פרק 139 : חווה דבורה

00:01 במשך למעלה מארבעים שנה החזיקו תבל ואשתו חווה דבורה את הישיבה בפינסק, אבל במתן בסתר מבלי שאף אחד ידע מזה. רק כפי שסיפרנו שבראש הישיבה הוא עמד רבי נפתלי הירץ מפוזנא, ואז נודע לו על היקף הצדקה של תבל ורעייתו עמד על כך שיש לגלות ברבים את מעשיהם הגדולים. רבי נפתלי גם החל לחקור את מוצאם המשפחתי של תבל וחווה דבורה. התברר לו שאביה של חווה דבורה, שנפטר עליה בקטנותה, היה צדיק נסתר, וכן גם אביו של תבל. הוא פנה אליהם ואמר, "אתם גם בעלי צדקה וגם יחסנים גדולים על הציבור לדעת מכם ולקחת מוסר השכל". בני הזוג תבל וחווה דבורה, שהיו אז כבר באים בימים, הסכימו שיגלה זאת בתנאי שהם יעזבו מייד לאחר מכן את הסביבה. לכן הם מכרו את אחוזתם והחליטו לעבור לעיר קרקוב. לפני שהם עזבו כינס רבי נפתלי אספה בבניין הישיבה וסיפר שהישיבה, שזכתה בינתיים לשם עולמי, הוחזקה כל השנים על ידי תבל ורעייתו. באספה הזו התקבלה ההחלטה שהישיבה תיקרא מאז על שמם של תבל וחווה דבורה, וכך החלה להתקיים בפינסק ישיבה הנושאת שם נדיר זה. הישיבה השנייה שעליה נדבר בפינסק היא ישיבה על שם רבי שמעון בעל האוצר. רבי שמעון היה אחיו-- היה אחיינו, לא אחיו, אחיינו של המהרש"ל שהיה רבי שלמה לוריא. האבא של רבי שמעון, רבי ישראל, היה אדם עשיר, למדן ובעל צדקה ששלח את בנו לישיבה של מהרש"ל. עם זאת לא הצטיין רבי שמעון בכישרונותיו, כך שמבחינת הלימוד לא הועילה לו קרבתו המשפחתית לדודו הגדול מהרש"ל. מצד שני, הוא הצטיין מאוד ביראת שמיים ובמידות טובות. מצעירותו הייתה לרבי שמעון נטייה מיוחדת לתמיכת תורה. עוד בהיותו ילד היה חוסך כל פרוטה שהרוויח ונותן

02:40 למוסדות תורה. כאשר הגיע לפרק המשדכים, שודך עם משפחה עשירה ומיוחסת בפינסק. השם של חותנו היה זלמן ברוך, והוא היה חוכר המס על מלח ונרות. בחתונתו של רבי שמעון בלטה כמובן העובדה שהיה אחד המחותנים-- שאחד המחותנים הראשיים בה היה מהרש"ל. למרות שהובטחו לו מזונות על שולחן חותנו, העדיף רבי שמעון לעסוק במסחר. הוא סחר בתכשיטי כסף וזהב, ביהלומים ובאבני חן, מסחר שלמד אצל אביו. הוא היה מגיע עם סחורתו לאחוזות האצילים ומרוויח סכומים גדולים. שמו של רבי שמעון נודע לתהילה כאדם מהימן, בעל מידות טובות, והוא התחבב על כולם. רבי שמעון החליט לנצל את היותו סמוך על שולחן חותנו בצורה מקורית, מכיוון שעקב עובדה זו לא היו לו בעיות כלכליות. החליט להקדיש את כל רווחיו מהמסחר שעשה לצדקה. הצדקה שנתן חולקה בצורה הזאת, שלושים אחוז הוא נתן לאחזקת ישיבות קיימות, שישים אחוז לייסוד ישיבות חדשות, עשרה אחוזים לענייני צדקה נוספים שאינם קשורים בדווקא להרבצת תורה. למהרש"ל דודו היה תלמיד מובהק ששמו היה שמעון. גם הוא היה קרוב משפחה. רבי שמעון הציע לו לעבור לפינסק ולייסד בישיבה שתוחזק על ידי עצמו רבי שמעון, מובן שהוא הבטיח לספק את כל צרכיו של רבי אליעזר שמואל בעצמו. רבי אליעזר שמואל שמעון הסכים לכך, והוא עבר לפינסק והקים שם ישיבה חדשה שאליה נמשכו מייד אברכים טובים ולמדנים. הישיבה הזו נקראה על שמו של רבי שמעון. באותו זמן התחילו לקרוא לישיבה של תבל וחווה דבורה בשם הישיבה הישנה, כדי להבדיל אותה מן הישיבה החדשה שהוקמה על ידי רבי שמעון. שתי הישיבות האלה נוהלו ברוח של אלה שהיו רחוקים מדרך הקבלה, כיוון שלשתי הישיבות הייתה השפעה גדולה על הקהילה של העיר פינסק. הביא הדבר לידי

05:16 כך שהעיר תהיה לעיר של מתנגדים לקבלה. מצב שונה היה בעיר קרלין שבעבר השני של הנהר פינה מול פינסק. יהודי קרלין היו דווקא כן נתונים להשפעת המקובלים והנסתרים. הדבר נבע בעיקר מן העובדה שבשעתם התיישבו שם מספר יהודיות מספר משפחות יהודיות שגורשו מספרד ופורטוגל, ואלה הלכו דווקא כן בדרך הקבלה. רבי שמעון המשיך לעסוק במיסוד הישיבה שהייתה קרויה על שמו, ותוך כדי כך התרחבו עסקיו ועושרו גדל מיום ליום. נוסף על העיסוק בהרבצת תורה, התמסרו, התמסרו רבי שמעון ואשתו למצוות הכנסת אורחים. ביתם היה פתוח לרווחה, לאורחים, תלמידי חכמים ואורחים סתם. כל מי שנכנס לביתו של רבי שמעון התקבל תמיד בסבר פנים יפות. אמנם את עיקר ייעודם בחיים ראו בסיוע לישיבות, הן בתמיכה למוסדות תורה קיימים והן בייסוד ישיבות חדשות בערים ובארצות שונות. כאשר הסתיימו שנות הסמיכות של רבי שמעון בבית חותנו כבר היה עשיר עצום בזכות עצמו. הוא הביא ממרחקים אומן גדול שעיבד עבורו תכשיטים שונים, כך שמסחרו ורווחיו התפשטו מאוד ושמו יצא במדינות רבות. לרגל צורכי המסחר שלו היה רבי שמעון עורך נסיעות לארצות רבות. בכל מקום שאליו הגיע ביקר את הישיבות שם והשאיר סכומי כסף גדולים. פעם אחת עשה רבי שמעון מסע ממושך ברחבי קהילות פולין וליטא וראה את העוני ששרר בערים ובעיירות הרבות שם. כאשר חזר לביתו סיפר על כך לאשתו. הוא סיפר לה שיהודי פולין וליטא צמאים מאוד לתורה, אבל אין להם כסף להקמת ישיבות ולאחזקתן. יודעת מה שעלה בדעתי? אמרה אשתו הרי אנו עשירים ברוך השם ועסקנו מצליחים. הבה ונתרום את כל הכסף שצברנו עד עכשיו לייסוד ישיבות במקומות אלה. רבי שמעון הסכים לכך ומיד התחילו להיפתח ישיבות בפולין ובליטא. אלא שככל שהרבו רבי

08:00 שמעון ורעייתו לתת את כספם לתורה, כך גדלו רווחיהם. וככל שהרבו לתרום גדלה שאיפתם לתרום עוד יותר. כאשר הגיעו לשנות הזקנה רכשו לעצמם רבי שמעון ורעייתו חלקות קבר בבית הקברות, והם קבעו לעצמם מנהג שמדי שנה ביום הולדתו של רבי שמעון שחל בקיץ יבקרו את החלקות הללו. היום הזה היה עבורם יום של חשבון נפש. כאשר הגיעו לבית הקברות התבוננו בעובדה שבחלקת אדמה זו יקברו בהגיע יומם, והדבר השרה עליהם רוח רצינית שהחדירה בהם רעיונות והרהורי תשובה. בית העלמין של פינסק היה במרחק של מייל בערך מן העיר. הדרך לשם עברה בתוך יער קטן. פעם אחת, ביום הולדתו של רבי שמעון, עברו בני הזוג ביער בדרכם חזרה מבית הקברות. לפתע הבחינו בבעל חי המתחפר באדמה. כשהסתכלו היטב לכיוון החפירה שנוצרה, ראו שם כלי המזדקר מן האדמה. הם התקרבו למקום ומתוך סקרנות התחילו לחפור מסביב לכלי ואז התגלה לעיניהם כד חרס גדוש במטבעות זהב. הם המשיכו לחפור ולנגד עיניהם התגלתה שורה של כלי חרס רבים מלאים בעוד זהב. התברר להם שהם מצאו אוצר גדול. "רואה את?" פנה רבי שמעון לאשתו המשתוממת. "הקדוש ברוך הוא שלח לנו אוצר. האינך חושבת," שאל אותה, "שהוא נתן לנו את האוצר למטרה מסוימת? הרי אין כוונתו של הקדוש ברוך הוא להעשיר אותנו יותר מאשר היננו עכשיו, שהרי בעושר כבר התברכנו לפני כן". "אתה צודק, איתך בעלי", ענתה האישה. "עלינו להקדיש את האוצר כולו לתורה". רבי שמעון הסכים לכך. הם הביאו את האוצר לביתם ומיד הלכו אל רב העיר וחתמו לו על שטר הקדשה של כל האוצר להרבצת התורה. מאז נקרא רבי שמעון בפי כל בשם בעל האוצר. מאות ישיבות נהנו מן האוצר הזה וכתוצאה מכך מצא

10:31 לימוד התורה אחיזה נרחבת בקהילות רבות ובארצות רבות. מלבד שתי הישיבות שעליהן סיפרנו, הישיבה של תבל וחווה דבורה והישיבה של רבי שמעון בעל האוצר, הייתה בפינסק ישיבה נוספת שלישית. היא הייתה על שמה של הצדקנית גולדה לאה. גולדה לאה הייתה באמת אישה מיוחדת במינה. קראו לה גולדה לאה המיילדת או הסבתא גולדה לאה או גולדה לאה המטבילה. בעלה היה זלמן הירש החייט. החייטות שלו לא הספיקה לפרנסתו וגולדה לאה סייעה לפרנסת הבית. היא הייתה מיילדת ורבים מבני העיר, גברים, נשים, צעירים ומבוגרים קראו לה סבתא משום שהם עצמם יולדו על ברכיה. עיסוקה הנוסף כמטבילה במקווה היה ללא תשלום. היא הייתה מדריכה ומסייעת לנשים לטבול כפי ההלכה. גולדה לאה עסקה במצווה נוספת, גם היא לשם שמיים, והיא מצוות ביקור חולים. במצווה הזו היא סייעה לבעלה. הם התמסרו שניהם לבקר חולים עניים. הם לא יסתפקו בביקור ובהתעניינות בשלום החולה, כי הם שירתו את החולה לפי הצורך. כאן בישלה גולדה לאה תבשיל חם כדי להשיב את נפש החולה. כאן הסיקו את התנור כדי לחמם את הבית, וכאן ניקו וסידרו את הבית. כאשר החולנית הייתה עקרת הבית, טיפלה גולדה לאה בכל ענייני הבית. היא הייתה מכינה אוכל לבעל ולילדים, רוחצת ומלבישה את הקטנים ומוליכה אותם לחדר, וכשהיה צורך לתקן גרב עשתה זאת במו ידיה. אבל כשהיה צורך להטליא בגד, טיפל בזה זלמן הירש. כאשר החולה היה מפרנס ראש המשפחה דאגה גולדה'לה לסיפוק כל צורכי הבית. ודאי שדאגה לסיפוק התרופות הדרושות לחולה עצמו. מה שלא יכולה הייתה גולדה'לה לספק ממעשה ידיה או ידי בעלה אספה מאחרים, וכך הפכו גולדה'לה ובעלה לכתובת ומשען לכל החולים העניים, שידעו כי שני בני זוג אלה לא יתנו להם

13:02 ליפול חלילה בעת צרתם. "הקדוש ברוך הוא למעלה וגולדה'לה ובעלה למטה עוזרים להם" היה הפתגם הנפוץ של כל הנדכאים. כמה שהייתה גולדה'לה עסוקה, הרי מיד כשנודע לה על עני שנפל למשכב, אצה רצה לביתו. כשהיא מושכת חסידה את בעלה, היא הייתה מנתקת את זלמן הירש ממלאכתו ואומרת לו "המלאכה יכולה להמתין אבל החולה לא". בעת הטבלת הנשים במקווה לא הסתפקה רק בנושא הטבילה, כי היא הייתה מספרת לנשים סיפורים על האימהות הקדושות ועל נשים צדקניות אחרות שבתולדות ישראל, ובכך השפיעה עליהן שתתנהגנה כפי הדרוש על פי התורה. היא הייתה מלמדת את הנשים מידות טובות ומדריכה אותן כיצד להתנהג עם הבעל, עם הילדים, עם השכנות ובשוק. דגש מיוחד הייתה שמה על התרחקות ממחלוקת ומגלימת רעה על הזולת. "שימרו על לשונכם" הייתה משננת באוזני הנשים, "אל תקללו. דברו במתינות, בזהירות ובנועם". וכך, הודות לגולדה'לה, קיבל המקווה אופי של בית מדרש, במקום שהנשים תעסוקנה בו בלשון הרע, ברכילות, דברי ריב, היו שומעות את תורתה והדרכתה של גולדה'לה. כאשר יצאה אישה מן המקווה, הייתה זוכה לברכותיה של גולדה'לה. במשך השנים הוסכם בין הנשים כי ברכו-- ברכותיה של הסבתא מתקיימות ומשום כך השתוקקו כולם לקבל את ברכתה. במיוחד הצליחו ברכותיה לילדים בריאים ומוצלחים. נשים שהיו מפילות בעבר או שילדיהן לא התקיימו, זכו לזרע חיה וקיימא בגלל ברכותיה של גולדה'לה. שמה של גולדה'לה יצא לתהילה על פני כל פינסק והסביבה כולה. מקרוב ומרחוק באו נשים להתברך אצלה. גם עקרות באו לקבל את ברכותיה והן אכן נפקדו בילדים מוצלחים. הנשים היו מביאות לה כסף רב. גולדה'לה סירבה לקבל מהן אף פרוטה אחת חרף הפצרותיהן הרבות. הנשים היו מתחננות לפניה שתגרום להן נחת רוח ותיקח מהן. גולדה'לה סירבה.

15:39 היא הייתה אומרת שקיום משאלות ליבן בא להן מידו הפתוחה והמלאה של הקדוש ברוך הוא, ולא בעצמן הן צריכות להודות. היו אפוא נשים פיקחיות תוקעות לה מטבעות בידה ואומרות לה "קחי אפוא בשביל הקדוש ברוך הוא". במקרה כזה הייתה נותנת את הכסף לצדקה לסיפוק צורכי החולים. כסף רב ממה שהצטבר אצלה לצדקה הייתה גולדה'לה מעבירה לצורכי הישיבה החדשה שנוסדה בפינסק. שתי הישיבות הקודמות היו מיועדות בעיקר לאברכים נשואים שפרשו מבתיהם או שהיו סמוכים על שולחן חותנם. הישיבה החדשה הייתה מיועדת לבחורים, מכיוון שהייתה זו ישיבה חדשה לא היה לה מקור לקיומה. גולדה'לה הופיעה כמלאך מושיע לאחזקת הישיבה, ובינתיים גדלו סכומי הכסף שזרמו אל גולדה'לה מיד אנשים. ככל שגדל פרסומה כך התרבו התרומות שהגיעו לידה. גולדה'לה לא השתמשה אפילו בפרוטה אחת מן הכסף הרב שהגיע אליה. את ביתה ניהלה בצמצום רב, משכרה המועט כמיילדת ומכנסות בעלה כחייט. כמיילדת נטלה תשלום מבעלי יכולת בלבד, מן העניים לא לקחה כסף כלל. כיוון שאת מרבית התרומות הייתה מעבירה לצורכי הישיבה, התפתחה הישיבה מיום ליום וגדלה באיכות ובכמות עד שתפסה מקום מכובד בין הישיבות. שמה של הישיבה החל להיות בפי כל על שמה של הצדקנית המחזיקה אותה, ישיבתה של הסבתא גולדה'לה. בשנת שע"ה התמנה הגאון רבי זונדל כראש ישיבת הסבתא גולדה'לה. רבי זונדל היה מתנגד לקבלה ולשיטת הנסתרים, ובכך השתווה אל מנהיגי שאר ישיבותיה של פינסק, וכך הייתה פינסק למרכז של מתנגדים לתורת הקבלה ולנסתרים והשפיע בכך על ערים אחרות. פינסק, מכיוון שהייתה עיר ואם בישראל והיו לה שלוש הישיבות הגדולות שדיברנו עליה, היא הוציאה מקירבה אברכים שהתפזרו על כל הסביבה וקהילות ישראל והשפעתה גדלה מיום ליום. לישיבה היה תמיד ערך משמעותי בחיי עם ישראל,

18:19 וכאשר התרכזו בעיר אחת, שתיים או שלוש ישיבות שנהגו פעלו בשיטה אחת, הייתה קהילה זאת צוברת עוצמה רבה של השפעה להפצת שיטתה. במקרה שלפנינו הביא הדבר להפצת והגדלת כוח ההתנגדות ללימוד תורת הקבלה. המקובלים והצדיקים הנסתרים ראו שפינסק מהווה מכשול רציני בדרך להתפשטות דרכם הקדושה, וכדי להתגבר על ההתנגדות היה עליהם להתגבר על פינסק. התקופה האמורה שעליה אנחנו מדברים כעת, שבה תפסו שלושת הישיבות בפינסק מעמד מרכזי ורב השפעה, הייתה התקופה שבה חי ופעל רבי אליהו בעל שם מוורמייזא, כפי שאנחנו זוכרים אותו כמובן, שהיה בהתחלה בוורמייזא, לאחר מכן עבר לפראג, והוא בעצם היה אביה של תנועת המקובלים והנסתרים. ולכן רבי אליהו בעל שם אמר לעצמו שכדי שדרך הקבלה תמצא אחיזה בליטא ובפולין הוא צריך בתחילה לכבוש את פינסק וישיבותיה. אמנם הייתה זו משימה לא קלה. הישיבות הללו עמדו תחת השפעת גאוני תורה גדולים וידועים שהחזיקו בעקשנות רבה בהתנגדות לתורת הקבלה. רבי אליהו בעל שם החליט אפוא להופיע בכבודו ובעצמו בעיר פינסק.