פרק 226 - החרפת מלחמת המשכילים וההלשנות .

00:01 המשך המלחמה של המשכילים נגד החסידים. ליליענטל, עמוד התווך של המשכילים ושל הנלחמים נגד החסידות. בחיבה גדולה נפרד דוקטור ליליענטל מהנסיך ליכטנברג ומשר ההשכלה אובארוב. ואם כי מצד אחד גדל ערכו וכבודו בעיניהם ובעיני המשכילים, אבל מצד שני שרי בית פקידות המחלקה השלישית ובייחוד סגן ראש הבולשת, הגנרל פרייגנק[?], חשדו בליליענטל בעניינים פוליטיים, ואת חשדם הביאו בפני השר בידלוב. בידלוב היה... ככה, ככה, הוא כותב לנו ככה: "כשיסד ניקולאי את המחלקה השלישית, שמטרתה הייתה א', לשמור את הממשלה מהשפעת זרמים שונים במדינה ומחוצה לה, וב', להשגיח אם השרים וסגניהם והנציבים ושרי הפלחים ממלאים את תפקידם כפי ציווי הקיסר, ומטרה שלישית לשמור על שלום המלך ולסדר משמר מרגלים בכל מקום שיוצרך גם בחצר המלכות והנסיכים הגדולים. הדבר הזה נמסר על ידי הגראף בילדוב, שהיה תקיף הדעה ואביר לב". בילדוב, לא בידלוב אלא בילדוב. "וברשותו שמרו-- שלחו לשמור אחרי צעדי ליליענטל. השתתפותו של ליליענטל בוועידה החשאית בווילנה, אף שכבר נתכבד משר ההשכלה בשם הקיסר לעבד תוכנית בתי הספר לילדים היהודים והקציב לו משכורת חודשית בסך שבעים וחמישה שקלי כסף, חוץ מהוצאות הנסיעות. ההשתתפות הזאת הגבירה את חשדו, חשדו של פרייגנק[?] וההשגחה על ליליענטל התחזקה. המשכילים בווילנה תמהו על העובדה שכבר עברו כארבעה חודשים ויותר מאז שהם שלחו את המאמר לעיתונים הגרמניים ועדיין לא פורסם המאמר, ואז נודע שהמאמר הלך בדרך לעיבוד. וכך היה גם בפעם השנייה והשלישית, עד שהזדמן להם נוסע אחד ושלחו על ידו את המאמר בפעם הרביעית, ואז הוא נתפס בעיתון איזראליטישע אנאלן מספר שש, וכשהגיע העיתון לפטרבורג נמסר מיד לשר ההשכלה. שר ההשכלה אובארוב התרגש מאוד לקרוא שיש מי שמטיל ספק אם יהיה בידי הממשלה להביא

03:05 לידי פועל סידור בתי ספר לילדי היהודים של רוסיה, וראה בכך עלבון גדול לממשלה. הוא פנה אל שר הפנים סטרוגנוב ועורר אותו על דבר העלבון הגדול ביותר שמעליבים את הממשלה האדירה בעיתון מחוץ למדינה, בכותבם שפקודותיה יופרו על ידי יהודי אחד מליובאוויטש, נשיא כת החסידים, שזה לפני שבעים שנה בא בקובלנה על כת זו ולפני חמישים שנה דנו את נשיאה בתור מורד במלכות. בטוח", הוא כותב אובארוב, "שר הפנים יחקור אודות היהודים מליובאוויטש וינקוט באמצעים הראויים שלא יוכל להפר את פקודות הממשלה. אובארוב לא הסתפק במכתב הזה. כתב גם אל בית פקידות המחלקה השלישית, צירף את העיתון איזראליטישע אנאלן עם העתקה בשפה הרוסית, וביודעו שהשר בנקנדורף, ראש המחלקה השלישית, הוא שונא דת ישראל וצורר היהודים, כתב אליו גם מכתב פרטי, ועורר אותו על מצב המדינה, שאומנם חלקי מדינה אלו נמסרו מידי הנציב דיאטקוב, ויש שם שרי מחוז ישרים, אבל בכל זאת יימצא איש יהודי ליובאוויטשער, שאודותיו כותבים בעיתונים בחוץ לארץ, שהוא יפריע מלהביא את פקודות הממשלה לידי פועל, דבר שהוא עלבון גדול מאוד. ובוודאי שהשר ינקוט באמצעים הדרושים שהיהודים לא יפריעו את שרי הממשלה מלמלא את פקודות הקיסר לטובת האזרחים, גם אזרחים כפויי טובה היהודים. במכתבו מזכיר אובארוב לבנקנדורף אודות מאסרו של נשיא החסידים לפני חמישים שנה, במאסר שרק מורדים במלכות נאסרים שם, וכמעט שנחרץ משפטו למיתה כאחד המורדים במלכות, לפי שהתברר שהוא מחזיק בחיל של יהודים בטורקיה, ועוד דברים שחייבים עליהם משפט מוות. אבל מכיוון שהקיסר פאבל היה סובל ממחלת הרוח, לפעמים ממרה שחורה ולפעמים ממרה לבנה, כיוונו בדרכים שונות את השעה וגזר אומר לתת חופשה למורד במלכות הזה. ולהיותו כשגגה היוצאת מלפני השליט, ובא המורד בפעם

06:02 השנייה לפטרבורג, והיה במאסר חזק, אומנם כשעלה הקיסר אלכסנדר על כיסא מלכותו, פעלו שלושת רעי המלך, ניקולאי דולגורוקוב, יאן לובומירסקי וגוליצין, שייתן חופשה למורד, וזה גרם שכת החסידים התפשטה. וכיום, לפי דברי דוקטור ליליענטל, שלושה רבעים מהעם היהודי שייכים לכת זו, ובלי ספק שהשר יודע יותר ממנו את גודל הצער והנזק שעם רב כזה יכול להמיט על הממשלה כולה. כן. בקיצור, כל הרשעים התאגדו יחדיו. האובארוב הזה, שר הפנים, או שר ההשכלה, עשו רושם, המכתבים שלו עשו רושם גדול, בייחוד המכתב לבנקנדורף הרעיש את לבבו הרע על היהודים, ובא בכתובים עם הנציב גנרל-גוברנטור בוויטבסק ועם שרי המחוזות ויטבסק ומוהילוב, לחקור אודות הרבי שניאורסון והשפעתו על היהודים בכלל ועל החסידים בפרט. הוועד של החסידים שנקרא ועד עסקני הכלל היו לו קשרים בבית פקידות שר הפנים וגם בבית פקידות המחלקה השלישית וגם בבית פקידות שר ההשכלה ומאחר שמאז בא דוקטור ליליענטל לריגה היה הוועד מתעניין ביותר לדעת את כל הנעשה בבית פקידות שר ההשכלה. ביחס להפצת ההשכלה זימן השם לידם את הצעיר פבלוב. פבלוב כאן כתוב בהערה למטה בהיותו אדוק באמונתו ואוהב בעלי דעת הרי כאשר חייקין, חייקין החסיד מחברי ועד העסקנים, הסביר לו את העוול שהמשכילים עושים לדת ישראל, הנה ביושרת לבבו עזר לוועד. אז הצעיר פבלוב עוזר לוועד ועל ידו השיגו העתקות שונות ובתוכם את העתקת מכתביו של אובארוב אל שר הפנים ואל המחלקה השלישית ואל אותו בנקנדורף. בין ההעתקות השונות שקיבל הוועד הייתה גם הרצאה מפורטת של דוקטור ליליענטל אל סגן שר ההשכלה פבלוב אודות הוועידה שהתקיימה בווילנה. הוועידה הזו התקיימה בחשאי. לא ביקשו עליה רשות מהמשטרה המקומית כפי החוק בגלל... והם טענו שמאחר שהמשטרה התייחסה בטוב

09:12 כת החסידים וחבריה הראשיים שלמה בלקש ועוד אחד יהודי מחזיק בנושנות וממאמיני ההשכלה נחמן פרנס מכבדים אותם במשטרה ומבקרים שם תמיד והם בעלי השפעה. וכפי שהשר הואיל לומר לי, ככה ליליינטל כותב, למה הוא לא ביקש רישיון, רשות מהמשטרה לוועידה הזאת. לכן קראתי לוועידה חשאית על סמך התעודה שניתנה לי מאת בית פקידות שר ההשכלה בחתימת כבודו, למען שלא ידעו שני היהודים בלקש ופרנס ולא יפריעו אותנו לתכס עצה ולסדר איך להביא את רצון הממשלה לטובת היהודים לידי פועל. בוועידה, כותב ליליינטל, השתתפו מזקני היהודים המלומדים המכירים בטובת הממשלה המרוממת והמעריצים את שרי הממשלה וחפצים בכל ליבם לעזור להם להביא את רצונם הטוב אל הפועל. אמנם הרבה מוקשים יהיו לנו על דרכנו זו ועל פי הרצאת אחד החברים שביקר בכמה ממחוזות מקומות מושבם של החסידים, וביקר גם את נשיאם, הרבי מליובאוויטש, העומד בכל תוקף נגד פקודת הממשלה בסידור בתי הספר, מן ההכרח שהממשלה בכוחה האדיר תכריח את נשיא החסידים בכל מיני אמצעים שלא יעמוד נגד הבאת פקודת הממשלה אל הפועל. כל ההלשנות למיניהם האלה הגיעו לידי ועד העסקנים של החסידים וועד עסקני הכלל השתמש בהעתקות שקיבל כפי שהיה צורך ועלה בידו לעכב את שני כתבי המלשינות ששלח הרשל החשוך למחלקה השלישית ולגנרל גוברנטור בויטבסק. אבל העתקה השלישית ששלח אל שר מחוז מוהילוב לא הצליחו לעכב אותה והיא התקבלה אצל סגן השר, שר הפלך סובייצקי, והוא מבלי להודיע לשר המחוז החליט, סובייצקי הזה, החליט על דעת עצמו לברר דבר זה בחשאי, בתקווה שיבוא על שכרו ויזכה גם לתודה רבה. ואז הוא בא בדברים עם אחיו, בעל אחוזה בעיר שווינציאן, פלך וילנה, שהשיג לו מרגל חרש חרוץ בשכר טוב, כפי שהוא ימסור

12:04 לו. בהמשך לזה, בחודש מרחשוון שנת ת"ר, כלומר אלף שמונה מאות וארבעים לפי מניננו, התיישב לו בליובאוויטש איש אחד שקרא לעצמו יליד זאמוט כבן חמישים. הוא ואשתו ירא אלוקים ובאים מבוקר וערב לבית הכנסת להתפלל. האיש, קוראים לו ליפמן פלדמן, היה אומן נפלא בעשיית נרות חלב והוא הציע לרב הקדוש רבי ברוך שלום, הבן של הרבי הצמח צדק, הבן הבכור שלו, להשתתף עמו בעסק זה. הרבי הצמח צדק הסכים לבן שלו ולכן רבי ברוך שלום נכנס לעסק עם ליפמן פלדמן וליפמן פלדמן נעשה בן בית בחצר הצמח צדק ובבתי בניו. הנרות של ליפמן קנו להם שם בעיר ובסביבה וליפמן קנה לו שם טוב בנדבו נרות לשלושת בתי הכנסת שבעיר ולבחורי הישיבה. נוסף על הנרות שהיה נותן לחצר הצמח צדק ובתי בניו ובני משפחתו חינם אין כסף. גם אשתו שקראו לה, לפחות לפי דבריה, בתיה מרים הייתה מחלקת בכל ערב שבת לנשים עניות נרות חינם אין כסף. אותו ליפמן פלדמן שכר פועלים לעשות את מלאכתו כפי שהורה להם, והוא בעצמו היה מבקר תמידי בבתי הכנסת ובתי הצמח צדק ובני הצמח צדק, בישיבה, באכסניות, אצל האורחים שהיו מתוועדים מזמן לזמן לחזור על תורת הצמח צדק ולספר את סיפורי החסידים. ואותו ליפמן פלדמן היה אומר להם שבכיוון שהוא איש פשוט שלא יודע ללמוד בעצמו, הוא נהנה להיות נוכח במקומות כאלה ובכל מקום בו היו מרחיבים לו את הדרך וכובשים לו כבוד עבור הנהגתו ביראת שמיים ובמידות טובות בפרט עם העניים ועם כל האנשים בכלל. בכל שנה ושנה היה מתקיים בחודשי טבת ושבט יריד בליובאוויטש, ולהיותה סמוכה לגבול רוסיה הפנימית היו סוחרים רבים באים ליריד גם ממקומות רחוקים מווילנה, מקניגסברג, מקרקוב, מוורשה,

14:46 מקייב, ממוסקבה ועוד. ימים אחדים לפני היריד נסע ליפמן מליובאוויטש למשך זמן מסוים ואת עסק הנרות השאיר בידי קרובו בעל מלאכה שזה כמה ימים שבא אליו. בחודש אדר ראשון חזר ליפמן ממסעו. קרובו היה עוסק בעשיית הנרות וליפמן כמנהגו מאז ומקדם ביקר שעות רבות בבתי הכנסת ובין האורחים, והיה מתעניין לדעת ענייני הבאים, שאלותיהם, העצות שנתנו להם. היה משתתף בכל ועידות החסידים ורק בזמן שקרובו היה נוסע עם סחורה לסביבה היה ליפמן עסוק במלאכת הנרות. בחודש אדר שני נודע לחסידי וילנה על ידי אחד מאברכי החסידים שהיה מרגל חרש בין המשכילים שהלשינו על הרבי הצמח צדק, והוא גם מביא העתק של כתב המלשינות ושלחו את האברך שלמה משה לליובאוויטש עם העתק כתב המלשינות ומסרו לצמח צדק מכל העניין. כאשר הגיע רב שלמה משה לליובאוויטש, מצא שם את החסידים הרבנים המפורסמים ר' יצחק אייזיק מהומיל ורבי ברוך מרדכי מבוברויסק שהתוועדו בביתו של זלמן באשס ושם גם התאכסנו.

16:16 העניין של אותו שלמה היה דחוף בגלל שהוא הביא את כתב המלשינות, אבל הוא לא רצה לצער מיד את הרבי הצמח צדק. ומה גם שמזדמן שהנקך[?] החסידי עם רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי היו בליובאוויטש וביודעו מה שאמר לו בסוד גמור החסיד משה אליהו שירמן שרבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי הם העומדים בראש הוועד להשכנת הכלל, החליט שתחילה יתראה איתם ויגלה להם את דבר שליחותו וישתתף בהתוועדות. ההתוועדות נערכה בהתרגשות רבה, כי רבי יצחק אייזיק ורבי ברוך מרדכי חזרו על שני מאמרי החסידות ששמעו, סיפרו על שיחות הקודש ששמעו בשעת סעודות הקודש, הרבו לספר אודות אורחות חיי החסידים בדורות הקודמים, הייסורים הגדולים שסבלו מהמתנגדים מימין ומשמאל, נצטערו על המצב הנורא הזה, שאין הממשלה צרה באמונת ישראל ועושים כל מה שאפשר לצוד את ילדי ישראל ברשת הכפירה בדת, דיברו אודות המשכילים הארורים יימח שמם, המסיתים ומדיחים, והרבי הצמח צדק עסוק בתורה ובעבודה ואינו עוסק בעבודת הכלל כפי שעשו במקרים כאלה בדורות הקודמים. רב שלמה מוישה, שהיה אחד מפלוגת חסידי חב"ד בעיר קידן והתפרנס מסרסרות, היה אומן יד בכתיבה תמה ובפיתוח חותמות, הצטיין בחוש נפלא להכיר טבע בני אדם והיה חכם גדול וחרוץ, וזה כשלוש שנים שהעתיק את מושבו לוילנה, בייחוד כדי לקבל תפקיד של מרגל חרש לטובת החסידים בין המתנגדים והמשכילים והצליח בזה מאוד.