פרק 155 · ל' בחשוון תשפ"ג · 2022-11-24 · 12:00
The Most Important Part of Shlichus
המשך הרשימה מארכיון הרב ניסן מינדל המתעדת שיחה בינו לבין הרב חדקוב לקראת כינוס השלוחים: על פי הפסוק "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", הבית, הטלפון והכסף של השליח הם בבחינת "אוהל" ארעי, ואילו העיקר הקבוע הוא העבודה הפנימית – הנחת תפילין, שליחת אנשים לישיבה, קירוב בעלי תשובה ולימוד תניא. מובאת תשובת הרבי לשאלה מדוע חב"ד עוסקת בכשרות פחות מאשר בביקור חולים: שליחותה היא לעשות את האנשים עצמם "כשרים". נדון גם ביאור מעלת בעל התשובה על הצדיק. בסיום עמדת הרב חדקוב, שהיה מורה ומנהל, כי אין צורך לחפש שיטות חינוך חדשות, שכן ההדרכה כבר נכתבה בידי רבותינו נשיאינו.
הפרק המקורי (וידאו) ב־COLlive · הערך על הסדרה בחב"דפדיה
ברוכים הבאים לתוכנית השבועית שלנו, הסיפור הפנימי של חב"ד באמריקה, מתוך ארכיון מינדל. לפני כמה ימים היה הכינוס, ובשבוע שעבר, בסוף התוכנית שלי, הזכרתי שיחה בין הרב מינדל לרב חדקוב לפני הכינוס. אני חושב שזה היה תש"מ ו' או תש"מ ז' [?]. וכפי שהזכרתי, פעמים רבות הם היו נוהגים לשוחח על דברים לפני כינוס נשי חב"ד, לפני ה' טבת [לא ברור] — הם היו נוהגים לדבר על דברים שונים. יש לי דברים כתובים; אולי בעתיד אשתף אתכם בהם. אבל הזכרתי בשבוע שעבר משהו שהם דיברו עליו, ולא סיימתי את השיחה, אז היום אני רוצה לסיים את השיחה בין הרב חדקוב לרב מינדל.
Welcome to our weekly program, The Inside Story of Chabad in America, through the Mindel archives. A few days ago was the Kinus, and last week, at the end of my program, I mentioned a conversation between Rabbi Mindel and Rabbi Hodakov before the Kinus. I think this was Taf Shin Mem Vav or Mem Zayin [?]. And as I mentioned, many times they used to discuss things before the Nshei Chabad convention, before Hei Teves [unclear] — they used to discuss different things. I have things written down; maybe in the future I'll share them with you. But I mentioned last week something that they spoke about, and I didn't finish the conversation, so today I want to finish the conversation between Rabbi Hodakov and Rabbi Mindel.
אז הזכרתי בשבוע שעבר שהרב חדקוב אמר שכל שליח, כשהוא קם בבוקר, עליו לזכור: "אהלו" — אוהל — הוא דבר ארעי, וזה נקרא יעקב, הדרגה הנמוכה יותר של היהודי. אבל "משכן" — מקום דירה — הוא דבר קבוע, וזה ישראל, הדרגה הגבוהה יותר של היהודי. אז כשהשליח קם בכל בוקר הוא צריך לדעת — צריך להיות לך בית, צריך להיות לך בית חב"ד, הוא אומר, צריך להיות לך טלפון — אני מניח שהיום זה מחשב, לא יודע אם היו מחשבים אז, אבל כנראה הרעיון דומה — מחשב, הכל, אוי ואבוי, הוא חייב שיהיה לו את זה, הוא צריך כסף. אבל בכל זאת על השליח לדעת שזה לא העיקר — זה רק דבר ארעי, אלו לא הדברים הכי חשובים. הדבר הכי חשוב הוא מקום הדירה, ישראל — זה מה שבפנים בית חב"ד. כשהוא קם בבוקר עליו לחשוב תמיד לעצמו: כמה אנשים אני הולך להניח עליהם תפילין היום? כמה אנשים אני הולך לשלוח לישיבה? כמה אנשים אני הולך לעשות מהם בעלי תשובה, או מה שזה לא יהיה? עם כמה אנשים אני הולך ללמוד תניא היום? — הוא הזכיר תניא. אז זה העיקר — זה מה שהזכרתי, ישראל.
So I mentioned last week that Rabbi Hodakov said that every shliach, when he gets up in the morning, he should remember: "Ohalo" — a tent — is temporary, and that is called Yaakov, the lower level of a Jew. But "Mishkan" — a dwelling place — is permanent, and that is Yisrael, the higher level of a Jew. So when a shliach gets up every morning he has to know — you have to have a house, you have to have a Chabad house, he says, you have to have a telephone — I guess a computer, I don't know if there were computers then, but I guess it's probably the same idea — computer, everything, oh gosh, he has to have it, he has to have money. But yet the shliach should know that's not the ikar — that's only temporary, these are not the most important things. The most important thing is the dwelling place, Yisrael — that's what's inside of the Chabad house. When he gets up in the morning he always has to think to himself: how many people am I going to put on tefillin today? How many people am I going to send to yeshiva? How many people am I going to make into baalei teshuva, or whatever? How many people am I going to learn Tanya with today? — he mentioned Tanya. So this is the ikar — this is what I mentioned, Yisrael.
אז, באופן דומה, לגבי כל יהודי — הוא השתמש במילה הזו, כל יום הוא יום חדש, לגבי כל יהודי, כל שנה היא חדשה — אז על כל אחד לשים לב למה שהוא הולך לעשות היום. [לא ברור] גם בישיבות — אה, בפרט אנ"ש — הם יודעים, יש להם תפקיד מיוחד, הם יודעים מהי עבודתם. וכל אחד מאנ"ש, הוא אומר, שעובד עבורי. את זה אני קורא מתוך ההערות של [לא ברור].
So, similarly, for every Yid — he said the word, every day is a new day, for every Yid, every year is new — so everyone has to take notice of what he's going to do today. [unclear] In the yeshivos also — oh, especially Anash — they know, they have a special task, they know what their avodah is. And every one of Anash, he says, that works for me. This I'm reading with the notes from [unclear].
ודרך אגב, אני רוצה להזכיר מאמר — [לא ברור] — דרך אגב, זה מזכיר לי: פעם שמעתי מישהו שואל את הרבי למה חב"ד לא עוסקת בכשרות באותה מידה — זה היה לפני שנים. כלומר, לא שהם לא עוסקים בזה — חב"ד עוסקת יותר בביקור חולים; אתם יודעים, ביקור חולים, השם ישמור — הם עושים הרבה בביקור חולים, הם עושים גם הרבה בכשרות. כלומר המוסדות — חב"ד התחילה, לפני שנים, לעסוק בזה, אבל לא במידה כזו — יש להם שאלות, מכיוון שידוע שהם הולכים לבקר חולים — אז למה חב"ד לא עוסקת בכשרות באותה מידה שהיא עוסקת בביקור חולים? זה מה שמישהו שאל. אז הרבי עונה כך: לכל מאכל יש שליחות בעולם הזה. כמו שנאמר, אכילת כשר מטהרת את הנפש, את הגוף — זה חשוב, כשרות, כפי שהרבי הסביר את חשיבות האכילה הכשרה — כמובן, חשוב מאוד. עכשיו — הרבי לא אמר את המשפט הזה, אבל אני אומר אותו: אתה מה שאתה אוכל: אם אתה אוכל כשר, אתה הופך להיות כשר; אם אתה אוכל חזיר, אתה הופך להיות חזיר — סליחה על הביטוי. זהו יהודי: כשרות חשובה מאוד, ואילו לא היינו עושים את זה, היינו צריכים לעשות את זה למען השם — לאכול כשר. והשליחות של חב"ד היא להפוך אנשים לכשרים — זו השליחות שלנו בעולם הזה, בעיקרון. אז השליחות היא לגרום ל... זו הסיבה שכאשר [לא ברור], אנחנו מלמדים אנשים: זו העבודה שלנו. לא שארגונים אחרים לא נזהרים בכשרות, או כמו כן לגבי ערים אחרות — לא שהם לא צריכים להיות מודעים לכשרות עבור אנשים אחרים — אבל זה המוקד שלהם בעולם הזה. ומשום כך — דרך זה — השליחות היא למסור כשרות בעולם הזה, ואנחנו הופכים אנשים לכשרים, לאכול כשר.
And by the way, I want to mention a maamer — [unclear] — by the way, it reminds me: I once heard a person ask the Rebbe why isn't Chabad into kashrus as much — this was years ago. I mean, not that they're not into it — Chabad is more into bikur cholim; you know, visiting the sick, Hashem — they do a lot in bikur cholim, they do a lot in kashrus too. I mean the institutions — Chabad started, years ago, was into it, but not as much — they have questions, because, knowing that they go to visit the sick — so why isn't Chabad into kashrus as much as they are into bikur cholim? That's what somebody asked. So the Rebbe answers like this: every food has a shlichus in this world. As it says, eating kosher purifies the nefesh, the guf — it's important, kashrus, as the Rebbe explained the importance of eating kosher — of course, very important. Now — the Rebbe didn't say this sentence, but I'm saying it — you are what you eat: if you eat kosher, you become kosher; if you eat pig, you become a pig — excuse my expression. This is a Yid: kashrus is very important, and if we wouldn't do it, we would have to do it for Hashem — eating kosher. And the shlichus of Chabad is to make people kosher — this is our shlichus in this world, basically. So the shlichus is to make — that's why, when [unclear], we teach people: this is our avodah. Not that the other organizations are not careful about kashrus, or the same for other cities — not that they don't have to be mindful of kashrus for other people — but this is their focus in this world. And that's why — through that — the shlichus is to give over kashrus in this world, and we make people kosher, to eat kosher.
כפי שמוסבר, כשמדברים על בעל תשובה — במקום שבעל תשובה עומד, אפילו הצדיקים הגדולים ביותר אינם יכולים להגיע לשם. מה הכוונה בזה? יש כאן אדם — צדיק — שגדל, מיום הולדתו ועד מאה ועשרים, כשהוא עושה הכל כשורה, עושה הכל כראוי. ומצד שני יש אדם שחטא כל חייו, ולפתע הוא נעשה בעל תשובה — בעל תשובה אמיתי — ואומרים שהוא גבוה יותר? מה פירוש הדבר? אחד ההסברים שניתנים הוא, שכל מקום, כל מצב, שבו הצדיק מעולם לא היה — הוא אינו יכול להעלות אותו. צריך להעלות הכל בעולם הזה — גם אוכל מעלים; אוכלים עוף, אוכלים אותו בכשרות, מעלים את העוף, וכן הלאה בכל מה שעושים. אז אם אדם חטא, או היה במצב שלא היה אמור להיות בו, ועכשיו הוא משתנה ונעשה בעל תשובה — על ידי כך הוא מעלה את אותו מקום, שהצדיק מעולם לא היה לו שום קשר אליו, לאותו סוג של התנהגות. זה הפירוש של "במקום שבעל תשובה עומד". בכל אופן —
As it's explained, talking about a baal teshuva — in the place where a baal teshuva stands, even the biggest tzaddikim cannot reach that level. What does that mean? Here you have a person — a tzaddik — who grew up, from the time he was born until 120, doing everything right, doing everything properly. And here you have a person who transgressed his whole life, and all of a sudden he becomes a baal teshuva — a real baal teshuva — and you say that he is higher? What does that mean? So one of the explanations given is that any place, any situation, where the tzaddik was never there — he cannot elevate it. You have to elevate everything in this world — food, too, you elevate; you eat chicken, you eat it kosher, you elevate the chicken, or whatever you do. So if a person sinned, or was in a position where he wasn't supposed to be, and now he changes and he becomes a baal teshuva — through that he elevates that place, where a tzaddik never had anything to do with that kind of thing, with that kind of behavior. That's what it means by "where a baal teshuva stands." Anyway —
אז העבודה בעולם הזה היא לקרב יהודים, וזוהי מטרתנו. כפי שדיברנו, אדמו"ר הריי"צ הגיע לאמריקה — כך קראו לזה, "אמריקה" — כדי להביא חינוך לאמריקה. אנו רואים היום מה שהרבי הישיג: משנת 1940, כשהרבי הגיע, ועד היום, אנו רואים מה חב"ד השיגה בעולם הזה — כמה בעלי תשובה עשינו. אז, כדי לסיים את השיחה בין הרב מינדל לרב חדקוב —
So the avodah in this world is to bring people closer, and this is our purpose. As we spoke, the Frierdiker Rebbe came to America — they called it "America" — to bring chinuch to America. We see today what the Rebbe accomplished: from 1940, when the Rebbe came, until today, we see what Chabad has accomplished in this world — how many baalei teshuva we have made. So, to finish the conversation between Rabbi Mindel and Rabbi Hodakov —
הרב מינדל אז הזכיר — הוא ציין שגם אנשים מסוימים אמרו לו — שכאן מנסים למצוא, לחפש דרכים חדשות, להשקיע הרבה מאמץ בלימוד ילדים. הרב חדקוב היה מורה, היה מנהל, איש מצוינות, ולכן הדגש שלו הוא על כישורים: האם אנחנו צריכים כישורים חדשים? הרב חדקוב אומר: יש לנו כישורים — יש לנו כישורים מהרביים עצמם. הוא כתב על כך; גם אחרים כתבו על כך — איך לתת לילדים כישורים חינוכיים. זה לא משהו חדש — אין צורך לחפש דרכים חדשות איך ללמד את הילדים, או מה לעשות עם ילדים. והוא הזכיר, כך — כתוב, הוא כתב את זה — [לא ברור] — אינני יודע בדיוק היכן, אבל כתוב איפשהו: [לא ברור] — לעשות את הדבר הנכון, להקשיב לזה. יש כל כך הרבה הדרכה לגבי כישורים, לגבי איך ללמד ילדים, כדי שהילדים יגדלו כפי שהם אמורים לגדול — למה לחפש דברים חדשים? אנחנו חיים — אנחנו חיים בעולם חילוני, וגם אנחנו מנסים למצוא כישורים חדשים, איך לעשות את זה — אין צורך בכך, הוא אומר. כל זה כתוב, וכתוב בצורה ברורה. אנו רואים — יש לנו, מכתבי הרביים, לא רק עבור השלוחים, אפילו עבור אנשים אחרים, אפילו עבור תוכניות ה"ריליסט-טיים" — יש לנו מדריכים למורים, והם בודקים את זה. אז למה אנחנו צריכים עכשיו לחפש משהו חדש? הוא אומר, יש אנשים שמחפשים דברים חדשים — בואו לא נחפש דברים חדשים. מה שכן צריך כישורים זה סוג אחר של כישורים, וזה משהו שאני, אם ירצה השם, אסביר בשבוע הבא.
Rabbi Mindel then mentioned — some people, he mentioned, also told him — over here, they try to find, to look for new ways, to put a lot of effort into teaching children. Rabbi Hodakov was a teacher, he was a principal, a man of excellence, so his emphasis is on skills: how do we — do we need new skills? Rabbi Hodakov says: we have skills — we have skills from the Rebbeim themselves. He wrote about it; other people wrote it too — how to give educational skills to children. That is not something new — we don't have to look for new ways of how we should teach the children, or what we should do with children. And he mentioned, like this — it says, he wrote it down — [unclear] — I don't know exactly where, but it says somewhere: [unclear] — do the right thing, listen to that. There is so much guidance about skills, about how to teach children, so that the children should grow up the way they're supposed to — why look for new things? We live in — we're living in a secular world, and we're also trying to find new skills, how we should do it — you don't have to, he says. This is all written, and it's clearly written. We see — we have, from the Rebbeim's writings, not only for the shluchim, even for other people, even for the released-time programs — we have teachers' guides, and they check that over. So why do we have to now look for something new? He says, some people look for new things — let's not look for new things. What we do have to have skills in is a different type of skill, and that's something that I will, im yirtzeh Hashem, explain next week.
הוזכר לרב מינדל — בשבוע הבא אמשיך את התוכנית שלנו של ליל חמישי. תודה רבה.
Mentioned to Rabbi Mindel — next week I will continue our Thursday night program. Thank you.