פרק 257 - פתחיה "והנרות הגדולים".

00:01 המשך סיפורים על הרבי הרש"ב ועל החסידים של הרבי הרש"ב. אחד מחסידני, מחסידי הרבי הרש"ב שמו פתחיה והוא מהעיר חרסון היה פעם בשמחת תורה בליובאוויטש. באמצע ההתוועדות, כאשר הרבי התוועד עם החסידים ועם התמימים, היה אותו פתחיה מבושם קצת, והוא אמר בקול רם, "הרי הרבי אומר תמיד שאיננו עושה שום מופתים. הבה אספר לכם עובדה." הוא ממשיך פתחיה ומספר לחסידים ולתמימים. "בקיץ שעבר הייתי אצל הרבי ביחידות. לפני שיצא מחדרו אמר לי כך, 'הרי אתה סוחר ביערות ולפעמים מוכרח אתה להיות ביער כמה ימים רצופים. ולכן כאשר יגיעו ימי חנוכה אל תשכח לקחת אתך נרות חנוכה. קח אתך נרות גדולים.' כך היה. כאשר הגיע חג החנוכה היה עליי להיות ביער. נזכרתי בדברי הרבי ולקחתי איתי נרות חנוכה גדולים. הגעתי אל היער ואז התנפלו עליי שודדים, שדדו את כספי ורצו להורגני. התחלתי להתחנן לפניהם שיניחו לי לחיות, אבל הם אמרו שזה לא ייתכן, משום שאם ישחררוני אספר בוודאי במשטרה שנמצאים כאן שודדים ויתפסו אותם ולכן הם מוכרחים להרוג אותי. כל תחנוני היו לשווא וראיתי שהנה הגיע קצי. ביקשתי מהם שירשו לי רק להתפלל תפילת ערבית ולהדליק נרות חנוכה לפני מותי, משום שהיום חג חנוכה אצלנו ואנו מדליקים נרות. השודדים הרשו לי ברוב טובם להדליק את הנרות, ובעוד אני מדליק את הנרות עבר בצידי היער הפריץ. כאשר ראה אור מאיר באמצע היער, סטה מהדרך לראות מה שם. בידו היה גם אקדח. כאשר הגיע אלינו וראה את הגזלנים, אסר אותם ואני ניצלתי." סיפר זאת פתחיה לחסידים וסיים במילים, "האם זה איננו מופת?" הרבי אמר, "סיפור הוא סיפור." והנה עוד סיפורי. מספר הסיפורים רפאל כהן כותב שהוא נסע פעם עם הרב של כפר חב"ד,

03:13 הרב גרילי-- גרליק שליט"א ברכבת לתל אביב. תוך כדי נסיעתו סיפר הרב שלושה דברים שרפאל רשם אותם. דבר ראשון הוא כותב, הוא מספר שהוא כתב מכתב לרבי שליט"א ובסיום מכתבו בירך את הרבי בברכה, והרבי אמר לו כך, "מכיוון שכפר חב"ד יוסדה על ידי כבוד קדושת מורי וחמי", כלומר הרבי יוסף יצחק, "הרי הברכה של המרא דאתרא" כלומר של כפר חב"ד, "הברכה שלו חביבה עליי." ומכאן, אומר הרב גרליק, אתה לומד את גודל הביטול של הרבי שליט"א בפני חותנו האדמו"ר, שברכה של הרב של כפר חב"ד, שהוא הרבי בעצמו יסד, חשובה בעיניו. סיפור נוסף מעניין. בעיר דיסנא היה מלמד אחד שמו של המלמד ברוך יוסף קוזלינר. הוא היה נקרא בשם כולם ברוך יוסף המלמד. בניו למדו בתומכי תמימים בליובאוויטש ושם בעיר דיסנא היו כל הפקידים, הרופאים, השרים, המפקדים הצבאיים לוקחים שוחד מהסרסורים היהודים ומשחררים אנשים מהשירות הצבאי, וככה התנהגו שנים רבות. גם ברוך יוסף עסק בזה, אבל לא קיבל על זה שום תמורה. הוא עשה זאת רק עבור התמימים שנשלחו אליו מחברת פדיון שבויים. פעם אחת הייתה מלשינות ואז נשלחה משלחת מיוחדת מפטרבורג הבירה לעיר דיסנא, כדי לברר את אמיתות הדברים וכדי לפעול לפי ראות עיניהם. כאשר הגיע חברי המשלחת לדיסנא, נפל פחד גדול על כולם, משום שבמשך כל אותם שנים לא היה שם כמעט בית אשר לא היה מעורב בשחרור, בשחרור החיילים. חברי המשלחת התחילו לחקור ולדרוש בכל פרט ופרט ואסרו אנשים רבים, גם פקידים ממשלתיים וגם שאר תושבי העיר. וכל יום ויום הגיעו אל המשלחת מסירות והלשנות נוספות. זה מלשין את פלוני וזה מוסר את אלמוני וחברי המשלחת מבררים כל עניין לפי פרטיו. ברוך יוסף המלמד שלנו נפלה עליו

06:01 אימת מוות, משום שרבות עשה למען התמימים והוא נסע תכף ומיד לליובאוויטש. היה זה ביום של יחידות, שכן האדמו"ר הרש"ב היה מקבל ליחידות שלוש פעמים בשבוע בליובאוויטש, בימים ראשון, שלישי וחמישי, ובעוד הזה שזעולשה[?] היה מקבל ביום רביעי. כאשר הגיע ברוך יוסף לליובאוויטש ניגש לנחמן המשרת וביקש שיכניסהו ליחידות, ורב נחמן לא רצה אפילו לשמוע את דבריו. למה? מה פתאום להכניס אותך עכשיו ליחידות? הרי היית בא לרבי רק לראש השנה וגם אז לא תמיד נכנסה ליחידות. כאשר ראה ברוך יוסף שרב נחמן לא יכניס אותו ליחידות, כתב פתק אל הרבי שיש לו עניין נחוץ מאוד ורב נחמן לא מכניס אותו. שלח את הפתק לרבי בידי אדם שנכנס ליחידות. קרא הרבי בפתק ואמר לאדם שמסרהו לו, סלחנא ואמור לרב נחמן להיכנס. כשרב נחמן בא, ציווה עליו הרבי להכניס את רבי ברוך יוסף. רבי ברוך יוסף סיפר לרבי את כל הנעשה בדיסנא ושאל לאן הוא צריך לברוח. היה ברור לו שהוא חייב לברוח. לחזור לביתו אי אפשר משום שמיד יאסרו אותו, ולכן החליט להעתיק את מושבו לעיר אחרת. השאלה שלו לרבי הייתה לאיזה עיר? הוא לא ידע אם כדאי לעבור לקרמנצ'וג או אולי לפולטבה. הרבי הרש"ב שמע את דבריו, שקע במחשבות לרגע קט ושאל אותו שתי שאלות. א. האם אף אחד איננו יודע שנסעת לכאן? אמר המלמד ברוך יוסף, "אף אחד איננו יודע. אף אחד חוץ מאשתי?" שאל אותו עוד הרבי, "האם עשית מה שעשית באמונה?" ענה החסיד, "כן, באמונה." שקע הרבי במחשבות לרגע קט. אחר כך הוציא את שעונו מכיסו. הרבי הסתכל בשעון ואמר לברוך יוסף אני סבור שתספיק לתפוס את העגלונים, אבל במקרה ותאחר, חזור לכאן ואז ירתמו לך

08:32 את סוסי ותספיק לרכבת הנוסעת לדיסנה. סע לשלום-- סע לשלום לביתך והקדוש ברוך הוא יהא בעזרך. המלמד ברוך יוסף יצא מהיחידות וחשב לעצמו איך אני אסע לביתי הרי לא זאת שאלתי את הרבי. שאלתי את הרבי לאן לעבור לקמנצ'וק[?] או לפולטבה. אבל לא היה לו הרבה זמן להרהר בזה. הוא יצא החוצה לראות את העגלונים אם הם לא יצאו עדיין, והשיג אותם ברגע האחרון לאחר שהם כבר היו מוכנים לצאת. ולמחרת בבוקר היה כבר חזרה בביתו, ועכשיו יושב ברוך יוסף בביתו שבור ורצוץ ומצפה שיבואו לאסור אותו, משום ששמע שבכל יום ויום עוצרים אנשים נוספים. כל מי שהייתה לו שייכות כלשהי לפעולות אלה נאסר. לצאת מביתו פחד. הוא חשש להסתובב ברחובות שלא יראו אותו, וכך ישב בביתו מדוכא ונפחד. עברו ימים אחדים. הגיע אליו ידידו, החסיד רבי יעקב ראובן מלך, שגם בניו למדו בליובאוויטש, ואמר לו ברכת מזל טוב שהגיעה הישועה והוא מקווה שלא יעונה לו כל רע. אותו רבי יעקב היה סוחר בירקות מגני הירק שלו. היו לו גם גנות בחכירה, ולכן היה יוצא ונכנס בבתי כל הנכבדים שבעיר והפקידים הגבוהים בענייני המסחר. ועכשיו מספר הוא לברוך יוסף היה בביתו של סגן קצין גבוה כדי לעשות חשבון הירקות עם אשתו. כשהגיע לבית שמע בבית קולות בכי ויללות ושאל מה קרה. סיפרה לו אשת הסגן כמו שמספרים לידיד בית. לפני שנים רבות היה בעלה מקבל שוחד ועם הניירות היה עושה מה שחפץ. כל זה עשה ללא ידיעת השר. לאחר שנודע זאת לשר, התחיל הוא בעצמו לקבל שוחד ולעשות בניירות מה שחפץ, ונמצא שבשנים האחרונות היה הסגן נקי מכל חטא. ועכשיו, כשהגיעה המשלחת מפטרבורג לחקור, אסרו את השר ועוד רבים אחרים,

10:58 ובעלה נשאר במשרד יחד עם המזכיר. ישבו השניים במשרד ועבדו, מינו את כל דברי הדואר, המכתבים והניירות, למי הם שייכים, לאיזה חדר וכולי. בזמן שהם עשו את זה בכיסאו של אותו סגן היה מכתב שהוא בעצמו כתב, שהוא מלשין על המלמד ברוך יוסף קוזלינר. את המכתב הזה הוא התכונן להגיש לחברי המשלחת שהיו מגיעים למשרד כשעה לאחר שפתחו. אבל כאשר המזכיר מיין את המכתבים הוא הגיע למכתב שבו הלשינו על הסגן בעצמו, והיה כתוב בו כך למה גוי זה יהיה נקי? האם הוא בעצמו לא היה עושה כל דבר אסור לפני שנודע לשר? והיו שם הוכחות ברורות על הדברים. מעשה אחר מעשה, עוון אחר עוון, והוא שלח את כל זאת לחברי המשלחת. כאשר המזכיר קרא את המכתב, ישב מעבר לשולחן הסגן בעצמו. הראה לו המזכיר את המכתב של המסירה ואמר לו אתה בסכנה. הסגן בקראו את המכתב נבהל בהלה גדולה והתחנן לפני המזכיר שייתן לו את המכתב ולא ימסרו לחברי המשלחת. המזכיר פחד בתחילה להעלים זאת מהמשלחת, אבל לאחר הפצרות רבות נעתר לבקשת הסגן ומסר לידו את הנייר. אמנם ברגע שהסגן תחב את הנייר לכיסו נכנסו חברי המשלחת למשרד. נבהלו השניים מאוד ומרוב בהלה טעה הסגן טעות חמורה, ובמקום להגיש להם את כתב המלשינות שהוא הכין על המלמד ברוך יוסף, הוא הגיש להם את כתב המסירה שהיה עליו בעצמו. קראו את הכתוב בו ומיד אמרו לו אתה עצור. אסרו אותו והוא נמצא עכשיו כאן בבית הסוהר. המזכיר הבין מיד מה קרה כאן וסיפר זאת לאשתו, וכך הגיע הדבר לאוזני יעקב ראובן וביודעו יעקב ראובן את הצער הגדול של חברו ברוך יוסף, מיהר ובא לבשרו את הבשורה הטובה. ואכן, בסופו של דבר

13:16 נשאר ברוך יוסף שלם בגופו ובכל אשר לו.