פרק 246 - הפגישה בין האיש ברכבת לרבי מוהר"ש בליובאוויטש.

00:02 המשך הסיפור המעניין והמדהים של האיש ברכבת שמספר לרבי הריי"צ. בעשרים לחודש יוני בא סבכם, כלומר הרבי מוהר"ש לפטרבורג והתעכב כשבועיים ופעל ועשה רבות בנוגע לטובת הכלל. ובשישי לחודש אוגוסט הייתה אסיפת מרכז קדימה לדון על דבר המצב הכלכלי הרע של עם ישראל בערי הנגב, והחלטנו לשלוח שליח מיוחד אל סבכם להודיעו מהמצב בהווה ולבקש את עזרתו, ושליחות זו הוטלה עליי. בשמיני לאוגוסט, בבוקר השכם באתי לליובאוויטש וביודעי כי דרכו של סבכם לקום בהשכמה הלכתי מיד אל החצר ומסרתי ליד אחד הגבאים מכתב חתום אל הרבי. ולא עברה חצי שעה ונקראתי לחדרו של הרבי. הרצתי לפניו את פרשת העניינים לכל פרטיהם, והוא חקר ודרש על כל פרט ופרט. וכעבור כשעתיים הפסיק ואמר שלרגל חלישות בריאותו הוא מוכרח לנסוע פעמיים ביום לסוע על פני השדה, וזאת בשעה תשע וחצי בבוקר ובשש וחצי בערב, ולכן הוא מוכרח כעת להפסיק ולפני השעה אחת עשרה נתראה עוד הפעם. בצאתי את פני סבכם ראיתי בעיני מרכבה רתומה לשני סוסים דוהרים, ועל הדוכן יושב עגלון לבוש בבגדיו המיוחדים, חגור באבנט אדום וכובע עם נוצות בראשו כחוק עגלוני הרוסני. בשעה עשר וחצי הלכתי שוב לחצר הרבי, אבל סבכם טרם חזר מטיולו. נכנסתי לבית הכנסת שלו לחכות, ועיני מאות עיניים מסתכלות בי ואוזניי קולטות קטעי שיחות מדברות בי ומשערים השערות שונות על דבר בואי. אבל איש לא הרחיב לגשת אליי לדבר איתי, זולת איזה יחידים שבירכוני בברכת שלום עליכם. בינתיים נפתחה דלת בית הכנסת ואיש אחד בא, ומיד התרגשו כל הנמצאים בבית הכנסת וכולם כאחד ניגשו אל האיש לברכו בברכת שלום עליכם, ואחדים גם נשקו איש לרעהו, וחיבת אהבה נעימה הייתה נסוכה על פני כולם. האהבה הפשוטה והחיבה

03:10 התמימה שראיתי על פני האנשים אל האיש הבא עניינה אותי מאוד. פניתי אל אחד האנשים בשאלה מיהו האיש הלזה? הרי זהו השד"ר רבי גרשון דוב, ענה לי האיש בתמימות. האם אינכם מכירים את השד"ר רבי גרשון דוב? לא השבתי כי לא ידעתי פירושו של שד"ר וחפצתי לשאול מהאיש הדובר בי, אבל באותו רגע קרב אליי הגבאי ר' בלייוויק[?], אותו זכרתי היטב מהפעם הראשונה שהייתי בליובאוויטש עם אבי. הוא כנראה לא הכירני ואמר לי הרבי קורא לכם. והוסיף בזעף גלוי כחמישה מעניינים אורחים מחכים ובתוכם גם כאלה ששבתו פה, ואשר על כן בבקשה שלא להתעכב הרבה אצל הרבי. סבכם פגשני בפנים צהובות שמחות ואמר לי אני בא כעת מהאוהל. אבי הרבי הצמח צדק אינו סובר שהמצב כל כך קשה, אלא שיש לפעול. כשעה ארוכה דיבר איתי בסדר עבודת ההשתדלות עם מי צריכים להתראות ומה לדבר עם כל אחד, וציווה עליי לרשום כל דבר בקצרה, וכאשר ראה שאני כותב בשפת המדינה אמר שלא נכון לעשות כך, כי הצעירים בהווה צריכים להיזהר יותר כשבע עיניים על כל צעד. בסיימו לדבר אליי כתב שני מכתבים בשפת המדינה, אחד על הפרופסור ב' והשני אל אחד מעוזרי שר הפנים האדון ז', ושאלני אם הם כתובים כחוקי השפה שלא יטעו בתוכנם, ומסר אותם על ידי. לאחר כמה רגעי דומיה פנה אליי ואמר כאשר עלה משה רבנו למרום לקבל את הלוחות השניים, אמר לו הקדוש ברוך הוא פסול לך ופירש רש"י הפסולת תהיה שלך. ואתה הרי יודע, אמר לי סבכם, שהפסולת הנשארת ממחצב אבנים טובות היא גם כן דבר נכבד שאפשר להתעשר ממנה. בדבר הזה בתורה הראה לנו הקדוש ברוך הוא דרך באורח חיים וחיי העולם, שכאשר האדם

06:06 עוסק בדבר טוב צריכים לתת לו איזה תשלום שכר. אתה אומר לי סבכם הינך עוסק בענייני הכלל ומגיע לך תשלום שכר. והתחיל להסביר לי את עניין הרוחניות ואמר לי כך. ראיתי שכאשר אמרתי לך שאני בא מהאוהל ושאבי סובר שאין המצב קשה כל כך, צחקת בקרבך. ואין זה מפני שאין אתה מאמין ברוחניות, אלא כי משוקע הינך מאוד בענייני גשמיות ואין לך מושג בענייני רוחניות. שעה ארוכה דיבר אז סבכם עמדי והרבה סיפורים סיפר וסיים בדברים האלה. זכור ואל תשכח כי מרובה מידה טובה ממידת פורענות שהיא מידה רעה. ומה אם בישמעאל שהוא פרא אדם, אמרו במדרש רבה זרוק חוטרא לאוירא, אדיקרא קאי. מכל שכן חסיד בן חסיד, בן בנו של חסיד, אדיקרא קאי. כמה נודד לו בן אדם, המשיך ואמר לי חמישים, חמישים וחמש שנים. דמים רותחים ותאוות צריכים להיות להם גבול. זכור מי אתה ואל תשכח את גזע משפחתך. השם יתברך ישמורך ויעשירך. מסור לאביך שאני רוצה לראותו מיד. כאשר יצאתי מאת פניו של סבכם, נשאר כשעה וחצי עד צאת המסע מתחנת רודניה לויטבסק, מתחנת רודניה לויטבסק פטרבורג, ובמשך זמן זה עליי לנסוע בעגלה מליובאוויטש עד התחנה רודניה. שבור מותניים מהנסיעה בעגלה הגעתי לתחנת כעשרה רגעים לפני צאת המסע. הסוכן לא רצה לתת לי כרטיס מסע ישר לפטרבורג, באומרו שלא יספיק לו הזמן לחשב כמה פרסאות עד פטרבורג ומחיר הכרטיס ולכתוב כרטיס, כי אינו רגיל בחשבונות גדולים כאלה, ולכן נתן לי כרטיס רק עד ויטבסק, והסוכן דויטבסק בוודאי רגיל לחשב גם חשבונות גדולים ויוכל לכתוב כרטיס גם ישר לפטרבורג. מפה, מרודניה, אמר הסוכן, אין נוסעים לפטרבורג, רק הרבי מליובאוויטש. ומודיעים לי כמה ימים מקודם ואני מכין את הכרטיס,

08:57 ובבואו אני רושם רק את היום ומניח את החותם. נסעתי. כשבאתי לדינאבורג ויצאתי מהמרכבה לבית הנתיבות לשתות כוס חמין, ראיתי שהשוטרים בודקים את תעודות הנוסעים ואצל אחדים בדקו גם את החפצים וגם חיפשו בכיסי בגדיהם וחמרים חמרים ניירות צבורים על השולחן ופקידים אחדים יושבים וקוראים בהם. נזכרתי בדברי סבכם הדבר הזהירות הדרושה והתחלתי לחשוב איך להימלט מזה או לכל הפחות למצוא פינה צנועה שאוכל לקרוע את שני המכתבים של סבכם ואת רשימות הדברים בדבר ענייני הכלל שיעץ סבכם. אבל כרגע נתחזקתי בדעתי וכחסיד זקן הוחלט אצלי שבוודאי אותי לא יבדקו. פניתי אל המשרת וביקשתי שייתן לי כוס קוניאק למזוג בחמין. כשעתיים נשארו עד צאת המסע לפטרבורג וכל הזמן בדקו את החפצים והתעודות של הנוסעים גם אצל אלה שישבו ליד השולחנות הגדולים והקטנים. מלבד איזה פקידים גבוהים לבושים בגדי שרד ופעמים אין מספר עברו השוטרים על פניי הלוך ושוב ואלי לא ניגשו, ואראה כי דבר מופת הוא. כאשר חזרתי אל מרכבת המסע נודע לי שכמה אנשים נעצרו, מהם נאסרו ונשלחו למבצר הונבורגי[?] ומהם שעכבו עד שיתברר עניינם. סיבת הדבר לא ידע איש, ורק בבואי לפטרבורג נודע לי סיבת הדבר, וגם נודע לי שחבריי כבר דאגו לגורלי, פן גם אני נלכדתי. וכשסיפרתי בפני חבריי באספה חשאית את כל הדברים שייעץ סבכם בדבר ההשתדלות להיטיב מצב ישראל הכלכלי, ודבר שני המכתבים שנתן לי ואת אשר עבר עליי בתחנת דינאבורג, התפלאו כולם.