פרק 210 - השתקעות הרבי האמצעי בליובאוויטש.

00:01 לאחר הסתלקותו של רבנו הזקן בכפר פיענא ברוסיה הפנימית, ורבנו הזקן נקבר בעיר האדיטש. אז רבנו האמצעי היה אז בעיר קרמנצ'וג שברוסיה הלבנה. היה גם חתנו של של הרבי האמצעי, הצמח צדק, שהוא הנכד של רבנו הזקן, והם התיישבו לפי שעה בעיר האדיטש. שאר בני משפחת רבנו הזקן התיישבו בעיר רמן[?] הסמוכה להאדיטש. ואז, כפי שאנחנו כבר סיפרנו, אה החסידים התוועדו וביקשו מרבנו האמצעי שהוא בעצם ממשיך דרכו של רבנו הזקן להתיישב כל אחד במקומם הם. אבל רבנו האמצעי בחר בעיר ליובאוויטש. מסופרים כמה סיפורים על מסעו של רבנו האמצעי לכיוון העיר ליובאוויטש. כאמור, הגיע רבנו האמצעי מקרמנצ'וג וקבע את מקום מושבו בליובאוויטש ביום השני לפרשת נצבים וילך, ח' באלול תקי"ג. הנסיעה מקרמנצ'וג לליובאוויטש ארכה זמן רב. בכל מקום אמר רבנו האמצעי דברי חסידות, קיבל חסידים ליחידות. היו חסידים שנלוו אל הרבי האמצעי רגלי מקרמנצ'וג אל ליובאוויטש, ובכל עיר ועיירה שהרבי האמצעי התעכב בה ואמר חסידות היו החסידים חוזרים על דברי התורה של הרבי. סדר נסיעתו של הרבי האמצעי היה מתוכנן מראש, היכן ובאיזה מקום יתעכב. ממשרד הפנים בפטרבורג הודיעו למושלי הפלכים פולטבה, מינסק, מוהילב לדאוג לעגלות טובות ולאכסניות טובות עבור הרבי שניאור, גם עבור משפחתו ובני לווייתו עד שיגיעו לעיר ליובאוויטש. ואז, ביום שני ח' אלול הגיעו הרבי האמצעי, חלק מהמשפחה וכמה אלפי חסידים לעיר ליובאוויטש. כאשר הגיע לליובאוויטש נסע הרבי האמצעי למקום ריק אחד, לשטח ריק עליו נשרפו הבתים לפני שנתיים ואמר, לפני חמישים ושמונה שנים, כשרבנו הזקן היה בגיל עשר שנים ולמד בליובאוויטש אצל הצדיק החסיד רבי יצחק דוב, למד איתו רבי יצחק דוב בבית כנסת שעמד כאן על המגרש הזה. כאשר התכוננתי לנסיעה

02:58 הזו להגיע לכאן, לליובאוויטש, אמר לי אבי, רבנו הזקן, שכאשר אגיע לליובאוויטש, אקבע את מקום מושבי במקום הזה. ואז ברך הרבי האמצעי את עיר ליובאוויטש, שהיא בעצם עיר מושב נשיאי חב"ד באריכות ימים ושנים. ואנחנו נעבור לתיאור של פעולות המתנגדים לחסידות באותם זמנים. כאשר שקטה המלחמה, מלחמת נפוליאון, נפוליאון הרי הפסיד במלחמה וחילותיו נסוגו חזרה לצרפת, מה שנשאר מהם. זה היה בחורף תקע"ג. התחילו המתנגדים לחסידות לשלוח שליחי חרש לעיירות החסידים כדי לנהל תעמולה ולקרר את ליבם של החסידים שלא יתקשרו אל הרבי האמצעי. אבל הם ראו שהם לא מצליחים במזימתם. אז הם הביעו את תקוותם שכאשר יבוא הרבי האמצעי למקום מושב קבוע, הנה מכיוון שהם מכירים את תכונות נפשו שהוא אדם עניו ומהלך נפשו בדברי רכות הם המתנגדים ימצאו דרכים כיצד לבצע את מזימתם, לקרר את עניין החסידות. אבל תחילתו של הדור השני בתנועת חסידות חב"ד, שהתחילה בימי החורבן אחרי המלחמה הצרפתית רוסית והגעתו של רבנו האמצעי להתיישב בליובאוויטש עשתה רושם חזק בכל פלכי רוסיה הלבנה וליטא, כי נודע לכל שרבנו הזקן היה לעזר בניצחון רוסיה על הצרפתים ומוסדות הממשלה, וגם בעלי האחוזות בעריהם משכו חסד על מפלגת חסידי חב"ד. נוסף על כך, והוא העיקר כאשר רבנו הזקן הגיע לליובאוויטש והתיישב על כיסא הנשיאות, פרסם צו ופקודה חזקה לכל העיירות בפלכי רוסיה הלבנה שהחסידים יבנו להם בתי תפילה נפרדים ולא ייכנסו אפילו במקרה להתפלל בבתי הכנסת ובתי המדרש של המתנגדים. וחסיד שעובר על ההוראה הזאת יענש בכך שלא יקבלו אותו בליובאוויטש. היו מקרים שרבנו האמצעי ציווה לחסידים שדרים בעיירות שלא היה בהם מניין של חסידים, ציווה עליהם רבנו האמצעי להתפלל ביחידות. את קריאת התורה, אמר להם תשמעו מאחורי הדלת

06:03 או מאחורי החלון. הרבי הריי"צ רבי יוסף יצחק מספר שהוא עוד פגש אחד מחסידי רבנו האמצעי בעיר ויטבסק, שהיה תושב העיר לידה, וסיפר החסיד הזה שבמשך חמש שנים שהוא גר בלידה הנה בחודשי אלול ותשרי היה נשאר בליובאוויטש וכל השנה לא התפלל בציבור מכיוון שלא היה שם מניין חסידי ולא בית כנסת חסידי עד שהעביר את מקום מושבו לשבץ ציין[?]. בנוסף לעניין הזה, ציווה רבנו האמצעי לכל החסידים בכל מקומות מושבותיהם שלא ייכנסו בוויכוחים עם המתנגדים, לא בטוב ולא ברע. בייחוד הוא הזהיר על כך את האברכים הצעירים באזהרה חמורה. הפקודות הנמרצות האלה של רבנו האמצעי הפסיקו בסכין חד כל יחס וקשר בין המתנגדים לבין החסידים וחברי פלוגת המסכסכים שהיו בין המתנגדים ראו שתקוותם להדיח את החסידים מלימוד החסידות נכזבה. ועדיין היה להם צל של תקווה למתנגדים לסכסך את מפלגת החסידים באמצעות המקושרים לתלמידי רבנו הזקן. כלומר אותו חסיד רבי אהרן מסטרושלא[?] והחסיד רבי שלמה פרדש[?]. זה סיפור בפני עצמו שאולי נספר אותו בהזדמנות קרובה. אבל יחד עם זה, גם התקווה הזאת של המתנגדים הושמה לאל. כי עם בואו רבנו האמצעי לפלכי רוסיה הלבנה והתיישבותו בליובאוויטש, התקבץ מספר גדול של הרבה עשרות מניינים אברכים בעלי כישרונות מצוינים ומופלגים בתורה בעיר ליובאוויטש, והיו שוקדים בלימוד תורת החסידות וחזרת המאמרים ששמעו מדי שבת בשבתו. ורבנו האמצעי שם לו חוק שיותר משני חודשים או עם רשות מיוחדת שלושה חודשים לא יכול אף אברך להתעכב בליובאוויטש. וההוראה הייתה שכאשר אברך חוזר אל ביתו הוא צריך להתעכב יום או יומיים בכל עיר בדרך נסיעתו ולחזור חסידות ברבים את אותם המאמרים שהוא שמע שהיה בליובאוויטש. החסידים שבכל העיירות, בכפרים, ביישובים בפלכי רוסיה הלבנה, התדברו ביניהם שגם

08:56 חסיד יחיד או גם חבורה שהולכים לליובאוויטש, כאשר הם עוברים דרך עיר או כפר או יישוב בו ימצאו מעדת החסידים מחויבים חסידי המקום לתת להם אכילה, שתייה ולינה גם בהליכתם וגם בחזרתם. כל הדברים האלה גרמו להתאחדות עדת החסידים והתפשטות תורת החסידות ביותר. תיאור של רבנו האמצעי על ידי הרבי מוהר"ש, נכדו של רבנו הזקן. הבן של הצמח צדק. הוא מספר שרבנו האמצעי התנהג ברכות גדולה. הייתה לו מקהלה של בעלי שיר ובעלי זמר, כיוון שניגון וחסידות יש יחס חזק ביניהם וחסידים זקוקים לנגינה. הסבא, כלומר רבנו האמצעי, אומר הרבי מוהר"ש, היה צריך להתנהג ברכות ובהתפשטות גדולה בכל העניינים הקשורים בפתיחת המוח והלב, וזאת בגלל שהרב הסבא היה כוח הבינה של חסידות חב"ד. הרבי האמצעי היה כותב במהירות עצומה ובלתי רגילה, וכשהיה כותב את השורה ארבעים או חמישים בדף היו השורות הראשונות לחות עדיין, עדיין לא התייבשו. היו חסידים שאמרו שהוא כותב בהשבעת הקולמוס. לא, אומר הרבי מוהר"ש. הסבא לא השתמש בהשבעות, ידו פשוט הייתה קשורה ישירות לכוח המחשבה, והוא כתב במהירות המחשבה. ואז שולחנו של רבנו האמצעי היה מלא בכתב. למה? כי סופי השורות היה כותב על השולחן. לא היה שם לב שהנייר נגמר וממשיך לכתוב על השולחן. באותו יום, בהמשך הזמן, כן, כאשר הגיע הזמן שהרבי האמצעי יסתלק, וזה היה בעיר ניעז'ין, התהפך הנר שעמד על השולחן והשולחן נדלק ונשרף כולו. היה זה אותו שולחן עליו כתב חסידות. באותה שריפה נשרפו גם הכיסא שלו וארגז מלא כתבי יד. כמעט כל כתביו בתורת הנגלה נשרפו באותה שריפה. נשארו רק כמה גיליונות על שולחן ערוך, אבן העזר ויורה דעה. בנוסף לזאת, סיפר הרבי מוהר"ש לרבי האמצעי היו כמה סוגי

11:38 חסידים, ולכל סוג מחסידיו כתב הרבי האמצעי חסידות מיוחדת. ישנו הספר פוקח עיוורים שהרבי האמצעי כתב לבעלי תשובה זה אנחנו זוכרים עוד מהסיפור עם רבי יוסף בעל עגלה, כן, שהחזיר בתשובה את שלמה גמצקי[?]. הספר פוקח עיוורים נכתב בשפת היידיש ויש לנו את הספר אמרי בינה, שהוא ספר עמוק ביותר בחסידות וכולל אלפי דפי חסידות. ההבדל בין שני הספרים האלה הוא גדול מאוד מבחינת הרמות ההשכליות שלו, וזה היה הכוח של רבנו האמצעי לכתוב לכל סוג חסידים את מה ששייך דווקא אליהם. היה החסיד רבי יקותיאל מלעפלא. נספר כאן את הסיפור. בימיו של רבנו האמצעי תרומם קרן האברכים הצעירים בידיעת החסידות, כי אחרי פרסום ההוראה שעל האברכים הסמוכים על שולחן אבותיהם או חותניהם לקבוע שיעור בלימוד החסידות לא פחות משלוש שעות ביום, נתרבו בכל עיר ומושב הרבה אברכים יודעי דבר בתורת החסידות. כעבור כמה שנים התרבו גם המשכילים בידיעת תורת החסידות, ורבים מהם נעשו למשפיעים ומלמדים בעיירות, בכפרים, ביישובים השונים, מה שעשה רושם חזק בעדת חסידי חב"ד כי נתרבו הידיעה והעסק בתורת החסידות. ואז בעיר לעפלא גר אחד מחסידי רבנו הזקן, חנווני מוכר מלח. שמו רבי יקותיאל. הוא היה אחד מהעובדים הידועים. כלומר הוא עבד על עצמו בתיקון המידות. אבל ההבנה שלו בידיעת התורה בכלל, ובתורת החסידות בפרט הייתה קטנה ביותר. והנה פעם אחת עובר דרך העיר לעפלא אחד האברכים המשפיעים שלמדו אצל הרבי האמצעי, והתעכב שם כשבוע ימים, ובכל יום היה אומר מאמר חסידות של הרבי האמצעי בעל פה. במאמרים האלה של הרבי האמצעי הוסברו עניינים עמוקים ביותר בתורת החסידות. ומהם מאמר שמתחיל בפנימיות אבא פנימיות עתיק ולא ידעתי הטעם. והטעם הוא גם כן בבחינת לא ידעתי. האברך הזה

14:33 היה בעל כישרון נפלא בהשכלה והשגה ובעל כושר דיבור מופלא ביותר. כל מה שיצא מפיו היה ברור ומחוטב ועשה רושם חזק על כל השומעים. אבל החסיד רבי יקותיאל החנווני שדיברנו עליו לא הבין את המאמרים. הדבר הזה היה מאוד אכפת לו ודכא את רוחו והיה שפל רוח בעיני עצמו, והוכיח את עצמו בקריאת שמות של בוז. היה שם חסיד נודע בשם רבי שמואל דב מהעיר בוריסוב, והוא שמע מרבי יקותיאל את הסיפור. "חשוב לעצמך" אמר רבי יקותיאל לרבי שמואל דב. "הייתי אז כבן ארבעים. מזה כחמש עשרה שנה שהייתי הולך אל רבנו הזקן, ובמשך כל הזמן ההוא שהלכתי לרבנו הזקן למדתי לפי כוחי. והנה אני רואה דבר חדש בא אברך צעיר אפרוח, חוזר מאמרי הרבי בזמרה ובחיות, ואני שומע ולא מבין. אני מרגיש שעניינים עמוקים מאוד, עניינים נפלאים, אבל אינני מצליח להבין כלום. וכל יום ויום" מספר רבי יקותיאל, "כשאני שומע את חזרת המאמרים מפי האברך, אני שומע ולא מבין. נעשה בשרי חידודים, חידודים. כל מאמר שאומר האברך הצעיר מדכא אותי. קראתי לעצמי בכל השמות של בוז והוצת בי אש פנימית לדעת את המאמרים, להבין אותם ולעשות גם. ביקשתי מהאברך שיחזור לפניי עוד פעם ועוד פעם וגם הוא בעצמו ישתדל להסביר לי ואני ראשי עליי כבול עץ ומוחי אטום מלהבין את אשר יסביר לי האברך. שלושה שבועות עיכבתי את האברך הצעיר בביתי. השארתי את החנות בידי בני ביתי. שמתי לילות כימים להתייגע בהבנת העניינים שלימד אותי האברך. אבל שום דבר לא עזר. האברך נסע ואני נשארתי כספינה בלב ים. עיניתי בצום נפשי. בכיתי בכי מר באמירת תהילים לא עזר לי שום דבר. ואז הלכתי לליובאוויטש. כאשר הגעתי לליובאוויטש ראיתי לפניי עולם

17:13 חדש. חמישה או שישה מניינים של אברכים שוקדים יום יום, שעות ארוכות בלימוד החסידות, חוזרים על המאמרים של החסידות ומסבירים אחד לשני. הגעתי, מספר רבי יקותיאל לליובאוויטש ביום רביעי ובשבת לפני קבלת שבת אמר הרבי האמצעי מאמר, וגם ביום השבת לפני תפילת מנחה אמר מאמר ביאור על המאמר שנאמר לפני קבלת שבת. את המאמר הבנתי קצת וגם חזרתי על מקצתו בעל פה, אבל את הביאור לא הבנתי. ומה נתפלאתי שהאברכים ידעו גם את הביאור. צער גדול יצרתי על שלא הבנתי את הביאור וכל הלילה בכיתי מעומק לבבי ועצמתי כל היום. וביום שני נכנסתי ליחידות אל הרבי האמצעי. סיפרתי לו את מה שעבר עלי. שעבר דרך עיר ליפלי אחד האברכים המשפיעים וחזר את המאמרים ששמע בליובאוויטש. את המאמרים הרגילים הבנתי, אבל המאמרים שנתבארו בהם עניינים עמוקים לא הבנתי. גם סיפרתי שאת המאמר שנאמר בשבת הזו הבנתי, אבל את הביאור על המאמר לא הבנתי. אמר לי רבנו האמצעי, דע לך, אין דבר העומד בפני הרצון, אף שהרצון הוא גם כן רק כוח בנפש ולא עצם הנפש. אבל יש בכוח הרצון להטות גם את הנפש ולגלות גילויים עצמיים בפתיחת הכוחות העצמיים והתפתחות החושים, ובפרט על הכוחות שיותר נמוכים מהרצון, כמו השכל או המידות. כוח הרצון פועל עליהם, וכאשר רוצים באמת גם החושים מתרחבים. כאשר שמעתי מספר רבי יקותיאל שהדבר תלוי ברצוני, החלטתי להישאר בליובאוויטש עד שאתחיל להבין. הודעתי לבני ביתי שאני מתעכב בליובאוויטש זמן מסוים ולכן הם צריכים לנהל את החנות בעצמם. כארבעה חודשים יגעתי בהיגיעה עצומה, בהיגיעת נפש ובהיגיעת בשר, להרגיל את עצמי לחשוב בעניין אחד כמה שעות רצופות ובהיגיעת נפש לחזור על עניין אחד כמה עשרות פעמים. טובה גדולה

20:01 עשה לי האברך אפיימס מליאן[?], שהוא היה חוזר איתי את המאמרים כמה פעמים עד שיכולתי להתעמק בהבנתם. בדרך כלל מספר רבי יקותיאל הייתי מתבודד במרתף שמתחת לבית הכנסת הגדול או על התקרה שמתחת לגג של בית הכנסת. ובאותו חודש תשרי הרגשתי את עצמי כבריאה חדשה. ותודה לקל, רחצתי את הסיר ונעשיתי כלי לקבלה ואז חזרתי לביתי. מעניין מאוד תוכן היחידות שהייתה לחסיד רבי יקותיאל מליפלי אצל רבנו האמצעי לפני שחזר לביתו, וממנו אנחנו רואים את מהלך רוחם של החסידים בימים ההם. כאשר נכנס רבי יקותיאל ליחידות ושמע שהכול תלוי ברצון, לא זז ממקומו עד שתיקן במה שחסר לו, מבלי להתחשב כלל בכמה יגיעה ועבודה עלה לו הדבר. הרבי מוהר"ש מספר שפעם היה לו קושיה בספר אמרי בינה של הרבי האמצעי בשער התפילין, פרק ל"ב, בנושא שנקרא אור ישר ואור חוזר ובעניין של התהוות החוכמה מלמעלה מן החוכמה. מספר הרבי מוהר"ש, יגעתי בזה רבות. נכנסתי ליחידות אל אבי הרבי הצמח צדק. אמרתי לו מה השאלות שמפריעות לי. ענה לי אבי הרבי הצמח צדק. הרי נמצא כאן החסיד רבי יקותיאל מליפלי. וסיפר אודותיו כמה דברים, ובין השאר אמר שאת הספר אמרי בינה כתב הרבי האמצעי עבור רבי יקותיאל. לך אליו, אמר לי אבי הרבי הצמח צדק, ותשאל אותו וכל מה שיאמר לך תמסור גם לי, ואז אני אשיב ואבאר לך. טוב, מספר הרבי מוהר"ש שדרכו של רבי יקותיאל הייתה שהיה מאריך בתפילה, ולכן אמרתי, מספר הרבי מוהר"ש למשרת יוסף מרדכי שישגיח עליו ויאמר לי כשרבי יקותיאל יסיים את תפילתו. וכך היה. נכנסתי אליו לבית הכנסת, אמרתי לו את שאלותיי. רבי יקותיאל התבונן כשעה ואמר אני חנווני. הרי דרכו של חנווני כשמבקשים ממנו

22:40 סחורה ויש לו מה לתת, הוא מקבל מקודם את המחיר ולאחר מכן הוא נותן את הסחורה. יש לי את הסחורה. תן לי את המחיר ואני אתן לך את הסחורה. שאלתי, אומר הרבי מוהר"ש, מה המחיר? אמר לי רבי יקותיאל שהוא מרוצה שאחזור בפניו את המאמר שנאמר בשבת ואסביר לו מה שאינו מבין ומה שלא אדע להסביר, אשאל את אבי הרבי הצמח צדק. הסכמתי, אומר הרבי מוהר"ש, ורק אז הוא ענה לי על שאלותיי בטוב טעם ובדעה מסודרת שלא האמנתי למשמע אוזניי. לא האמנתי שהדברים האלה יוצאים מפי איש כזה שהיה בינוני ואולי אפילו פשוט בידיעת התורה. אבל כל העניינים העמוקים ביותר בקבלה ובחסידות דיבר ברווחה ובהסברים רחבים ובהעמקה גדולה. כאשר סיפרתי לאבי הרבי הצמח צדק את הדברים שאמר לי רבי יקותיאל, אמר לי החסיד רבי יקותיאל הוא מופת חי על מאמר הזוהר יגעת ומצאת. הרבה יגע, אבל הרבה גם מצא.