פרק 126 : גדליה משה גורדון סטודנט בוותיקן חוזר בתשובה

00:00 אנחנו עכשיו מספרים סיפור מאוד מעניין כאשר רב מוישה, סבא של האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, היה ברומא, בוותיקן. הוא מחכה לוויכוח עם אחד הקרדינלים ויכוח פומבי, ובינתיים הוא מגלה יהודי בתוך הצוות הכללי של תלמידי תלמידי הוותיקן ומנסה ליצור איתו קשר דרך האחראי על הספרייה של הוותיקן. האחראי על הספרייה דחה בתחילה את בקשתו של מוישה להפגיש אותו עם האברך היהודי, מכיוון שהוא ידע שהכנסייה מזוממת לצוד את נשמתו ברשתה, והאחראי על הספרייה פחד ממרגלי הוותיקן שעקבו אחרי מעשה כל בעל תפקיד, יהיה בכיר ככל שיהיה, ובמיוחד עקבו אחרי האברך היהודי. יחד עם זאת, מסר הקרדינל האחראי על הספרייה למוישה פרטים חשובים על סדר יומו של האברך היהודי. הסתבר שהוא עדיין ממשיך ללכת מדי יום ביומו פעם אחת ביום להתפלל בבית הכנסת, כך שאת קשריו עם היהדות הוא לא ניתק לגמרי. הוא גם נהג ללכת מדי יום לאכסניה היהודית לסעוד את ליבו. מוישה הסיק שיש לו שתי אפשרויות של פגישה עם אותו אברך, מבלי שהדבר יעורר תשומת לב מיוחדת או בבית הכנסת או באכסניה. לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט מוישה שהמקום המתאים יותר הוא אכסניה, ומוישה התחיל לערוך את סעודותיו באותה אכסניה. ההזדמנות לפגישה ניתנה בשבת קודש. מוישה ישב ליד השולחן וסעד את סעודת השבת. האברך נכנס, נטל את ידיו והתיישב גם הוא ליד השולחן ולפתע הבחין במוישה יושב שם. הוא שמע את מוישה בוויכוח. הוא קם מייד ממקומו, ניגש אל מוישה בהתרגשות רבה ואמר לו, "מאז שמעתי את נאומך באוזני הקרדינלים אני שרוי תחת רושם דבריך. הדברים שלך עוררו אצלי פקפוקים רציניים בצדקת הנצרות. היו לי בעניין הזה שיחות ממושכות עם המורה שלי, שלא הצליח להחזיר לי את

02:39 האמון בצדקתו. ביקשתי ממנו שיפגיש אותי איתך כדי ללבן את השאלות שהתעוררו אצלי. אמנם הוא אמר לי שכבר עזבת את רומא." תמימותו של האברך בלטה לעין. מוישה יעץ לו שלא יגלה למדריכו הקתולי על פגישתם בכלל, וגם שהם יקיימו מעכשיו פגישות סודיות שבמהלכן ישוחחו וידונו בענייני אמונה. ואכן זה היה הדבר שהאברך חפץ בו. בפגישותיהם, בפגישה הראשונה שלהם סיפר האברך למוישה שמוצאו מהעיר וילנה. שמו גדליה משה גורדון. פרטי הביוגרפיה שלו, כפי שסיפר, הציגו סיפור מעניין של צימאון לתורה וגם להבדיל למדעים כלליים. אביו של גדליה משה היה למדן גדול ורופא בוילנה. את תורת הרפואה למד בפדובה שבאיטליה, לשם נסע על חשבונו של נדבן וילנאי ידוע. עוד בוילנה יצא שמו לתהילה. בחולים עניים היה מטפל ללא תשלום. זה מדובר על האבא של גדליה משה. מעולם לא נראה יושב בטל ואת כל זמנו הקדיש ללימוד. כאיש וילנה טיפוסי התנגד תחילה הרופא הלמדן לתורת הקבלה, אבל בפדובה השתלם לא רק ברפואה, אלא גם התוודע אל גדולי התורה בעיר זו ולמד תורה מפיהם ומהם רכש הערכה והתעניינות וידע מסוים בתורת הקבלה. כאשר חזר לוילנה המשיך לעסוק בקבלה וגם לימד ממנה את בניו וביניהם את גדליה משה. גדליה משה עצמו נטה יותר להערצת מדע הרפואה וגם המדעים הכלליים. כאשר גברה תשוקתו להשתלם במדע לאחר שלמד הרבה תורה, החליט לחפש לו מרכז מדעי שבו ירווה את צימאונו. במיוחד רצה להתמסר ללימוד שפות שונות ולשם כך החליט לנסוע לוונציה. בוונציה למד תיאולוגיה. לאחר מכן נסע לפי עצת מוריו לרומא כדי להשתלם בוותיקן, ושם התחיל ליפול תחת השפעת המורים הקתוליים, שכתוצאה מכך התפתחה אצלו נטייה לנצרות. בכירי הכמרים בוותיקן קיוו שייפול בקרוב ברשתם כפרי בשל וימיר את

05:26 דתו. אמנם בפגישתו עכשיו עם מוישה התברר שהוא עדיין רחוק מסוף הדרך. הלבטים והמאבקים הפנימיים, פנימיים צפו על פני השטח והתגלו כבלתי ניתנים לעקיפה, כמו שציפו הכמרים. בפגישה הזו גם סיפר גדליה משה סיפורים מעניינים בקשר לטיפוסים שונים בקמפוס של הוותיקן, גם בין אוכלוסיית התלמידים וגם בין אוכלוסיית המרצים. להפתעתו של רבי מוישה, התברר לו מגדליה משה שגם בין התלמידים וגם בין המרצים היה מספר גדול של יהודים. גם נודעו לו מפיו של גדליה משה שמות של כמה מבכירי המרצים בוותיקן מגדולי הכמורה שהיו יהודים משומדים. מצד שני, היו שם כאלה שיהדותם אמנם הייתה מזערית ביותר, אבל הם עדיין לא היו נוצרים משום שלא הגיעו לשלב של להמיר את דתם. אחד מאלה היה אדם בשם פרופסור למברן[?], יהודי מתבולל מצרפת. אמנם היה רחוק מנצרות. למברן[?] זה היה מורו של גדליה משה במתמטיקה, וחלקו היה רב בהחדרת ספקות באמונת היהדות בנפשו של האברך. כאשר הצטרפה לכך השפעת מוריו הקתוליים, שחלק מהם היו משומדים פנאטיים, התחילה התדרדרותו של גדליה משה במדרון המוליך לתהום הנצרות. לכן היה זה הרגע הנכון והמתאים שרבי מוישה ייקח את גדליה משה תחת השפעתו. גדליה משה גורדון העריך מאוד את רבי מוישה, ולכן רבי מוישה הצליח להוכיח לו בהיגיון ובידע רב שהתשובה הנכונה על כל השאלות בענייני אמונה מצויה דווקא בתורה. לא עבר זמן רב וגדליה משה נקשר שוב אל היהדות במידה איתנה. לפי עצתו של רבי מוישה, כדי להיחלץ מהרשת שפרשו הכמרים לרגליו, עקר גדליה משה את מגוריו ממעון הסטודנטים ועבר לגור אצל משפחה יהודית ברומא, כשהוא בא רק אל ההרצאות באקדמיה. באותו זמן השתלם גדליה משה בבת אחת בשני קורסים, אחד בתחום המדעים המדויקים מתמטיקה, אסטרונומיה.

08:02 השני בתחום הפילוסופיה, תורת התפתחות הדתות. בראש האגף המדעי, שבמסגרתו גם לימד גם היהודי המתבולל למברן [?], היה מדען קתולי, שהייתה לו הערכה ליהדות וידע בתנ"ך, ובקורס הזה התקדם גדליה משה בצעדי ענק, ותוך זמן קצר עמד לסיים אותו בהצטיינות רבה. בקורס השני לימדו רק כמרים כמרצים, והם היו בעלי ההשפעה הגדולים ביותר בוותיקן. כל זמן שאנשי הכמורה סברו שיעלה בידם לרכוש את גדליה משה לכנסייה, קירבו וקידמו אותו וגילו כלפיו אותות חיבה והערכה. אמנם מיד כאשר ראו שהוא מתחזק באמונתו כיהודי, ובמיוחד כאשר התחיל בעקבות שיחותיו עם רבי מוישה לדחות בתקיפות ובכישרון רב את כל טענות הכמרים נגד הדת היהודית, התחילו לגלות כלפיו שנאה ובוז, והתחילו לרדוף ולהצר את צעדיו. גדליה משה התחיל להרגיש עצמו כמיותר, במיוחד באגף הזה של האקדמיה האפיפיורית. את צערו על העניין הזה השקיט בשיחותיו הממושכות עם רבי מוישה. השיחות האלה היו עבורו מקור של עידוד וחיזוק, והוא נוכח יותר ויותר באמיתותה הנצחית של היהדות. במשך הזמן הזה ממתין רבי מוישה לידיעה על חידוש הוויכוח בינו לבין הקרדינלים. הזמן הזה נוצל על ידי גדליה משה לשיחות ביניהם, ובינתיים גדליה משה השלים את שני הקורסים שבהם למד. את הקורס המדעי סיים במהירות בהצטיינות גדולה וקבלת התואר הגבוה ביותר, ובקורס של האמונות פסלו אותו לגמרי. הוא לא רק שלא קיבל את התואר הנכסף, אלא שגם צויין לגנאי על שגילה עקשנות ועיוורון כלפי הדת האמיתית. הדבר הזה גרם לו אמנם כעס ומרירות, אבל בדיעבד הוא הסתפק בתואר ובאותות ההצטיינות שקיבל בקורס המדעי. ובינתיים הלך והתחזק הקשר בינו לבין רבי מוישה, וגם התחיל להביא אליו, אל מוישה, עוד סטודנטים יהודים מהאקדמיה האפיפיורית. רוב התלמידים הללו שבאו מארצות שונות

10:30 היו זרים ומנוכרים ליהדות, ולכן נתונים להשפעת הכמרים הקתוליים. האקדמיה האפיפיורית בוותיקן הייתה מקור משיכה לצעירים יהודים רבים, רובם למדנים גדולים, משום שלא הייתה להם אז הזדמנות אחרת להתקבל לאוניברסיטאות ולמכוני לימוד גבוהים, ובוותיקן קיבלו את התלמידים היהודים בזרועות פתוחות ללא צורך לשלם שכר לימוד, מתוך מגמה לרכוש אותם לנצרות. כך או כך, למדו אז בוותיקן עשרות צעירים יהודים. גדליה משה היה זה שבלט ביותר ומשך אליו את עיקר תשומת הלב בגלל כישרונותיו המיוחדים במינם. הוא היה פארם וגאוותם של כל הצעירים היהודים שלמדו בוותיקן. וכך, העובדה שגדליה משה חזר באופן מוחלט לתורת משה וליהדות, השפיעה גם על התלמידים היהודים האחרים להתקרב יותר ויותר ליהדות טהורה ולעסוק יותר בעניינים יהודיים. הדברים הגיעו למצב שהתלמידים היהודים בוותיקן התחילו לקיים אספות שבהן דובר בגלוי על קירוב הרחוקים והמנוכרים ליהדות. גדליה משה, עטור התארים וההצטיינויות, היה נתון כולו להשפעת רבי מוישה. שאיפתו היחידה בחיים הייתה עכשיו להניע את התלמידים המרוחקים להיות יהודים חמים יותר וטובים יותר. רבי מוישה עקב אחרי המתרחש בעניין רב, והוא היה נרגש. הוא הרגיש שיש לו חלק בהתפתחויות החיוביות האלה, והוא שמח על כך מאוד. מבחינתו היה זה השכר על שהייתו הממושכת ברומא. והנה באחד הימים הגיעה מן הוותיקן ההודעה שעליה סיפר רבי מוישה, ראש קהילת פוזנן לשעבר, הידיעה שקובעת את מועד הוויכוח המחודש בינו לבין הקרדינלים. הוויכוח שהופסק, כפי שאנחנו זוכרים, היה אמור להתחדש בתנאים שונים מהפעם הקודמת. כך למשל, במקום שלושים קרדינלים שהתייצבו מולו בפעם הקודמת, עמדו כנגדו הפעם רק שלושה. אבל רבי מוישה הצביע על עיוותים נוספים שעדיין נותרו ומביאים לאי שוויון בין הצדדים. הוא הודיע שבשום פנים ואופן הוא לא יסכים לקיים את הוויכוח

12:57 בארמון האפיפיורי, באולם הנקרא אולם הפסלים. הוא הזכיר כי כבר בראשית הוויכוח הקודם הוא עשה תנאי שבזמן הוויכוח לא ימצאו פסלים ותמונות במקום, וגם הכמרים יסירו מעל עצמם את הצלבים. הכמרים הסכימו אז לכך, ועכשיו הם מודיעים על קיום הוויכוח באולם הפסלים. הוא לא יוכל להשתתף בוויכוח כזה. הדבר הזה הרגיז את הקרדינלים, ואמרו "חוצפה שכזאת!" צעקו כמה מהם. הם דרשו לתת לרבי מוישה עונש כזה שילמדו לקח להתייחס בדרך ארץ כלפי הכנסייה. היו שדרשו לבטל בכלל את הוויכוח ולהאשים את רבי מוישה בכך. אבל בסופו של דבר הסכימו הכמרים, לאחר שיקול דעת, לוותר לרבי מוישה, והוויכוח עבר לאחד מחדרי ספריית הוותיקן. ועכשיו התייחס רבי מוישה לנקודות נוספות של אי שוויון. ראשית, הזמן של התחלת הוויכוח נקבע ליום שישי. רבי מוישה טען שביום הזה יוכל הוויכוח להתקיים רק זמן קצר, שכן עליו להתכונן בעוד מועד לקראת השבת. בעיה נוספת הייתה שוב מי יפתח בוויכוח. אחד הקרדינלים מיהר והחל להשמיע דברים על הצורך בוויכוח כדי להוכיח לכל העולם, כי היהודים מוכים בסנוורים והם שוגים בכך שהם מחזיקים באמונתם העתיקה. מוישה מחה על כך שהצד הנוצרי פותח בוויכוח. הוא טען שזכות הבכורה מגיעה לדת של-- להציג את הדת היהודית. שוב התנהלו דיונים בין הכמרים לבין עצמם האם לוותר לרבי מוישה או לא. הכמרים הקיצוניים טענו שיש להכריז על הוויכוח כמבוטל, ואשמת היהודי, ולהעניק לצד הנוצרי את הניצחון הטכני. היו שדרשו להעניש קשה את רבי מוישה על דרישותיו החצופות, וגם הפעם גברה יד המתונים והכמרים נענו לדרישותיו של רבי מוישה. הוויכוח הפומבי נפתח אפוא בדבריו של רבי מוישה, אשר דיבר במשך שלוש שעות רצופות בנאום בשפה צחה, בהיגיון מלוטש, שהוכיח את צדקת ועליונות

15:03 היהדות על הנצרות. בכאב בלתי מוסר הודו רבים מן הנוצרים הנוכחים כי היה זה נאום מבריק ומשכנע. במיוחד היה גדול הרושם שהשאיר את מוישה על המרצים והסטודנטים היהודים שבאקדמיית הוותיקן. הללו היו נתונים ברובם תחת השפעת הכנסייה, או שהיו מנוכרים לגמרי ליהדות, ורבים מהם היו פוסחים על שתי הסעיפים. השפעתו של מוישה על הצעירים היהודים, כמו השפעתו על גדליה משה גורדון, הלכה וגברה. הדבר הזה הסב לו קורת רוח מעורבה. מצד אחד תקפו על רב מוישה כאב ליבו וצערו, עד שנאלץ לעמוד בוויכוח עם הנוצרים שונאי ישראל, והוא חשש שמא דווקא ניצחונו עליהם יגביר את יצר הנקמה שלהם. מצד שני, עוזנו הרגשות המצערים האלה בשמחה וקורת הרוח על הצלחתו להאשים את היהודים שבאקדמיה האפיפיורית, וכתוצאה מכך יתקרבו אל היהדות לתורה ומצוותיה. גדליה משה גורדון, מווילנה, שעמד כבר על סף השמד וחזר בתשובה, הפך להיות מנהיגם של כל הצעירים היהודים בוותיקן, ובידיעותיו הרבות הכניס בהם רוח חיים של יהדות. הורי הצעירים, רובם מתבוללים ממדינות שונות, הופתעו לקבל פתאום מבניהם מכתבים חדורים ברוח רעננה של יהדות. ההורים השתוממו. איך זה דווקא בוותיקן התחזקה יהדותם של ילדיהם? היו מבין ההורים כאלו שקיבלו את הדבר בהבנה ובהנאה, אבל היו הורים שהתמלאו במורת רוח על המהפך הבלתי צפוי. בין אלה הייתה משפחה שוודית מתבוללת לגמרי. בני המשפחה היו רחוקים לגמרי מיהדות. חסר להם רק הצעד הפורמלי של המרה לנצרות. הדבר הזה לא היה להם אומץ לבצע. את בנם שלחו לוותיקן בתקווה שהוא לפחות יעבור לנצרות, והנה מתקבלים ממנו לפתע מכתבים שבהם הוא מודיע על שובו לתורה ומצוות. ולא רק זה, הוא מאושר בכך. ההורים נדהמו מן האסון שנחת עליהם. האב הריץ מכתב ארוך לבנו שבו

17:19 הוא מוכיחו על השיגעון שתקף אותו. בין השאר הצביע האבא לפני הבן על הנזקים החמורים שהוא מייסב בהתנהגותו החדשה לעצמו ולמשפחתו, ועל סכנת הנפשות שבה הוא מעמיד את עצמו. הבן לא נשאר חייב תשובה. בנימוס, אבל בתקיפות דחה את כל טיעוני האבא וציין שאומנם התורה מחייבת אותו בכיבוד אב ואי-- כיבוד אב ואם בכל מצב מוכני שבו ההורים נמצאים, אבל יחד עם זאת אינו חייב לשמוע להם בעניינים המנוגדים לתורה. בסיומו של המכתב מייעץ הבן להוריו למכור את רכושם ולעבור לגור באמסטרדם שבהולנד, שבה התנהלו אז חיים יהודיים תוססים. הוא עצמו, הבן הלומד רפואה, יבוא לשם לאחר שיסיים את לימודיו, שכן איננו מתכוון לחזור לשוודיה המתבוללת והאכולת שנאת הגויים ליהודים. ההורים לא השתכנעו, אבל הבן עשה כפי שכתב. כאשר סיים את לימודיו ומוסמך כרופא, נסע לאמסטרדם, השתקע שם. הוא התחתן עם בתו של אחד מנכבדי העיר, יהודי למדן ועשיר, והתפרסם כרופא טוב וירא שמיים. כעבור שנים עברו גם הוריו לאמסטרדם והתחילו לקיים חיי תורה ומצוות. סטודנט אחר בשם אנטוני יאסינובסקי היה בן למשפחה מתבוללת בוורשה שבפולין. ההורים היו כל כך רחוקים מיהדות עד שלא מלו את בנם. עם זאת, לא היה להם עדיין האומץ להתנצר. תוכניתם הייתה שבנם ישתקע באיטליה לאחר שיסיים את חוק לימודיו במדעי הטבע, ושם הוא יתנצר, ולאחר מכן יעברו גם הם לאיטליה ויתנצרו בעקבותיו. אנטוני הזה היה בין הצעירים שחזרו בתשובה. הוא עשה לעצמו ברית מילה והתחיל לנהל אורח חיים יהודי. במשך זמן רב לא הודיע על כך להוריו עד שסיים את לימודיו. לאחר שקיבל את התואר, הודיע לפתע להורים הנדהמים על כך שהוא נימול ושמו בישראל אברהם. באותו מכתב גם הודיע להם שהוא מתכוון אומנם

19:29 לחזור לפולניה, אבל לא לוורשה, כי אם לקרקוב, שהייתה אז עיר של תורה ויראת שמיים. ההורים היו כמוכי רעם. הם ניסו להניאו מדרכו החדשה, אבל אברהם יאסינובסקי הגשים את תוכניתו. הוא השתקע כיהודי שומר מצוות בקרקוב, שם התקבל כפרופסור באקדמיה של הנסיך רדז'יוויל, ונשא לאישה אחת מבנות המשפחות המיוחסות בעיר. רבי מוישה הרגיש ששליחותו בעיר רומא הסתיימה. את שארית זמנו בעיר זו הוא התכוון לנצל לקניית חפצי חן במגמה להעביר אותם ללונדון ולפתוח שם את מס-- ולפתח שם את מסחרו. בינתיים נודע לרב משה כי לאחר שהאפיפיור שמע על ניצחונו על הקרדינלים, פקד על פרסום ספר שבו יוסבר בהרחבה ובאופן משכנע יתרונה של הנצרות על היהדות, תוך כדי דחיית כל הטיעונים שרב משה העלה בוויכוח עם הקרדינלים. הדבר הזה עורר אצל רב משה את הרעיון שהיהודים יפרסמו כתב הסברה מפורט להוכחת האמת הנצחית שביהדות, ולכן ביטל רב משה את תוכניתו לנסוע ללונדון. במקום זה נסע למנטובה שבאיטליה, שהייתה אז עיר ואם בישראל, ויחד עם גדולי התורה שבעיר הזו הכין את הספר לדפוס. יחד עם זה חיבר גם גדליה משה גורדון מווילנה חוברת הסברה קדושת הוכחות על אמיתותה ונצחיותה של היהדות. גדליה משה היה בעל תואר פרופסור, ובהתאם להצעות שונות שקיבל נשאר לגור בעיר רומא.