פרק 254 - אימו של הרש"ב הרבנית רבקה.

00:00 סיפורים על הרבנית רבקה, אימו של הרבי הרש"ב, אשתו של הרבי מוהר"ש. בי' שבט תרע"ד, כלומר אלף תשע מאות וארבע עשרה, נסתלקה הרבנית הצדקנית מרת רבקה נשמתה עדן, והנה מספר סיפורים. כאשר הרבי הרש"ב היה אומר חסידות הייתה אימו הרבנית רבקה עומדת בעזרת הנשים ומאזינה לדבריו. בחג השבועות תרמ"ג, כלומר אלף שמונה מאות שמונים ושלוש, לאחר שהרבי הרש"ב אמר את המאמר, "וירד השם על הר סיני," שאלה אותו אימו הרבנית רבקה, "לכבוד מי אמרת מאמר השכלה שכזה?" ענה לה בנה הרבי הרש"ב, "נמצא כאן אברך אחד מז'בין והוא מבין." ובאותו חג השבועות היה שם הרב גרונם, שהיה משפיע ראשי בישיבת חב"ד תומכי תמימים. לפני שחלתה הרבנית רבקה היה זה ביום הקריאה, כלומר שקוראים בו את התורה, בחדר השני שבאולם הגדול בעת הגבהת ספר התורה, נפל הספר לארץ לא עלינו. כל המתפללים התענו. ומיד בימים הקרובים שלאחר מקרה זה נשמע שהרבנית רבקה חולה. בפקודת הרבי הריי"צ התחלנו לומר תהילים באולם. כל לילה ולילה לאחר חצות אמרנו את כל התהילים, וביום שישי ערב שבת קודש י' בשבט נפטרה. בנה הרבי הרש"ב לא היה אז בליובאוויטש וכל האחריות נפלה על נכדו הרבי הריי"צ, והוא היה במבוכה גדולה בעניין מקום הקבורה. להתייעץ עם אביו על ידי מברקים לא הייתה אפשרות, כי היה זה ערב שבת קודש ויום קצר, כך שהוא לבדו היה צריך להחליט אם להניחה באוהל הנשים, שם היה מקום מיוחד לכל הרבניות הצדקניות, או להניחה ליד האוהל הקדוש של בעלה וחמיה הצדיקים, כלומר הרבי מוהר"ש ואביו הרבי הצמח צדק. והרבי הריי"צ החליט לקבור אותה ליד האוהל של האבא והסבא. אמנם כאשר חזר אביו הרבי הרש"ב היה מרוצה מזה. אל הלוויה באו כל

03:06 אנשי העיר ממש, משום שכולם הוקירו מאוד את הרבנית בגלל צדקנותה וטוב ליבה. שמעתי הרבה מתושבי העיר צועקים בעת הלוויה, "אמא של העיר!" ועוד קריאות דומות. לאחר הסתלקותה נודע לנו רבות עליה, על עזרתה לעניים רבים, לחולים ועוד ועוד. היא הביאה טובה לעולם מבלי שידעו זאת. נכדה הרבי הריי"צ היה שבור ורצוץ בעת הלוויה. הוא הלך ובוסס בשלג ולפתע אבד לו מגף אחד, ובדרך חזרה ראינו שאין לו כוח לעמוד על רגליו ממש. עזרנו לו אני והתמים רב יצחק רסקין. החזקנו אותו בשתי זרועותיו משני הצדדים, וכך הלכנו עמו כל הדרך שאנו תומכים בו. בדרך דיבר כמו אל עצמו. אמר, "נלקחה עטרה ממשפחתנו." אחר כך אמר אורחת לשבת בגן עדן. כשחזר בנה הרבי הרש"ב ממסעו לליובאוויטש, ממסעו אל ליובאוויטש אמר, הולכים הרי לאוהל שילכו גם אל אמא. היא הרי הכירה את כולם. הרב גרונם חשב לעצמו אל מי הייתה כוונת הרבי הרש"ב שהכירה את כל תלמידי תומכי תמימים, או הכוונה שהכירה את הרבי הצמח צדק ואת בעלה מוהר"ש, והחליט ששתי ההשערות הן נכונות. בימי השבעה סיפרה בתה מרת דבורה ע"ה מויטבסק, שפעם באה אל הרבנית רבקה אישה אחת ואמרה בני חולה, ואני מבקשת שהרבנית תתן לי עבורו פירות, פירות מרוקחים. אמרה הרבנית רבקה למשרתת לתת לאישה מכל מיני המרקחת שהיו אצלה, והיא נתנה לה. אבל המשרתת חשדה באישה שהיא משקרת, ולכן היא הלכה בערב לביתה כדי לראות אם אמת הדבר שהילד הוא חולה. והנה ראתה שהילד בריא ועל השולחן יושבים אורחים, שותים תה עם מיני המרקחת של הרבנית. היטב חרה לה למשרתת שכך רימתה את הרבנית וסיפרה זאת לרבנית רבקה. כאשר שמעה זאת הרבנית רבקה אמרה לה, "נו, ברוך השם,

05:56 ברוך השם, הילד בריא. אני הצטערתי שהילד חולה. נו, ברוך השם." הרבי הרש"ב ענה לרב זלצקי פרסיץ[?] למכתב הניחומים שהוא קיבל ממנו. במכתב, שהיה מלא שבחים על אימו הרבנית, זכור לי רק שיש בו ביטוי כזה, "היא לא מתה, היא חיה איתנו במחשבותינו" ועוד ביטויים דומים. המשך סיפורים. כאשר הרבי הרש"ב היה ברומנובקה, פלך חרסון, נסע איתו ביחד בעגלה ר' אשר, השוחט ובודק מניקולאייב, וסיפר ר' אשר, כבוד גדול חלקו לרבי הרש"ב עד כדי כך ששחררו את הסוסים ובעצמם הובילו את העגלה. על פניו הקדושים של הרבי הרש"ב היה ניכר צער מזה. וסיים ר' אשר, "הלוואי ויהיה לי שברון לב כזה בערב יום הכיפורים בעת תפילת מנחה, כפי שהיה שבור אז הרבי הרש"ב מרוב כבוד. המשך סיפורים. פעם ביקר גבריאל כהן אצל הרב החסיד המפורסם דוד צבי חן בצ'רניגוב, והיו שם עוד אנשים. ולפתע אמר דוד צבי חן לאחד האנשים, "נו, ספר עכשיו ברבים מה קרה לך עם הגויים." וכך סיפר האיש. אני גר בכפר דור מי לובקה[?], ליד העיר נעז'ין, ואני מתפרנס ברווח ברוך השם מהחנות שלי. היה פעם שרבתי עם כמה גויים עד כדי כך שהם רצו להורגני. פחדתי מאוד. בלילה לא לנתי בביתי. למחרת התגברה השמועה שהגויים רוצים להורגני, כך שכל ערב הלכתי ללון במקום אחר, ופחד אחזני מפני השמועה שנפוצה. נסעתי לליובאוויטש. הייתה זו לי הפעם הראשונה שהייתי שם, ובאותם ימים היו שם אורחים רבים ולכן לא הרשה לי המשרת ר' נחמן להיכנס אל הרבי לפני האורחים שבאו לפניי. אמר לי להמתין כמה ימים. אני הרי לא הכרתי שם אף אחד. פתאום ראיתי שם את מנחם מנדל חן, רב בנעז'ין. סיפרתי לו שר' נחמן איננו מכניס אותי.

08:54 מה עשה מנחם מנדל? הלך לחדר מסוים, כנראה נכנס אל הרבנית שטערנא שרה, והנה רב נחמן קורא, "איפה כאן היהודי מלובקה?" ואז נכנסתי אל הרבי הרש"ב. סיפרתי לרבי את כל מה שקרה לי והוא בירך אותי שלא יארע לי מאומה. אבל אני לא הסתפקתי בברכה הזו ואמרתי, "רבי, אני פוחד. רצוני בהבטחה מהרבי." שאל אותי הרבי תוך כדי חיוך על פניו, "מה אתה רוצה שכל הגויים שבכפר ימותו?" בינתיים התחיל המשרת לקרוא לי לצאת וגם משך אותי, אבל אני לא זזתי ממקומי ואמרתי פעם נוספת לרבי, "רבי, הבטח נא לי פוחד אנוכי לנסוע לביתי." אמר לי הרבי, "נו, וכשאבטיח לך אזי לא תפחד כבר?" אמרתי לא. אמר לי הרבי, "נו, אני מבטיח לך שאתה תתפטר מן הגויים." כאשר שמעתי הבטחה גמורה זו מפי קודשו במילים כל כך ברורות נרגעתי לנפשי. נסעתי לביתי ושם שמעתי מה היה לשונאי בימי היעדרי. האחד רכב על סוסו על שפת הנהר כשהוא בגילופין, נפל מן הסוס לנהר וטבע. השני נהרג בסיבה אחרת. ארבעה גויים אחרים הלכו להצית את חצר הפריץ, תפסו אותם ושלחו אותם לסיביר לשמונה שנים, וכך נתקיימה הבטחתו של הרבי ואני ניצלתי מכל שונאי. עברו שמונה שנים, והם הגויים האלה שנסעו לסיביר שוחררו וחזרו. אני עדיין פחדתי שיהרגו לי, אבל הם נהפכו לאוהביי והרבו לבקר בחנותי מתוך ידידות. וסיפור נוסף על הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב נסע פעם לפטרבורג. כאשר הגיע אל עיר הבירה קיבל את חפציו מקרון המטען, אבל מזוודה אחת לא הוחזרה אליו, היא נעלמה ואיננה. חיפשו אותה חסידים ובראשם שמואל מיכאל טריינין. התרוצצו במשרדים, אולם ללא הועיל ובמזוודה הזו היו ספרים חשובים מאוד לרבי והייתה לו מזה עוגמת נפש. והנה כעבור

11:43 ימים אחדים הגיע לרבי אברהם אליהו גור אריה, בנו של שמואל גור אריה, הרב בכורל[?]. אותו אברך אברהם אליהו נשא אישה לפני זמן מה ועוד והוא קיבל כנדוניה עשרת אלפים רובל. אברהם אליהו התחיל לסחור, אבל נו, לא הצליח והפסיד את כל הכסף. נשארו בידו אלף רובלים בלבד. ומובן שגם חיי המשפחה הורעו והוא היה עובד את סוט[?]. כאשר שמע שהרבי הרש"ב נמצא עכשיו בפטרבורג, נסע אליו לבקש את עצתו. ויהי הוא אך נכנס לרבי אמר לו הרבי, "אה, אברהם אליהו יביא לי את מזוודתי מתחנת הרכבת". נתן לו הרבי את כרטיס האישור למזוודה. נסע אברהם אליהו לתחנת הרכבת. הוא לא ידע מאומה אודות אותה מזוודה שכל כך הרבה חיפשוה. כאשר הגיע אברהם אליהו אל תחנת הרכבת הייתה התחנה שקטה ואף רכבת לא הגיעה באותו זמן וגם לא יצאה ממנה. ולכן ניגש בינתיים אברהם אליהו למזנון כדי לשתות דבר מה. הוא הוציא חפיסת סיגריות משובחות, פתח אותה, הוציא מתוכה סיגריה כדי לעשן ובזמן שהוא עשה זאת התבונן בו כל הזמן איזה גוי אשר היה גם הוא במזנון. שאל אותו אברהם אליהו, "האם מעשן אתה?" אמר האיש כן. כיבד אותו החסיד אברהם אליהו בסיגריה. שאל אותו הגוי, "מה אתה עושה כאן בשעה כזו? אין רכבות נוסעות". סיפר לו אברהם אליהו ברוב תמימות שהגיע לכאן רבי בשם שניאורסון ובאתי לקבל את מזוודתו. "איזה פלא", אומר הגוי. "הרי אני הוא המנהל של המחסן שבו נמצא המטען. תן לי בבקשה את התעודה". ניגש המנהל אל המשרד ואמר לעובדים הביאו לי את המזוודה מספר זה וזה. נכנסו העובדים אל המחסן שבו היה המטען ולאחר כמה דקות שבו בידיים ריקות ואמרו,

14:13 "אין שם מזוודה כזאת". הרים המנהל את קולו וצעק המזוודה מוכרחה להיות שם. חפשו אותה היטב והביאו אותה אליי מיד! הוציאו העובדים את כל המזוודות והחפצים מן המחסן ואומנם יגעת ומצאת פעמים. הם מצאו את המזוודה בפינת המחסן שהייתה מוסתרת מאחורי חבילה גדולה שעמדה לידה. הודה אברהם אליהו למנהל וחזר אל הרבי הרש"ב והביא לו את המזוודה עם הספרים. הרבי שמח מאוד ואמר, "איך בין דיר א בעל-חוב". אני חייב לך אברהם אליהו. לאחר זאת שנכנס אותו חסיד אל הרבי ליחידות וסיפר לרבי הרש"ב את כל אשר עם ליבו ואמר, "לא מזמן נשאתי אישה וקיבלתי נדוניה של עשרת אלפים רובלים, אולם לא הצלחתי במסחרי והפסדתי את כספי ומאז הופרע גם שלום הבית ועכשיו אינני יודע מה לעשות". שאל אותו הרבי הרש"ב, "כמה כסף נשאר לך?" אמר אברהם אליהו, "אלף רובל, זה כל כספי". אמר לו הרבי, "סע לעיר קערטש והשם יתברך יזמן לך פרנסה טובה, אבל כאשר תיסע קח עמך צידה לדרך". בא אברהם אליהו אל ביתו וסיפר לאשתו מה שאמר לו הרבי ביחידות והוסיף ואמר באמונה שלמה, "בוודאי יעזור לנו השם יתברך". עכשיו שמחה גם אשתו, הכינה מיני מאכל טובים לדרך. לקח החסיד את הטלית והתפילין ואת המזונות ונסע לקערטש. אותו יום היה יום קיץ חם מאוד ולכן הלך קודם כל להתרחץ בים השחור. כשיצא מהמים ישב לחוף הים לאכול מן המזונות המשובחים אשר אשתו הכינה ושבע את לבו. ובאותה שעה ישב לידו על שפת הים אדם אחד אשר התבונן בו ובמזונותיו הטובים, והיהודי שאל את החסיד מניין באת ומה מעשיך כאן? כיבד אותו אברהם אליהו במיני מאפה שלו וסיפר לו בתמימות את כל העניין, כיצד הפסיד את כספו,

16:44 כיצד שלח אותו הרבי לכאן עם אלף הרובלים שנותרו לו ובירך אותו בהצלחה. ועכשיו סיים אברהם אליהו, האמת היא שאינני יודע מה לעשות. אמר לו בן שיחו: אני מקווה שאוכל לעזור לך. מחר בשעה זו ניפגש כאן ואני אבוא עם עוד אדם אחד ונחליט על עסק עבורך. אבל הוסיף בן שיחו: אל תשכח להביא עמך גם את דברי המאפה הטובים. ואומנם למחרת בבוקר נפגשו גם עם האדם השלישי שבא עימו ואמר צר לי עליך, לכן שים לב למה שאעשה. אני אמכור לך באלף רובל שיש לך כרגע קרון מלא נייר קצוץ עבור סיגריות ואני מקווה שתרוויח. שילם אברהם אליהו את האלף רובל והוא היהודי שלח לקרמנצ'וק את הקרון משום ששם היו בתי חרושת לסיגריות. כאשר הגיע אברהם אליהו לקרמנצ'וק הלך לבית החרושת של צבי גור אריה והציע לו למכור לו את קרון הנייר עבור סיגריות. וכמה רוצה אתה עבור זה? שאל גור אריה. אני רוצה, אמר לו אברהם אליהו, עשרת אלפים רובלים כדי למלאות את ההפסד. אמר לו רבי צבי: מספיק אם אני אתן לך אלפיים רובל, כפול ממה ששילמת, אבל אברהם אליהו מסרב. הציע לו רבי צבי שלושת אלפים רובל, מסרב, הציע רבי צבי ארבעת אלפים רובל. אבל אברהם אליהו באחת: אני רוצה לקבל עשרת אלפים רובלים, בדיוק מה שהפסדתי, והוא יצא משם לחפש קונה אחר לסחורתו. הוא נפגש עם סוחרים אחרים והיה כבר אחד שהסכים לתת לו חמשת אלפים רובלים. רבי צבי גור אריה לאחר ששמע מאברהם אליהו היכן הוא קנה את הנייר, כי הוא אברהם אליהו בתום לבו לא הסתיר ממנו מאומה, אמר צבי בליבו: אני אסע גם כן לעיר קרצ'[?] לאותו אדם ואני אקנה גם אצלו,

19:21 גם אני אצלו קרון נייר באלף רובל, וקם ונסע. ושם בקרצ'[?] חקר ודרש אודות אותו סוחר עד שמצא אותו. אבל הוא אמר לו: כל הנייר אצלנו כבר נמכר לכל, יש לי כבר הזמנות. אני ריחמתי על היהודי ולכן מכרתי לו קרון אחד. ואומנם היה אז מחסור גדול בנייר לסיגריות. כאשר שמע זאת רבי צבי שאי אפשר להשיג יותר נייר, הבריק מיד מברק טלגרמה לאברהם אליהו שלא ימכור את סחורתו לאף אחד, והוא חזר לקרמנצ'וק וקנה את קרון הנייר בעשרת אלפים רובלים, וכך הוחזרה לאברהם אליהו כל אבידתו. אמר אברהם אליהו אל ליבו: "צריך לשאול את הרבי מה לעשות הלאה כדי שאצליח". שמח וטוב לב נסע אל הרבי הרש"ב כדי לשאול בעצתו מה לעשות הלאה. כאשר נכנס אל הרבי וסיפר לו את כל מה שהיה, הוא ביקש מהרבי לומר לו מה לעשות הלאה. אבל הרבי הרש"ב אמר לאברהם אליהו: "דעם חוב האָב איך שוין באַצאָלט", את החוב שילמתי לך כבר.