פרק 249 - הרבי מוהר"ש בעסקנות ציבורית.

00:01 המשך סיפורים על הרבי מוהר"ש. גם בנוגע לעסקנות הציבורית שלו. באחת הפעמים שהיה הרבי מוהר"ש בעיר פטרבורג לרגל ענייני הכלל, כלומר העסקנות הציבורית לטובת היהודים, הוכרח להישאר שם ביום ח' טבת, שהוא יום היארצייט של אמו הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקה נשמתה עדן. הרבי מוהר"ש היה מדייק תמיד להיות ביום היארצייט בביתו בליובאוויטש, אבל בזמן ההוא, לטובת ענייני הכלל הצטרך להתעכב בפטרבורג. האכסניה של הרבי מוהר"ש הייתה במלון סרפינסקי וכדרכו בקודש התאכסן בכמה חדרים. ובגלל שהתאסף קהל גדול מנכבדי פטרבורג והסביבה, וגם באו אנשים ממרחק נוסף על החסידים שבפטרבורג עצמה שהשתוקקו לשמוע את תפילתו הקדושה של הרבי, ולכן סודר אולם גדול במלון, שם התפלל הרבי מוהר"ש שלוש תפילות לפני התיבה. בין הבאים לשמוע את תפילת הקודש היו אנשים מסוגים שונים, בהם מזקני תושבי פטרבורג, הישיש רבי חיים אליהו מסלוצק, שלמד בפעם השמינית את הגמרא הבבלית, מאז נהיה לפרוש. הוא היה קרובו של הברון יוזל גינזבורג. היה שם גם הישיש רבי זלמן מאיר מבריסק, שהיה סמוך על שולחן בנו הגביר הגדול משה זיו, והיו שם הלומדים המפורסמים מאיר שלום טייץ, שלמה יהודה קוסיצקי, ברוך שמואל סימוביץ', שהיו מבכירי תלמידי וולוז'ין. אמנם הנהגתם בשמירת מצוות מעשיות הייתה רפויה, אבל לימוד הגמרא לעיונה שמרו והתפארו בזה. החסיד רבי אליעזר אלינסקי מצארסקיה, שהיה נוכח באותו מעמד, סיפר שכאשר הלך אז למלון סרפינסקי, פגש בו ברחוב אחד הגנרלים ממכריו ואמר לו כי בעבר השני של הרחוב... לא אמר לו, לשאל אותו לאן הוא הולך, וגם אמר לו שראה הרבה יהודים הולכים למלון סרפינסקי והוא הגנרל מתעניין לדעת מה קורה שם. רבי אליעזר סיפר לגנרל, ששמו היה פבל דמידוב, שהרבי שניאורסון מליובאוויטש מתארח כעת בפטרבורג והוא

03:21 מתאכסן במלון סרפינסקי, ובגלל תקופת השנה להסתלקות אמו יערוך הרבי תפילה למנוחת נשמתה וכולם מתאספים לשמוע את התפילה. הגנרל פבל דמידוב התפלא מאוד ואמר, "האם עוד הרבי שניאורסון מליובאוויטש חי?" כי הוא זוכר מלפני יותר משלושים שנה שהיה פקיד במחלקת אנשי החיל, כלומר הצבא, בקרונשטדט. סיפרו לו, הוא עצמו היה אז חולה בבית החולים. סיפרו לו שהרבי שניאורסון מליובאוויטש בא לבקר את אנשי החיל היהודים ולברכם, ואמרו עליו על הרבי מליובאוויטש שהוא כבר זקן שישים וחמש או למעלה מזה. אמר לו רבי אליעזר: זה לא הוא אותו רבי מליובאוויטש שביקר את החיילים היהודים. זה הוא בנו, הרבי שניאורסון מליובאוויטש, שממלא את מקום אביו. ומאוד השתומם רבי אליעזר בשמוע את הגנרל דמידוב מביע את רצונו לשמוע את תפילתו של הרבי. ומכיוון שהוא לא רוצה שירגישו בו, הוא מבקש מרבי אליעזר לשכור עבורו חדר ליד האולם בו יתפלל הרבי כדי שהוא יוכל לשמוע גם את תפילתו. נתן על ידו שטר עשרה רובלים להוצאות שכירות החדר וגם מתנה למשרת שלא יספר מאומה. רבי אליעזר הכיר את הגנרל דמידוב זה שנים רבות, שהוא אחד מפקידי הצבא הגבוהים ותופס מקום חשוב מאוד בגלל הצטיינותו במערכות המלחמה, ושני בניו איבדו את חייהם בקרב, ומאז שהוא התאלמן הוא גר ערירי במעונו ומסור לכהונת משמרתו בצבא. רבי אליעזר מילא את בקשת הגנרל, סידר עבורו חדר סמוך לאולם ששם מתפלל הרבי מוהר"ש, ציווה על משרת המלון שלא יספר מאומה על דבר האיש שיגור באותו חדר. עוד לפני שנכנס הרבי מוהר"ש אל האולם להתפלל כבר היה אולם מלא מפה לפה וגם בפרוזדור עמדו אנשים ונשים עד אפס מקום. תפילת ערבית ארכה כשלושת רבעי שעה. קולו של הרבי מוהר"ש היה

06:02 חזק, אף כי מחריד את הלב ומרעידו. יחד עם זה מלפת הוא בנעימה מיוחדת. רגעים אחדים עמד הרבי מוהר"ש ליד העמוד מנגן בינו לבין עצמו ניגון חרישי המביע געגועים לעבר נעים והווה מר. באולם הושלך הס, אפילו עפיפת זבוב הייתה נשמעת. כל העיניים צופות למקום אחד, אוזניים קשובות, לבבות רועדים, ומתוך כך נשמע קולו של הרבי כמנחם ומעודד. והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, וירבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. כל מילה ומילה נכנסת אל הלב, וכרגע כל הקהל עונים ואומרים בהתקשרות גדולה והוא רחום יכפר עוון. הלוואי, אומר רבי אליעזר, הייתי זוכה להתעוררות כזו בתפילת נעילה בשנים האלו, כאותה התעוררות שהייתה לי באותה תפילת ערבית. אחרי תפילת ערבית ישב הרבי מוהר"ש להינפש, וכעבור משך זמן הואיל לומר שכבוד אמו הרבנית הצדקנית לקחה חלק בהצלת הקנטוניסטים, והרבה לספר בשבחם של הקנטוניסטים, שהרבה מהם מסרו נפשם על קידוש השם, ורובם ככולם עמדו בניסיונות ונשארו יהודים. וסיים ואמר שאביו הרבי הצמח צדק אמר שהקנטוניסטים יחזירו את פקדונם, כלומר את נשמותיהם, יהודים בעלי תשובה. בחזרת שליח הציבור של תפילת המנחה האריך הרבי מוהר"ש בפסקה "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". וכשאמר את הפסקה כי באור פניך נתת לנו השם אלוקינו תורת חיים, היה קולו צוהל מאוד עד כי אור, שמחה וחדווה האיר בחללו של האולם. אחרי תפילת מנחה, כאשר ישב הרבי להנפש ניגשו אליו הישישים רבי חיים אליהו ורבי זלמן מאיר ואמרו היות שברוך השם תורתם ואומנותם, הננו כדין אינם מדקדקים בתפילה ומפני ביטול תורה אינם שמים לב לפירושי מילות התפילה. אבל היום, ושומעם את תפילתו של הרבי כאשר האריך בפסקה ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו

09:09 השם אלוקינו תורת חיים הוגשה להם מה פירוש הבקשה ברכנו אבינו כולנו כאחד? ומהו תוכן בקשת הברכה להתברך באור פני עליון? האם ייתכן? שאלו כי כל ישראל יהיו שווים לברכה. למשל אנחנו אשר זה עשרות בשנים הננו שוקדים בתורה בהתמדה רבה ואברהם שלמה השמש נהיה שווים. ואיך בני אדם יכולים לזכות למאור פניו של אור פני המקום ברוך הוא? ומה זה תורת חיים? ואם שתי תורות הם חס ושלום חס ושלום אחת תורת חיים ואחת תורת מוות. כן הדבר ענה להם הרבי מוהר"ש כל ישראל שווים הם לברכה. והאנשים הפשוטים שבישראל הנני בתמימותם הם במעלה גדולה יותר וחשובים יותר למקום ברוך הוא מבעלי מדרגה בעיני עצמם. ותוכן הברכה בבקשת ברכנו באור פניך הוא ההבנה בהשגה אלוקית המבואר במדרש ובאגדה ובזוהר הקדוש, והמוסבר בדברי חסידות. ואמר להם הרבי מוהר"ש תורת חיים היא תורה עם יראת שמיים פנימית, וזה יכול להיות רק כשישנו האור פניך בלי האור פניך של חסידות אין התורה יכולה להיות תורת חיים. ונמשיך ונספר בעסקנות הציבורית של הרבי מוהר"ש. את הסיפור הזה סיפר בנו של הרבי מוהר"ש, הרבי הרש"ב נשמתו עדן. בקיץ תרל"ט, כלומר אלף שמונה מאות שבעים ותשע, התחילה תסיסה בקרב האדונים בעלי היערות בפלכי סמולנסק, פסקוב ומינסק. נגד סוחרי היער היהודים, על אשר הרוב הצליחו במסחרם ועוררו האצילים את איכרי הכפרים לערוך פרעות ביהודים, יושבי היערות. ולא רבו הימים והיה סער של פרעות בכמה עיירות. ואז הרבי מוהר"ש עשה כמה נסיעות על ענייני הכלל לפטרבורג ולמוסקבה, אבל בראותו שהרבי מוהר"ש שנסיעותיו אלו במשך החורף עדיין לא פעלו כראוי, עשה עוד נסיעה אחרי חג השבועות בשנת תרמ"ח, כלומר אלף שמונה מאות שמונים ושמונה, יצא לחו"ל להיוועץ עצה עם עסקני

12:18 הכלל באשכנז ובצרפת, ומשם בא ישר לפטרבורג. כאשר הגיע הרבי מוהר"ש לפטרבורג, ביקר כמה שרים גדולים בעלי השפעה מרובה בחוגי הממשלה. אבל בעניין זה, לדאבון לבבו הקדוש בכל מקום בו, הנה במקום שבפעמים הקודמות לפני נסיעתו לחוץ לארץ, קיבלו אותו בסבר פנים והבטיחו להיות בעזרו בכל אשר יוכלו. הנה עכשיו רוח אחרת הייתה איתם. קיבלו אותו בקור רוח וענו לו בשפה רפה. ואז הרבי מוהר"ש קרא לאסיפה לעסקני הכלל וגבירי פטרבורג היהודים. הוא הציע להם שיבחרו עוד שני אנשים, והוא ביחד עם שני אנשים יבקרו את השר לענייני פנים ויבקשו להתקבל לראיון אצל המלך. בעלי האסיפה הודו כי הדרך היא נכונה, אבל לא נמצאו מבין כולם שני אנשים שיסכימו להיבחר באומרם שבחוגי הממשלה כועסים על הרבי מליובאוויטש על שרצה מסעו לחוץ למדינה. להתראות עם עסקני הכלל בחוץ לארץ ולהבעיש את ממשלת רוסיה בעיני שרי הממלכות של אשכנז וצרפת. אחד מבעלי האסיפה אשר לא היו מהלכים בחוגי שרי הממשלה, סיפר שאחד ממכריו, והוא מהשרים הגבוהים בלשכת שר הכספים, אמר שסגן שר החוץ אמר לשר הכספים כי עכשיו, אחרי שהצדיק שניאורסון מליובאוויטש ביקר את ארצות אשכנז וצרפת והתראה עם אדירי הבנקים, וסיפר שהממשלה עושה עוול נגד היהודים וביקש להיות בעזרו דרישותיו לטובת היהודים. צריך להפסיק את המשא ומתן על הלוואה לממלכת רוסיה. כלומר ההלוואה הזאת שרצו לתת לרוסיה מפסיקים אותה. הרבי מוהר"ש אמר שהוא יודע מזה כי הפרופסור ברטנזל[?] סיפר לו על כך וגם אמר, מספר הרבי מוהר"ש, שהיו כאלה שאמרו שצריכים להעניש אותי על כך. אמרתי לו וכי טוב אני מכבוד דרישת אבותיי הקדושים. אני אינני חושב על עצמי כלל בשעה זו, אבל לעצם הדבר אני נהנה מכך שנראה שהנסיעה פעלה

15:04 לטובה וכאשר צריכים למרעי דחיתא[?] כאשר צריכים כסף עבדי תשובה עושים תשובה, ולכן עכשיו צריך לבקר את שר הפנים ולבקש ממנו ריאיון אצל המלך. ואם אתם בעלי ההון חוששים לגופכם, חוששים לממונכם. אמר הרבי מוהר"ש אקח לי שניים מהחסידים שלי ונלך אל שר הפנים כפי שדיברתי.