פרק 123 : אברהם נכדו של יהודה אריה מחליט לנסות לסייע לנשמת אבי סבו

00:00 אנחנו נמצאים בתוך העלילה של סיפור מאוד מאוד מעניין. שמואל צדוק, חכם גדול בחוכמת התורה, אבל מקל בעניינים של מצוות מעשיות וגם מתנגד מאוד למקובלים ולנסתרים. שני הבנים שלו, אחד מצד אחד משה, שהוא חכם גדול מאוד בתורה, אבל ירד לגמרי מכל העניינים של תורה ומצוות. יושב באחוזה שלו ליד העיר לבוב ולומד תורה וכותב בשבתות וחגים וכן הלאה דברים שונים. ואח שלו יהודה אריה, הבן גם כן של שמואל צדוק, שהוא אדם מאוד חסידי, מאוד אדוק באמונה שלו ביהדות ומחנך ככה גם את הבנים ואת הנכדים שלו. אבל יהודה אריה בגלל הצער העצום שיש לו על זה שאחיו ירד מדרך היהדות, חולה במחלת לב. הרופאים ממליצים לו לעזוב את האזור והוא חוזר לעיר פראג. אנחנו ממשיכים בסיפור. יהודה אריה שכח את מעשי אחיו משה ואת תעתועיו, וכך גם הוטב מצב בריאותו. אבל איש אחד היה בפראג מאוד זקן, שהיה מידידי אביו הגאון שמואל צדוק, כאשר שמע את הנעשה עם משה בן ידידו, התעצב מאוד, וכאשר פגש את יהודה אריה אמר לו בקול בכי: אנוכי הייתי אצל אביך הגאון אשר לא יהיה בין המקילים בהוראה, ואל יפתח פיו ולשונו על בעלי הקבלה, גדולי הדור. והוא היה צוחק עליי ואומר: גם אתה אלימלך בין הרואים את מה שאינו נראה, כי כיחש בתורת הקבלה. ואז בא שכרו, בן רשע ובעל תועבה. כך היה הישיש אלימלך אומר לבן ידידו יהודה אריה, והבט על משפטו של הקדוש ברוך הוא, כי בדבר אשר זדה אביך, בזה נענש, בעונש של קלון ובושה המר ממוות. אביך היה גאון מפורסם, שוקד בתורה ומקל במצוות ולועג מהמהדרים במצוות, והרחיב פיו ולשונו על לומדי תורת הקבלה. ענש

02:43 אותו הקדוש ברוך הוא בבן גדול בתורה ועובר על כל מצוות השם יתברך בשאט נפש. בנוסח הזה היה הישיש אלימלך דובר אל יהודה אריה כל פעם שפגש בו. הוא לא ידע שבנפשו של יהודה אריה, וכאשר בעת ההיא כבר חרשו אוזניו משמוע ועיניו מלראות, אי אפשר היה לדבר אליו שלא יצער את יהודה אריה בדבריו. יהודה אריה מצידו כיבד מאוד את הישיש ידידו של אביו, ולכן היה מבקר אותו לעיתים קרובות מבלי להתחשב עם צערו מנוסח הדיבור האמור הזה. פעם אחת, כאשר הלך יהודה אריה לבקר את ידידו של אביו אלימלך, הלך איתו גם נכדו אברהם משה. כאשר אלימלך דיבר את הנוסח הידוע נזכר אברהם משה על דודו הזקן מוישה, אשר כבר שכחו. וכאשר ראה את העצב השוכן על פני סבו יהודה אריה בגלל דיבוריו של הישיש אלימלך תקף אותו לחץ לב. ביותר הכאיב לו כששמע אודות אבי זקנו, שהיה מקל בהוראה ולועג מהמקובלים ואנשי מעשה, כי הוא ידע שאבי זקנו היה גאון אדיר ומחדש נפלא, והרבה פעמים הסתייע אברהם משה בחידושיו ובביאוריו של סבו בכמה וכמה סוגיות כבדות ובייחוד בסדר נשים. הוא נזכר עכשיו על אותו מאורע שגרם לו מלחמה נפשית עצומה. לרגל לימודם באחת הסוגיות במסכת יבמות, שחבריו לא יכלו לעמוד על בוריים של דברים. אבל הוא אברהם משה, כאשר עיין בחידושי אבי זקנו, הייתה הסוגיה סדורה בפיו והתפלאו מאוד והללו אותו ושמו נתפרסם בין התלמידים. עכשיו שני ימים הוא לא מצא מנוח לנפשו בגלל המלחמה הנפשית הפנימית שהתחוללה בליבו. אם הוא יאמר את האמת שאת הסוגיה למד בחידושי אבי זקנו, הגאון המפורסם שמואל צדוק, או אולי שלא יאמר וגם בלילה לא יכול היה לישון, וכמעט והחליט בדעתו

05:25 לגלות לחברים את הדבר. אבל מחשבה נפלה ברעיונו. הרי קנאת סופרים תרבה חכמה כאשר חבריו חושבים שהוא מעצמו עמד על בוריה של הסוגיה תגדל אז קנאתם והתשוקה ללמוד תעלה. אבל אם הם ידעו שביאור הסוגיה הוא מחידושיו של אחד מאדירי הגאונים בדור שלפניהם, לא יפעל עליהם כלום בעניין התשוקה. אומנם נקודת היושר הפנימית שלו לא נתנה לו מנוח והיה כמבולבל מבלי לדעת מה לעשות. ומכיוון שמסכת סוטה הייתה מונחת לפניו, אמר בליבו כי הוא יפיל גורל, ואפשר שהמאמר הראשון שיראה במסכת יכריע את ספקות, ויתפלל בליבו אל השם שינחהו בדרך האמת. ואז הוא פתח את הגמרא. המאמר הראשון שראה היה בי דינא רבה ליתפרע מאן דלביש גלימא דלאו דיליה. כלומר, בית דין הגדול ייפרע ממי שלובש מלבושים שאינם שלו. אז הוא הבין אברהם משה את פתרון שאלתו שהוא צריך לגלות לתלמידים את הדבר, כי ביאור הסוגיה הוא למד בחידושי אבי זקנו, הגאון שמואל צדוק. בלילה ההוא נדדה שנתו מהצער הגדול חשב לעצמו שכאשר הוא יגלה שביאור הסוגיה לא שלו, כי אם של אחד הגאונים בדור שלפניו יבזו חבריו וכבושת גנב כאשר ייתפס ביד, יתבייש. וכל היום היה כמבולבל, וכמה פעמים התכונן לגלות את הדבר לחבריו, אבל לשונו דבקה לחיכו ולא יכול להוציא אף הגה. אבל בסופו של דבר התגבר על עצמו, סיפר לחבריו את הדבר כאשר הוא וחברו חיים שמואל היה הראשון אשר הוכיחו על אשר כיחד מקור מוצא ביאורה של הסוגיה, וגם שאר חבריו נעצו עיניהם בו בבוז כמתפאר בעושר גנוב, והוא זוכר אשר כשבועיים היה נשבר ונדכא מהמאורע ההוא. ואז ביקורו של אברהם משה אצל הישיש אלימלך ועצבות רוחו ומחזה פניו העגומים של סבו יהודה אריה עשו עליו

08:04 רושם חזק, ובאוזניו צלצלו דברי הישיש אלימלך. אביך היה גאון מפורסם, אבל מקל במצוות ולועג מהמקובלים וענשו הקדוש ברוך הוא בבן מופלג בתורה ומפר מצוות השם. ומכיוון שאברהם משה כבר למד את ספרי תיקוני התשובה, ידע את פרטי העונשים הקשים והמרים למזלזלים במצוות ובפרט יודעי תורה שעונשם עוד יותר קשה. התעמק אברהם משה להתבונן במצבו של אבי זקנו שמואל צדיק בעולם האמת. ואם כי זה יותר משלושים שנה שנפטר ובוודאי כבר נפטר מיסורי גיהינום, אבל מיסורי נע ונד וטלטול אפשר הדבר כי עוד לא נחלץ? וככה הגיע לליבו של אברהם משה מצבו של אבי זקנו בעולם האמת, עד כי שקד על ספרי תיקוני התשובה לחזור עליהם כמה פעמים. הלימוד הזה העציב את רוחו עוד יותר בעוררו את העונשים המיועדים למקילים במצוות ומזלזלים בהם, ובפרט תלמיד חכם ויודעי הספר. וכמאמר המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. כל זה דיכא אותו מאוד וחשב לעצמו שבוודאי שנשמת אבי זקנו סובלת צער רב ממלאכי חבלה וכת ליצים הלועגים ממנה, מחרפים ומגדפים, מגדפים אותה על אשר היא לעגה מהמהדרים במצוות. וכפירושו של אחד מספרי המוסר את המאמר כל המבייש פני חברו סוף הוא מתבייש כי המבייש פני חברו בעולם הזה, הנה סוף בעולם הבא הוא מתבייש מן הכת ליצים של מלאכי חבלה המביישים אותו בכל מיני קלון וחרפה. חודשים מספר התהלך אברהם משה נבוך ועגום וחשב על גורלו של אבי זקנו בעולם האמת. בליבו התעוררה תשוקה גדולה לעשות דבר מה לזכותה של נשמת אבי זקנו ותיקונה, אבל הוא לא ידע איך, במה הוא יוכל לתקן את נשמת אבי זקנו ולהצילה מכור העינוי. ואז הוא החליט שהוא יפנה אל מורו ורבו הגאון רבי אליהו בעל

10:35 שם, לשאול בעצתו וכל אשר יאמר לו יקיים. ולכן באחד הימים פנה אברהם משה אל מורו ורבו רבי אליהו בעל שם, וסיפר לו את דבר שאלתו במה יוכל להציל את נשמת אבי זקנו מכור העינוי ולתקנה. אמר לו רבי אליהו בעל שם על אודות תיקונה של נשמת אבי זקנו הוא ישלח שלושה מתלמידיו עם סדר ייחודים וכוונות על קברו בלבוב, אבל עליו, על אברהם משה לדאוג אודות דודו הזקן משה אחי סבו לעוררו כי ישוב אל קיום המצוות בתשובה גמורה. סידר רבי אליהו בעל שם סדר עבודה לאברהם משה לעורר, לעורר את דודו בתשובה ומסר על ידו כוונות וייחודים, וציווה עליו שלא יאכל ולא ישתה מכל אוכל ומשקה השייך לאחי זקנו ומכל הנמצא בביתו אפילו מים פשוטים לא ישתה. יכול הוא רק לרחוץ ידיו ופניו מהמים אשר בבית. את סדר תיקון חצות בכל ימות השבוע ותפילת מנחה וערבית בימי החול יסדר ויתפלל בביתו של אחי זקנו מוישה, וביום השבת יהיה ביישוב הקרוב כתחום מאחוזת אחי זקנו. וגם רבי אליהו בעל שם נתן לאברהם משה מזוזה ואמר לו שביום השני לבואו לבית אחי זקנו אחרי תפילת שחרית, יקבע את המזוזה בלי ברכה בפתח הראשון. הוא גם לא יגלה לאחי זקנו שהוא נכד של אחיו. גם כאשר יצליח השם יתברך את דרכו לעוררו בתשובה. ואברהם משה יצא לדרכו. כאשר ראה מוישה בא לאחוזה את האורח הבא, קם ממושבו, ברך אותו בברכת שלום, הגיש לו כיסא לשבת. ישב אברהם משה והסתכל בדודו, אחי זקנו, ותמה עליו. כי אף שכבר בא בגבורות כבן שמונים ושש שנים ובכל זאת מראה הוא כבן שישים, חסון כאלון בעל כתפיים רחבות, מגולח זקן. שערותיו ושפמו ומלבושו עשויים כמנהג

13:16 הגויים ורוחו טובה עליו ולרגליו רובץ כלב גדול כמנהג גויי הארץ. כאשר ראה אברהם משה שדודו זקנו לומד מסכת סנהדרין, התחיל לדבר איתו באותה סוגיה ושמח עליו משה שמחה גדולה, וגם אברהם משה התענג לשמוע את דברי דודו הזקן, כי בהיגיון דיבר ובקיאותו מפליאה. אמנם מראה פניו העבים והגסים משומן חזיר, עיניו האדומות והבוערות משתיית יין, זקנו המגולח, שערותיו הארוכות, שפמו העשוי, לבושו כגוי ויושב בגילוי ראש, העציבו מאוד את רוחו של אברהם משה ומבלי שיכול היה להתאפק אמר לדודו זקנו, "האם אפשר ללמוד תורת השם יתברך בגילוי ראש?" "ולמה אי אפשר?" ענה הדוד. "הדבר מחוספס ביותר." "איזו חציפות יש בזה?" שאל הדוד. "חציפות כלפי שמיא," ענה אברהם משה. "כל עניין כיסוי הראש" אמר הדוד, "הוא להראות כי אימתא דמריי עליו. כלומר יראת שמיים יש לו. אבל מי שאין לו מארי, מי שאין לו אמונה בקדוש ברוך הוא, אינו יכול להראות כי אימתא דמריי עליו." "רק לכבודך," אמר מוישה, "אלבש מצנפת." וקם מוישה ולקח את כובעו ולבש אותו. לשם מה הדברים האלה? נשאר אברהם משה יושב נדהם כמוכה רעם, עיניו טרוטות, פיו פתוח, כולו רועד מבלי יכולת להוציא אף הגה. כאשר חזר מוישה וישב לו על מושבו, שבה רוחו של אברהם משה אליו ואמר, "לשם מה דברים כאלה צריכים לעשות קריעה?" "לא, טעות היא בידך," ענה מוישה, "השומע מי שמבטא את שם השם באותיותיו צריך לקרוע. אבל השומע מי שאומר שאינו מאמין בה' אין השומע צריך לקרוע בגדיו." המשיך מוישה והרחיב את דיבורו ולשונו בכפירה גמורה במציאות הבורא ובכפירה גמורה בתורה ומן השמיים, ובכל שלושה עשר העיקרים שמנה הרמב"ם, ואמר לאברהם משה שהוא אוהב את התורה אהבת נפש ומחבב ומוקיר

15:57 את לומדיה במאוד, ודבר לא יכבד עליו מלעשותם-- מלעשותו לטובתם של תלמידי חכמים. אבל בה' ובמצוותיו אינו מודה. אחרי שיחה ארוכה ובהגיע הזמן תפילת המנחה הגיש משה צרור כסף לאורח בתור מתנה. אמר לו אברהם משה שיש לו את הדרוש לו ואין לו צורך בתמיכה, רק חפצו היה להתעכב בביתו איזה זמן. אמר משה ששמח הוא מאוד על זה. נתן לו חדר מיוחד, מיטה, כיסא, שולחן, אבל לאכול אמר אינני יכול לתת לך כי כל הכלים כאן הם טריפה. אמר לו אברהם משה שיש לו מה לאכול, רק אכסניה דרושה לו. ציווה משה לסדר את אחד החדרים הגדולים בשביל האורח ולהציב שם מיטה, שולחן ומנורה, קערה וכד מים. ליווה את האורח לחדרו וילך וישב ללמוד כאשר בא תחילה.