ש, ש... שחלק מזה הוא כי, כי הבית הוא מאוד חקוק בי. הוא חלק ממני. הבית שגדלתי בו וההורים שהייתי זה חלק מהאישיות שלי. זה חלק ממי שאני. אז אני חושב שאנחנו עדים בהרבה מאוד רבדים בחיים עד כמה הקשר בין ההורים, עכשיו אני מסתכל בחסידות בכלל זה ככה. אב ואם. נכון? אז בוא, אז בוא נתרגם את זה רגע לחי-- להורות. עכשיו אני מדבר פה רק על חלק אחד מתוך עוד הרבה דברים בהורות. אני לא רוצה שבוא לא נצמצם הורות רק לזה, כן?

37:56 דובר 7 אבל מזה אפשר להתחיל אבל.

37:58 דובר 2 בדיוק, אבל אני כן רוצה שאם, אם באת למקום הזה של ה, של אנשי מקצוע, אז אני כן, אני חושב שחלק מהריבוי של אנשי המקצוע נובע מהחוסר חיבור שלנו למקום העצמי הזה של מה אנחנו. ואני יכול לומר גם אני באופן אישי יצא לי לא אחת להתייעץ עם אנשי מקצוע על, אה, על הילדים שלי, וראיתי שאנשי המקצוע עם הרבה ניסיון תמיד החזירו את הכדור אליי, ואלה עם הפחות ניסיון מיד היה להם, מיד היה להם כל מיני סדרות של מה כדאי לי לעשות.

38:35 דובר 7 מה הכוונה מחזירים את הכדור?

38:38 דובר 2 קח אותו, לך איתו פעם בשבוע. כעת הוא הילד שקורא לך. אל תשלח אותו לטיפול. אם כבר לך לייעוצים. אני יכול לומר שגם שמה יצא לי לא אחת להיות בסיטואציות שאנשי מקצוע אמרו, אמרו לזוג לא, אתם לא צריכים טיפול זוגי. אתם פשוט צריכים שעה בשבוע ביחד. תבטחו בעצמכם.

39:09 דובר 7 כן.

39:12 דובר 2 עכשיו אני לא חושב שזה פשוט. אני פשוט חושב משחק מילים כן. אני לא חושב שזה פשוט, זה דורש הרבה מאמץ. אני, אני יותר הייתי קורא לזה התכווננות, אוקיי? כי בסוף גם טיפול טוב הרבה מאוד, הרבה מאוד ממנו מושתת על קשר. המון. לא הכל, אבל הרבה מאוד מושתת על הקשר בין המטפל והמטופל. אז זה קשרים בסוף. אז בסוף, אם אנחנו מ-מ-ממצים את הקשרים זה נותן המון, ובטח אם זה אבא ואמא.

39:53 דובר 7 כן. אם היית אומר ממשהו להתחיל ברמה הכי, הכי פרקטית. יש כל כך הרבה. זה מאוד משתנה גם בין הגילאים. בוא, בוא נלך קצת על הגילאים יותר של הנערות. גיל ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, אה, תיכון, דברים כאלה. ממה היית אומר להתחיל? כי אמרנו זה יכול להתפר-- להיות ב-מ-משתיקה רועמת ועד לצאת לסיבוב. מה אתה אומר, אה, משהו להתחיל איתו למישהו ששומע ואומר אני רוצה קצת להיות קצת יותר נוכח.

40:40 דובר 8 שאלה טובה ואני אסביר למה. כי... כי אני עוד לפני הפיתרון עם הילד. אז ההליכה עם הילד היא מדהים. אבל אני רוצה שלפני שאתה יוצא להליכה עם הילד. אני רוצה שתדמיין. זה אבא וילד הולכים. אני הדמות הכי משמעותית בשבילו בחיים. הוא לא תמיד מרגיש את זה, בטח אם הוא בן חמש עשרה. אם הוא בן חמש עשרה הוא מרגיש שהמשפיע שלו והחברים שלו הרבה יותר משמעותיים ממני. אבל גם אם היה לי איתו שיחת טלפון של שתי דקות. וגם אם היה לי איתו... לא יודע מה. הסמול טוק הכי קטן, אבל, אבל יש בו משהו מתמיד ויש בו משהו נוכח ואני חי את זה שאני אבא שלו. ואני עכשיו מרים אליו טלפון ואני עכשיו יוצא איתו לסיבוב. אבל אני אבא שלו? נחשוב על המקום הזה אני רוצה. אתה מבין?

41:54 דובר 7 כן, כן, בטח.

41:55 דובר 8 זאת אומרת אני רו-- אני בדמיון שלי, איך שאני מסתכל, אני רוצה שנעצום את העיניים שלנו פעם ביום ורגע נחשוב מי אנחנו בשביל הילדים שלנו, ומתוך שם אני חושב שגם אנחנו נתחיל לפעול. אבל בוא נתחיל לחיות את המקום הזה בנו. אני מרגיש, אני אומר את זה בצורה מאוד, מאוד, אה, זהירה, כי אני לא רוצה ש, אני לא רוצה שזה יילקח למקום לא, למקום לא נכון, אבל אני חושב ש... שהרבה ממה שקורה בעולם סביבנו, אה, הוא הרבה עסוק בלהאשים את ההורים ולהאשים את המערכות ולהאשים, להאשים שהם לא מספיק מקצועיים ולא מספיק ידוע ולא מספיק זה. ואם ניקח את זה ממקומות אפילו שאנחנו מכירים שבעולם הרחב אנשים אומרים בוא שיהיה לנו משפחות יותר קטנות כדי שנוכל יותר להשקיע, ואתה רואה שזה לא עובד. כי היות שקשר של אבא ואמא הוא קשר עצמי, אז הוא באמת יכול גם להגיע לאחת עשרה ולשתים עשרה ולשלוש עשרה ולשש עשרה ילדים, והוא יכול באותה מידה להיות על שניים. אין, אין, אין פער. הפער הוא אה, מאיפה אני מגיע. אם אני מגיע מתוך מקום שכדי להיות הורה טוב אז אני חייב לעמוד ברף דרישות מסוים, אז באמת אני כנראה אצמצם את כמות הילדים שלי וכנראה גם לא אתן להם את הרף הזה. אבל לעומת זאת, אם אני מבין שבתור הורה דבר ראשון אני הורה, אז את זה אני יכול לתת בצורה רחבה מאוד. אוקיי? ועכשיו אני אוסיף על זה עוד מלא רבדים. אני לא רוצה שנישאר שמה. בוא, בוא, נית-- בוא ניתן, בוא ניתן הכל. אבל בוא נבין דבר ראשון מה אנחנו נותנים כאבא וא-- כאבא ואמא.

43:51 דובר 7 על אותו שורש נוס-- אפשר להוסיף עוד.

43:53 דובר 8 בדיוק. אבל מתוך זה שאני שורש, מתוך זה שאני עצמי. ומשמה בוא, בוא נפץ, בוא נפרוץ. ולכן שיחת טלפון של שלוש דקות יכולה לפעמים לספק. בטח אם זה נער בגיל חמש עשרה, שש עשרה, שבע עשרה. השאלה אם כן הוא צריך כסף. זה לא ייקח יותר, יותר מזה.

44:17 דובר 7 אבא כמה צריך?

44:19 דובר 8 בדיוק.

44:19 דובר 7 כן.

44:19 דובר 8 אבל גם זה, כי אם אני מבין שבתוך הכסף שאני נותן לו זה לא כסף. זה אבא נתן כסף, כי כסף הוא גם יכול להרוויח. וגם אני חי את המקום הזה. אני חושב שהכל הדברים עוד ישתנו.

44:44 דובר 7 טוב, אם ניסיתי להוציא מזה איזה משהו פרקטי, אתה אומר זה הרבה לפני בכלל. זה לא קשור.

44:49 דובר 8 אני, אני רוצה את הפרקטי, אני רוצה את השיחה עם הילד, אני רוצה הכל. אני לא, אני לא-

44:54 דובר 7 לא משם אתה-

44:55 דובר 8 אני לא. בדיוק. אני אבל בא לדבר על משהו. זאת אומרת אני, אם אתה שואל איך אני רואה את ה, את ה, את הריצה לעולם המקצועי, זה מה שאני מרגיש.

45:04 דובר 7 אהמ.

45:04 דובר 8 שהריצה לעולם המקצועי באה בגלל שאנחנו לא מספיק מחוברים למה אנחנו אמורים לתת.

45:11 דובר 7 והלהתחבר זה פשוט לדבר על זה, לחשוב על זה. א-אין פה, אה...

45:16 דובר 8 כן, פשוט לזכור את זה. להזכיר את זה לעצמנו פעם ביום, פעמיים ביום. להזכיר את זה אחד לשני.

45:24 דובר 7 כי זה קורה גם בין אם אנחנו רוצים, בין אם אנחנו-

45:26 דובר 8 בטח זה קורה, ואנחנו הרבה פעמים יכולים להיות במצב שבו אני מרגיש חסר אונים מול ילד. שזה גם קורה לנו כמחנכים. אתה מכיר את זה? שאתה מרגיש חסר אונים, אבל אתה הולך אחר כך לחדר העמים [?]. ו..., ואני מאמין, ואולי תזדהה עם המקום הזה של הרגע הזה שאין לך מושג מה לעשות, אבל אתה יודע שאתה תצליח. מכיר את הרגש הזה?

46:00 דובר 7 דומה לזה, כן.

46:02 דובר 8 ש-ש-שאתה מסתובב בשטח ו, ויש איזשהו תלמיד שפורש, אתה יודע שאתה, שאתה יודע שאתה צריך לטפל בזה. אתה לא יודע, אתה לא יודע איך, כי ניסית, ניסית, ניסית. אבל יש איזושהי תחושה בלב שאתה אומר אנחנו נצליח.

46:19 דובר 7 אהמ.

46:21 דובר 8 את זה אני רוצה. אני רוצה שנ-שנלמד כהורים להיכנס לפעמים אפילו לחדר ולומר לעצמנו אני אמא שלו ואני אצליח. אני אבא שלו ואני אצליח. לא יודע מה יהיה הדרך, אבל אנחנו נצליח.

46:43 דובר 7 וואו. טוב אז אה, אה חזק ועמוק. לפני שאני, שאנחנו מסיימים. טיפ אחד ממך, משהו מאוד, אה, זה, זה ל-ל-לאו דווקא בהקשר לשיחה, לעבודת השם, חינוך הילדים, חינוך עצמנו שעובד אצלך, עובד בשבילך, ששש-- שתשתף אותנו ככה לפני ה, לפני הסיום.

47:07 דובר 8 עובד? טיפ ועובד זה שני דברים שונים.

47:11 דובר 7 כן.

47:12 דובר 8 אה. אבל, אה, אם... אני, אני חושב, אני חושב ש... יש סיפור מה-ד, מאדמו"ר הזקן ש-ש-שהולך איתי הרבה, שזה היה בתקופה של המגיד. אדמו"ר הזקן היה בדרך למגיד והוא עבר באיזושהי עיירה והיה שם גביר שהיה ידוע בהכנסת אורחים שלו. היה לו מלון והיה מכניס אנשים כמה זמן שהם רוצים אוכל הכל וגם נדבה מאוד יפה ב-ב-ב-בסוף. וה, ו... ואותו גביר היה יהודי פיקח כנראה, והוא קלט שאדמו"ר הזקן זה לא סתם מישהו. בלילה הוא חיכה והוא נקש על הדלת של אדמו"ר הזקן. שאל אותו אם הוא יכול לשאול שאלה, והשאלה שלו הייתה שהוא, הוא אומר שהוא מרגיש, שמי אמר שהוא עושה את כל מה שהוא עושה לשמיים? אולי הוא עושה את זה סתם לשם עצמו? הוא מקבל על זה הרבה כבוד. כל הרדיוס מדברים עליו, כולם מתארים אותו כמכניס אורחים גדול והכל. אולי בכלל הוא עושה את זה בשביל עצמו? אז הוא ענה לו: אבל הרי-- האני באמת אוכל והאני באמת צריך את הכסף, והאני באמת צריך את המקום לישון. ומה שתפסנו בסיפור זה שבעצם מה אדמו"ר הזקן אומר לו, מה אתה מחפש לעשות את זה לשמיים? אז תעשה את זה לשמיים. שים לב מה אתה עושה. בעבודת השם אנחנו הרבה עסוקים ב-ב-ב-בלרצות להיות במקום מסוים, בשאיפה מסוימת, וזה רצוי, זה הכרח. אבל אם הרוצוי מנותק לגמרי מה, מהבפועל מהעשייה, אז זה הופך להיות ייאוש. אז החיים האלה בין שאיפה אינסופית, כי הקדוש ברוך הוא אינסוף לבין עשייה יומיומית של דיר אוליי זמר מסכנתוני מאוד מבלבלת, ואני חושב שאדמו"ר הזקן בא ואומר לנו פה בסיס מסוים. בואו נשים לב מי אנחנו, מה קורה ומה, מה מתרחש פה בעולם

49:45 דובר 8 של הקדוש ברוך הוא. בפועל יהודי עושה. בפועל יהודי פועל. בפועל יהודי חי. נכון יש אינסוף לאן ולשמור על השתי, על השתי מטרות האלה, אבל דבר ראשון לחיות את המקום הזה של אנ-- של אני חלק, של אני שייך. של אני, אני עושה ולא, לא הכלום. עכשיו נכון, יש את הרגעים כמו שכמו שהרבי אומר בכ"ה-- בכ"ה בניסן, כנראה ששום דבר לא נפעל כי עובדה ש-- נכון, אבל הרבי גם אומר אחרי כל מה שפעלו. זאת אומרת יש את מה שפעל, יש את זה שהתכל'ס עדיין לא קרה. נכון, אבל ה-ה-הלחיות את המקום הזה של ה, של הרגע לשים לב מה קורה. רגע לשים לב מה הפעולה, רגע לשים לב מה ולחיות את עבודת השם כל רגע. הכי קל לחיות את עד כמה התפילה את הגרועה. זה הכי קל. זה גם הכי חסידי, הכי פנימי, הכי הכל. יחד עם זאת, רגע ל-- רגע, רגע גם כן לדעת לומר אוקיי, מה הצעד הבא ואיך אני מתקדם איתו? לשים לב למה אנחנו כן עושים ולמה אנחנו כן שייכים ולחיות את המקום הזה, ואני חושב שזה כן מתקשר למה שאמרנו, שכן לשים לב רגע, הקדוש ברוך הוא מאמין בנו, אנחנו יהודים, אנחנו חסידים, אנחנו שייכים להכל. זה לא שאנחנו צריכים להיהפך להיות שייכים, אנחנו שייכים להכל. יהודי שייך לכל דרגה שלא תהיה, קדימה. אז זה אינסוף עשייה, אבל מתוך שייכות אני לא צריך לייצר שייכות.

51:34 דובר 9 או להתעסק בכמה אני לא שם או רחוק מזה.

51:37 דובר 8 ש...?

51:38 דובר 9 או להתעסק בכמה אני רחוק-

51:40 דובר 8 בדיוק.

51:40 דובר 9 או כמה אני לא שם.

51:41 דובר 8 עכשיו אני יכול לפעמים למדוד ולראות וואו, אני רחוק, אוקיי, אבל אני שייך.

51:47 דובר 9 דווקא מתוך המקום הזה, טוב?

51:48 דובר 8 כן.

51:49 דובר 9 הרב לייבוש קפלן-

51:50 דובר 8 לחייך.

51:51 דובר 9 ישר כוח גדול. תודה רבה.