פרק 143 : נישואי ברוך הצעיר ובירכת הבעל שם טוב

00:01 שמענו עד עכשיו על משפחתו המיוחסת מאוד של ברוך הצעיר מהמהר"ל מפראג, כאשר ברוך עכשיו משתדך עם רבקה, בתו של רבי אברהם הגנן[?], כאשר ברוך כבר נוטה לדרך הבעל שם טוב, תנועת החסידות ועכשיו צריכה להתקיים חתונתם של ברוך ורבקה. ואנחנו ממשיכים בסיפור. הייתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאף אחד לא הכיר את השני, ולאחר שכן הכירו זה את זה הזהיר אותם הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. בגלל הסיבה הזו אף אחד לא ידע שברוך הצעיר שייך אל הבעל שם טוב זאת חוץ מאשתו הרבנית רבקה, בתו של רבי אברהם הגנן[?], כפי שסיפרנו. חתונתו של רבי ברוך עם הרבנית רבקה התקיימה ביום שישי י"ז בחודש אלול בשנת תק"ג, כלומר אלף שש מאות ארבעים ושלוש למספרם. אמנם יום החופה היה ביום שישי י"ז באלול, ערב שבת פרשת כי תבוא, אבל זמן החתונה היה בי"ח אלול. זה היה אחד מתנאיו של רבי ברוך בשעת התנאים שלו שהחתונה תהיה בי"ח אלול, י"ח אלול. יש לנו נמסר בקבלה מדור לדור שרבי ברוך רצה שיום החופה יהיה בי"ח אלול, אבל מכיוון שהקביעות של י"ח אלול באותה שנה הייתה בשבת, אמר רבי ברוך שזמן החופה יהיה במוצאי שבת. אבל מספר שבועות לפני החתונה הודיע רבי ברוך למחותן רבי אברהם הגנן[?] על הסכמתו לעריכת החופה ב-י"ז באלול, כלומר ביום שישי. הייתה זו כמובן השגחה פרטית מהקדוש ברוך הוא שהחתונה תהיה בפרשה של קומי אורי, ההפטרה של פרשת כי תבוא, וכזיכרון ליום הזה הקבוע של נישואי רבי ברוך ורבקה, נקבעו רוב זמני הנישואין של נשיאי חב"ד ביום שישי. כאשר עברו עשרה חודשים מיום החתונה של רבי ברוך והרבנית רבקה ועדיין לא נפקדו, כלומר לא היה עדיין

02:53 סימן לילדים, היה רבי ברוך בצער גדול. וכאשר נפגש עם חברו האברך החסיד רבי יצחק שאול, שאנחנו כבר מכירים אותו, בנו של הגאון החסיד רבי ניסן מדוב-- רבי ניסן מלמד, שיצחק שאול היה אז בעיר דוברומיל, החליטו שניהם שרבי ברוך ילך אל הבעל שם טוב ובהסכמת אשתו הרבנית רבקה נסעו יחד. כלומר הרבנית רבקה יחד עם רבי ברוך ויחד עם חברו רבי יצחק שאול הם נסעו בחודש מנחם אב תק"ד אל מורנו הבעל שם טוב לעיר מז'בוז'. הבעל שם טוב ברך אותם, תכף אנחנו נשמע איך הייתה הברכה, והבטיח להם שבשנה הבאה, אם ירצה השם בשנת תק"ה ייפקדו בבן זכר חי וקיים. רבי ברוך והרבנית רבקה שאלו את הבעל שם טוב אם לשנות את מקום מגור-- מגוריהם. הבעל שם טוב אמר להם לא, מוטב שיגור בעיירה קטנה מה שכתוב בגמרא מקום שאנשים חוטאים בו מעט. הבעל שם טוב עצמו היה רגיל לערוך סעודה בכל שנה ביום ח"י אלול, שזה יום ההולדת שלו בשנת תנ"ח, ולומר דברי תורה. ואז בתוך המסיבה של יום ההולדת בהתוועדות החסידית שהייתה, אמר הבעל שם טוב בברכתו לרבי ברוך למועד הזה ממש אתם חובקים בן. כאן נספר שהבעל שם טוב ידע מהמורה שלו, אחיה השילוני, כלומר אחיה השילוני, שהוא היה המורה של הבעל שם טוב, שהתפקיד שהוטל על הבעל שם טוב ועל התלמידים שלו לבצע במשך השנים שהם עושים את תפקידם בעולם. תפקידם הוא לתקן את המידות. המידות שנקראות נצח, הוד ויסוד וחסד, גבורה ותפארת. התפקיד של תיקון המוחין של חוכמה, בינה ודעת. ידע בעל שם טוב צריך להתבצע על ידי נשמה חדשה אשר תרד לעולם. הבעל שם טוב ידע כיצד הנשמות עומדות באוצר הנשמות,

05:35 וכאשר הנשמה צריכה לרדת לעולם הזה על פי ההוראה של הקדוש ברוך הוא עליה להתכונן לכך במשך שנה שלמה. אבל ההכנה של נשמה חדשה היא שלוש שנים. כאשר בבית דין של מעלה פסקו שתהיה ירידה של נשמה חדשה לעולם התחתון, לעולם הזה, ואז באותו זמן תתחיל ההכנה של הנשמה הזאת. החליטו לגלות לבעל שם טוב שהיא נשמה חדשה, צריכה לרדת לעולם. אבל מה שלא גילו לבעל שם טוב זה מי יזכה שהנשמה הזו תתגלה אצל בנו והבעל שם טוב השתוקק לדעת את זה. אנחנו ממשיכים בנושא הזה. כל נשמה לפני שהיא יורדת משורשה ומקורה למטה לעולם שלנו צריכה הכנה של שנה אחת ונשמה חדשה. כפי שסיפרנו, צריכה הכנה של שלוש שנים ושלוש שנים לפני לידתו של רבנו הזקן, לפני לידתו של רבי שניאור זלמן, המכונה יותר מאוחר רבנו הזקן. ידע בעל שם טוב שנשמה חדשה צריכה לרדת לעולם הזה. אבל מי יזכה לנשמה הזו? הוא לא ידע וחיפש אותה בהיכלות העליונים. וזאת מכיוון שנשמה חדשה, כאשר היא צריכה לרדת לעולם הזה, מעלימים זאת אפילו ממלאכי מרום, וזאת כדי שלא תשלוט בה עין הרע. הבעל שם טוב ידע כמו שאמרנו, מה זאת נשמה כפי שהיא למעלה בעולמות העליונים. הוא גם ידע איך הנשמה יורדת בהתלבשותה למטה בגוף האדם. אבל איך זה עם נשמה חדשה? את זה רצה הבעל שם טוב לדעת. הבעל שם טוב ידע שבשנה הזו, שנת תק"ה, תרד נשמה חדשה לעולם הזה. אבל היכן ואצל מי הוא לא ידע. ואז בראש השנה תק"ה היה שינוי גדול אצל הבעל שם טוב בסדר העבודה הנהוג אצלו. את הסדר בדרך כלל של חודש תשרי התחיל הבעל שם טוב מההכנות בחודש אלול בכלל,

08:13 ובימי הסליחות בפרט. באותם ארבעים ימים שמשה רבנו עליו השלום עלה השמימה כדי להתפלל לקדוש ברוך הוא שיסלח לעם ישראל על חטא העגל ולקבל את הלוחות השניים. על ידי כך משה רבנו עורר את הגילוי של י"ג, י"ג מידות הרחמים. בימים האלה, מחודש אלול ועד תחילת חודש תשרי, הייתה עבודתו של הבעל שם טוב בקו היראה. אבל ממוצאי יום הכיפורים עד אחרי שמחת תורה היה אצל הבעל שם טוב עבודה בקו השמחה ובסדר עבודתו של הבעל שם טוב בראש השנה של שנת תק"ה, התלמידים שלו ראו שינוי גדול בתפילת ערבית. הרי אמרנו שזה היה זמן של יראה. אבל פתאום הבעל שם טוב היה בשמחה גדולה שהורגשה בברכתו ברכת לשנה טובה תיכתבו ותחתמו בדברי התורה בשעת הסעודה, בסדר התקיעות ובתפילת המוספים. במוצאי יום הכיפורים של שנת תק"ה היה הבעל שם טוב במצב רוח מרומם ומיוחד במינו, שנמשך עד אחרי שמחת תורה. התלמידים הקדושים הבינו שבחודש הזה מתחולל דבר משמח ומיוחד במינו שגורם את השמחה הגדולה הזו אצל הבעל שם טוב, עד כדי כך שהוא שינה את סדר עבודתו בימים הנוראים שקו השמחה היה בהתגלות במקום קו היראה. כל התלמידים כמובן חפצו מאוד לדעת לשמחה מה זו עושה, אבל לא עלה בידם. לפני נסיעתם של רבי ברוך ורבקה ממעזיבוז', כלומר חזרה מהבעל שם טוב נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית הצדקנית רבקה, שהייתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה לבעל שם טוב שכאשר השם יתברך ימלא את ברכתו הקדושה בבן זכר חי וקיים, היא תקדיש אותו לתורה ולעבודה בדרכו של הבעל שם טוב. היא נדרה נדר כמו חנה בשעתה לגבי שמואל. הבעל שם טוב ראה את ההתעוררות הגדולה

10:43 של הצדיק רבי ברוך ושל אשתו רבקה, והוא בירך אותם והם נסעו שמחים וטובי לב. הרבנית רבקה הייתה למדנית ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אבל זה היה במצב שאף אחד לא ידע מזה חוץ מבעלה הצדיק רבי ברוך. כאשר הרבנית רבקה חזרה לביתה מהביקור אצל הבעל שם טוב, היא נסעה דבר ראשון אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בעיר ויטבסק, למסור לה מה שהבעל שם טוב אמר לה ולבעלה. גם מה שהיא שמעה וראתה בדרכי ההנהגה של הבעל שם טוב, וגם מה שהיא שמעה, שהתלמידים הקדושים של הבעל שם טוב התפלאו מאוד מסדר עבודתו והנהגתו של הבעל שם טוב באותו חודש תשרי שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית דבורה לאה לתת לה סדר מיוחד מה ללמוד בשיעורים הקבועים, ומכיוון שהיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתקיים, היא רוצה גם שהיא תיתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בהמשך השנים רבנו הזקן, כמובן בנו של רבי ברוך, סיפר לנכדו הרבי הצמח צדק. לירידת הנשמה למטה כדי שתוכל למלא את שליחותה בנקל, מספיקה הכנה של שנים עשר חודשים. זהו העיבור של הנשמה למעלה לפני העיבור בבטן האם. אבל נשמה חדשה מעולם האצילות צריכה הכנה של שלושה עשר חודשים, וזו הייתה הסיבה שלידתו של רבינו הזקן התאחרה בחודש ימים, כי האיחוד היה בי"ט כסלו שנת תק"ה, שהייתה שנה מעוברת. בהקשר לכל הנושא של עיבורו ולידתו של רבינו הזקן מסופרים כמה סיפורים. למשל הסיפור הבא. כאשר רבינו הזקן שנים יותר מאוחר ביקר בעיר מעזיבוז', עיירתו של הבעל שם טוב, הוא מצא שם את שמש בית המדרש של הבעל שם טוב, שהיה כבר זקן לימים. שאל אותו

13:19 רבינו הזקן אם הוא יודע איזשהו דבר מהבעל שם טוב שהוא יכול לספר. השמש סיפר את הסיפור הבא. פעם אחת בליל מוצאי שבת הייתי בבית המדרש והגיע זמן השינה, כי היה כבר אחרי חצות הלילה וכיביתי את הנרות. פתאום בא הבעל שם טוב, פתח את ארון הקודש ואמר מודה אני לפניך ריבון העולמים, שאני שלם בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי הגשמיים והרוחניים. הבעל שם טוב הקיץ אותי, מספר השמש, שנלך לטבול בנהר. לקחתי נר ובאנו אל המקום שבו היה הבעל שם טוב רגיל לטבול. הבעל שם טוב נכנס אל תוך המים והנר בתוך זמן מסוים כבה. חשבתי מה לעשות. אמר לי הבעל שם טוב למה אתה מצטער? לקח הבעל שם טוב את הנר, טבל אותו במים והוא נדלק. אמר לי הבעל שם טוב מי שאמר לשמן שידלק הוא יאמר למים וידלק. המשפיע החסיד רבי שמואל גרונר סיפר ששמע מהחסיד רבי אברהם, רבה של העיר זמבין, שהדבר ברור שזה היה ליל הטבילה של אמו של רבינו הזקן, ואז ירדה נשמתו של רבינו הזקן לעולם. דבר נוסף סיפר רבי שמואל גרונר בשמו של רבי אברהם, שבאותו זמן עמד רבי יעקב יוסף, תלמיד מפורסם של הבעל שם טוב שכתב את ספר התולדות בחלונו ועישן את מקטרתו. רבי יעקב יוסף הסתכל בחלון עד שהתקרב אל החלון כלב שחור. התחיל רבי יעקב יוסף לטעון כלפי הכלב בתרעומת גדולה ואמר לו עד מתי תעיק לשכינה ולא תניח לנשמה לרדת? נתאסף כולנו יחד ונבער אותך מן העולם. הכלב הניח את עצמו על רגליו, כופף את ראשו, וזה היה גם כן קשור לירידת נשמת רבינו הזקן לעולם הזה. נמשיך בעניין. בטוחה הייתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של הבעל

16:01 שם טוב, וכמה מאושרת הייתה להודיע לבעלה הצדיק רבי ברוך שברכת הבעל שם טוב אכן מתמלאת למזל טוב, ואפילו שהם היו בטוחים שהבעל שם טוב יודע שברכתו מתממשת, החליטו רבי ברוך ואשתו רבקה להודיע לבעל שם טוב על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע רבי ברוך אל הבעל שם טוב לעיר מז'בוז'. רבי ברוך סיפר לבעל שם טוב שברכתו הצליחה וזוגתו הרבנית נפקדה למזל טוב. הבעל שם טוב שמח מאוד לשמוע בשורה זו והתעניין במיוחד על זמן התחלת העיבור. כאשר רבי ברוך אמר לו, ציווה הבעל שם טוב שרבי ברוך יברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, ושיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, וגם הזהיר בכמה אזהרות את רבי ברוך, ובפרט שלא יגלה על זה לאף אחד. ורבי ברוך שב לביתו שמח וטוב לב. רבי יצחק דב מקבילניק [?], אחד מהחסידים הוותיקים של הבעל שם טוב שהיה באותו זמן אצל הבעל שם טוב, סיפר לחסיד רבי משה וילנקר [?], ורבי משה סיפר זאת לרבי ברוך שלום, בנו של הרבי הצמח צדק את הדבר הבא. בתורה שאמר הבעל שם טוב בפורים תק"ה דיבר אודות מה שבמגילת אסתר נקראים בני ישראל בשם יהודים, ושש פעמים כתוב במגילה יהודיים ושני יהודים. בתורה הם נקראים בני ישראל, אבל במגילת אסתר הם נקראים יהודים. למה? ידוע שהשם יהודים הוא על שם המסירות נפש שיש בכל יהודי. ומה שהם נקראים בני ישראל זה בן של יש ששים ריבוא אותיות לתורה, וזה נותן לכל יהודי את הכוח למסירות נפש. שני היו"דים במילה יהודיים מצביעים על עשרת כוחות הנפש האלוקית ועשרת הכוחות של הנפש הטבעית. אמנם בעבודה הפרטית של המסירות נפש של כל יהודי ויהודי יש לכל

18:41 אחד עבודתו הפרטית. והבעל שם טוב המשיך ואמר השנה הזו, שנת תק"ה היא שנה מעוברת, ולכן העולם כולו נמצא כעת בעיבור. לאחר חג הפורים קרא הבעל שם טוב לרבי יצחק דב ולעוד יהודי מל"א [?] ואמר לשניהם ללכת אל החווה של רבי ברוך ליד העיר ליאזנא ולברך את אשתו רבקה, שהייתה אז בחודש הרביעי של עיבורה עם רבנו הזקן.