פרק 209 - רבי אברהם שיינס חסידו וחתנו של רבינו הזקן.

00:01 בסיפורים על רבנו הזקן ובני משפחתו אנחנו מספרים עכשיו על החתן של רבנו הזקן, רבי אברהם שיינס, שגם כמובן היה חסיד של רבנו הזקן וכיצד הוא בצעירותו הגיע אל רבנו הזקן, ברח מביתו, הגיע לחסידים ואביו ואנשי העיר רוצים לפגוע בו ודורשים מאדמו"ר הזקן שישלח אותו חזרה. רבי אברהם ענה לרבנו הזקן: "איך זה אסע אליהם? ופן יהרגוני אנשי המקום. אם רק בעבור הרי אישית חוכמה שבו עליי מקל. אם כן, מה יהיה עכשיו? ולכן לא אוכל לנסוע עד שייתנו כף, תקיעת כף, ששום אדם לא יעשה לי מאומה, לא הם ולא שליחיהם. כאשר יכתוב את זה הגאון רבי נח שיק שהוא קיבל תקיעת כף מהם, אאמין לו ואסע" וככה השיב לאביו במכתב וגם כתב שכאשר יבוא לשקלוב מוכן הוא לעמוד בוויכוח עם גדולי שקלוב. כאשר הגיע מכתב זה לאביו ובני ביתו עשו כפי שביקש ונתנו תקיעת כף ורבי נח שיק כתב לו מכתב שהוא קיבל תקיעת כף מהם והם קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם ועל הנלווים עליהם, לבל יעונה לו מהם כל רע. ואז נסע רבי אברהם שיינס לביתו ובבואו לביתו לא היה יכול לעשות לו מאומה שום איש, אבל רוחם הייתה זרה לו. לא שאלו לשלומו, לא דיברו איתו מטוב והדרה והיה יושב בדד על עליית הבית שהיה מיוחד עבורו מכבר וגם לאכול לא היו קוראים לו וגם לא היו נותנים לו אוכל. אבל החוכמה תחיה את בעליה. כשגבר עונו ירד מהעלייה למטבח, חטף משם את הכל, הלחם עם הסיר, עם האוכל, הכל, ברח. ברח אל העלייה כי שם ביתו. אחותו לא רצתה להניחו לחטוף והכה אותו עד שהוכרח לענות אמן בעל כורחו. במשך הזמן הכירה בו אחותו

02:44 השנייה שלא סר מהדרך חס ושלום, אדרבה. ולכן התחילה לגמול חסד עמו, להמציא לו מזונותיו בחשאי ואז הוא נח לו במעט ולאחר מכן הלך אל גדולי חכמי שקלוב לעמוד בוויכוח והלך מקודם אל הגאון רבי נח שיק משקלוב, שהיה גאון גדול וירא שמיים ותמים במעשיו, ושאל ממנו רבי נח שיק: "מה ראית ככה בדבר נסיעתך? מה היה חסר לך בהיותך פה עמדי ומה מצאת שם?" ענה לו רבי אברהם: "הנה אמרו חכמינו זכרונם לברכה פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. בעבודה החיצונית הרי לא הייתה שום נפקא מינה בין משה ליהושע, כי ודאי קיים יהושע כל מה שקיים משה רבנו. ההבדל ביניהם היה בעבודה הפנימית. גם אצלנו כאן בחסידות ובמתנגדים, מתחילה שראיתי אתכם לומדים הרבה ומתפללים חשבתי שאין גדול מכם, אבל עכשיו ראיתי את רבנו הזקן ועבודתו ושמעתי ממנו דברי אלוקים חיים הנאמרים ויוצאים מקרב ולב עמוק וראיתי שלא זו הדרך ורחוק הדבר כרחוק מזרח ממערב, כי שם ראיתי תנועה פנימית באהבה ויראה. ודבריו היוצאים מהלב עושים רושם בלב השומע. וממש מרחק גדול עבודתו מעבודתכם כמו המרחק של אור השמש מאור הלבנה. לצייר זאת במילים אי אפשר, כי זה תלוי בהבנת הלב ולא יבין רק מי שבעיניו ראה ובאוזניו שמע. רבי נח שיק היה אדם תמים וקיבל את דבריו בכי טוב ונפטר ממנו בכי טוב, ומשם הלך רבי אברהם אל הרב הגאון רבי משה רסקס, שהיה גם כן גאון גדול, אבל לא היה תמים כרבי נח שיק, לכן דיבר איתו בדרך אחרת. הוא בא אליו ושאל אותו פירוש הגמרא עם הארץ ורשע. כאשר השיב לו רבי משה הראה לו רבי אברהם שדבריו אינם נכונים כי רבי אברהם היה גאון מפולפל

05:19 וחריף. רבי משה השיב לו תשובה שנייה ורבי אברהם הפריך את דבריו עוד הפעם, וכך ישבו כמה שעות ופילפלו. זה מוטיב וזה מפרק, זה בונה וזה סותר עד שלא מצא רבי משה את ידיו ורגליו. ואז קם רבי אברהם ללכת לביתו. אמר לו רבי משה: למה אתה כל כך ממהר ללכת? הלא כתבת שתעמוד בוויכוח? השיב לו רבי אברהם: האם עם איש שאינו יודע ללמוד עם הארץ ורשע אעמוד בוויכוח? הרי כתבתי שאעמוד בוויכוח עם גדולי חכמי שקלוב. והלך רבי אברהם לביתו. רבי משה התבייש לספר את הדבר לפני אנשי העיר ולא דיבר מזה מאומה ולא תבע אותו עוד לוויכוח, וממילא הונח לו מאנשי העיר וגם בבית אביו הונח לו כי הגאון רבי נח שיק אמר לאביו שלא להרחיקו, כי לפי דעתו לא סר מהדרך חס ושלום. במשך הזמן קלטה נפשו של רבי אברהם לנסוע שנית לרבנו הזקן. ורבי אברהם, כפי שאמרנו, נסע לרבנו הזקן, והפעם הוא נסע בצורה מכובדת לא במנוסה, וגם לקח איתו עוד בחורים משקלוב עצמה, בתוכם היה בנו של הגאון רבי נח שיק שאנחנו התפעלנו עליו כבר בכמה סיפורים קודמים על רבנו הזקן שקראו לו רבי פנחס רייזעס, היה לאחר מכן אחד החסידים הגדולים ביותר של רבנו הזקן מכל הבחינות, כולל מבחינת הידע וההעמקה. וכולם נסעו והתקשרו אל רבנו הזקן. רבי נח שיק לא מחה בבנו רבי פנחס ואדרבה עודד אותו כי הבין את הדבר לתכליתו והרשה לבנו לנסוע. וגם הוא רבי פנחס, רבי נח שיק היה מאהובי רבנו. וגם הוא כותב כאן שידוע הסכמתו של רבי נח שיק על הלכות תלמוד תורה של רבנו הזקן. כפי שאנו זוכרים את הסיפור שהבן שלו, רבי פנחס רייזעס ביקש ממנו לכתוב הסכמה ואם

07:57 לא זקנותו וחלישות של רבי הנחשק[?] היה נוסע גם הוא בעצמו לרבנו הזקן. ואז רבי אברהם שיינס שהתחתן עם בתו של רבנו הזקן רחל, אבל לצערנו הוא התאלמן ממנה יותר מאוחר ורבנו הזקן רצה שיתחתן... כלומר לפני כן, בתחילת הדרך, שהתחתן עם בתו רחל, ואז הוא אמר לרבנו הזקן רבי אברהם, שהוא היה אז עדיין בחור צעיר, שבוודאי רוצה הוא בזה, אבל על אף לכך הוא רוצה לשאול בתחילה את אביו. הוא כתב לאביו מכתב ושאל אותו ואביו ענה לו ככה: "יודע אני שמחמיאות דברי רבך עליך, אף אם היה אומר לך לקחת שפחתו העברית בוודאי היית מרוצה, ואם כן כל שכן שרוצה לתת לך את בתו שאצלך בוודאי היא בת תלמיד חכם ואינך מחויב לשמוע לי על פי דין, ואם כן למה לי למנוע אותך ואתה תעבור חס ושלום על הציווי שלי ולכן אני מסכים לך וגם וייתן השם ביגדתיו." ואז הוא התחתן עם בת רבנו הזקן והיה חתן המלך בערך חמש שנים ורבנו הזקן היה לומד איתו בייחוד נגלה וחסידות. לאחר שנפטרה בתו של רבנו הזקן, כפי שסיפרנו, בליאזנא, לקח לו רבי אברהם אישה נוספת והוליד ממנה בנים לומדים ורבנים, אבל היה נוסע לרבנו הזקן כחסיד עד פטירת רבנו הזקן. ועכשיו נספר על רבותיו וחבריו. רבו הגדול, רבו המובהק של רבנו הזקן, כמובן, היה רבי דוב בער המגיד ממזריטש, אשר נודע בשער בת רבים, בעיקר תפארת גדולתו וכל הארץ מלאה בתהילתו. המגיד ממזריטש היה האחד והמיוחד שבין תלמידי הבעל שם טוב. עוד לפני שהוא הגיע לבעל שם טוב היה מלא וגדוש מים התלמוד בבלי ירושלמי, תוספתא, ספרא, ספרי, כל מדרשי חז"ל, כל הפוסקים הראשונים והאחרונים, וגם

10:37 בחוכמת הקבלה הייתה לו ידיעה עמוקה ביותר. וכמה געגועים היו לו לרבנו הבעל שם טוב שהוא רוצה שיבוא אליו כדי שהוא ילמד אותו. על צורת ההגעה של הרב המגיד ממזריטש אל הבעל שם טוב מסופר בספר כתר שם טוב. אחרי פטירתו של הבעל שם טוב בשנת תק"ח התחיל המגיד ממזריטש לגלות את אור תורת הבעל שם טוב ולהפיץ את מעיינותיו חוצה והגיעו אליו תלמידים רבים, גאוני ארץ, קדושים וטהורים. מסופר שרבי מיכל מזלאטשוב אמר שאחר פטירת רבנו הבעל שם טוב הראו לו שמעיינות התורה שהיו נמשכים אל הבעל שם טוב נמשכו עכשיו לתלמידו, הרב המגיד ממזריטש. ואז הגיעה השמועה אליו גם לרבנו הזקן, שאנחנו יודעים הרי שהוא היה בוויטבסק במדינת רייסן, וגדלה תשוקתו של רבנו הזקן כבחור צעיר לבוא אל המגיד ממזריטש, והקדוש ברוך הוא היה בעזרו והביאו אל מחוז חפצו. כאשר הגיע לשם וראה את האור כי טוב נשאר שם. ורבנו המגיד ממזריטש חיבב את רבנו הזקן הצעיר בתלמידיו מאוד, עד שהוא מסר לו את כל סתרי חוכמתו ושמח עליו בשתי ידיו הקדושות אשר ממנו ישקו העדרים, עדרי צאן קדושים בכל מדינות רייסן וכך היה. הנוסעים אל רבינו המגיד היו רבים מאוד, אבל תלמידים מובהקים קיבל רק יחידי סגולה. הרבה תלמידים גדולים היו למגיד ממזריטש. רבים מהם נשארו אצלו והיו נקראים בשם מסיקי התנור, כי היו משמשים את הרב המגיד ותלמידיו. רבנו הזקן אמר על מסיקי התנור שהם היו אנשים גדולים מאוד וסיפר שפעם אחת באו אליו שלושה מהם להסיק את התנור אצלו בלילה. ורבנו הזקן שכב לישון, אבל עדיין לא נרדם ושמע איך הם מדברים זה עם זה. האחד מהם שאל מהו הפלא על אברהם אבינו עליו

13:21 השלום, שהיה מוכן לשחוט את יצחק בנו? למה זה פלא כזה גדול שכל העולם מדבר על זה? הרי השם יתברך בעצמו אמר לו לעשות זאת. והרי היו כמה וכמה קדושים אחרי אברהם אבינו שמסרו את נפשם על קדושת השם ואף אחד לא אמר להם. הקדוש ברוך הוא לא הופיע אליהם ודיבר אליהם. והוא ענה על השאלה של עצמו שאצל כל עם ישראל זה לא דבר כל כך גדול, כי הם קיבלו את זה בירושה מאבותיהם הקדושים. אבל אברהם אבינו, שהיה בנו של תרח, שעבד עבודה זרה, זה פלא אצלו. אז השני התלמיד, התלמיד מסיק התנורים השני שרבנו הזקן עכשיו מקשיב להם כשהוא שוכב על מיטתו, כי כאילו נרדם. השני השיב שהפלא הוא מהזריזות שאברהם אבינו קם בבוקר השכם. הוא לא המתין איזה יום או כמה שעות השתעשע עם בנו, כי הרי השם יתברך לא אמר לו שהוא יעשה את זה תכף, אבל הוא הזדרז לעשות את מצוות השם. המסיק תנורים השלישי לא קיבל את התירוץ הזה ואמר כי אם השם יתברך היה אומר לו בעצמו לעשות, לא היה ממתין גם על אור הבוקר, כי גם באישון לילה היה רץ לקיים מצוותו. והשיב הוא שמה אם כן הפלא על אברהם אבינו? מה שכתוב בתורה ולא חשכת את בנך ממני שלכאורה הוא אומר תיבת ממני. המילה ממני היא מיותרת, אבל הכתוב מעיד שגם אחר כך לא הייתה שמחת אברהם אבינו ממה שיצחק נשאר בחיים ולא נשחט. כי אם מהמצווה שהקדוש ברוך הוא ציווה עליו שלא לשחוט את יצחק, אז גם מזה הוא שמח. רבנו הזקן שומע את שלושתם מדברים, כל אחד עם הדעה שלו ואמר רבנו הזקן דבר מעניין. רבנו הזקן אמר

15:35 שכל אחד מהם שאמר את דעתו בעצם היה במדרגה שהוא דיבר בה. בהמשך היה רבי אברהם המלאך. אנחנו כבר שמענו עליו. בנו הקדוש של הרבי המגיד ממזריטש. ובמדינת רוסיה קראו לו בשם הקדוש כי היה קדוש מרחם. דרך עבודתו של רבי אברהם, בנו של המגיד, הייתה נפלאה במאוד. כשהיה מתלהב מדברי תורה היה עלול להגיע לכיליון הנפש. פעם אחת אמר לו אביו המגיד ממזריטש לחדול מדרך זו, כיוון שהקדוש ברוך הוא לא לטובה. אמר רבי אברהם לאביו אני איני מחויב לבטל רצון אבינו האלוקי מפני רצון אבא בשרי. פעם אחת בעת תפילתו ראו הניצבים לידו שהוא קרוב לכיליון הנפש ממש. אמר לו, אמר רבנו הזקן שיסירו ממנו את התפילין של רש"י ויניחו על ראשו תפילין של רבנו תם. כאשר עשו את זה חזר למצבו, כאשר הוא בכלל הרי לא הרגיש בזה. לכן, כשסיפרו לו זאת אחר כך אמר והחכמה תחיה בעליה. ואת רבי אברהם המלאך הקדוש הושיב הרב המגיד ללמוד עם רבנו הזקן ביחד נגלה וחסידות. זאת אומרת שרבנו הזקן ילמד עם המלאך הקדוש נגלה והמלאך הקדוש ילמד עם רבנו הזקן חסידות. רבנו הזקן אמר שהעניין של בירור שני, מה שמבואר בחסידות בתורת החסידות חב"ד הוא למד אצלו אצל המלאך הקדוש. פעם אחת התפלל רבי אברהם ורבנו הזקן גמר את תפילתו והביא דבר מה ואכל שם. משום כך לא למד איתו רבי אברהם שלושה ימים ואמר איך נשא לבך להכניס דבר גשמי בגן העדן שלי? ורק בפקודת אביו הרב המגיד התחיל ללמוד איתו כמקודם. לעת מן העיתים, כשהיה הרב המגיד לומד עם בנו, היה לומד גם עם רבנו הזקן. נוסף על מה שהיה רבנו הזקן שומע ממנו עם כל התלמידים

18:13 ביחד, ואז היה מגלה לשניהם עניינים יותר פנימיים ונעלים. לאחר פטירתו של הרב המגיד ממזריטש נשאר רבנו הזקן אצל רבי אברהם הקדוש זמן מה הוא למד איתו, וכשנסע רבנו הזקן משם לביתו נסע רבי אברהם ללוותו וממאמר אחד שיחת חולין שאמר רבי אברהם לבעל העגלה למד רבנו הזקן עניין ויסוד גדול בדרך החסידות. היה הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ. הוא גם היה מתלמידי הרב המגיד ממזריטש. רבנו הזקן למד ממנו הרבה דברים כשהיה אצלו בשעת הליכתו למזריטש בפעם השנייה. ובעיקר קיבל ממנו מרבי פנחס מקוריץ את מידת האמת ומידת השפלות. היה הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מהורודוק, אחד מהתלמידים, אולי התלמיד הכי גדול של המגיד ממזריטש. הוא זכה להיות גם אצל רבנו הבעל שם טוב ורבנו הזקן היה נוסע אליו כל השנים שהנהיג את רבנותו במדינת רוסיה. כשנסע רבי מנחם מנדל ורבי אברהם מקליסק לארצנו הקדושה בשנת תקל"ז, כתב רבנו הזקן אליהם וקרא להם רבותינו שבארץ הקדושה. היה גם רבי יששכר דב מלובביץ' שרבנו הזקן היה קוראו בשם רבי מפני שלמד אצלו זמן מה בימי נערותו. והיה הרב הקדוש רבי משולם זושא מאניפולי. הוא היה אוהב דבוק מאוד לרבנו הזקן והיה רועד לשמע זכרו. מסופר שפעם אחת הלך רבנו הזקן ביום טוב לקבל את פני רבי משולם זושה מאניפולי. כשראה רבי זושה שרבנו הזקן הולך אליו, אמר ירא אני במאוד, כי נשמה דאצילות הולכת אליי. כמו כן היה רבנו הזקן מזכיר את רבי זושה בחרדת הכבוד. אחרי פטירתו של הרב המגיד ממזריטש בעיר אניפולי, נשאר רבנו הזקן זמן מה שם ללמוד אצל רבי אברהם המלאך, והיה שם יחד עם רבי זושה ויחד עם רבי יהודה לייב הכהן, שני ידידים מאוד

21:04 קרובים של רבנו הזקן. כאשר רבנו הזקן נהיה רבי, היה רבי זושה אצלו, ומסופר שפעם אחת היה רבנו הזקן אצלו בזמן שרבי זושה היה חולה ורבנו הזקן נשאר אצלו להיות משמשו. כאשר רצה רבנו הזקן להדפיס את ספר התניא, שלח שליח מיוחד לקבל מרבי זושה הסכמה ואנחנו יודעים שבאותו זמן גם מרבי יהודה לייב הכהן. שניהם היו בעיר אניפולי.