פרק 285 - הרבי מברדיצ'וב ובעל הגוף.

00:01 הרבי ה-- הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק מתאר לנו כאן את החיים החסידיים במובנים מסוימים, ואני אקרא כאן כמה קטעים שקשורים לזה. כל זה קשור לסיפור של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, שכרגע נמצא עם החסידים ועם בעל הגוף בתפילת ערבית, כאשר הוא ניגן את הניגון הדרמטי הזה שמספר את סיפור ירידת הנשמה אל הגוף. ועכשיו הרבי יוסף יצחק מתאר לנו קצת את החיים החסידיים שמסביב לזה. הוא מספר הוא כך: "בהיותי באמריקה בשנות תרפ"ט ותר"ץ, כלומר אלף תשע מאות עשרים ותשע, אלף תשע מאות שלושים, בבואי במגע עם אנשים שונים, צעירים ומבוגרים, עשה עליי רושם מיוחד מה שזרם החיים יצר קווי אופי שונים, טובים ולא טובים, וביטויים שונים, קצרים, חריפים ומדויקים. למשל, כאשר סוחרים או סתם אנשים מדברים אודות מישהו ורוצים לציין כמה רכוש והון יש לו, משתמשים בביטוי כמה הוא שווה. זה שווה עשרת אלפים שקלים, זה שווה מאה אלף. הביטוי כמה הוא שווה, עד כמה שלא יהיה מצחיק, היה הוא מאפיין את חיי העולם הנוכחי, שלדאבון ליבנו מעריכים כל אדם לפי גודל הונו ורכושו. נחזור לסיפור של הרבי האמצעי שאומר עצביהם כסף וזהב. העצביהם כסף וזהב גדל באלף אחוזים במשך מאה וחמישים השנים האחרונות. הדעה הבלתי נכונה שמעשי ידי אדם הם המביאים לו את הכסף והזהב, דעה זו הציפה מדינות שלמות ושימעה את עיניהם של מאות אלפי אנשים. אבל במאומת החיים הגדולה שבעולם קורות תופעות ואירועים כאלה המביאים למהפכה בחיים, מפקחים את כל השיכורים והמטושטשים ויוצרים אוויר טוב. בנוסף לכך, הטל והמטר של תורת החסידות שהתפתחה על ידי רבותינו הקדושים ועל ידי מאות אלפי חסידים במשך מאה וחמישים השנים האחרונות, יש בכוח הטל והמטר הזה לפתוח את סתימת

02:45 המוח ואת סתימת העיניים ולפרוץ את הסתימות של הלב והאוזניים, שיתחילו להבין ולהרגיש, לראות ולשמוע את האמת הטהורה של חיי האדם בעולם. למעשה כל אחד יודע שהוא אורח נוטה ללון בעולם בלבד, וכל אחד היה רוצה להעמיד לעצמו מצבת זיכרון. בטבע בני אדם שאדם רוצה שיזכרו אותו, שלא ישכחו עליו. כולם מציבים לעצמם מצבות. אחד מציב מצבה בשדה בבית העלמין, אחד מציב לעצמו מצבה בעיר, הוא מקים בית מדרש, הוא מקים בית כנסת, ישיבה או מושב זקנים. מי שמקים לעצמו מצבה מתה בבית העלמין כדי שילדיו וקרוביו ידעו היכן נקבר העפר והאפר שלו. אבל יש מי שמקים לעצמו מצבה חיה, חדר, ישיבה, קיבוץ של תלמידי חכמים. כולם רוצים שתהיינה עליהם מצבות, כולם רוצים שיהיה להם זיכרון, שיזכרו אותם לכל הפחות, שלא ישכחו עליהם. וחלק גדול של האנשים שוכחים שכל אחד מהם מקים לעצמו במו ידיו מצבת זיכרון. כל מעשה רע, ישמרנו השם, שאדם עושה, נברא ממנו מלאך רע, ובכל מעשה טוב נברא מלאך טוב. נחזור למלאכים. המלאכים יודעים מה שנעשה בעולם הזה, אבל הנשמות אינן יודעות כלל מה הוא העולם הזה. הן אינן יודעות לא את הרע ולא את הטוב של העולם הזה. ולכן הסדר של ירידת הנשמה אל הגוף הוא שמאוצר הנשמות מובילים את הנשמה דרך גן העדן, ושם נודע לה מהו העולם הזה. כאשר הנשמה באה לגן עדן והיא רואה את נשמות הצדיקים כפי שהן בהיכלות שלהם, את התנאים האמוראים, הגאונים והצדיקים ותלמידיהם. פעם דובר בהסבר מה שאומרים עלמא עילאה כעלמא תתאה. כלומר העולמות העליונים דומים לעולם התחתון שלנו, כמו שבעולם הזה התחתון מוקף כל רבי וכל צדיק בתלמידיו ובחסידיו, כך הדבר גם בעולם העליון. חובה ומצווה

05:18 מצד אהבת ישראל לפרסם שכל בני ישראל בכל מרחבי תבל ידעו שמי שלומד בישיבה בעולם הזה ומי שמקושר לצדיק בעולם הזה יזכה לאחר אריכות ימים ושנים להיות בישיבתו במסיבתו של רבו בעולם הבא. ועכשיו מגן העדן מובילים את הנשמות דרך מדורי הגיהינום ומראים להם את עונש הרשעים, ואומרים להם שאחרי שהן עצמן הנשמות רואות את שכר הצדיקים בגן עדן ורואות את עונש הרשעים בגיהינום, יש להם בפני האדם שאליהם יורדות לתוך גופו, הבחירה באיזו דרך ברצונו ללכת. ולכן קל מאוד לתאר לעצמנו את צער הנשמה כאשר היא עוזבת את אוצר הנשמות והיא מתגלה בעולם בשרי פרוע הנקרא עולם השקר. למה עולם השקר? העולם הזה נקרא עלמא דשקרא. עולם השקר. שכן כל הנמצא בעולם הזה הבשרי משקר. העולם משקר. הגשמיות הרי שקר, שכן המציאות האמיתית היא החיות הרוחנית ולא המציאות הגשמית. המציאות הגשמית מכסה על החיות הרוחנית וגם אנשים משקרים. אין אדם יודע מה בליבו של חברו. כל אחד מתהלך וסודו בקרבו, בחסרונותיו הפנימיים שרק הוא עצמו יודע אותם, והוא עושה כל אשר ביכולתו שהזולת לא ידע מהם. ולכן כמה מר וקשה לנשמה נסיעתה וירידתה מעולם האמת העליון לעולם השקר. ובבואה לעולם הזה עולם השקר, היא נופלת בידי היצר הרע, המשתמש בכל מיני התחכמויות לפתות את האדם ולמשוך אותו אל תוך הגשמיות והחומריות. נו, נתאר לעצמנו באיזה מצב איפה נמצאת אז הנשמה, אותה נשמה רוחנית שירדה לעולם הבשרי, ועכשיו מושכים אותה בכוח אל תוך תאוות העולם הזה. ונחזור לניגון הרבי מברדיצ'וב בתפילת הערבית. ניגון ההכנה של הרבי מברדיצ'וב לפני המילים "והוא רחום" של תפילת ערבית צלצל כמרש אבל המלווה את הנשמה ברכבת היגון שלה מאוהלי הטוהר של אוצר הנשמות אל תהומות

08:13 החושך המלוכלך של עולם השקר הבשרי. אבל זהו רק החלק הראשון של הניגון השייך למילים "והוא רחום" עד למילים "ולא יעיר כל חמתו". אבל החלק השני של הניגון, שהוא קול מבשר בהתלהבות של שמחה על המילים "השם הושיע המלך יעננו ביום קוראנו". החלק הזה של הניגון מבטא את חסד השם הגדול שעוזר לכל מי שרוצה להיות עובד השם. ועכשיו, אחרי שהבנו את הניגון שניגן הרבי מברדיצ'וב, ואחרי שאנחנו מבינים פחות או יותר את פירוש המילים ש"והוא רחום השם הושיע", יכולים אנו להמשיך בסיפור. לאחר שהרבי מברדיצ'וב שר את כל הניגון בלי מילים, התחיל לומר את המילים "והוא רחום יכפר עוון". בליווי אותו ניגון, כל מילה התאימה לניגון האבל והחזירה את הלב, הריאות והכבד. בעל הגוף המנהל, בעל הבית שמהניגון בלי המילים כבר היה שבור כולו לא יכול לסבול יותר. וכאשר הרבי מברדיצ'וב סיים את המילים "ולא יעיר כל חמתו" בקול דממה דקה האחרונה של קלות הנפש נפל בעל הגוף על הארץ בעווית פראית שהחרידה את כל הנוכחים. הרבי מברדיצ'וב לא שם ליבו לכך והמשיך לומר "השם הושיע המלך יעננו ביום קוראנו" עם החלק השני של הניגון בקול שמחה ותקווה טובה, ולאחר מכן המשיך בתפילתו כדרכו בקודש. היהודים שבאו מהכפר וכן העובדים הגויים של האחוזה היו מבולבלים מכל מה שאירע, ועל כל הגויים נפלו אימה ופחד לפני הצדיק הגדול, הרבי מברדיצ'וב. רק בשלב הזה התחילו התלמידים להבין, אותם תלמידים שהצטרפו אל הרבי מברדיצ'וב לנסיעתו, שכל הנסיעה של רבם הייתה בגלל בעל הגוף. הם הבינו שמתחולל כאן פדיון שבויים מהדרגות התחתונות ביותר, אבל בשום אופן לא יכלו להבין כיצד מגיע לגוי, הם חשבו שבעל הבית הוא גוי, כיצד מגיע אליו ניצוצות כאלה

10:50 קדושים שעל הרבי לפדות ולהעלות. הם חשבו לעצמם שבוודאי בעל הגוף הוא גלגול של נשמה גדולה, והרבי מוסר את נפשו לפדות אותה. כאשר סיימו להתפלל ערבית והרבי מברדיצ'וב הרי ישב בתענית והשעה הייתה כבר די מאוחרת, וביודעם התלמידים את מנהגו של הרבי בתיקון חצות, העזו התלמידים להיכנס אל הרבי מברדיצ'וב ולבקש ממנו שיאכל משהו. ויהודי הכפר הסמוך רצו להיכנס אל הרבי מברדיצ'וב ליחידות, אבל הרבי אמר שאין הוא יכול לקבל אותם היום. ובינתיים נהיה אחרי חצות הלילה והרבי מברדיצ'וב סגר עצמו בחדר. בעל הגוף ביקש את היהודים ומשפחותיהם להתכבד במאכל ובמשתה שהגיש לפניהם, והיהודים שוחחו ביניהם על המהפכה שהתחוללה כאן. גם נפטרו מהקליפה השחורה וצורר היהודים ההמן הפך לגמרי את עורו. תלמידי הרבי מברדיצ'וב, בשמעם את דיבורי היהודים, התחילו להתעניין במתרחש כאן, והיהודים סיפרו להם שזה מספר שנים, מאז הגיע הרשע המרושע אל הפריץ בתור מנהל האחוזה, גירש את כל היהודים שהתפרנסו מסביב לאחוזה. הרשע הביא איתו מגרמניה כלב שחור שהיה מתנפל על כל יהודי שעבר דרך האחוזה או אפילו מחוץ לאחוזה, והרבה יהודים נושכו על ידו. התלמידים, בשמעם את כל הסיפורים, הבינו את הנעשה כאן והיו מודאגים ביותר. הם הבינו שנערכת כאן מלחמה רוחנית גדולה. הרבי עוסק בפדיון שבויים של נשמה גבוהה ומי יודע כיצד יסתיים הדבר. ובינתיים ניגש אחד התלמידים אל החדר בו שהה הרבי מברדיצ'וב כדי להאזין לתיקון החצות שעורך הרבי. ומה מאוד נשתומם לראות את בעל הגוף שוכב על הארץ, ראשו לעבר דלת החדר, פניו לעבר הרצפה ובוכה מעומק הלב. בראותו מחזה זה נפל על התלמיד אימה ופחד, והוא יצא מיד וסיפר על כך לחבריו התלמידים. הם רצו כולם לשם ובראש ובראשונה סגרו את הדלתות כדי

13:25 שאנשי הבית ועובדי האחוזה לא ייכנסו לשם. הם חששו שמא הגויים יעשו משהו. במיוחד פחדו שמא ידע הדבר לכומר שלדברי היהודים היה מחבריו של בעל הבית, והכומר עלול להעליל עלילה. עברו כמה שעות. בעל הבית נכנס אל החדר בו שהו תלמידים, עיניו נפוחות מבכי. התלמידים, בראותם את בעל הבית, נפחדו מאוד והתרחקו ממנו. הם פחדו שיהיה כאן משהו לא חיובי. בעל הבית הבין שאנשי הרבי מתרחקים ממנו, וביידיש גרמנית משובשת מעורבת במילים פולניות, התחיל לספר להם על עצמו שהוא יהודי מלידה. הוא שירת בצבא, הגיע להיות אחד משומרי הסף בחצר המלך וכל כך התרחק עד ששכח על יהדותו, ולאחר מכן התחיל לשנוא יהודים עד שהעונג הגדול ביותר שלו היה להרע ליהודים. ואתמול, כאשר הוא ראה את העגלה עם היהודים מתקרבים לביתו, התמלא בשמחה גדולה שכן יהיה בידו להרוג כמה יהודים והתחיל לירות עליהם. אבל האקדח לא ירה, ובטעות הרג את כלב ההצלחה שלו. הבין שמתרחש כאן דבר פלאי. ועכשיו אומר להם בעל הגוף החלטתי לחזור ליהדותי, ופרץ בבכי עמוק וביקש והתחנן שהם ילמדו אותו מה לעשות, ושיפעלו על הצדיק שהוא יעשה אותו יהודי. תוך כדי שיחה זאת שמעו התלמידים שהרבי מברדיצ'וב פותח את דלת חדרו. אחד התלמידים ניגש, ורבי לוי יצחק שאל אם יש בסביבה נחל כדי לטבול בו לפני התפילה. אחד מיהודי הכפר הסמוך אמר שבכפר שלהם ישנו מקווה. הרבי מברדיצ'וב הורה להכין מיד את העגלה כדי לנסוע אל הכפר. בעל הגוף, בשמעו שהצדיק עומד לנסוע, הורה לרתום את הכרכרה שלו עם ארבעה סוסים. אבל הרבי מברדיצ'וב סירב לנסוע בכרכרה - בכרכרת בעל הגוף ונסע בעגלה שלו. יהודי הכפר התמלאו ברעש של שמחה. הרבי מברדיצ'וב נוסע אל המקווה שלהם. משם הלך

16:00 הרבי הגיע אל אחד מוותיקי וזקני הכפר. שם היה מניין של יהודי הכפר. כמנהגו של הרבי מברדיצ'וב הוא שמע את המניין מתפלל ותיקן. לאחר מכן המשיך את תפילתו ביחידות. לאחר התפילה למד את שיעוריו עטוף בטלית ובתפילין. גם בעל הגוף המנהל של אחוזת החווה או האחוזה הגיע אל הכפר, ובהיותו ידוע כאדם רע ומושחת מידות עורר הדבר רעש גדול בין כל התושבים. כאשר ראה שכל יהודי הכפר התאספו ביום חול רגיל ומתפללים בשמחה רבה כמו בחג הגדול ביותר, עשה עליו הדבר רושם כביר. ובהכירו זה כמה שעות את התלמידים, ביקש מאחד מהם להראות לו כיצד להניח טלית ותפילין. לווה מאחד התלמידים טלית ותפילין וסידור, והלך לביתו להתפלל. כאשר סיים הרבי מברדיצ'וב להתפלל, קיבל את כל יהודי הכפר ביחידות. חשבו שתערך גם סעודה, אלא שהרבי מברדיצ'וב מיהר מאוד וטעם משהו והורה לבעל העגלה לרתום את הסוסים ומיהר לנסוע ביחד עם התלמידים. לפני שנסע נכנס בעל הגוף מנהל האחוזה אל הרבי מברדיצ'וב ושהה בחדרו זמן ממושך. התלמידים רצו מאוד לדעת ולשמוע את המדובר, אבל הדלת הייתה נעולה. כאשר שבו אל ברדיצ'וב הזהיר הרבי את התלמידים שלא לספר לאף אחד מכל מה שאירע. כעבור זמן קצר עזב המנהל את האחוזה. אף אחד לא ידע לאן הלך. כפי שסיפרו, קיבל מבעל האחוזה הגדול סכום כסף גדול תמורת נכסיו הרבים והלך למקום בלתי ידוע. אבל לאמיתו של דבר הוא הלך לברדיצ'וב, וחוץ מאותו קומץ תלמידים שהשתתף בנסיעתו האמורה של הרבי מברדיצ'וב לא ידע אף אחד ממנו, ובמשך הזמן נעשה לאחד המקורבים ביותר אצל הרבי מברדיצ'וב והקים את אחת המשפחות המכובדות ביותר בעיר ברדיצ'וב. ממשיך ומספר לנו רבי יוסף יצחק. למדרגה גבוהה כזו בתשובה יכול להביא חוש

18:36 הציור. האדם הזה, שבסיפורו ובדיבורו על האימה והפחד הנופלים על החייל הפשוט שעליו להיכנס אל הקיסר, הוא חי מחדש את מה שהוא מספר ונופל מתעלף. זה שיש לו חוש ציור כזה יכול להגיע לדרגות נעלות בעבודה. ועכשיו אומר רבי יוסף יצחק מבינים את ביטויו של אביו הרבי הרש"ב, שאמר כשהוא מבין את העניין. הרי לאחר שהוא מבין אותו הוא מתעכב להעמיק דעתו בעניין ומסתכל בציור במוחו על ההשכלה כמי שמסתכל בציור נאה.