פרק 251 - דאגתו של המוהר"ש לעם ישראל.

00:00 נספר עוד שני סיפורים על הרבי מוהר"ש. הסיפור הראשון כבר סיפרנו אותו. נספר אותו כעת מזווית קצת שונה. היה זה בשנת תרל"ט, כלומר אלף שמונה מאות שבעים ותשע, כשהחלו ההסתות והפוגרומים ברוסיה. הרבי מוהר"ש נסע אז מספר פעמים לפטרבורג, ובחוגי המלוכה השונים הבטיחו לו שיפסיקו את הפוגרומים. אבל לאחר שפרץ בשנת תרמ"א הפוגרום בקייב, נז'ין, וכשחזר הרבי מוהר"ש מביקורו הקצר בחוץ לארץ, נסע מיד לפטרבורג ובאמצעות הפרופסור יוסף ברטנזון[?] נתקבל אצל שר הפנים. הרבי מוהר"ש היה ממורמר מאוד מהרוח הפוגרומית ששררה אז ואמר לשר על הבטחתו שהממשלה תפסיק את ההסתות והזהיר לשר שהנהגה כזו כלפי היהודים תעורר רעש גדול בחוץ לארץ. שר הפנים ענה לרבי מוהר"ש שהוא יודע היטב את כוחם הרב של היהודים הקפיטליסטים בחוץ לארץ, ויחד עם זה הוא יודע את יחסם הרחוק של יהודי חוץ לארץ כלפי יהודי רוסיה, ובייחוד כלפי הרבנים. הרבי מוהר"ש מחה נמרצות על דבריו של השר ואמר לו שלפי הבנתו את דברי השר, אין הוא השר מכיר את הפסיכולוגיה היהודית ואהבת האחים של היהודים. "אלי", אמר הרבי מוהר"ש, "מגיעים מכתבים רבים מאותם קפיטליסטים יהודים בעלי השפעה בחוץ לארץ השואלים אותי כיצד עליהם להתייחס לידיעות העצובות המגיעות מרוסיה על מצבם של היהודים שם ומה עליהם לעשות כדי להבטיח את חייהם ורכושם של היהודים ברוסיה". שאל השר בקול רוגז מאוד, "ומה עניתם?" אמר לו הרבי, "אני נמנע עדיין מלענות להם עד שאשמע את תשובת הממשלה על השתדלותי בעניין". אמר השר, "הרבי מליובאוויטש, האם אתם מאיימים על ממשלת רוסיה ביהודים הקפיטליסטים שבחוץ לארץ?" אמר הרבי מוהר"ש, "אין השר צריך לקבל את הדברים כאיום, אלא עליו להתחשב בכך כעובדה רצינית ביותר, שגם הקפיטליסטים הרבים הלא יהודים יתמכו

02:47 בכך שכן האנושות הכללית מוכרחה להגיב בחריפות כלפי מעשים ברבריים כאלה". אמר השר, "האם הרבי מליובאוויטש, בשיתוף עם הקפיטליסטים מחוץ לארץ, יעוררו מהפכה ברוסיה?" אמר לו הרבי מוהר"ש, "למהפכה ברוסיה תביא במשך הזמן המלוכה הרוסית בהנהגתה הבירוקרטית המוזנחת". באותו ערב ישב הרבי מוהר"ש כאסיר בבית המלון סרפינסקי שבזבלקנסקי למשך יומיים, כאשר שחררו אותו ביום השלישי ביקר שוב אצל השר כדי לקבל תשובה על השתדלותו. ענו לו שבמשך שבועיים יקבל תשובה. כאשר חזר אז הרבי מוהר"ש מפטרבורג נולד הרבי הריי"צ, הרבי יוסף יצחק, ביום י"ב תמוז בשנת תרמ"א. לסעודת ברית המילה היה הרבי מוהר"ש במצב רוח מרומם מאוד ואמר חסידות וסיפר סיפורים והרבה בניגונים. בסוף הסעודה התעמק הרבי מוהר"ש במחשבות ושר את ניגונו של הרבי הזקן בין ארבעת הבבות, וכל הנוכחים נחרדו מכל הגעגועים המרירים שבו שר הרבי מוהר"ש את הניגון. כאשר סיים הרבי מוהר"ש לנגן, נשאר יושב שקוע במחשבות ופניו היו רציניות ביותר. כעבור זמן מה התחיל הרבי מוהר"ש לספר. כאשר התחלתי לעסוק בענייני הכלל שאבי הרבי הצמח צדק עסק בהם, ביקשתי את ברכתו להצלחה בעבודתי. אבי הרבי הצמח צדק אמר לי כך ברכה היא כמו גשם, שדה חרוש וזרוע. הנה לאחר הגשם מתחיל לצמוח. אמנם כדי שהגשם יפעל את פעולתו הטובה, צריכים בתחילה לחרוש ולזרוע. וכשאדם עושה מה שצריך לטובת הכלל, עוזרת הברכה שתהיה הצלחה בעבודה. כלל ישראל אומר הרבי מוהר"ש במדינתנו נמצא בזמן של צרה וזקוקים אנו לרחמים שירחם השם יתברך עלינו וישלח לנו את ישועתו. אני בעזרת השם עשיתי ככל הניתן לעשות לטובת הכלל. חרשתי וזרעתי וכעת זקוקים לגשם, כלומר לברכת השם יתברך שיהיה מצמיח ישועות. למעשה הצליחה ברוך השם השתדלותו של הרבי מוהר"ש והביאה תועלת מרובה

06:09 שלתקופה מסוימת שקטו הרוחות לגמרי. וסיפור נוסף מהרבי מוהר"ש הפעם על מעלתם של עם ישראל. את הסיפור הזה סיפר הרבי יוסף יצחק. וכך היה הסיפור. היה זה בקיץ תרח"ו. מספר הרבי יוסף יצחק אבי הרבי הרש"ב ואחיו דודי הרז"א באו מהחדר. הם היו אז ילדים והם בניו של הרבי מוהר"ש. היה זה באחד מימי חודש תמוז החמים ביותר, והם שיחקו בגן שליד ביתו של אביהם, הרבי מוהר"ש. בגנו של הסבא הרבי מוהר"ש הייתה סוכת כרם כלואה בסוגי ירק שונים שהגנו מקרני השמש. היה זה מעין חדר ובו מקום מיוחד לספרים ולשאר דברים נחוצים, והרבי מוהר"ש היה רגיל לשבת שם בימים החמים. הילדים, אבי הרש"ב ודודי רבי זלמן אהרון, דיברו ביניהם במעלתם של בני ישראל על גויים להבדיל. המדבר היה הדוד רבי זלמן אהרון, שהיה זקן מאבי בשנה וארבעה חודשים. בהדגישו שבני ישראל הם עם חכם ונבון, יודעים ולומדים הרבה תורה נגלה וקבלה, מתפללים בדבקות. זה נכון, אמר לו אחיו אבי, אבל זה נכון רק ביחס לאותם יהודים שיודעים ללמוד ומתפללים בדבקות. מה ביחס לאותם יהודים שלא יודעים ללמוד ולא מתפללים בדבקות? במה מתבטאת מעלתם כלפי אינם יהודים? דברים אלה הביכו את הדוד רבי זלמן אהרון ולא ידע מה לענות. אצל הרבי מוהר"ש היה יהודי פשוט, בן משרת, בן ציון קראו לו. בקושי ידע את פירוש המילים הפשוטות בתפילה ואמר את התפילות בשגיאות. הוא היה אומר את כל יום, את כל ספר תהילים, מתפלל בציבור ומשתדל להיות נוכח בשיעור בעין יעקב. ואז דבורה לאה, אחותם של הילדים, באה וסיפרה לסבא, לאביה הרבי מוהר"ש. סיפרה לו על הוויכוח שהיה ביניהם וראתה את מבוכתו של רב זלמן אהרון שלא ידע מה לענות. הרבי

09:08 מוהר"ש קרא לו, קרא אליו את בניו הילדים אל סוכת הכרם ואז שלח לקרוא לבן ציון המשרת. כאשר בא בן ציון שאל אותו הרבי מוהר"ש: "בן ציון, האם אכלת היום?" "כן", ענה בן ציון, "אכלתי". "האם אכלת טוב?" "מה פירוש טוב?" אומר בן ציון, "שבע ברוך השם" "ולשם מה אכלת בן ציון?" "כדי שאוכל להיות יהודי ולמלא את רצון השם יתברך", אמר בן ציון ונאנח באנחה. הרבי מוהר"ש הרשה לו ללכת וביקש ממנו לשלוח אליו את איוון העגלון. איוון העגלון היה נוצרי שגדל מילדותו בין יהודים ודיבר היטב יידיש. כאשר הגיע איוון העגלון שאל אותו הרבי מוהר"ש: "האם אכלת היום?" "כן", ענה איוון. "ולשם מה אכלת?" "כדי שאוכל לחיות", אמר איוון. "לשם מה צריך אתה לחיות?" "כדי..." אמר איוון, "כדי שאוכל ללגום כוסית משקה וגם לאכול אחריה עוגה." "אתה יכול ללכת", אמר לו הרבי מוהר"ש. ואז פנה הרבי מוהר"ש אל בניו ואל דבורה לאה ואמר: "רואים אתם, יהודי בסבו אוכל כדי לחיות. ולמה עליו לחיות? כדי שיוכל להיות יהודי ולמלא את רצונו של הקדוש ברוך הוא. ואפילו נאנח על עצמו שהוא מרגיש שהוא עדיין לא עושה את העבודה באמת טהורה. ואילו האינו יהודי חי כדי ללגום כוסית משקה וגם לאכול אחריה עוגה. והוא גם מחייך מתוך התענוג שמצייר בנפשו את האכילה והשתייה שהן בעיניו התכלית של החיים."