פרק 269 · א' במנחם אב תשפ"ה · 2025-07-26 · 16:50
Between Eretz Yisroel and the State of Israel
לקראת תשעה באב ובבין המצרים: מכתבי הרבי בעניין המונח "מדינה". הרבי נמנע לאורך כל שנות נשיאותו מלהזכיר את המילה "מדינה" כדי שלא לייחס לה משמעות, והדגיש את קדושת ארץ ישראל ואת החובה לשמור על היהודים היושבים בה. מוזכרים מכתבים בעברית שהכתיב הרבי להרב ניסן מינדל אל דוד בן גוריון, אל מנחם בגין ואל אנשי צבא, וכן מכתב לרב רפורמי, ומובא בכיו של אדמו"ר הריי"צ ביום הקמת המדינה. בהמשך נדונה חשיבות השכל הישר בפסיקה: הוראת הרבי לרב מינדל, שנזקק לאכול כל שלוש שעות, לשאול "רב חכם" בעניין הצום; שאלת השתתפותו של הרב שפירא בחתונת בתו ביום פטירת אמו, בעת השבעה; ופסיקתו של הרב דווארקין, שהכשיר עוף שאביו של הרב שפירא פסל.
הפרק המקורי (וידאו) ב־COLlive · הערך על הסדרה בחב"דפדיה
ברוכים הבאים לתוכנית השבת השבועית שלנו.
Welcome to our weekly Shabbos program.
היום זה שבוע לפני — אז כאן אני רוצה להזכיר, מכיוון שאנחנו נמצאים בתוך שלושת השבועות, זמן שמזכיר לנו את החורבן.
Today is a week before — so here I want to mention, since we are in the Three Weeks, a time to remind us of the churban.
אני רוצה לספר לכם מה אנשים כתבו לי. יש לי את זה כאן. חשבתי אולי להראות את זה, אבל בכל אופן — אנשים כתבו לי, כמה אנשים מלפני שנים, כאשר הייתי נותן שיעור שהמדינה צריכה להיקרא ראשית הגאולה. אז יש לי כאן מכתב מהרבי, ואני רוצה לענות להם. אנשים ששומעים צריכים לדעת שזה לא שלי — זה של הרבי — ואני רוצה לשתף אתכם במכתב הזה.
I want to tell you what people have written to me. I have it here. I thought maybe I would show it, but anyway — people wrote to me, some people from years ago, [about] when I used to give a class that the Medina should be called the beginning of redemption. So I have here a letter from the Rebbe, and I want to answer them. People who are listening should know this is not mine — it's the Rebbe's — and I want to share this letter with you.
מה הראשית? כי הרבה אנשים עדיין חושבים שהמדינה חשובה — המדינה חשובה מאוד. אז הרבי עונה בכמה וכמה אופנים שונים, אבל במכתב אחד — אנחנו לא חוגגים. הרבי כותב: ארץ ישראל אינה כמו כל מדינה אחרת. היא נקראת ארץ הקודש. אנשים רוצים שישראל תהיה כמו כל מדינה אחרת, אבל הרבי כותב — והרבי היה מאוד תקיף בעניין הזה בשנים הראשונות — אני זוכר שבשנה אחת כמה בחורים שרו בישיבה שיר ישראלי, והרבי הסיר את זה. אין "מדינת ישראל" שהיא כל כך חשובה. עכשיו, בכל החמישים, השישים שנות הנשיאות של הרבי, עוד לפני הנשיאות, אף פעם, אף פעם, אף פעם לא הזכיר את המילה "מדינה". אני לא חושב שזה יצא מפיו אי פעם. ודרך אגב, אתם יודעים, אנשים חושבים שאצל ה"קנאים" של המדינה — אני חושב שהם מזכירים "מדינה" מיליון פעמים, כל מילה שלהם זה "מדינה", נגד "מדינה". הרבי מעולם לא הזכיר פעם אחת את המילה "מדינה". והרבי מרגיש כלפי המדינה יותר מהם. זו הסיבה שהרבי לעולם לא מזכיר את המילה "מדינה" — כי כשאתה מזכיר "מדינה", אתה נותן לזה משמעות — אין "מדינה". אל תזכיר את זה, אל תעסוק בזה, אל תגיד את זה, כי אז אתה נותן לזה את המשמעות הזאת. אין "ישראל חשובה מאוד" — אנחנו רואים שהרבי לא התנהג כך. אנחנו רואים שהרבי דיבר עם ממשלת ישראל.
What is the rashit [the source/basis]? Because many people still think that the Medina is important — the Medina is very important. So the Rebbe answers in many different ways, but one letter — we do not celebrate. The Rebbe writes: Israel is not like every country. It's called a holy land. People want Israel to be like any other country, but the Rebbe writes — and the Rebbe was very strong about this in the early years — I remember that one year some people sang in yeshiva an Israeli song, and the Rebbe took it off. There is no "Medinas Yisroel" that's so important. Now, in all the fifty, sixty years of the Rebbe's leadership, even before the nesius, never, never, never did he mention the word "Medina." I don't think it ever came out of his mouth. And by the way, you know, people think that by them the "kano" [zealots] of Medina — I think they mention "Medina" a million times, every word is "Medina," against "Medina." The Rebbe never mentioned once the word "Medina." And the Rebbe feels about the Medina more than them. That's why the Rebbe never mentions the word "Medina" — because when you mention "Medina," you give it a mashma'us [significance] — there is no "Medina." Don't mention it, don't dwell on it, don't say it, because then you're giving it that significance. There is no "Israel is very important" — we see that the Rebbe did not behave that way. We see the Rebbe spoke to the Israeli government.
יש לי הרבה מכתבים, הרבה מכתבים בעברית — שהרב מינדל כתב אותם מפי הרבי — שהרבי כתב לבן-גוריון. הרבי כתב לבגין. הרבי כתב לאחרים מהצבא. הרבי דיבר עם [נאנו?] והרבי דאג להם.
I have many letters, many Hebrew letters — Rabbi Mindel took dictation — that the Rebbe wrote to Ben-Gurion. The Rebbe wrote to Begin. The Rebbe wrote to others from the army. The Rebbe spoke to [Nano?] and the Rebbe [cared] for them.
אז התשובה היא — שאין לזה שום קשר. בן-גוריון היה יהודי. צריך לדבר איתו כיהודי. ארץ ישראל קדושה — היא קדושה כי היא ניתנה ליהודים. אין לזה שום קשר ל"ישראל", ואנחנו צריכים להגן על היהודים. זו הסיבה שהוא אמר לא להחזיר שטחים, והוא דיבר כל כך הרבה על זה — הוא אומר לעלות לישראל. הרבי היה בעד ישראל, לא "מדינה", אלא ארץ ישראל.
So the answer is — it has nothing to do with it. Ben-Gurion was a Yid. You have to talk to him as a Yid. Eretz Yisroel is holy — it's holy because it was given to the Yidden. It has nothing to do with "Israel," and we have to protect the Yidden. That's why he said not to give back land, and he spoke so much about this — he says move to Israel. The Rebbe was for Israel, not "Medina," but Eretz Yisroel.
בדיוק כמו עם רב רפורמי — אתם יודעים, המכתבים האלה, הרבי כותב לרב רפורמי. הוא לא משתמש במילה "רב", אבל הוא כותב לו, והוא מדבר אליו, והוא דואג לו. רפורם, כמובן, זה לא טוב — הוא מתנגד לזה. אבל זה לא אומר שהיהודי אינו יהודי. האנשים שהולכים ל"טמפל" או מה שלא יהיה — אנחנו צריכים להוציא אותם משם. אנחנו צריכים להראות להם, כי יש להם בעיה.
Just like with a reform rabbi — you know, these letters, the Rebbe writes to a reform rabbi. He doesn't use the word "rabbi," but he writes to him, and he talks to him, and he cares about him. Reform, of course, is no good — he is against it. But that doesn't mean the Yid is not a Yid. The people that go to the temple or whatever — we have to take them out of there. We have to show them, because they have an issue.
שמעתי את זה מהרב גוטניק [?] לפני שנים. הרבי אמר לו — שמעתי ממנו — מי שהוא מופקר הוא יהודי במשך חמישים שנה, ומי שהוא שומר תורה ומצוות הוא גם כן אותו הדבר במשך חמישים שנה. במילים אחרות, הרבי היה אותו הדבר — לא השתנה. הרבי לא השתנה. מה שהשתנה זה שהיו שם יהודים, וצריך להגן עליהם. זו הסיבה שאנחנו צריכים לעבוד איתם. יהודי הוא יהודי — אבל לא "מדינה".
I heard this from Rabbi Gutnik [?] years ago. The Rebbe told him — I heard from him — whoever is a mufkar [lax/non-observant] is [still a Yid] for fifty years, and whoever is [observant] is [also the same] for fifty years. In other words, the Rebbe was the same way — didn't change. The Rebbe didn't change. What changed was that there were Yidden there, and you have to protect them. That's why we have to work with them. A Yid is a Yid — but not "Medina."
ולא פעם אחת — פעם אחת, כשהמדינה הוקמה, הוא [אדמו"ר הריי"צ] נכנס והיה בוכה, ו[מישהו] אמר לו, "למה, למה אתה בוכה?" אז הוא אמר, "משיח נולד היום, אבל זה היה נפל." זה אומר שתפקיד המדינה הוא אותו הדבר — אבל, חס ושלום, צריך לבנות — צריך לגור שם, למה לא, אם זו ארץ קודש — אבל לא "מדינה".
And not once — one time, when the Medina was created, he [the Frierdiker Rebbe] went in and was crying, and [someone] said to him, "Why, why are you crying?" So he said, "Mashiach was born today, but it was a miscarriage." That meant the Medina's role is the same — but, chas v'shalom, you have to build — you have to live there, why not, if it's a holy land — but not "Medina."
פעם בן-גוריון שאל [אותו] — [הרבי] הוא איש קדוש — "למה אתה לא אומר הלכה?" אז הרבי אמר לו, "בסדר, כשאתה תאמר הלכה, אני אומר הלכה" — הוא מעולם לא אמר את זה. "אתה תגיד את זה, אני אגיד את זה" — [הוא מעולם לא השתנה].
Once Ben-Gurion asked [him] — the [Rebbe] is a holy man — "Why don't you say Halacha?" So the Rebbe said to him, "Okay, when you say Halacha, I'll say Halacha" — he never did say it. "You'll say it, I'll say it" — [he never changed].
אז אנשים צריכים לדעת את זה, אנשים ששואלים על ישראל. עכשיו, מכיוון שזה לפני תשעה באב, אני רוצה לעבור לנושא אחר, ואסיים עם זה — הרבי אמר שצריך לדעת את החמישי — אתם יודעים שיש ארבעה [חושים הנזכרים בתורה], אבל עכשיו יש חמישי: השכל הישר צריך להיות חמישי.
So people have to know this, people that ask about Israel. Now, since it's before Tisha B'Av, I want to go to another topic, and I'll finish with that — the Rebbe said you have to know the fifth — you know there are four [senses mentioned in the Torah], but now there's a fifth: common sense needs to be a fifth.
זה מזכיר לי, והזכרתי את זה פעם — זה לפני תשעה באב — הרב מינדל, כשהיה בבית הספר, היה ביחד עם [רביקוב?]. הוא היה בחור. הוא קיבל מכות כל כך קשות עד שהיה צריך להתאשפז בבית חולים. האוזן שלו נפגעה — לא שהוא לא יכול היה לשמוע, אלא שהוא היה צריך לאכול כל שלוש שעות, אחרת הוא היה מתעלף. היה לו מצב כזה, וזה מה שעשו לו לפני שנים ושנים רבות. דיברתי על זה פעם.
This reminds me, and I mentioned it once — it's before Tisha B'Av — Rabbi Mindel, when he was in school, was together with [Rabikov?]. He was a bocher. He got beaten up so badly that he had to be in the hospital. His ear was affected — not that he couldn't hear, but he had to eat every three hours, otherwise he would faint. He had a condition, and that's what they did to him years and years ago. I spoke about it once.
אז הרב מינדל לא ידע מה לעשות. ביום כיפור, כמובן, הוא צם — הוא הולך לבית הכנסת, חצי מהזמן הוא שוכב, אבל זה קשה, אבל אין בעיה. אבל תשעה באב — הוא לא ידע מה לעשות. הוא צריך לאכול כל שלוש שעות. אז הוא לא ידע מה לעשות, אז הוא שאל את הרבי מה עליו לעשות. הרבי אמר, "תשאל [רב]". ואז, כשהוא יצא — אתם יודעים, יוצאים אחורנית — כשהוא יצא, הרבי קרא לו לחזור, וחייך, ואמר, "אל תשכח לשאול רב פיקח".
So Rabbi Mindel didn't know what to do. Yom Kippur, of course, he fasts — he goes to shul, half the time he lies down, but it's difficult, but no problem. But Tisha B'Av — he didn't know what to do. He has to eat every three hours. So he didn't know what to do, so he asked the Rebbe what he should do. The Rebbe said, "Ask [a rov]." Then, when he walked out — you know, you walk out backwards — when he walked out, the Rebbe called him back, and he smiled, and he said, "Don't forget to ask a smart rov."
אז הוא הלך וסיפר לרב מה הרבי אמר. הרב אמר, "כשהרבי אומר לשאול רב פיקח, אתה יכול לאכול חצי מהיום" — אילו היה שואל רב אחר, אולי לא היה מותר לו לאכול כלל. "אם אתה לא יכול לישון, אתה צריך [לא ברור] — זה מאוד חשוב".
So he went and told the rov what the Rebbe said. The rov said, "When the Rebbe says to ask a smart rov, you can eat half the day" — if he had asked another rov, maybe he wouldn't have been allowed to eat at all. "If you can't sleep, you have to [unclear] — it's very important."
עכשיו עוד מקרה שקרה — הבת שלי, הבת הצעירה שלי, התחתנה. באותו יום, הולכים לאוהל ביום חתונתו של ילד. אז נסעתי — אשתי ואני נסענו לאוהל באותו לילה, ליל חתונת בתי. באמצע הדרך, הייתי בלינדה בולווארד, וקיבלתי שיחת טלפון שאמא שלי נפטרה באותו יום. תארו לכם — פניתי לאחור וחזרתי. אמא שלי נפטרה, כלומר — בכל אופן, עשו את הלוויה מהר מאוד כדי שלא תהיה שאלה [לגבי החמצת החתונה]. אסור לי ללכת לחתונה — אבל כבר הייתה לוויה, אז לא ידעתי מה לעשות. האם אני יכול ללכת לחתונה? האם אני לא יכול ללכת לחתונה? מה עליי לעשות? כל השאלות האלה.
Now another incident that happened — my daughter, my youngest daughter, got married. That day, we go to the Ohel on the day of a child's wedding. So I drove — my wife and I drove to the Ohel that night, the night of my daughter's wedding. In the middle, I was on Linda Boulevard, and I got a call that my mother had passed away that day. Imagine — I turned back and went back. My mother passed away, I mean — anyway, they made the levaya very fast so that there wouldn't be a question [about missing the wedding]. I'm not allowed to go to the wedding — but there was already a levaya, so I didn't know what to do. Can I go to the wedding? Can I not go to the wedding? What should I do? All these she'eilos.
אז שאלתי רב. רב אחד אמר לי, "אסור לך ללכת — אתה בשבעה, והיום אסור לך ללכת. נגמר". עכשיו, מה שעשיתי זה ששאלתי רב נוסף — לא היה לי באמת לעשות את זה, כי כששואלים רב אחד צריך להישאר [אצל תשובתו], אבל אני לא עשיתי כך, ואני מספר לכם עובדה, זה מה שקרה. אז הלכתי לרב נוסף, והוא אמר, "אתה יכול ללכת רק ל[חלק], לא ל[כולה]". לא הייתי מרוצה, אז הלכתי לשלישי — רב גדול — והוא אמר, "תן לי לשאול אותך שאלה: האם בתך תהיה נעלבת אם לא תלך לחתונה?" אמרתי, "תן לי לשאול אותה". שאלתי אותה, היא אמרה, "בוודאי". והוא אמר, "כתוב ששמח כלה זה ענין גדול". אז מה עדיף — להיות [בשבעה כל הזמן] או ללכת לחתונה? הוא אמר, "אתה יכול ללכת לחתונה". הוא אמר לי את זה. כלומר, השתמשתי בהיתר שלו — לא היה לי צריך, אבל זה מה שקרה. קראתי לו רב שיש לו את ה"חוש החמישי" הזה — הוא הבין כמה חשוב שהבת תהיה שמחה. אז זה מה שהוא ענה לי. אני חושב שזה קוגל... [לא ברור].
So I asked a rov. One rov told me, "You're not allowed to go — you're in shiva, and today you're not allowed to go. Finished." Now, what I did was I asked another rov — I shouldn't really have done it, because when you ask one rov you should keep [to his answer], but I didn't, and I'm telling you a fact, that's what happened. So I went to another rov, and he said, "You can only go to [part of] it, not to [all of] it." I was not satisfied, so I went to a third — a big rov — and he said, "Let me ask you a question: will your daughter be upset if you don't go to the wedding?" I said, "Let me ask her." I asked her, she said, "Of course." And he said, "It says that to make a bride happy is a big inyan." So what's better — to be [in shiva the whole time] or to go to the wedding? He said, "You can go to the wedding." He told me that. I mean, I used his heter — I shouldn't have, but this is what happened. I called him a rov who has that "fifth" [sense] — he understood how important it was that the daughter should be happy. So that's what he answered me. I think this is a kugel... [unclear].
עכשיו עוד דבר אחד — כל רב, וכך אמר אדמו"ר הריי"צ, צריך שתהיה לו סמיכה. זה לא צריך להיות שרב הוא רב בלי שיש לו סמיכה מאחרים [רבנים]. לאבי הייתה סמיכה מהרב [דובסקי?], שהיה חותנו של הרב דווארקין — רב גדול. הוא היה [דיין?] ברוסיה.
Now one more thing — every rov, and the Frierdiker Rebbe said this, has to have semicha. It shouldn't become that a rov is a rov without having semicha from other [rabbonim]. My father had semicha from Harav [Dubski?], who was Rabbi Dworkin's father-in-law — a big rov. He was a [dayan?] in Russia.
אז אישה הגיעה עם עוף — בימינו אין שאלות, אני לא יודע למה, כל העופות כשרים, מעולם לא ראיתי אישה הולכת לבית הכנסת [עם שאלה]. אשתי כן עשתה כך, לפני שלושים, ארבעים שנה — היא ראתה משהו על עוף, ואז הלכתי לרב, והוא אמר שזה לא טוב. בכל אופן, זה סיפור אחר. אבל עכשיו אף אחד לא מביא עופות לרב לבדיקה — אני לא יודע למה, כל עוף [נחשב] כשר.
So a woman came with a chicken — nowadays there are no she'eilos, I don't know why, all chickens are kosher, I never saw a woman go to shul [with a question]. My wife did, thirty, forty years ago — she saw something on a chicken, and I went to a rav then, and he said it's not good. Anyway, that's another story. But now nobody brings chickens to a rav to check — I don't know why, every chicken is [considered] kosher.
אז היא באה לבית הכנסת עם עוף, היא באה לרב דווארקין — אבי היה שם. אז הרב דווארקין אמר לאבי, "אתה תענה". הוא היה עסוק. אז אבי הסתכל על העוף — יש מקום מסוים, העצם, היא הייתה אדומה — בוודאי, כלומר, כולם יודעים — אז הוא אמר לה, "זה לא טוב". לפני שהיא עזבה, היא שאלה את אבי, "מה אמרת?" הוא אמר לה. אז הוא [הרב דווארקין] אמר, "בוא הנה, תראה לי את העוף". הוא הסתכל עליו. אבי היה המום. הוא שם את המשקפיים שלו, לקח סכין קטן, ואז פתח ספר, חיפש משהו, ואמר, "הנה, לכי הביתה, זה כשר". אבי היה המום — זה מקרה שכולם יודעים [מה התשובה צריכה להיות]. אז הוא אמר, "צדקת, זה לא טוב על פני השטח, אבל יש משהו נסתר שלא ראית. אם מסתכלים לעומק, אפשר להכשיר לה את זה". זה [איך] רב [צריך להיות] — אבל אם רוצים להסתכל [לעומק], צריך לדעת איך. אולי כך, אולי אחרת — כל [ענין] העוף, אני לא יודע למה, אבל...
So she came to a shul with a chicken, she came to Rabbi/Harav Dworkin — my father was there. So Harav Dworkin said to my father, "You answer." He was busy. So my father looked at the chicken — there's a certain place, the bone, it was red — for sure, I mean, everybody knows — so he told her, "It's not good." Before she left, she asked my father, "What did you say?" He told her. So he [Harav Dworkin] said, "Come here, show me the chicken." He looked at it. My father was shocked. He put on his glasses, took a little knife, and then he opened up a sefer, looked something up, and said, "Here, go home, it's kosher." My father was shocked — this is a case where everybody knows [what the answer should be]. So he said, "You were right, it's not good on the surface, but there's something hidden you didn't see. If you look into it, you can make it kosher for her." This is [how] a rov [must be] — but if you want to look [deeper], you have to know how. Maybe this, maybe that — the whole [question of] the chicken, I don't know why, but...
אז עכשיו אנחנו כמעט — כלומר, [רב] צריך להיות רב בגלל [סמיכה כראוי], ועכשיו ה[מיקוד] שלנו הוא לאהוב. וכפי שדיברנו, הדבר האחרון שהרבי השאיר לנו — הפעם האחרונה ששמעתי את הרבי, הייתי שם — הוא דיבר על ארץ ישראל, וזה מה שעלינו לעשות עכשיו: שיהיה ארץ ישראל וגאולה. ואנחנו רוצים שמשיח יבוא עכשיו.
So now we are almost — I mean, [a rov] should become a rov because of [proper semicha], and so now our [focus] is to love. And as we spoke, the last thing that the Rebbe left us — the last time I heard the Rebbe, I was there — he spoke about Israel, and this is what we should do now: to have Israel and Geulah. And we want Mashiach to come now.
בשבוע הבא לא יהיה לנו תוכנית כי זה תשעה באב. תודה רבה.
Next week we're not going to have a program because it's Tisha B'Av. Thank you.