פנינים מר' מיילך – הרב אלימלך צוויבל ע"ה · קטע 31 · ב׳ כסלו תשפ״ה · 3:45
כוח המחשבה
תיאור הפרק
וורט של חסידים.
השמע המקורי · הערך על הרב אלימלך צוויבל בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע, ותרגום מכונה לעברית. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 אבל הביטול ש[לא ברור] אצל חסידים [לא ברור]. כתוב: ״וירא הוי׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה״. מה פירוש ״ורחל עקרה״? רחל היא מלכות. מלכות היא עולם הדיבור. לדבר, לדבר זה לא קשה. לחשוב היא לא רוצה. לאה היא מחשבה. ביטול אין פירושו: אני [לא ברור] בשליחות של הרבי כבר יותר מעשרים שנה. ישבתי בישיבת תומכי תמימים [לא ברור]. הרי יכולתי להמשיך לשבת בכולל וללמוד [לא ברור], ובזה להיות בביטול, ואני נוסע בשליחות של הרבי. מה אעשה במשך השנים האלה בכולל? [לא ברור] לתת כל מה שרוצים. על כך נאמר: ״וירא הוי׳ כי שנואה לאה״ — היא לא רוצה לחשוב; היא לא רוצה לעסוק במחשבה. המחשבה היא דבר הפקר: כל אחד חושב מה שהוא רוצה, מה שעולה לו בראש. להחזיק את המחשבה, להיות בעל הבית על המחשבה, כדי שלא להיגרר לדברים שלא צריך להיגרר אליהם. ממילא לא עושים בדיבור ובמעשה עניינים שהם היפך הרצוי. מחשבה היא הלבוש הראשון, והיא היסוד לדיבור ולמעשה. כולם יודעים שמה שאדם חושב בא אחר כך לידי דיבור ומעשה. וכשאדם שוקע עוד ועוד במחשבה, בעניינים בלתי רצויים, הוא גורר בדרך הזאת את האדם כולו לעניינים שהם היפך, היפך ממה שאדם צריך להיות. הוא מקלקל את עצמו; לא ברוחניות — בגשמיות הוא מקלקל את עצמו.
00:00 אבער דער ביטול וואס [לא ברור] ביי חסידים [לא ברור]. ס'שטייט: „וירא הוי' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה.“ וואס איז דער פשט „ורחל עקרה“? רחל איז מלכות. מלכות איז עולם הדיבור. רעדן, רעדן איז נישט שווער. טראכטן וויל זי זיך נישט. לאה איז מחשבה. ביטול מיינט נישט: איך האב [לא ברור] שליחות פון רבי'ן נאך מער ווי עשרים שנה. איך האב געזעסן אין ישיבה תומכי תמימים [לא ברור]. איך קען דאך זיצן נאך אין כולל און לערנען [לא ברור], מיט דעם אויף זיין ביטול, און איך פאר אויף שליחות פון רבי'ן. וואס וועל איך טון ביז די יארן אין כולל? [לא ברור] געבן אלץ וואס זיך וויל. זאגט מען: „וירא הוי' כי שנואה לאה“ — זי וויל זיך נישט טראכטן; זי וויל זיך נישט טראכטן מחשבה. מחשבה איז א זאך וואס איז הפקר: יעדער איינער, וואס ער וויל, וואס ס'פאלט אים אין קאפ, טראכט ער. האלטן די מחשבה, זיין בעל־הבית אויף די מחשבה, אזוי נישט אריינפאלן אין זאכן וואס מ'דארף נישט אריינפאלן. במילא טוט מען נישט אין דיבור ובמעשה ענינים וואס זענען היפך. מחשבה איז דער ערשטער לבוש, און דאס איז דער יסוד פון דיבור ומעשה. אלע ווייסן אז דאס וואס א מענטש טראכט, קומט שפעטער אין דיבור ומעשה. און ווען א מענטש פארטיפט זיך נאך אין מחשבה, אין ענינים בלתי רצויים, שלעפט ער אויף דעם וועג דעם גאנצן מענטש אין ענינים היפך, היפך פון וואס א מענטש איז. ער מאכט זיך קאליע; נישט ברוחניות — בגשמיות מאכט ער זיך קאליע.
01:46 הוא חדל להיות אדם. כולם יודעים: אם אדם שקוע יותר מדי במחשבות כאלה שהן היפך הרצוי, אולי אי אפשר לראות זאת, אבל הוא שוקע במחשבות כאלה — מה קורה בסוף? הוא מאבד את החוש שלו, הוא מאבד את האנושיות שלו. אבל היא לא רוצה לתת לעצמה [לא ברור] מחשבה. מחשבה היא [לא ברור]. אני אומר שעניין הביטול מתחיל כשיושבים בתומכי תמימים. שם יש העניין של לבטל את עצמך, אבל להתבטל, להתבטל. כשהיא באמת רוצה להגביל את עצמה, היא רוצה לחשוב ולא לחשוב, ולעצור את המחשבה שאינה ראויה, זהו ״וירא הוי׳ כי שנואה לאה״ — היא לא רוצה [לא ברור]. נעשה [לא ברור]. דיבור, לדבר: בחורים מדברים בינם לבין עצמם דברים יפים, דברים חסידיים. מדברים על מה שהרבי עשה, על מה שאדמו״ר הריי״צ [לא ברור] — טוב מאוד, טוב מאוד. אבל אתה יודע על מה הם מדברים? הם מדברים על מה שהיה אצל חסידים [לא ברור]. סיפור כזה סיפרו אצלנו בין התמימים. ו[לא ברור], ולמה [לא ברור]. שבחורים ידברו על העניינים האלה — טוב מאוד, טוב מאוד. אבל זאת, זאת לא תכלית העניין. מי שמצליח בשליחות באמת יותר, הוא מי שבהיותו בישיבה [לא ברור] ביטל את עצמו. ביטול, זהו העניין — אפילו ביטול נמוך הוא השורש בביטול הראשון
01:46 ער ווערט אויס מענטש. אלע ווייסן: אויב א מענטש איז צופיל פארטיפט אין מחשבות אזעלכע וואס זענען היפך, אפשר קען מען עס נישט זען, אבער ער פארטיפט זיך אין אזעלכע מחשבות — וואס איז אין דער סוף? ער פארלירט זיין חוש, ער פארלירט זיין מענטש. אבער זי וויל זיך נישט לאזן [לא ברור] מחשבה. מחשבה איז [לא ברור]. זאג איך, אז דער ענין פון ביטול פאנגט זיך אן בשעת מ'זיצט אין תומכי תמימים. איז דא דער ענין פון זיך מבטל זיין, אבער זיך מבטל'ן, בטל'ן. אז זי וויל זיך טאקע באגרעניצן, זי וויל זיך טראכטן און נישט טראכטן, און באהאלטן די מחשבה וואס טויג נישט, איז דער — „וירא הוי' כי שנואה לאה“ — זי וויל זיך נישט [לא ברור]. ווערט [לא ברור]. דיבור, רעדן: בחורים רעדן צווישן זיך פיינע ווערטער, חסידישע ווערטער. מ'רעדט וואס דער רבי האט געטאן, וואס דער פריערדיקער רבי האט [לא ברור] — זייער, זייער גוט. אבער ווייסטו וואס זיי רעדן? זיי רעדן וואס איז געווען ביי חסידים [לא ברור]. אזא סיפור האט מען דערציילט ביי אונז ביי תמימים. און [לא ברור], און פארוואס [לא ברור]. איז בחורים זאלן רעדן וועגן די ענינים — זייער, זייער גוט. אבער דאס, דאס איז נישט דער תכלית פון דער זאך. דער וואס איז מצליח אויף שליחות, מער באמת, איז בשעת זיינדיג אין ישיבה [לא ברור] זיך מבטל געווען. ביטול, דאס איז דער — אפילו א נידעריקער ביטול איז דער שורש אין ערשטן
03:35 ביטול. [לא ברור] הוא השורש בעילוי שלה. ביטול של דבר נמוך הוא אותו [לא ברור].
03:35 ביטול. [לא ברור] איז דער שורש אין איר עילוי. ביטול פון א נידעריקער זאך איז דער זעלבער [לא ברור].