פרק 195 - יט כסליו- חג השחרור.

00:00 לאחר הנס הגדול בשחרורו של רבנו הזקן מהמאסר הראשון, חסידים התחילו לדבר על כתיבה של מגילת י"ט כסלו. סיפר גם החסיד רבי יצחק אייזיק מהומל. בחודש תשרי תקס"ב הייתה הרגשה אצל החסידים המקורבים שבי"ט כסלו הבא תהיינה חדשות. אילו חדשות הם לא ידעו, אבל הרגישו שתהיינה חדשות. בשמיני עצרת ובשמחת תורה היה רבנו הזקן בחדווה גדולה. בשיחות הקצרות השונות שסח רבנו הזקן לפני בניו ויחידי סגולה מזקני החסידים, אמר רבנו הזקן בגלל סיבות רוחניות מסוימות לא קיבל את הצעת החסידים לקבוע את יום הגאולה י"ט כסלו ליום משתה ושמחה ברבים. הוא עצמו עדיין לא עשה סעודת הודאה, מה שעל פי דיני התורה צריכים לעשות סעודת הודאה והיא מסעודות המצווה. המצווה שבסעודה הזו היא אהבת ישראל. ועל מצוות אהבת ישראל אמר הסבא הבעל שם טוב צריכים למסור את הנפש. ואז מדבר רבנו הזקן עם אחיו, עם אחיו רבי יהודה לייב על התקנה, מה שבעל ההודאה מהארבעה שצריכים להודות צריך לעשות אם לא עשה סעודת הודאה בזמנה. ומכל השיחות האלה הסיקו החסידים המקורבים שבי"ט כסלו הבא תהיינה חדשות. ובוודאי יצווה רבנו הזקן לעשות סעודת הודאה ויבוא גם הוא בעצמו לסעודה. ולכן מספר יצחק אייזיק, בתחילת חודש כסלו אספנו את האברכים מהומל, מבוברויסק והעיירות הסמוכות. אספנו סכום כסף, קנינו תריסר מנעלי צמר שנקראים וואלינקעס ויצאנו לדרך רגלי. מפעם לפעם נחים על המגררה של עזריאל. בדרך כלל, ובפרט ברוגצ'וב, ביכוב ושקלוב נוספו אנשים שסחבו עוד שתי עגלות. ואז שמונה מניינים חסידים הגענו ביום חמישי פרשת וישלח ללדי. בשבת פרשת וישלח היא הייתה אחת מהשבתות השמחות ביותר שהיו לחסידים. רבנו הזקן אמר שלוש פעמים חסידות במשך אותה שבת. את המאמר הראשון אמר רבנו הזקן בבית

02:52 המדרש הקטן שבחצר. זה היה ביום שישי אחרי מנחה, לפני קבלת שבת. זהו המאמר שמתחיל במילים "וישלח יעקב". שהוא נדפס גם בספר תורה אור. הפסקה "וישבו המלאכים" והפסקה "ויאמר יעקב" הם מאמר אחד. את המאמר השני אמר רבנו הזקן בבית המדרש הקטן שבחצר בשבת לפנות בוקר. היה עוד שעתיים לפני אור הבוקר. רבנו הזקן התחיל את המאמר בפסוק "ויאמר יהושע בעבר הנהר" וזה מופיע בתורה אור במאמר "ויקם בלילה". המאמר השלישי אמר רבנו הזקן בבית המדרש הקטן שבחצר בשבת אחרי מנחה. את המאמר הזה התחיל רבנו הזקן בפסוק "וייקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו". על שלושת המאמרים האלה חזרו החוזרים, כלומר אלה הלמדנים וגם העורכים הרבה פעמים. כל אחד מחוזרי המאמרים נזהר לחזור על דברי רבנו הזקן בדיוק. בימי ראשון ושני שלאחר מכן התחילו לזרום ללדי אנשים מקרוב ומרחוק. מבייבור[?], מתטרסק[?], מחותימסק[?], מחאסלאוויטש[?], ממסטיסלב, מקלימוביץ', מפאר[?], מפוצפ[?], מדוברובנה, מאורשה, מקופקי[?], מטולצ'ין, בוריסוב, בבינוביץ[?], דוברומיסייל[?], ליובאוויטש, רודניה, ליאזנא והרבה מהערים והעיירות בפלך ויטבסק, פולוטסק. ביום שלישי, י"ט כסלו, התפלל הקהל הגדול בבית הכנסת הגדול שבחצר. בבית הכנסת הקטן שבחצר ובכל בתי המדרש שבעיר, כולם היו מלאים באנשים. ואז תושבי לדי הכריזו שבמשך השבוע עד אחרי השבת הבאה יפורנסו כל האורחים ללא כל תשלום. וכך אכן היה. תושבי לדי היהודים הראו אז תכונת המידה הטובה היהודית של הכנסת אורחים תוך החיבה הגדולה של אהבת ישראל. יש לציין שגם תושבי לדי הלא יהודים לקחו חלק מסוים בהכנסת האורחים הזאת. הרבה עשרות תושבי לדי הלא יהודים פינו את בתיהם עבור האורחים שלא נמצא עבורם מקום לינה בבתים אחרים. הכנסת אורחים מיוחדת הראה מנהל החווה של הפירשט ליובומירסקי, האוהב ישראל יאן צ'מרינסקי[?], שהודיע לקהילה

05:36 היהודית בלדי שמחוותו של הפירשט ליובומירסקי ישלח להם כל יום שבעים וחמישה פודים. כאן הוא מסביר שפוד הוא בערך שישה עשר קילוגרם קמח שיפון לאפיית לחם, שלוש בהמות, מספר עגלים לשחיטה כשרה, מספר מגררות עם חציר ושיבולת שועל עבור סוסי העגלות. הכריזו גם שאחרי זמן הנמכה יתאסף כל הקהל בבית המדרש הגדול שבחצר, לשם יבוא הרבי לומר מאמר חסידות. בית המדרש הגדול ואוהל הקיץ היו מלאים אנשים מפה אל פה. באמצע בית המדרש עמדה בימה גדולה ועליה עמד שולחן. החסיד רבי שמואל אליהו הצרוד, הידוע היטב בקול האריה החזק שלו, הכריז שמיד יבוא הרבי, שכולם יהיו שקטים. מקולו של שמואל אליהו רעדו הברכיים. מיד יצאה קבוצת אברכים בעלי כתפיים רחבות עם ידיים ורגליים, שבמשך רגעים ספורים פילסו דרך רחבה למעבר בשביל הרבי, בניו ואחיו. כאשר רבנו הזקן נראה בפתח הכניסה, נפל עלינו מורא ופחד של הדרת כבוד פנימי, ובתוך כך נשמע קולו של רבנו הזקן בנגנו את התנועה הידועה למילים "צאנה וראנה". הרבי נכנס בלוויית כבוד תוש"ת אחיו מהרי"ל מימינו וכבוד תוש"ת אחיו רבי מרדכי משמאלו. בשורה השנייה הלכו כבוד תוש"ת אחיו רבי מוישה עם שני הזקנים הידועים. בשורה השלישית הלכו כבוד תוש"ת בניו, הרבי האמצעי וכבוד תוש"ת רבי חיים אברהם מימינו ורבי משה משמאלו, והצמח צדק הלך באחרונה. כאשר הגיעו למדרגות הבימה, שר רבנו הזקן את התנועה הידועה למילים "אלי אתה ואודך אלוקי ארוממך". רבנו הזקן התיישב ליד השולחן על הבימה וכל מלוויו התיישבו מסביב לשולחן. הרבי שר את הניגון הידוע וההתלהבות הפנימית גדלה מרגע לרגע, והשקט מטיל אימה פנימית. רבינו הזקן אמר מאמר חסידות מתחיל בפסוק "פדה בשלום נפשי" שהוא המאמר "ויאבק איש עמו" שנמצא בתורה אור.

08:40 כאשר סיים רבינו הזקן את אמירת המאמר, התחיל החסיד נפתלי סנדר לנגן ניגון חסידי ידוע, לשיר ניגון שמח, והחסיד ר' שמואל יהוא צרוד [?] הכריז שכל הקהל ישתתף בשירה אך בסדר מסודר. בבית המדרש של יחידות של הרבי היה ערוך שולחן עם סעודת הודיה, בה נכחו הרבי ואחיו ובניו ויחידי סגולה מזקני החסידים שזכו לכך. נו, מה דובר בעוד הסעודה? רבי מוישה, בנו הצעיר של רבינו הזקן, סיפר אחרי בקשות והצהרות רבות לחלק קטן מאיתנו מה שרבינו הזקן דיבר בסעודת ההודיה. מה ששמענו מרבינו משה שמרנו בסוד גמור, כך היה מוסכם. רק אמרה אחת הנוגעת להנהגת החסידים אמר הרב החסיד רבי יצחק אייזיק מהומיל אספר לכם. רבינו הזקן אמר, קיבלתי מהסבא מורנו הבעל שם טוב אשר שטות לא רק רוח שטות אלא שטות מה שאנשים קוראים אדם לא חכם או עצבות והרגשת מעלת עצמו הם בעיני חסידים עבירות דאורייתא. חכמה - מה שאנשים קוראים אדם חכם, שמחה - על ידי מציאת הטוב המשמח בכל דבר, וזריזות במתינות, הרי הם בעיני חסידים מצוות דאורייתא. על ההשתתפות בחגיגת י"ט כסלו בשמחתו של רבינו הזקן סיפר הריי"צ בשנת תרצ"ט שרבינו הזקן אמר כך. מי שישתתף בשמחתו הוא יוציא אותו מן המיצר אל המרחב, מן הגשם אל הרוח או מן הגיהינום. והסביר את שלושת הנוסחאות. מן המיצר אל המרחב. מעולם הבריאה לעולם האצילות. לא יגורך רע נאמר על עולם האצילות שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות. ואילו עולם הבריאה הוא התחלת ההשתלשלות. מן הגשם אל הרוח, מעולם היצירה לעולם הבריאה. עולם הבריאה הוא רק אפשרות המציאות, הוא לא מציאות ממש ולכן הוא נקרא רוח. עולם היצירה הוא מציאות ממש ולכן הוא נקרא גשם. והגרסה השלישית שרבינו הזקן

11:45 יוציא אותו מן הגיהינום אומר הריי"צ כנראה בשם אביו הרש"ב מעולם העשייה העולם הזה גיהינום. למה? כי אני היום האדם שקוע ביום מבלי לדעת מה יהיה בסופו ובתכליתו של הדבר. וכל המשתתף בשמחתו של רבינו הזקן יוציא אותו רבינו הזקן מן הגיהינום, מן הגשם ומן המיצר אל המרחב... הרבי שליט"א מלך המשיח מוסיף ואומר גם זה שנמצא בדרגה הכי נמוכה בעולם העשייה במצב של עני היום טרוד ועסוק ביום מבלי לדעת ומבלי לחשוב מה יהיה מחר. אפילו יהודי כזה בכוחו לצאת מהגיהינום ולהגיע עד למרחב של עולם האצילות. אצילות זה מראשון אצלו וסמוך ואיך וחיו וגרמו אחד שהוא מתאחד בפנימיות נשמתו לפנימיות אין סוף. כך גם בדרך המשכה מלמעלה למטה, המשכת המרחב העצמי שבאצילות אפשרית גם בעולם הזה, כפי שמבואר בספר ליקוטי תורה, שעולם האצילות נמצא גם כאן בעולם הזה, והוא מביא הוכחה לזה ממשה רבנו שמצד אחד היה בעולם הזה ועמד ליד פרעה, ובשעת מעשה היה למעשה בעולם האצילות. התכלית היא שהמרחב שבאצילות יימשך למטה בעולם הזה ובעניינים הגשמיים דווקא, כפי שאומר הבעל שם טוב על הכתוב עזוב תעזוב עמו, שתכלית הכוונה היא שכל העניינים הגבוהים ביותר יומשכו לעולם הזה הגשמי. אפילו שמצד מעמדו ומצבו הוא נמצא בשפל המצב בגיהינום. והיציאה והעלייה מהמדרגה למדרגה עד למרחב צריכה לארוך כמה וכמה שנים. אבל הסדר הזה הוא הסדר הרגיל. אבל מבחינת המרחב שבאצילות שהיא למעלה מהזמן, מכיוון שהתחלת הזמן הוא במלכות האצילות, וממילא למעלה מהגבלות הזמן אפשר להגיע בשעה אחת וברגע אחד מהעומק הכי נמוך עד למרחב העצמי. איך עושים את זה? על ידי השתתפות בשמחתו של רבנו הזקן. כאשר יש לאדם קביעות נפשית בלימוד החסידות והליכה במנהגיה והדרכותיה,

14:36 מבטיח לו רבנו הזקן שבשעה אחת וברגע אחד יוציא אותו אל המרחב העצמי.