פרק 113 : הנסיך פרנדיננד נעשה מעריץ היהודים, יהודים מצילים את אחיו מפשיטת רגל

00:01 המהר"ל בפגישתו עם הנסיך פרדיננד, הבן של פרדיננד המלך, מספר לו על החוכמות השונות שהתורה מלמדת את האדם. כל החוכמות הללו ונוסף עליהן משאר החוכמות רפואה ועוד חוכמות ישנן בתוך חוכמת התורה. התורה היא כליל המדעים ועטרת תפארתם. מהם מפורשים בסדר מסודר, מהם אמורים בתורה רק ברמז ובאים במסורת איש מפי איש. בגדולי חכמי ישראל בכל דור ודור ראשי החכמים כותבים את הביאורים שלהם בספרים כדי להסביר את דברי התורה וחוכמתה, וזאת לפי המהות של הכישרונות של אנשי דורם, ומזרזים את העם לקניין של מידות טובות. ויש לנו גם ספר מיוחד מפתגמי החכמים בכל דור ביחס להנהגת האדם בינו לבין בוראו, וביחס להנהגת האדם בינו לבין חבריו כנראה מדובר על פרקי אבות. אמר הנסיך למהר"ל לפי מה שסיפרת לי על תולדות ימי ישראל, הרי מיום שהבורא כרת את הברית עם אברהם אבינו במשך שישה דורות עד מתן תורה על ידי משה רבנו עברו ארבע מאות ושלושים שנה, רובם ימים של עוני וגלות. ומהזמן שיהושע היורש של משה הביא את עם ישראל לתוך ארץ כנען עד לגלות של בבל עברו שמונה מאות ותשעים שנה, וגם אז היו מלחמות שונות. ומהגלות הראשונה ועד השנייה עברו בערך חמש מאות שנה, ועכשיו יותר מאלף וארבע מאות ושמונים ושבע שנים שעם ישראל עזב את ארצו ונודד בגולה במדינות שונות תחת עולם הקשה של מתנגדי הדת היהודית. איך זה שעם ישראל לא שכח את תורתו? אמר לו מהר"ל אבינו הראשון אברהם אבינו, שמסר נפשו לפרסום אל אחד שהוא בורא העולם ומנהיג את העולם, וזאת כנגד דעתו של נמרוד הכופר באלוקים. המסירות נפש של אברהם אבינו הנחילה לנו לכל עם ישראל את אומץ

03:00 הלב ואת תוקף הדעת להאמין באמונה שלמה באותו אל יחיד המשגיח על כל החי אשר על פני האדמה ובשמיים, מחיה את כולם, מנהיג את כולם. וגם אברהם אבינו הנחיל לכולנו את מסירות הנפש על קדושת השם יתברך. הירושה הזאת, הקדושה, תוקף הדעת, אומץ הלב. מבלי להתחשב עם מישהו הבא עלינו להפריענו מאמונתנו ודתנו. בין אם הוא חכם, בין אם הוא מלך תקיף או שר תקיף הבא עלינו בכוח. אנחנו היהודים מתאמצים לעמוד חזק על עמדנו ומוסרים את בשרנו בעד טובת נשמתנו. היסוד המוסד של עם ישראל זה הישיבה. הישיבה שהיא בית לימוד לצעירים היא אם כל חי בישראל. אבותינו אברהם, יצחק ויעקב החזיקו ישיבות ללמד דעת ולפרסם את הבורא. כאשר ירד יעקב אבינו למצרים, שלח לפניו את בנו יהודה להכין לו שם גם בית לימוד. בכל דור ודור, מבלי להתחשב עם מצבם הכלכלי, השתדלו היהודים לשמור את אותה תקנה שנחקקה באלף שש מאות-- לפני אלף שש מאות וחמישים שנה. התקנה של רבי יהושע בן גמלא שמופיעה בבבא בתרא כ"א עמוד א'. זאת הערה של הרבי שליט"א, שבכל עדה, בכל קיבוץ ויישוב יהודי יהיה חדר של לימוד תורה עם מורה מומחה לילדים מבני חמש ומעלה, בנוסף על כך ישיבות בשביל בחורים ואברכים. אותם החיידרים, תלמודי התורה ואותן הישיבות הם הנה שהגנו, הגנו על האמונה ועל הדת היהודית. והן מעמידות אנשים בעלי מדע ויושר, לומדי תורה ושומרי מצוות במסירות נפש. כל זה מספר מהר"ל לנסיך פרדיננד. כאשר עברו מתאריך ההתערבות שבין שני הנסיכים שישה חודשים שאותם הקציבו לעצמם, הזמין אליו פרדיננד את יוחנן, הארכידוקס של מורביה. הוא הזמין גם את הבישוף וגם את אחיו מקסימיליאן. בנוכחות כולם הציע פרדיננד את הפתרון

05:59 לבעיה שבגללה התערבו. כל הנוכחים היו מוקסמים. הפיתרון היה מלא בחוכמה ומדע. אבל אמר להם פרדיננד, "אל תחשבו שזה נובע מחוכמתי ודיעותיי. הפיתרון הזה הוגש לי על ידי אדם שעם כל רצוני הטוב לא אוכל לגלות את זהותו, מכיוון שהוא דרש ממני בתוקף שלא אעשה זאת". עברה תקופה קצרה. המלך הזמין אספה של יועצים ושל הנסיכים, שני בניו, הנסיכים פרדיננד ומקסימיליאן. על סדר היום עמדה השאלה כיצד למלא את הקופה הריקה של אוצר המלוכה. שאלה נוספת שעמדה על סדר היום הייתה דרישתם של הכמרים לגרש את כל היהודים מן המדינה. שני הנסיכים, פרדיננד ומקסימיליאן היו אחים אמנם, אבל הם לא רחשו חיבה איש לרעהו. הם גם היו שונים באופיים ובהרגליהם. אף אחד מהם לא באמת ידע על מתרחש אצל אחיו, ולפעמים נהיה לאחד צוררים כנגד השני. עכשיו, כאשר הזדמנו יחד בארמונו המלכותי של אביהם, קיימו בכל זאת שיחה משותפת ביניהם בעניינים שונים. ואז שאל איש את רעהו למצב אחוזותיו. מקסימיליאן התלונן באוזני פרדיננד שאחוזותיו אינן מכניסות לו כלום. לא רק זה, הוא גם צריך להוסיף עליהן מכספו שלו הפרטי, והוא גילה לאחיו שלאמיתו של דבר הוא בעל חוב גדול ושאל את אחיו פרדיננד "מה מצב העסקים אצלך?" פרדיננד, פרדיננד אמר לאחיו שאין לו על מה להתלונן, שכן אחוזותיו מכניסות לו רווחים גדולים. מקסימיליאן השתומם. "איך ייתכן הדבר? הרי האחוזות שלי הן גדולות יותר ופוריות יותר משלך. איך זה שהן מביאות הפסדים והאחוזות שלך מביאות רווחים?" אומר פרדיננד, "האמת היא אני לא מסוגל להסביר לך את העניין. אולי יכול להסביר לך זאת מנהל אחוזתי." "מיהו מנהל אחוזותיך עושה הנפלאות?" שאל מקסימיליאן. אמר לו פרדיננד: "הוא יהודי זקן המנהל את האחוזות זה

08:33 כחמישים שנה. האמת היא, ירשתי אותו יחד עם האחוזות עצמן." מקסימיליאן הסתכל על אחיו בפליאה ואמר לו: "לא הייתי מסוגל לתאר, לתאר לעצמי שיהודי מנהל את אחוזותיך. המנהל של האחוזות שלי הוא גרמני משכיל ואביר כהלכה." ופרדיננד חייך אל אחיו ואמר: "נו, עכשיו אני רואה באופן מוחשי יותר את ההבדל בין המנהל שלי לבין המנהל שלך. ההבדל הוא כנראה גם בזה שזה יהודי וזה גרמני." בתוך כדי השיחה הזאת התחיל המלך פרדיננד הראשון לדרוש משני בניו, ממקסימיליאן קודם כל, שיכניס לקופת המלוכה את הסכום שלווה ממנה. ואז בירור קצר גילה למלך שהנסיך מקסימיליאן שקוע בחובות ובכלל לא מסוגל לעמוד בתשלומים. המלך פרדיננד לא היה מסוגל להבין. "מה קרה לאחוזותיך העשירות? האם פירוש הדבר שאתה בזבזן במידה כזו שאין בהן די לצרכיך?" המלך פרדיננד הראשון היה בטבעו אדם שקול ומחושב. דרכו בדרך כלל הייתה לברר עניין עד הסוף, לכן הוא לא הרפה מבנו מקסימיליאן ודרש הסברים ברורים לגורמי מצבו המוזר כאשר אחוזותיו אינן מספקות כיסוי להוצאותיו. כאשר המלך הרגיש שהוא לא מקבל הסבר המניח את דעתו, שיגר מאנשי אמונו כדי שיבררו היטב מה קורה באחוזותיו של אותו מקסימיליאן, הבן שלו, מה פשר מצבן המוזר. אנשי אמונו של המלך ערכו חקירה מקיפה והגיעו למסקנה שהמנהל הגרמני של האחוזות של מקסימיליאן פשוט מועל בכספים. הוא זה שרימה את הנסיך ולקח לעצמו כספים מקופתו. המלך פקד לאסור את המנהל הרמאי, אבל הדבר לא הספיק כדי להושיע את הנסיך מקסימיליאן ולהוציא אותו מסבך חובותיו. מקסימיליאן שפך את מר ליבו על מצבו לפני אחיו פרדיננד. אמר לו פרדיננד: "אכתוף[?] שיחה עם המנהל שלי. אני משער שבחכמתו ובידיעותיו ימצא דרך להכניס סדר בענייניך הכספיים." הפעם לא

11:12 הגיב מקסימיליאן בזלזול על היהודים, כי מודה לאחיו על נכונותו לעזור לו בכך שיכניס את המנהל שלו בעובי הקורה. כאשר הנסיך פרדיננד שוחח על הנושא עם משה יצחק, הבטיח לו משה יצחק לעיין היטב באפשרויות לחלץ את אחיו מהסבך. ואכן כעבור זמן קצר גיבש משה יצחק תוכנית להצלת הנסיך מקסימיליאן מפשיטת רגל. עם זאת, הוא עדיין לא גילה את תוכניתו לאיש עד שהוא השתכנע לגמרי שהתוכנית היא בת ביצוע על כל פרטיה. לכן, לאחר שמשה יצחק למד להכיר מקרוב יותר את אחוזותיו הגירעוניות של מקסימיליאן, הוא שקל את מצבן בשכלו החריף ולאור ניסיונו הרב הגיע למסקנה שבעצם ניתן בקלות יחסית להכניס סדר בניהול האחוזות כך שבמקום הפסד הן תביאנה רווח. אבל תחילה צריכה להיקבע הנהלה חדשה. למשה יצחק היו מועמדים שלדעתו היו מוכשרים לקבל על עצמם את ניהול האחוזות. אלה היו שלושה מיהודי פראג, יהודים מפורסמים. האחד רבי מרדכי מייזל, השני רבי מרדכי צמח והשלישי רבי אלחנן ברנדייס. שלושת אלה היו אנשים עשירים ואנשי עסקים ידועים. משה יצחק החליט להמליץ בפני הנסיך מקסימיליאן למסור את ניהול אחוזותיו לשלושה יהודים אלה. בקשר לזה הייתה לו למשה יצחק תוכנית מדויקת המבוססת על מספרים של סכומי ההכנסות שהאחוזות עשויות להביא. לפי התוכנית הזו היה על שלושת היהודים העשירים לקבל על עצמם את סילוק חובותיו של הנסיך במועדים קבועים מראש, כאשר תוך כדי המשך ניהול האחוזות על ידם באופן סדיר ומתוכנן, תוכל האחוזות להביא את הרווחים המתאימים גם להם וגם לנסיך לסיפוק כל צרכיו. לפני שהלך להציע תוכנית הבראה זו לנסיך מקסימיליאן, החליט משה יצחק לברר תחילה אצל שלושת היהודים אם הם רוצים להיכנס לעסקה המוצעת בתנאים אלה. שלושתם חקרו, בדקו את ההצעה לפרטיה

13:59 ואת הנתונים המספריים שעליהם היא התבססה, והגיעו למסקנה שהתוכנית כדאית גם להם וגם לנסיך מקסימיליאן. וכיוון שכן, הביעו הסכמתם להצעה. עכשיו הגיע משה יצחק אל הנסיך פרדיננד, אחיו של מקסימיליאן. פירט בפניו את תוכנית ההבראה למשקו של אחיו מבלי שיזדקק לחסדיו של מישהו. הנסיך פרדיננד הפגיש אותו זמן תוך זמן קצר את מקסימיליאן אחיו עם משה יצחק, ולאחר שמקסימיליאן האזין בפירוט לתוכנית, הביע את שביעות רצונו ואת הסכמתו. כעבור ימים מספר שלושת היהודים ר' צמח, מרדכי מייזל ואלחנן ברנדייס התייצבו בפני מקסימיליאן. העסקה נחתמה לקורת רוחו הרבה של מקסימיליאן, והוא מיהר בשמחה רבה אל אביו המלך ובישר לו על ישועתו מחובותיו. ובינתיים מגיע אל המלך ראש הכנסייה בממלכה ומודיע לו בתקיפות, לא מועטה, כי הגיע הזמן שהמלך יסלק לכנסייה את החוב שהצטבר על חשבון תשלומי המגיעים לכנסייה כמס מאמינים שחלק ממנו נשלח אל האפיפיור ברומא. וכיוון שעבר זמן ממועד התשלום, דרש שהמלך ישלם בנוסף לקרן גם את הריבית שהצטברה במשך הזמן. המלך פרדיננד הראשון חש עצמו נפגע גם מהדרישה וגם מצורת הצגתה. אמנם המלך שמר על קור רוחו והשיב בקול רגוע כי החוב ישולם עד הפרוטה האחרונה. אמנם ברגע זה ריקה הקופה הממלכתית, ולכן הוא מציע שחלק שמגיע לאפיפיור תלווה הכנסייה מקופתה היא. ראש הכנסייה אמר שגם קופת הכנסייה ריקה וכי איך יכול להיות אחרת. המשיך לטעון. הרי האוכלוסייה הנוצרית במדינה הזו דלה כולה. כל העושר נלקח על ידי יהודים. ראש הכנסייה המשיך בהסתה נגד היהודים המוצצים את דם הנוצרים ומרוששים אותם. המלך אמר לראש הכנסייה הדבר תמוה מאוד. רק אתמול עברתי על רשימת משלמי המסים והתברר לי שתשעים אחוז מהם הם יהודים, ומצד שני הרי כל אנשי הכנסייה למיניהם פטורים

16:41 ממש. שיחה הזאת עם ראש הכנסייה עוררה בלב המלך הרהורים על העם היהודי, ודווקא לאור הסיפור ששמע מבנו מקסימיליאן על היהודים המוכנים לחלצו ממצוקתו, המלך הסיק מסקנה שבניגוד לדברי ראש הכנסייה, היהודים מביאים רק תועלת ורווחה כלכלית. כאשר שלושת היהודים הביאו למקסימיליאן את כל הכסף מראש, ונחתם חוזה החכירה לחמש עשרה שנים, הציע הנסיך מקסימיליאן סכום גדול כדמי תיווך למוישה יצחק, המנהל היהודי של אחוזות אחיו, הנסיך פרדיננד, שהודות ליוזמתו, תוכניתו ומהמצב בוצעה העסקה. אבל מוישה יצחק דחה את הצעתו, סירב לקחת כל תמורה ואמר לו עשיתי זאת לא למטרה עסקית, אם אך ורק כביטוי לידידותי עם אחיך ואיתך. הנסיך מקסימיליאן חש הערכה עמוקה כלפי מוישה יצחק. סיפר על השיחה הזאת לאביו המלך, והדבר השאיר על המלך רושם רב. מקסימיליאן הציע לבטא את רגשי הערכתו למוישה יצחק בארגון מסיבה חגיגית לכבודו בטירתו, בהשתתפות אורחים רמי מעלה. אבל מוישה יצחק דחה את ההצעה. הוא אמר למקסימיליאן אנחנו היהודים מוקפים אויבים רבים המקנאים בנו על הישגינו וכל גילויי כבוד או תודה כלפיי רק יגבירו את שנאתם, ולכן מוטב שהדבר יישאר בינינו. שכרי גדול בעצם הערכתך וידידותך. כך עברו שנים. היהודים שניהלו את אחוזות הנסיך הכניסו לו את תשלומי השנתיים. גם הם הרוויחו יפה מן האחוזות. כעבור זמן מה התכנסה שוב מועצת המלוכה לאחת מאספותיה. בישיבה הזאת נכחו כרגיל גם שני הנסיכים פרדיננד ומקסימיליאן. הקרדינל הנוצרי העלה על סדר היום את בעיית היהודים. הוא שפך אש וגפרית על היהודים, על הנזק שהם מביאים למדינה. בעצם הדיבור שלו לא היה כל חידוש, משום שכך נהג בכל התכנסות, אלא שהפעם משום מה הגביר את עוצמת ההרס וההסתה, כשבסיכומם של דברים העלה הפעם דרישה מפורשת לגרש את

19:22 היהודים מן הארץ. עד מתי נסבול משונאי דתנו ושונאי ארצנו? הבה ונגרש אותם ונחרים את רכושם, וכך נתרום לזיכוך נפשותיהם החוטאות מצד אחד, ולרווחת הקופות הדלות של הממשלה והכנסייה. מצד שני. הנסיכים פרדיננד ומקסימיליאן הגיבו בדברי סנגוריה ודיברו על התועלת הרבה שהיהודים מביאים למדינה ולמשק. הם הביעו את דעתם כי אדרבה, צריך לתת ליהודים הנחות שבסופו של דבר ישתלמו למדינה. גם המלך בכבודו ובעצמו, פרדיננד הראשון, השמיע דברי שבח על חריצותם, דייקנות ונאמנותם של היהודים, על כך שהם משלמים באופן סדיר לאוצר הממלכה, ועל כך שכל מה שהם עושים גם כסוחרים גם כבעלי מלאכה הם עושים בצורה הטובה והיסודית ביותר ובשיא של הצלחה. ואמר שהאחוזות שהם חוכרים מנוהלות באופן הטוב ביותר. אף אחד לא מסוגל להתחרות איתם בכך. אם אנחנו נגרש את היהודים מארצנו, נביא נזק למדינה. למה שנגרום לעצמנו נזק במו ידינו? המלך פרדיננד הראשון המשיך בדבריו הנלהבים על היהודים ועל הברכה שהם מביאים לארץ. הדברים האלה עודדו את מקסימיליאן, אשר סיפר לנאספים את הסיפור על ניסיונו עם שלושת היהודים מזל, צמח וברנדייס, שהם מנהלים את אחוזותיו. הוא תיאר את מצב אחוזותיו בניהולו של אותו לא יהודי, דבר שהביא אותו לידי פי פחת, ולעומת זאת את מצבן כיום, שהן מביאות לו רווחים גדולים, ובנוסף לכך שכל חובותיו סולקו. היהודים הללו הראו פשוט נפלאות, אמר. הם בנו בשטחים האלה טחנות קמח חדשות, בתי אירוח, שורה של מפעלים שהביאו ברכה לא רק לי ולהם, כי אם גם לכל הסביבה. למאות אנשים יש פרנסה מהמפעלים האלה. כל הסביבה שוקקת חיים בזכותם. אם חלילה וחס יגורשו היהודים מארצנו, אצטרכו למסור את ניהול אחוזות לגרמני או למישהו אחר שירמה אותי וירושש אותי ויחזירו את

21:44 השממה על הסביבה כולה, אמר מקסימיליאן בלהט. יחד עם זאת, לעומת הטיעונים האלה גברו קולות השנאה וההרס. שונאי ישראל, שהיו הרוב בין הנוכחים, הרבו בדברי השטן נגד היהודים, וברעש גדול תיארו את הטובה העצומה שתצמח לכולם עם גירוש היהודים והחרמת כל רכושם לטובת הממשלה והכנסייה, שקופותיהן תתמלאנה בכך. גם הובעה שם דעה שכאשר תתקבל החלטת הגירוש, היא צריכה להתבצע מייד, ללא כל דיחוי. אחרת, אמרו, יוכלו היהודים להפוך את רכושם לזהב וליהלומים ולקחת אותו איתם. רק אם הגזרה תיפול עליהם כרעם ביום בהיר תופק התועלת המלאה ממנה. הדברים הללו הרתיחו את המלך פרדיננד והביאו אותו לידי זעם נורא. לא אוכל להסכים להצעה הנוראה הזו, קרא המלך.