פרק 279 - הצלחת האדם תלויה במחשבה חיובית.

00:01 אני אספר פה עוד שני סיפורים שקשורים לרבי הרש"ב. סיפורים שמראים לנו את האווירה של הימים ההם ואת האתגרים שבהם הרבי הרש"ב היה צריך לעמוד. בעיר פוצ'פ, פלך צ'רניגוב, גר איש אחד שמו חזנוב, בעל בעמיו ולו עסקים גדולים בקבלנות במסילות ברזל. קנה גם אחוזות ויערות ויפרוץ האיש ויגדל במאוד ויפתח סניפים מבית מסחרו בעיר עם קייב, חרקוב ופטרבורג. הגביר הזה, חזנוב, היה חסיד ובכל שנה ושנה היה בא עם בנו ושני חתניו לליובאוויטש ושוהה שם כמה ימים. שומע דברי תורה, סופג את ריח דרכי החסידות, מבקר את אבי הרב הקדוש הרש"ב ושואל עצתו בעסקיו. מבקר גם את היכלי ציוני קברות אבותינו רבותינו הקדושים. הוא התוודע עם החסידים הזקנים והאברכים שישבו שם לשם חסידות בליובאוויטש ואז נסע חזרה לביתו וכך נמשך שנים רבות. מר חזנוב כבר הזקין ובנו וחתנו מר קיסין התחילו מנהלים את העסקים והכל עלה יפה עד שהגיע שנת תרס"ד. שנת משבר כללי במסחר הקבלנות אנחנו מדברים על אלף תשע מאות וארבע. כשנה נאבק בית המסחר של חזנוב עם המצב ומבלי יתחשב בהפסדים הגדולים, מילא בית המסחר את כתבי החוזה עם הנהלות מסילות הברזל עד אשר אפס כוחו. ואז בא מר חזנוב הזקן עם חתנו מר קיסין ומנהל בית המסחר הראשי בליובאוויטש, אל הרבי הרש"ב להתייעץ איתו איך להיחלץ מן המיצר. אחרי חשבון מדויק יצא שאם ימכור מר חזנוב את יערותיו, את אחוזותיו, את בתיו אשר בקייב ובחרקוב, יוכל לשלם רק ארבעים אחוזים מחובותיו ולכן התפלגו בדעותיהם והתווכחו. מר חזנוב אמר שצריכים למכור הכל ולשלם לבעלי החוב כל מה שאפשר, ומר קיסין והמנהל הראשי אמרו שצריכים לשלם רק חמישה עשר אחוזים ובעודף הסכום לעשות מסחר וקניין. כאשר

02:53 הביאו את דבריהם לפני אבי, כך מספר הריי"צ, לפני אבי הרבי הרש"ב בכה מר חזנוב ואמר עשרים שנה הייתי קבלן מצליח והרבה עשרות משפחות יהודים מצאו מחייתם בעסקיי ולבסוף עליי לכרוע שמיטה. טוב מותי מחיי כי מתייאשו מלראות עוד טוב בחייו. אמר לו אבי הרבי הרש"ב, בגן העיר בווינה, בעיר וינה ישנם כמה דברים מפליאים, ביניהם ישנו גלגל גדול גבוה ועל צדדיו תלויות מרכבות בהן יושבים אנשים. המרכבות הן מזכוכית משובצות בפסי ברזל, כדי שהיושב בהן יוכל לראות לכל רוח שירצה. כאשר הגלגל מתחיל להסתובב, עולות המרכבות מן הארץ וכאשר הן מגיעות לגובה ידוע יכולים לראות למרחק רב, ואז הגלגל ממשיך להסתובב והמרכבות יורדות למטה וכך מתגלגל הגלגל והמרכבות עולות ויורדות. אמרו חכמינו זכרונם לברכה גלגל חוזר הוא בעולם, הגלגל מתגלגל ומרכבותיו עם רוכביהן עולים ויורדים. מטבע האדם, כשהוא במרום מרכבת גלגלו רוחו טובה עליו והכל קליפת השום כנגדו. שוחק ומיטיב ליבו. ובאמת אינו אלא שוטה, כי מרכבתו תלויה בגלגל המתגלגל ומי שמרכבתו יורדת למטה בוכה ובאמת אינו אלא שוטה, כי מרכבתו קבועה בגלגל המתגלגל. אומר הרבי הרש"ב למר חזנוב יעזור השם יתברך ויבוא אותו היום הטוב אשר מרכבתו שלך תתרומם. שוב אומר אבי הרבי הרש"ב למר חזנוב הסירו כל עצב מליבכם, התחזקו באמונתכם ואימצו את ביטחונכם בהשם יתברך. ואתם, אמר למר קיסין ולמר בוס גרשו את הייאוש ושימו לבבכם בחשבון מסחרי. באיזה אופן אפשר לקחת עוד עסקי קבלנות? והשם יתברך יהיה בעזרתכם ויזמן לכם עסקים טובים. מר קיסין ומר בוס עשו כדברי אבי הרבי הרש"ב ולא עברה שנה ובית מסחרו של מר חזנוב עמד על גובה מסחרי איתן. ועכשיו סיפור נוסף. קצת שונה במהותו ובתוכנו. בשנת

06:01 תרס"ו אלף תשע מאות ושש היו פוגרומים ברוסיה. זה הייתה תגובת המלכות הרשעה על מעין מרידה שהייתה בשנת תרס"ה. מה הייתה אותה מרידה? באספת הרבנים שנערכה בווילנה בשנת תרס"ה והממשלה דרשה מאספת הרבנים שהרבנים יחליטו שרבנים ומלמדים יהיו מלומדים בלימודי חול עד למידה מסוימת. והרבי הרש"ב אמר כך יהיה מה שיהיה, אך זה לא יהיה. באותה אספה היה יושב ראש הרב הגאון רבי טבע לקצנבויין[?], וגם היה שם הרב הגאון רבי דוד מקרלין, ובאמצע האספה שאלו את הרבי הרש"ב אם הוא רוצה לומר משהו, והוא אמר עדיין לא. שאלו גם את הגאון רבי חיים מבריסק אם הוא רוצה לומר משהו, וגם הוא אמר שעדיין לא. הרבי הרש"ב ביקש אז מהגאון רבי חיים מבריסק שהרבנים הקשישים יכתבו בסמיכות לרבנים שהם נותנים שהנסמך הוא ירא שמיים באמת. והגאון רבי חיים מבריסק כתב אז מכתב אל הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי לדקדק בנתינת סמיכות לרבנים צעירים בנוגע ליראת שמיים. ולפני נעילת האספה ביקשו שוב מהרבי הרש"ב לומר משהו, אבל הוא לא רצה. כן, שאלו שוב את הגאון רבי חיים מבריסק אם הוא רוצה לומר משהו. גם הוא לא רצה. הגאון רבי חיים לא היה מסודר בזה, למרות שבעצם היה מסודר בענייניו, אבל בעניין שמירת סדר האספה לא היה שם לב לכך. אם רצה היה מדבר בכל זמן. כשראה הרבי הרש"ב שגם הגאון רבי חיים נמנע מלדבר, אמר כיוון שהרב מבריסק אינו רוצה לדבר, אדבר אני. עמד הרבי הרש"ב ואמר לא מרצוננו הלכנו מארץ ישראל ולא בכוחות עצמנו נחזור לארץ ישראל. אבינו מלכנו יתברך הגלה אותנו והוא יתברך יגאלנו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ויושיבנו קוממיות על ידי משיח גואל צדק לארצנו הקדושה

08:39 במהרה בימינו אמן. אבל זאת צריכים לדעת כל העמים שעל פני האדמה שרק הגופים שלנו נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות, אבל נשמותנו לא נמסרו בגלות ובשעבוד מלכויות. עלינו לומר גלוי לעין כל, שכל אשר נוגע לדתנו, לתורה ולמצוות למנהגי ישראל אין עלינו בני ישראל שום בעל דעה ושום כוח כפייה כפייה אסור שינוצל לשם כך. עלינו להכריז בכוח העקשנות היהודית החזק ביותר במסירות הנפש היהודית בת אלף השנים. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. דבריו החמורים של הרבי הרש"ב עשו רושם חזק. באסיפה היו שני נציגים מהמלכות. האחד היה משומד והשני פרופסור ללשונות המזרח באקדמיה והבין שפת היידיש. הם רשמו כל מה שהרבי הרש"ב אמר. כאשר סיים הרבי הרש"ב בדבריו אלה התעלף ומיד אסרו אותו ורק בערבותו של החסיד רבי שמואל גוראריה, שנתן שטר בסך עשרת אלפים רובל של החסיד רבי שמואל מיכאל טריינין, שגם כן נתן לה עשרת אלפים רובל, ושל מר לוין, עשיר גדול שהעמיד את עצמו ואת בני ביתו ואת כל רכושו כערבות. רק כך לא לקחו את הרבי הרש"ב למאסר, ואף על פי כן עמד כל הלילה חייל ליד דלת חדרו. מאוחר יותר, בשנת תע"ר עטר[?] רצתה המלוכה הרוסית לחדש את הגזרה האמורה של המלמדים והרבנים, ורצתה לוותר שלא יצטרכו להזדקק לרבנים מטעם, אלא שהרבנים בעצמם יהיו מלומדים. כל הרבנים כמעט רצו להסכים לכך באומם מתוך ייאוש מה לעשות? אבל הרבי הרש"ב אמר זה לא יהיה. למרות שבין הרבנים מטעם ישנם כאלה שיודעים ללמוד וביניהם גם כמה יראים. סבר הרבי הרש"ב שבעניין של השתדלות כשצריכים לדבר למלכות או בעניין של רישום זה שייך לרב מטעם. אבל בשאלה של שולחן ערוך צריכים ללכת אל רב אמיתי. ישנו

11:21 אמנם שולחן ערוך, אבל צריך להיות שולחן ערוך חי וזהו הרב. השר לאותם עניינים היה אז סטוליפין. הוא היה רשע גדול. כאשר הגיע אליו משלחת של רבנים לא רצה מצד רשותו להסתכל עליהם, ואף על פי כן, לפי ערך רשותו, לא הרה כל כך ליהודים. בחרו אז בוועד של שבעה רבנים, והוא ביקש סטוליפין ביקש משר הפלך שאת הרבי הרש"ב ואת הגאון רבי חיים מבריסק לא יבחרו באותו ועד, אבל שר הפלך ענה לו שזה לא יכול להיות ושניהם נבחרו בוועד השבעה. נוסף על ועד מצומצם זה של שבעה היה גם ועד רחב יותר של הרבה רבנים. אמר הרבי הרש"ב אז למרות שהמן לא קיים יותר, אבל מחשבת המן עדיין נשארה עמך שמם[?]. לאחר מכן איימו נציגי השלטון שאם הרבנים לא יוותרו הם כבר הכינו מאה ושניים פוגרומים בערי ישראל. על כך ענה הרבי הרש"ב, "מכך אין אנו מפחדים כלל, כיוון שאין על כך גזרה העליונה חס ושלום." אז סידרו ועדות בהרבה ערי ישראל לשמור ולהשתדל במקומות הנכונים ולהודיע במקומות הנחוצים על המצב. את הוועדות כינו ועדות מכבי אש כדי שלא ייפול עליהם חשד מצד הממשלה. ונמשיך ונספר על הנהגתו של הרבי הרש"ב. מספר בנו הרבי יוסף יצחק. בשנת תרס"ח, כלומר אלף תשע מאות ושמונה למספרם חלו שינויים בהנהגתו של הרבי הרש"ב נשמתו עדן. וכל ראש השנה מספר הרבי הריי"צ היה אבי הרבי הרש"ב נוהג לסדר את השופרות לפני התקיעות. על שולחן הקריאה היו מונחים שלושה שופרות, אחד מהם ארוך ביותר והיה של המהר"ל מפראג, ועל אף שכמה פעמים קצרו אותו בגלל סדקים שנתגלו בו היה עדיין ארוך. והסדר היה כך. אבי הרבי הרש"ב היה מניח מטפחת לבנה ועליה מטפחת

13:59 אדומה ועליהן השופרות, והיה מכסה אותם במטפחת לבנה. בשנים הראשונות היה מכסה אותם בפינות המטפחות האדומה והלבנה התחתונות, אבל ברוסטוב לא נהג כך, ויכול להיות שזה היה בגלל החולשה שחש בידיו, ואילו היה צריך לעשות זאת היה זה נעשה שלא במהירות הדרושה, ואנשים זרים היו מרגישים בכך, ומשום כך לא עשה זאת כלל. לפני הברכה היה הופך את הצד הרחב של השופר לצד הימיני, כדי שמיד באמירת הברכה יהיה מוכן לתקוע. אומנם באותה ראש השנה תרס"ח ביום הראשון לא סידר את השופרות. לומר שהוא שכח ברור שאין לכך מקום. השינוי השני שראיתי אי אפשר לי כעת לספר לכם. כעבור זמן שאלתי את אבי על השינוי השני ואמר לי לאחר מכן חייך ואמר יותר אין לך מה לשאול. שאלתי על מה שלא סידר את השופרות ואמר לי קשה להעמיד על חלומות. נבואה גם כן נקראת חזיון, אבל זה שונה. ואילו חלום גלוי כזה אבי אמר לי אבי הרבי הרש"ב אמר לי ביום ראשון של ראש השנה אין הוא. אנחנו מסבירים שהוא הכוונה על השטן. צריך לדעת שהולכים לתקוע שופר לברכה, הרי הולכים לקיים מצוות עשה ובפני מצווה יש לו לאותו שטן דרך ארץ. ואילו בדין הרפיה, כלומר ביום השני של ראש השנה הוא מבולבל מהתקיעות והתפילות, אז מותר לו לדעת. ומאז נהג אבי שלא לסדר את השופרות ביום ראשון, כי אם ביום השני של ראש השנה. ואני מרשה לעצמי להסביר שמה שהרבי הרש"ב כאן זה שהאבא שלו, הרבי מוהר"ש בא ואמר לו את הדברים האלה. בנוסף לכל זה, בשנת תרס"ט, כלומר שנה יותר מאוחר אחרי חנוכה, הרבי הרש"ב כתב מכתב לחברת יק"א ודרש מהם לסדר בתי חרושת בתחום המושב כדי להמציא

16:43 עבודה לפועלים יהודים, והוא שלח את המכתב גם לרבי דוד מקרלין, לרבי אליהו חיים מלודז' ולרבי חיים מבריסק ולרבי חיים עוזר מווילנה. אחרי שכולם חתמו על המכתב הוא שלח אותו ליק"א. הוא עורר גם את האחים יעקב ואליעזר פוליאקוב גם כן לתת פרנסה ליהודים. ההצעה של הרבי הרש"ב והדרישה שלו התקבלה ובנו בתי חרושת לאריגה ולטביעה בדוברובנה שבפלך מוהילוב, וכאלפיים פועלים יהודיים עבדו שם.