פרק 245 - הפגישה בין האיש ברכבת לרבי יוסף יצחק.

00:01 האיש ברכבת, החסיד ממשפחת מ', שירד מדרך היהדות, ממשיך לספר לרבי יוסף יצחק. סגולה מיוחדת יש להם לחסידים, והיא אהבת רעים בלי הבדל מעמד ומצב. עני, עשיר, זקן, אברך. סגולתם זו מעמידה אותם על גובה מיוחד נעלה אף נשגב. לא פעם ולא שתיים דיברנו, אנחנו הצעירים החופשיים, בינינו, שעלינו ללמוד אהבת רעים מן החסידים. פגישה זו במלון סרפינסקי עשתה עליי רושם אדיר, ורגש נעים וחם הרגשתי שלא אוכל לספרו בדברים. עודני עומד וחולם בזכרונות ימים עברו, והנה קולות ברוך השם המבורך לעולם ועד הבהילוני פתאום, מבלי דעת מה זה, אך כרגע נזכרתי שהתחילו להתפלל תפילת ערבית. הרבי, סבכם, יצא מחדרו ואמר את הקדיש האחרון שאחרי עלינו לשבח. כי ביום ההוא היה יום הזיכרון של אדמו"ר הזקן בעל התניא. כשלושה ימים לא יכולתי להשקיט את עצבי שהתרגשו מפגישתי עם מכיריי מימי נעוריי וילדותי, וביותר משמיעת הקדיש שאמר סבכם שהזכירני ימים שהייתי בליובאוויטש. ברביעי לינואר נודע לנו, הצעירים חברי קדימה, ששר הפנים רמז לשרי פלך קייוב וצ'רניגוב ועוד לעשות פרעות ביהודים. ומכיוון שידענו שמטרת בוא סבכם לפטרבורג הייתה בשביל ענייני הכלל, ובייחוד על הפרעות ביהודים שהתחילו אז בערי הדרום, ורוח מסיתה ליהודים שהתחילה לנשוב אז, וגם ידענו שיש לו השפעה גדולה בחוגי הממשלה, ובחר לדבר בשפה ברורה ולדרוש בתוקף גדול הגנת עם ישראל אזרחי המדינה, החלטנו לשלוח כמה מחברינו להודיע לסבכם את אשר נודע לנו. אמנם ביודענו שסבכם הוא איש מתון, ואיננו אוהב או אפילו גם שונא את הצעירים החופשיים, אבל יכול להיות, וקרוב הדבר, שלא ירצה אף להאזין לנו, ומה גם כי דרוש ידרוש לומר לו שורש הדברים וגם הוכחות גמורות. ומכיוון שאני הייתי אחד מהעומדים בראש החבורה, מנהל המקצוע הנוגע

03:16 לחוגי היהודים נבחרתי אני ועוד אחד מחברינו לבקר את סבכם ולגלות לו את אשר נודע לנו. בבואנו למלון סרפינסקי, לא יכולנו לשית עצות בנפשנו איך להיכנס אל סבכם, כי לומר את מטרת בואנו לא יכולנו, ומבלי לומר נאום ידענו שלא יתנו לנו להיכנס. ובשומענו שסבכם נוסע בכל בוקר בשעה תשע וחצי לטייל, החלטנו לחכות בפרוזדור כאשר יעבור נמסור לו פתק וכתוב בו שדבר נחוץ לנו אליו בעניין כללי ונבקש שיגביל לנו זמן. ואכן למחרת באנו אל המלון בשעה תשע כאשר החלטנו, אבל למורת רוחנו נודע לנו שהיום לא ייסע סבכם לטייל. ובשעה אחת עשרה הוגבל אצלו לראיון שני שרים גבוהים מהמיניסטריון לענייני פנים. שמחנו לידיעה זו, כי הזמן מסוגל להודיע לסבכם את אשר נודע לנו כדי שיוכל להשתמש בזה בדברו עם שני השרים. אבל לא יכולנו לשית עצות בנפשנו איך להיכנס אליו. עודנו עומדים נבוכים, והנה נפתחה הדלת וסבכם יוצא מחדרו בלוויית הגביר החסיד הנודע נ.ה. והלכו הלוך ושוב בפרוזדור המלון, ואני עמדתי עם רעי מרחוק באחת הפינות. כעבור שעה קלה הרים סבכם את עיניו וראה אותי ואף שלא ראהני זה כשמונה שנים, ומיותר לומר שבמשך הזמן הזה השתניתי שינוי גדול, ובכל זאת הכירני במבט ראשון ושאל לשלומי ואם עודני זוכר את מאמר החסידות ששמעתי אז בליובאוויטש ויפוג ליבי ונפעמתי כל כך עד שלא יכולתי להוציא הגה מפי. חברי, בראותו כי נבהלתי, אמר: דבר נחוץ לנו עליכם רבי. סבכם חזר לחדרו ואמר לגביר החסיד נ.ה. שיאמר לנו שאנו יכולים להיכנס. לעולם לא אשכח את אותו מבט עמוק שהביט עלינו סבכם. מבט כזה לא ישכח לעד. ומאותו בוקר הייתי אני וחברי עוזרים על יד סבכם בעניין השתדלותו אז להשקיט את

06:06 רוח מסיתה ליהודים שהתחילה להתפשט במידה גדולה בקרב שרי המלוכה ופקידי הממשלה. הרבה מאוד יש לי לספר ממה שעשה ופעל אז סבכם בפטרבורג, ובהשפעתו המרובה עצר בעד כמה גזרות ביושבו אז כחודש ימים בפטרבורג. באחד הימים, בהיותי אצל סבכם, פנה אליי פתאום בשאלה כמה זמן שאין אתה מניח תפילין? ושמא תאמר שמישהו אמר לי זאת או שמא תרצה לכזב לי? אספר לך כל מה שעשית ובאיזה זמן ובאיזה מקום. עודני משתומם מה לענות, והנה התחיל לחשב אחת לאחת הכורות אותי ושלוות הירידות שבהם ועל ידם ירדתי וניתקתי מאורחות חיי היהודים הדתיים. עמדתי כבול עץ. ראשי עליי כגלגל, ליבי התכווץ ופלגי מים ירדו מעיניי. ימים אחדים בושתי וגם נכלמתי לבוא אל סבכם, עד שבאחד הימים קיבלתי פתק מהגביר החסיד נ.ה. שסבכם שאל עליי פעמים אחדות, ואז באתי אל סבכם והוא מילא את ידיי בשליחויות שונות בענייני הכלל. דיבורו של סבכם האמור פעל עליי רושם אדיר כל כך, עד כי למחר בבוקר השגתי תפילין, כי התפילין שלי השארתי בצאתי מבית אבי, ובסתר מבני ביתי וחבריי התחלתי להניח תפילין ולהתפלל וזולת לחם לא בא אל פי. שבוע שלם התהפכתי בתירוצים שונים, כי הנני חולה ובגלל זאת לא אוכל לאכול עד שהוכרחתי לגלות לאשתי שגמרתי בליבי לבלתי אכול בשר טריפה, ובקושי עלה בידי עניין מאכלי היתר ובמידה ידועה גם שאר ענייני יהדות. סבכם עזב את פטרבורג ונסע לביתו לליובאוויטש, ואז התחלתי להסתדר באורחות חיים יותר דתיים. אמנם בבית אבי לא ביקרתי וגם לא ידע משינוי אורחותיי. באמצע חודש אפריל יצאתי עם אשתי ובני הבכור לגור במעון קיץ בסביבות פטרבורג. כעבור כמה ימים בא אליי אבי לבקרני, דבר שהבהילני מאוד ולא ידעתי פתרונו. ומה נפלאית

09:10 ויהי בראותי שאבי מושיט לי מכתב מסבכם אל אבי, ותוכנו הזמנה לעבור לחג כלולות אחד מבניו, ובשולי המכתב פריסת שלום אליי ומזמין אני גם כן לקחת חלק בשמחתו. "האם", אמרתי לאבי, "הוצרכת לטרוח בעצמך? הרי יכולת לשלוח את המכתב על ידי אחד מפקידי בית מסחרך." "שליחות כזו", ענה אבי, "שהרבי כותב במכתב. אין אנו החסידים נוהגים לשלוח על ידי משרתים שליחות כזו. צריכים למלא בעתה ובזמנה בדיוק." "אינני יודע", אומר אבי, "מדוע ובעד איזה מעשים טובים זכית שהרבי יכתוב לך פריסת שלום ויבקש תשמח בשמחתו. אבל מכיוון שהרבי כותב לך מי יבוא אחרי המלך? וכאשר קיבלתי היום את המכתב, קיימתי מיד את דבר השליחות בזריזות. ועכשיו שלום." ורצה לשוב לביתו. וברוב המילים פעלנו אני ורעייתי אצלו שיתעכב כמה שעות אצלנו, שישתה כוס חמין והלכנו לטייל ביער. אבי סיפר לי אודות חתונת בן הרבי ומעלותיו ומעניין לעניין סיפרתי לאבי דברים מקוטעים מאותם הדיבורים ששמעתי מפי סבכם בזמנים שביקרתי אותו בהיותו בפטרבורג בחורף שעבר. תוקף דעתו, אבירות לבבו לבלי חת, לדבר עם השרים הגבוהים בדרישת הצדק והיושר בשפה ברורה. כשלוש שעות בילינו בשיחה ופתאום שמענו קריאת שלום עליכם וראינו כי החסיד ז"ר הולך לקראתנו ודורש בשלום אבי בחיבה גדולה וגם בשלומי בפנים צוהלות וברך ברכת שהחיינו והגיענו לזמן הזה. אבי ואני הסתכלנו זה בפני זה בתמהון רב, מבלי להבין מהי ברכת שהחיינו של החסיד ז"ר. "למה כה תביטו עליי?" אומר החסיד ז"ר. "הרי דין מפורש הוא בסדר ברכת הנהנים של רבנו הזקן, שעל כל דבר שמחת הלב שבא לאדם צריך לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות. ואני בראותי כי אתה לייבלה יקירי מטייל עם בנך יהוד באהבה ובחיבה כראוי, וגם

11:53 שמעתי מפי אברהם הקצב שזה כחצי שנה שהוא לוקח בשר רק אצלו. שמח ליבי מאוד בראותי אותו וברכתי ברכת שהחיינו." הלכנו שלושתנו דומם כשעה קלה, עד שהחסיד ז"ר הפסיק את הדומיה ואמר שהרבה חסידים מתכוננים לנסוע לליובאוויטש לשמחת החתונה. וכה הלכנו עד בואנו לביתי. רעייתי הכינה סעודת ערב ואבי אף שרצה לנסוע העירה, אבל החסיד ז"ר הפציר בו שיאכל לחם וגם ישתתף בסעודה. ואכלנו והיטבנו את לבנו, ומני אז הוקם שלום ביני ובין אבי.