פרק 215 - מהו כוח היש?

00:01 נספר סיפורים מחסידי האדמו"ר האמצעי. אברך מחסידי האדמו"ר האמצעי בא ליחידות לרבי האמצעי לבקש תיקון על מה שהוא קורא לזה הרגשת היש שלו. שאל אותו רבינו האמצעי האם אתה יודע מהו הרגשת היש? לא, ענה החסיד כי רצה, רצה היה לשמוע מה שיאמר רבינו. אמר לו הרבי האמצעי הרי אתה מבקש תיקון על זה. צריך אתה לדעת מהי הרגשת היש ומהו החטא בזה. אמנם האברך לא העז פניו לענות עד שאמר לו הרבי הרי ידעת כי זה לעומת זה עשה האלוקים כמו שבצד הקדושה יש מדרגות קדושה לאין סוף ולאין קץ, כך בסטרא דלעומת זה יש מדרגות הטומאה לאין סוף ולאין קץ. והיו שני הכוחות הטוב והרע עומדים לפני הקדוש ברוך הוא, וכל אחד שואל מה תהיה עבודתי בעולם? תשובת הבורא הייתה לסטרא דקדושא, לצד הקדושה, שעבודתה תהיה לגלות לעולם את האמת שיש אלוקים יוצר ובורא את הכל וכל נברא ונוצר עליו לעשות את רצון בוראו ויוצרו. הסטרא אחרא גם היא קיבלה צו מהבורא לגלות לעולם את ההפך ממש, את השקר. אין אלוקים בארץ. יש רשות לכל אחד לעשות כרצונו. חס ושלום. אמרה הסטרא אחרא לקדוש ברוך הוא. איך אפשר לבוא בדברי שקר כאלו אל יושבי תבל? האם ישמעו לדבריי? אמר לה ריבון העולמים אני מבטיח לך שישמעו לדבריך כמו ששומעים לצד הקדושה. ומה יהיה שמי? שאלה הסטרא אחרא. אמר לה הקדוש ברוך הוא נחש הקדמוני. אמרה סטרא אחרא לפני ריבון העולם. הרי גם מהשם הזה בלבד יפול פחד אל כל אשר יקרב אליו לפתתו. אל תיראי מזה, אמר לה ריבון העולם. הרי הבטחתיך שתעשי חיל. בא הנחש הקדמוני אל האדם הראשון ולא רצה לשמוע לו. הלך הנחש לחווה והיא

02:33 שמעה לקולו ופיתתה גם את אדם לעשות כציוו הנחש הקדמוני. אבל אחרי שהתחרטו האדם ואשתו, והאדם צם עד שהושחרו שיניו מרוב הצומות, באה שוב הסטרא אחרא ואמרה לריבון העולמים אנא קח את נפשי, כי מעתה לא ישמע לי האדם עוד. ולמה זה לחינם אלך אליו? אמר לה הבורא אל תיראי ואל תחוטי. אני אחליף את שמך ומעכשיו יהיה שמך מלאך המוות, ובשם הזה תצליחי. וכה עשתה הסטרא אחרא עד שבא אברהם אבינו עליו השלום והתחיל לפרסם אלוקות בעולם. באה שנית הסטרא אחרא לפני הקדוש ברוך הוא בטענה שמעכשיו אין לה כל תקווה להצליח, כי אברהם אבינו ואשתו עשו חיל נגדה והיא לא תוכל לעשות נגדם שום דבר. אמר לה הבורא אני אחליף שוב את שמך ואז תוכלי לעבוד כמקודם. מעכשיו יהיה שמך שטן. לא יבינו כלל מה זה שטן, אם זה דבר מזיק או דבר טוב. הלכה הסטרא אחרא בשם הזה והצליחה עד שבא משה רבינו והביא את התורה מלמעלה, והראה לכל באי העולם שהקדוש ברוך הוא הוא האלוקים, ואין שום כוח אחר בעולם, אין שטן ואין פגע רע כלל. אז באה שוב הסטרא אחרא לפני ריבון העולמים ואמרה מה אדע על מה מעתה הלא עבדתי. עתה אין לי עוד כל תקווה. אמר לה הבורא "אני אחליף שוב את שמך. מעכשיו יהיה שמך יש". שם זה מצא חן בכל בתי המדרשות והישיבות בין כל הלומדים והגאונים, ובשם הזה פרשה כנפיה הסטרא אחרא על כל בני התורה, והייתה מצליחה מאוד. עד שבא הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים ותלמידי תלמידיהם עם ספרי החסידות שלהם, וגילו לכולם שהשם הזה יש הוא שקר מוחלט, כי השם ברוך הוא הוא היש האמיתי, וכל השאר

04:54 כלא חשיב ממש. אז באה שוב הסטרא אחרא לפני הקדוש ברוך הוא והתחננה בדמעות "קחי מנה מן העולם, כי מעתה אין עוד עבודה בעולם". אמר לה הבורא "אל תיראי, אני אקרא אותך בשם חדש. השם הזה הוא הרגשת היש. מהשם הזה גם החסידים לא ידעו ולא יבינו, אבל באמת הוא הכל אחד, הוא הרגשת היש, הוא היש, הוא השטן, הוא היצר הרע, הוא מלאך המוות והוא הנחש הקדמוני". וסיים האדמו"ר האמצעי ואמר לאברך, "עכשיו אתה יודע מהי הרגשת היש. עכשיו אתה יודע ממה צריך להיזהר. גרש את המנוול מביתך כי בנפשך הוא". היה חסיד רבי הלל והוא היה חסיד של רבי מרדכי מצ'רנוביל, אבל אז הוא שמע את חסידות חב"ד והחליט שהוא רוצה לנסוע לליובאוויטש אל האדמו"ר האמצעי, והוא גילה את זה לאשתו, ואשתו סיפרה את זה לפי תומה לאביה, ואביה רץ לרב הצדיק רבי מרדכי מצ'רנוביל וסיפר לו שרבי הלל עומד להתקשר לרבי מליובאוויטש. אמר רבי מרדכי מצ'רנוביל, "תבקש ממנו שיבוא תכף אליי". שאל רבי מרדכי את רבי הלל, "נכונה השמועה שאתה חושב לעזוב אותי?" אמר רבי הלל, "ומה אעשה כי בוערת בי אש התשוקה לחסידות חב"ד". אמר לו רבי מרדכי, "דע לך שנשמת אביך הייתה שייכת לנשמת אבי, ונשמתך שייכת לנשמתי. ואם אתה תעזוב אותי, אתה מנותק מהשורש שלך ואתה תשכב עם הפופיק שלך למעלה". אמר רבי הלל, "יהיה מה שיהיה, אני את החלטתי לא אשנה". ביקש רבי מרדכי מצ'רנוביל את חותנו ובני ביתו שישגיחו על רבי הלל ולא ייתנו לו לנסוע לליובאוויטש. אבל רבי הלל לא נבהל מזה. הוא היה רגיל לקום בהשכמת הבוקר, ללכת לבית הכנסת, להתאחר שם עד השעה תשע או עשר, ואז למד עם

07:28 שניים או שלושה בחורים. לא עלה בדעתם כי רבי הלל יצא לדרך בלילה ובפרט בליל חורף. ובוקר אחד לקח רבי הלל את הטלית והתפילין, הלך לבית הכנסת כפעם בפעם כמו תמיד, אבל הפעם הוא המשיך בדרכו. הוא יצא מן העיר והמשיך לעיר רציצה[?]. גם שם לא התעכב, המשיך הלאה ובא לעיר הסמוכה, נכנס לבית הכנסת ועדיין לא האיר היום, וביקש מהמתפללים שיאספו עבורו כסף לנסיעה עד בוברויסק. תודה לקל שלא היו שם אנשים שהכירו אותו, אז אספו עבורו את הכסף המבוקש והוא המשיך הלאה. כאשר הגיע רבי הלל לבוברויסק היה זה קרוב לחצי היום. כל הדרך היה מזרז את בעל העגלה להריץ את הסוס כי חשש שעלולים לרדוף אחריו. "ויהי בהיחפזם" ופתאום התהפכה העגלה ורבי הלל נשאר שוכב תחתיה עד אשר הפך בעל העגלה את העגלה על אופניה חזרה ואז המשיכו הלאה עד שהגיעו ללובאוויטש. כאשר רק נכנס לרבי האמצעי אמר הרבי, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. גם חומץ יכול לדלוק באור יפה. אמר רבי הלל לרבי האמצעי אבל מפחד אני מקללתו של הרב הצדיק רבי מרדכי. אמר לו הרבי האמצעי ממה נפשך? אין צורך לפחד. הוא אמנם יהודי טוב ויהודי טוב לא יכול לעשות דבר רע, ואם מקלל אין בקללתו כלום. אבל אומר לו רבי הלל לרבי האמצעי הוא אמר לי שאני אשכב עם הפופיק למעלה. אמר לו הרבי האמצעי הרי כבר התהפכה עליך העגלה ושכבת כבר עם הפופיק למעלה וזה כבר יצאת ידי חובה. מעכשיו אין לך עוד ממה לפחד, כי כבר התקיימה בך קללתו כי כבר שכבת עם הפופיק למעלה. ומאז נשאר רבי הלל מקושר לרבי האמצעי.