פנינים מר' מיילך – הרב אלימלך צוויבל ע"ה · קטע 43 · י״ד שבט תשפ״ה · 4:02
כוח הרצון להתייגע
תיאור הפרק
ללמוד חסידות בפנימיות (1)
השמע המקורי · הערך על הרב אלימלך צוויבל בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע, ותרגום מכונה לעברית. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 אז זה מה שאני רוצה לומר: אצל חסידים זה כך. בלי יגיעה, בלי לעמול, לא מגיעים לשום דבר. דבר שמגיע בלי יגיעה, דבר שמגיע בקלות, הוא פשוט מאוד, פשוט מאוד. נוסעים לרבי, [לא ברור] לרבי. בלי שום יגיעה רוחנית, בלי יגיעה גשמית, פשוט מאוד. זה פשוט מאוד, פשוט מאוד. אבל אם רוצים לקבל את הפנימיות, צריך יגיעה, צריך לעמול. אומרים את זה לפעמים, ורואים את זה כל הזמן. כל הזמן יש יגיעה ועמל. כמובן, כשנוסעים לרבי, כשמגיעים לחסידות, זה דבר בפני עצמו. [לא ברור] דמיונות שאפשר לקבל מהרבי, [לא ברור] לא סתם כך, בחיצוניות. יש גם אנשים שאומרים שכאן יש גיבורים, גיבורים חסידים. גיבורים חסידים היום, כמו החסידים של פעם, של רביים גדולים, חסידים גדולים. אבל כאן אני רוצה לומר: [לא ברור] מאדם מבוגר, ובכל זאת שני ילדים קטנים, הם יכולים להגיע בלי רבי, הם לא יכולים להגיע [לא ברור] מסירות נפש. וזה סיפור ידוע, [לא ברור] מסירות נפש, באה מהרבי. [לא ברור]. פעם ההורים כבר ראו את הצורה באמריקה, והוא לא ממש הבין מהי הצורה של הרבי, והוא
00:00 איז, אָט דאָס גיי איך זאָגן: ביי חסידים איז אַזוי. אָן יגיעה, אָן האָרעווען קומט מען נישט אָן צו עפּעס. אַ זאַך וואָס קומט אָן אָן יגיעה, אַ זאַך וואָס קומט אָן גרינג, איז גאָר פשוט, איז גאָר פשוט. מ׳פאָרט צום רבי׳ן, [לא ברור] צום רבי׳ן. אָן קיין יגיעה רוחנית, קיין יגיעה גשמית, גאָר פשוט. איז גאָר פשוט, איז גאָר פשוט. אָבער וויל מען קריגן די פנימיות, מוז מען יגיעה, מוז מען האָרעווען. דאָס זאָגט מען אַמאָל, און דאָס טרעפט מען גאַנצע מאָלן. גאַנצע מאָלן איז דאָ יגיעה, האָרעווען. איז אַוודאי, אַוודאי אַז מ׳פאָרט צום רבי׳ן, מ׳קומט צו חסידות, דאָס איז אַ זאַך. [לא ברור] דמיונות וואָס מ׳קען קריגן פֿון רבי׳ן, [לא ברור] נישט סתם אַזוי, בחיצוניות. נאָך מענטשן זאָגן אַז דאָ זײַנען גיבורים, גיבורים חסידים. גיבורים חסידים הײַנט, אַזוי ווי די חסידים פֿון אַמאָל, פֿון גרויסע רבי׳ס, גרויסע חסידים. אָבער דאָ וויל איך זאָגן: [לא ברור] פֿון אַן אַלטן, און דאָך צוויי קליינע קינדער, זיי קענען קומען אָן רבי׳ס, זיי קענען נישט קומען [לא ברור] מסירות נפש. און דאָס, אַ סיפור ידוע, [לא ברור] אַ מסירות נפש, קומט פֿון רבי׳ן. [לא ברור]. אַמאָל האָבן שוין די עלטערן געזען די פֿאָרעם אין אַמעריקע, און ער האָט נישט גאָר פֿאַרשטאַנען ווי עס איז די פֿאָרעם פֿון רבי׳ן, און ער
01:27 כבר היה כאן, [לא ברור] הצורה. ויום אחד [לא ברור], והוא [לא ברור] הצורה. מסירות נפש. אבל כל דבר בא על ידי יגיעה. מה שמגיע בקלות הוא פשוט מאוד. ההורים חסידים, ושולחים את הבחורים לשיעורים — קל. וכיוון שמאמצים את החיצוניות, אז כשהוא [לא ברור] מהרבי, מאמצים [לא ברור] מהרבי. [לא ברור] שכאן מקבלים את החסידות של פעם, ולכולם זה כבר [לא ברור]. וללמוד גמרא [לא ברור], והאור של [לא ברור], ו[לא ברור]. זה ממלא את כל ה[לא ברור], ממלא את כל הפנימיות. עם כל היגיעה הזאת, לפעמים [לא ברור], הוא לא מרגיש את הפנימיות. הפנימיות של בחור היא כך, [לא ברור]. לא חשבו על כך בלי ללמוד, בלי [לא ברור]. ולא אומרים סתם דבר כזה: ״אני כבר בחור, אני כבר בחור״. [לא ברור] שהם עיקר החיים, נופלים בזה; בלי יגיעה זה בוודאי לא יכול לבוא. מה הם עיקר החיים? אלה הם עיקר החיים, לא [לא ברור], אלא ה[לא ברור], וללמוד צדקות, ועיקר החיים, וה[לא ברור] של החת״ם סופר. מה אומרים בלי חסידים? [לא ברור] עצומים, העיקר [לא ברור]. כי בחור ש[לא ברור] כבר לגמרי. אבל לרצות, לרצות להיות [לא ברור].
01:27 האָט שוין געווען דאָ, [לא ברור] די פֿאָרעם. און איין טאָג איז [לא ברור], און ער [לא ברור] די פֿאָרעם. אַ מסירות נפש. אָבער יעדער זאַך קומט פֿון יגיעה. דאָס קומט אָן גרינג, גאָר פשוט. די עלטערן זײַנען חסידים, און מען שיקט די בחורים אין שיעורים, גרינג. און ווײַל מען נעמט אָן די חיצוניות, איז אַז ער איז [לא ברור] פֿון רבי׳ן, נעמט מען אָן [לא ברור] פֿון רבי׳ן. [לא ברור] אַז דאָ קומט זיך די חסידות פֿון פֿריִער, און ס׳איז אַלעמען שוין [לא ברור]. און לערנען גמרא [לא ברור], און ליכטיקייט פֿון אַ [לא ברור], און [לא ברור]. עס פֿילט די גאַנצע [לא ברור], פֿילט די גאַנצע פנימיות. אָט די גאַנצע יגיעה, אַמאָל [לא ברור], פֿילט ער נישט די פנימיות. די פנימיות פֿון אַ בחור איז אַזוי, [לא ברור]. האָט מען נישט געדאַנקט אָן לערנען, אָן [לא ברור]. און מען זאָגט נישט אַמאָל אַזאַ זאַך: „איך בין שוין אַ בחור, איך בין שוין אַ בחור.“ [לא ברור] וואָס זײַנען די עיקר החיים, מ׳פֿאַלט אויף דעם; אָן יגיעה קען דאָס זיכער נישט קומען. וואָס זײַנען די עיקר החיים? דאָס זײַנען די עיקר החיים, נישט [לא ברור], אָבער דער [לא ברור], און לערנען צדקות, און עיקר החיים, און דער [לא ברור] פֿון חת״ם סופר. וואָס זאָגט מען אָן חסידים? געוואַלדיקע [לא ברור], די עיקר [לא ברור]. ווײַל אַ בחור וואָס [לא ברור] שוין פֿולענדיק. אָבער ווילן, ווילן זײַן אַ [לא ברור].
02:47 הוא חושב, הוא רוצה, הוא מחפש, הוא מבקש, הוא לא מרוצה מעצמו; צריך להיות טוב יותר. וכאן יש בחור שיושב [לא ברור] כל היום, אבל הוא מבקש, מבקש [לא ברור]. זה לא לוחץ עליו; ברוחניות זה לא כך [לא ברור]. הוא יושב ולומד, [לא ברור], אבל [לא ברור]. אבל בחור שרוצה להיות טוב יותר, אפילו אם כבר התרגל ללמוד, כמו שכתוב [לא ברור], וכשיושבים כל היום. הרצון הזה להיות כך כל היום, זהו [לא ברור]. כי זה לא לוחץ עליו. אם אין יגיעה, אין רצון להיות טוב יותר, להתעלות, אין בזה כלום. [לא ברור] עדיין חיצוניות. העיקר אצל הרביים הוא הפנימיות. מה ש[לא ברור] בישיבה, הפנימיות שיש לאדם בישיבה — אחר כך יוצאים מן הישיבה כולה, וזה נשאר [לא ברור]. אבל החיצוניות, [לא ברור]. מי שמכניס פנימה, פנימה [לא ברור]. מי שעובד, [לא ברור]. אבל חיצוניות יש כאן [לא ברור]. ופנימיות, איך אומרים, דווקא פנימיות, והוא נושא אותה עמו?
02:47 ער טראַכט, ער וויל, ער זוכט, ער בעט, ער איז נישט צופֿרידן מיט זיך; מ׳דאַרף ווערן בעסער. און דאָ אַ בחור, איז ער זיצט [לא ברור] די גאַנצע טאָג, אָבער בעט, בעט ער [לא ברור]. קוועטשט נישט, רוחניות איז אַזוי נישט [לא ברור]. ער זיצט און לערנט, [לא ברור], אָבער [לא ברור]. אָבער אַ בחור וואָס וויל ווערן בעסער, אַפֿילו אַז ער אייגנט מען שוין צו לערנען, ווי ס׳שטייט [לא ברור], און ווען מ׳זיצט די גאַנצע טאָג. דאָס ווילן ווערן די גאַנצע טאָג, אַזוי איז אַ [לא ברור]. ווײַל עס קוועטשט נישט. אַז ס׳איז נישט די יגיעה, נישט דער רצון ווערן בעסער, ווערן העכער, איז גאָר נישט. [לא ברור] נאָך חיצוניות. דער עיקר פֿון די רבי׳ס איז די פנימיות. דאָס וואָס מ׳[לא ברור] אין דער ישיבה, די פנימיות וואָס מ׳האָט אין דער ישיבה, שפּעטער גייט מען אַרויס פֿון דער גאַנצער ישיבה, און ס׳בלײַבט [לא ברור]. אָבער די חיצוניות, [לא ברור]. דער וואָס מאַכט אַרײַן, אַרײַן אַ [לא ברור]. דער וואָס אַרבעט, [לא ברור]. אָבער חיצוניות איז דאָ [לא ברור]. און פנימיות, ווי זאָגט מען, פנימיות דווקא, און ער טראָגט עס אַרום?