פרק 193 - רבינו הזקן במאסר שני

00:01 אנחנו ממשיכים בתולדות רבנו הזקן. אנחנו מדברים כעת על המאסר השני. המאסר השני היה שונה בהרבה מהמאסר הראשון, למרות שהסיבה, הסיבה למאסר, הקיטרוג על תורת החסידות, יכול להיות שהיה יותר קשה מאשר היה במאסר הראשון. כשהגיעה פקודת המלכות ביום שני דחול המועד סוכות ח' תשרי תקס"א, כלומר אלף שמונה מאות ואחד, שביום השני עשרים וארבעה לחודש תשרי רבנו הזקן צריך לנסוע לעיר המלוכה פטרבורג עם מרכבת הדואר על חשבון הממשלה. הוא יכול לקחת איתו שני אנשים, את מי שירצה, והם יסעו איתו חינם. ושלושה פקידים בבגדי אזרחים ילוו אותם בדרכם. ואז התאמץ רבי מוישה, בנו הצעיר של רבנו הזקן, שרבנו הזקן ייקח אותו איתו. רבנו הזקן היה מחבב מאוד את בנו הצעיר מוישה, והיה רגיל לומר שבחסד השם יתברך מוישה הוא בעל כישרונות מצוינים פי עשר ממי שהוא נקרא בשמו. אנחנו זוכרים שמוישה נקרא על שמו של סבו של רבנו הזקן, רבי מוישה מפוזנא, שעליו סיפרנו סיפורים רבים ומופלאים. והנה אומר רבנו הזקן על בנו הצעיר מוישה, שהוא פי עשר בכישרונותיו מסבו מוישה. הוא ממשיך ואומר רבנו הזקן שזכרונו של בנו מוישה מצוין במאוד מאוד לא ימוש ממנו פרט אחד עד עולם. נודע לכולם הצטיינות או ציון נסיעה זו בהשוואה לקודמת שהייתה בשנת תקנ"ט. הראשונה הייתה מאסר קשה וכבד ביותר מהרגע הראשון שהושיבו את רבנו הזקן במרכבה שחורה מכוסה בפחי ברזל ונקראת עגלת המוות הנדונה-- המיועדת לנידונים למוות. וחיילים שלופי חרב סובבים אותה וחיילים שלופי חרב רוכבים על סוסים וסרדיוטים בראשם סובבים אותם והיו מבריחים את כל הקהל, אנשים, נשים וילדים שהיו רצים אחרי התהלוכה וצועקים ומייללים. זו הייתה הנסיעה-- הנסיעה הזו. הנסיעה הזו במאסר השני הייתה נסיעה של הדרת

02:57 כבוד, נסיעה במרכבת דואר מרווחת ובכל מלון היו נותנים לרבנו הזקן חדר מיוחד לנוח, ובכל מקום שעברה שם המרכבה היו מאות אנשים ונשים מקבלים את פני רבנו הזקן, וגם הגויים בכפרים היו יוצאים עם לחם ומלח ומברכים אותו. ביום השישי עשרים ושמונה לחודש תשרי, כלומר אחרי נסיעה של ארבעה ימים, הגיע רבנו הזקן לפטרבורג ואחד מפקידי שר הפנים קידם את פני קודשו והביא אותו ואת הנוסעים עמו אל אחד הבתים בחצר אטיינה סובייט[?] וציוו עליהם משרת עברי, כלומר יהודי, ולהביא משרת גוי לשרתם. הרב הקדוש רבי מוישה, בנו של רבנו הזקן, אמר לשר שאביו רבנו הזקן נוהג להתפלל בציבור שלוש פעמים בכל יום שחרית, מנחה וערבית. אמר לו השר שהוא מצטער על אשר לא יוכל למלא דרישה זו מפני שכולם רבנו הזקן, רבי מוישה והמלווה השני צריכים להיות מובדלים מאחיהם ואז הציע לו רבי מוישה שבמעון הסמוך שכותל אחד מפסיק ביניהם, יתפללו שם ויעשו למעלה סדקים קטנים בכותל כדי שיוכלו לשמוע את התפילה ואת קריאת התורה. וכעבור כמה שעות אכן כך נעשה. במשך חודשיים מכ"ח בכסלו עד כ"ז בשבט נערכו יותר מעשרים ועידות שהשתתפו בהם אנשים שונים בעלי השכלה בתחומים שונים, והרבה מהם התעניינו במחקר הדתי וענייני קבלה ודברי ימי ישראל ובזמני הסנהדרין. הוועידות התקיימו באחת הדירות שבחצר אטיינה סובייט[?]. בכל ועידה היה סופר מיוחד שרשם את השאלות והתשובות בפרטי כל. רבנו הזקן היה עונה פעמים בשפה המדוברת ופעמים בלשון הקודש, ורבי מוישה היה מתרגם ללשון הרוסית, וברשות רבנו הזקן היה מבאר את דברי קודשו של רבנו הזקן בהסבר מציעים. רבי מוישה מצא חן בעיני השרים במראהו היפה, בנימוסו המתון, בדיבורו המסודר ובסגנון שפת המדינה הצח וביותר הפליא אותם

05:38 דיבורו הטוב בשפה הצרפתית בסגנון יפה. כאשר נסתיימו ימי החקירה והדרישה, והיה זה ביום ראשון כ"ז כסלו, נר שלישי של חנוכה, שחררו את רבנו הזקן ונתנו לו לקחת דירה במעון פרטי בעיר באופן זמני, כי שרי הממשלה נוכחו לדעת שרבנו הזקן הוא מנהיג מצוין ושרוב היהודים נוהרים אחרי עדת החסידים ונשיאיהם בכל מרחבי המדינה והשפעתו של רבנו הזקן גדולה גם על נשיאי שאר מפלגות החסידים. הצאר פאבל הסכים להצעת שרי הממשלה לתת לרבנו הזקן חופש גמור להתנהג בכל תוקף ועוז בהנהגה החסידית המסודרת. רק החליטו שבאופן זמני, עד אשר יוחלט, יהיה מושבו בעיר המלוכה פטרבורג ועל חשבון עצמו. ואז רבנו הזקן הסתדר במעון פרטי רחוב ווזנסקי מספר עשרים ואחד ועדת החסידים שמחה, ושמחה וכה עברו חודשי שבט, אדר וניסן עד למותו של הצאר פאבל. כיצד היה מותו של הצאר פאבל? בשבת הגדול כך כותב הרבי שליט"א מלך המשיח בהערה. בשבת הגדול ערב פסח עבר המלך פאבל במרכבתו ברחוב של רבנו הזקן, רחוב ווזנסקי, ורבנו הזקן עמד בחלונו וכאשר ראה את המלך פאבל נוסע, הסתכל בו ואמר שסר הוד מלכותו ממנו והוא רק איש פשוט. ואכן בלילה הראשון של פסח חנקו אותו. והסיפור הוא כך רבנו הזקן בהיותו בפעם השנייה בפטרבורג, כפי שאנחנו מספרים עכשיו, נכנס ביום השני של פסח לחדרו. החסידים חשבו שרבנו הזקן שכב לנוח. עברה שעה, שעתיים. היום החשיך רבנו הזקן עדיין בחדרו. היה זה לפלא וגרם עוגמת נפש. לאחר כמה שעות בלילה שמעו מתוך חדרו של רבנו הזקן אנחה, והחסידים התעודדו במקצת. יחד עם כך הבינו שמשהו חשוב גלום בזה. בחצות הלילה פתח רבנו הזקן את דלת חדרו ואמר צאו לרחוב וראו האם יש שם

08:42 איזה רעש. ואז נודע שהשרים הרגו את הצאר פאבל ובנו אלכסנדר הראשון ירש את מקומו המלכותי. המסמך השני שאלכסנדר חתם עליו היה שחרורו של רבנו הזקן. הצאר אלכסנדר, כאשר עלה על כיסא מלכותו, ידע שרוב שרי הממשלה והנסיכים הגדולים וגם האצילים מושפעים מהמלומדים שבכל האקדמיות, שהם צרפתים, שהוא שנא אותם. ולכן הצאר אלכסנדר חיפש ומצא חן בקירוב דעת של כל העמים יושבי מדינת רוסיה וביניהם גם היהודים. כיוון שהוא ידע אלכסנדר ששלוש מפלגות ישנן בקרב היהודים חסידים, מתנגדים ומשכילים, שם ללבו לקרב את כולם. דבר ראשון הוא נתן חופשה גמורה לרבנו הזקן ומכתב המלצה שיוכל לנהל את עדתו עדת החסידים כתבונתו, וגם הציע לו שיקבע את דירתו בפטרבורג. דבר שני הוא שלח שלושת אלפים שקלים לקהילת וילנה, כלומר המתנגדים שיחלקו את זה כפי ראות עיניהם. דבר שלישי וזה קשה. מילא את בקשת המשכילים להתיר לילדי ישראל ללמוד בבתי ספר של הגויים. רבנו הזקן ישב בפטרבורג אז תשעה חודשים ועשרה ימים מכ"ח תשרי עד י' מנחם אב. חודשיים היו בחצר הטייני סובייט שבעה חודשים במעון פרטי, ובמשך היות רבנו הזקן בפטרבורג היה אחראי וסידר את ענייני הכלל. ואז נסעו רבנו הזקן בנו רבי משה ומשרתם רבי יוסף מפטרבורג ללדי במשך ארבעה ימים במרכבה כבודה שהתכבד הנסיך ליובה מיסקי[?] לתת לרבנו הזקן עם שני פרשים רוכבים בסוסים כדי ללוות אותו והנוסעים עמו מהחסידים המקורבים בעוד ארבע מרכבות. וביום שישי ערב שבת נחמו ארבע עשרה לחודש מנחם אב תקס"א הגיע רבנו הזקן לעיר לדי פלך מוהילוב. כאשר הגיע רבנו הזקן מפטרבורג ללדי, שזאת הייתה העיר שבה הוא התיישב אחרי שהוא השתחרר מהמאסר השני בשנת תקס"א. סדר חדש נהיה בעניין אמירת מאמרי חסידות. עד

11:51 אז לרוב היו מאמרים קצרים. ההסברים היו בתכלית הקיצור. כאשר התיישב רבנו הזקן בלדי, התחיל לומר מאמרים ארוכים עם ביאורים ותוספת ביאורים, עד אשר פעמים רבות אמר מאמר אחד עם שלושה או ארבעה ביאורים, וכל ביאור יש בו עומק מיוחד. אחרי אותה חופשה שנייה מהמאסר השני בשנת תקס"א היה ניצחון תורת החסידות ודרכי החסידות ביתר שאת ויתר עוז מאשר בפעם הראשונה. רק זאת שבפעם הראשונה היה עניין המאסר והיציאה מבית האסורים. לא כן בפעם השנייה שהוא לא ישב בתפיסה ומאסר כבד כמו הראשונה, כי בשנת תקנ"ט הייתה הלשנה בעיקרה על רבנו הזקן בעצמו שהוא חפץ להיות מלך בישראל ואוסף אנשים וכספים ובדעתו לעשות מרידה בממשלה. אבל ההלשנה בשנת תקס"א, כלומר שנתיים יותר מאוחר, הייתה בעיקר על תורת החסידות עצמה, ולכן גם ההבדלים. כאשר נלקח רבנו הזקן למאסר בשנת תקנ"ט וציווה רבנו הזקן שאף אחד לא יבוא לפטרבורג חוץ מאותם אנשים שהוא הצביע עליהם. אבל בלכתו בפעם השנייה לפטרבורג התיר לחסידים לבוא לפטרבורג, והיו באים מהרבה עיירות לחקור ולדרוש בשלום רבנו הזקן ומצב העניינים. ידוע אשר שלושה שבועות לפני צאת רבנו הזקן מהטייני סובייט נודע שנתברר לכולם הצד הטוב של תורת החסידות ואשר חופשה תינתן לרבנו הזקן. אבל כאשר היו צריכים להגיש למלך לחתום ואחרי כן לסנאט, לכן לא מיהרו כל כך בחופשה, ובפרט שישיבתו בטייני סובייט הייתה בדרך של כבוד. חדרים מרווחים לא כמו בפעם הראשונה שהיה במבצר הפטרופבלובסקי, כפי שכבר סיפרנו. הישיבה בטייני סובייט הייתה בדרך כלל הרבה יותר נוחה. ובפרט לרבנו הזקן, שהיה נודע כבר בספירות הממשלה לאיש גדול מרבבה או דגול מרבבה. והנה ביושבו בטייני סובייט התייחסו אליו ביחס טוב ביותר. הרשו לרבנו הזקן להביא ספרים

14:34 ככל אשר יבקש אכילה ושתייה וכן הלאה. והנה באחד הימים הגיע שר פקידות הטייני סובייט והודיע לרבנו הזקן שהמשפט נגמר לזכות תורת החסידות והוא זכאי וחופשה תינתן לו להמשיך עבודתו, ללמוד את תורת החסידות לכל אשר יחפוץ בזה, באין מפריע מצד חוקי הממשלה, ורק עד אשר יהיה הכל כתוב וחתום ומאושר מטעם המלך והסנאט עליו לחכות בטייני סובייט ומצד החוק חופשי הוא מכל משמר מיוחד ויכול להיפגש עם אנשים אשר על כן יותן לו מעון של ארבעה חדרים מרווחים בבית שבחצר השנייה, ושם יכולים להיות קרוביו ותלמידיו לשרתו וכולם יכולים לבוא אליו באין מפריע. כאשר יגיעו הניירות המאושרים, אמר לו הפקיד, אז יעזוב את מקום שבתו בטייני סובייט וייסע לביתו. ואכן, בו ביום יצא רבנו הזקן מחדרי הטייני סובייט, אשר ישב שם בתור נידון, ועבר למעון פרטי שניתן לו בבית שבחצר השנייה. תוך כמה שעות כבר נודע הדבר לחסידים, ושליחים נשלחו לבשר בליאזנא ובכל מקומות החסידים. אחד מחדרי הדירה הוקצב לבית כנסת. הביאו ספר תורה, התפללו בציבור וכל ימי שבתו של רבנו הזקן בדירה הזאת אשר בטייני סובייט, התנהג כפי שהיה נוהג בביתו בליאזנא. סיפורים ארוכים ומסודרים ומלאי תוכן ישנם מהזמן ההוא של שבתו של רבנו הזקן בפטרבורג. כאן נספר רק ששמחת רבנו הזקן ועליצות נפשו הטהורה אין לשער. יום-יום היה רבנו הזקן יושב באחד החדרים שהיה כמו אולם גדול, שיכולים להיכנס בו שלוש מאות איש, והיה מדבר לפני החסידים. הסדר הזה כשלעצמו הפליא והתמיה את החסידים. בין המבקרים היו כאלה שהכירו את רבנו הזקן יותר מעשרים שנה, ומהם שזה כעשרים וחמש שנים שהיו נוסעים לליאזנא, ולא ראו אף פעם סדר כזה, שרבנו הזקן קבע לו זמן בכל יום עם

17:12 אנ"ש, כלומר עם אנשי שלומנו החסידים, באופן כזה, וגם תוכן הדיבורים והסיפורים הפליאו אותם מאוד. על כל ההנהגה, הדיבורים והסיפורים אשר התנהג דיבר וסיפר רבנו הזקן במשך ימי שבתו בדירת התעיין הסובייט, הייתה שפוכה עליזות ועליצות מיוחדת במינה, שאותה אי אפשר להסביר, כי אם רק להרגיש. כי יש דברים שהשכל הקר לא יכול להבין, והם לא נתפסים אלא בהשגת מרגיש אשר לבבו חם בעדן עדינות מיוחדה. הצמח צדק, נכדו של רבנו הזקן, שהיה נוכח אז, כאשר סיפר לבנו הרבי מוהר"ש על אותו הזמן. בזמן שישב רבנו הזקן בדירתו בתעיין הסובייט, אמר הצמח צדק לבנו שההנהגה אז הייתה כמו ההנהגה של בעל תוקע לאחרי התקיעות. על פי הנהגות הקבלה, הנה אחרי התקיעות צריך הבעל תוקע ללכת למקומו, ולשבת פניו אל העם ולהסתכל בפניהם, והם יסתכלו בו. והוא הסתכלות של אהבה פנימית ואחדות, אשר בזה סותמים את פיות המקטרגים על פעולת התקיעות בהתעוררות רחמים רבים. כלומר, ההסתכלות של חיבה המורה לאחדות ואהבה, זה דוחה את המקטרגים כמבואר עניינו בקבלה ובחסידות. ולכן רבנו הזקן בתעיין הסובייט היה המליץ יושר ומעורר רחמים עבור כל עדת החסידים ועבור כל תורת החסידות. הוא, רבנו הזקן, רק הוא ידע את גודל הסכנה שריחפה על תורת הבעל שם טוב ותורת חב"ד. ממשיך ומספר הצמח צדק לבנו, זוכר אני היטב את שתי הפעמים שרבנו הזקן, סבי, נלקח לפטרבורג. בפעם הראשונה בשנת תקנ"ט לקחו אותו בעגלה שחורה מעוטרת אנשי חיל מזוינים. בפעם השנייה לקחו אותו בדרך של כבוד, כי באו שני פקידים מהשרים הגבוהים, איתם היו שני שוטרים לשרתם, ובבואם לליאזנא שלחו את אחד השוטרים לשאול באיזה זמן יכולים הם לבקר את רבנו הזקן, כי הם רוצים

20:07 לדבר איתו. ואם בו ביום אין לו זמן מתאים, יכולים לבוא גם למחרת. לפני שבאו השרים קרא רבנו הזקן את חיים זלמנצ[?], אחד מנכבדי ליאזנא, שהיה מדבר רוסית היטב ושלח אותו לקבל את פני הפקידים ולהראות להם את הדרך. כאשר הגיעו הפקידים התמהמהו כשלוש שעות והלכו ונסעו לדרכם, ובשבוע השני נסע רבנו הזקן לפטרבורג, כפי שהבטיח לפקידי הממשלה