פרק 275 - "החייל" של בית דוד.

00:01 אנחנו ממשיכים לשמוע את השיחה הדרמטית של הרבי הרש"ב כשהוא מדבר אל תלמידי ישיבת תומכי תמימים, ומסביר להם את המלחמות הרוחניות שהתנהלו לקראת ביאת המשיח. אומר להם הרבי הרש"ב כך, "היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. הסדר בגשמיות שעל איש הצבא להיות בריא, לא רק שלא יהיה בעל מום, כי אם בריא ברמ"ח איברים ושס"ה גידים. כדי שאיש הצבא יוכל להיות חייל טוב, עליו להיות בריא. כך הסדר הוא בגשמיות, וודאי שכך הסדר הוא גם ברוחניות. על איש הצבא שזקוקים לו למלחמת בית דוד להיות בריא. לא מספיק שהוא איננו בעל מום ברמ"ח איברים, שהם רמ"ח מצוות עשה, ובשס"ה גידים שהם שס"ה מצוות לא תעשה. עליו להיות בעל כוח וחזק בעבודת השם יתברך וביראת שמיים. חסידות קוראת לחוזק כזה בשם איתן. איתן פירושו חזק וקשה. בחוזק ישנן כמה דרגות, חזק וחזק יותר, אבל בקשיות אין דרגות. זה קשה שאין קשה ממנו. זאת אומרת שהקשיות ביראת שמיים היא במידה כזו שכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו. כלומר, הוא בעל מסירות נפש אמיתי. ושום מניעות, שום עיכובים, שום ניסיונות לא יפריעוהו בעבודתו. איש הצבא הזה הנו אותו חייל במלחמת בית דוד שיכול להציל, ואכן יציל את מצב בני ישראל מידי אויבי השם וחורפי עקבות משיחך, וזאת על ידי הרבצת התורה ביראת שמיים ועל ידי התעוררות לתשובה. כדי להיות איש הצבא במלחמת בית דוד, מן ההכרח לכתוב תחילה גט כריתות לכל העניינים הגופניים, לכל הנוהגים של האדם הבעל ביתי, ולהתמסר להנהלת תומכי תמימים, המחנכת ומדריכה אנשי צבא לקראת מלחמת בית דוד. חכמינו אומרים שלפני ביאת המשיח יהיו חבלי משיח. חבלי המשיח יהיו גם בגשמיות וגם ברוחניות, ולפי שיעורי חכמינו הזמן הזה

03:12 יהיה מאויים מאוד." ממשיך הרבי הרש"ב ואומר, "תמימים, כלומר תלמידי הישיבה, הנחות ברוח העולם גם של אלה ששומרים תורה ומצוות. הם קרירות ומריחות בכפירה, שכן בין קרירות לכפירה מחיצה דקה ביותר. ואלה שלא זכו, והם מסוממים בגאווה מחידושי התורה שלהם, ומוצאים כמה מאמרי חכמינו ז"ל, המקררים את עצמם ומקררים גם את האחרים בפשטות של תורה, ואומרים שתורה יש ללמוד מתוך פשטותו של השכל האנושי. הרי כתוב שה' אלוקיך אש אוכלה הוא, אלוקות היא אש. ללמוד ולהתפלל צריכים מתוך התלהבות הלב, שכל עצמותיי תאמרנה דברי ה', בתורה ובתפילה. כאשר חסיד לומד תורה צריך להיות חקוק במחשבתו הפנימית שהתורה היא חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. ובכל יום ויום צריכים הדברים להיות בעיניך כחדשים. ומה להלן, כלומר במתן תורה עמדו היהודים באימה וביראה, ברתת ובזיע. גם הוא צריך להיות באימה וביראה, ברתת ובזיע. לחסיד יש יראת כבוד אמיתית כלפי נותן התורה, ברוך הוא. כאשר חסיד מתפלל חקוקות, חקוקות בפנימיות מחשבתו המילים "דע לפני מי אתה עומד". ישנם בתי כנסיות מסוימים שעל עמוד התפילה כתוב "דע לפני מי אתה עומד". כלומר העמוד צריך לדעת לפני מי הוא עומד. אבל בבתי הכנסת החסידיים לא כתוב המילים האלה. הן חקוקות במוח ובלב של החסיד. לענות אמן. לענות אמן יהא שמיה רבא. לומר ברוך הוא וברוך שמו זה בשביל חסיד עולם ומלואו. על החסיד להרגיש ולחוש, ואכן הוא מרגיש את אל מלך נאמן שזהו ראשי התיבות של האמן. על חסיד להרגיש ולחוש, ואכן הוא מרגיש את פירוש המילים של ברוך הוא וברוך שמו, שזה אתה הוא השם לבדך שלפני הצמצום. ברוך הוא זה אתה הוא. ברוך שמו זה שם השם שלפני הצמצום. וכאשר החסיד מתבונן

06:07 על כך מגיע הוא למסקנה שאתה הוא השם לבדך. כל אלה שלמדו ולומדים חסידות בהעמקת הדעת לא כדרכם של חסידים בעלי בתים ששותים קפה או ציקוריה בשבת בבוקר וחוטפים מבט בתורה אור בליקוטי תורה, ושוכחים על מאמר רבי שמעון בר יוחאי. כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות. הם גם שוכחים על המאמר הידוע "כל האומר דבר בשם אמרו ייראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו". כאשר לומדים תורה או ליקוטי תורה, הרי שפתותיו של אדמו"ר הזקן, של אדמו"ר האמצעי, של הסבא הרבי הצמח צדק דובבות אז בקבר. בזמן שלומדים תורה אור או ליקוטי תורה, הנה בעלי השמועה, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והסבא הרבי הצמח צדק עומדים על ידו ואפילו לפחות שבפחותים שבעדת החסידים לא תהיה גסות כזו לשבת ולשתות קפה בשעה שנשמות קדושות של הרבנים הקדושים עומדים לידו? אמנם בעלי הבתים החסידים הם לא אשמים. לסביבה הקרה של עולם מצוות אנשים מלומדה יש השפעה רעה עליהם. כל דבר מתקרר אצלם. לומדים בקריאות, מתפללים בקריאות, מנגנים בקריאות, רוקדים בקריאות. ים הקרח, הכל קפוא. אפילו הדופק החסידי דופק אצלם בחלישות ובחצי עילפון. חסידות צריך ללמוד בחיות, בלי רעש חיצוני, בלי קולי קולות, אבל בחיות פנימית. עיקר עניינו של לימוד החסידות הוא שהלימוד יהיה הדעתא דנפש, כלומר הנפש שלא תבין. הוא לומד חסידות לשם עצמו, לא בשביל החסידות. ישנם טיפשים שלומדים חסידות בגלל חסידות. הם חושבים את עצמם למבינים. הם למדו כמה עשרות מאמרים ומפטפטים על שדות ויערות כרכים. בסברות בטן פרועות הם מסבירים עניינים חסידיים. תלוש הדבר שהם לומדים חסידות. זאת אומרת שהחסידות תהיה חסידות, לא שהם יהיו לחסידים. אבל לימוד החסידות האמיתי שהלימוד יביא את הלומד להיות

08:48 חסיד זה מהם והלאה. בעלי ההבנה המוטעית שכוונתם בלימוד החסידות אינה אלא לשם ההבנה בלבד של ענייני השגה אלוקית, ולא בשביל עבודת השם. הם נשארים עמי הארץ בלימוד החסידות ובידיעת החסידות. הם גם יורדי תחתית גיהנום בזה ובבא, ואני שונא אותם ומרחם עליהם. אני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעורר רוח ממרום שיחזרו בתשובה ותשובת המשקל. חסידות צריך אדם ללמוד בשביל עצמו שהחסידות תלמד אותו איך להיות ירא שמיים באמת ואיך להיות עובד השם באהבה וביראה ולהתנהג בכל העניינים במידות טובות כפי שהוא על פי התורה. אלה שלומדים חסידות בעיון, בעומק הדעת, יודעים את ההבדל שבין הצמצום הראשון, שאור אין סוף ברוך הוא צמצם את עצמו כביכול לבין הצמצומים של סדר ההשתלשלות. שהצמצומים של סדר ההשתלשלות הם עניין של מיעוט. לפני הצמצום מאיר הרבה אור ועל ידי הצמצום מתמעט האור. אבל הצמצום הראשון הוא בדרך של סילוק האור שאחרי הצמצום הוא אור אחר לגמרי. זהו ההבדל בין מיעוט לבין סילוק. מיעוט פירושו אותו האור, אבל הוא במיעוט ובאיכות ובכמות. סילוק פירושו שיש הבדל מהותי בין האור שלפני הצמצום לבין האור של לאחר הצמצום. מהי הכוונה של המאציל, הקדוש ברוך הוא, בצמצום הראשון? נשמות ישראל ימשיכו על ידי העבודה של תורה ומצוות את אותו אור אין סוף ברוך הוא שלפני הצמצום אל לאחר הצמצום. זהו עיקר השיחה של הרבי הרש"ב בפני תלמידי התמימים, ואנחנו נמשיך בתיאור החיים החסידיים. קורה שהעשיר של העיירה, שאומנם שלא בפניו קוראים לו רבי יעקב הנגיד. עכשיו הוא הנגיד הזה, העשיר הזה נכנס להתוועדות חסידית. עכשיו יושבים שם כל מיני חסידים והחסיד מוטל הקבצן שמתפרנס ומתעסק באיסוף כספים, והוא אוסף אותם בשביל לחם לאביונים, מלביש

11:44 ערומים, ביקור חולים. מוטל פונה אל העשיר ואומר לו יענק'לה, בוא הנה ומתיישב לידו. או כשחתנו של הרב, כן, אדם חשוב, העילוי הצעיר אליעזר המחדש משכלו נכנס לבית מדרש חסידי ונתקל בכנופיה חסידית. ראש המדברים הוא שלוימה, המלמד החסידי שלוימה דער געלער, כלומר הג'ינג'י, עולה על הבמה והם אומרים בשמחה פנו מקום ללייזער כמחדש. כאשר אומרים את המילים האלה, זה נותן מכה כללית לגסות הרוח של העשיר או לגאווה של ידיעת התורה של בנו של הרב. אוקיי, אז זה התחלת העניין. מכה לגאווה. אבל לאחר הביטול הכללי צריך לבוא סדר של בירור פרטי, לברר את הטוב והרע שבעשירות, שכן הרי מלמעלה נותנים לעשיר את העשירות שלו כדי שהוא יוכל לעשות בדברים בעשירות שלו דברים טובים להחזיק ידי לומדי תורה, לתמוך בנצרכים, לתת גמילות חסדים, לחלק צדקה ביד רחבה. צריך להסביר לו את הזכות הגדולה שזיכו אותו מלמעלה שביכולתו לפעול גדולות ונצורות בחיזוק התורה ומעשים טובים בצדקה. זהו הצד הטוב שבעשירות. יחד עם זה קיים גם הצד הרע שבעשירות. זה העניין של שמנת עבית כשית. העזות מאשר העשיר יענה עזות. העשירות עושה אותו לעיוור. הוא לא רואה את מהותו העצמית. הוא לא רואה עד כמה שהוא נעשה שפל וגס רוח. להיפך, העשירות עושה אותו בעיני עצמו לחכם ולמדן. הוא מחפש לעצמו ייחוסים שונים, מביע דעה על הרב, על השוחט, על המלמד. איך יש ללמוד בחיידרים, איך יש ללמוד בישיבה? שוכח הוא אותו עשיר, שהוא למעשה עם הארץ. הדעה שלו בדברים האלה אין בה ממש. הוא בעצמו יכנה את עם הארץ העני המתערב בענייני רבנות ובבעיות תורניות בשם משוגע. אבל על העם ארצות שלו הוא שוכח לגמרי. למעשה, הרי הוא אותו עם הארץ

14:25 כמו אותו עני, אבל לעני הוא קורא בשם משוגע, ולעצמו הוא קורא בשם חכם. צריך להסביר לאותם עשירים המשתמשים בעשירותם שלא לפי הכוונה האמיתית לשמה נתן להם הקדוש ברוך הוא את העשירות שעליהם לדעת את האחריות הגדולה המוטלת עליהם, ואשר הם בעצמם מביאים לידי כך שהעשירות היא לרעתם. אותם עשירים המנצלים את העשירות למטרות הרצויות, זאת אומרת להרבצת התורה להחזקת לומדי תורה לגמילות חסדים. יש להם פירות בעולם הזה וקרן קיימת לעולם הבא. אבל אותם עשירים שלא מנצלים את העשירות למטרות הרצויות ולפי הכוונה האלוקית לשמה ניתנה להם העשירות, לא זו בלבד שאין להם את הפירות של הקרן שהיא לעולם הבא, אלא יש להם את הפירות של אבדון לעולם הבא. העשירים המנצלים את עשירותם בהתאם לכוונה האלוקית על תורה וצדקה, הם זוכים ומזכים את הרבים. אבל העשירים שאינם מנצלים את עשירותם בהתאם לכוונה האלוקית, הם חוטאים ומחטיאים רבים. את כספם הם נותנים לאותם חיידרים מסוכנים שבהם מחללים את קדושת התורה, בהם המלמדים הם אפיקורסים. המלמדים לא לובשים ציצית, לועגים מדרשות חכמינו זכרונם לברכה, עושים את החומש הקדוש לסיפורי סבתא ומהנביאים הקדושים לספר של לימוד שפה. רחמנא ליצלן. המלמדים של אותם חברים מסוכנים, המלמדים של חברת מפיצי השכלה, עוקרים את האמונה מילדי ישראל ונוטעים בהם שנאה לתורה וליהדות. אותם תלמידי החיידרים המסוכנים בבתי הספר של חברת מפיצי השכלה הם, אומר הרבי הרש"ב, יהיו עוכרי הדת וצוררי ישראל במידה מרובה יותר מאשר הפוגרומיסטים המסוכנים ביותר, הפוגרומיסטים. ולכן עשירות היא אחד מהדברים שיש בהם מצד אחד עושר, מצד שני אסון. ברא הקדוש ברוך הוא עושר. העושר מהווה ניסיון גדול לאדם. כאשר יודעים מה לעשות בעשירות ומשתמשים בה לאחזקת התורה ולצדקה שעל פי

17:05 תורה, אשרי האדם הזה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. אבל כשלא יודעים מה לעשות בעשירות ומשתמשים בה למה שאסור על פי תורה, אוי ואבוי לו. ואותו דבר גם ביחס ללמדן ולגאון המחדש חידושים, שלאחר הביטול הכללי שעושים להם צריך לברר את הטוב והרע שישנם בלומדות ובגאונות, ולהסביר שעיקר ידיעת התורה הוא לדעת שהתורה היא חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, ולזכור תמיד את נותן התורה בתוך התורה.