פרק 227 - הריגול כנגד הרבי צמח צדק וועידת הרב.

00:01 היום נספר על המרגל שהמשכילים שלחו לרגל אחרי הרבי הצמח צדק, כפי ש... כנראה שגם המשטרה החשאית הרוסית של אותם זמנים הייתה מעורבת בעניין. אה שלמה משה הוא בעצמו חסיד והוא מאלה שמרגלים נגד המשכילים. עכשיו הוא מגיע להתוועדות בליובאוויטש והוא נמצא בהתוועדות. בשעת ההתוועדות משך את תשומת ליבו של רבי שלוימה משה אחד האורחים, שעמד על ספסל ומזמן לזמן היה רושם לעצמו משהו על פיסת נייר. נדמה היה לשלמה משה שפני האיש אינם בלתי מוכרים לו. הוא כבר נפגש איתו אי פעם, אבל הוא לא יכול להיזכר היכן ומתי נפגשו. ומשעה לשעה מתחזקת דעתו שלמרות תלבושתו של אותו אדם כאחד החסידים, ובשעה שמנגנים הוא מכה כף אל כף ועוצם את העיניים. אבל, אומר לעצמו שלמה משה, הוא איננו מהאורחים הבאים אל הצמח צדק, ושלמה משה לא הוריד את עיניו ממנו שעה ארוכה. כאשר הוא מסתכל בו, הוא רואה שליפמן אותו עושה נרות ואותו אורח קורצים עין זה לזה. מיד הבין שלמה משה שדבר משותף להם. בינתיים נזכר שהאורח הזה הוא בנימין מומר, אחד ממרגלי החרש של בית פקודת שר המחוז. רעד עבר בכל עצמותיו של שלמה משה, ובפרט שמכאן הוכחה שבוודאי גם ליפמן הוא מרגל והם פורשים מלכודת לרבי הצמח צדק ולחסידים. שמו הרע של בנימין מומר היה מפורסם בווילנה ובכל הסביבה, והיה מטיל אימה על הכל ללא הבדל בין יהודי לאינו יהודי, כי אותו בנימין מומר היה שואף דם ונהנה מייסורי בני אדם. בשעתו עשה נקמות בבעלי האחוזות הפולניים ועל פיו נידונו מאות אנשים למוות ורכושם הוחרם לאוצר הממשלה. כל דבר בירור שמץ חשד של פגיעה בכבוד המלכות היה נמסר לידי בנימין מומר. כאשר הסתיימה ההתוועדות, גילה שלמה

03:12 משה לרבנים יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי את דבר שליחותו. הראה להם העתק המלשינות על הרבי הצמח צדק וסיפר את כל אשר נודע לו ובאיזה אופן גילה את הדבר. הוא גם אמר להם שראה כאן את המרגל חרש בנימין מומר מסתתר בתלבושת של חסיד, והוא קורץ עין לחסיד השני ליפמן בעל הנרות, ועם כך ברור שגם ליפמן הוא מרגל. שלמה משה מסר להם את העניינים ומיהר ללכת כדי לרגל אחרי ליפמן ובנימין. מפני גודל הרפש והבוץ הלכו ליפמן ובנימין בצידי הרחוב לאיטם, ורבי שלוימה משה הולך אחריהם ושומר את צעדיהם עד שהגיעו לדירתו של ליפמן ברחוב סרלי, סריצי [?]. זה היה רחוב שהגויים גרים. הוא שמע את בנימין אומר לליפמן, "במשך שני הימים שאני נמצא כאן לא הצלחתי בשליחותי ולחינם שלחוני לבקר אותך. בעוד שעתיים אסע וכשאבוא אעיד שנכונה הרצאתך, שהצמח צדק עסוק בתורתו ובחסידותו והבאים אליו שואלים בענייניהם הפרטיים ואין לו זמן להתעסק בענייני הכלל. אמנם השפעתו על היהודים מרובה וגדולה היא ואשר רק בזבוז זמן הוא המשך ישיבתך כאן ובוודאי כעבור כמה שבועות תוכל לעזוב את הביצה ותחזור למקומך." ליפמן ביקש מבנימין המומר להיכנס לביתו ולאכול משהו, אבל בנימין אמר שכבר שבע מהמאכלים הכשרים שאכל במשך שני הימים האחרונים. עכשיו ילך למשטרה, יקיץ את האיספראווניק. זה השם של המשרה הזאת. יראה לו את תעודתו ואז לא תחסר לו סעודה עם בשר חזיר שמן. רבי שלמה משה חזר אל רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי מסר להם מכל אשר שמע. רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי סיפרו לרב שלמה משה שתכלית בואם לכאן הייתה כי לפני שלושה שבועות נחקרו שניהם על ידי הבולשת, כל אחד במקומו, על מיהו ומהו

05:58 הצמח צדק ומה יחסו לענייני היהודים, גם בענייני הטבת מצבם הכלכלי, גם בהטבת מצבם המוסרי, והם באו כאן עכשיו אל הצמח צדק להתייעץ על- עם זה- איתו. למחרת בצהריים הגיע אברהם המוכסן וסיפר בסוד גמור לגבאי רבי חיים דובר שלפני שעה היה אצלו האיספראווניק של המשטרה, האיספראווניק דניאלה. האיספראווניק דניאלה סיפר לאברהם המוכסן שבלילה שעבר בא אחד ודפק בחלון המשטרה בחוזקה וקרא בקול מפקד לפתוח לו וציווה דניאלה לשוטרים לפתוח את הדלת. "ומה מאוד נבהלתי," סיפר דניאלה, "לראות איש יהודי נכנס ומראהו כאחד האורחים הבאים אל הרבי ושק על כתפו ומצווה עליי בקול מפקד, 'לך איתי לחדרה או שלח את שוטריך אלה מכאן, כי דבר סודי אליך.' עודנו מדבר הגיש לי את תעודתו וראיתי שמרגל חרש הוא ורעד עבר בכל עצמותיי ונתתי לו חדר מיוחד. הוא החליף את בגדיו, דרש לתת לו לאכול, שתה ואכל וחקר אצלי על הנהגתו של הרבי וציווה עליי שאיש לא ידע שהיה כאן. הוא תם על אותו שחר ציווה לתת לו עגלה טובה לנסוע למשטרה לעיר לוזני, 'ועתה אברהם,' אומר דניאלה, 'לך וספר את הדבר לרבים, אבל בסוד גדול. והיזהר, הוא בוודאי עוד לא שכח את האיספראווניק דניאלה.'" כאן למטה בהערה הוא כותב שזמן מה לפני מאורע הזה הושיבו את-- הוא הושיב את דניאלה, הושיב את רבי אברהם הזה במאסר לשני ימים. רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי סיפרו לרבי הצמח צדק מכל העניין של מרגלי החרש, כפי שסיפר רבי שלמה משה ואחר כך נקרא רבי שלמה משה ומסר את דבר שליחותו. הצמח צדק החליט שאיש חוץ מבנו רבי ברוך שלום, שאדמו"ר הזקן בירך אותו בחוזק לב, לא ידע מזה,

08:24 ושל ליפמן פלדמן התייחסו גם להבא כמו, כמו עד עכשיו. עברו כשבועיים וליפמן בא אל רבי ברוך שלום ואמר שקיבל ידיעה מביתו שהוא מוכרח לנסוע לשם ואיננו יודע לכמה זמן, ולכן בדעתו למכור את חלקו בעסק הנרות בזול. ואחד מבעלי הבתים בליובאוויטש רב אברהם שילבר קנה את חלקו של ליפמן. ובחודש מאי של אותה שנה נצטווה פקיד הבולשת המחוזית, קצין הז'נדרמריה, לקבוע את דירתו יחד עם אחד מעוזריו או עם שני עוזרים בעיר ליובאוויטש. והוא התגורר ברחוב זריצ'ה. הפקיד ואחד מעוזריו היו מדברים אידיש, ולעיתים קרובות היה מבקר בזאל הקטן בשעה שנאספו האורחים המחכים להיכנס ליחידות. הוא גם היה נכנס אל הישיבה בשעה שהרבי הצמח צדק אמר תורה, ותמיד היה לבוש כאיש פרטי חוץ מזמנים קבועים או ביום ראשון ובימי חגיהם בהם היה לובש את בגדי השרד שלו. עבודת העסקנות של הרבי הצמח צדק התרחבה מזמן לזמן וגם הוועד בפטרבורג הסתדר בטוב, והצעיר ישראל חייקין, יליד עיר נובל[?], הצטיין בעבודתו החשאית ביותר עם סגן שר הפנים אדרטוב[?]. בשנה ההיא, שנת תר"א 1841, שלח הרבי הצמח צדק חמישה עשר אלף רובל כסף לארצנו הקדושה, שחלק מהם היה מיועד לפריעת חובות מזמן העבר, וגם יסד אז הרבי הצמח צדק בתי כנסת חב"ד בירושלים, בצפת ובטבריה, וסידר את חלוקת הכספים לכל בני חב"ד שבארצנו הקדושה. בעיר בוריסוב היו שני אנשים שהפילו את אימתם על כל הגליל, אנשים רעים וחטאים, חוטפים, חאפערס, שמותיהם זונדיל מזיק ואייזיק חאפ. חאפ זה מלשון חטיפה. שני ליצנים אלה הלשינו על הרבי הצמח צדק שבישיבתו הגדולה בליובאוויטש הוא מסתיר שלושים נערים שכבר נמסרו לצבא ובשליחותו של הרבי הצמח צדק גנבו אותם חזרה. ואומנם פקיד הבולשת התיישבו כבר מזמן בליובאוויטש,

11:23 אבל באו פקידי בולשת נוספים מעיר המחוז בבינוביץ'[?] ומעיר הפלך ממוהילוב עם פקידי המשטרה המחוזית, ובעוד לילה הקיפו את חצר הרבי ואת בית הישיבה ושני בתי הכנסת שבעיר, והפקידים חקרו ודרשו את תעודותיו של כל אחד מתלמידי הישיבה והאורחים שמצאו אז בליובאוויטש, נוסף על החיפושים בכל האכסניות, בבתי בני הרבי, בתי בעלי הבתים ובמשך שלושה ימים, לילה ויום ולא מצאו מאומה. אבל מרגל החרש הפלך, גבריאלוב שמו, הוא אמר שהוא בטוח שכתב המלשינות של האזרחים מייטין[?] זונדל וגינזבורג אייזיק, כלומר, איך הם נקראים, זונדל מזיק ואייזיק חאפ, אמת היא, ואם עכשיו לא נמצא מאומה הרי במשך הזמן ימצא הכל. כך הוא אמר. והזמן עובר. הרבי הצמח צדק מקבל תעודת אזרח נכבד בחתימת הקיסר ניקולאי זה בשנת תר"ד, אלף שמונה מאות ארבעים וארבע. עבודה ציבורית ענפה ורחבה עובד הרבי הצמח צדק בשנים ההן. התעודה הזאת של האזרח נכבד שקיבל מהצאר ניקולאי, עשתה רושם גדול בכל מרחבי רוסיה ובכל עניין כללי המזדמן ברוסיה, פולין, וולין פונים אל הצמח צדק בשאלת עצה ובקשת השתדלות בספירות הממשלה. כעשר שנים. אנחנו חוזרים קצת בזמן אחורה, כעשר שנים משנת תקפ"ח, כלומר משנת אלף שמונה מאות עשרים ושמונה עד אלף שמונה מאות שלושים ושמונה, השתדלו משכילי פולין, וולין וליטא להפיץ את רעיון הכרח לימוד ההשכלה בקרב יהודי רוסיה. ובשלושת השנים האחרונות של התקופה הזאת עד שלושים ושמונה התכסו והתעסקו בייחוד בתעמולה הזו כדי להכריח את היהודים, הילדים היהודים ללמוד בבתי ספר כלליים. משכילי ריגה ודוקטור ליליענטל בראשם. היהודים תושבי המדינות קורלנד ולטגאליה בהיותם תמימים בטבעם ובאים בקשר תמידי עם יהודי ריגה, שרובם היו חופשיים, התקבל אצלם רעיון הפצת ההשכלה. חבורת הצעירים המשכילים בפטרבורג המתייחסים אל דגלו

14:19 של דוקטור ליליענטל השתדלו בכל עוז ועל ידי מתנות מרובות לתת לדוקטור ליליענטל מהלכים בבית פקידות שר ההשכלה, ומזמן לזמן היו מסדרים התוועדות צעירים חובבי מדע מה שהם קראו לזה בשם ליבהאבער פון וועלטליכע וויסנשאפט, חובבי מדע. הם סידרו את זה את הפגישות האלה במלונות המפורסמים ביותר, והיו מזמינים את ליליענטל בתור מרצה. ידיעתו במדע עמדה לו להעמידו בראש, ומכיוון שבין חברי חובבי המדע היו הרבה מפקידי ושרי בית הפקידות של שר ההשכלה, הנה היכרות זו יחד עם מכתב ההמלצה שהיה בידו של ליליענטל, פתחה לו את שערי בית פקידות שר ההשכלה. זה הרי מה שהוא רצה כדי להשפיע על שר ההשכלה שיכריח יהודים ללמוד לימודים כלליים. בימים ההם התרכזה ההשתדלות של עסקני חב"ד בפטרבורג בעניינים של מחיה וכלכלה הנוגעים לישראל בכל מקומות מושבותיהם במרחבי רוסיה, ולכן עיקר השפעתם הייתה בבית פקידות שר הפנים עם פקידי שר ההשכלה לא הייתה להם היכרות. כאשר נודע שהצעירים המשכילים על פי ההכוונה של משכילי פולין, וולין וליטא, מרחיבים את הדרך לדוקטור ליליענטל ראש משכילי ריגה לבית פקידות שר ההשכלה הודיעו על כך לרבי הצמח צדק בליובאוויטש. ועל פי הוראת הרבי הצמח צדק חיפשו ומצאו מהלכים בבית פקידות שר ההשכלה להפר את ההשתדלות של הצעירים הנ"ל ולקרר את היחס אל דוקטור ליליענטל. חברי ועד עסקני הכלל מחסידי חב"ד בפטרבורג הסבירו לפקידי שר ההשכלה את הלך רוחם של היראים המחזיקים במעוז הדת, והסבירו שבנוגע למדעי חול, וועלטליכע וויסנשאפט, אין הדבר נחוץ לכלל כולו, כי אם ליחידים. והידיעות הדרושות לכל תושבי רוסיה כדי למלא את חובתם האזרחית והדרושות למסחר ולמלאכה לומד כל יהודי. ועד עסקני הכלל הצליח בעבודתו במשך השנים תקצ"ז עד תקצ"ח להשפיע בבית

16:51 פקידות שר ההשכלה, לקרר את היחס לדרישת המשכילים בכלל, ולהצעתו של ליליענטאל להכריח את ילדי ישראל ללמוד בבתי הספר העממיים את שפת המדינה, ידיעת החשבון וגלילות הארץ וכדומה בפרט. אמנם בזמן ההוא אירע דבר שהחופשיים, אותם המשכילים, השתמשו בו למטרתם. מסיבות ידועות הנוגעות למצבה הכלכלי של רוסיה, סגרה הממשלה את בתי הדפוס היהודיים והרשה את קיומם של שני בתי דפוס בלבד, האחד בוילנה והשני בוולין, בקייב. ופרסמו המשכילים שהממשלה דורשת את טובת היהודים ופותחת את שערי בתי הספר העממיים גם בשביל ילדי היהודים, ואסרה להדפיס ספרי קבלה וחסידות. המשכילים עשו תעמולה גדולה בעד לימודי החול מכיוון שבכל רחבי המדינה היה ידוע הלך רוחו של המלך ניקולאי והתנגדותו לתורת ישראל ולתורת הקבלה והחסידות בפרט. אז הרבה יהודים האמינו למשכילים וחתמו להם על בקשות שערכו לאפשר לבניהם ללמוד לימודי חול. על פי סיבה ידועה הזמין שר ההשכלה את ליליענטאל ומסר לידו לערוך הרצאה מפורטת אודות סידור לימוד מדעי חול לילדי היהודים ברוסיה. ליליענטאל קיבל את ההצעה והביע את רצונו שבגמור עריכת הרצאתו, כדי שתהיה משוכללת ומתאימה למצב התרבות של יהודי רוסיה, עליו לעשות מסעות בכל רחבי מדינת וולין, רייסין ורוסיה הלבנה, ולבקר את גדולי וחכמי ישראל שהשפעתם מרובה על היהודים. בביקוריו נוכח ליליענטאל לדעת שהיהודים ברוב חלקי המדינה הם נגד ההשכלה, ועל אף התעמולה הנרחבת של המשכילים ועבודתם, היהודים לא ניתקו את עצמם מהדת ומנהגי ישראל, וההשפעה של גדולי התורה על היהודים גדולה מאוד. לכן הציע ליליענטאל לשר ההשכלה לערוך אסיפה משולשת משלושה נבחרים מעם ישראל, משכיל, סוחר ורב, שהם יחליטו אודות משטר חדש בלימוד ילדי היהודים ברוסיה. שר ההשכלה אישר את ההצעה הזו, כתב לשר הפנים לסדר אסיפת גדולי ישראל. קראו

19:37 לה בשם אסיפת הרבנים. כשנה עברה בהכנות לאסיפה ובחרו בארבעה אנשים. הצמח צדק מטעם מפלגת החסידים, הגאון רבי יצחק בן הגאון רבי חיים מוולוז'ין מטעם המתנגדים, הגביר הנודע ישראל אלפרין מברדיצ'ב מטעם הסוחרים, המלומד בצלאל שטרן מאודסה מטעם המלומדים. למתרגם נקבע מנדלשטם. ואז התחילו ההכנות.