פרק 112 : הנסיך פרדיננד ומהר"ל

00:01 בהמשך סיפורנו על תולדות חייו של מהר"ל מפראג, שהוא בעצם, אה, חוליה מרכזית ביותר בשלשלת המשפחה, שבסופו של דבר נולד ממנה רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד. בתולדות חייו של מהר"ל יש את הקשר עם המלך פרדיננד. פרדיננד הראשון היה קתולי אדוק, אבל הדבר לא הפריע לידידותו עם שמואל רייך, חותנו של מהר"ל. הוא היה גם ידידותי כלפי יהודים אחרים. אמנם הגיע הזמן ומוחו של המלך החל להיות מורעל בשנאה ליהודים. בשנת תט"ז, כלומר, כלומר באלף שש מאות חמישים ושש, התחילו הקתולים ברומא לפי פקודת האפיפיור לשרוף בפומבי את התלמוד וספרי קודש אחרים. האינקוויזיציה הריעה בקול. רוחה של האינקוויזיציה התחילה להתפשט מרומא על פני העולם הקתולי הרחב, וכך הגיעה רוח האינקוויזיציה אל חצרו של פרדיננד בפראג. קתולים פנאטיים פתחו במסע שיסוי נגד היהודים, ופרדיננד המלך הפקיר עצמו להשפעת הדברים. בשנת תי"ז, כלומר שנה אחרי זה, הזמין אליו המלך את מנהיגי יהדות פראג והודיע להם כי לקראת השנה הבאה לא יחדש את כתב החסות שיש להם בממלכה, ולפיכך יהיה על כל היהודים לעזוב את בוהמיה, מורביה ושלזיה, הארצות שהיו נתונות לשלטונו. שמואל רייך, שמזימת שונאי ישראל נודעה לו מראש, סבר בהתחלה לשחד כמה מאנשי החצר. הוא ידע היטב אילו מן הטיפוסים ניתנים לשיחוד, והיה מוכן לתת את כל רכושו כדי להציל את היהודים מגרוש. שמואל רייך התייעץ בעניין הזה עם חתנו מהר"ל. מהר"ל התנגד לשיטה וסבר שזה יהיה מסוכן ליהודים להשיג את זכויותיהם באמצעות שיחוד אויביהם. באותו זמן הזדמן הנסיך פרדיננד, בנו של המלך, שהיה הארכידוקס של בוהמיה, לביקור אצל הארכידוקס יוהן ממורביה. שניהם, גם הנסיך פרדיננד וגם הארכידוקס יוהן ממורביה היו שוחרי אסטרונומיה ומתמטיקה, ותוך כדי שיחה הגיעו לדיון בבעיה

03:04 מתמטית חשובה שאותה התאמצו לפתור ללא הצלחה. גם מלומדים אחרים שהתבקשו להציע פתרון לבעיה המתמטית לא הצליחו בכך. שני הארכידוקסים התערבו ביניהם שמי שיצליח לפתור את הבעיה יהיה אדונו הרוחני של חברו וחברו יהיה לו עבד מוסרי. הם קבעו לעצמם מועד של חצי שנה. כאשר חזר הנסיך פרדיננד לארמונו בפראג, אסף את גדולי המלומדים שבסביבתו והראה להם את הבעיה המתמטית הסבוכה. אמנם לצערו הרב הוא לא הצליח אף אחד מהם למצוא פתרון לבעיה, וכך עברו חודש וחודשיים, שלושה חודשים וארבעה ועד חמישה חודשים. בידו של הנסיך פרדיננד עדיין אין פתרון לבעיה המתמטית. לנסיך פרדיננד היו בנוסף לאחוזותיו גם אחוזות שקיבל בירושה מארכידוקס מסוים שהיה חשוך בנים ועשה את הנסיך פרדיננד כיורשו. אחוזות אלה כללו מבצרים, עיירות, כפרים, טחנות קמח, בתי אריגה, בתי מרזח ועוד. המנהל של כל האחוזות האלה היה יהודי מפראג. שמו משה יצחק סובל. משה יצחק סובל היה חשוב מאוד בעיני בעליו הקודמים של האחוזות, ומאוחר יותר גם בעיני יורשו, הנסיך פרדיננד. כמו שאמרנו, בנו של המלך פרדיננד הראשון. לאחר ההתערבות עם הארכידוקס ממורביה, הזדמן לנסיך פרדיננד לבקר באחוזותיו, ותוך כדי כך נפגש כמובן עם משה יצחק, המנהל היהודי. משה יצחק הרגיש שהנסיך מודאג ממשהו, והוא רצה לדעת את סיבת דאגת הנסיך. הנסיך גילה לו את כל המעיק על ליבו בעניין הבעיה המתמטית הסבוכה. משה יצחק אמר לנסיך אני מבין שפנית אל מלומדים שונים, אבל לא אל מלומדים יהודים. הנסיך פרץ בצחוק. "יהודים? מה יודעים יהודים בעניינים כאלה?" אמר בנימה של לעג. "יהודים יכולים להתענות ולהתאבל על חורבן בית המקדש, לצפות לגאולה בדרך ניסית. ממתי הם יודעים משהו בענייני מדע?" משה יצחק, שהכיר את הנסיך היטב עוד מנערותו,

06:00 אמר לו: "יש לך הנחות כוזבות בקשר ליהודים. ההאשמה לזה היא במחנך שלך שהיה שונא ישראל והוא סיפר לך על היהודים סיפורי בדים וכזבים. ודאי שאנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. אנחנו עורכים תיקון חצות, אנחנו מאמינים כי גאולתנו תבוא בקרוב בעזרת השם. אין לזה שום קשר לעובדה שיש בינינו מלומדים רבים ומשכילים גדולים. אם אתה רוצה להיפגש עם מלומד גדול באמת, אתה צריך להכיר את אישיות רבה של פראג. אין חוכמה בעולם שבו אין לו ידע". הנסיך אמר למשה יצחק: "אם אתה משוכנע שרבה של פראג מסוגל לפתור בשבילי את הבעיה המתמטית, הבא אותו אליי", אמר הנסיך. "אך מבקש אני ממך כי הדבר ייעשה בשתיקה, כך שאיש לא ידע מזה. זאת תהיה בושה בשבילי אם ייוודע שנזקקתי לעזרתם של בני עם שפל ובור לצורך פתרון בעיה מדעית". את הדברים האלה השמיע הנסיך בשלווה ואפילו בנימה ידידותית, מבלי שהרגיש שהוא פוגע בבן שיחו היהודי. מובן שמשה יצחק נעלב עד עומק נשמתו ולא נשאר חייב תשובה לנסיך. "אדוני", אמר, "לו לא ידעתי כי הנך אדם ישר ונבון ובעל לב טוב ומידות טובות, הייתי מגיע למסקנה שאתה חורץ דינם של בני אדם מבלי להכירם, ללא כל שמץ של היגיון, בלי שום הוכחות. דבר כזה גרוע שבעתיים כשמדובר לא באנשים יחידים, כי אם בעם שלם. איך אתה מסוגל להביע דעה על יהודים בשעה שאתה לא מכיר אותם? אתה לא יודע שום דבר על חייהם ועל תורתם. מדבר מתוך גרונך שנאה של הכמרים וחבריהם לשנאת ישראל, שנאה שאין לה כל בסיס מלבד קנאה פשוטה, וזאת משום שהפחות בישראל יודע יותר טוב מטובי כמרך. משה יצחק סובל התחיל להסביר לנסיך שהוא הולך שולל אחרי הכמרים

08:28 שלא יכולים לסלוח ליהודים על שהם שומרים אמונים לתורתם והם עומדים ברמה שכלית ומוסרית גבוהה הרבה יותר מהם. המשיך משה יצחק לומר, ומדוע תראה ביהודים עם שפל בשעה שהם מוכנים לעסוק בכל עבודת פרך כדי להשתכר את פת לחמם? ומדוע תסתכל עליהם כעל בורים בשעה שהם מקדישים זמנם לתורה ועבודת השם? מי כמו היהודים אוהב המעלה והעבודה מצד אחד, ומי מבלה כמוהם את שבתותיו וחגיו בצורה רוחנית נעלית כזו. הנסיך פרדיננד התפרץ בטענות כלפי היהודים. היהודים הם אנשי בצע, הם אוהבים כסף, כולם עשירים מאוד. משה יצחק הסביר לנסיך שבין היהודים נמצאים עניים יותר מאשר בקרב עם אחר. ההבדל הוא שהיהודי העני ביותר חי בחשבון. הוא לא מבזבז את מה שיש לו. הוא חוסך ליום מחר ולכן הוא לא גווע מרעב. מה גם שיש תמיד יהודים שעוזרים לאחיהם, ולעומתם הגויים מבזבזים את כל כספם לשכרות והוללות ותמיד מחפשים עוד כסף. בהזדמנות הזו אמר משה יצחק את עמדתו כנגד העובדה התמוהה שיהודים בעלי מלאכה ומסחר זעיר חייבים לעמול קשה לפרנסתם ומתחייבים בתשלום מיסים גבוהים יותר. ואמר משה יצחק לנסיך, ההנחות המוטעות שלך על היהודים אין להן כל בסיס. דמעות נראו בעיניו של משה יצחק. הנסיך הרכין את ראשו. הוא היה מזועזע מכל אשר שמע. משה יצחק ניצל את הדממה והמשיך לומר, שים לב אדוני הנסיך לגודל הטרגדיה שלנו. לא די בכך שהוגלנו מארצנו ונגזר עלינו עתה לנדוד שוב ממדינה למדינה, בכל מקום ומקום עלינו להקריב את כל כוחנו עבור אחרים, למלא את אוצרות נוכרים ובכל עת גוזלים מאיתנו את שארית רכושנו, מגרשים אותנו כאילו היינו פושעים. עכשיו אנחנו עומדים לפני הגזרה לעזוב את בוהמיה, מורביה ושלזיה, מקומות בהם

10:56 חיינו מאות שנים, העשרנו את יושביהם. עם זאת, אין אנו מתלוננים כלפי אלו שגוזרים עלינו גזרות אלה. אנו מתלוננים על עצמנו, על העונש הקשה שאבינו שבשמיים מעניש אותנו בגלל שאנחנו לא שמים לב לשוב אל השם באמת ובתמים. זאת כפי שהעיד בנו נביאנו הראשון משה רבנו, ואחריו כל הנביאים בשם השם יתברך. המשיך משה יצחק ואמר, האמן לי אדוני, לא אני ולא שאר אחיי דואגים לפרוסת לחמנו. חכמי התלמוד אמרו מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. אותה פרוסת לחם זעומה שאנו אוכלים ממדינה זו בחסדי השם יתברך, נאכל גם במדינה אחרת. אבל למה מגרשים עם חרוץ? הרי הלב מתפלץ על עיוות הדין באופן גס ואכזרי כזה. הנסיך ישב נדהם. לאחר זמן מה אמר, זה כשלושים שנה שאני מכיר אותך ומעולם לא שמעתי ממך ביטויים חריפים כאלה. אמר לו משה יצחק, אחרי שהתקבלה הוראת המלך בדבר גירוש היהודים, החלטתי שבהזדמנות ראשונה שאפגוש איתך אני רוצה לפקוח את עיניך על מצבם המוסרי של עמיתיך וגם על מצבו המוסרי של הכומר המתיימר בקדושתו ובאהבתו אליך, אבל בליבו שבע תועבות. חמישים שנות עבודתי באחוזת אדוני, הנסיך הגדול והישר, באדם שקירב אותי ואת אחיי היהודים, ולא פעם או שתיים הגן על כולנו, להציל אותנו ואת נשינו ואת טפינו מידי הישועים שואפי הדם, מחייבות אותי לעשות כל אשר ביכולתי כדי להציל את אור עדינות ליבך מלהתגאל במי הרפש של העדה הרעה, עדת האצילים והנסיכים שנלכדו בפח הנוכלים. בדברים האמורים מילאתי את חובתי המוסרית כלפי אדוני הנסיך וכלפיך אדוני תיבדל לחיים טובים, רק עכשיו נגולה מעל ליבי אבן מעמסה שהעיקה על לבבי זה כחמש עשרה שנים, מאז היותך לאיש בן עשרים שנה, וחשש שמא גם אתה אדוני תם

13:29 הלב תילכד חלילה בפח. ואתה רווח לי, ואתה אדוני צלח אורחיו על דבר אמת ויעזרך כאל עולם. דברי משה יצחק, מנהל אחוזותיו היהודי, השאירו רושם רב על הנסיך פרדיננד. לראשונה בחייו שמע על היהודים דברים שלא ידע. הנסיך פרדיננד ידע שחצר המלוכה רוחשת תככים ומזימות, וכי הכמרים הקתוליים מנהלים הסתה פרועה נגד היהודים. הוא גם ידע על כוחם הרב של הכמרים ועל כך שלא אחת עומד אביו המלך חסר ישע כנגדם. הסבריו של משה יצחק פקחו את עיניו והשפיעו עליו מאוד. הוא התחיל לחוש כי נעשה עוול ליהודים. ימים מספר התהלך הנסיך שקוע במחשבותיו כמי שמתקשה לקבל החלטה. בסופו של דבר הזמין אליו את משה יצחק. כזכור לנו, ייעץ מנהל האחוזות לנסיך שיזמין אליו את המהר"ל בהקשר להתערבותו עם הארכידוכס ממורביה בעניין הבעיה המתמטית. ובכן, עכשיו הטיל על משה יצחק את המשימה להביא אליו את מהר"ל, באומרו, "הנה, שלח למסור לרבה של פראג דרישתי שיהא אורחי". משה יצחק אמר לו, "סלח לי אדוני, סלח לי", ענה אדוני, "אינני יכול לקבל על עצמי את השליחות לבוא אל הגאון מהר"ל ולדרוש ממנו להתייצב בפני הנסיך. תחילה עליי לברר אצלו אם הוא מסכים לבוא אליך. אין זה מן הנימוס לפקוד על אישיות כמו מהר"ל לבוא אל הנסיך". הנסיך קיבל את הדברים בהבנה. הוא לא ראה בזה כל עלבון ואדרבה, גישתו של מנהל אחוזותיו עוררה בו סקרנות לדעת יותר פרטים על מהר"ל ועל רבנותו ועל גדולי ישראל בכלל. שאל הנסיך את משה יצחק, "האם איש שיבה הוא ראש הרבנים שתכבד עליו נסיעה של שלושים פרסאות במרכבה טובה?" "לא", השיב משה יצחק. "ראש הרבנים הוא במבחר שנותיו, כבן ארבעים וחמש. בהיותו בן שתים

15:47 עשרות כבר התפעלו בו גדולי חכמי ישראל. הוא כעשרים שנה למד בבתי הלימוד הגדולים ביותר באשכנז ובפולין, וזה כעשר שנים אשר קהל עדת ישראל בפראג זכתה שהסכים לקבל משרת ראש הרבנים בפראג הבירה. "בוודאי", אמר הנסיך, "הוא מקבל משכורת גדולה והכנסותיו מרובות?" "לא", אמר משה יצחק. "ראש הרבנים נדב את משכורתו לטובת אחזקת בית לימוד לבחורי היהודים הלומדים תורה תחת הנהלתו של אחד המורים הגדולים שהוא מינה. רק את בית ראש הוועד, ראש ועד הרבנים מחזיק הקהל על הוצאותיו." "ובמה הוא מתפרנס?" שאל הנסיך. "פרנסתו" השיב לו משה יצחק, "ממסחר השותפות עם אחד היהודים בחנות של מכולת וגם עם סוחר עורות אחד. משני העסקים הללו פרנסתו מצויה לו ברווח, ולילה ויום הוא שוקד בתורה ועשרות עשרות אגרות הוא מקבל יום יום מגדולי הרבנים במדינות קרובות ורחוקות הפונים אליו בשאלותיהם וספקותיהם בהלכות שונות." הנסיך התעניין לדעת פרטי אורחות חיי היהודים ואורחות חיי הרבנים וראש הרבנים, ומשה יצחק סיפר לו כל דבר בפירוט. ואז בהזדמנות הראשונה ביקר משה יצחק אצל מהר"ל וסיפר לו על בקשת הנסיך. הוא ציין שאם יסכים מהר"ל לבקר את הנסיך, ישלח אליו הנסיך את מרכבתו המיוחדת כדי להביאו אל מבצרו. אבל מהר"ל אמר קודם כל שהוא מסכים. יחד עם זאת, דחה את ההצעה לנסוע במרכבת הנסיך ואמר שהוא יגיע אל מבצר הנסיך בעגלת נוסעים רגילה. כעבור שבוע ערך מהר"ל ביקורו אצל הנסיך. כאשר הנסיך הגיש לפניו את הבעיה המתמטית חסרת הפתרון, פתר מהר"ל את הבעיה מייד וללא כל קושי, וזה הרשים ביותר את הנסיך. הפתעתו של הנסיך גדלה עוד יותר כאשר מהר"ל העלה את הפתרון על הכתב בשפתו של הנסיך. הנסיך פרדיננד הציע למהר"ל תשלום, אבל מהר"ל דחה

18:19 את ההצעה ואמר: "קיימת מסורת בעם ישראל מאז ימי משה רבנו ללמד תורה ודעת לכל דורש ללא כל תמורה. רק לאלה הזקוקים לפרנסתם הותר לקבל תשלום בגובה שכר ביטול של מלאכתו." לבקשתו של הנסיך שהה מהר"ל בטירתו שבוע ימים. את סעודותיו ומנוחתו קיים בביתו של משה יצחק הסמוך למבצר. אמנם חלק גדול משעות היום בילה בטירה בשיחות עם הנסיך בנושאי מדע וחוכמה שונים ומגוונים. התברר לנסיך שאין שטח שבו אין למהר"ל ידע. מקום נכבד בשיחות תפס מצבם של היהודים, תולדותיהם ויסודות דתם. "מנין לך ידע רב כזה?" הביע הנסיך לא אחת את השתוממותו באוזני מהר"ל תוך ביטויי הערכה עצומה. באחד הימים שאל הנסיך את מהר"ל למה הוא לומד את חוכמת הטבע, חוכמת החשבון, חוכמת הצמחים, חוכמת הנפש, ממי ומאיזה ספרים למד ולאיזה צורך? הרי על דרך הרגיל האדם בוחר בחוכמה אחת או שתיים, לומד אותן על בוריין ומתחזק בהן לפתחן ולשכללן, וכשהדבר עולה בידו יותר או פחות הוא קונה לו שם טוב, נוחל כבוד רב ומתפרסם לבעל מקצוע במדע ההוא. ומהי חוכמת התורה? אמר לו מהר"ל: "חוכמת התורה היא הוראת וידיעת המצוות אשר ציווה בורא העולם לבני האדם מאדם הראשון אשר ברא אלוקים ועד מעמד הר סיני. שבע מצוות ציווה הא-ל לכל בני האדם ולעם ישראל ציווה שש מאות ושלוש עשרה מצוות ועוד שבע מצוות שבאו בקבלה וביחד שש מאות ועשרים מצוות. מצוות הבורא אמר מהר"ל נחלקות לשני סוגים. א. מה שציווה לעשות. ב. מה שהזהיר שלא לעשות. בשביל קיום המצוות עלינו לדעת ולהיות בקיאים בחוכמות שונות כמו חוכמת החשבון לקביעת ראשי חודשים וזמני המועדים, חוכמת הצמחים, חוכמת הטבע לענייני כשרות האוכל וידיעת חוכמת הנפש כדי לקנות מידות נעלות

21:01 וביותר להבין עד כמה שמוח האדם יכול להשיג את הבורא ברוך הוא המחיה את כל היצירה כמו שהנפש מחיה את הגוף. רק ההבדל הוא שהנפש מחיה את הגוף אבל אינה בוראה אותו. אבל הבורא ברוך הוא ברא את הכל ומחיה אותם. אם כן, איפוא ראשית האפשרות לגשת אל הידיעה השכלית במושגים דקים ביותר בחקירה אלוקית היא ידיעת חוכמת הנפש.