פרק 207 -משפחת רבינו הקדוש.

00:01 אנחנו ממשיכים לספר על רבינו הזקן ובעיקר כרגע על משפחתו ועל תלמידיו. אנחנו יודעים שאביו של רבינו הזקן היה רבי ברוך שעליו סיפרנו רבות ידידו של יצחק שאול הנפח מדבור מיסל [?] ורבי ברוך התחתן עם רבקה, בתו של רבי אברהם הגנן, ונולד להם בנם רבינו הזקן. כרגע להמשך הסיפור על רבי ברוך ואחרית ימיו. רבי ברוך גר בליאוזנה יחד עם בנו רבינו הזקן. אבל לא היה רבי ברוך יכול לסבול שבנו רבינו הזקן קם בפניו וחולק לו כבוד רב. אמר רבי ברוך איך זה ייתכן שאיש אשר שכינה מדברת מתוך גרונו יעמוד מפניי? ולכן החליט רבי ברוך לעזוב את ליאוזנה והיה נודד מעיר לעיר, ובכל מקום בו הוא היה בא לבית הכנסת וכולם ראו בו שאין הוא איש פשוט. אנשי בתי הכנסת היו מזמינים אותו לסעוד על שולחנם, וכך נדד מעיר לעיר עד שהגיע למדינת הונגריה לעיר סוליש [?]. הוא נכנס לבית הכנסת כדרכו ועשיר אחד ביקש ממנו ללכת לסעוד על שולחנו, והוא סעד אצלו ביום ובלילה. עסקיו של האיש הזה היה עשיית משקה יי"ש וודקה. באותו יום שרבי ברוך היה אצלו ראה ברכה רבה במלאכתו והתפלא מאוד וחשב אולי זהו בגלל האורח, ולכן ביקש מרבי ברוך שיישאר אצלו גם ביום המחרת וביום המחרת גם כן ראה ברכה גדולה במלאכתו. ואז הבין האיש בבירור שבגלל האורח הזה שלח לו השם יתברך ברכתו. אמר העשיר לרבי ברוך רואה אני שאתה אינך נודד בכדי לצבור כסף, לכן מבקש אני ממך להיות אצלי בקביעות כל מחסורך יהא עליי. רבי ברוך נענה לו. נתן לו האיש חדר מיוחד ונתן לו את כל הצטרכותו. והיה רבי ברוך שם כמה שנים עד שהגיע זמן פטירתו, ואז

02:53 התקבצו אליו גדולי וחשובי העיר כי היה חשוב בעיניהם ושאלו אותו אם יש לו בנים ואיזהו מקומם בכדי להודיע להם. אמר להם רבי ברוך שיש לו ארבעה בנים ממדינת רוסיה, כולם רבנים. הוא הוסיף ואמר שלשניים מהם צריך להודיע ולאחד צריך רק לרמוז, ולרביעי אין צריך להודיע כלל משום שהוא ידע בעצמו. אחרי שנפטר רבי ברוך קברו אותו בכבוד גדול ונתנו לו מקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו. כאשר נודע לרבינו הזקן מפטירת אביו, שלח שליח מיוחד להונגריה, נתן בידו כסף רב למסור לאותו עשיר עבור אחזקת אביו ולחברי קדישא עבור המקום והמצבה. אבל גם האיש העשיר וגם החברה קדישא לא רצו בשום אופן לקבל את הכסף. אמר להם השליח רבינו הזקן הוא איש אלוקי והוא קפדן, וקפידתו עשויה להזיק. לכן תראו בבקשה לקיים את דבריו והוחלט לעשות דין תורה ביניהם. והיה הפסק של דין תורה כך. החברה הקדישא מחויבת לקבל את הכסף, אבל האיש העשיר אינו מחויב לקבל עבור אחזקתו של רבי ברוך. על אמו של רבנו הזקן כבר סיפרנו שהיא הייתה רבקה, בתו של רבי אברהם הגנן. חותנו של רבנו הזקן, אביה של אשתו היה הנגיד רבי יהודה לייב סגל מהעיר ויטבסק. כמו שכבר סיפרנו הוא היה איש נכבד ומפורסם ולקח את רבנו הזקן להיות סמוך על שולחנו. אבל מפני שדרכו של רבנו הזקן הייתה מוזרה בעיניו בתפילתו ובלימודיו, סבל רבנו וגם זוגתו שטרנה בתו של רבי יהודה לייב עוגמת נפש רבה מאביה. ורבי יהודה לייב רצה להכריח את בתו שהיא תתגרש מרבנו הזקן. כמובן שהוא לא הצליח. בסוף ימיו, כאשר חזר רבנו הזקן ממזריץ, ירד רבי יהודה לייב מעשירותו ובאותו זמן הוא גם נפטר.

05:43 ואז נשארה חמותו מרת בלה. מרת בלה ראתה את יקר תפארת גדולת רבנו הזקן בימי רבנותו, והתחרטה מאוד על העוגמת נפש שסבל רבנו הזקן מהם. היא גם התעשרה לאחר מכן, ולכן היא ביקשה מרבנו הזקן שהוא יחזור לויטבסק והוא ישכון כבוד בביתה, והיא תספק לו את כל צרכיו וגם תעזור לחסידים. רבנו הזקן סירב ואמר לה בדרך של בדיחות אמר לה כך התינוק כאשר הוא בבטן של אמו טוב לו שם מאוד. נר דלוק על ראשו. הוא לומד את כל התורה, אוכל ממה שאמו אוכלת. אחר כך, כשהוא יוצא לאוויר העולם, בא מלאך וסותר אותו, והוא שוכח את התורה. ואף על פי כן, אם יאמרו לו תחזור לבטן של האמא, הוא לא יצא בשום אופן בגלל שתי סיבות. דבר ראשון המקום נהיה צר. דבר שני, האיש נהיה גדול. אשתו של רבנו הזקן, הרבנית שטרנה, הייתה אישה גדולה, צנועה וחשובה ובעלת חוכמה ודעת חזק, ודברי חוכמה היו נשמעים מפיה. הייתה לה מסירות נפש על רבנו הזקן. רבנו הזקן היה מכבד אותה ביותר, ומסופר שכאשר בא רבנו הזקן לליאוזנה כנראה ממזריץ, והתחילו לנסוע אליו חסידים, והוא ראה דרך החלון שנוסעים אליו המונים, המונים. הוא נפל לארץ והתחיל להתגולל ולצעוק בקול מה רוצים ממני? למה נוסעים אליי? מה ראו בי? נכנסה אליו זוגתו הרבנית שטרנה ואמרה לו לא אליך הם נוסעים. כי מכיוון שאתה היית אצל הרב המגיד ממזריטש, הם רוצים, רוצים שתספר להם מה ששמעת אצלו. אמר לה רבנו הזקן אם את זה מבקשים, אמלא את בקשתם. אספר ואספר. אחד מנכדי רבנו הזקן סיפר שכשהייתה פעם הרבנית שטרנה מקניטה את רבנו היה לה קדחת שלושה ימים, ופעם אחת אמרה לרבנו הזקן הרי

08:29 לא טוב לענוש את הצדיק. השיב לה רבנו הזקן בבדיחותא חלילה, אני אינני מעניש אותך. אם אני הייתי מעניש אותך, היה לך קדחת לא שלושה ימים אלא תשעה ימים. אחרי פטירתו של רבנו הזקן התיישבה הרבנית שטערנא ביחד עם בנה האדמו"ר האמצעי בליובאוויטש וגרה גם יחד עם נכדה האדמו"ר הצמח צדק. פעם אחת התרעמה על בנה האדמו"ר האמצעי, והלך בנה האדמו"ר האמצעי לפייס אותה, והיא הוכיחה אותו בדברי חידודים. ואמרה לו רוחניות יש לך מרוחניות אני יודעת יותר טוב. הייתי עם רבנו חמישים שנה, ויכולה אני גם לעשות בדיון יותר טוב ממך. מנוחתה קבורה בליובאוויטש. אחיו של רבנו הזקן, רבי יהודה לייב מיאנאוויטש, נקרא גם בשם הדוד מהרי"ל. הוא חיבר ספר הנקרא שארית יהודה על הלכות מליחה ובסופו שאלות ותשובות ובהם הרבה הסברים על דברי אחיו רבנו הזקן, וגם הרבה דברים ששמע ממנו בעצמו. הוא היה בן משק ביתו של רבנו הזקן, ורוב ענייני רבנו הזקן היו נחתכים על פיו. רבי יהודה לייב כתב דרושי התורה אור בלשונו הזהב של רבנו הזקן ורבנו הזקן בכבודו ובעצמו הגיה אותם והעיר שרשימותיו של אחיו מאוד מדויקות בדיוק כפי שנאמרו. כאשר הדפיס רבנו הזקן את סידור התפילה שלו, הוסיף שם כמה דברים. כלומר רבי יהודה לייב. יש דברים שרבנו הזקן הקפיד עליו בגלל שהוא הוסיף אותם. אחד מנכדי רבנו הזקן סיפר שמה שכתוב בסידור בעניין ספירת העומר שבאים בסוד השם יספרו אחר הסדר זהו ממה שהוסיף רבי יהודה לייב ורבנו הזקן הקפיד עליו על כך, והוא נתן לו עונש שבלילה השני של פסח לא היה מרשה לו לשמוע דברי חסידות. אך אחרי פטירתו של רבנו הזקן הגיה רבי יהודה לייב את השולחן

11:15 ערוך שכתב רבנו הזקן. רבי יהודה לייב נתן הסכמה על הסידור שנדפס בשנת תקפ"ב על ידי המדפיס בקאפוסט רבי ישראל יפה. הרבי הצמח צדק מביא בתשובות שלו הרבה דברים מרבי יהודה לייב. מנוחתו של רבי יהודה לייב קבור בעיר יאנאוויטש ואנשי העיר היו רועדים לשמו ולזכרו. אח שני, רבי מרדכי פוזנר, היה רב באורשה. הוא גם עזר בהגהת השולחן ערוך של רבנו הזקן. אך אחרי פטירת רבנו הזקן פניו היו דומים מאוד לפניו של רבנו הזקן. הוא נפטר בי"א אדר תקפ"ג. האח השלישי, רבי משה, היה רב ב-בי-ביוב או ביב[?] וגם בעיר לפלי[?]. לאחר מכן בעיר רודניה הסמוכה לליובאוויטש. הוא נפטר בחיי רבינו הזקן. הגיסים של רבינו הזקן, רבי ישראל קזיק[?], חתנו של רבי ברוך, אביו של רבינו הזקן, הייתה לו מסירות נפש של רבינו הזקן כאשר לקחו אותו לפטרבורג, כפי שאנחנו זוכרים שרבינו הזקן אמר לו לנסוע מיד לפטרבורג, והוא זה שהצליח למצוא אותו ודרכו נודע שרבינו הזקן בחיים ומה קורה איתו. היה חתן נוסף, הגביר רבי עקיבא פרדקין משקלוב. הוא היה חתן של רבי יהודה לייב, חמיו של רבינו הזקן. אשתו הכירה בקדושת רבינו הזקן בהיותו בבית חותנו והזהירה את אחותה, אשתו של רבינו הזקן, לבל תשמע לקול מלחשים להתגרש מרבינו הזקן, ובסתר עשתה כל אשר ביכולתה להטיב את מצבו של רבינו הזקן שם ולהשיג לו את כל מה שהוא צריך שלא בידיעת בית אביה. ורבינו הזקן היה מחזיק לה טובה עבור זה כל ימיו. זאת אומרת, זוהי, אה, אחותה של אשתו של רבינו הזקן. ובעלה היה הגביר רבי עקיבא פרדקין משקלוב. בניו של רבינו הזקן. הרבי דב בר שניאורי, האדמו"ר האמצעי, נולד בט' כסלו ונסלק בט' כסלו.

14:20 נולד בט' כסלו תקל"ד, אלף שבע מאות שבעים וארבע ונסלק בט' כסלו תקפ"ח, אלף שמונה מאות עשרים ושמונה. רבינו האמצעי מילא את מקום אביו, רבינו הזקן אחרי פטירתו, וכל הארץ האירה מאור תורתו. הבן השני, רבי חיים אברהם, נולד אחרי שנת תקל"ז, ואז השם שלו זה על שם רבי אברהם המלאך, בנו של הרב המגיד ממזריץ'. רבי חיים אברהם היה גדול בתורה ובחסידות ובמידות טובות ובחוכמה נפלאה. הוא היה עניו ושפל ברך ועניו לתכלית מאוד, מאוד. הוא היה איש אמת ושונא שקר. לפניו לא היה משקר שום אדם. אחד מנכדי רבינו הזקן סיפר שהכיר איש אחד בליובאוויטש שהיה שקרן מפורסם, ואף על פי כן בפני רבי חיים אברהם לא היה משקר. רבי חיים אברהם לא היה אומר דברי חסידות והיה אומר, "בליבי צפנתי אמרתך". פניו היו דומים לתואר אביו, רבינו הזקן. במשך אחת עשרה שנים שרבינו הזקן היה בעיר ליאדי, כפי שאנחנו זוכרים שאחרי המאסר השני רבינו הזקן עבר לעיר ליאדי, היה רבי חיים אברהם עומד לפניו ועל ידו היה משיב תשובות ועצות נכונות לכל מבקש דבר בענייני העולם. עם פטירתו של אביו, רבינו הזקן קבע את דירתו בליובאוויטש והוטלה עליו המשרה מטעם אחיו הרבי האמצעי לפקח בענייני אנ"ש, כלומר להשגיח שיהיה לאנ"ש כל מה שהם צריכים. כאשר אחיו הרבי האמצעי נפטר ורצו להכתיר את חתנו הצמח צדק בכתר הנשיאות החב"דית, דחה אותם הצמח צדק ואמר, אמר להם שימנו את דודו רבי חיים אברהם. אבל רבי חיים אברהם לא רצה בזה בשום אופן, ורבי חיים אברהם עצמו הלך אל הצמח צדק לשכנע אותו לקבל עליו את עול הנשיאות של חב"ד. ורבי חיים אברהם היה חסיד של הרבי הצמח צדק. רבי

17:08 חיים אברהם נמצא חתום על ההקדמה לשולחן ערוך של אביו רבנו הזקן בהוצאה הראשונה ובשנת תר"ז, כלומר אלף שמונה מאות ארבעים ושבע, הדפיסו בניו ונכדיו את השולחן ערוך עם הוספות שנמצאו בכתב יד קודש רבנו הזקן וגם את השאלות והתשובות שלו, ואז רבי חיים אברהם הוסיף שם הקדמה שנייה. רבי חיים אברהם גם חתם על ספר התניא שנדפס בשנת תקע"ד הראשון עם הוספת אגרת הקודש מרבנו הזקן. הוא נפטר בשנת תר"ח בליובאוויטש ושם מנוחתו כבוד. והבן השלישי, רבי משה, חתנו של הרב החסיד המפורסם רבי צבי הירש מאולא וגיסם של הרב החסיד רבי יצחק מאולא ור' ליב מאולא. על רבי משה יש לנו סיפורים רבים, חלקם כבר סיפרנו, שהוא היה אדם פיקח ביותר והתווכח עם הכמרים ומזה לצערנו יצא בסופו של דבר שהוא יצטרך לברוח מהם.