פרק 140 : תולדותיו של רבי אברהם הגנן

00:00 בסיפור שלנו אנחנו חוזרים עכשיו אל ברוך הצעיר, בנם שעכשיו אנחנו יודעים של שני אוזלמן[?], בנו של מוישה ושל רחל המלומדת, ביתו של ברוך בטלן. כלומר ברוך הצעיר הוא הנכד של רבי ברוך בטלן ושל רבי מוישה. וברוך הזה בנדודיו על פני הרים ועיירות הגיע לדובר מיסל[?], וכל מה ששמענו בכל הזמן האחרון זה הכל סיפורים על משפחתו ועל מה, על מפראג וכן הלאה שזה גם המשפחה שלו מפי שהוא שמע מפי יצחק שאול החסיד של הבעל שם טוב. ואנחנו ממשיכים עכשיו להתרכז בדמותו של ברוך עצמו. באותו זמן כבר לא היה ברוך נער בר מצווה, כי אם בחור מגודל שהגיע לפרקו. יצחק שאול חשב לשדך אותו עם אחותו, והוא גם כתב על כך לאביו שהיה כזכור אחד מחסידיו הראשונים של רבי ישראל בעל שם טוב. אבל כיוון שיצחק שאול עדיין לא קיבל תשובה מאביו, הוא לא רצה לדבר על זה עם ברוך. אמנם יצחק שאול לא ידע שלמעשה נמצא ברוך כבר בקשר שידוכים קיים עם ביתו של רבי אברהם הגנן רבי אברהם הגנן, שברוך הועסק אצלו זמן מסוים כשומר בפרדסים. רבי אברהם הגנן פעל לשדך אותו עם רבקה הבת שלו. בביקוריו של רבי אברהם בוויטבסק חקר על מוצאו של ברוך, וכך התברר לו כי מבחינת הייחוס המשפחתי מתאים ברוך להיות בן זוגה של רבקה ביתו, מכיוון שהוא ידע שברוך קובע את ענייניו באופן עצמאי על דעתו שלו בלבד, דיבר איתו בזמנו על הצעת הנכבדות של השידוך, ולהפתעתו ענה לו אז ברוך כי במקרה הזה הוא לא רוצה להישען על בינתו העצמית, והוא מעוניין שאחותו הנשואה דבורה תחווה את דעתה בעניין זה. רבי אברהם היה מוכן לדבר על כך עם

02:17 דבורה וגם עם בעלה יוסף יצחק. הוא הניח בשיחה איתם. הוא הניח שבשיחה איתם הם יגיעו לידי הסכמה ואז נעלמו עקבותיו של ברוך, כפי שאנחנו כבר יודעים שהוא עשה אז את דרכו לדובר מיסל[?]. רבי אברהם הגנן ידע שברוך נוהג לנדוד ממקום למקום. הוא נמצא במקום אחד זמן מסוים, עוסק שם בשקידה רבה בלימוד התורה ובעבודה. לא היה מקום קבוע שבו היה אפשר למצוא אותו, אבל רבי אברהם הגנן היה חדור באמונה שהוא ימצא את ברוך במוקדם או במאוחר. עברו שלוש שנים וחצי עד שברוך התגלה לפתע בוויטבסק. הוא הגיע לשם, התראה עם אחותו דבורה ועם בעלה יוסף יצחק, ראש הישיבה, והוא גם מצא שם את דודו קדיש ודודתו פריידה. כל אלה ידעו כבר שרבי אברהם הגנן מאזור ליוזנא רוצה את ברוך כחתן לבתו רבקה. להפתעתה של דבורה הייתה תגובתו של ברוך להצעה הזו שהוא משאיר את ההחלטה בידיים שלה בידי אותה אחות שלה התנכר כל השנים ובידי פריידה דודתו, הן תקבענה אם השידוך מתאים. דבורה הרגישה את כובד האחריות כשהיא צריכה להחליט אם רבקה מתאימה לברוך, ולפתע הייתה צריכה להיות לאחיה גם אב ואם ביחד, ולכן היא נסעה יחד עם דודתה פריידה לליוזנא, ששם היו פרדסיה של רבי אברהם הגנן שמהם הוא התפרנס. הם הכירו מקרוב את רבקה ואת בני המשפחה. דבורה ראתה שרבקה היא באמת זוג מתאים לברוך. אמנם היא לא הייתה מלומדת, אבל הייתה יראת שמיים ובעלת מידות טובות ולב זהב, טובה לשמיים וטובה לבריות. רבי אברהם נמנה עם אלה שסברו שנשים לא צריכות ללמוד ולכן הוא לא לימד אותה. העובדה הזאת שרבקה לא מלומדת כל כך לא הייתה כל כך לרוחה של דבורה'לה, שאמה רחל הייתה

04:39 מלומדת גדולה וממנה היא למדה הרבה. ומלבד זאת, הרי לאחר שהיא התחתנה עם יוסף יצחק העילוי משארי[?], היא למדה איתו שיעור יומיומי בספרי התלמוד והפוסקים והייתה ללמדנית גדולה. יחד עם זאת, היא העריכה את רבקה, את מידותיה הטובות. את הכף הכריעה שיחה גלויית לב שהייתה בין דבורה'לה ורבקה, שבמהלכה של שיחה זו הביעה רבקה את שאיפתה העמוקה כן ללמוד ודווקא לדעת, ודבורה'לה הבטיחה לסייע לה בכך, וגם התחילה ללמוד איתה במשך הזמן הקצר שהם היו שם. ואז הספיקה דבורה'לה להביא אותה לידי מצב שהיא תוכל לעיין בכוחות עצמה בספרים מסוימים ולהתקדם בלימודיה בלי סיוע מבחוץ. ובסופו של דבר הביעה דבורה'לה בפניה את דעתה החיובית על השידוך, ויחד עם זה ביקשה שמסיבת השידוכין תתקיים דווקא בביתה בויטבסק. ולכן, כעבור זמן מסוים הגיע אברהם הגנן, רעייתו שרה ובתם רבקה לויטבסק כדי לקיים את המסיבה באופן צנוע. ברוך מצידו גם-- הסכים גם הוא לשידוך, אבל הוא התנה שמועד הנישואין יידחה למועד רחוק ככל האפשר. הוא היה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנדודיו ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מהסיבה הזו הוא זירז את קיום התנאים ומיד לאחר מכן יצא חזרה לדרך נדודיו. במשך תקופת נדודי ברוך נשאר-- נשארה רבקה הכלה בעיר ויטבסק בבית גיסתה לעתיד, כשהיא מתקדמת תוך כך בלימודיה בהדרכת דבורה'לה. ובינתיים היה לרבי יוסף יצחק, בעלה של דבורה'לה, הזדמנות להכיר מקרוב גם את רבי אברהם הגנן, חותנו לעתיד של ברוך ואת ייחוסו. רבי אברהם מצידו ידע הרבה על ברוך ועל משפחתו כתוצאה מבירוריו ומעקביו במשך הזמן שקדם לתקופה הנידונה, ותוך כדי כך למד להעריך מאוד את גדלותו ואת ייחוסו של ברוך. ועכשיו הגיע הזמן

07:04 שהוא מתוודע אל רבי יוסף יצחק, שהיה מעוניין בכך במקומו של ברוך, אשר לא הספיק לשמוע הרבה בנושא עד שיצא לדרכו. התברר שרבי אברהם הוא איש שמיזג בקרבו באופן מושלם תורה ויראת שמיים והנאה מיגיע כפיו. הוא היה למדן גדול וצדיק גדול, אבל התפרנס מעבודת הגננות. העבודה הזו סיפקה לו גם תחושת סיפוק על קיומו את הפסוק "בזיעת אפך תאכל לחם". מוצאו של רבי אברהם היה ממשפחה מאוד מיוחסת. הוא היה דור רביעי לגאון רבי אברהם חיים וחיבר הספרים תורת חיים וצאן קדשים. הוא גם היה בנו של רבי נפתלי הירש ממשפחת בכור שור, אשר הגיע בשנת, בשנת ת' לאלף השישי ממורביה לפולין. כלומר בערך, בערך בשנת אלף שש מאות וארבעים. רבי נפתלי הירש נלקח אחר כבוד כבחור צעיר מאחת הישיבות והיה לחתנו של עשיר גדול בעיר פולוצק. ארבעים שנה אכל מזונות על שולחן חותנו ועסק כל העת בתורה. דבר אחד סייע אותו והוא העובדה שהיו לו רק בנות ולא בנים. בהיותו בגיל שבעים ושמונה לאחר שהתאלמן, נשא אישה בזיווג שני, ממנה נולד לו רבי אברהם והוא חי עד שילדו זה הגיע לגיל בר מצווה. על פי צוואת רבי נפתלי הירש עברו אברהם ואמו לבישנקוביץ ושם למד אברהם תורה מפי רבי אברהם זאב, למדן גדול שהיה ידידו של אביו שנפטר. אמו פתחה חנות שממנה התפרנסה. מכיוון שהייתה אישה צעירה היא התחתנה עם ראש ישיבה ויולדה לו בן ובת. הבן נהיה לרב מפורסם. הבת נישאה לגאון רבי אריה לייב שלמד יחד עם האילוי מסלץ[?] ומי שהתפרסם לאחר מכן לתהילה כגאון מווילנה. יחד עם כך... המשיך רבי אברהם הגנן... היה לא המשיך אלא היה לרבי אברהם הגנן קשר עם אנשים בעלי שם

09:39 לדורותיהם. חלקם היו אלה שאחר שלאחר מכן היו ממנהיגי תנועת הצדיקים הנסתרים שהכשירו את הקרקע להופעת החסידות. ולכן היה לרבי אברהם הרבה מה לספר על גאונים וצדיקים מדורות קודמים ועל גאונים וצדיקים מהדור שלו. רבי יוסף יצחק האילוי משארי[?] היה מעוניין מאוד לשמוע את סיפוריו של חותנו לעתיד של גיסו ברוך. בין השאר סיפר רבי אברהם הגנן על ביקור של רבי אליהו, בעל שם מוורמייזא, מייסד חבורת המקובלים והנסתרים בעיר פינסק. רבי אברהם הגנן מספר שפינסק הייתה מפורסמת בישיבותיה ובמיוחד יצא לתהילה שמן של שלוש ישיבות בפינסק. כך מספר רבי אברהם. הישיבה האחת על שם רב תבל ורעייתו חווה דבור-- חווה דבורה. הישיבה השנייה, הישיבה רבי שמעון והישיבה השלישית רבי, אה ישיבה על שם גולדה לאה, הסבתא. במיוחד ידע רבי אברהם הגנן לספר הרבה על הישיבה שעל שם בוא נז-- נזכיר שאת הסיפור הזה הוא מספר לרבי יוסף יצחק בויטבסק, בעלה של דבורה לאה. במיוחד ידע רבי אברהם לספר הרבה על הישיבה שעל שם רב תבל וחווה דבורה רעייתו. מי הם היו? רב תבל היה טיפוס מעניין. הוא עצמו נולד בעיר קוברין, שהייתה בעברו השני של הנהר דווינה. בעצם קוברין ופינסק היו שכנות, מה שהפריד ביניהן היה נהר דווינה. תבל ירש מאביו חלקת אדמה ועליה היו כוורות של דבורים. את הדבש שהוריד מכר והתפרנס ממנו. השטח של החווה היה גם נטוע פרחים שונים שמהם מצצו הדבורים את הצוף. על פני כל נחלתו של תבל היו לא פחות ממאה ועשרים כוורות וכמות הדבש שהורדה ממאה ועשרים כוורות אלה הייתה גדולה מאוד ומזה הוא התעשר. כפי, כפי שאמרנו האחוזה הזאת של תבל הייתה ליד העיר קוברין. אמו של תבל נפטרה בהיותו ילד

12:10 קטן. אביו של תבל נפטר כשהגיע לגיל שבע עשרה שנה. למרות שהוא היה בחור פשוט, היה תבל ירא שמיים ביותר. שלוש פעמים ביום התפלל בכוונה וגם היה נוהג להפריש מעשר מהכנסותיו לצדקה. בכל זמן פנוי שהיה לו היה אומר תהילים בהתלהבות רבה. הוא ידע אמנם לקרוא, אבל את פירוש המילים ידע רק מעט. למרות שהיה צעיר מאוד כשאביו נפטר, אבל תבל ידע היטב איך לנהל את עסקיו, לטפל בכוורות, לשווק את התוצרת וגם ידע את העובדה שהרבה יותר בריא שאנשים צדדיים לא ידעו את גודל רווחיו כדי שלא לעורר קנאה. קנאה עלולה להביא גם לנזק ממשי. לעומת זאת, הרי מהקדוש ברוך הוא הוא לא העלים את הכנסותיו ולכן דקדק להפריש מעשר מרווחיו לצדקה. יחד עם כל זה, צערה אותו מאוד העובדה שהוא לא ידע להחליט לאיזה צדקות הוא צריך לתת את המעשר הזה. הוא היה נבוך מאוד בקשר לעניין, גם חסר ניסיון. בנוסף לכל זה, הוא רצה שהצדקות שלו יהיו ניתנות בסתר. הוא חשב לעצמו, תבל, מה לעשות? לא רצה לסמוך על עצמו ולכן הלך אל רבי משה יפה. רבי משה יפה היה הרב של העיר פינסק, שהייתה סמוכה למקום מושבו לקוברין, והוא שטח בפני הרב משה יפה את בעייתו בקשר לחלוקת המעשרות. רבי משה יפה ביקש מתבל להביא לפניו את פנקסי ההכנסות וההוצאות שלו, על פיהם הוא חישב את גודל הרווחים של תבל וכמה מעשר הוא צריך לתת לצדקה. מהסכום הזה שחושב השאיר תבל תשע עשיריות בידי הרב כדי לחלק לצדקה כראות עיניו. עשירית אחת מן המעשר השאיר בידו כדי לחלק את זה למטרות צדקה שהוא ירצה. במשך חמש שנים נהג כך תבל ועושרו גדל מאוד. ככל שחילק יותר

14:39 ככה גדלו רווחיו. במשך הזמן התחיל טבל להלוות כספים לבעלי אחוזות כדי ש-- כדי שישאבדו לו את התוצרת שיצמיחו שדותיהם. גם בזה היה לו הצלחה פנים. טבל הצעיר היה לעשיר גדול, אבל אף אחד לא ידע על זה. בפינסק הייתה באותו זמן ישיבה שנוסדה ארבעים שנה לפני כן. היה זה רבי שמעון, חברו של הגאון רבי שלמה לוריא, המהרש"ל, שהוא עמד בראש הישיבה הזו. אחרי רבי שמעון כיהן במשרה הזו בנו רבי רפאל. כאשר רבי משה יפה התמנה לרבה של פינסק, הוא עמד בעצמו בראש הישיבה הזאת, אותה ישיבה שנוסדה, כפי שאמרנו ארבעים שנה קודם. תלמידי הישיבה הזו היו כולם אברכים מצוינים. רובם היו נשואים שקיבלו על עצמם ללמוד בפרישות במשך מספר שנים, ורבי משה יפה דאג לצורכיהם הגשמיים, ולכן שליש מהסכום שהוא קיבל מטבל העביר לצורכי הישיבה, והודות לכך יכלה הישיבה לגדול ולקבל לתוכה תלמידים נוספים. באותה תקופה הגיע לפינסק מזמן לזמן יהודי בשם רבי יהודה לייב פוחוביצר. הוא היה הרב של העיר ביכוב שבמחוז. רבי יהודה לייב פוחוביצר היה מפורסם כדרשן דגול. הוא היה נוסע על פני ההרים והיערות כדי לעורר יהודים לעבודת הבורא. בהזדמנות אחת בביקורו בפינסק הגיעו אליו ראשי קהילת קרלין הסמוכה והזמינו אותו לבוא לדרוש במקומם. רבי יהודה לייב כמובן הסכים לכך ושבת את השבת הקרובה בעיר קרלין, ושם השמיע את דרשתו בבית הכנסת המקומי.