פרק 211 - ילדותו של הרבי האמצעי.

00:00 אנחנו עוברים לספר על אדמו"ר האמצעי, אמיתי לרבי בנו של רבינו הזקן. ובראש וראשונה כיצד נולד בנו של רבינו הזקן. אנחנו יודעים שרבינו הזקן אחרי חתונתו נולדו לו בנות, אבל לא נולדו לו בנים והוא רצה שיהיו לו בנים. סיפר רבינו הזקן בשבת פרשת וישלח תקל"ג. כלומר, בזמן שהאדמו"ר הזקן עדיין היה אצל הרב המגיד ממזריטש. אמנם בשנה האחרונה לחייו של של הרב המגיד. זוהי השבת האחרונה לחייו בעלמא דין בעולם הזה של מורי ורבי רבי דוב בער, הרב המגיד ממזריטש אמר לי בשוכבו על מיטתו ובמעמד כל החברה הקדישא. וישלח יעקב מלאכים מפרש רש"י מלאכים ממש. את הממש של המלאכים שלח יעקב לעשיו, אבל את הרוחניות של המלאכים השאיר יעקב בידו. ולאחר תפילת ערבית והבדלה אמר הרב המגיד חזון עובדיה כי ביודקי הוואי יצור עולמים. ביו"ד נברא העולם הבא ובה"א נברא העולם הזה. עובדיה עובד יודקי חזון עובדיה דבר שעובד הוואי רואה אותה החזון שלו. וביום ראשון י"ז בכסלו אמר לי הרב המגיד שבשלושת הימים האחרונים של פטירתו של האדם, כלומר של מסירת הנשמה לקדוש ברוך הוא, רואה האדם רק את דבר השם הנמצא בכל דבר גשמי. ובאותו לילה גילה הרב המגיד לפניי אומר האדמו"ר הזקן את סדר ליל שימורים שלפני יום הכנסת ילד לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום. הרב המגיד שאל אותי מדוע אינני שואל לסדר שלום זכר. אמרתי לרב המגיד שאני מרגיש ששיחות הקודש שבהם הוא מזכה אותי, הן בדרך של התעוררות מלמעלה, כמו טל שנוטף מדיקנא קדישא. כאשר סיפר רבינו הזקן דברי קודש אלה נשען על זרועות קודשו, והיה בדבקות גדולה משך שעה אחת, דבר שהטיל פחד נורא על הנוכחים. כי הדבקות הזו שהייתה מעין

02:46 ודומה לדבקות של יום הכיפורים. אבל אז, ביום הכיפורים פניו של רבינו הזקן מוסבים אל הקיר. אבל בזמן שסיפר את הסיפור היו פני קודשו לוהטים ומאירים. ואז התעורר מדבקותו ואמר, "ואתם תחרישון אל תאמרו דבר". כך אמרתי לרבי הרב המגיד. נענה מורי הרב המגיד בראש קודשו לאות הסכמה. ובכל אופן הרב המגיד מסר לי אז מספר האדמו"ר הזקן את הסדר של יום הכנסת ילד לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והסדר של שלום זכר. וגם אמר לי תדע לך חזון עובדיה העובד יודק רועה. בן ייוולד לך ואתה תקרא אותו בשמי ובליל השימורים לפני יום ברית המילה תזכור ותזכיר את אשר אמרתי לך בלילה הזה. ובין דברי הקודש ממשיך רבינו הזקן לספר שאמר לי הרב המגיד ביום הסתלקותו. י"ט כסלו שנת תקל"ג. כלומר לפי מספרם אלף שבע מאות שבעים ושלוש. אמר לי הרב המגיד יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו יחיינו מיומיים. הם שני הימים הראשונים אחרי יום הברית והכניסה לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, שזהו פעמיים בדמייך חיי. וביום השלישי שלישי ליום המילה יקימנו ונחיה לפניו. וכעבור שנה מהדיבור הזה, בט' כסלו תקל"ד נולד בני רבי דוב בער, שהוא רבנו האמצעי, וקראתי לו בשמו של מורי ורבי כפי שאמר לי. בליל השימורים לפני יום הכנסת הילד לבריתו של אברהם אבינו בט"ז בכסלו נזכרתי וקיימתי מה שהרבי אמר לי לפני שנה תזכור ותזכיר מה שאמרתי לך בלילה הזה. זה היה בחברת החברה הקדישא. הרב הצדיק רבי מנחם מנדל מהורודוק, הרב הצדיק רבי אברהם מקאליסק. לאחר סעודת ברית המילה נסענו אל הרב הצדיק רבי מנחם מנדל מהורודוק להילולה הראשונה של הרב המגיד ב-י"ט כסלו, שחל באותה

05:29 שנה ביום שבת קודש פרשת וישלח. באותה שבת חזרתי על מאמרו של הרבי יחיינו מיומיים שאמר לי לפני הסתלקותו. כאשר נולד הרבי האמצעי, נתן אביו רבנו הזקן חתיכת בד מיוחדת שהייתה שמורה בידיו לחתל בה את התינוק בפעם הראשונה לאחר רחיצתו. וכך נהג גם כשנולד נכדו, הרבי הצמח צדק. ואז רבנו האמצעי גדל קצת ורבנו הזקן קרא אליו אחד מהאברכים מתלמידי הרב המגיד, ואמר לו בניגון כדרכו "עליי מוטלת חובת קיום מצוות ולמדתם אותם את בניכם, למדם, ועליך מוטלת חובת קיום מצוות הזן ומפרנס את בני ביתו. בוא ונתחלף בתפקידים. אני אספק לך את האמצעים שתוכל לקיים בהם את המצווה המוטלת עליך, של זן ומפרנס בני ביתו, ואתה תלמד את בני הרבי האמצעי." רבנו הזקן הסביר לאברך את דרך הלימוד כפי שהוא רוצה. הלימוד הראשון הן אותיות האלף בית. נקודה למעלה, נקודה למטה וקו באמצע זהו אל"ף. על ילד יהודי לדעת שהאל"ף של תורה היא יו"ד למעלה יו"ד למטה וקו של אמונה שמחבר אותם. אז יו"ד למעלה זו היא הנשמה. יו"ד למטה זה הגוף והקו שמחבר הוא הקו של יראת שמיים. רבנו הזקן ברך את האברך שיזכה להעמיד תלמידים מוצלחים בתורה וביראת שמיים. ורבנו האמצעי גדל עוד קצת ועוד בקטנותו ניכרו בו כישרונות גאוניים. הוא היה מתמיד עצום וכשלמד אצל המלמד הראשון שלו מלמד דרדקי, היה המלמד מתרעם שרבנו האמצעי לא מניח לו ללמוד עם שאר הילדים. הוא רוצה שילמדו רק איתו. אצל המלמד הזה היו שתי כיתות. כיתה אחת לומדת אל"ף בי"ת וצירוף מילים, וכיתה שנייה פירוש המילים של התפילה והתחלת חומש. כאשר המלמד למד עם כיתה אחת, הייתה הכיתה השנייה חוזרת על לימודיה, ואז הרבי האמצעי למד בכיתה

08:05 הנמוכה יותר, ובשעה שכיתתו הייתה צריכה לחזור על לימודיה, הוא היה מאזין למה שנלמד עם הכיתה השנייה והמלמד הצטער על זה. אבל המלמד בחן את רבנו האמצעי והוא ידע היטב מה שלמדו איתו, כי תפיסתו וכוח זכרונו היו מופלאים. כאשר חזר מהחדר הביתה היה חוזר בעל פה על מה שהאזין למה שלמדו עם הכיתה השנייה, וכך נהיה בקיא בהרבה פרקי תנ"ך בעל פה. עונת לימודים אחת למד בחיידר עם תלמידים בגילו ולאחר מכן למד עם חברים קשישים בהרבה ממנו כי התקדם בלימודיו באופן מופלא ביותר. פעם אחת בערב, בערב, בשעה שהילד חזר מהחדר, מצא כמה חסידים יושבים בחדר הקדמי של אביו אביו, גן עדן התחתון, כפי שקראו החסידים לחדר הזה בליאזנא וביניהם היו החסידים רבי שמואל מונקעס, רבי יוסף קיסס[?], רבי שלמה רפאל מווילנה, והם המתינו להתקבל ליחידות אצל רבנו הזקן. ותוך כדי כך נכנס גם הגאון החסיד רבי יוסף קולבו[?] משקלוב, שהיה מקודם מהמתנגדים ונהיה לחסיד והיה מגדולי העשירים ובעלי המסחר בשקלוב ונדיב גדול. והם ישבו כולם ביחד והתוועדו ביניהם. רבנו האמצעי רצה להיכנס אל אביו, רבנו הזקן, אבל בראותו את החסידים הנזכרים, ובייחוד את רבי שמואל מונקעס שאהב להשתובב והרבי האמצעי האמצעי היה ילד חי ושמח והייתה לו משיכה מיוחדת אל רבי שמואל מונקעס, והוא ניגש אליהם. כשניגש הרבי האמצעי לרבי שמואל מונקעס, שמע אותו שואל את רבי יוסף קולבו[?] משקלוב למה אתה עצוב כל כך? המצב קשה והפרנסה לקויה ענו לו רבי יוסף קולבו[?] ורבי שלמה רפאל הגביר מווילנה. כאשר שמע הילד תשובה זו פנה אל רבי שמואל מונקעס בתמיהה ואמר מדוע אתה מציג להם שאלה כזו? הרי פסוק מפורש הוא עצבי הם כסף וזהב מעשה

10:25 ידי אדם. הסיבה לעצבותם היא כסף וזהב מעשה ידי אדם, מפני שעוורים וטיפשים הם, והם חושבים שכסף וזהב רוכש לו האדם על ידי מעשיו וכוחותיו. סכלותם מעבירה אותם על דעתם והם משטים את עצמם לחשוב שככל שהאדם יתאמץ יותר לעבוד בעסק של מסחר, לרוץ ללייפציג. רבי יוסף קולבו[?] היה סוחר עם לייפציג. הוא היה נוסע לירידים בלייפציג ומביא משם סחורה וגם לקניגסברג שרבי שלמה רפאל היה קונה שם את הסחורה שלו. משקאות טובים להביא סחורה מקניגסברג עם קניגסברג. הם חושבים שעל ידי כך יתרבה כספם וזהבם. הם מרמים את עצמם ובאים למצב שפה להם ולא ידברו. יש להם פה. הם מדברים וחוזרים על דברי חסידות אבל ולא ידברו. הם לא יכולים להביא את הדברים שבפיהם לשליטה בקרבם בתוך כוחותיהם. ידבר מלשון ידבר עמים ולכן אין לכל דיבוריהם טעם. עיניים להם ולא יראו. לא רואים הם את ההשגחה הפרטית. יש להם אוזניים, אבל הם לא מרגישים אלא את החיצוניות בלבד ולכן לא יריחו. אין להם חוש ריח ועל ידי כך אומר הרבי האמצעי מתהווה עבודה זרה. כל זה אומר הרבי האמצעי לרבי שמואל מונקעס. ואז, בהיותו בן שבע, שאל הרבי האמצעי את אביו רבנו הזקן למה עשירים מטבעם הם בעלי גאווה? הגאווה שלהם היא מלידה. היא לא גאווה שהם רכשו יותר מאוחר. גם אלה שלא היו עשירים והתעשרו לפתע הופכות אצלם מידותיהם והם נעשים בעלי גאווה, כאילו מלידה. אמר לו רבנו הזקן לבנו הקדוש ברוך הוא קבע בעשירות את טבע ההתנשאות. היכל העשירות הוא בין גן עדן לבין הגיהינום, כפי שכתוב בקהלת. גם את זה לעומת זה עשה האלוקים להיכל העשירות שנמצא בין הגן עדן לבין הגיהינום יש שתי דלתות האחת

12:57 מול השנייה. דלת אחת מוליכה לגן עדן, דלת שנייה מוליכה לגיהינום. הסבא בעל שם טוב אומר רבנו הזקן לבנו הרבי האמצעי אמר שעשירות היא אצל אחד גן עדן, ואצל אצל השני גיהינום. ורבנו הזקן הסביר מי שמנצל את העשירות לצדקה ולתורה ולמצוות, הרי העשירות עצמה היא גן עדן. ומי שמנצל את העשירות לעצמו על ענייני עולם הזה, או שהוא מחזיק בה כבאוצר אז העשירות עצמה בשבילו היא גיהינום. רבנו האמצעי היה כתבן מהיר, בעל לשון קלה וכתיבה יפה. היה רגיל לרשום את כל הדיבורים והשיחות ששמע מאביו. המלמד הזה שלימד את הרבי האמצעי בילדותו היה רבי אברהם מלפלי[?]. רבנו הזקן בירך את המלמד רבי אברהם שיראה את ניניו ונכדיו ונכדיו וניניו של תלמידו, כלומר של הרבי האמצעי. ורבי אברהם האריך ימים יותר ממאה שנים והיה הולך רגלי לליובאוויטש. רק בסוף ימיו נאלץ לנסוע בעגלה בפעם האחרונה היה בליובאוויטש בחג השבועות תרל"ב. כלומר לפי מספרם אלף שמונה מאות שבעים ושתיים. כשלמדתי עם הרבי האמצעי, מספר רבי אברהם לבנו את מאמר הגמרא במסכת שבת קי"ח אמר לו רבינא לרבא בריה דרבא אני לא זוכר בדיוק מה השמות. שאל אותו אביך במי הוי זהיר טפי, במי באיזו מצווה הוא היה זהיר במיוחד? אמר לו בציצית אני הסברתי. מספר רבי אברהם לרבי האמצעי את המאמר כפשוטו, שבמצווה הזו של ציצית היה רבה זהיר יותר משאר המצוות. אבל הילד חייך ואמר לי האם ייתכן הדבר שרבה לא היה זהיר למשל במצוות תפילין או בשאר המצוות? והרי אין ספק שקיים את כל המצוות בזהירות ובדקדוק הרב ביותר. אם כך אני שאלתי, אומר רבי אברהם מה פירוש השאלה במי הוי זהיר טפי? מהי התשובה במצווה ציצית?

15:30 אמר לי הילד רבנו האמצעי. הדבר הוא פשוט. הכוונה בשאלת במי הוי זהיר טפי היא באיזו מצווה היה זהיר, כלומר האיר לו יותר אור נשמתו זהיר מלשון זהר אור. כדכתיב רחבה מצוותך מאוד. המצוות הן כלים רחבים שעל ידם על ידי המצוות מתגלה אור הנשמה. נר ה' נשמת אדם ונשמת אדם תלמדנו. וכל מצווה היא שער מיוחד דרכו ועל ידו מתגלה אור הנשמה של האדם. זוהי השאלה של רבי לרבי ישמעאל בריה דרבי יוסי. אביך במי היה זהיר טפי זהיר יותר. באיזה מצווה שואל אותו, האיר לו ביותר אור הנשמה שהיא המצווה הזאת היא השער המיוחד לגילוי אור נשמתו. על כך באה התשובה במצוות ציצית, כלומר במצווה זו של הציצית זרח והאיר לו אור נשמתו, והמצווה הזו הוסיפה לו חיות ואור לכל המצוות שקיים. הרבי האמצעי גם אהב סיפורים חסידיים, כיוון שהמלמד הראשון שלו כך כתוב שזהו המלמד הראשון של רבי דובער, הדריך אותו לשמוע סיפורים חסידיים והכניס בו בזה חיות רבה. פעם אחת מצא הרבי האמצעי כמה חסידים יושבים ומספרים ביניהם סיפורים חסידיים, והנה הוא שומע שהחסיד רבי חיים מהעיר דריבין אומר שבדריבין היו בני התורה היפים ביותר ומתנגדים גדולים. החסידים היו שם מעט מאוד. מניין מצומצם של אברכים שהתפרנסו על שולחן חותנם. אני בעצמי מספר רבי חיים מדריבין הייתי אחד מהאברכים החסידיים האלה וכולנו למדנו אצל הגאון רבי זרח מאיר המחטט. למה הוא נקרא המחטט? רבי זרח מאיר היה יהודי בן שישים שלא הפסיק לרגע מלימוד התורה. כל עניין שלמד היה אצלו סוגיה שלמה בעלת הרבה פרטים, ולכן קראו לו המחטט, כאילו שהוא מחטט בתוך הפרטים של הסוגיה. כאשר הגאון רבי זרח מאיר היה אומר שיעור, היו מזמינים

17:57 לו זקני גאוני דריבין, מכיוון שהוא היה מחדש גדול וגם בעל הסברה יפה מאוד. כשהיה משמיע שיעור היה אומר שימו, שימו ראש, שימו לב ושמעו את חידושי התורה שתנאים ואמוראים שמחים בהם בגן עדן. ופעם אחת, כשעמד הגאון רבי זרח מאיר להשמיע שיעור, נכנס לבית המדרש עובר אורח. עובר האורח הניח את שקו בצד, נטל את ידיו ואנחנו האברכים נתנו לו שלום. ובתוך כך נכנס רבי שלום שלמה, אחד מהחסידים חנווני. כאשר ראה את האורח, נתן לו שלום ושאל אותו אם כבר אכל והזמין אותו ללכת אליו לאכול משהו. אבל האורח אמר שכבר אכל והתיישב ליד השולחן לשמוע את השיעור. הזקנים והגאון רבי זרח מאיר אמרו לאורח לפנות את מקומו ליד השולחן שלא ישב ליד זקני הגאונים. כל אדם, אמרו לו, צריך להיות מכיר את מקומו. האורח לא ענה להם מאומה, קם ממקומו ועמד מהצד. ואז הגאון רבי זרח מאיר התחיל בהקדמה הידועה בשבח עצמו בלימוד והתחיל ללמוד את המשנה המקיף את חברו משלוש רוחותיו. כשסיים הגאון רבי זרח מאיר להסביר את המשנה דבר שארך זמן רב, אמרו זקני הגאונים בהתפעלות גדולה שבחידושי דור התורה כאלה שמחים בוודאי התנאים והאמוראים בגן עדן. האורח שעמד מהצד ושמע את השיעור, התחיל עכשיו לפרוך ולהפריך את כל העניינים שהגאון רבי זרח מאיר חידש. בתחילה חזר על החידושים של רבי זרח מאיר וכל חידוש הפריך מעיקרו. כל הנוכחים ובראשם הגאון רבי זרח מאיר התבלבלו לגמרי. נשארו יושבים דוממים. האורח המשיך ואמר להם שהיה בעיירה קטנה ושם שמע איך אברך ראש ישיבה למד סוגיה זו ובמשך כמה שעות למד את המשנה ולימד את כולם. הזקנים והגאון רבי זרח מאיר התפעלו מאוד. קמו נתנו שלום לאורח

20:17 וביקשו שישב ליד השולחן. אמר להם האורח הרי כל אחד צריך להכיר את מקומו. האורח הזה היה חסיד רבי מנחם זכריה והוא נשאר בדריבין כמה שנים וכל גאוני דריבין נהיו לחסידי רבנו הזקן. המשפיע רבי מנחם זכריה השגיח היטב על ההדרכה גם של ילדי החסידים ונשאר שם בדריבין.