פרק 206 - רבי יוסף בעל עגלה פרק ג.

00:01 המשך סיפורו של רבי יוסף בעל עגלה. רבי יוסף בעל עגלה נמצא במלון בדרך לעיר סנה. במלון הזה נמצא עוד אורח שרוצה לנסוע מוקדם בבוקר. רבי יוסף אכל סעודת הערב, הלך לו לישון כשעה ולאחר מכן קם לערוך תיקון חצות כדרכו. האורח התעורר משנתו ונבהל מאוד לשמוע קול בוכים. הוא קם ממיטתו, פתח את הדלת וראה והנה בעל העגלה יושב על הארץ קורא בספר לאור של נר שעווה ובוכה. קול בכייתו של בעל העגלה נכנס לליבו של האורח והוא נזכר בימי בחרותו ונעוריו. הוא נזכר בחינוכו בבית אביו ומלמדיו, אשתו ובניו, אשר זה הרבה שנים שעזב אותם והלך שובב בשרירות ליבו ונדבק בבת אל נכר וילדה לו שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי ומרירות עצומה תקפה אותו. רבי יוסף סיים תיקון חצות ברך ברכות השחר בהתעוררות גדולה הלך אל הנהר לטבול וכאשר חזר לבש טלית ותפילין והתחיל להתפלל בדבקות גדולה. ובזמן התפילה נזכר רבי יוסף ביחידות שהייתה לו אצל אדמו"ר הזקן בשנת תקס"ד. הנה הוא רואה לנגד עיניו את אדמו"ר הזקן ושומע את הד קולו כאשר הוא אומר לו לטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל עגלה מאשר להיות רב. וחושב על מצבו אז בהיותו יושב ועוסק בתורה לעצמו וגם עם תלמידים לעומת מצבו העכשווי ובכה קשות. קולו של בעל העגלה הזכיר לאורח את קולו של אביו, שגם הוא היה נוהג להתפלל ברגש ובהתלהבות גדולה, ולא פעם ושתיים שמע מאביו שכך היה נוהג רבו הצדיק רבי שלמה. ומי יודע, חשב לעצמו האורח אולי גם בעל עגלה זה הוא אחד מתלמידיו של איזה צדיק. נזכר הוא האורח במאורע שקרה בעירם. הייתה שאלה כבדה מאוד. הרב המהרד אטרא[?] התקשה בפתרון השאלה.

02:42 כל גדולי התורה בעיירה טולצ'ין בפלך פודוליה הסכימו בסופו של דבר לדעתו של אביו, רבי צבי נגר. לאביו רבי צבי נגר היה שם טוב בכל הגליל, והוא היה מפורסם ללמדן גדול וחסיד נלהב, ולא אחת ושתיים הציעו לו כתב רבנות והוא לא רצה. נזכר הוא האורח שלמה לייב שמו בפרטי אורחות חייו בבחרותו ובאברכותו ובצעדים הראשונים שצעד לעזוב את דרך החיים כפי שחינכו אביו. חבר בעל כישרונות מצוינים היה לו אברהם דוב שמו, למדן מופלג ירא אלוקים, אבל לפתע פתאום נפגם והתפקר בדעותיו והיה לאחד מגדולי המשכילים. זו הייתה הסיבה הראשונה ששלמה לייב עזב את אורחות חיי אביו וירד מדחי אל דחי, עד אשר במות עליו אביו עזב את יראו, עזב את ביתו ועזב את משפחתו. באורך פלא הזדמן במלון אחד עם בעל אחוזה בפלך צ'רניגוב, והוא הזמין אותו לנהל את אחוזותיו. שם פרק מעליו את עול היהדות והתחבר עם האדון הצעיר, בעל האחוזה, וכאשר השתדך האדון עם הגרף מבצ'יקוב, נסע איתו בתור מזכירו הפרטי, ושם גם הכיר את אשתו הנוכרית. בעל המלון דפק בדלת חדרו של האורח. האורח הבין שבוודאי הוא רוצה להודיע לו שבעוד איזה זמן יבוא העגלון שביקש עבורו בכפר. אבל, החליט האורח הוא לא ייסע איתו. הוא יחכה לבעל העגלה היהודי. כאשר פתח את הדלת אמר לו בעל המלון שהוא שכר עבורו עגלה טובה ובעוד שעה תבוא לקחתו וכבר הכין עבורו שתייה חמה. שלמה לייב הודה לבעל המלון על טרחתו ואמר לו שהוא החליט להתעכב פה עוד כמה שעות, ונתן לו מטבע של כסף לתת לעגלון את שכרו בתור פיוס על שטרח בחינם. מים חמים עדיין לא ישתה. מיהר לסגור את הדלת כי זרם דמעות

05:16 פרץ מעיניו ולבבו נסער מתפילתו של בעל העגלה היהודי ומעיין של זיכרונות נפתח לו. הוא נזכר באשתו ובילדיו. מי יודע אם הם בחיים ובמה מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בגללו חרפת בושה, קלימה, חרפת עוני ורעב. ומדוע? הוא שואל את עצמו כמה הוד והדר רכשה לו אשתו הישרה במידות ובהנהגות טובות. כמה חיבב אותו חותנו הלמדן והמתון, וכמה כיבדה אותו חמותו בעלת המידות הטובות. ארור היום חושב הוא בו נפגשתי עם חברי אברהם דוב הפוקר שהדיחהני מדרך החיים ובכה במר נפשו. עברה שעה עוד שעה ושעה שלישית ורבי יוסף עודנו מתפלל בהתרגשות ובהתלהבות, וקולו הרועד והמתחנן עושה רושם אדיר על שלמה לייב, והוא הולך בחדרו מפינה לפינה ולא מוצא מקום לעצמו. תפילתו של רבי יוסף בברכת אהבת עולם בתחנוניו, באבינו אב הרחמן, בבקשת לא נבוש ולא ניכלם וגעגועיו באמרו שמע ישראל פילחו את ליבו וכליותיו של שלמה לייב. הוא נשבע לעצמו שמהיום והלאה הוא שב בתשובה גמורה. אימה הוא ישוב אל אשתו ובניו, אל דתו ואל אלוקיו. הוא הלך אל בעל המלון וביקש ממנו להשאיל לו טלית ותפילין. הוא הלך לחדרו, הלבישם והתפלל בבכי רב. רבי יוסף סיים את תפילתו, גמר את שיעוריו כרגיל והתחיל להכין את עצמו לדרך. האורח עדיין סגור בחדרו. כאשר שמע רבי יוסף מבעל המלון שהאורח לקח אצלו טלית ותפילין, חיכה לו עד אשר יסיים את תפילתו. במסע זה הוביל רבי יוסף סחורות שונות מבישנקוביץ לסנה, ולכן לא מיהר בנסיעתו והוא חיכה עד שהאורח ירצה לנסוע איתו. כעבור שעה פתח האורח את הדלת. הוא קרא לבעל המלון ואמר לו שהוא מרגיש עצמו חולה ולא יכול לנסוע, ומכיוון שהוא רוצה מאוד לנסוע יחד עם בעל העגלה היהודי, ישתדל

07:58 לפעול אצל בעל העגלה לחכות לו עד שהוא יבריא, והוא מוכן לשלם שכרו בעד זה נוסף על שכר הנסיעה, וגם ישלם לו עבור מזונותיו בימים שיחכה לו. רבי יוסף הסכים לחכות. לעת ערב התגבר חוליו של האורח. הוא שכב כבר בחום גבוה. כל הלילה דיבר האורח מתוך חום, דברים שאין להם המשך וחיבור. הוא הזכיר שמות של אנשים ונשים שונים, עברים ונוכרים, מהם שרגז עליהם וקילל אותם בקללות נמרצות, מהם שהתחנן לפניהם וכך רגז כל הלילה עד שכאור הבוקר הונח לו מעט וישן. בהשכמה סר אל המלון יעקב לייב, בעל העגלה מביצ'יקוב עם אורחים שנסעו לירידים השונים בגליל סנו. כאשר ראה יעקב לייב את האורח החולה, הכיר אותו מיד ואמר שהוא איש סודו ויועצו של הגרף הצעיר, חתנו של השר הזקן. שלו שמו סולומון גומצקי. סיפר יעקב לייב על מנהגיו ומעלליו הרעים והחטאים ואשר יש לו אישה נוכרית שילדה לו בן. אבל אמר יעקב לייב מידה טובה אחת יש לו לפוקר גמוצקי כך קוראים לו בביצ'יקוב, שהוא מקרב את היהודים. ומאז בואו יחד עם השר הצעיר, הנה כל יבול אחוזותיו של השר הזקן ושל השר הצעיר, הריחיים של מים ושל רוח הנהרות לציידת דגים. בתי המלון אשר על פרשות הדרכים, הכל נמכר והושכר רק ליהודים ובתנאים טובים שיוכלו להרוויח היטב. כאשר הקיץ שלמה לייב משנתו, ביקש מבעל המלון לקרוא לבעל העגלה היהודי להיכנס אליו. כאשר נכנס ביקש ממנו לשבת וסיפר לו את פרשת ימי חייו מהחל ועד קלו. את אשר עבר עליו מאז נטה מדרך הישר עד היום, ואשר אתמול החליט לשוב בתשובה גמורה, יעבור עליו מה שיעבור, הוא יעזוב את דרכו הרעה וישוב אל אשתו ובניו. כשגמר לדבר

10:30 החריש רגעים אחדים, ולאחר מכן נתן את קולו בבכי וכל גופו רעד. רבי יוסף, אף כי נבהל לשמוע את אשר סיפר לו והשתנותיו נבוכו, רגע כעס, רגע ריחם עליו. אבל בראותו את גודל התרגשותו ובהכירו בו ששב הוא באמת ומתחרט על מעשיו ותעלולותיו הרעים, ריחם עליו מאוד והתחיל להרגיעו. מדברי הנוחם של רבי יוסף התרגש שלמה לייב עוד יותר ובכה במר נפשו ואמר שלחוטא כמוהו אין תרופה רק המוות בייסורים גדולים, ובעונש כזה יכופרו עוונותיו. ואמר שהוא מקבל על עצמו כל הייסורים הגדולים ביותר, ובלבד שייפטר מאשתו הנוכרייה ומבנם אשר נולד בטומאה, ואשר יחזור אל אשתו היהודייה ואל ילדיהם היהודים ויסיר מהם את החרפה אשר המיט להם. כעבור שעה נרגע וביקש מרבי יוסף לתת לו את הטלית והתפילין שלו ולהתפלל, ומכיוון שהיה רפה אונים עזר לו רבי יוסף ללבוש את הטלית והתפילין. לאחר התפילה עלה החום והוא דיבר דברים מקוטעים. אבל רבי יוסף, שידע את אשר עבר עליו, הכיר בדבריו המקוטעים שהם דברי תשובה וחרטה על העבר. בצהריים הגיעה עגלה נוסעת מפולוצק לויטבסק, ובין הנוסעים היה הרופא רבי יצחק זליג מפולוצק, שהיה מפורסם בכל הגליל, ועל פי בקשת בעל המלון ביקר את החולה, חיווה את דעתו שהוא מסוכן מאוד, הקיז לו דם, נתן לו סמי מרפא והלך לדרכו. מכיוון שהאורח שלומולי גילה לו את סודו, החליט רבי יוסף שהוא לא יכול לעזוב את החולה במצב כזה, שכן כאשר ייתן השם יתברך וישוב לאיתנו, יעזור לו לקיים את נדרו לשוב אל אשתו ואל בניו היהודים, ומי יודע מה ילד יום, אם יארע איזה אסון עם החולה ואיש לא ידע את סודו, ואשתו וילדיו העזובים לא ידעו מאומה? הוא החליט שהוא לא

12:54 יזוז מכאן עד אשר יוטב מצב החולה. ובנוסף על כך חשב רבי יוסף, מכיוון שהוא שב בתשובה וחרטה על העבר, חובתו היא לעזור לו בזה, ולכן מסר רבי יוסף את הסחורה שהוביל בעגלתו ליעקב לייב, בעל העגלה הנוסע לסנו, והוא עצמו נשאר במלון עם החולה. סמי המרפא של הרופא רבי יצחק זליג לא עזרו. משעה לשעה גבר החום, וכך עברו על החולה שלוש יממות בחום גבוה. ובינתיים נודע הדבר בחצר הגרף דביצ'יקוב שאיש סודו של השר הצעיר ויועצו חלה ושוכב במלון היהודי אשר על פרשת הדרכים. ציווה הגרף לרופא חצרו לנסוע חיש מהר אל המלון, להביא את החולה לביתו, ואם ימצא שמצבו קשה, יוליכהו לויטבסק, עיר הפלך, שם תנאי הרפואה והרופאים טובים יותר מאשר בחצרו. הוא גם ציווה על הרופא להיזהר שלא יוודע לחולה מהאסון שקרה לו, כי זה שלושה ימים שאשתו ובנו נסעו לטייל על הנהר והתהפכה סירתם והם טבעו. רופא החצר מצא את מצב החולה מסוכן ביותר, דלקת המוח באופן שאי אפשר להזיזו ממקומו. הוא נתן לו רפואות שונות והודיע לאדונו השר על ידי שליח על מצב החולה, ואשר הוא, הרופא, אינו יכול להיות אחראי שלא יקרה הוא אסון מוות, כי החום מתגבר משעה לשעה והחולה נאבק עם המוות ואשר רק לה' הישועה. השר הצעיר שלח שליח מיוחד לעיר הפלך ויטבסק, אל אחד הרופאים הגדולים עם מכתב, וביקש ממנו לעשות עמו חסד לנסוע אל איש סודו ויועצו, החולה גמוצקי, השוכב במלון על פרשת הדרכים. הרופא מילא את בקשת השר, וביום השלישי, היום השביעי לבואו של האורח למלון, בא ומצא שמצב החולה הוקל במקצת, אבל עדיין סכנה מרחפת עליו. הוא התייעץ עם רופא החצר ונתנו לו סמי מרפא לחזק

15:25 את גביו שיוכל לשאת את המחלה. רבי יוסף, משראה את מצב החולה המסוכן, קיבל על עצמו תענית שני – שני ימים מעת לעת רצופים לילה ויום עד השבת, ואמר מזמורי תהילים וביקש רחמים עבורו, וביום ראשון שב רבי יוסף לתעניתו וקיבל על עצמו תענית שלושה ימים רצופים. ביום השלישי שבה רוח בינתו של החולה אליו. הוא הכיר את רופא החצר, אבל משאמר לו הרופא בכוונה להרגיעו שמחר או מחרתיים תבוא אשתו אליו לבקרו, התרגש מאוד ושוב הסתתרה בינתו ושכב כבול עץ. ובינתיים נודע במלון מהאסון שקרה לאשתו ולבנו של החולה שבנוסעם לטייל על הנהר התהפכה הסירה והם טבעו ועשרות איכרים מחפשים אחרי גופותיהם לכל אורך הנהר הזורם לנהר דווינה ועדיין לא נמצאו. הרופא סיפר לבעל המלון שהחולה דואג לאשתו ולבנו וכפי הנראה הוא אוהב אותם אהבה עזה, ואשר זוהי סיבת חזרת מחלתו אליו היום, שכן כאשר ניחם אותו שמחר או מחרתיים יבואו אשתו ובנו לבקרו, נאנח החולה עמוקות ואיבד את הכרתו. כאשר ניסה להשיב אליו את רוחו בתרופות חזקות לא עזר, והוא מפחד שאלו הן שעותיו האחרונות ואשר על כן הוא מוכרח לשלוח שליח מיוחד אל החצר להודיע על המצב. בינתיים היה רבי יוסף עסוק בתענית ובאמירת תהילים ולא ידע מכל הנעשה עם החולה. כאשר בא הביתה סיפר לו בעל המלון את דברי הרופא ואשר כבר שלחו שליח מיוחד להודיע לשר הצעיר על מצב החולה. רבי יוסף הבין מיד שלזכר אשתו ובנו הנוצרים מתרגש החולה, הוא פנה אל הרופא בבקשה להרשות לו לבקר את החולה ולומר איתו דברי וידוי, כיוון שהוא בסכנה וכל רגע יכולים לחכות לאסון. הרופא הסתכל על רבי יוסף בתמהון ואמר כי מדבר בעד עצמו אל עצמו. החולה

17:46 שוכב כבול עץ, והזקן הזה רוצה לומר איתו וידוי. אמר לו רבי יוסף אני אשמור עליו ונפקח את עיניו ואז אומר איתו את הווידוי. עשה כרצונך, אמר הרופא אני לא מעכב בעדך. שמור עליו. דופקו נחלש מאוד ואף כי נשמתו טרם כבתה אבל גווע הוא. כאשר נכנס רבי יוסף לחדר החולה, סגר את הדלת מאחוריו, הרכין את ראשו על החולה ולחש באוזניו שאשתו הנוכריה ובנו טבעו בנהר, ועכשיו יכול הוא לשוב אל אשתו ואל ילדיו היהודים באין מפריע. והוא חזר על דבריו פעמיים, פעמיים ושלוש, ואז ראה שאודם קל בא בלחיים של החולה. הוא חזר על דבריו עוד כמה פעמים ואז פקח החולה את עיניו, הסתכל בפחד, אנה ואנה. סיפר לו רבי יוסף את אשר קרה לאשתו ולבנו, ואמר לו שעוד לא שקעה השמש ועדיין הוא יכול לקיים מצוות הנחת תפילין. בערב, כששב הרופא מטיולו, נכנס הביתה נבהל מהמחזה שראה. מיטת החולה עומדת באמצע החדר הגדול. סביבה יושבים ועומדים כמה יהודים אוכלים ושותים. הביט עליהם הרופא בתמהון. בעל המלון, שזיהה את תמיהת הרופא, מיהר אליו וסיפר לו שפתאום פקח החולה את עיניו ודרש להעביר אותו אל החדר הגדול, ואשר כל האורחים הנמצאים במלון יטעמו משהו ויברכו אותו. הרופא ניגש אל החולה, מישש את הדופק ואמר לשלוח שליח מהיר אל החצר לבשר לשר ממצב החולה. ואל החולה אמר שבעוד יום או יומיים יוכל לנסוע לביתו, ושהוא עצמו הרופא נוסע מחר השכם בבוקר. למחרתו רצה רבי יוסף לשוב לביתו, אבל האורח עיכב אותו ואמר לו שהוא היחידי היודע את סודו. עליו לעזור לו לקיים את נדרו, לשוב אל אשתו ואל ילדיו היהודים. ומכיוון שהוא עדיין חלוש, הוא מבקש ממנו לחכות עד אחרי שבת

20:04 קודש. ובין כך התיישבו איך לסדר את הדבר. רבי יוסף הסכים לבקשתו של שלמה לייב. ביום השבת הגיע אחד מפקידי החצר עם מרכבה רתומה לשני סוסים ובידו מכתב מאת השר שמייעץ לשלמה לייב שמכיוון שהוא עדיין חלוש, לכן ייסע לעיר הפלך ויטבסק להתייעץ עם הרופאים שם ויחכה שם עד שגם הוא השר יבוא לשם בסוף השבוע. ביקש שלמה לייב מרבי יוסף לנסוע איתו לויטבסק, אבל רבי יוסף סירב ונסע לביתו לבישנקוביץ ושלמה לייב נסע לויטבסק. כאשר חזר רבי יוסף לבישנקוביץ לביתו, מצא שהרבה מהחסידים הזקנים מתכוננים ללכת אל אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש, כיוון שזה היה אחרי פטירתו של אדמו"ר הזקן ואשר בשבוע הבא יצאו לדרכם, התעורר גם הוא רבי יוסף להשתתף עמהם. הוא השכיר את סוסו ועגלתו לבעל עגלה אחד עד שישוב מליובאוויטש, והוא נלווה לחבורת החסידים ההולכים לליובאוויטש. כארבעה מניינים איש יצאו מבישנקוביץ ובכל עיר ומושב בדרך עברם נלוו אליהם עוד חסידים עד כי בבואם לויטבסק כבר היו כשמונה עשר מניינים ושם מצאו עוד חבורות חבורות נכונות לצאת לליובאוויטש יותר ממאתיים מניינים, סיפר רבי יוסף לבנו אבא זליג. יותר ממאתיים מניינים אורחים הגיעו לאותו חג השבועות לליובאוויטש ואין לתאר את גודל השמחה שהייתה לנו בעירותנו, שבעזרת השם יתברך הניח לנו אדמו"ר הזקן בן רבי שאורנו אורחות חיים בחיים אמיתיים. ובאחד הימים מספר רבי יוסף לבנו אבא זליג ברחוב פגשתי לגודל תמהוני במי שהיה חולה בדרך במלון שלמה לייב גמוסקי הולך ברחוב ליובאוויטש עם אחד מפרחי החסידים. הוא הכירני כרגע ושמח עליי מאוד, מאוד וסיפר לי את כל אשר עבר עליו מאז, כי השר בא לויטבסק ואמר לו שלרגלי עסקה הוא רוצה לשלוח אותו לאוקראינה. כוונתו הייתה לשלוחו מביתו כדי שלא

22:35 ייוודע מהאסון שקרה לו. אבל אני אמר שלמה לייב לרבי יוסף. החלטתי לומר לשר שאני יודע את אשר קרה ואין ברצוני לשוב לאותו מקום בו אירע הדבר, ואם מצאתי חן בעיניו ישחרר אותי מעבודתי. בתחילה לא רצה השר לשמוע על כך, אבל כעבור כמה ימים אמר שידוע לו שבעיר הסמוכה לליובאוויטש יש איש אלוקים קדוש ורב גדול בישראל. סע אליו וכאשר יאמר לך כך תעשה. ואז הגיע שלמה לייב לליובאוויטש. הרבי האמצעי סידר לו תיקון ויהי לבעל תשובה גמור. ציווה עליו לעזוב את השר ואת מכריו לשוב לביתו, אל אשתו ואל ילדיו. ובאותו קיץ התפרסם קונטרס התשובה הנקרא פוקח עיוורים בשפת היידיש מאת הרבי האמצעי, והוא סדר הנהגה לבעל תשובה. רבי אבא זליג, שמספר את הסיפור בשם אביו רבי יוסף, מספר שרבי יוסף התעכב אז בליובאוויטש כחודשיים כאשר נכנס ליחידות אל הרבי האמצעי, פקד עליו הרבי האמצעי למלא את מקום המנוח נחום הזקן, לנהל את המניין של אנ"ש אשר ברחוב השוק, ואמר לו את המילים הבאות. אבי רבנו הזקן היה אצלי ואמר לי שיוסף מבישנקוביץ יבצע את הכוונה." וסיים הרבי האמצעי: "בגלל טובה פרטית עשה אבי מלמדן לבעל עגלה, ואותי הוא מצווה בגלל טובה כללית לעשות מבעל עגלה משפיע. עליך להיות המשפיע ומנהל החסידים במניין אנ"ש אשר בשוק בבישנקוביץ." ממשיך רבי אבא זליג לספר: "כשחזר אבי רבי יוסף לביתו מליובאוויטש, מכר את הסוס והעגלה, חדל מסדר בעל עגלה ויהי למשפיע חסידות, ועד שנותיו האחרונות היה הולך רגלי לליובאוויטש. וכאשר תש כוחו לעת זקנתו המופלגת ולא יכול עוד ללכת רגלי לליובאוויטש, לא רצה לנסוע בעגלה, באומרו: 'לירושלים צריכים ללכת.' כאשר היו חסידי בישנקוביץ באים לליובאוויטש, היה הרבי האמצעי

25:15 שואל אותם: 'מה שלום הישיש שלנו, רבי יוסף משפיע?'"