פרק 283 - בעל הגוף מספר על כניסתו לקיסר.

00:01 המשך הסיפור על חשיבות חוש הציור. בעל הגוף, בעל הבית של האחוזה, יהודי שהתרחק מיהדותו, מספר לחבריו השיכורים על הכניסה אל הקיסר. "ובעל הגוף החל לספר ולהסביר להם כאשר על שר המאה להיכנס אל שר האלף נופל עליו פחד, וכאשר על שר האלף להיכנס אל שר המחנה, שר על עשרים אלף אנשי חיל נופל עליו פחד ומורא יותר גדולים. וכשעל שר המחנה להיכנס אל שר המחנות שתחת הנהגתו עשרה מחנות של עשרים אלף נופל עליו פחד ומורא עוד יותר גדולים. וכאשר על שר המחנות להיכנס אל שר הצבא הממונה הראשי על כל שרי הצבא נופל עליו פחד ומורא עוד יותר גדולים. וכאשר על שר הצבא להיכנס אל שר המלחמה, המורא והפחד גדולים עוד יותר. כאשר על שר המלחמה להיכנס אל הקיסר נופלים עליו האימה והפחד הגדולים ביותר. בעל הגוף סיפר על כך ברצינות כזו שראו שהוא חי את כל המהלך. הוא מרגיש בתוכו את כל אשר הוא מספר, כאילו הוא בעצמו הולך משר אחד למשנה, והוא חי מחדש את המוראים והפחדים הגדולים כפי שפירט אותם. ועכשיו תארו לכם", אומר בעל הגוף לחבריו השיכורים, "כאשר חייל פשוט צריך ללכת בשליחות משר המאה אל שר האלף, ושר האלף שולח אותו אל שר המחנה, ושר המחנה שולח אותו אל שר המחנות, ושר המחנות הוא שולח אותו אל שר הצבא, ושר הצבא אל שר המלחמה. כל זה אותו חייל פשוט. שר המלחמה מצווה על אותו חייל פשוט להיכנס אל הקיסר. אין בכוחכם לתאר לעצמכם את מידת האימה והפחד הנופלת על אותו חייל פשוט. ובסיימו את התיאור התעלף בעל הגוף. חבריו של בעל הגוף התבלבלו. הם הכירו היטב את חברם כאחד בריא, בעל לב חזק.

02:44 פתאום שיארע לו דבר כזה שיתעלף. הם עוררו אותו מהתעלפותו. כאשר התאושש אמר להם כאשר תיאר את החייל הפשוט שהוטל עליו להיכנס אל הקיסר, הוא חי את הדבר כאילו הוא בעצמו הוא אותו החייל הפשוט ועליו נופלים אותם אימה ופחד, דבר שלא היה בכוחו לשאת. המאורע עם הכלב נודע מיד באחוזה. כולם נבהלו ממה שאירע. הנחמה היחידה הייתה שבעל הגוף בעצמו הוא זה שירה בכלבו. אותו מנהל האחוזה, בעל הגוף נודע כאדם תקיף מאוד על כל דבר פעוט היה מעניש קשות. כשהבחין שאחד המשרתים צחק בקול, היה מצווה ללקותו. כולם ידעו שהכלב היה יקר לו ממאוד. הוא העמיד משרת מיוחד להאכיל את הכלב, לשמור על זמני שתיית החלב, אכילת הבשר, רחיצה וניקוי. אנשי האחוזה גם יכולים לספר שגרף גדול אחד רצה לקנות את הכלב בכסף רב, ובעל הגוף לא הסכים אפילו לשמוע על זה. הוא היה רגיל לומר תמיד שמאז שהוא רכש את הכלב הוא מצליח בכל. בכל מקום בו היה לוקח איתו את הכלב. והנה פתאום קורה כזה דבר שהוא בעצמו יורה שלא בכוונה בכלבו האהוב. הסיפור על כל פרטיו נודע מיד בכל הסביבה, איך שמנהל האחוזה רצה לירות פעמיים בעגלה בה ישב הצדיק הרבי מברדיצ'ב עם תלמידיו, והאקדח לא ירה ושלא בכוונה ירה בכלבו האהוב. במרחק חצי קילומטר מהאחוזה היה כפר גדול. בכפר הזה חיו שלוש משפחות יהודיות, וכאשר הם שמעו שהרבי מברדיצ'ב עובר בסביבה ונמצא בביתו של מנהל האחוזה, הצטערו מאוד על שהרב לא התעכב בבתיהם. ובינתיים ירד היום השעה שש שבע בערב. אותם יהודים עדיין הסתפקו והיססו האם ללכת לאחוזה לראות את הרב או לא. הם פחדו להיכנס לאחוזה, אבל מכיוון שלא ידעו להיכן נוסע הרבי

05:07 מברדיצ'ב וייתכן הדבר שעוד מעט קט ייסע לדרך הראשית הרחבה ואז בוודאי שלא יעבור דרך הכפר שלהם. החליטו לגשת לאחוזה. כולם לבשו בגדי שבת. הילדים הגדולים יותר נלוו ואת הילדים הקטנים נשאו על ידיהם, וכך יצאו כולם לדרך לעבר האחוזה, אל הרבי מברדיצ'ב. שלוש המשפחות מנו למעלה משלושים נפשות, אנשים, נשים וטף. הילוכם לעבר האחוזה עורר מהומה רבה בתושבים הגויים של הכפר הם לא הבינו להיכן הולכים היהודים לבושים בבגדי חג, אך מיד נודע להם שהצדיק הגדול מברדיצ'ב נמצא בסביבה ומתעכב בביתו של מנהל האחוזה. שמו הקדוש של הרבי מברדיצ'ב היה כל כך ידוע ומכובד בכל הסביבה, שרבים מהגויים הלכו גם הם לראות את הצדיק. היהודים לקחו איתם מי מקל ומי שוט כי פחדו מהקליפה השחורה, כפי שקראו היהודים לכלב של המנהל, שהרבה פעמים חטפו ממנו נשיכה אמיתית. אמנם כל כלבי החווה היו כעסנים ורגזנים ולא הרשו לאף אחד לעבור את החווה בלי מלווה, אבל לכלב השחור היה טבע מיוחד. בגוי לא היה מתגרה, היה מסתפק בכמה נביחות, אבל על יהודי היה מתנפל ונושך. כל כלבי החווה לא היו יוצאים משטח החווה, אבל הכלב השחור היה יוצא גם משטח החווה, מתנפל על האנשים ונושך עד שאנשי החווה היו מרחמים ומריצים אותו הביתה. לכן הכתירו אותו היהודים בשם הקליפה השחורה. כאשר הלכו לעבר החווה ומתוך פחדם מהקליפה השחורה, השגיחו שהילדים לא ילכו ברגליים יחפות ושלכל אחד יהיה מקל ביד. הרבי מברדיצ'ב מתפלל מנחה. בעל הגוף מתהלך מבולבל, ניכר עליו שהוא חי מחדש חוויה מיוחדת ולא מוצא מקום לעצמו. היה ניכר עליו שהנזק עם הכלב לא אכפת לו בכלל, שכן הוא הורה לאחד המשרתים להעביר את הנבילה ליער ולקבורה שם. דבר

07:35 זה באמת הדהים את כולם. תפילת המנחה של הרבי מברדיצ'ב, בוודאי עם הכוונות הגורמות להעלאת זכרונות, כפי הסיפור הידוע מהרבי מוהר"ש, סיפרנו את זה בזמנו, גרם למהפכה בבעל הבית. אחרי זמן מסוים שהתהלך טרוד ביותר, ניגש בעל הבית אל התלמידים והתעניין בהתנהגותו של הרבי מברדיצ'ב. ובינתיים הולכים היהודים לעבר החווה והם פוגשים במספר מהכפר שעבדו בחווה. הגויים סיפרו להם שעובר כאן צדיק אחד שהיה צריך להתפלל. עצר ליד ביתו של המנהל וביקש רשות להתפלל שם. המנהל התרגז מאוד, תפס באקדחו כדי לירות בצדיק והאקדח לא ירה ובלי כוונה ירה בעצמו בכלב והרג אותו במקום. כאשר שמעו היהודים שנפטרו מהקליפה השחורה, הבינו שאין זה דבר פשוט כל כך שהרבי מברדיצ'ב רצה להתפלל מנחה דווקא בביתו של הצורר, שלא הרשה לאף יהודי לעבור על סף ביתו וחוותו. כולם הבינו שמשהו נעלה יארע כאן והמשיכו דרכם ביתר שמחה. כאשר הגיעו אל החווה והם נפגשו במשרתים, והם סיפרו להם עוד הפעם את כל מה שקרה עם עוד פרטים גם סיפרו להם שהמנהל של האחוזה, בעל הבית, הביע את רצונו שהצדיק ילון בביתו. ובינתיים התחילה השמש לשקוע והתחיל להחשיך. היהודים נגשו לבית בו שהה הרבי מברדיצ'ב. כאשר ראו התלמידים את היהודים, יצאו אליהם והיהודים ביקשו מהם לפעול אצל הרבי מברדיצ'ב לקבל אותם ליחידות. ובעל הבית, בראותו את היהודים יתמלא שמחה והורה לכבד אותם במשקה, בבירה, בדגים מלוחים ובפירות. וכך הגיע זמן תפילת ערבית. והרבי מברדיצ'ב אמר שצריכים להתפלל ערבית, והוא בעצמו התפלל בתור שליח ציבור. לפני שהרבי מברדיצ'ב התחיל לומר את התפילה, הוא נכנס לדבקות חזקה וניגן ניגון. בתחילה ניגן את הניגון בעצבות עמוקה ובתחנונים, כמי שבוכה ומבקש רחמים מעומק הלב, דבר שחדר לליבות של

10:29 כולם. לאחר מכן היה בשמחה גדולה ובהתלהבות עד לקלות הנפש ממש. ולאחרי שסיים את הניגון אמר הרבי מברדיצ'ב את המילים "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו". את זה הוא אמר עכשיו עם החלק הראשון של הניגון שהוא ניגן קודם. הוא אמר את המילים האלה בעצבות עמוקה ובתחנונים. הדבר הזה עורר את הלבבות של כל הנוכחים והמילים "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" הוא אמר עם החלק השני של הניגון בשמחה גדולה ובהתלהבות.