פרק 194 - על שני מאסרים של רבינו הזקן

00:01 אנחנו רוצים להסביר קצת על ההבדלים בין המאסר הראשון למאסר השני. מספר הצמח צדק, נכדו של אדמו"ר הזקן. לא פעם ולא שתיים שמעתי מסבי על הסכנה הגדולה אשר נחפה על תורת החסידות. בפעם הראשונה, במאסר הראשון בשנת תקנ"ט הייתה עיקר ההלשנה, מספר רבנו הזקן עליי, ומכיוון שבמשך שלושים השנה שעבדתי העמדתי תלמידים בעלי דעה רחבה בתורת החסידות, הייתי במנוחה. ואף גם שבני, כי בני הרבי האמצעי היה עדיין צעיר ורך, אבל קיוויתי ונשמחתי בתלמידיי שהם יעזרו לו. אבל בפעם השנייה, כאשר עיקר ההלשנה הייתה על עצם תורת החסידות. אם כי בגמר הבירור והמשפט לא אסרו את לימוד החסידות ובני הרבי האמצעי כבר היה לאיש חיל ומדריך את האברכים. אבל היה לי צער גדול על כללות המצב, כי ההתנגדות לתורת החסידות הייתה גדולה מאוד, ולכן בגמר הבירור והמשפט היה לזכות תורת החסידות. מובן גודל השמחה ועליצות הנפש של רבנו הזקן. וכאשר ישב בדירת הטיינה סובייט היו אנשים, אנשי החסידים הולכים לשם כמו שהיו נוהגים בליאוזנה. אמנם גם כאשר הגיעו הניירות המאשרים את שחרור רבנו הזקן והודיעו לרבנו הזקן שהוא יכול לעזוב את דירתו בטיינה סובייט ולשכור לו מעון בעיר, ואשר כשלושה חודשים יישאר לגור בפטרבורג. ידיעה זו פגמה את טוהר קדושת נפש רבנו הזקן. כי נודע לו שבחוגי הממלכה הגיעה הצעה שיכריחו את רבנו הזקן לקבוע את דירתו בפטרבורג. ולא זו בלבד שלא יפריעו לו מלהמשיך את עבודתו בפרסום תורתו, תורת החסידות, אלא גם במידה ידועה יעזרו לו מאוצר הממשלה. אבל הוא צריך יהיה לגור בפטרבורג. זו הייתה ההצעה. במשך ימי שבת רבנו הזקן במעונו בדירת הטיינה סובייט באו הרבה מאנשי החסידים לפטרבורג. כאשר עבר רבנו הזקן מהדירה הזו לדירה פרטית

03:04 ששכרו בעיר. הנה בנוסעו בעגלה הלכו כמאה מניינים, כלומר אלף איש ללוותו, דבר שעשה רושם גדול בעיר. באותו זמן היה בפטרבורג הנסיך ליובומירסקי, שהוא היה אחד מהחשובים בחוגי הממלכה ובהיכלי המלך, והוא ראה אז את רבנו הזקן כאשר הלך לביתו, כאשר ראה הנסיך ליובומירסקי את פניו של רבנו הזקן, התפעל מאוד והתעניין לדעת מיהו. אף כי היה משרי המלוכה וידע בכללות על ההלשנה ומה שקורה, אבל הוא לא שם אל ליבו לדעת מיהו מנהיג החסידים. עכשיו, בראותו את כל הכבודה, נכנס בליבו להיוודע עם הרב ולהכירו פנים אל פנים. ולכן, כעבור כמה ימים בא השליח מהנסיך ליובומירסקי ואמר שהנסיך רוצה לבוא אל רבנו הזקן ושואל באיזה יום ובאיזה שעה יוכל לבוא. ורבינו הזקן הגביל מועד ושעה קבועה. בין המבקרים יחד עם הנסיך היו כמה חוכרים שגרו באחוזות הנסיך ליובומירסקי בפלך מוהילב ובתוכם החוכר הגדול רבי אברהם קרולר[?], אשר הנסיך הכירו פנים והיה חשוב בעיניו. החוכר אברהם קרולר[?] הלך אל הנסיך ופרש לפניו את גדולת רבינו הזקן ואשר כמה עשרות אלפי נפש מישראל מכבדים אותו וסיפר לנסיך שהחסידים מצטערים מאוד שאם רבינו הזקן יישאר בפטרבורג, כי אז לא יוכלו לבוא אליו כמו שרגילים לבוא למקום מגורו בליאוזנה. כבדרך אגב הזכיר רבי אברהם בדיבורו שזה גם עניין של פרנסה, כי בעיר שבה גר הרבי הרי מלבד שזה כבוד גדול לאדון של העיר, אנשי, הנה אנשי העיר מתפרנסים ברווח ויכולים לשלם את המיסים בקלות ובמידה מרובה. ורבי אברהם הפליג בשבחו של הנסיך ובהשפעתו הכבירה בהיכל המלך ואמר שאם הוא, הנסיך ליובומירסקי, ירצה, יוכל לפעול שרבינו הזקן יקבע את מושבו באחת מעיירותיו של הנסיך. כאשר ביקר הנסיך ליובומירסקי את רבינו הזקן,

05:52 אמר לו שבאם הוא יגור באחת מעיירותיו, יפעל הוא הנסיך בממשלה שלא תידרש שתהיה, שיהיה מגורו בקביעות בפטרבורג והסכים רבינו הזקן להתיישב בעיר ליאדי. הנסיך ליובומירסקי נתן צו למנהל אחוזותיו שבעיר ליאדי יבנו בתים לשבת רבינו הזקן ובני משפחתו, וכל אלה שיבואו לגור בליאדי, יותן להם חינם קורות לבניין בתים ורפתות ואת החוכר רבי אברהם ביקש לנצח על כל המלאכה בבניין הבתים עבור רבינו ומשפחתו. בימי שיבתו של רבינו הזקן בפטרבורג הוא שלח שליחים לכל ערי החסידים לחזק ענייני הלימוד ודרכי החסידות. השליחים פעלו ועשו רושם עז בכל מקום בואם. כאשר נסע רבינו הזקן מהעיר פטרבורג לעיר ליאדי, התעכב בדרך כשבועיים. הנה אלפים מישראל נסעו אחריו ומספרים שבלוויית חמשת אלפים איש הגיע רבינו הזקן לליאדי. ויש נוסחה נוספת על שחרורו השני של רבינו הזקן. הנוסחה היא כזו: כאשר עלה הקיסר אלכסנדר הראשון על כיסא מלכותו, באותו יום משך חסדו על רבינו הזקן. וחופשה ניתנה לו לנסוע לביתו ולהתנהג בדרכו דרך הקודש באין פוצה פה ובאין מפריע. וזה הייתה העובדה שביום ההוא בא לפני רבינו הזקן אחד מחשובי המתנגדים, והוא אמר לרבינו הזקן, "אם אתה רוצה להיות חופשי, תן לי תקיעת כף שאחרי שתצא לחופשי תיסע לשלושה רבנים מגדולי המתנגדים, הגאון רבי מוישה חפץ מצבוס או מצובס[?], הגאון רבי יהושע צייטלין משקלוב והגאון רבי יואל מאמיסלוב[?]. ורבנו הזקן הסכים לזה, אמנם בתנאי שיגבילו את הזמן המדויק לעניין. ובאותו היום הביאו לפני הקיסר אלכסנדר שלושה ניירות ובתוכם גם התיק של רבנו הזקן ואותו המתנגד השתדל שתיקו של רבנו הזקן יהיה הראשון. וידוע שהמשפט הראשון שמגיע לפני הקיסר בעלותו על כיסא מלכותו הוא ממשיך עליו חסד. וכך היה. הקיסר אלכסנדר בקרו מה

08:55 שכתוב שם שרבנו יישאר לעולם בפטרבורג כתב הוא על זה ואני אלכסנדר הראשון מוציאו לחופשי תכף ומיד. הקיסר הרגיש שהייתה כאן תחבולה שהגישו לו תיק זה לראשונה ואמר שלחינם כל זה, כי גם אם לא היה הראשון היה גם כן נותן לו חופשה. ואז אחרי שחרורו נסע רבנו הזקן אל אותם הרבנים כדי לקיים את ההבטחה שלו. לראשונה נסע לצובס[?] אל הגאון רבי משה חפץ. רבי משה היה זקן וגאון גדול ואת כל גדולי הדור שבזמנו לא החשיב ולא היה קורא להם בשם רבי כי אם בשמם. כאשר בא רבנו הזקן אליו גם לא החשיב אותו בכלל ולא הראה לו שום אותות כבוד, אלא התחיל מיד לשאול אותו שאלות בתורה ובתוכן שאלות כגון כמה הוויות דאביי ורבא יש בש"ס וכדומה. רבנו הזקן השיב לו על כל דבר בדיוק. ראה רבי משה את גודלו בתורה של רבנו הזקן ופנה אליו בשאלה הבאה. שאלה אחת יש לי שאלתי מכבר מכמה גאונים שהיו בימי חורפי ואין פותר לי. מי שיפתרנה לי אקראהו רבי אלופי ומיודעי. אמר רבי משה זו היא השאלה. במדרש רבא על פרשת כי תשא אמרו חכמינו זכור לאברהם, ליצחק ולישראל. למה הזכיר כאן משה שלושה אבות? אמר רבי אבין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אני מבקש מידך, כשם שביקשתי מסדום עשרה צדיקים העמד לי מהם עשרה צדיקים ואני לא מכלה אותם. לגבי עם ישראל כמובן. אמר משה רבנו ריבונו של עולם אני מעמיד לך הרי אני ואהרון ואלעזר ואיתמר ופנחס ויהושע וכלב. אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי שבעה היכן שלושה נוספים? אמר לו ריבון העולם חיים הם המתים? אמר לו כן. אמר אם חיים הם המתים

11:40 זכור לאברהם, ליצחק ולישראל הרי עשרה. אותו מדרש בפרשת עקב אומר על אותו עניין עצמו שהקדוש ברוך הוא ביקש ממשה רבנו להעמיד לו לא עשרה אלא שמונים צדיקים. משה העמיד לו שבעים ושבעה, שבעים הזקנים ועוד שבעה. ולהשלמת השמונים צירף את שלושת האבות. מה פשר ההבדל בין שני המקומות במדרש? אמר רבנו הזקן לרבי מוישה, "דע לך ששני המדרשים האלה חלוקים במחלוקת של תנאים בש"ס בבלי". כלומר יש מחלוקת של תנאים בגמרא הבבלית ולפי המחלוקת הזו הולכים שני המדרשים האלה. הגאון רבי מוישה חפץ היה בקיא להפליא בכל הש"ס, והוא ניסה להיזכר איפה יש מח- בש"ס מחלוקת כזו. לא הצליח. אמר לו רבנו הזקן, "שים לב, בגמרא במסכת הוריות דף ה' עמוד ב' בנוגע לפר העלם דבר של ציבור, קורבן מסוים שהציבור צריך להביא, שנאמר בו ונעלם דבר מעיני הקהל, נחלקו התנאים האם כל שבט ושבט נקרא קהל בפני עצמו או ששבט אחד לא נקרא קהל. המדרש שאתה דיברת עליו בפרשת כי תשא סובר ששבט אחד לא נקרא קהל, אלא כל ישראל ביחד, ולכן מספיק בשבעה צדיקים בשביל כולם שביחד עם האבות יהיו עשרה. אמנם המדרש בפרשת עקב סובר כמו אותם התנאים שאומרים שכל שבט נקרא קהל, ולכן אחרי שנוציא את החשבון של שבט לוי שלא עבדו לעגל ולא צריכים כפרה, נשארו אחד עשר שבטים וצריכים שבעה לכל אחד מהם, שהרי האבות מצורפים ומשותפים לכולם, והרי לנו במכוון שבעים ושבעה צדיקים ובצירוף שלושת האבות הרי שמונים". רבי מוישה חפץ התפעל מאוד מתירוצו של רבנו הזקן וחלק לו כבוד רב. הוא הגיש לו בעצמו כיסא לשבת ואמר לרבנית, "הגישינה כיבוד טוב כי אורח חשוב אצלנו, הרבי רבי שניאור זלמן". ממוישה חפץ

14:46 נסע רבנו הזקן לעיר שקלוב, אל הגאון רבי יהושע צייטלין. גם הגאון רבי יהושע לא החשיב את רבנו הזקן, לא כיבד אותו. שאל אותו שאלות שונות ורבנו הזקן ענה לו על כל דבר ודבר. בין השאלות שאל, "מנין לכם שמה שאתם אומרים שלמידות התורה צריך להיות באהבה ויראה דווקא? ואם לא, הוא לא עולה למעלה?" ענה לו רבנו הזקן שזה מפורש בזוהר, "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". אמר לו רבי יהושע לרבנו הזקן, "אנחנו הרי לא פוסקים מהזוהר כי אם מהגמרא". אמר רבנו הזקן לרבי יהושע, "זו היא גמרא מפורשת במסכת פסחים. רבא רמי כתיב כי גדול עד שמיים חסדך וכתיב מעל שמיים. כאן בעוסקים לשמה וכולי". רבי יהושע התפעל מאוד. שאל רבי יהושע את רבנו הזקן, "מה קורה אצלכם עם לימוד התורה?" אמר רבנו הזקן שבעלי הבתים יש להם קביעות ללימוד. אמר לו רבי יהושע צייטלין, הרי גם אצלנו כך. ומה חידשתם בדרך החסידות? אמר לו רבנו הזקן מה שחידשנו בתורת החסידות כבר הראיתי לכם ועוד אראה לכם. אבל בנוגע לעניין הזה, החידוש הוא שאצלכם הקביעות היא בזמן. אמנם על פי דרך החסידות צריכה להיות הקביעות לא בזמן, אלא בנפש. ורבי יהושע צייטלין רצה לבחון את רבנו הזקן. מה הוא עשה? זה מספר הרבי הצמח צדק. אצל רבי יהושע היה משרת גוי שדיבר אידיש כיהודי ממש. אמר רבי יהושע למשרת הגוי לך ותביא מהמחסן יין עם כיבוד. כאשר המשרת הביא את היין, מזג רבי יהושע שתי כוסות כוס אחת בשביל רבנו הזקן וכוס אחת בשבילו, וביקש מרבנו הזקן לטעום דבר מה. רבנו הזקן לקח את הכוס בידו והתחיל לומר ברוך אתה ה'. הגאון רבי יהושע התפעל מאוד.

17:38 הוא אף פעם לא שמע שמישהו עושה ברכה בדבקות כזו. התפעלותו הייתה כל כך גדולה שהוא נשאר כמבולבל ולא יכול היה להוציא אף הגה מפיו. ובינתיים סיים רבנו הזקן את הברכה במילים שהכל נהיה בדברו. לא בורא פרי הגפן, כפי שלכאורה היה צריך להיות, אלא שהכל נהיה בדברו. מה שמברכים על דברים רגילים, לא על פרי הגפן. ואז אמר רבנו הזקן כנראה שהגוי ששלחת למחסן טעה והביא משקה במקום יין. אבל דע לך שאם אותו גוי ששלחת הלך למחסן של היין, ישנה הרי שאלה על כל היין. אמר רבי יהושע צייטלין לרבנו הזקן שעליו נאמר לא יאונה לצדיק כל און. ומשם נסע רבנו הזקן אל הגאון רבי יואל בעם סיטלוב[?]. רבי יואל עמד לפני רבנו הזקן מלוא קומתו ואמר שלום עליכם רבי. אני רבי בשבילכם? שאל אותו רבנו הזקן. אכן, אמר רבי יואל, כשהייתי רך בשנים הייתי בעיר ויטבסק ושאלתי אותכם עניין אחד בגמרא עם פירוש רש"י ותוספות, ואמרתם לי את הפירוש. אז, אומר רבנו הזקן, אם כך, מדוע לא באת לפדות אותי ממאסר? הרי חייב אדם לפדות את רבו. האמן לי, אמר רבי יואל לרבנו הזקן, אם זה היה דבר שתלוי בכסף, מצידי לא הייתה שום מניעה. הם שוחחו ביניהם זמן רב ורבנו הזקן נסע לביתו בכבוד גדול. גם מסופר שבאחד מהביקורים האלה שמדובר עליהם כרגע שאלו את רבנו הזקן, האם משיח יהיה חסיד או מתנגד. אמר רבנו הזקן: "המשיח יהיה מתנגד". וזאת בגלל העובדה שאם הוא יהיה חסיד, הרי המתנגדים לא ירצו לצאת מהגלות. אבל החסידים הם בעלי קבלת עול, ולכן גם אם הוא יהיה מתנגד המשיח, אז בקבלת עול יצאו גם החסידים מהגלות