פרק 196 - מתנגדים מתוך החסידות לרבינו הזקן.

00:01 המשך סיפורו של רבנו הזקן. עכשיו אנחנו מתרכזים לצערנו הגדול במחלוקת שפרצה לא מצד המתנגדים, אלא דווקא מצד חבריו תלמידי המגיד ממזריטש, שבגלל סיבות שונות התחילו לחלוק על רבנו הזקן. וכך הוא הסיפור. ביקש צדיק לישב בשלווה ולא הניחו. ודווקא באותן שנות שלווה ושנות התבססותה של תנועת החסידות החב"דית, קפץ על רבנו הזקן רוגזם של צדיקי פולין. הרבנים הקדושים רבי ברוך ממעזיבוז' נכדו של הבעל שם טוב רבי אברהם מקליסק שהיה אז בארצנו הקדושה, ורבי מרדכי מלכוביץ', שעד אז היו אוהבים נאמנים לרבנו הזקן, ובערך בשנת תקס"ב חלק ליבם עליו מסיבת לשון הרע שהובאה בפניהם. רבי אברהם מקליסק היה אוהבו הנאמן של רבנו הזקן כל ימי היותו ברוסיה, וגם לאחר מכן, כאשר עלה לארצנו הקדושה עם רבי מנחם מנדל מהורודוק, היה רבי אברהם כותב אל רבנו הזקן מכתבי מכתבי חיבה למכביר, ולמעשה היה זה הוא שהאיץ ברבנו הזקן לקבל עליו את עול הנשיאות על חסידי ליטא ורייסין. היה זה גם הוא שעורר את חסידי ליטא ורייסין לקבל עליהם את נשיאותו של רבנו הזקן. רבנו הזקן חיבב מאוד את רבי אברהם מקליסק, והיה כותב על רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק רבותינו שבארץ הקודש. ובענוותנותו הגדולה היה רבנו הזקן משפיל את עצמו לפניהם כתלמיד לפני רב, ובכל מרצו וכוחו הרב התעסק בסידור המעמדות של הרבנים הקדושים והנלווים אליהם בכל תעצומות ועוז. אמנם אנשיו של רבנו הזקן או אנשיו של רבי אברהם מקליסק, שהיה שולח למדינת רוסיה להתעסק בדבר המעמדות, הרבו לעשות נגד רצונו של רבנו הזקן, ורבנו הזקן סבל מהם הרבה, וברוב ענוותנותו קיבל את הדברים בלב טוב. אבל אותם שלוחים שרבי אברהם מקליסק שלח אל אירופה, והם חזרו לארצנו

02:52 הקדושה, היו מגישים מלשינות על רבנו הזקן בפני רבי אברהם. ולצערנו כידוע ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל על הלב. ובצדיקים גדולים מתקבל הדבר ביותר, ולכן התקבלו הדברים אצל רבי אברהם. וכמו כן מספרים שאחד מחסידי רבנו הזקן עלה לארצנו הקדושה וחשב שיהיה לו גם שם ממי לקבל לקח ולשמוע דברי אלוקים חיים. אבל בבואו לשם והיה זמן מה אצל רבי אברהם, ושמע ממנו דברי אלוקים חיים, ולא רווה צמאונו ממנו כמו מרבנו הזקן. והיה משתוקק ומתגעגע לדברי קודשו של רבנו הזקן, והוסכם בדעתו לחזור לחוץ לארץ אל רבנו הזקן. אמנם רבי אברהם לא רצה להניחו לעשות כן, כי היה יקר וחביב אצלו מאוד מאוד, אבל החסיד הזה לא השגיח על זה והכין עצמו לנסיעה. וכאשר הגיע אל רבי אברהם לקבל ממנו ברכת הפרידה, הוא הזהיר אותו שלא לעשות זאת ואמר לו, "דע לך שיש לך לעבור את הים." החסיד אמר לרבי אברהם שהוא לא מפחד מזה כי יש לו רב, ומזה נפלו פני רבי אברהם ונתקנא ברבנו הזקן מאוד ונעשה טינה בליבו על רבנו הזקן. ובצירוף לשון הרע שקיבל חלק ליבו לגמרי מרבנו הזקן, עד שהתחיל לערער גם על דברי חסידות של רבנו הזקן ועל הנהגותיו. והתחיל רבי אברהם להרעיש את העולם על רבנו הזקן. הוא גם כתב מכתב שטנה על רבנו הזקן לרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב, וכתב לרבי לוי יצחק שרבנו הזקן איננו הולך בדרך מורנו הרב המגיד ממזריטש והמשולחים האלה שדיברנו עליהם קודם סבבו על המדינה והרבו להלשין על רבנו הזקן בפני צדיקי פולין. וביותר פעלו דבריהם על רבי ברוך ממעזיבוז' ועל רבי מרדכי מלכוביץ', שהיו גם כן עד אז אוהבים נאמנים של רבנו הזקן.

05:24 ואז מסופר שכאשר נדפס ספר התניא בשנת תקנ"ז קיבלו רבי ברוך ממעזיבוז' באהבה וחיבה ואמר שהוא ספר השכל. ובבוא רבנו מפטרבורג בשנת תקנ"ט כתב מכתב מיוחד לרבי ברוך ממעזיבוז' להודיעו חסדי השם ונפלאותיו שעשה עמו ועמהם. אבל משולחיו של רבי אברהם באו לרבנו הזקן והעיזו פניהם כנגדו, וגם נסעו על פני המדינה לחרף ולגדף. אבל רבנו הזקן סבל ושתק וסבל הכל. אמנם כאשר הציקו לו ביגרו והפריזו על המידה לבלבל את העולם, חזקו על רבנו הזקן בניו ותלמידיו לבל יחשה עוד, כי כשל כוח הסבל. ואז כתב רבנו הזקן מכתב ארוך אל רבי אברהם מקליסק בתוכחת מגולה, והראה לו לדעת איך שהצדק והיושר עמו ורק לשון הרע התקבל אצלו, וגילה לו את סודו שידע שהוא איננו רבו של רבנו הזקן ורבנו הזקן איננו תלמידו. ועל דברי החסידות שלו של רבנו הזקן הוא לא צריך את ההסכמה של רבי אברהם, ומעולם לא ביקש ממנו הסכמה עליהם, כיוון שהם אמרי קודש מורנו הרב המגיד ממזריטש ובנו הקדוש רבי אברהם המלאך וגם רבי לוי יצחק מברדיטשוב כתב מכתב אל רבי אברהם, והראה לו לדעת שרבנו הזקן הולך דווקא בדרכו של מורנו הרב המגיד. ורבי לוי יצחק מברדיטשוב העיד על רבנו הזקן שהוא היה חביב מאוד בעיני הרב המגיד, ושהרב המגיד היה מפליג בשבחו של רבנו הזקן מאוד. כל הדברים האלה לצערנו לא הועילו, כי ההר שהפריד בין הדבקים הלך וגבה ונשארו בפירוד לבבות. זו הייתה גם הסיבה של המחלוקת עם רבי ברוך ממעזיבוז'. ומספרים שכשפרץ רעב בסביבה והיו מגרשים בני הכפרים והיו מושלכים בחוצות קרייה נפוחי כפן. נסע רבנו הזקן על המדינה לקבץ כספים עבורם, והיה גם בערי פולין. ורבי ברוך ממעזיבוז' לא

08:02 רצה לסבול את זה. ורבנו הזקן סבל רבות מאנשיו של רבי ברוך. כאשר נסע רבנו הזקן להשתטח על מקום מנוחת קודשו של מורנו הבעל שם טוב, ובדרך נסיעתו התראה עם רבי ברוך בטולטשין בראש חודש אדר תקע"ה. הנה מתחילה קיבלו רבי ברוך באהבה ובחיבה. רבי ברוך דר בעלייה, וכשהלך רבנו הזקן אליו אמר מי יעלה חולי[?] ורבי ברוך יצא לקראתו ואמר נקי כפיים וקיבלו באהבה ובחיבה. ורבנו הזקן סיפר לו אז את כל המעשה של פטרבורג מהחל ועד כלה. אמנם אחר כך התעורר שם מחלוקת ביניהם ורבנו הזקן הוכיחו על פניו, אבל לא הועיל שום דבר ונתפרדו במחלוקת וטובה לא יצאה לשני הצדדים. וזה לשון רבנו הזקן במכתבו לרבי אברהם מקאליסק מחודש אלול תקס"ה. אומר רבנו הזקן במכתב: "ראשית הידיעה המודעת זאת מאמר חכמינו זכרונם לברכה שברית כרותה ללשון הרע. אם אינו מתקבל כולו מתקבל מקצתו. ובמשך שנים רבות אשר שיננו כחרב לשונם מדי שנה, הנה נכויתי דנכתי מהתם להכא ומהכא להתם." רבנו הזקן מתייחס לאותם האנשים המשולחים שהעבירו את הכספים מאירופה לארץ ישראל וכדומה. "נעשה הלשון הרע כאבות העגלה והסאה נתמלאה וגבה תור בינינו. התגבה ההר שמפריד בינינו, ובפרט כאשר שמעתי בשם הרב המנוח רבי מנחם מנדל, אשר המקום גורם שהיה מזהיר מאוד שם להיזהר משנאת חינם באומרו כי המקום עלול לכך." כלומר ארץ ישראל, ארץ הקודש, "כי החורבן היה בעבור שנאת חינם ונשאר הרשימו של שנאת חינם. ותוספת ביאור מתבאר יפה בטוב טעם ודעת בשבת נחמו שעבר. ואין שנאת חינם אלא על ידי רכילות ולשון הרע, כי אין טבע האדם לשנוא שנאת חינם ממש לרעהו אם לא עשה לו שום רעה, לא במעשה ולא בדיבור. והנה מי

10:54 לנו גדול משאול בחיר השם ומשיחו. ועל ידי זה ששאול קיבל לשון הרע הוא הרג את נוב עיר הכהנים מעולל ועד יונק שמונים וחמישה כוהנים נושאי אפוד בד וכהן גדול בראשם. ואפילו לגבי דוד המלך, שמי שאומר שדוד לא קיבל לשון הרע אפילו הכי לא כיוון אל האמת. אבל כגון דא צריך לאודויי." כלומר צריך להבין. "וחסדי השם אזכיר ותהילות השם החפץ למען צדקו יגדיל." כותב לו רבנו הזקן לרבי אברהם מקאליסק, "להוציא כאור צדקו, להיות נראה בעליל לארץ כי אמת השם איתנו. ואצלכם היסב ליבו אחורנית כשגגה שיצאה מלפני השליט." רבי לוי יצחק מברדיטשוב כתב מצידו לרבי אברהם מקאליסק את המילים הבאות: "הנה מאשר מתרעם מעלתו על הנהגותיו של רבנו הזקן ואומר שאינו כפי דרך הרב המגיד. הנה קודם כל כתוב בגמרא, שאדם לאחר מעשה לא נאמן להעיד. אבל יחד עם זה אני מאוד מתפלא איך יעלה על הדעת להיות מתרעם על הנהגותיו של רבנו הזקן, שכל עסקו הוא ללמד את העם תורה ומצוות, שזה גם היה עיקר עיסוקו של הרב המגיד, וזהו עיקר העבודה כפי אשר קיבלנו ממורנו וזהו דרך הקודש תורתנו הקדושה ובזה הדרך ישכון אור השם. והלוואי ומי ייתן והיה כל עם הצדיקים שינהגו כך כולם. ואדרבה, מי שאיננו נוהג על פי דרך זה זה לא לפי דרך מורנו. וכל מי שמתרעם על הדרך הזו של רבנו הזקן כאילו מתרעם חס ושלום על המגיד, כי עיקר הנהגת עבודתו הייתה דווקא העניין הזה של לימוד עם ישראל". כותב לו בהמשך רבי לוי יצחק מברדיטשוב "ומאוד יפלא בעיניי עליו אשר הוא היה באומנה איתנו אצל הרב המגיד שיפלא ממנו דרך זה, כי לפי דעתי זוהי הדרך וזהו הדרך שבה ישכון

13:48 אור השם. ואת זה אני מעיד בעדות גמורה שמאוד היה יקר כבוד מחותני", כלומר רבנו הזקן, "בעיני הרב המגיד והיה מפליג ומשבח אותו תמיד עד אין שיעור ומאוד. ורק אנשים בני בליעל ריקים בלי דעת תורה הביאו לשון הרע לאוזניו של רבי אברהם והוא בעצמו שלח שלוחים לקלקל השורה. והם פותחים את הפה עליו על רבנו הזקן?" בכלל רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר על רבנו הזקן ככה, "כולנו אכלנו מקערה אחת, אבל הליטאי הזה", כלומר רבנו הזקן, "לקח את השמנונית ואת העיקר". וכך הוא גם כותב במכתבו לרבי אברהם. "מה שאתה אומר שמורנו הרב המגיד שמורנו רבי מנחם מנדל מהורודוק היה יקר בעיני הרב המגיד? את זה לא שמעתי. אבל מה שאני כן מעיד שמחותני רבנו הזקן היה יקר מאוד בעיני הרב המגיד והיה מפליג מאוד בשבחו". וכאן כתוב מה שכתב רבנו הזקן אל החסידים על פגישתו עם רבי ברוך ממעזיבוז' וכך הוא כותב. "המכתב שגיון לדוד קיבלתי ותרגז בבטני. הנמצא איש כזה תהפוכות להפוך הדברים מן הקצה אל הקצה? אדרבה, אני הוכחתי את רבי ברוך על פניו למה הוא כפוי טובה. הרי שתי הפעמים שהייתי אסור בפטרבורג היה בשביל זקנו", כלומר בשביל הסבא שלו, "הבעל שם טוב, ואני יכולתי לומר הרי נכדו בחיים יבוא ויתרץ את כל הקושיות שהקשו עליו. אבל לא אמרתי. ואחר כך שאל אותי למה אתם מצריכים לכל זה?" כלומר רבי ברוך כנראה שאל את רבנו הזקן. "הרי יכול להמתיק הדינים בהעברת היד על המצח ועל הפנים.

16:16 אמרתי לרבי ברוך הרי יעקב אבינו בוודאי היה יודע להמתיק את הדינים ועם כל זה הוא לא עשה את זה, אלא נפגש עם עשיו והביא לו מנחה. והאמת הוא שצריך המתקת הדינים גם וגם מנחה שלוחה לעשיו. אחרי זה שאל אותי רבי ברוך וכי זהו לפי כבודכם לסובב בעיירות רחוקות כאלו. אמרתי לו וכי גדול אני מרבי פנחס בן יאיר, שסיבב כל ימיו ואסף כסף לפדיון שבויים. אחר כך שאלתי אני אותו את רבי ברוך האמת היא מה שאומרים לי משמו שאמר על ספר של בינונים שלי שהוא ספר השכל והודה לי דברי. שאלתי אותו אם כן למה חרה אפכם עליי? אמר לי למה באתם למדינתנו? השבתי לו שתי תשובות בדבר. דבר ראשון לארץ-- לה' הארץ ומלואה. ודבר שני לא יכולתי לסבול את הצער והייסורים של אנשי הכפרים אשר גלו ממקומם לעיירות ומושלכים בחוצות נפוחי קפן ומתים ברעב. אמר לי רבי ברוך מה אכפת לכם שהם מתים? אמרתי לו ניכרים הדברים שקיבלתם לשון הרע עליי מאותם בני מערבא, כי עד שנת תקס"ב הרי היינו אוהבים נאמנים. אבל הם בני מערבא, כלומר אלה שבאו מארץ ישראל, דיברו עליי לשון הרע וקיבל את דבריהם כמו שקיבל שאול על דוד. לכן אני אומר כמו שאמר דוד על שאול ישפוט השם בינינו. ואמרתי מתחילה שלא לגלות המכתב לחסידים בכדי שלא יהיה חילול השם בפני הגויים. אבל אחר כך התחרטתי ואדרבה ציוויתי להעתיק את המכתב ולשלוח לכל ארצות אנ"ש בכדי שידעו הכל את השקר שלהם, כי במכתב היה כתוב שביקשתי מרבי ברוך הסכמתו על נסיעתי לפטרבורג, והוא אמר לי שכל מי שנוסע לפטרבורג צריך ללבוש בגדי רוסיה ולגדל בלורית וקיבלתי עליי לעשות כן בשביל טובת ישראל.

18:54 וזה שקר ידוע ומפורסם לכל בני מדינותינו, כי רבים הנוסעים ממדינתנו לפטרבורג ואינם צריכים לכל זה. גם מה צריך לי הסכמתו? מה אני צריך את ההסכמה שלו? הרי יש תחת ידי כתב חירות מהקיסר יורה על כל הנהגותיי. ומסיים אדמו"ר הזקן את המכתב ואומר שלום קיסר צילה מעליהם וה' איתנו אל תיראון.