פרק 205 - רבי יוסף בעל עגלה פרק ב.

00:01 הסיפור על חסיד של האדמו"ר הזקן רבי יוסף, בעל עגלה, אשר האדמו"ר הזקן נתן לו הוראה בנבואה שיותר טוב לטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל עגלה מלהיות רב. הציעו לו להיות רב. הוא הבין שעכשיו הוא צריך להיות בעל עגלה ובנפשו פנימה מתחוללת מלחמה פנימית קשה. כיומיים התהלך רבי יוסף אובד עצות. אשתו כבר מסרה לו את צרור הכסף שקיבלה תמורת תכשיטיה, ובינתיים הגיעה השבת, יום המנוחה. ואף כי השתדל להסיח דעתו מהעומד לפניו, אמנם הדבר לא עלה בידו, שכן ידע שאחרי השבת עליו להיכנס לעולם עבודה אחר, ואשר זו היא השבת האחרונה לרבי יוסף המלמד, ובשבת הבאה יהיה כבר יוסף בעל עגלה וצייר בדמיונו את המחזה כאשר יהיה כך ונפשו עליו תאבל. ותורה שאל את עצמו מה תהא עליה ובכה במר נפשו. ומחשבה חדשה התחילה מנקרת במוחו. האם באמת דואג הוא לתורתו? מה תהא עליה? או שפנימיות ישותו וגסות רוחו יצרו טענה זו? וכשהתבונן בזה נזכר על חברו אחד מחסידי רבנו הזקן, רבי חיים יהושע, בעל העגלה מווילייש, וברק של קורת רוח ניצנץ במחשבתו. הרי רבי חיים יהושע הוא בעל עגלה מנערותו והוא בקיא בתנ"ך בשישה סדרי משנה ובתניא בעל פה, ויודע דיני אורח חיים על דרך ההפלגה. בניו הם מופלגים בתורה. בנו בנימין הוא מורה הוראה בוויטבסק. בנו יעקב אריה הוא מורה הוראה בקליסק. חתנו רבי רפאל יצחק הוא ראש ישיבה בעיר נעוועל. לרגל מחשבתו זו רוח חדשה נפחה בו והתפלא על עצמו איך לא נזכר מראש על רבי חיים יהושע זה ווילייש, ואז לא היה סובל כל כך הרבה צער וביטול תורה ועבודה. יכולים חשב לעצמו רבי יוסף להיות בעל עגלה ויחד עם זאת גם למדן ועובד

02:35 השם. והרי היה רבי חיים יהושע שבשעת נסיעותיו הוא חוזר תנ"ך, משניות ותניא בעל פה. גם הוא יעשה כך, וכשיסע מעיר לעיר יחזור משניות ותניא בעל פה, וכשיחנה במלון או באכסניה שבעיר ילמד בעיון. במוצאי שבת סיפר רבי יוסף לאשתו שיש לו ידיד בעיר ווילייש, תלמיד חכם אחד ובניו מורה הוראה ובעצמו פרנסתו ובעל עגלה, ולכן הוא הולך אליו ללמוד אצלו את מלאכת העגלונות. וביום ראשון בבוקר השכים קום, לקח את צרור הכסף והלך לו לווילייש. כאשר הגיע רבי יוסף לווילייש לא מצא את רבי חיים יהושע בביתו כי נסע ליריד הגדול בנעוועל והתמהמה שם כשני שבועות. החליט רבי יוסף ללכת אחריו לנעוועל. כאשר הגיע לנעוועל לשבת קודש היה אורח חשוב, כי כמה וכמה ידידים וחברים טובים היו לו שם מהחב"ד חסידים, וגם אלה שלא הכירו אותו שמעו את שמו והייתה שמחה גדולה בקרב למדני העיר כי היה רבי יוסף מפורסם בשם טוב. שבת הגדול הייתה השבת ההיא וכל שלושת הסעודות אכלו בעשרה במקומות שונים. דיברו בדברי תורה ובסיפורים מימי קדם, והחסידים רוחם טובה עליהם במאוד. מלבד רבי יוסף, שהיה נדכא מאוד בזכרו שבעוד יומיים יהיה חגור באבנט של בעל עגלה ושוט בידו. במשך כל השבת הסתכל רבי יוסף בפניו של רבי חיים יהושע ובתנועותיו שמע את דיבוריו ושיחותיו ומצא אותו טוב בכלל, וראה ונוכח שמבלי הבט על מסחרו בסוסים ועבודת מלאכתו בעל עגלה. הנה כל החסידים ובני התורה מתייחסים אליו ביחס נעים ומהם גם כאלה שרוכשים לו אהבה. אף פעם לא שמע שקראו לו חיים יהושע בעל עגלה ורק רבי חיים יהושע מווילייש. לא כן חשב הוא לעצמו כאשר הוא יהיה בעל עגלה, יקראו לו יוסף בעל עגלה, ובחושבו

05:02 כך נשפכה מררתו. ביום ראשון אחרי תפילת שחרית אמר רבי יוסף לחיים יהושע שמטרת בואו לנעוועל היא כדי להתראות איתו ולדבר איתו על עניין חשוב. הלכו לחדר וסגרו את הדלת בעדם. סיפר רבי יוסף לרבי חיים יהושע שהוא נשא את בתו של נתנאל סופר מבישנקוביץ, שחיים יהושע הכירו כי הם הזדמנו יחד בליאוזנה ובליאדי. אישה טובה והשם ברך בבן זכר לאריכות ימים ושנים וקראו לו כשמות אביו וחותנו הראשון אבא זליג, וגם פרנסתו מצויה לו מהחנות של מזון שאשתו מנהלת, והוא עצמו לומד עם תלמידים חינם בלי שכר. אמנם אמר לחיים יהושע מפני טעם כמוס אני מוכרח להיות בעל עגלה ולכן אני בא לבקש שתלמד אותי את מלאכת העגלונות וגם צרור כסף לקחתי לקנות סוס ועגלה ושאר המכשירים הדרושים לזה. חיים יהושע נבהל לשמוע את דברי חברו האחרונים. הוא הסתכל ברבי יוסף בעיניים פקוחות לראות אולי נטרפה דעתו עליו. כל כך גדלה סערת רוחו של חיים יהושע שלא יכול להוציא מפיו דברים ברורים. בן אדם, רק הניד ראשו כמשתתף בצערו של מי שיצא מדעתו. רחמנא ליצלן. כעבור משך כמה זמן נרגע חיים יהושע ואמר ברגש איזה רוח שטות עברה עליכם רבי יוסף. אחרי עבודה גדולה כזו בתורה יותר מארבעים שנה תבחרו בעבודה כזו. רבי יוסף בכה מקירות לבבו ומגודל התרגשותו לא יכול לדבר דבר. וגם חיים יהושע בוכה לעומתו ושואל למה אתה בוכה? מי מכריח אותך להיות בעל עגלה ולבכות? תסיחו דעתכם אם השתוטטו, שובו לביתכם, לתורתכם ולעבודתכם. עכשיו עמד רבי יוסף על רגליו, כי כך היה מנהגם של החסידים הראשונים שהיו חוזרים על דברי הקודש של רבנו הזקן. היו עומדים על רגליהם וסיפר לחיים יהושע את דברי קודשו של

07:40 רבנו הזקן, שאמר לו ביחידות בשנת תקס"ד, ואשר כבר נתקיימו דבריו בעניין השידוך לידת בן זכר. וזה לא כבר באו אליו בעלי בתים חשובים מעיר לפלי[?] להציע לו את הרבנות במחנם. ובהתאם לסדר של דברי קודשו של רבנו הזקן, הגיע כעת הזמן שהוא יהיה לבעל עגלה. כאשר שמע חיים יהושע את דבריו אמר אם כן, למה אתה בוכה? עליך לשמוח שמחה גדולה לקיים ציווי רבנו הזקן. לכי מדי אני אבחר עבורך סוס טוב ועגלה עם כל המכשירים. עוד ביום ילמד אתכם קאפל המצליף שלי את מלאכת רתימת הסוס ובעוד יומיים שלושה תלמד את המלאכה כולה. דבריו של חיים יהושע הלמו על ראשו של רבי יוסף והוא אמר לחיים יהושע הרי דברי קודשו של רבנו הזקן יכולים להתקיים באופן אחר אני אשתתף איתך. אני אתן לך את הסכום שהכנתי לקניית סוס ועגלה. תיקח את קאפל המצליף או מישהו אחר שיתעסק בזה וגם אני אסע איתו מדי פעם בתור בעל עגלה והרווח יהיה לחציים בינינו. לא, ענה לו חיים יהושע. באופן כזה לא תקיים את דברי קודש רבנו הזקן, שהרי במפורש הוא אמר שלטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל עגלה מלהיות רב. הרי שלטובת נשמתך אתה בעצמך צריך להיות בעל עגלה. כשהדגיש חיים יהושע את דבריו אלה פעמיים ושלוש הודה רבי יוסף שהשוחד של אהבת עצמו בכבוד מדומה, עיוור את עיני שכלו. והוא הלך עם חיים יהושע לסדר את הדבר. חיים יהושע סיפר את הדבר ברבים, וכעבור כמה זמן התפרסמה השמועה שרבי יוסף בעל הסברה, כפי שקראו לו החסידים או רבי יוסף המשביר, כפי שקראו לו בני התורה בכל הגליל, נהיה לבעל עגלה. עברו כמה שבועות. רבי יוסף כבר התרגל למלאכתו החדשה

09:56 ועסק בנסיעות מביישנקוביץ' אל העיירות הסמוכות, ושם לו לחוק לא למהר בנסיעותיו. בלילה היה במלון ועוסק בתורה. כאשר הגיע לעיר היה מתעכב יום שלם ועוסק בתורה כל היום, וכך התנהג במשך שנה שלמה עד שהתרגל למצבו. עכשיו הייתה הסתלקותו של רבנו הזקן בכ"ד לטבת שנת תקע"ג. נשאר בנו של רבנו הזקן, הרבי האמצעי במשך זמן בעיר קרמנצ'וק ברוסיה הקטנה. חתנו הרבי הצמח צדק ובני ביתו התיישבו לפי שעה בעיר האדיץ' מקום בו נקבר רבנו הזקן. שאר בני משפחת רבנו הזקן התיישבו בעיר רומני הסמוכה להאדיץ'. במשך שלושה חודשים הייתה התעוררות גדולה בין עדת חסידי חב"ד בכל מדינת רוסיה. חסידי רוסיה הקטנה, בלארוסיה ואוקראינה התוועדו בכמה ערים מרכזיות ובחרו במשלחת שתלך אל הרבי האמצעי לבקש ממנו לקבוע דירתו באחת הערים ברוסיה הקטנה. אבל חסידי רוסיה הלבנה התוועדו בכמה ערים מרכזיות ובחרו במשלחת אל הרבי האמצעי לבקש לחזור לארץ מולדתם ברוסיה הלבנה ולקבוע דירתו באחת הערים שימצא לנכון. ואז המשלחת מרוסיה הלבנה גברה על המשלחת מרוסיה הקטנה, ואחרי חג השבועות תקע"ג עזב הרבי האמצעי את קרמנצ'וק ועשה את דרכו לרוסיה הלבנה. כשלושה חודשים עשה הרבי האמצעי את מסעו מעיר לעיר, ממקום למקום, עד שהגיע לעיר ויטבסק, ובכל מקום שהגיע אמר חסידות התקבל בכבוד רב לא רק מצד היהודים, אלא גם מצד שרי בתי פקידות הממשלה ופקידי המשטרה שקיבלו פקודה מבית פקידות השר לענייני פנים להדר בכבודו של הרבי דובער, בנו של רבי שניאור זלמן, שעשה הרבה לטובת ארץ המולדת, והממשלה מכירה תודה רבה לו ומבקשת להדר בכבוד בנו וממלא מקומו. ואז בחר רבנו האמצעי למקום מגוריו את העיר ליובאוויטש בשבת קודש. פרשת תבוא היה הרבי האמצעי בעיר ליוזנה וביום שני פרשת ניצבים וילך

12:51 י"ח אלול שנת ה' אלפים תקע"ג, כלומר אלף שמונה מאות עשרים ושלוש למספרם. בא הרבי האמצעי לעיר ליובאוויטש והתיישב בה. היום שבו קבע הרבי האמצעי את משכן קודשו בעיר ליובאוויטש, חקוק בזכרון טוב במשפחת בית רבי ובזכרון כל חסידי חב"ד לרגל בהירותו וקדושתו של אותו יום שבו נולד מורנו הבעל שם טוב. חי אלול, בו בא רבנו האמצעי לליובאוויטש עשה רושם אדיר בכל מרחבי מדינת רוסיה הלבנה וליטא, והמונים המונים הגיעו אליו מכל הערים והיערות. האדון צ'כובסקי, שהעיר ליובאוויטש והכפרים הסמוכים אליה היו אחוזתו, הורה למנהלי אחוזתו להביא קורות עץ מיערותיו ולהקים בהם בתים עבור הרבי ומשפחתו. חסידי רוסיה הלבנה חיזקו את מעמד יושבי ארצנו הקדושה ומעמד בית רבי, והטילו מס חודשי על כל בתי הכנסת של החסידים להחזקת האורחים הבאים אל הרבי. מחודש לחודש במשך החורף התפשט חיוור[?] של הרבי האמצעי בהרי ליטא ורוסיה הלבנה, ומספר הבאים לליובאוויטש גדל מזמן לזמן, ולשמחתם של חסידי רוסיה הלבנה וליטא אין קץ. כעבור שנה לשבת הרבי האמצעי בליובאוויטש כבר באו אליו הרבה מזקני החסידים שהיו מהראשונים בן סיועתו של רבנו הזקן. כולם היו שבעי רצון מאוד, דבר שעשה רושם אדיר על החסידים ברוסיה הלבנה ובליטא. החסיד רבי יוסף מביישנקוביץ' רצה מאוד גם הוא ללכת לליובאוויטש, אבל מסיבות שונות לא עלה הדבר בידו. וכו עבר עליו משך זמן. ובחורף תקע"ו כלומר לפי מספרם אלף שמונה מאות עשרים ושש, התכונן ללכת לליובאוויטש... אלף שמונה מאות ושש עשרה, סליחה. התכונן ללכת לליובאוויטש אבל עבר החורף ולא הסתייע מילתא. ובאחד הימים בין פסח לשבועות תקע"ו עשה רבי יוסף את מסעו לעיר סינה[?], ובנטות היום הגיע אל מלון העומד על פרשת דרכים. בערב הגיע לאותו מלון הגרף, הגרף

15:41 מבית שייקוב, וכאשר נודע, כאשר נודע בכפר הסמוך שהגרף מבית שייקוב נמצא במלון היהודי, הגיע כומר הכפר ואיתו נכבדי העדה לבקש מהגרף לבקר בכפרם וללון שם. הגרף, כמובן, לא יכול היה להשיב את פניהם ריקם והלך איתם. אבל אחד מבני לווייתו נשאר במלון, כי היה עליו ללכת בשליחות הגרף לעיר. רבי יוסף ישב תחת אחד השיחים ליד הגורן ולמד תורה. כאשר סיים את לימודו נכנס הביתה. עשה לו בעל המלון היכרות עם האורח, עוזרו של הגרף מבית שייקוב, שהיה צריך לנסוע לסנה. נהדר, אומר רבי יוסף. מחר בבוקר אם ירצה השם נעשה דרכנו הלאה. ובאיזו שעה? שאל האורח. אחרי התפילה, ענה רבי יוסף. באיזו שעה? חזר האורח על שאלתו בקול של פקודה והסתכל על רבי יוסף במבט של בוז וביטול. אחת תלי, אמר האורח, אם תתפללו או לא תתפללו, אני צריך לדעת את השעה שבה נצא לדרך כדי לדעת באיזו שעה בלילה אקום משנתי להתרחץ ולשתות ולאכול. ולהתפלל, אמר רבי יוסף, כמשלים את דברי חברו. את התפילה אני משאיר לכם, אמר לו האורח. אני אינני זקוק לתפילה. איך זה? אמר רבי יוסף והסתכל על האורח בעיניים [כוחות?] שיהודי לא זקוק לתפילה. והרי בתפילת שחרית נוסף על התפילה עצמה גם מניחים תפילין, וישנה דעה שתפילין של יד ושל ראש הן שתי מצוות. איך יכול להיות שיהודי לא יניח תפילין ולא יתפלל? האורח לא ענה שום דבר ואמר אל בעל המלון שכשעה לפני צאת העגלה יעיר אותו משנתו. בעל המלון אמר לו שהוא יכול לישון כמה שהוא ירצה ועוד יהיה לו זמן להתרחץ, לאכול, לשתות, שכן כפי הידוע לו לפני שעה עשר הם לא יצאו לדרך. האורח התרגז מאוד. ואמר לבעל

18:16 המלון תשיג עבורי עגלה בכפר הסמוך אני אשלם כמה שיבקשו, אבל בתנאי שאצא לדרך לא יאוחר משעה חמש בבוקר. והאורח הלך אל חדרו לישון.