פרק 204 -רבי יוסף בעל עגלה פרק א.

00:00 היום נספר סיפור על חסיד נוסף של רבנו הזקן שנקרא או מכונה רבי יוסף בעל עגלה. הסיפור מתחיל בעיר בישנקוביץ, בעיר בישנקוביץ היה איש אחד ושמו רבי אפרים זלמן. רבי אפרים זלמן היה למדן מפורסם בכל הגליל והתכתב בשאלות ותשובות עם גאוני הדור, ובהיותו עוד צעיר שמע שמו של רבנו הזקן, רבי שניאור זלמן בעל התניא והשולחן ערוך. כאשר התגלה שמו כסיני ועוקר הרים, מתוך כך נסע אפרים זלמן לויטבסק במיוחד כדי לבחון את העילוי מליאזנה, כפי שקראו לרבנו הזקן בויטבסק. בשנה הראשונה אחרי חתונתו עם בתו של רבי יהודה לייב סגל, האדמו"ר הזקן, רבנו הזקן היה אז בן חמש עשרה שנה. כשבועיים ישב רבי אפרים זלמן בביתו של הגביר יהודה לייב סגל, חותנו של רבנו הזקן, והשתעשע עם רבנו הזקן בדברי תורה והתפלא מאוד על גודל מעלת כישרונותיו וידיעותיו הרחבות של רבנו הזקן בכל מקצועות התורה, בעומקות נפלאה ובחריפות עצומה. כאשר חזר אפרים זלמן לביתו, התעצב מאוד לבו, שכן ראה ונוכח לדעת שהעילוי מליאזנה מבלי להבט על היותו רך בשנים עולה עליו על אפרים זלמן בחריפות ובעמקה. כחודש ימים היה רבי אפרים זלמן טרוד ולא היה יכול להתרכז ולשקוד בתורה, כפי שהורגל בהיותו מתמיד נפלא, עד שגילה את לבבו ומחשבותיו לפני הישיש הגאון רבי אברהם זאב סגי נהור. רבי אברהם זאב סגי נהור ניחם אותו ואמר לו שבבקיאות הוא רבי אפרים זלמן משנה לגמרא ומבינה, ורק אז שב רוחו הטובה אליו ושב ללימודו כמו קודם. מי היה הגאון רבי אברהם זאב? הוא היה בקי בש"ס עם פירוש רש"י ותוספות בעל פה, וכחמישים שנה היה ראש מתיבתא והעמיד תלמידים הרבה מופלגים בתורה. בין השאר אנחנו הרי יודעים

02:48 שהוא היה גם הרב של אברהם הגנן, חותנו של אה סבו של רבנו הזקן, סבו של רבנו הזקן, חותנו של רבי ברוך, האבא של רבנו הזקן. תלמיד ותיק היה לו לגאון רבי אברהם זאב ושמו רבי יוסף, שמלבד כישרונותיו הגדולים היה ירא אלוקים בטבעו ומטבעו. כאשר הגיע לשנתו השמונה עשרה השתדך עם בת של כפרי אחד שגר ביישוב בסביבות העיר בישנקוביץ וישב שם על התורה ועל העבודה כחמש עשרה שנים. והנה פעם אחת עבר באותו יישוב עובר אורח תלמיד חכם גדול. שמח רבי יוסף עליו שמחה רבה והשתעשע איתו בדברי תורה. ובהיות הימים ימי הגשמים חודש מרחשוון והדרכים מקולקלות הפציר רבי יוסף באורח שיתעכב בביתם כמה ימים, ובאחת השיחות עם האורח שמע רבי יוסף שרוב תורתו קיבל מהמגיד מליאזנה רבנו הזקן. נכנסו הדברים לליבו והחליט רבי יוסף שכאשר יזדמן לו להיות בעיר ידרוש ויחקור איה איפה נמצאת העיר ליאזנה וילך לשם לקבל פני המגיד ולשמוע ממנו חידושי תורה. ומני אז עברו כשלוש שנים. רבי יוסף עדיין לא החליט ללכת על המגיד מליאזנה, ופעם אחת הזדמן לו להיות נוכח בשעת דרשתו של הגאון רבי אפרים זלמן, שדרש לפני גדולי התורה באחת הסוגיות החמורות, ובין דבריו הזכיר שזה כארבע עשרה שנה מאז שנפגש עם העילוי מליאזנה בבית חותנו רבי יהודה לייב סגל בוויטבסק, והשתעשע איתו בדברי תורה ותרץ לו אז העילוי רבנו הזקן כמה מההשגות הראב"ד על הרמב"ם. וחכמינו הרי אמרו כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. וסיפר אפרים זלמן לפני השומעים את אשר שמע אז מפי רבנו הזקן, והסביר להם את גודל העומקות והחריפות שבדבריו. דברים אלה נכנסו לליבו של רבי יוסף והוא החליט לחטוף את רגליו

05:20 וללכת לליאזנה אל רבנו הזקן. הדבר היה בקיץ תקל"ז, כלומר אלף שבע מאות שבעים ושבע. כשנה ישב רבי יוסף בליאזנה ולאחר מכן שב לביתו ושקד בלימודו ובעבודת השם על פי הוראותיו של רבנו הזקן. וכה עברו עליו עשרים שנה באוהלה של תורה, ופעם בשתיים שלוש שנים היה נוסע אל רבנו הזקן. בשנת תקס"א התאלמן רבי יוסף ובשנה הראשונה גר באחוזת חותנו, שירשו גיסיו אחרי אשתו, ולאחר מכן עזב מבלי הבט על גודל אפשרות גיסיו. עזב את האחוזה, שכר לו חדר בעיר בבית דירתו של יוחנן נפקא[?], כלומר הנפח. גיסו רבי יהודה דרש ממנו על פי דין תורה לעשות נחת רוח לנשמת אביו וחותנו ולקבל סכום של חמש מאות זהובים שאביהם חותנו השאיר לו בירושה. פסק הדין מבית הדין יצא לחיוב ורבי יוסף נאלץ לקבל את הסכום האמור, ואחרי שהפריש מעשר לצדקה הלווה שלוש מאות זהובים לקופת גמילות חסדים ומאה וחמישים זהובים הפקיד בידי שלושה מעשירי העיר לצורכי פרנסתו. כאשר נגמר כספו, התפרנס רבי יוסף מהיותו מלמד לשלושה תלמידים והיה אוכל מזונות אצל הורי התלמידים אצל כל אחד חודשיים לפי תורנות. והנה בשנת תקס"ד אלף שמונה מאות וארבע ביקר רבי יוסף בליאדי. אנחנו כבר זוכרים שרבנו הזקן אחרי המאסר השני עבר לגור בעיר ליאדי. אז בשנת תקס"ד ביקר רבי יוסף בליאדי ונכנס אל רבנו הזקן ליחידות. שאל אותו רבנו הזקן האם הוא בקיא בשישה סדרי משנה בעל פה בדיוק. ענה רבי יוסף לרבנו הזקן שאחד מהשיעורים שלו הוא לחזור בעל פה שישה סדרי משנה פעם בחודש. אמר לו רבנו הזקן שים לב משנה אותיות נשמה תישא אישה בת בנים ותלד בן והשם יתברך ייתן לך אריכות ימים ולטובת נשמתך. אומר

08:20 לו רבנו הזקן טוב יותר להיות בעל עגלה מלהיות רב. כאשר חזר רבי יוסף לביתו הציעו לו להשתדך עם בתו של רב נתנאל סופר, אישה אלמנה צעירה לימים ויש לה חנות של מזון למכירה. ובקיץ תקס"ח ילדה לו אשתו בן וקרא לבן בשם אבא זליג. בשנת תקע"ד, כלומר כעשר שנים מאוחר יותר באו בעלי בתים מהעיר לעפל וכתב רבנות בידם, והציעו לו לרבי יוסף את הרבנות בעיר לעפל. אז נזכר רבי יוסף על דברי רבנו הזקן, שאמר לו לפני כעשר שנים שלטובת נשמתו טוב יותר להיות בעל עגלה מלהיות רב, ולכן השיב את פני בעלי הבתים מלעפל ריקם. ואז, כשהתבונן רבי יוסף בדברי רבנו הזקן, הבין שכעת מי שהציעו לו את הרבנות בעיר לעפל, הגיע הזמן שעליו לעשות לבעל עגלה. כחודש ימים התאבק בדעתו על הדבר הזה. פעם החליט לחיוב וטרם עשה מעשה התגברו בו חלקי השלילה והיה כמבולבל מבלי לדעת איך להחליט. פעם אחת כמעט שהחליט לעשות לבעל עגלה, והוא הלך אל האכסניות, מקומות בהם מתקבצים בעלי העגלות כדי להתרועע עמהם וללמוד את אומנותם. כאשר ראו בעלי העגלות את רבי יוסף הולך וקרב אליהם, קידמו את פניו בברכה ושאלו הוא אנה פניך המועדות לנסוע? האם לויטבסק או ללעפל? רבי יוסף ענה להם בשפה רפה שהוא לא נוסע לשום מקום. הוא רוצה ללמוד את מלאכת העגלונות. בעלי עגלות הסתכלו איש בפני רעהו בתמהון, מבלי להבין מה הוא אומר. רבי, אמר לו אחד מתלמידיו שהיה באותו מקום, בהלכות גאולה תבינו יותר מבהלכות עגלה, ובעלי העגלות הזקנים שידעו להבחין בין הגאולה לעגלה נתנו בשחוק קולם. אבל עגלון אחד אמר ברצינות מכיוון שרבי יוסף המלמד בא אלינו מן הסתם הוא לא בא לשטות

11:11 בנו. בוודאי הדבר נחוץ לו. הוא פנה אל רבי יוסף ואמר לו רבי הנני לכו עמדי לביתי והסביר לכם את כל אשר תשאלוני. הלך רבי יוסף עם העגלון ישר אל הרפת מקום שם עמדו סוסיו. הסביר לו בעל העגלה את מלאכת רתימת הסוסים, שימת הרסן בצוואר הסוס, האוכף על גבי הסוס, את המושכות במקומם. לימד ו-- לימד אותו גם את מלאכת משיחת האופנים בזפת. רבי יוסף, שלא ידע להיזהר כראוי, התלכלך בזפת. אחד הסוסים הצליף עליו בזנבו וכמעט השחית את עינו. שבור, רצוץ ומלוכלך, חזר רבי יוסף לביתו, החליף בגדיו והלך לבית הכנסת לתפילת המנחה ולאמירת שיעורו ברבים. אחרי תפילת ערבית שאלו אותו מכריו ומיודעיו לסיבת ביקורו בחברת בעלי העגלות, ואשר מספרים שהלך עם יצחק העגלון ללמוד מלאכת רתימת הסוסים. השתתק רבי יוסף מלהשיב והלך לו לביתו. כאשר הגיע הביתה מצא את אשתו יושבת ובוכה. הבין רבי יוסף שבוודאי כבר הגיעה אליה השמועה על דבר ביקורו ברפתו של יצחק העגלון. הלך רבי יוסף לחדרו ובכה בדמעות שליש באומרו לעצמו וכי בשביל זה עסק בתורה ועבודה זה יותר מחמישים שנה? והאם בן שבעים יהיה לבעל עגלה? החליט רבי יוסף שיבוא עליו מה ולבעל עגלה הוא לא יהיה. אבל טרם עוד שבה אליו רוחו נזכר באותו מעמד שעמד זה כעשר שנים לפנים בהיכלו של רבנו הזקן, ובאוזניו מצלצלות מילות דברי קודשו שכולם התקיימו במלואם, ובוודאי הגיע המועד שיהיה לבעל עגלה. ופתאום עלתה מחשבה בליבו לקיים עצת חכמינו זכרונם לברכה, ולספר הכל לאשתו ואת אשר תאמר היא כן יעשה בהחלט. הוא כרגע הלך לחדר החיצון מקום שם ישבה אשתו שעונה על מוטות עריסת בנה הקטן אבא זליג ודמעותיה הלכו לרגל השמועה

13:48 הרעה ששמעה שרוח רעה עברה על בעלה והלך להתרועע עם בעלי עגלות. כראות האישה את בעלה הולך ובא, מחתה דמעותיה ועשתה לה פנים טובות. דבר לי אלייך אמר רבי יוסף וסיפר לה את דברי רבנו הזקן כאמור, וסיים את דבריו שעכשיו אינו יודע מה לעשות. האם אפשר דבר שאחרי חמישים שנה שישב ועסק בתורה ובעבודה יעשה הוא לבעל עגלה? ומצד שני, האם אפשר שלא לקיים את דברי רבנו הזקן? ואחרי רגעים אחדים הוסיף שהוא מחכה להחלטתה שלה בזה, וכאשר תאמר לו כן יעשה. דעתי, אמרה לו אשתו, שמכיוון שכך אמר לך מורך ורבך עליך לקיים את דבריו מבלי לחכות אף יום אחד. מחר אמכור את מחרוזת הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם יספיק לך לקניית סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במקצוע כפי שייעץ לך רבנו הזקן. כששמע רבי יוסף את דברי אשתו האמורים בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמצד אחד היה מאוד שמח מתמימותה באמונת צדיקים, ומצד שני נלחץ ליבו בקרבו ולא עלה על דעתו שהוא יהיה לבעל עגלה הוא רבי יוסף בעל הסברה, כפי שכינו אותו למדני העיר, או רבי יוסף משביר בר[?] כפי שכינו אותו בערי הגליל, כי היה בקי בש"ס וברמב"ם כמעט בעל פה. הוא יתרועע עם בעלי העגלות ועייניו זלגו דמעות. כעבור שעה קלה ראה רבי יוסף שעוד מעט ויגיע זמן תיקון חצות. הכין את עצמו ללכת לבית הכנסת לתיקון חצות ולהתפלל כדרכו עם עלות השחר. רגיל היה רבי יוסף לבוא לבית הכנסת לתיקון חצות. בקיץ היה מתפלל ותיקין והיה מאריך בתפילתו כשתיים או שלוש שעות בחול או כארבע חמש שעות בשבת קודש. אחרי התפילה היה לומד את שיעוריו בגמרא וברמב"ם כשלוש

16:15 שעות אוכל פת שחרית, ישן כשעה, ובשעה עשירית בבוקר היה מתחיל בעבודת מלאכתו ללמוד עם תלמידיו כארבע שעות אוכל סעודת היום ישן כשלוש שעות ושוב לומד עם תלמידיו כשעתיים. בשעה אחת היה חוזר משניות נוסף על רגילותו לחזור בעל פה שיעור קבוע לפני השינה בשחרית צהריים ובלילה ומתפלל מנחה בציבור, לומד שיעור גמרא ברבים ומתפלל ערבית בציבור. זה היה סדר היום. בחורף שינה את הסדר מתאים לזמני היום והלילה. באותו לילה שברון לב מיוחד היה לו. סידר רבי יוסף את תיקון חצות, בכה במר נפשו על חורבנו הפרטי אשר לעת זקנותו עליו לעזוב את אוהלה של תורה. ולא די שלא קיבל כתב רבנות כלפיו, אלא עוד הוא יפשוט את בגדיו בגדי תלמיד חכם, ויתלבש בבגדים מלוכלכים ויהא בעל עגלה ובפרט אשר פרנסתו מצויה לו ברוך השם. מקירות ליבו התפלל אז רבי יוסף ובדמעות שליש ביקש מהקדוש ברוך הוא לחלצו מן המיצר אל המרחב. רבי יוסף הרגיש בתוכו שמלבד צערו הגדול מכללות העניין, נוסף לו עוד צער גדול מדברי אשתו התמימים, אשר כאשר היא שמעה את אשר סיפר לה על דברי אדמו"ר הזקן, לא פקפקה אף לרגע והביעה את דעתה בביטחון גמור ובאמונה פשוטה. בקרב ליבו היה רבי יוסף מתבייש, הוא רבי יוסף, אשר כשלושים וחמש שנים הוא מקושר אל אדמו"ר הזקן ויותר מארבעים שנים עוסק בתורת החסידות, מכיוון שבא לקיים דבר שהוא לא לפי כבודו המדומה. הרי זה כשבועיים כבר שהוא מוטרד מן החיים, פשוט לא חי ואשתו אישה פשוטה, אין לה שום מושג מבעלי השכלה, בעלי עבודה גם מופלא ממנה להבין אף אפס קצהו מהמעלה העצמית של רבי ומענייני רוח הקודש ועיניים פקוחות לראות בה מה שעתיד להיות. הנה

18:43 היא אשתו באמונתה הפשוטה בצדיקים, עובדי השם יתברך שבאה מצד החינוך שלה, לא הרהרה אף רגע והביעה דעתה לחיוב ומעצמה הציעה למכור את תכשיטיה כדי למהר ולקיים דברי קודש אדמו"ר הזקן. מאורע זה גרם לרבי יוסף להתבונן היטב על גודל עניין החינוך. הוא שהתחנך על ברכי התורה ויראת שמיים. אביו רבי אבא היה צדיק גדול, התפרנס מיגיע כפיו מחייטות ומימיו לא עבר עליו לילה שלא עסק בתיקון חצות ובלימוד התורה. מימיו לא שח שיחה בטלה גם בחול ובשבת ובמועדים דיבר רק בדברי תורה וגם זה רק בלשון הקודש. אביו היה צם שני וחמישי ויום כיפור קטן נזהר מלהסתכל אל מחוץ לארבע אמותיו, מפריש מעשר ממה שהרוויח ואמו שהייתה יראת אלוקים ועוסקת בצדקה, הייתה הראשונה לעסוק בהכנסת כלה. בקיאה ברפואות, מבקרת חולים ויולדות, משגיחה על בניו ובנותיו בכל ענייני יראת שמיים. ובכל זה חסרה לו לרבי יוסף האמונה הפשוטה, הפשוטה, הטהורה והתמימה באמונת חכמים. ואילו אשתו הפשוטה שהתחנכה בבית אביה החסיד נתנאל סופר, היא שלמה באמונת צדיקים, מבלי להרהר. אף שעה ארוכה יושב לו רבי יוסף דומם אחרי תפילתו והופך בזיכרונות ימי בחורותו ואברכותו, כשיצק מים על ידי רבו הגאון רבי אברהם זאב, סגי נהור, וכשהיה חתנו של ר' זליג התמים וישב באחוזתו. נזכר הוא באותה שיחה ארוכה שהייתה לו עם תלמיד חכם עובר אורח, אחד מתלמידיו של הבעל שם טוב, שהיה הראשון שפקח את עיני שכלו להסביר לו שראשית הכל היא האמונה הטהורה באמונת חכמים ואמונת צדיקים. נזכר הוא באותה הסברה שהסביר לו אותו עובר אורח בהבדל שבין אמונת חכמים לאמונת צדיקים, באשר כשנתיים לאחר מכן הרהר בזה ומצא הרבה דרשות חז"ל בגמרא בבלי וירושלמי שמתאימות לדברי אותו עובר

21:14 אורח. נזכר הוא גם בשיחות השונות שהיו לו עם חבריו החסידים כשהיה בא לליאזנא ולליאדי, ולפתע, כברק, התרוצץ בקרבו הרעיון אולי עד עכשיו הוא חסר או בלתי שלם באמונת צדיקים זו, ובכה רבי יוסף חרש ובשום אופן לא יכול ללמוד את שיעוריו כרגיל