פרק 202 - המשך- רבי גמליאל.

00:01 בהמשך לסיפור על רבי גמליאל אנחנו גם מספרים סיפורים על חסידים שסבלו ייסורים מהמתנגדים. ויש לנו כאן סיפור קצר נוסף בעניין הזה שבעיר אולה היה צעיר, צעיר אחד ושמו אברהם דוב. הוא היה קרובו של החסיד צבי הירש. אה אברהם דוב הזה התחנך מילדותו בישיבות של המתנגדים והיה אברך בעל כישרונות טובים ופה מפיק מרגליות. כאשר הוא הגיע לעיר אולה כבר היו שם הרבה חסידים ולאט לאט התקרב אליהם והיה לחסיד נלהב. כעבור כמה שנים הוא הגיע לעיר סווינציאן ושם פגשו אותו כמה מחבריו שהיו בישיבות כשהיו צעירים. שיבח אברהם דוב לפניהם את החסידים והסביר להם כמה דברי תורה של חסידות. חבריו מלפנים, כששמעו שנעשה לחסיד, בערה חמתם מאוד והתנפלו עליו ובעזרת עוד אברכים מתנגדים הכו אותו, פצעו אותו ושברו את חוטמו. מאז כינו אותו חסידי אולה בשם אברהם דוב, בעל החוטם. שנים רבות עברו וכשהגיע זמן פטירתו אמר לחבריו, "קרוב לחמישים שנה הייתי עבד מקושר לאדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי, ועסקתי בדברי תורתם, ואין אני מרגיש בעצמי שום איפוי[?] כוח בעבודתי, חוץ מאותה הזכות שזכיתי להיות מוכה בשביל החסידות." וביקש אברהם דוב את חבריו החסידים שכל פעם שיזכירו את שמו יוסיפו גם את הכינוי בעל החוטם, כי זו היא כל זכותו שהוא לוקח עמו צידה לדרך רחוקה כזו. כאשר חבריו הבטיחו לו לקיים את בקשתו, מסר את נשמתו ליוצרו במנוחה שלמה. ואנחנו ממשיכים בסיפור על רבי גמליאל. החסיד רבי גמליאל, שהתחנך בין החסידים הראשונים של אדמו"ר הזקן, ידע היטב את כל דרכי החסידים, שמר אותם וקיים אותם במסירות נפש ולא חילל את הקודש להתלונן לפני אדמו"ר הזקן על מצבו החומרי ואפילו לא על העניין שלא היו לו בנים. אבל

02:50 הקדוש ברוך הוא סיבב עילה וסיבה שבה ועל ידה נושע רבי גמליאל בישועה משולשת גם בבנים, גם בבריאות וגם בפרנסה. פעם היה כך שהזדמן לאדמו"ר הזקן עניין של פדיון שבויים, ואדמו"ר הזקן עשה רשימה של החסידים וכמה צריך כל אחד מהם לתרום. אדמו"ר הזקן הטיל על רבי גמליאל לתרום סכום גדול לצורך פדיון השבויים. כאשר סיפר רבי גמליאל לאשתו את הסכום שביקש ממנו אדמו"ר הזקן לתרום, ראתה שהפעם אין הוא בשמחה כל כך, והיא מכיוון שהיא ידעה את גודל התמסרות של בעלה לאדמו"ר הזקן והשמחה הגדולה שהוא שש ושמח תמיד לקיים את רצונו, הבינה שיש כאן משהו ושאלה אותו. גילה לה רבי גמליאל שבגלל הרדיפות עליו מבני משפחתו הוא התרושש ונהרס מצבו הכלכלי, ואין לו את הסכום שרוצה אדמו"ר הזקן שהוא יתרום. אמרה לו אשתו הרי כמה פעמים אמרת לי שאדמו"ר הזקן אומר תמיד בתורותיו שצריכים להאמין ולבטוח בהשם ולהיות בשמחה. ולמה תצטער? בטח יעזור השם יתברך ונוכל לשלם את מה שביקש ממנו אדמו"ר הזקן. אשתו של רבי גמליאל, החסידה חנה רבקה, כך קראו לאשתו, הלכה ומכרה את המרגליות שהיו לה ועוד חלק מתכשיטיה הביאה את כסף הפדיון לבעלה. אמרה לו הנה כאן יש כבר את הסכום שהעריך אותנו אדמו"ר הזקן. היא מסרה לו חבילה צרורה ואמרה לו פה נמצא כל הסכום. היא ייעצה לו לנסוע מיד לליאזנא למסור את הכסף ליד קודשו של אדמו"ר הזקן. רבי גמליאל ענה לה שכפי ההרגל הרגיל, הנה כאשר אדמו"ר הזקן מעריך איזו הערכה לחסידים, הוא שולח לאחר מכן את משולחו לאסוף את כספי ההערכה, ובוודאי גם עכשיו יהיה כך, ולכן אחכה עד שיבוא המשולח. אבל כעבור זמן קצר הלשינו עליו אחיו וגרמו לו

05:50 הפסד גדול. פחד רבי גמליאל שהוא יצטרך כסף ולא יוכל לעמוד בניסיון וישתמש בכסף של התרומה, ולכן לקח את צרור הכסף ונסע לליאזנא או אולי הוא הלך ברגל. בבואו אל אדמו"ר הזקן הניח רבי גמליאל את צרור הכסף על השולחן ואמר שמכיוון שמצבו אינו מרווח כפי שהיה מלפנים, הנה מכיוון שבא לידו הסכום שהעריך אותו אדמו"ר הזקן, ואולי חלילה וחס יקרה איזה אסון, והוא לא יוכל לשלם בעת בוא המשולח כנהוג, לכן הקדים והביא את הכסף בעצמו. כאשר הניח רבי גמליאל את צרור הכסף לפני אדמו"ר הזקן, ציווה עליו אדמו"ר הזקן לפתוח את הצרור ולמנות את הכסף. כאשר פתח את הצרור ראה שעיני המטבעות מבריקות כאילו אך זה עתה יצאו מבית היציקה. וייפלא הדבר בעיני רבי גמליאל ולא ידע פשר הדבר. אדמו"ר הזקן נשען משך זמן על זרועות קודשו, ולאחר מכן הגביה את ראשו הקדוש ואמר. בתרומת המשכן היו זהב וכסף ונחושת, אבל לא היה דבר מבריק זולת המראות הצובאות שמהן נעשה הכיור וכנו. הכיור וכנו הם הבאים באחרונה בכל כלי המשכן, אבל השימוש בהם הוא בתחילת עבודות כל המשכן, כי נעוץ תחילתן בסופן. אמור לי, אמר אדמו"ר הזקן לרבי גמליאל מאין בא לך כסף זה? סיפר רבי גמליאל לאדמו"ר הזקן שזה יותר מעשר שנים שאביו ואחיו וכל בני משפחתו רודפים אותו עד שהרסו את מצבו. אמנם הוא לא שם את הלב לזה, אבל עכשיו, כאשר קיבל את ההערכה של אדמו"ר הזקן, קם לשלם וסיפר לאשתו שאין לו במה לסלק את החוב. הלכה אשתו חנה רבקה בת בלהה מכרה חלק מתכשיטיה ואת המרגליות שלא בידיעתו הביאה לו את הצרור הזה ואמרה לו כי פה יש כל סכום הערכה של אדמו"ר

08:45 הזקן, ודרשה ממנו ללכת תכף ומיד למסור את הסכום לרבנו הזקן. הוא אמנם רצה לחכות עד בוא המשולח, אבל בינתיים קרה לו אסון שהלשינו עליו ויודעי דבר אומרים שיהיה לו עונש חמור בקנס גדול, ולכן פחד שמא ילכו המעות לאיבוד ומהר להביאם לרבנו הזקן. רבנו הזקן נשען על זרועות קודשו משך זמן מה בדבקות. לאחר מכן הרים את ראשו הקדוש ואמר בטל דינא בטל דינא. זהו מושג בגמרא שכאשר הדין מתיישן אז הוא מתבטל. ייתן השם לך ולאשתך בנים ובנות ואריכות ימים לראות דורי דורות. ייתן ויחזור וייתן לך השם הצלחה בכל אשר תפנה עושר ונשיאת חן בעיני כל רואיך. סגור את חנותך והתחל לסחור באבנים טובות ומרגליות. שמח וטוב לב בא רבי גמליאל לביתו וסיפר לאשתו כל אשר דיבר רבנו הזקן ואת הברכה אשר בירך אותם ושאל אותה על המטבעות שהיו מבריקות כל כך. אנוכי ענתה לו אשתו, שפשפתי אותן בכל עד שהיה להן ברק והתנוצצו ככוכבים אשר בשמיים, למען שירחם השם יתברך ורבנו הזקן ירים אותנו, שגם מזלינו יתחיל להתנוצץ ולזרוח ואויבינו יבושו. אכן רבי גמליאל סגר את חנותו והתחיל לסחור באבנים טובות והשם הצליח לו בעסקו זה ומצא חן בעיני האצילים בעלי האחוזות בסביבות ויטבסק והיו בין קונים התמידיים, והתפרסם שמו גם בין שרי הממשלה. ומיום ליום התרחב והתגדל מסחרו. המלשינות עליו נשכחה מלב איש, ולתקופת השנה ילדה אשתו את חיים, בנם הבכור. עברו שלוש שנים. החסיד רבי גמליאל עשה עושר רב, כי בכל אשר הוא פונה הוא מצליח ונושא חן וחסד בעיני כל רואיו, ולכן כינו אותו רבי גמליאל נושא חן. כארבעים שנה עסק רבי גמליאל במסחרו, חיתן את בניו ובנותיו עם חשובי העיר שקלוב,

11:43 ולאחר מכן עזב את מסחרו ביד בניו, והוא ישב על התורה ועל עבודת השם ועסק בצדקה ובגמילות חסדים, וביתו היה פתוח לרווחה ולרגליו התברכה וגדלה עדת החסידים בעיר ויטבסק. המשך הסיפור וזה קשור בסיפור נוסף. כאשר הביאו את החסיד רבי חיים יהושע אסור באזיקים לויטבסק אחרי שהוא הציל ילדים יהודים ונתפס היה הישיש רבי גמליאל בשקלוב לרגל חתונת נכד בנו הצעיר, ורבי גמליאל התעכב במסעו לשקלוב כמה חודשים. כאשר חזר לביתו בויטבסק כבר פעלו אצל נציב העיר שימסור את רבי חיים יהושע למשפט אזרחי, ומכיוון שהישיש רבי גמליאל היה חשוב מאוד אצל נציב העיר, הלך אליו לדבר איתו ולהפוך בזכותו של החסיד רבי חיים יהושע. הוא מצא חן בעיני הנציב ומילא את בקשתו לתת חופש לרבי חיים יהושע, אבל בתנאי שיעזוב את כל האזור ואף אחד שלא ידע מזה. בשנת תר"ו נפטר רבי גמליאל נושא חן זקן ושבע ימים בן מאה ועשר שנים. והספיד אותו הגאון רבי יצחק אייזיק ונשא עליו קינה ואמר, "היה חסיד, היה עניו". כעבור שתי שנים מתה גם אשתו החסידה חנה רבקה. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים. ואנחנו נמשיך בסיפור על האחים החסידים הרב מוישה ורב זאב וולף וילינקס[?] מווילנה, שהם קשורים גם כן לרבי גמליאל, ואנחנו נראה את זה בהמשך הסיפור. כאשר רבנו הזקן היה בעיר וילנה בפעם השנייה או השלישית בשנת תקמ"א, כלומר אלף שבע מאות שמונים ואחד למספרם, היה החסיד הגאון והמשכיל רב מוישה אברך בעל כישרונות מצוינים. כאשר הגיע רבנו הזקן לוילנה, נכנס אליו רב מוישה ושאל אותו שאלות שנשאלו שהוא, שהוא העלו אצלו בלימודים. רבנו הזקן ענה לו על כל שאלותיו, דבר דיבור על אופניו. נדבק האברך רב מוישה ברבנו הזקן

14:52 וכחודשיים אחרי שנסע רבנו הזקן מווילנה התגנב רב מוישה מביתו והלך ברגל עד שהגיע לרבנו הזקן לליאזנא. כאשר הגיע לליאזנא סידר רבנו הזקן אותו בלימודים בין תלמידי חדר א' לפי כישרונותיו הגדולים. אבל כאשר נודע לרבנו הזקן שרב מוישה התגנב מביתו שלא ברשות אשתו לא רצה להרשות לו ללמוד בליאזנא עד שילך לביתו ויקבל רשות כדין. רב מוישה התחנן שיתיר לו רבנו הזקן להתעכב כחצי שנה, ורבנו הזקן מילא את בקשתו זו. אחיו זאב וולף היה בן עשר שנים כאשר אחיו הגדול מוישה הלך לליאזנא ולמעשה נעלם מווילנה. ואם כי כעבור כחצי שנה הגיע אחיו חזרה, אבל התעכב רק כשני שבועות, לקח את אשתו ושני בניו, עזב את וילנה ואמר שהקדוש ברוך הוא זימן לו מצב פרנסה בסביבות העיר ויטבסק. זאב וולף, האח הצעיר, מספר לבעל נכדתו, החסיד רב אברהם אבא פרסון, "חמש עשרה שנים לא ידעתי מה קורה עם אחי רב מוישה. באחד הימים נודע לי שאחי רב מוישה הוא מיחידי הסגולה בתלמידי המגיד מליאזנא. ומכיוון שאני בעצמי," אומר זאב, "הייתי כל הימים בין המתנגדים, העציב דבר זה את רוחי מאוד. וכה עברו עוד כשתיים שלוש שנים. וכאשר הוליכו את רבנו הזקן לפטרבורג במאסר קשה," כפי שאנחנו כבר יודעים, "היה יום טוב לחבריי המתנגדים, אבל אני," מספר רבי זאב, "כאב ליבי על זה, מכיוון שידעתי את גדולת אחי רב מוישה, שכל גדולי וילנה הללו אותו על גדלותו. אם הוא," אמרתי לעצמי, "בחר לו לרב את המגיד מליאזנא, את רבנו הזקן, בוודאי שהוא אדם גדול. וכאשר יצא רבנו הזקן לחופשי, התחזקה קבוצת החסידים בוילנה ומזמן לזמן," מספר רב זאב, "הייתי מבקר אותם. וכאשר התיישב רבנו הזקן בלאדי, באתי אל

17:55 רבנו הזקן בפעם הראשונה והתעכבתי שם כתשעה חודשים, ושם התראתי עם אחי ר' מוישה בפעם הראשונה אחרי עשרים שנה." החסיד ר' מוישה ווילענקער היה חביב ויקר בעיני רבנו הזקן וגם בעיני נכדו, בעל הצמח צדק, כי חזר לפניו על מאמרי התורה... נחזור בקצרה על הקטע הזה. החסיד ר' מוישה היה חביב ויקר מאוד בעיני הרבי הצמח צדק, כי חזר לפניו על מאמרי התורה ששמע מרבנו הזקן מאז שהגיע רבנו הזקן לליאזנא, ובגלל זה מילא רבי הצמח צדק את בקשתו ללמוד שרבי הצמח צדק ילמד פעמיים בשבוע עם אחיו זאב וולף, וגם לחזור איתו ולהסביר לו מאמרי חסידות שאמר רבנו הזקן מדי שבת בשבתו. על פי סיפורו של החסיד אברהם אבא פרסון, בקיץ תרנ"ב, כלומר שנים רבות לאחר מכן, אנחנו מדברים כבר על אלף שמונה מאות תשעים ושתיים, כלומר לפחות מאה שנה לאחר מכן, היה אז... בזמן שרבי זאב, זאב למד עם רבי הצמח צדק, היה אז הרבי הצמח צדק בן שש עשרה או שבע עשרה שנה, והחסיד זאב וולף, כלומר האח הצעיר, בן שלושים שנה. ואז היה גזירת הקנטוניסטים, כאשר הממשלה הרוסית גזרה שכל קהילה יהודית תיתן ילדים צעירים לצבא הרוסי, והיו יהודים שהיו חוטפים ילדים ומוכרים אותם לצבא הרוסי. ובשנת תר"ב, כלומר אלף... שמונה מאות ארבעים ושתיים נודע לנציב של ויטבסק על פי הלשנתו של ישראל יהודה החוטף מבירכוב[?], כלומר יהודי שהיה חוטף ילדים. אז הוא הלשין לנציב של ויטבסק על הרבי הצמח צדק שהרבי הצמח צדק שלח את האברך המצוין אהרון מביליניץ[?] אל כל הקהילות בפלכי מוהילב וויטבסק שרוב מנהיגי הקהל שם היו חסידים. שלח להם הרבי הצמח צדק שיבררו את החוטפים מעדתם ויחרימו אותם

21:03 מכיוון ששוב התחילו לחטוף ילדים אחרי הפסקה של שנתיים. הנציב של ויטבסק הודיע את מה שהלשין לו ישראל יהודה החוטף הודיע את זה לשר הפנים ואז שר הפנים קרא לרבי הצמח צדק בקיץ תר"ג, כלומר אלף שמונה מאות ארבעים ושלוש, לפטרבורג כדי להעליל עליו שהוא מורד במלכות. אבל כדי שהיהודים לא ירעשו אז הם התחכמו שרי הממשלה, והם קראו לעוד שלושה אנשים, והם הגאון רבי יצחק מוולוז'ין, הריה"ע[?] הלפרין והמשכיל בצלאל שטרן. והם קראו אז לאספת הרבנים... את הנעשה באספת הרבנים נספר בהזדמנות אחרת. כל העלילות של הממשלה והלחצים על הרבי הצמח צדק לא עזרו שום דבר. הרבי הצמח צדק לא שם לב לכל זה. הוא עשה את שלו. הוא שלח אנשים לחזק את החיילים היהודים הצעירים שישמרו על התורה והמצוות. הוא שלח שלוחים לפדות את הקנטוניסטים, כלומר לקנות אותם כביכול בכסף, כדי לשחרר אותם מהצבא, וגם שלח מכתבים לקהילות שיבררו את החוטפים. אמנם בשנת תר"ה אלף שמונה מאות ארבעים וחמש אירע אסון ונתפס החסיד רבי חיים יהושע מקליסק בכפר קסט-קסטרבה[?] ליד קאזאן, שהוא חיים יהושע היה פודה חלק גדול מהקנטוניסטים שהיו שם בכסף מלא.