פרק 255 - השגת גבול על ידי הרש"ב.

00:00 המשך הסיפורים על הרבי הרש"ב וחסידיו. היה חסיד בשם גבריאל כהן והוא ישב ולמד חסידות עם המשפיע מיכאל אלתר מנובל[?]. ועכשיו נכנס לבית היהודי בשם נחמן והתחיל לספר. זה עתה קיבלתי נזיפה מהרבי, הכוונה לרבי הרש"ב. והיה זה כך. בחור אחד מהישיבה נקרא להתייצב לצבא. היו לו שתי אפשרויות היכן להתייצב. הוא נכנס אל הרבי הרש"ב וסיפר לו על היתרונות והחסרונות שבשני המקומות שעליו שהוא יכול להתייצב. שואל הוא את דעת הרבי. הרבי הרש"ב הצביע על אחד מהמקומות ויעץ לבחור להתייצב שם. אבל אחרי שיצא הבחור מהרבי הרש"ב, הוא נזכר במעלה גדולה שיש למקום השני, והוא היה בטוח שאם הוא יספר לרבי הרש"ב את המעלה הזו שיש למקום השני, בוודאי ישנה הרבי הרש"ב בדעתו ויסכים למקום השני. ורצה להיכנס ולומר זאת לרבי. נחמן המשרת לא הרשה לו להיכנס שוב, אבל הסכים לבקשתו שהוא בעצמו נחמן יספר זאת לרבי וישאל אותו. הרבי הרש"ב כששמע זאת הרצינו פניו ואמר בקפידה, "וואס פרעגט מען איבער? מדוע שואלו שוב? אז איך האב געזאגט אזוי. אני אמרתי שזה כך. איז אזוי איז דאס וככה צריך להיות. און מען דארף נישט איבערפרעגן ולא מבקש-- ולא שואלים שנית." זה הסיפור. ועכשיו במוסקבה היה חסיד שהרבי הרש"ב שלח אותו לשם בתור משפיע ורב של החסידים ואנ"ש. קראו לו הרב אהרון בלינקי, או... צריך לבדוק את השם המדויק, מבוברויסק, שפעם אמר עליו הרבי הרש"ב, "א געשמאקער איד", יהודי נעים. אותו אהרון היה נוסע לליובאוויטש לעיתים קרובות, ופעם אחת כשחזר מליובאוויטש קיבל מכתב מהרבי הרש"ב שבו היה כתוב בערך ככה: "ראיתי על כבודו טלית עבודת מכונה ושמעתי מאדוני אבי מורי ורבי הרבי מוהר"ש שהוא שמע מאביו הרבי הצמח

03:03 צדק, שפעם אחת בחג הסוכות נכנסו לאדמו"ר הזקן לברך אותו בברכת יום טוב והאדמו"ר הזקן אמר את המילים הבאות: הייתי לוקח אתרוגי קורפו," שם של מקום, "כורך אותם בטליתות של עבודת מכונה ושורף אותם ביחד." ומה שהרבי מברדיצ'ב בירך דווקא על אתרוגים מקורפו? הנה בשבילו נפל גרעין וצמח והוא זה שבא לידו. וראיה מהרב המגיד נשמתו עדן שהיה ירא מרעם ולכן לא שמע רעם מעולם. כלומר לצדיק יוצא דבר שמתאים לו. זה לא אומר לגבי שאר האנשים. אדם אחד יהודי שהיה מאלה שמגיעים אל הרבי הצמח צדק, אשתו סבלה מכאבי ראש חזקים והוא נסע לרבי הצמח צדק וסיפר לו על כאביה של אשתו. אמר לו הרבי הצמח צדק "זאל זי וואשן דעם קאפ מיט הייסע וואסער". וכן היה. רחצה האישה את ראשה במים חמים בכל פעם שתקפו אותה כאבים והוקל לה. לאחר שהרבי הצמח צדק מסתלק, נפטר, חזרו הכאבים. רחצה ולא הועיל. בעלה בא לרבי מוהר"ש, בנו של הרבי הצמח צדק, וסיפר לו את כל העניין. נראה על פניו של הרבי מוהר"ש סחוק קל ואמר, "נו, אויב ס'העלפט נישט הייסע, זאל זי וואשן מיט קאלטע". אם המים החמים לא עוזרים, שתרחץ ראשה במים קרים. עשה אישה כך והועיל לה. וכך היה במשך כל ימיו של הרבי מוהר"ש. אבל אחרי הסתלקותו של הרבי מוהר"ש, עברו ימים רבים והאישה לא חלתה בכאבי ראש. אמנם כאשר חזרו כאבי הראש ורחצה את ראשה במים קרים לא הועילה. רחצה במים חמים לא הועילה. בעלה הגיע לרבי הרש"ב, בנו של הרבי מוהר"ש, וסיפר לו את הסיפור מתחילתו. נראה גם על פניו של הרבי הרש"ב סחוק קל ואמר, "נו, זאל זי צומישן הייסע מיט קאלט

05:48 צוזאמען" שתערבב את המים החמים והקרים יחדיו ובהם תרחץ את ראשה ואז הוקל לה. סיפור נוסף. בליובאוויטש למד זונדל בשן קוויצר[?]. היו סיבות שונות שהוא נטה מדרך הטוב, שכח על ליובאוויטש, אבל הקדוש ברוך הוא הטוב הרי לא ידח ממנו נידח. והיה אותו זונדל בעת צרה ולא ידע עצות בנפשו. ובא לרבי הרש"ב בליובאוויטש וכתב בפתק את שמו זונדל. כתב גם שהוא למד פעם בליובאוויטש. ולאחר מכן כתב את שאלתו כי כך היה המנהג. הרבי הרש"ב קרא בפתק ולאחר מכן שאל אותו ווער ביסטו? מי אתה? אמר לו אני פלוני בן פלוני שלמדתי בזמן הזה בליובאוויטש. אמר לו שוב הרבי הרש"ב איך קען דיר נישט? ווער ביסטו? אני לא מכיר אותך. מי אתה? הרבי הרש"ב חזר על זה מספר פעמים עד אשר הבין השואל למה רומזים דברי קודשו שהוא לא מכיר אותו, כי נשתנה ונעשה אחר והתחיל לבכות. ולבסוף נעשה בעל תשובה והיה מהאברכים היקרים ביותר. ופעם בהתוועדות בליובאוויטש סיפר את הסיפור הזה. וסיפור נוסף במוסקבה היה עשיר אחד שהיה לו בית מסחר גדול לבגדים שנים רבות. עכשיו הגיע יהודי אחר, עשיר גם כן. הוא הוסיף לבעל הבית של המבנה דמי שכירות על החנות ולקח ממנו את החנות. היהודי הראשון צעק ואין מושיע לו. פנה היהודי הראשון לחפץ חיים והבטיח לו סכום גדול לישיבתו באם יפעל אצלו לעזוב את דרכו הרעה. אבל החפץ חיים לא פעל מאומה, ואז פנה אותו אדם יהודי אל הרבי הרש"ב. אולי הוא יפעל עליו? הרבי הרש"ב כתב מכתב לאותו יהודי שני על ידי החסיד המפורסם לייב הופמן. כן, והמכתב נמצא שהעתיק מהמכתב של הרבי הרש"ב ואני מעתיק אותו וכך כתוב שם. אחרי דרישת שלום הטוב

08:42 קיבלתי מכתב מרב דב גלישי[?] שהוא צועק חמס על כבודו שהשיג גבולו והוסיף כסף על בית מסחרו ולקח אותו מאיתו. את הדבר הזה, כותב הרבי הרש"ב, שמעתי מפי אנשים דוברי אמת. ועברו מאז כמה חודשים ולא רציתי לטפל בזה מכיוון שיש להם תקווה בא-ל רב ואנשי צדק. ואמרתי בטח יעמדו בזה וידברו על ליבו לחדול מן הרעה הזאת וכבודו יקבל את האמת והצדק. אבל עכשיו, כאשר פנה אליי במכתבו אליי וכותב שכבר הזמין את כבודו לדין של שלושה אנשים, אבל כבודו פונה עורף לזה גם ביקש מהרב של המחנה שלהם והוא לא יכול לעזור לו. ולכן עכשיו במכתב הזה אני פונה לכבודו. אוי יושרו, ואיך שהתנהג בו, מאוד אתפלא על כבודו אשר יורד לחייו של חברו. בית מסחר אשר יסד איש כחמש עשרה שנים ויגע וטרח הרבה עד אשר שכלל את בית מסחרו ומשך אליו קונים מהעיר ומלחוצה לה. ועכשיו בא מישהו אחר ולוקח בלי עמל את יגיעתו של חברו ויהנה בה. זהו עוול גדול והיא אחד מהעקרים הגדולים ממצוותיה של תורה המאפשרים את עמנו לחיות בצדק וביושר. ואם חס ושלום לא יחיו בצדק וביושר. כלומר אם תוסר ההגבלה הזאת מאיתנו, הרי איש את רעהו חיים בלעו ויתחלל שם קודש בגזל ובחמס חס ושלום, אשר זה שנוא מאוד לה' אלוקינו ולא נחתם גזר דין של דור המבול אלא על החמס. רחמנא ליצלן וחפץ השם בנו שנהיה מאושרים בכל פרט. כי ישראל מאמינים באמונה שלמה אשר הפרנסה היא מהקדוש ברוך הוא, ולא העסק של משא ומתן הוא מקור הפרנסה, כי אם ההשתדלות, העסק היא רק כלי לבד לברכת השם אשר היא תעשיר. וכאשר הכלי היא נקייה וכשרה אז שורה בה ברכת

11:09 השם יתברך, ולזאת צריך כל אחד ואחד לראות אשר המסחר שלו יהיה בכשרות דווקא. ובפרט כבודו פיזר ונותן לישיבות לתלמודי תורה ולכל דבר שבצדקה. כאשר יהיה הכלי בהכשר אז דווקא יהיה מעשיו רצויים ומקובלים להשם יתברך. וכמו שכתוב לא תביא בית השם אלוקיך וכתיב שוחט השור כי ואדרבה בזה מתחלל חס ושלום ועוד מתחלל חס ושלום מהעושק והחמס. וכדאיתא במדרש רבה פרשת נח פרשה ל"א על פסוק מרוב השוקים ויתבונן כבודו מה הוא עושה נגד השם ונגד עם ישראל. ולא יתחלל חס ושלום לעיני עמים רבים אשר בטח מדברים בזה סרה וחס ושלום על הכלל כולו יצא. וכאשר כבודו יתנחם על הדבר הזה, יקדש בזה שמו יתברך ושם ישראל יתעלה ויתרומם. כבודו יוכל לתרץ עצמו אשר האדמיניסטרציה עשתה אבל יסלח לכבודו אשר תרגום: "פֿון וואָס איז עס אַזוי, אַפֿילו גוים נעמט מען ניט אַזאַ אופן אַרויס". כנראה משהו עם הגויים שלא צריכים לעשות את זה כך. והשם יתברך יתן בליבו לבחור בטוב כאשר הוא טוב לשמיים וטוב לבריות, ובזכות זה יטיב לו השם יתברך בכל מילי דמיטב ויצליח לו בגובריך. דורשים ממני לבוא למוסקבה להשתדל בכל עוז להטות לב כבודו בעזרתו יתברך למען שמו יתברך ויתעלה ולמען אחינו בני ישראל חס ושלום. ויחיו אחינו בני ישראל ביושר ובצדק, אבל מאוד כבד עליי הנסיעה ולכן מסרתי דבריי עם כבוד הרב החסיד לייבה הופמן, והנני מבקש את כבודו להטות אוזן קשבת לדברי וזה טובת כבודו בעזרתו יתברך. ובטוח אני בלב כבודו אשר ייתן מקום לדברי ובגלל הדבר הזה ירום השם יתברך קרנו וייתן לו השם יתברך פרנסה והצלחה ויעלה למעלה מעלה בעזרתו יתברך. כותב מספר הסיפור "עד כאן העתקתי ממכתב אדמו"ר

13:36 נשמתו עדן" כלומר מהרבי הרש"ב, "וכמדומה שהמכתב לא פעל עליו מאומה." וסיפור נוסף. בעיר נעוועל גר יהודי אחד שקראו לו זלמן דער הערינג, משום שהיה סוחר בדגים מלוחים. יום אחד החליט בעל ביתו למכור את הבית. רב זלמן לא ידע מה לעשות. מקום מתאים אחר היכן לגור לא היה לו, ואם יקנה עכשיו את הבית לא יישאר לו כסף לקנות דגים. לא ידע רב זלמן מה לעשות. נסע לליובאוויטש של הרבי הרש"ב, אבל הרבי הרש"ב לא היה ולכן נסע אל הרבי הרש"ב לנאות דשא וסיפר לו במה מתלבט ושאל אותו מה יעשה, רבי. אמר לו הרבי הרש"ב קנה גם את הבית וגם את הדגים. יצא החסיד, ר' זלמן, מהיחידות בהשתוממות רבה, כשהוא מהרהר בליבו אילו היה לי כסף לקנות את שניהם לא הייתי בא אל הרבי. לבסוף מצא עצה. הוא אמר בליבו אספר לבעל הבית את דברי האדמו"ר. אולי יסכים למכור בצורה כזאת שמחצית הסכום אתן לו במזומנים ואת המחצית השנייה בתשלומים, ובאותה דרך ינהג גם עם מוכר הדגים. וכך עשה. הוא סיפר להם את דברי הרבי ביחידות ושניהם נענו להצעתו. לאחר שנים רבות, בימי זקנתו, כשסיפר זאת, מספר הסיפור שסיפר זאת למחותני זלמן בוטמן שיחיה, סיים בשמחה ובבכי. לבסוף קניתי את שניהם, גם את הבית וגם את הדגים. טוב, זה ב...