פרק 213 - מאסרו של הרבי האמצעי.

00:01 הרבי האמצעי, או כפי שהוא מכונה ביידיש המיטעלער רבי, בנו של האדמו"ר הזקן שמילא את מקומו לאחר שהאדמו"ר הזקן נפטר בכפר פיענא. הרבי האמצעי גם הוא נאסר על ידי הממשלה הצארית לאור מלשינות של יהודים שהלשינו עליו. השחרור של הרבי האמצעי, המיטעלער רבי, היה בי' כסלו ומאז זה נקרא יום הגאולה. יום הגאולה, כמו י"ט כסלו, נקרא גם כן חג הגאולה של האדמו"ר הזקן, נספר על המאסר של המיטעלער רבי. הרבי מוהר"ש היה נוהג להתוועד רבות בי' כסלו, יום שחרורו של רבנו האמצעי ממאסרו. הסדר היה אז שבלילה התוועדו אצל הרבנית רבקה, אשתו של הרבי מוהר"ש, וביום אצל הרבי מוהר"ש. מה היה תוכן המלשינות? תוכן המלשינות היה על רבי וחסידים ובעניין מרידה במלכות. אמנם בדרך כלל היה מאסרו של הרבי האמצעי קל יותר מאשר מאסרו של אביו רבנו הזקן. פעמיים בשבוע הרשו לו לחמישה מניינים חסידים להיכנס אליו ולשמוע ממנו דברי חסידות. הרשות הזו ניתנה בהשתדלותו של הרופא הייבנטל[?], שאמר שאמירת חסידות היא מזונו של המיטעלער רבי והיא הרפואה שלו, כמו שסתם אדם צריך לאכול אוכל רגיל, הינה אצל הרבי האמצעי אמירת חסידות היא חיותו ומזונו. וגם הרבי האמצעי היה חשוב מאוד בעיני שרי המלוכה, כאשר נסע בשנת תקע"ד, כלומר מיד לאחר סיום מלחמת נפוליאון, כאשר הוא נסע אז מקרמנצ'וג ללובאוויטש, פורסמה הוראה לכל פקידי הממשלה בערים בהן עבר בדרך נסיעתו לקבל את פניו, להחליף את סוסי מרכבתו, וזאת בגלל ההשפעה הטובה במלחמה הידועה, כלומר במלחמת נפוליאון, שרבנו הזקן עזר מאוד לצבא הרוסי לנצח במלחמה. הקיסר אלכסנדר, בעברו פעם דרך העיר בבינוביץ[?] ליד ליובאוויטש, התבטא על הרבי האמצעי: "פרצסי רבי[?]". העיר על כך לאחר מכן הרבי האמצעי שכתוב

03:07 אין מקרבין לאדם אלא בשעת הנאתן. כשם שלמעלה במלכות הדירקיא בשכחה כך למטה במלכות הדרעא בזיכרון. כאשר אסרו את הרבי האמצעי, אסרו גם כמה מהחסידים המפורסמים: הרב החסיד רבי אהרן מסטרשעלא, הרב החסיד רבי שלמה פריידס, והרב החסיד רבי זלמן רייזעס. רבי אהרן מסטרשעלא נאסר מאוחר יותר ושוחרר לפני הרבי האמצעי. שאר החסידים ישבו במאסר עד חודש טבת. מה היה הרקע למאסר? בזמן פטירתו של אביו רבנו הזקן היה הרבי האמצעי בקרמנצ'וג ומשלחת מהחסידים פנתה אליו בבקשה להתיישב ברוסיה הלבנה. רבנו האמצעי ומשפחתו היו אז בעוני רב, כי כל מה שהיה להם השאירו בלאדי בשעה שברחו מנפוליאון והכול הלך לאיבוד. גם הבניינים נשרפו, גם המגרשים נגזלו. בכסף המזומן הם השתמשו למימון הנסיעה ונשארו לכן בעירום ובחוסר כל. ולכן, כשנסעו למדינת רוסיה הלבנה הושיטו לו החסידים את עזרתם ביד פתוחה ובעין טובה בכל מקום שהגיע, ועד שהגיע לליובאוויטש התקבץ אצלו סכום גדול שהיה בו כמה אלפי רובל כסף. כאשר הגיע לביתו בליובאוויטש, הוסכם בדעתו לחלק את הכסף לכל בני משפחתו העניים, והוא כתב אל החסיד רבי פנחס רייזעס משקלוב, שאנחנו כבר מכירים אותו היטב, שמכיוון שהוא הצליח לאסוף סכום גדול של כסף וברצונו לחלקו, לכן הוא מבקש לצרף אליו, אל פנחס רייזעס, את גיסו החסיד רבי זלמן רייזעס ואת החסיד רבי שלמה פריידס, כדי שהם יחליטו על צורת חלוקת הכסף. כעבור שנים נפטר רבי פנחס רייזעס בליובאוויטש. לא היו לו בנים. מי שירש אותו היה הבן של אחיו, שהיה איש רע ובליעל, והוא מצא בין כתביו של רבי פנחס את המכתב של הרבי האמצעי אליו, ואז הוא נתן עיניו בממון ותבע מהרבי האמצעי לתת לו סכום גדול של כסף. אם

06:08 הוא לא ייתן לו, הוא ילשין עליו על פי המכתב הזה. רבנו האמצעי ענה לו שהוא לא ייתן לו אפילו פרוטה אחת, כי שום מעשה עוול הוא לא עשה והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הדבר הזה חרה לאיש הזה מאוד, והוא התחבר עם עוד בן אדם דומה לו מוויטבסק, והם חרשו מזימות איך להלשין על רבנו האמצעי. משפחת אימו של רבנו האמצעי היו מנכבדי העיר וויטבסק, ידועים בתורה ובגמילות חסדים, כי היו עשירים, אבל הם היו גסי רוח וקינאו בכבודו של רבנו האמצעי, וגם היו מתנגדים גדולים לחסידות. בנוסף לזה הייתה להם טינה בלב על רבנו שלא רצה לחתן את ילדיו איתם, אפילו שרצו להפריז בנדוניה בסכומים גדולים, ומשום כך, כשנזדמן להם אותו איש בליעל משקלוב, עזרו לו כי היה להם קשרים בבית השר הגדול חובנו-- חובנסקי[?]. מה הם עשו? הם לקחו את המכתב שמצאו אצל פנחס רייזעס על מה שאדמו"ר האמצעי כותב על חלוקת הכסף, זייפו את המכתב, הוסיפו על סכום הכסף שהיה רשום בו עוד את האות קו"ף, שזה מסמל מאות אלפי-- אה, רובל כסף, ואז הלשינו על הרב האמצעי שמתקבצים אצלו מכל העיירות לעשות מרידה במלכות. והראיה, המכתב הזה: שמקרמנצ'וג ועד ליובאוויטש שהוא אסף סכום כל כך גדול של כסף לא ייתכן הדבר אם לא שיש ביניהם סודות כאלה וכדומה. מין טענה מוזרה ביותר. הם גם הלשינו עליו שהוא שולח שוחד לסולטן הטורקי. זה אנחנו כבר מכירים מהאדמו"ר הזקן. כן, ששולחים את הכסף לארץ ישראל לתמוך בחסידים שנמצאים שם. וגם הודיעו לממשלה הרוסית שהבית מדרש של רבנו האמצעי נבנה במידת בית המקדש ועוד דברי שקר והבל וכזב. ואז יצאה פקודה להביא את רבנו האמצעי לעיר

08:44 ויטבסק. בלילה השני של חול המועד סוכות בשנת תקפ"ז, כלומר אלף שמונה מאות עשרים ושבע, מספר רבי ישעיהו מקלר בשם אביו, "ישבנו בסוכתו של רבי בירך[?] ושמחנו בשמחת בית השואבה ובאמצע המסיבה נכנס רבי שמעון זעליג וסיפר שכאשר היה בעבר הנהר שמע שהלשינו על רבנו האמצעי. כאשר שמענו זאת נבהלנו ולא רצינו להאמין, אבל כעבור יומיים נודע שאכן כך, ובשמיני עצרת שחל ביום שני התראו עם מזכירו של הגנרל גוברנטור, והוא אמר שביום חמישי יהיו הניירות של המאסר אצל השר לשם ביקורת ואישור. ביום חמישי נודע לנו שהשר החליט להביא את רבנו האמצעי לעיר ויטבסק, ואז הלכו חמישה אנשים מנכבדי אנ"ש ופעלו אצל השר שלא יוליכו עוד-- שלא יוליכו את רבנו האמצעי כאסיר, רק ישלחו שרים נכבדים, ויודיעו לרבנו שעליו לבוא לויטבסק. גם כמה בעלי אחוזות גויים הצטרפו לבקשה הזו. השמועה שהלשינו על רבנו האמצעי התפשטה במהירות בכל הערים והיישובים הסמוכים וגם בין הגויים, כי השם של רבנו האמצעי היה גדול בין הגויים ולשמו ולזכרו יתברכו ויראדו. ותוך כמה ימים נהייתה שערוריה גדולה בכל הגליל. כאשר נודע לנו שבשבת נסעו הפקידים ובידם הפקודה להביא את רבנו לויטבסק, החליטו כל אנשי המניינים שלנו ללכת לקבל את פניו, ויצאנו ביום ראשון פרשת נח בבוקר ובשעה שתיים אחרי הצוהריים הגענו למלון קשינה, שם גר אהרון צבי החולב, כעשרים ווערסט מוויטבסק וחיכינו שיגיע רבנו האמצעי. ולעת ערב הגיע ירוחם ישראל, אחד השלוחים ששלחנו לליובאוויטש להודיע מכל מה שידענו, והוא נוסע חזרה להודיע לנו מהנעשה שם בליובאוויטש. והוא סיפר שבשבת קודש היה סדר אצל רבנו באמירת חסידות כמו בכל שבתות השנה, ולשבת זו הגיעו, הגיעו כמה מאות אורחים מערים הסמוכות כבר ידעו שהלשינו על רבנו

11:12 האמצעי. אחדים גם ידעו שהגיע גבריאל יעקב, הוא השליח ששלחנו ביום חמישי בלילה עם הידיעה שהשר החליט לקרוא לרבנו לויטבסק ואשר נכבדי אנ"ש פעלו שהנסיעה תהיה בכבוד. לעת ערב נודע שהפקידים הגבוהים הגיעו לעיר ובתחילת הלילה באו לבית רבנו ושהו שם כשעה לערך. על ידי תורגמן דיברו עם רבנו האמצעי כמה רגעים בדרך ארץ רבה. הם אמרו שבאו לבקש שהוא ייסע איתם אל הגנרל גוברנטור לויטבסק והוא יוכל לסדר לעצמו נסיעה באופן עצמאי שלא יזיק לבריאותו. כפי שאמרו להם בבית רבנו הוא ייסע ביום ראשון עד ליאזנא, שם ינוח כל הלילה וביום שני ייסע לויטבסק. אמנם מכיוון שהדרך מאוד מקולקלת והאוויר מזיק לבריאותו ועל פי ציווי הרופאים אסור לו להימצא בחוץ באוויר כזה, לכן ייסע ביום ראשון רק עד דוברומיסל. שם ינוח בלילה, ביום שני ייסע עד ליאזנא, ינוח בה בלילה, ביום שלישי יבוא לויטבסק. בשעה מאוחרת בלילה הגיע השליח והודיע שהשרים מסכימים לסדר הנסיעה. והיום בבוקר נודע לי שאתמול בלילה באו עוד ארבעה אנשים, כפי הנראה מרגלי חרש, ביניהם גם יהודים אשכנזים הדוברים יידיש. גם הפקידים קראו את האדונים בעלי החוזות שבסביבות ליובאוויטש לחקור ולדרוש אצלם על רבנו האמצעי והתנהגותו. וסיכמתי עם גבריאל יעקב שאחרי שייסע רבנו לדוברומיסל וידעו את סדר הנסיעה, יבוא אלינו להודיענו ואת אפרים ציוויתי לנסוע עד ליאזנא וכשידע בבירור זמן נסיעת רבנו מליאזנא, ימהר להודיע לנו מכל הנעשה. ולכן הידיעה שהביא ירוחם ישראל החייתה את נפשנו. גם בראותנו שההשתדלות של אנ"ש אצל השר עשתה פרי לשלוח פקידים בעלי נימוס ותקוותנו נתחזקה שגם בעתיד יצליחו להראות כי עלילה העלילו. ירוחם ישראל היה מלמד בעל כישרון ובעל תפיסה מהירה והוא חזר לפנינו את המאמרים שהוא שמע

13:40 בליובאוויטש ואהרון צבי כיבד אותנו במאכלי חלב. היטבנו את לבנו בתקווה טובה, וביום שני לאחר התפילה נסע ירוחם ישראל לויטבסק להודיע לאנ"ש מכל מה שקורה. וביום שני בשעה שלוש בא גבריאל יעקב וסיפר שביום ראשון בבוקר הלכו כמה אנשים אל השרים בבקשה להרשות להם ללוות את רבנו בדרכו. השרים ענו להם שהם נהנים ממה שיהודים יודעים לכבד את רבם ומה שהממשלה הרוממה מכבדת אותו, וכל מי שרוצה ללוות אותו הרשות בידו. הפקידים שבאו לליובאוויטש חיפשו בבית רבנו למצוא כתבים נגד הממשלה, אבל שום דבר לא נמצא עד שמצאו את החשבונות של הצדקה שנשלחה לעניי ארץ הקודש רשום בכתב יד קודשו של רבנו האמצעי ואת זה הם לקחו לויטבסק. גם מדדו את בית מדרשו של רבנו, אם באמת הוא מכוון כמידת בית המקדש ומצאו שלא כן הדבר. בשעה אחת עשרה בבוקר נסע רבנו מליובאוויטש. את הנעשה כל הלילה בחצר רבנו אין לעלות על הכתב. בכיות, צעקות, התעלפויות. רק רבנו האמצעי בעצמו היה במנוחה גמורה, קיבל אנשים ליחידות, כתב דברי חסידות ואתמול בהשכמה קרא לחתנו הרבי הצמח צדק וישבו ביחידות כשעתיים. כאשר, כאשר ישב רבנו האמצעי בעגלה, ריחף זחוק קל על שפתיו הקדושות, וכשזז העגלה זז כל מחנה המלווים. עגלות רבות נסעו ומאות אנשים הלכו ברגל וכך באנו בשעה שלישית לדוברומיסל. כשעבר רבנו דרך הכפר בר-בר- ברזובקה, הכפר הראשון אחרי ליובאוויטש, יצאו כל אנשי הכפר לקראתו וזקן הכפר סטרא-סטרא- סטרסה[?] בראשם וקיבלו את פניו בלחם ובמלח. וכך היה גם בכפר השני, צ'רה-צ'רניצה, והשלישי הסמוך לדוברומיסל. כשני מיל מהעיר עמדו הגויים דיירי דוברומיסל וזקן העיר בראשם עם לחם ומלח. ואומרים שהפקידים שליוו את רבנו האמצעי התפעלו מאוד בראותם במוחש- במוחש שרוח כל הבריות

16:15 נחה דעתנו מרבינו. כאשר נכנסנו לדוברומיסל אמר בנו של הרבי האמצעי בשם אביו שייסעו ישר לבית הכנסת הגדול. הרבי נכנס לחדר השני וציווה להתפלל מנחה, ולאחר מכן נכנס לבית הכנסת ואמר מאמר חסידות שמתחיל במילים, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה." והיום אחרי התפילה יסע לליוזנה. גבריאל יעקב מספר שהוא יצא בהשכמה, שעתיים לפני אור הבוקר, התפלל בליוזנה. כל אנשי ליוזנה והרבה אורחים מהעיירות הסמוכות מחכים לקבל את פני הרבי האמצעי. כל הידיעות האלה שהביא גבריאל יעקב הרגיעו את רוחנו וזירזנו אותו לנסוע לויטבסק כדי להודיע את כל זה לאנ"ש וכדי שישתדלו אצל השר הגדול לתת רשות לרבנו האמצעי להתאכסן באכסניה פרטית ושיתירו לו לקבל אנשים חסידים ולומר חסידות. ואנחנו רוחנו טובה עלינו מאוד מצפים ומייחלים לקבל את פני רבנו האמצעי בשמחה ועין בעין נראה כי יד החסידים רוממה ונודה לה' בשיר של תפילה. עברו כשלוש שעות שגבריאל יעקב נסע לויטבסק. אנחנו מכינים את עצמנו לשינה ומנוחה והנה הגיע אפרים פניו מפיקות בהלה עד שבראותנו אותו פג ליבנו מגודל הפחד. מה קרה? שאלנו נרעשים ונפעמים. שלום לרבנו, ענה, רק חדשה ניתנה. לאחר שרבנו אמר את המאמר רשפיה רשפי אש שלהבתיה, שזהו ביאור על המאמר מים רבים שאמר בדוברומיסל. הגיעה פקודה מאת הפקידים שרבנו ובנו יבואו מיד לאכסניה שלהם ואיש לא ייגש אליהם חוץ משלושה אנשים שבהם הם יבחרו. ואף אחד חוץ משלושה אנשים האלה לא יהיה יחד איתם, והם יסעו בעגלה מיוחדת ולא ילווה את רבנו אף אחד, לא בעגלה ולא ברגל. שמועה עברה במחנה שכחצי שעה לפני שפורסמה הפקודה הזו הגיע שליח מיוחד ומסר לפקידים מכתב חתום: ששמעתי מכל הנעשה ששכרתי עגלה ובאתי להודיע מה

18:53 שקורה. ידיעה מעציבה זו הלמה את ראשנו. חיכינו עד שעה ארבע בבוקר. ובעוד לילה נסענו חזרה לויטבסק וכאור היום התכנסנו לתפוס עצה מה לעשות. אנחנו שידענו מהשינוי הקיצוני כי יצא הקצף מאת השר הגדול על ידי מלשינות הבליעה על משק לוב ובעזרת מתנגדים שהלשינו שגם הפקידים השליחים ידם תיכון עם החסידים ואשר על ידי השוחד הרב שנתנו להם החסידים, התירו לו לקבל את החסידים והחסידים עשו לו כבוד מלכים. ולכן השר הגדול ציווה להוליך את רבנו ישר אל בית המאסר בחדר מיוחד, מקום שכל הפושעים אסורים בו. זיק תקווה אחד נשאר והוא השתדלותו של הרופא המומחה אייבנטל שהוקיר והעריך את רבנו, והוא אמר שהוא יפעל אצל השר הגדול כדי להושיב את רבנו האמצעי בחצר בית הפקידות תחת השגחה. מאות אנשים מאורשא, מנעוועל, מבעשענקאוויטש, מפולוצק, מווליז' ועוד באו לויטבסק ומחכים לקבל את פני רבנו האמצעי. השמועה התפשטה בכל העיר שמאות אנשים מלווים את רבנו האמצעי ובכל הכפרים והערים שעברו קיבלו בכבוד גדול. ובליוזנה ובדוברומיסל אמר מאמרי חסידות והמונים המונים נוהרים לעבר הדרך הרחבה העולה מליוזנה לויטבסק לקבל את פני רבנו האמצעי. אלפי אנשים סובבים והולכים ברחובות המוליכים מויטבסק לליוזנה ומאות אנשים מחכים מחוץ לעיר על הדרך העולה לליוזנה ורבנו האמצעי טרם הגיע וכבר התחילו המחכים להתרגש. אנחנו שידענו כבר שרבנו האמצעי יבוא רק עם שלושה אנשים וכבר נטו צללי ערב ועדיין לא הגיע. נצטערנו צער רב. עברו כשלוש שעות רבנו עדיין איננו. התפשטה השמועה שבליוזנה אסרו אותו יחד עם בנו והיו אסורים שם כל הלילה באחד הבתים תחת משמר שוטרים מזויינים שלא הרשו לאף אחד לגשת אל הבית. ובבוקר לאחר התפילה יצא רבנו ובנו יחד עם שניים או שלושה

21:23 אנשים בשתי עגלות תחת שמירה מעולה בדרך העולה לויטבסק. בשעה תשיעית בערב נודע לנו מפי הרופא אייבנטל שהוא פעל אצל השר הגדול להושיב את רבנו בבית הפקידות המרכזי ורבנו ובנו עם שלושה אנשים נמצאים כבר בבית הפנימי שבחצר בית הפקידות המרכזי. הוא בעצמו ראה את רבנו ונתן לו רפואות נגד החום שנתהווה אצלו ממה שהתקרר בדרך.