פנינים מר' מיילך – הרב אלימלך צוויבל ע"ה · קטע 38 · ג׳ טבת תשפ״ה · 3:47
רק רצונו של הרבי
תיאור הפרק
החידוש של תומכי תמימים.
השמע המקורי · הערך על הרב אלימלך צוויבל בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע, ותרגום מכונה לעברית. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 יש הבדל בין חסידי אדמו"ר הזקן לבין התמימים. חסידי אדמו"ר הזקן באו אל אדמו"ר הזקן עם מציאות שלמה משלהם. [לא ברור] היו חסידים ותיקים של אדמו"ר הזקן, שבאו אליו עם מציאות שלמה לגמרי. וגם אלה שבאו אחר כך היו חסידיים [לא ברור], אבל הייתה להם מציאות משלהם. החסידות הייתה שלמות נוספת, עילוי גדול יותר, דרגה גבוהה יותר. זו הייתה אפילו מציאות דקדושה, אבל עדיין מציאות דקדושה. [לא ברור] אבל אצל התמימים, עוד לפני שהם [לא ברור], מלכתחילה בישיבה נותנים למציאות לגדול [לא ברור]. לחסיד הייתה מציאות משלו, והחסידות הייתה [לא ברור]. אבל בתומכי תמימים, מלכתחילה [לא ברור] הבחור, הבית ומסירות הנפש של הרבי. מהי תומכי תמימים? הבחור הוא [לא ברור]. [לא ברור] פירושו
00:00 ס'איז דא א חילוק צווישן די אלטע רבי'ס חסידים און די תמימים. די אלטע רבי'ס חסידים זענען געקומען צום אלטן רבי'ן מיט א גאנצע מציאות. [לא ברור] עס זענען געווען אלטע חסידים פון אלטן רבי'ן, וואס זענען געקומען צום אלטן רבי'ן מיט א גאנצע, גאנצע מציאות. און די וואס זענען געקומען שפעטער, איז אויך געווען א חסידישער [לא ברור], אבער זיי האבן געהאט אן אייגענע מציאות. חסידות איז געווען א צווייטער שלימות, א גרעסערער עילוי, א העכערע דרגא. ס'איז געווען אפילו א מציאות דקדושה, אבער א מציאות דקדושה. [לא ברור] אבער ביי די תמימים, נאך איידער זיי זענען [לא ברור], לאזט מען מלכתחילה אין ישיבה וואקסן א מציאות [לא ברור]. א חסיד האט געהאט א מציאות, און חסידות איז געווען א [לא ברור]. אבער ביי תומכי תמימים איז מלכתחילה [לא ברור] דער בחור, די שטוב און דער רבי'ס מסירות נפש. וואס איז תומכי תמימים? דער בחור איז [לא ברור]. [לא ברור] מיינט א
01:58 שאין לו מציאות משלו; הבחור קיים רק מכוח רצונם של הרביים. ומהו רצונו של הרבי? זה שלי. לא פרט זה, פרט אחר או פרט שלישי — נקודה אחת. [לא ברור] הנקודה שעומדת עם הפרטים; [לא ברור] הנקודה, מכלול הפרטים; [לא ברור] להוציא את הנקודה. שהעניין שלי הוא רצונו של הרבי, וזה אני. מה הרבי רוצה ולמה הרבי רוצה — [לא ברור]. אבל זה פרט בתוך המציאות. כשמתחילים עם בחור בתומכי תמימים, [לא ברור], שהחסידות היא מציאות — מלכתחילה כל העניין הוא רק [לא ברור] בבחור. וזוהי תומכי תמימים: [לא ברור] הוא כל העניין, כל העניין. אין פירוש הדבר שהאדם הוא [לא ברור]. [לא ברור] אבל פירושו אכן לצאת מהמציאות העצמית, ממש לצאת מהציור העצמי. שאני אינני מיילך, וזה לא [לא ברור], וזה לא דוד. יש הרבי, וכולנו של הרבי [לא ברור], ואנחנו עושים את רצונו של הרבי. זו המציאות שלנו. אתה מבין? זה, זה, זה הרבי. המציאות היא רק מציאות דקדושה, [לא ברור]; אבל המציאות כבר קיימת כמציאות, פשוט מציאות. אבל בנקודה של [לא ברור]
01:58 קיין מציאות; א בחור נאר דורך דעם רצון פון די רביים. און וואס איז דער רצון פון רבי'ן? דאס איז מיין'ס. נישט דער פרט, יענער פרט, א דריטער פרט — איין נקודה. [לא ברור] די נקודה וואס שטייט מיט די פרטים; [לא ברור] די נקודה, די שלל פון די פרטים; [לא ברור] ארויסצונעמען די נקודה. אז מיין ענין איז דעם רבי'ס רצון, און דאס איז מיר. וואס דער רבי וויל און פארוואס דער רבי וויל — [לא ברור]. אבער דאס איז א פרט פון דער מציאות. ווי מען פאנגט אן א בחור אין תומכי תמימים, [לא ברור], אז חסידות איז א מציאות — מלכתחילה איז דער גאנצער ענין נאר [לא ברור] אין דעם בחור. און דאס איז תומכי תמימים: [לא ברור] איז דער גאנצער ענין, דער גאנצער ענין. נישט דאס מיינט אז דער מענטש איז [לא ברור]. [לא ברור] מיינט אבער טאקע ארויס פון דער אייגענער מציאות, טאקע ארויס פון דעם אייגענעם ציור. אז איך בין נישט מיילך, און דאס איז נישט [לא ברור], און דאס איז נישט דוד. ס'איז דא דער רבי, און מיר זענען אלע דעם רבי'ס [לא ברור], און מיר טוען דעם רבי'ס רצון. דאס איז אונזער מציאות. פארשטייסט וואס? דאס איז, דאס איז, דאס איז דער רבי. די מציאות איז נאר א מציאות דקדושה, [לא ברור]; אבער די מציאות איז שוין א מציאות, נאר א מציאות. אבער אין פונקט פון [לא ברור]
03:37 לעשות, וה[לא ברור], השם והציור, באים בתומכי תמימים — זה דווקא [לא ברור]. איפה זה
03:37 טאן, און דער [לא ברור], דער שם און ציור, קומט אין תומכי תמימים — איז דוקא [לא ברור]. ווי איז